הערה:
המאמר נכתב ערב התקיפה הקרקעית של צה"ל ומתייחס בעיקרו למערכת היחסים ששררה בין שלושת חברי המטבחון בימים הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה". בשלב זה נראה כי חלה רגיעה מסוימת מאז שחיילי צה"ל לוחמים באדמת עזה.
 

---

בשני ימי המלחמה הראשונים נשבה רוח חיובית במטבחון שמנהל את המלחמה, אבל האידיליה הייתה, כצפוי, קצרה מדי  הטבחים הסירו את הכפפות, החלו לתבל כמה תבשילים פוליטיים בסירי לחץ באמצעות תבלינים חריפים וחמוצים שנקנו בשוק הבחירות, לא נמנעו מלקשקש בקומקומים ולריב ביניהם . שרי הקבינט הביטחוני הבינו שעליהם מוטל לאכול את התבשילים שהוכנו במהלך המלחמה הפנימית במטבחון. 

בתיאוריה אמור היה להתרחש התסריט הבא: מיד אחרי שהחלו לרעום הפצצות האוויריות וליפול מטחי טילים, המזוזות וקברניטי המדינה היו צריכים לשתוק. האחדות הלאומית הייתה נאלצת להתעורר וסדר היום הציבורי היה חייב להשתנות זמנית. אפילו השחיתות השלטונית הממארת קיבלה "חופשת מחלה" מהרופא המשטרתי.
בפועל החל לפני שבוע ימים מבצע 'עופרת יצוקה': ברוממות רוח, בזכות הפעילות המרשימה של חיל האוויר ברצועת עזה, אזרחי המדינה האמינו לתומם כי בעידן של ימי המלחמה שבהם מיליון מתושבי הדרום במקלטים ובחדרי מיגון, יידחקו הצידה כל המחלוקות, המריבות, העימותים וגם השיקולים הפוליטיים של ערב הבחירות.
בשני ימי המלחמה הראשונים נשבה רוח חיובית במטבחון שמנהל את המלחמה. שלושת הטבחים - ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי לבני - חדלו להיות צ'ילבות, החלו לדבר זה עם זה, לבשל במשותף פעולות צבאיות, לאפות ביחד מהלכים מדיניים ולטגן בצוותא את הערכות העורף; אבל האידיליה הייתה, כצפוי, קצרה מדי. לשני הטבחים, אהוד ברק וציפי לבני, הייתה סיבה למסיבת עיתונאים נפרדת שבמהלכה טרח כל אחד ואחת מהם להבהיר כי הם בישלו למעשה את המאכלים האהובים והטבחים האחרים רק הפריעו. הטבח הראשי, אהוד אולמרט, ניסה לעשות סדר במטבחון וכינס מסיבת עיתונאים משלו, שבה חייב את שני טבחיו הלחוצים לשבת בשני צידיו, אולי כדי להבהיר שהוא האחראי לרצפטים.
וכך, תקופת הרגיעה במטבחון המלחמתי הייתה כצפוי קצרה והשלווה המדומה הופרה. הטבחים הסירו את הכפפות, החלו לתבל כמה תבשילים פוליטיים בסירי לחץ באמצעות תבלינים חריפים וחמוצים שנקנו בשוק הבחירות, לא נמנעו מלקשקש בקומקומים ולריב ביניהם. כמה צלחות נשברו, כוסות התנפצו. השכנים הקרובים, שרי הקבינט הביטחוני, הבינו שהטבחים מתקשים מחדש לשהות ביחד ועליהם מוטל לאכול את התבשילים שהוכנו במהלך המלחמה הפנימית במטבחון.
מבצע "עופרת יצוקה" נפל על ראש הממשלה אהוד אולמרט בעיתוי מדהים מבחינתו. העבריין הפלילי הסדרתי שלא יתמודד בבחירות הקרובות ואמור לסיים את תפקידו, עשה באחרונה מאמצים רבים כדי שספרי ההיסטוריה יאזכרו לא רק את מלחמת לבנון השנייה הכושלת ואת מעלליו הנקלים. לשם כך אצה לו הדרך לחתום בראשי תיבות הסכם שלום עם סוריה ובמקביל, לקדם הסדר מדיני עם הרשות הפלשתינית.
אבל מאחר שאולמרט עומד בראש ממשלת מעבר בעלת סמכויות מוגבלת וחי על זמן פוליטי שאול, היחס אליו היה כאל ברווז צולע שמסתייע בקביים מתוצרת "שלום שלום ואין שלום".
ערב המלחמה עוד הספיק אולמרט להתראיין בראיון מוזמן חנפני בערוץ 2 אצל מראיין לשכתו יאיר לפיד, שערך לכבוד אולמרט בשעתו בביתו מסיבת יום הולדת בחסות אביו המנוח יוסף (טומי) לפיד. יאיר לפיד לא שינן מעולם את כללי האתיקה העיתונאית. העובדה שלפיד מתפאר כי לטובת עריכת היומן הבלתי תלוי כביכול הוא ויתר על מיליון דולר שאמור היה לקבל תמורת הופעתו במסעי פרסום של בנק הפועלים, משעשעת. שלטונות מס ההכנסה מודעים, מן הסתם, למיליוני הדולרים שלפיד הבן צבר בענף הפרסום תוך כדי ביצוע עבירות אתיות חמורות. הזרזיר ראיין את העורב.

המלחמה מחזירה את אולמרט לעצמו

המלחמה בדרום תפסה את אולמרט עם מכנסים למעלה. המוכנות המבצעית של צה"ל, האיסוף המודיעיני המשובח וההערכות היעילה של פיקוד העורף הביאו לו נקודות זכות, ושיפרו במידה משמעותית את התדמית החיובית שלו. הוא החליט לרכב על הגל הזה בתקווה שלא ינחית אותו על שרטון.
אולמרט נהנה גם מהעובדה שבגלל המצב הביטחוני נפסקו זמנית החקירות המשטרתיות בכמה פרשות שחיתות אישיות תלויות ועומדות, בהן קבלת שוחד בסך מאות אלפי דולרים בעת רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים, מעטפות המזומנים שקיבל מטלנסקי, המינויים הפוליטיים במרכז לעסקים קטנים, והעדפות למקורבים במרכז ההשקעות.
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז טרוד בימים אלה באישור הפצצות רגישות של חיל האוויר בבתיהם של ראשי החמאס המאוכלסים בנשים וילדים, ואין שעה פנויה לקדם את עריכת השימוע לאולמרט בפרשת "ראשונטורס", שבה נטל תשלומים כפולים למימון טיסותיו לחו"ל במחלקות ראשונות של מטוסים שמומנו מכספי המדינה. את התשלומים הללו גבה אולמרט חסר המצפון מגופים שמטפלים באוכלוסיות חלשות ופגועות והם שימשו למימון טיסות של בני משפחתו ומקורבים למיניהם.
אולמרט ברך ללא ספק גם על מינויו החפוז של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה ניצב יוחנן דנינו לתפקיד מפקד מחוז הדרומי במקומו של ניצב אורי ברלב, שסולק מתפקדיו באמצעות קומבינה מחפירה שנרקחה ע"י רב-ניצב דודי כהן, מפכ"ל נקמן וצר אופקים, ואבי דיכטר, שר ביטחון פנים חסר ביטחון באורח אישי.
ההתארגנות החדשה של אגף החקירות תשחק, ללא ספק, לטובתו של אולמרט, שהפסיק השבוע לצלוע וחזר אל עצמו.

שתי ציפורים בירייה אחת

אולמרט הוכיח בימים האחרונים את יכולת התמרון והחל בפעולות תחמון ומניפולציה. אני לא אופתע אם אולמרט ימצא דרכים וימציא סיבות בקרוב, בניסיון נואל להביא לדחיית מועד הבחירות לכנסת, כדי להרוויח פרק זמן נוסף בראשות הממשלה ולהשכיח את כרטיס הביקור האישי הבזוי שלו.
אלמלא הססנות של ציפי לבני להרכיב ממשלה, הוא היה עובר להתגורר בדירה החדשה שרכש בתל אביב ומבלה את עיקר זמנו במשרדיהם של פרקליטיו.
בשלב הראשון עדכן אולמרט את שלושת ראשי סיעות האופוזיציה - בנימין נתניהו מהליכוד, אביגדור ליברמן מישראל ביתנו וחיים אורון (ג'ומס) ממרצ - על מהלכי המלחמה, כדי לקבל את ברכתם ולסנדל אותם. לעולם לא יוכלו להגיד לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, לא תמכנו.
בשלב השני החליט אולמרט לצוד שתי ציפורים בירייה אחת: ציפורה לבני היונה ואת נתניהו הנץ הנאבקים על ראשות הממשלה הבאה. כדרכו בלא קודש, שיבח אולמרט בפומבי את לבני, אבל מאחורי גבה ביקש להעניק לנתניהו אשראי ציבורי ומעמד ממלכתי שיסייע לו לגבור על לבני. אולמרט יודע שהמלחמה עלולה לשחוק את התדמית של נתניהו כמי שמציע אלטרנטיבה למלחמה בחמאס ולא יסלח לעצמו אם לבני תיבחר.
אולמרט ביקש להכיר תודה לנתניהו על תקופת שתיקתו הלא רועמת כראש האופוזיציה מול השחיתות השלטונית המפלצתית שהוא הפך להיות הסמל שלה, בנימוק שהוא נוהג בגישה ממלכתית, ומינה אותו כמסביר ראשי של מהלכי וסיבות מבצע 'עופרת יצוקה' ובכך ביקש לדחוק הצידה את לבני.
העובדה שציפי החרישה ולא יצאה גם היא נגד השלטון המושחת בניצוחו ורק השמיעה קול ענות חלושה בשלבים האחרונים כשכלו כל קיצי השחיתות, לא נזקפת לזכותה אצל אולמרט הנקמן הבלתי נלאה. אולמרט לא זוכר לה לטובה גם את הפאסיביות שלבני גילתה כאשר הוא ושר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן כתשו את מערכת המשפט.
אולמרט מתקשה לסלוח ללבני על כך שתבעה ממנו להתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה אך לא טרחה להתפטר בעצמה, ועל הברית הזמנית שכרתה בזמנו עם ברק מחוץ למטבחון כדי לבשל את הדחתו מתפקידו. במהלך המבצע הוא נאלץ לבלוע את נוכחותו הקבועה של ברק, חברו הטוב לשעבר שהפך לשנוא נפשו, אבל עשה כמה צעדים כדי להרחיק ולמדר את לבני ולא לשתפה בחלק מההתייעצויות הסודיות.

עסקנית אפורה

למרות שציפי לבני שומרת על מקומה בסקרי בחירות שנערכו במהלך המלחמה, היא איבדה ללא ספק נקודות. התקפותיה על ברק ונתניהו במפגש פוליטי מוקלט במהלך המלחמה גרמו להרמתן של גבות, למצמוצי עיניים ולצפצופי פה. המעבר החד חד מאישיות ממלכתית מכובדת לעסקנית אפורה היה צורם. ריח הבחירות גרם ללבני להשתלח בברק, ולהאשים אותו בכך שבגלל תקופת הרגיעה שהוא יזם עם החמאס בחודשים האחרונים הוא אפשר לארגון הטרור הרצחני להתעצם ולהצטייד בטילים ארוכי טווח שהגיעו לבאר שבע, אשדוד ויבנה. משום מה שכחה ציפי שהיא הצביעה בעד אותה תקופת רגיעה. בגידה של זיכרון הינה סימפטום לא טוב.
אבל זה כאין וכאפס מול הכרזתה של לבני מעל שלטי תעמולת הבחירות כי בכוונתה להנהיג פוליטיקה נקייה מסוג אחד. עם מי היא תעשה זאת, גברת קלין? ברשימת קדימה לכנסת מופיעים שורה של מועמדים נגועים בתחום המוסרי האישי: השרים חיים רמון, רוחמה אברהם, אלי אפללו וחבר הכנסת צחי הנגבי. מועמדים בכירים נוספים ברשימה לא שנויים במחלוקת באומ"ץ, מבחינת החומרים שמצויים אצלנו שהועברו לבדיקת מבקר המדינה ונוגעים לשרים שאול מופז, מאיר שטרית וגדעון עזרא. תיק חקירה נגד השר יעקב אדרי נסגר באחרונה בנסיבות תמוהות.
אנשי הקמפיין של לבני, ראובן אדלר ואייל ארד, השתמשו בשלטים הללו בכותרת רבת משמעות: "האומץ לשנות".
אם תיבחר לבני, אני מאחל לה שאמנם יהיה לה אומץ לב להתמודד עם כל הנחשים סביבה. כמה סמלי שאומ"ץ העניקה לה בשעתו אות מופת בזוכת הגינותה האישית. אם תהיה ראש ממשלה יהיה עליה להוכיח הגינות שלטונית.

האשקלוני החדש

גם אהוד ברק, שהגביר השבוע במידה ניכרת את הפופולריות האישית שלו, ביקש להוכיח באמצעות שלטים מחשיכי עיניים שנתלו ברחבי המדינה ערב מבצע 'עופרת יצוקה' שלמרות שאינו אולי סחבק, הוא יכול להסתכל לאמת בעיניים. העובדה שהאמת מורכבת מאותיות הקלפי של מפלגתו הינה, כמובן, מקרית בהחלט. מועמדי ה"חמסה" המצולמים של העבודה - יצחק הרצוג, אופיר פינס, שלי יחימוביץ', מתן וילנאי ואבישי ברוורמן - הועלמו מחדש.
למה שלא נאמין לברק? הרי הוא הכריז מיד עם פתיחת המלחמה כי הוא מתנתק מכל פעילות פוליטית. לשבחו של ברק ייאמר שכאשר הא עובר במכוניתו ליד השלטים שלו, הוא עוצם את עיניו כדי שלא לראות את ברק בגובה הרבה מעל לעיניים.
כמה ימים לפני המבצע הופיע ברק בתוכנית 'ארץ נהדרת' והוכיח פעם נוספת שאישים פוליטיים מוכנים להתבזות ולהופיע בצורה מגוחכת במטרה להגביר את הפופולריות שלהם, ואמר באותה הזדמנות חגיגית שהוא מוכן לעקור מדירתו בקומה ה-33 בבית אקירוב בתל אביב. ברק ניבא וידע את אשר סיפרה השבוע רעייתו נילי פריאל לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כי היא ובעלה מתכוונים לשכור דירה באשקלון ולעבור אליה בהקדם. במקרה כזה עלול יהיה להיווצר מצב מוזר: ברק ייסע בבוקר לעבודתו במשרד הביטחון בתל אביב ולפגישות חיונית בירושלים. אם ימשיכו ליפול טילים באשקלון בשעות היום, הוא ייסע בחזרה לאשקלון כדי להזדהות עם התושבים ולאמוד את הנזקים, יחזור לאזור המרכז חוזר חס וחלילה.

יותר מדי טבחים - מקדיחים את התבשיל

ברק הוכיח השבוע שהוא לא קוטל קנים פוליטיים. במקביל לפצצות שהושלכו בניווטו בעזה, הוא ירה כמה יריות אזהרה לעבר ציפי לבני שהאשימה אותו כי חרג השבוע מסמכותו בכך, שהסכים לתקופת רגיעה בת 48 שעות נגד עמדתה ועמדתו של אולמרט, שני הטבחים האחרים במטבחון. היריות של ברק האלה הבהירו שאין ללבני כישורים לקבל החלטות מכריעות בתחום הביטחוני ואינה ראויה לשמש כראש הממשלה.
ברק לא הסתיר השבוע את סלידתו מציפי לבני, הנאבקת מולו על מאגר אותם הבוחרים בבחירות הקרובות. לשם כך הוא עלול להשתמש בכמה תחבולות.
המועמד המתאים ביותר בעיניו של ברק הוא, כמובן, הוא עצמו. אם לא ייבחר, הוא מעדיף כברירת מחדל את בנימין נתניהו, שהיה קצין בסיירת מטכ"ל שהוא פיקד עליה.
בינתיים המלחמה נמשכת, ואנחנו נמשיך לאכול מתבשילי המטבחון ולהתפלל שלא ייחרכו.
 
 

לראש הדף

גדעון רייכר לא היה זקוק לתקופת צינון בין עבודתו העיתונאית לבין כניסתו לפוליטיקה  מאז ומתמיד הוא נהג להתחמם בעזרת כספים שהוא גובה מכל הבא ליד.  הוא והאתיקה העיתונאית מעולם לא נפגשו פנים אל פנים והיושר אף פעם לא היה אפילו גפרור לרגליו.
 
ברשותכם, אפתח בגילוי נאות על אדם לא נאות: בעבר הרחוק היה גדעון רייכר, השפן התקשורתי של רשימת הגמלאים גיל, חבר טוב שלי. באותה עת לא זיהיתי, לצערי, אצל רייכר סימניה של מחלת בצע הכסף שהחלה לקנן בגופו, התפשטה מאוחר יותר לממדים מדאיגים של מחלה סופנית שאפילו חברות בכנסת לא תרפא אותה.
הקרע בינינו החל בראשית שנות השמונים, בתקופה שהסופר רם אורן, איש הפרסום משה תאומים ועבדכם הלא נאמן היינו בעליה של המכללה לתקשורת המונים שפעלה במרכז הארץ וזכתה למוניטין. באחד הימים החלטנו לפתוח סניף בירושלים. אני הצעתי לבחור ברייכר כמנהל מטעמנו, מתוך אמונה שהייתה עדיין עיוורת כי רייכר הוא ברירת מחדל . עד מהרה התברר לנו כי מעל באמוננו, סחב לנו את הרעיון, אימץ את תוכניות הלימוד שלנו ופתח מוסד עצמאי משל עצמו שהפך להיות ההווי המלונאי בארץ. מתוך בוז לאיש הנקלה הזה החלטנו שלא להגיב, אבל הקרע בינינו היה בלתי נמנע. בדיעבד איני מצטער על כך, שכן אדם בעל רמת מוסר כל כך ירודה כשל רייכר, שרק קטעים ממנה נחשפו עד כה ברבים, לא יכול היה ממילא להיות חברי.
התופעה הפוליטית הנוכחית של הצנחת אנשי תקשורת למקומות משוריינים ברשימות לכנסת במסגרת גיוס כוכבים אטרקטיביים, מלווה, לצערי, בעבירה אתית של העדר תקופת צינון שהינה לטעמי חיונית ביותר. כאשר החליט בשעתו העיתונאי המנוח יוסף (טומי) לפיד לזנק למים הפוליטיים העכורים ברשימת שינוי, התרעתי בפומבי בתוקף תפקידי אז כיו"ר איגוד עיתונאי ישראל על כך שלא עבר תקופת צינון. נהוג לומר שאחרי מות קדושים אמור, משום כך לא אומר שלפיד היה גס רוח. אבל אציין שהוא תקף אותי על כך קשות.
כעבור שנים הצטרפה כוכבת ערוץ 2 שלי יחימוביץ לרשימת העבודה לכנסת, זמן קצר אחרי שראיינה את יו"ר המפלגה דאז עמיר פרץ שהפך לפטרונה הפוליטי. כשהוענק ליחימוביץ לפני שנתיים אות אומ"ץ, בזכות פעילותה הפרלמנטרית המבורכת, היו כאלה שטרחו לאזכר לנו עובדה מצערת זו. לעומת זאת נהג בהגינות שדר רדיו ללא הפסקה נתן זהבי, חתן אומ"ץ בשנה החולפת, כאשר דחה את הצעתו של השר רפי איתן, מנהיג רשימת הגמלאים להופיע בקדמת הרשימה. זהבי הציע במקום זאת לאיתן לפרוש מהחיים הפוליטיים בעקבות מחדליו וכשליו למען האוכלוסיה הבוגרת. איתן לא נענה להצעה של זהבי ופנה אל לגדעון רייכר, שלא התרגז על הפנייה ולא דחה אותו על הסף כאשר הציע לו להופיע במקום השני ברשימת הנפל האלקטוראלית.

חבר לעת מצוא

רייכר סקר בעבר לאורך שנים את פעילותם של חברי הכנסת מטעם 'ידיעות אחרונות', ומכיר היטב את כל הטריקים והשטיקים. הוא ידע היטב אל מי מחברי הכנסת כדאי להתחבר לעת מצוא ואל מי לא. במסגרת מסע הליקוקים של רייכר, כיכב אצלו חבר כנסת נוכל רב פעלים שניצל את משכן הכנסת לעסקי תיווך ואף קיבל את לקוחותיו במשכן. למי שלא ניחש עדיין, המדובר הוא באהוד אולמרט.
רייכר כתב בהזמנות מסוימת כתבה על מאבקם המשותף של אולמרט ושריד לביעור השחיתות בספורט. בפתח המאמר טען ששניהם חיים בצניעות ובתיהם פתוחים ל"עמך". בהמשך הכתבה טען שבעוד ששריד רואה בשליחותו בכנסת שליחות, אולמרט רואה בכך מסלול עסקי. אבל רייכר לא טרח מעולם לערוך תחקיר יסודי על מסע העסקים של אולמרט, ולא חשף שאולמרט הקפיד לא לבזבז את זמנו בחברות באחת או שתיים מועדות הכנסת. מדי יום רביעי בלילה היה נוסע בחשאי לעסקיו המסועפים בחו"ל במקביל לחברותו בכנסת וחוזר רק ביום ראשון בערב.
אולמרט, בוגר הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ידע כיצד לעטוף את אנשי התקשורת סביבו בחיבה רבה, להתחבר אליהם אישית ולהפיל אותם ברשת שטווה סביבם. על רשימה זו נמנו טומי לפיד, אמנון דנקנר, דן מרגלית, יצחק לבני נחום ברנע וגדעון רייכר. כולם הפכו לחבריו הטובים והחלו לגונן עליו.
רייכר נפל רק חלקית ברשת וכדרכו, הייתה אחת מרגליו בפנים ואחת בחוץ. אולמרט ידע כיצד להיטיב עם רייכר כאשר כיהן מאוחר יותר כראש עיריית ירושלים. שתי הידיים המלוכלכות רחצו זו את זו.
רייכר לא היה זקוק לתקופת צינון. מאז ומתמיד הוא נהג להתחמם בעזרת כספים שהוא גובה מכל הבא ליד, בין השאר בהרצאות שהוזמנו ע"י גופים ציבוריים ומסחריים שהוא אמור היה לסקר את פעילותיו. ככל שרייכר התרגז יותר למראית עין בכתב ובעל פה, תפחו רווחיו. הוא והאתיקה העיתונאית מעולם לא נפגשו פנים אל פנים והיושר אף פעם לא היה אפילו גפרור לרגליו.
צביעותו הידועה הגיעה לשיאה בשיחות הרדיופוניות הישירות שלו עם המאזינים. האיש שנטל על עצמו את החוצפה להשיא עצות לאחרים בנושאים של מינהל תקין וטוהר מידות, נהג לפי כלל חדש משלו אחד בפה ואחד בכיס. לא במקרה התחבר רייכר בעבר עם פקידים בכירים במס ההכנסה שהשלו את עצמם כי כישוריהם האישיים קוסמים לו. לאמיתו של דבר, עשה זאת לכל צרה שלא תבוא. ואמנם, גם כאשר נפלה עליו בהזדמנות מסוימת צרה, הוא נחלץ ממנה ואני זוכר למה.
לרייכר אין בעיה מבנית של שני צידי מתרס. אין לו קווים. לא אדומים לא שחורים ואפילו לא לבנים. הוא חוצה אותם בלי להניד עפעף, ומאמין שבעזרת כמה בדיחות והתחכמויות מילוליות ניתן לטשטש התנהלות אופורטוניסטית.

שליח של אולמרט

מיד אחרי שרייכר סיכם על הצטרפותו לרשימת הגמלאים, הזדרז לכנס מסיבת העיתונאים עם מנהיג מפלגתו שבה שטח את תוכניותיו וסיפר על ה'אני משקר' שלו. בד-בבד נפתחה באותו יום אורגיה תקשורתית סביב רייכר, שהרבה להתראיין כמעט בכל כלי תקשורת. אני רק מקווה שהוא לא גבה תמורה כספית עבור הראיונות הללו.
כאשר סיפר רייכר לציבור הקוראים, הצופים והמאזינים בקול מרוסק על המורשת שקיבל מאביו המנוח, פועל הבניין החיפני דל האמצעים, חרף מאמצי לא זלגו משום מה דמעות מעיני. נזכרתי באמו האלמנה של רייכר שנותרה בגפה בחיפה והוא, הבן היחיד עתיר הנכסים, טרח לבקר אותה לעיתים רחוקות. באותה תקופה לא היה נהוג, כנראה, לעשות חלטורות בבתי אבות בצפון הארץ.
אילו היה רייכר מסתפק בהבטחה חסרת כיסוי להיאבק בכנסת רק בביורוקרטיה, אולי היה זכאי לכמה ימי חסד אם יבחר לכנסת. אבל רייכר הניף במפתיע גם את דגל המלחמה בשחיתות וזה כבר הצחיק אותי. מי שמדבר.
בספרי החדש 'זעקי ארץ מושחתת', שיצא לחושך לפני כמה חודשים ועל שערו מתנוסס צילום סמלי של ראש הממשלה רב המושחתים אהוד אולמרט המשקף את מצבו העלוב אני חושף, בין השאר, עובדה מאלפת על רייכר. באחד מימיו האפלים כאשר רייכר ואני עבדנו ב'ידיעות אחרונות', שימש רייכר שליח לדבר עבירה מטעמו של אולמרט, פנה אליי ואמר לי: "אולמרט ביקש ממני להגיד לך שאם לא תניח לו, הוא ישתמש בחומר שיש לו נגדך ויהרוס אותך". בהקשר לכך כתבתי בספרי: "ביקשתי מרייכר להבהיר בשמי לאולמרט, שהפעם הוא נתקל בעיתונאי מסוג אחר שלא יעשה לו חשבון. הוספתי שזו לא הפעם הראשונה שבה הועבר אלי איום בנוסח זה. ידעתי לשרוד את הקודמים ואשרוד גם הפעם... למרבה האירוניה, אולמרט ורייכר הסתכסכו כעבור שנים, והאחרון עודד אותי להמשיך במאבק נגד אולמרט ולחשוף את מעלליו, על אף שהוא עצמו מעולם לא טרח לטפל בהם". מעניין על מה היו יכולים להסתכסך ביניהם הזרזיר והעורב. אני יכול רק לנחש שבוודאי לא על קיום מצוות.
בתקופה שבה שימשתי גם כחבר נשיאות מועצת העיתונות והוטל עלי לטפל בעבירות אתיות חמורות של עיתונאים, בראש הרשימה הבעייתית עמד לאורך השנים גדעון רייכר ששימש אב טיפוס שלילי לעברייני אתיקה. עיתונאי שמכר למפרסמים בעלי אינטרסים את פרצופו ופיו לכל המרבה במחיר. לא הייתה לרייכר שום בעיה מצפונית לקבל תלונות נגד בנקים בתוכנית כלבוטק של רפי גינת (צדיק תקשורתי בזכות עצמו), ולאחר מכן לככב תמורת סכומי עתק בשלטי ענק על אוטובוסים על כך שיש לו העדפה לבנק סמויים. צריך היה רק לבדוק אם הוגשו ושודרו תלונות נגד אותו בנק. על-פי אמות מידה פסולות אלה נהג רייכר גם לגבי מכוני מחקר של צרכנים, חברות אשראי וגופים מסחריים למיניהם.
ציבור מאזיניו וקוראיו נטו להאמין בהדרגה שהמדובר הוא ברלף ניידר הישראלי, כפילו של מגן הצרכנים האמריקני ניידר, שגרף אחריו מיליוני אזרחים אמריקנים במאבקיו הבלתי נלאים למען ציבור הצרכנים האמריקני. הם לא הבינו ששם המשחק של רייכר והמטרה האמיתית שלו מסתכמים במילה אחת: כסף, כסף, כסף.
העימותים החוזרים ונשנים שלי עם רייכר בנושאי אתיקה הולידו בשעתו תקרית חריפה, כאשר איגוד העיתונאים מנע מלאפשר לו להנחות תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון מחשש שהצופים יזהו אותה עם מוצר שהוא פרסם באותה עת. רייכר נוטר לי על העובדה שבכל הזדמנות כאשר דיברתי וכתבתי בנושא אתיקה, הזכרתי אותו כאחד מסלי ההסתאבות של התקשורת.
אם רייכר ייבחר לכנסת דבר אחד מובטח. התרומה שלו לאתיקה של חברי הכנסת תהיה אפסית. לגבי תרומתו האפשרית לציבור הגמלאים של גיל, ניתן יהיה להתווכח.

לראש הדף

איציק לא מעריכה במיוחד את כישוריה של לבני לשמש כראש ממשלה, ואם תבחר – במהרה תתחיל לחתור תחת מעמדה בתקווה שביום מן הימים תירש אותה.

חלומה הגדול והמרטיט של יו"ר הכנסת דליה איציק לכהן כנשיאת המדינה, ככל הנראה לא יתגשם. התעניינותה הבלתי פוסקת במצב בריאותו של הנשיא שמעון פרס שקופה מדי. על כל צרה שחלילה לא תבוא, כדאי אולי להתפלל, לטמון פתקים בכותל ,להשתטח על קברי צדיקים ולבקש שמצב בריאותו של פרס יישאר תקין.
בימים מטורפים אלה טרודה איציק בניהול מטה הבחירות של קדימה לכנסת. בחירתה לתפקיד זה ע"י יו"ר מפלגתה, שרת החוץ ציפי לבני, היה תוצאה של ברירת מחדל. שר התחבורה שאול מופז שהפסיד בהתמודדות מול לבני, פרש כדבריו מהחיים הפוליטיים, וחזר אחרי שבוע על תקן של נעלב משוריין לא רצה בתפקיד זה. עכשיו מכהן מופז כחבר צוות ההיגוי של מטה הבחירות לצידן של שתי הגבירות לבני ואיציק, ומייחל לכישלון של קדימה בבחירות.
איציק, לעומת זאת, מעוניינת דווקא בהצלחה של קדימה. איציק לא מעריכה במיוחד את כישוריה של לבני לשמש כראש ממשלה, וכועסת עליה על שלא הצליחה להרכיב ממשלה אחרי שחברה הטוב רב המושחתים אהוד אולמרט הודיע על התפטרותו. איציק בחשה מלפני הקלעים והכריזה בפעם המי יודע בצחצוח לשוני מזויף ומתוזמן שיש צורך דחוף להקים ממשלת חירום לאומית. לטעמה של איציק הייתה ממשלה כזו משמרת את מעמדה כממלאת-מקום נשיא המדינה.
את דעתה האמיתית של איציק על לבני היא נותנת, בין השאר, בשיחות סלון פתוחות עם מקורביה וגם בשיחות רחוב במספרה שלה, כפי שמגלה העיתונאי ירמי עמיר בבלוג האישי שלו ב'קפה דה מרקר'". מה, רק לשמעון פרס היה מותר לומר במסעדה תל אביבית על איציק חברתו הקרובה לשעבר שהיא בעצם, פרחה?
בחושיה הפוליטיים הארסיים מבינה איציק היטב שנותר רק חלון הזדמנויות אחרון למשכן נשיאי ישראל המצוי בלשכת יו"ר הכנסת. אם קדימה תצליח ברגע האחרון לערוך מהפך בסקרים והיא תחזור לכהן כיו"ר הכנסת, החלון יישאר פתוח. אולמרט סיפר לאיציק בסוד, שפרס אמר לו ערב בחירתו לנשיא המדינה כי בדעתו להתפטר מכהונתו אחרי מחצית קדנציה שהינה בת שבע שנים כאשר יהיה כבן 88. אם פרס יקיים אומנם את הבטחתו לאולמרט המתאדה, נותרו עוד שנתיים וחצי של ציפייה דרוכה.
לרוע מזלה של איציק, למרות שבראש הרשימה לכנסת עומדת ציפי לבני, כלת אומ"ץ להגינות ציבורית, וחרף נשירתם של שני החברים הבכירים המושחתים אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, עדיין הרשימה לא סטרילית. רשימת קדימה לכנסת עשויה לכלול כמה אישים בעלי רקורד מוסרי מפוקפק: המשנה לראש הממשלה הנשקן הצרפתי חיים רמון שהורשע בעבירה פלילית, שני השרים אלי אפללו ורוחמה אברהם, יו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי ואחרים.
למגינת ליבה של איציק, נמנע השנה כנס שדרות מלפרסם את שמותיהם של הפוליטיקאים הישרים. יו"ר הכנס אלוף במיל. עוזי דיין, מועמד לא ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת, החליט לגנוז השנה את הרשימה הלא רצינית שבה מככבת כנראה איציק. גם בשנה החולפת היא סווגה כפוליטיקאית ישרה והסתובבה כמו טווסה במשכן הכנסת, עד שאומ"ץ החלה למרוט את נוצותיה. לטובתה האישית של איציק אני מקווה שהיא לא תציג את עצמה בתעמולת הבחירות כפוליטיקאית נקייה וישרה ותאחז את עיניהם של הבוחרים. קופת השרצים של מעלליה מונחת בתיקים של אומ"ץ ואנחנו נמלא את חובתנו הציבורית כפי שעשינו בעבר ולא נפנק אותה כפי שעושים מרבית כלי התקשורת.
גם אם קדימה לא תכבוש את השלטון ותהיה רק שותפה בקואליציה, תדרוש לעצמה איציק תפקיד של יו"ר הכנסת מסיבות מובנות, ורק אם חלומה לא יתגשם תסתפק בתפקיד של שרה בכירה ותתחיל לחתור תחת מעמדה של לבני, בתקווה שביום מן הימים תירש אותה בתקווה שאולי היא תהיה מועמדת לתפקיד ראש הממשלה. איציק לא פסלה מעולם את הרעיון שהיא תכנס לנעליה הגדולות של גולדה מאיר, למרות שנעלי בית היו הולמות אותה יותר.

ליגת המושחתים

מערכת יחסיה של איציק עם אומ"ץ ואיתי, כמי שעוסק בתחום השחיתות השלטונית בתנועה, הייתה מבוססת מאז ומתמיד על איומים בתביעות לשון הרע בגין הפעילות של התנועה בעניינים הנוגעים להתנהלותה הלא תקינה. במקביל, יש לאיציק איתי חשבון פתוח מסוג אחר, בעקבות דברים שכתבתי אודותיה באתרNews1 ובספרי 'זעקי ארץ מושחתת', שמהם ניתן היה להסיק שהיא שייכת לליגה המושחתת שבה ניצב אולמרט במקום הראשון. את איומיה להגיש תביעות השמיעה איציק בעלת הפה הגדול בצרחות קולניות אך לצערי, התלונות לא הבשילו.
בהזדמנות מסוימת ניסתה איציק להפשיר את היחסים ותבעה כתמורה למחוק מהאתר של אומ"ץ ו-News1 את כל הפרסומים השליליים אודותיה וכמובן, דחיתי את בקשתה באדיבות.
איציק סירבה להיענות להזמנתו של ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, היועץ לשעבר של מבקר המדינה במאבק השחיתות, להיות אורחת שלו בטקס החגיגי השנתי של אומ"ץ שנערך בחודש ספטמבר האחרון. במהלך הטקס קיבל בורבוסקי את אות המופת על פעילות מחלקתו בחשיפת פרשות השחיתות הגדולות של ראש הממשלה אהוד אולמרט. לא התערבנו על הכללתה של איציק ברשימת המוזמנים של בורובסקי, כשם שלא הזלנו דמעה על שלא הגיעה לטקס שלנו שאליו אנחנו נוהגים להזמין אנשים ראויים בעינינו.
בימים אלה ניסתה איציק לגמול לי במגרש המשחקים שלה. ועדת ביקורת המדינה, שבראשה עומד כיום חבר הכנסת מיכאל איתן מהליכוד (שקיבל בעבר אות אומ"ץ) הזמינה נציגות של אומ"ץ ליטול חלק באירוע מכובד לרגל היום הבינלאומי למאבק בשחיתות שנערך בראשית השבוע במשכן הכנסת ושודר בשידור ישיר בערוץ הכנסת. באירוע זה נטלו חלק, בין השאר, מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדרשטראוס, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, נשיא המכון לדמוקרטיה פרופ' מרדכי קרמניצר, יו"ר שב"יל עו"ד פרופ' יוסי גרוס. כן הוזמנו לאירוע אורחים נוספים שיש להם נגיעה ישירה או עקיפה לנושא, ותלמידי בתי ספר שהנושא קרוב לליבם.
עוד לפני האירוע הודלף לי שאיציק הביע מורת רוח מכך שאני אמור לשאת באירוע זה דברים מטעם אומ"ץ על דרכי המאבק בשחיתות השלטונית בארץ. בקשתה נדחתה. משום מה מחלתי על כבודי על ששובצתי כאחרון דוברי הארגונים הציבוריים העוסקים בנושאי מינהל תקין וטוהר מידות. לא מחיתי גם כשיו"ר הוועדה, חבר הכנסת איתן, אפשר ליו"ר התנועה לאיכות השלטון, עורך הדין אליעד שרגא (שהוא קרוב משפחתו), לחרוג בהרבה ממסגרת הזמן שהוקצבה לו.
כאשר נותרו דקות ספורות למועד סיום האירוע, הואיל חבר הכנסת איתן להעניק לי את רשות הדיבור. התחלתי לקרוא מהכתב את דברי שהוכתרו בכותרת 'השחיתות הורסת את המדינה', ואז קטע אותי היו"ר בחוסר סבלנות בנימוק שאין זה המקום לחלק שבחים למאות אזרחים אלמונים מתנדבים שנאבקים בשחיתות ועושים מלאכתם נאמנה. התנהגותו המבישה גרמה להעכרת האוירה הטובה ואילצה אותי לקצר את דברי, ולא עלה בידי לשטוח את הצעותיה המעשיות של אומ"ץ למאבק בשחיתות.
אני רוצה לרענן את זכרונו של חבר הכנסת איתן. בשעתו, כאשר הוא כיהן כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, עשה מאמצים בלתי נלאים לשתף פעולה עם אומ"ץ ואף פנה אלינו בבקשות שונות. לא עוד. למרבה האירוניה, מי שסתם את פי הוא חבר הכנסת שנחשב כדברן בלתי נלאה. בשעתו נשא חבר הכנסת איתן במליאת הכנסת נאום פיליבסטר בן 11 שעות תמימות. מלאכתם של צדיקים נעשית, כידוע, בידי אחרים.
איציק אינה צדקת. למרות זאת עשה חבר הכנסת איתן בבלי דעת את מלאכתה הבזויה. באותם רגעים הוא חדל להיות מוערך בעיני, זו הסיבה שסירבתי ללחוץ את ידו בתום האירוע. אומ"ץ תמצא את הדרכים לשמור על כבודה ועל מעמדה, ותביא לידיעת הציבור את דבריה ואת עמדותיה חרף ההשתקה הפרלמנטרית.
צר לי רק שחבר הכנסת איתן התגלה במלוא עליבותו, ואולי היינו פזיזים מדי כאשר הענקנו לו אות כבוד.
 
לראש הדף

על הדרדרות מקצוע העיתונות והסכנות שעוד צפויות לו.

ברשותכם אפתח בהערה אישית מתבקשת מאליה: השבוע הוזמנתי להשתתף בתוקף תפקידי כיו"ר הנהלת אומ"ץ ברב שיח בנושא סיקור השחיתות על-ידי התקשורת הישראלית, שנערך במסגרת הכנס השנתי של העיתונאים שהתקיים באילת בהשתתפות מאות אנשי תקשורת כתובה/אלקטרונית, אישי ציבור, יחצ"נים, דוברים, לוביסטים וכיו"ב.
במסגרת רב שיח זה התפתח עימות חריף בין ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, ששיבח את המשטרה על עבודתה המקצועית בתחום החקירות של אישי ציבור, לביני, כאשר ביקשתי להוכיח באמצעות מסמכים שהמשטרה נמנעת מלטפל בחומרים על שחיתות שלטונית של שרים, חברי כנסת ושורה של ראשי ערים שהועברו אליה בחודשים האחרונים ע"י אומ"ץ.
אבל עיקר הטענות היו מופנות כלפי התחקירים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, הפועלים היום תחת מטרייה של הון שלטון ועיתון. במצב העגום השורר עתה ממשיכים להיפסל בסיטונות תחקירים על אישי ציבור, אילי הון וידוענים למיניהם בנימוקים שונים ומשונים. החשש מתביעות לשון הרע לעתים מהווה עלה תאנה לפסילת כתבות ממוסמכות.
במקביל, קיימת כיום בענף התחקירים התערבות פעילה מדי של פרשנים מדינים ופוליטיים, וכתבי חצר ולשכה שלוחצים למנוע תחקירים על מקור מידע שלהם. יש ביניהם כאלו שמבקשים לחילופין לעכב תחקירים על מנהיגים שמהלכיהם המדיניים חופפים את דעותיהם הפוליטיות של הכתבים הללו.
מהעבר השני של מתרס התחקירים מתרחשים דווקא דברים הפוכים; עיתונאים חוקרים מגוייסים על-ידי הבוסים שלהם ונענים בלהט קרב לכתוב תחקירים על בעלי תפקידי מפתח במערכת אכיפת החוק, בהם עובדים בכירים במשרד מבקר המדינה, קציני וחוקרי משטרה בכירים ואנשי פרקליטות, במטרה להרתיעם ובכך לשרת אינטרסים סמויים שהופכים בהדרגה לגלויים.
לא פחות מכך תופעה פסולה, היא קפיצתם של עיתונאים חוקרים על עגלתו של יואב יצחק, המייחסים לעצמם הילה, גילויים וחשיפות על אולמרט ואחרים שפורסמו לראשונה באתר זה. החמור מכל היא ההשתלחות החוזרת ונשנית ובלתי קולגיאלית על עיתונאים חוקרים אחרים שאינם הולכים בתלם, או על בעלי תפקידים בתנועת אומ"ץ שנאבקת מאבק ממושך וחסר פשרות בשחיתות השלטונית, ושאותם מכנים אותם המגוייסים "אנשים הזויים".
לא התרשמתי שהאבחון החמור שלי גרם לזעזוע בקרב מאות הנוכחים ברב השיח. על השחיתות מזמן חדלתי להתפעל ממחיאות כפיים. משום מה היה נדמה לי שנותני הטון בכנס התקשורת היו דווקא עיתונאים לשעבר וכל מיני מי ומי ולמה ומדוע שבאו להתחכך עם עצמם, אך נעדרו ממנו שורה ארוכה של עיתונאי צמרת שהעדיפו להתבצר בבתיהם.

הסקר והשקר

כדי לחיות בשלום עם חובתי אקדים ואומר שארגון הכנס, שנעשה בשיתוף פעולה פורה ע"י אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת חיפה, היה למופת. לא הייתה שעה פנויה ולא היה רגע דל. הכנס היה משומן, האווירה הייתה פסטורלית, ותחושת הבטן הייתה שיש עתיד למקצוע.
אין ספק שלרוממות הרוח הזה תרמו ממצאיו המוזרים של סקר שנערך ע"י החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה בקרב למעלה מ-300 אנשי תקשורת במדינה, שהעלה כי 75 אחוזים מהם מרוצים מעבודתם ושמקצוע העיתונות מכובד בעיניהם; 93 אחוז אמרו שהם רוצים להמשיך במקצוע. ועוד ממצא מאלף: בדירוג של התייחסות הציבור הרחב לבעלי המקצועות השונים שנערך מדי שנה ע"י אוניברסיטת תל אביב, הופיעו אנשי התקשורת במקום לפני האחרון כשאחריהם נשרכים הפוליטיקאים.
בכנס התבשרנו שעורכי הדין צנחו מתחתינו ואנחנו שודרגנו כלפי מעלה. אפילו חבר הכנסת לשעבר יוסי שריד, כיום בעל טור ב'הארץ', שהסתובב בכנס כחותן בחופת נתיניו העיתונאים המודלפים, התפאר באזני שהוא מתח ביקורת חריפה על דרכי התנהלותם הנלוזות של עורכי הדין בביטאון לשכת עורכי הדין ובבלוג האישי שלו. עכשיו שריד הוא חלק מהברנז'ה שבה יש מרחק קצר בין הראש והזנב.
הסקר הוכיח שיש גם מעמדות בקרב ציבור אנשי התקשורת כפי שהם דירגו אותם. עיתונאי הרדיו הארצי קיבלו את הדירוג הגבוה ביותר (5.5 אחוז), אחריהם עיתונאי הטלוויזיה (5.46), ועיתונאי העיתונות המודפסת (5.45). במרחק משמעותי משלישיית הצמרת מופיעים עיתונאי האינטרנט (4.4), העיתונות המגזרית (4.04) וכתבי המקומונים (3.81). שדרי הרדיו המקומי לא נספרו.
אולי כדי לחזק את ממצאי הסקר בעניין הנחיתות, כביכול, של עיתונאי האינטרנט, פרסם ברב שיח ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון סקר משלו בנושא מידת ההשפעה של האינטרנט על העיתונות הכתובה, שעל פיו ממעטים עיתונאים להשתמש באינטרנט כמקור מידע. כמה מעורכי העיתונות המקוונת שנכחו באותו מעמד הוכיחו אותו על טעותו.
בדיון אחר בכנס בנושא הסקר והשקר, נראה היה שאין בעיה לערוך ולארגן ממצאים של סקר שיתאימו לצרכיו של המזמין הפוליטי. כנראה שגם בתחום האקדמי יש פרצות שמולידים ממצאים מוזרים. אפילו לגבי השכר של אנשי התקשורת פורסמו נתונים בסקר של אוניברסיטת חיפה שמרימים את הגבות ומערבלים את העפעפיים. התברר ש-22 אחוז מהעיתונאים שהשתתפו בסקר טענו שהם מרווחים הרבה מעל לשכר הממוצע במשק, 32 אחוז מעט יותר מהשכר הממוצע. למעלה מ-30 אחוז מהעיתונאים משתכרים "שכר רעב" - פחות או הרבה פחות מהשכר הממוצע במשק ולגבי היתר, יש תעלומה, אולי משום שיש גם עיתונאים שעובדים חינם למרות שיש כסף.
נתונים אלה צועקים בעד עצמם מאחר שהם הרי סכנות לעצמאות העיתונאית ולאי תלותם של העוסקים במקצוע, והם מהווים מרשם בדוק לעבריינות אתית. בהקשר לכך כדאי לציין כי לא רק בעלי השכר הנמוך מתפתים לעבור עבירות אתיקה. הכסף הספיק לעוור את עיניהם הנוצצות של כמה מכוכבי התקשורת, בהם מתריעים בשער ומטיפי מוסר אובססיביים מסוגם של עמנואל רוזן, אורלי וילנאי, גיא מרוז, גיא פינס ואחרים, שהתפתו לעבוד עבור בצע כסף בתחנת הרדיו 99 בתקופה שהייתה בבעלותו של גאידמק. וילנאי קיבלה מאתנו בשנה שעברה את אות אומ"ץ בזכות פעילותה למען מינהל תקין. היום לא הייתי ממליץ להעניק לה את האות.
משתתפי רב השיח בנושא מעמד העיתונאי, בהם עורך 'ישראל היום' עמוס רגב והמשנה לנשיאת מועצת העיתונות עורכת הדין אורנה לין, הסתייגו מממצאי הסקר האופטימיים בעניין שביעות הרצון, שאינם משקפים לדעתם את ההתייחסות העצמית ביחס למעמד העיתונאי. אפילו עורך 'הארץ' עמוס שוקן הצליח לצנן את ההתלהבות כאשר הציג תחזית כלכלית קודרת של העיתונות המודפסת לקראת השנה הבאה, והעריך שיהיו כיווצים בהיקף העיתונים, קיצוצים בשכרם של העיתונאים ופיטורים יהיו בלתי נמנעים.
המציאות בשטח שונה מן הקצה. קיים מרחק רב בין האטרקטיביות של התקשורת לבין מה שמתרחש מאחורי הקלעים. מקצוע העיתונות היה ונשאר מקצוע פרוץ שהעיסוק בו אינו מותנה בתעודת גמר כלשהי או בבחינות כניסה ואין פוצה פה, מצפצף או שורק. כל לא יוצלח אנאלפבית, חדל אישים, מובטל כרוני, לוזר וכותב מכתבים כרוני למערכת יכול להפוך לעיתונאי מן המניין להדפיס לעצמו כרטיס ביקור, בין אם הוא כותב או משדר ובין אם לא. המתוחכמים ביניהם יכולים להקים אפילו איגוד מקצועי פיקטיבי או לארגן קורסי הוראה מדומים לצעירים נחושים או למבוגרים מתוסכלים ולגרוף מהם כספים, לגרום להם הנאה תמורת קבלת תעודת הונאה המהווה כביכול כרטיס כניסה לכל זב ומצורע.
כל מי שמבקש לקבל רישיון לא חוקי או לזכות במכרז תפור או סתם להתעשר על חשבון הקופה הציבורית המקומית, יכול להוציא ללא הגבלה מקומון בעיר או אפילו ביישוב קטן, לתקוף מעל דפיו את ראש העיר או הרשות, מבלי שמישהו ימחה בידו. אין צורך להדגיש שהמדובר בסחיטה לשמה. לרוב הוא מקבל את מבוקשו.
למקצוע חדרו במרוצת השנים עבריינים, סחטנים ובעלי עבר פלילי אחר. אף אחד לא טרח לבדוק את המניעים. האם התקשורת היא חממה לשיקום, עיר מקלט או דחפור לביצוע חפירות ולקבלת מידע בדרך שאמורה להיות לגיטימית. כאשר כיהנתי בשעתו כיו"ר איגוד העיתונאים, הצעתי לקבוע שבעלי עבר פלילי לא יוכלו לעסוק במקצוע, אך חברי להנהלת האיגוד הסתייגו מכך מסיבות שלא היה לי קשה לנחשן.
כך או אחרת, בעידן של חוזים אישיים בלתי מחייבים וניתנים להתרה בכל יום ובתנאי שכר מחפירים שהם מנת חלקם של רבים מאנשי התקשורת הצעירים, הפכו רובם לכלי שרת בידי מו"לים מפחידים ובעלי תחנות שידור מאיימים. לא במקרה מצויים כיום עיתונאים במספר גובר הולך המשמשים כלי שרת בידיהם של עורכים, שאינם מהססים להשתמש בשירותיהם המקצועיים ולהפעיל אותם כראות עיניהם. האתיקה העיתונאית פשטה את הרגל מזמן. האמנה לשמירת האתיקה, שאנחנו העיתונאים חתמנו עליה בשעתו במועצת העיתונות עם נציגי העורכים, המו"לים ונציגי הציבור, אינה מיושמת ברובה בגלל חולשתה של המועצה בעלת השיניים התותבות.
על-רקע זה נראית קצת מוזרה החלטתה האחרונה של מועצת העיתונות להעניק אות הוקרה לעיתונאי או לכלי תקשורת שהצטיינו בשנה החולפת בשמירה על אתיקה מקצועית. לו אני הייתי אחד השופטים היייתי מתקשה לאתר מועמדים מתאימים.

עודף אינטרסים

מעניין לעניין באותו עניין: בדברים שנשאתי בכנס ביקשתי לדעת, בין השאר, מדוע לא מיושם עד היום סעיף באמנה שמחייב את המו"לים לפרסם אחת לשנה פירוט של אחזקותיהם הלא תקשורתיות, על-מנת שניתן יהיה לפקח על נושאים של ניגוד או אולי עודף האינטרסים שלהם. למרבה הצער, קולי היה בודד במדבר התקשורתי. נציגי הציבור במועצת העיתונות ממלאים את פיהם בתה. הם חוששים מהמו"לים שמממנים, למרבה השלומיאליות, את פעילותה של המועצה אבל המשכיל בעת הזו לא ידום ועוד יתכנו הפתעות כהנה וכהנה.
דוברת משרד המשפטים לשעבר אתי אשד, כיום לוביסטית מיומנת, סיפרה בכנס על עיתונאים שהיא כותבת עבורם את הכתבות - תוצאה של עצלות ובורות. דבריה פתחו צוהר למערכות יחסים בעייתיות בשורה של תחומי כיסוי עיתונאי שנושאים אופי של תן וקח זה. מתחיל בסקופים וידיעות בלעדיות ומסתיים בקבלת טובות הנאה.
הכתב הפלילי של ערוץ 2, גיא פלג, ידע לספר על "עונשים" שמקבלים עיתונאים ממקורותיהם אם אינם הולכים בתלם ואינם ממלאים את רצונם. בתחום זה הכל שפיט. זה מתחיל בגורמי אכיפת החוק (המשטרה והפרקליטות) שמנסים להכתיב את רצונותיהם, ואינו פוסח על משפחות הפשע שהוא מקושר אליהן.
בכנס התברר כי גם בשידור הציבורי, הממומן מכספי משלמי מיסים, שרובם מתרחקים ממנו - נושבות רוחות מלחמה. איש הערוץ הראשון המוערך רותם אברוצקי, ששימש יו"ר ועדת התכנים של הכנס, גילה אומץ לב זמני ברב שיח על השירות הציבורי, בשעה שגילה שהוא אינו מעריך את העורכים במחלקת החדשות וחש כלפיהם יחס שנע בין איבה לבין תיעוב. דבריו עוררו סערה ומאוחר יותר הוא נאלץ להתנצל, אבל דבריו של אברוצקי מתועדים ומצולמים חרף נסיגתו. אין לי ספק שיש לו הרבה תומכים ושותפים סמויים.
אני לא מתכוון לכמה טווסי תקשורת ציבורית שהללו את עצמם ללא הרף מסוגה של איילה חסון, שסיפרה על הקפדה על אתיקה ועל התרחקותה מחברת פוליטיקאים כדי לבצע את מלאכתה נאמנה וללא דופי. היא שכחה רק לספר אודות השירותים המקצועיים הבזויים שהעניקה לראש הממשלה רב המושחתים אהוד אולמרט, שהיא הרבתה להתלוות אליו בטיסותיו התכופות לחו"ל.
בן כספית, המגיש איתה את יומן השבוע בערוץ הראשון, שימש עד לאחרונה מאבטח אישי של אולמרט, לא חסך מעצמו אי תלות פוליטית ושבחים אישים. אני עדיין חולם על היום שבו אפתח את מקלט הטלוויזיה שלי ולא אראה כמעט בכל שעה ובכל תוכנית את בן הנע ככספית מערוץ אחד למשנהו, משל כאילו היה משרתם של כל אדוני הטלוויזיה.

הכל דיבורים

בכנס הנוכחי נקטעה המסורת, שעל פיה מופיע כל שנה בכ"ט בנובמבר - יום הכרזת המדינה - ראש הממשלה המכהן בפני ציבור העיתונאים. אולמרט הוא כיום נמר מסורס ומשום כך שכחו אותו בבית בירושלים.
לעומת זאת זכה הכנס בחבר הכנסת בנימין נתניהו, שנהג כראש ממשלה (בפועל) ופיזר הבטחות על רצונו לשמר ולפתח את השידור הציבורי, בין השאר משום ששני ילדיו נזקקים לשידור רציני כמקור תיעוד, כשאר תלמידי ישראל. היה זה מחזה גרוטסקי לחזות בראשי רשות השידור, ובעיקר במנכ"ל מרדכי שקלאר, מכרכרים ומפזזים ליד נתניהו ומנסים לסחוט ממנו הבטחות נוספות למען השידור הציבורי. לנתניהו לא הייתה בעיה להבטיח.
כאשר נשאל נתניהו כיצד הוא מסביר את השינוי הדרמטי שחל בהתייחסותו לתקשורת בהשוואה לתקופה שבה עמד על בימת הליכוד וקרא לעברנו: "הם מ-פ-ח-דים", "הם מ-פ-ח-דים", השתמש בפרפראזה לדברים שאמר באחרונה בני בגין כאשר חזר לליכוד ולחברתו של נתניהו שנוא נפשו בעבר: "אני הזדקנתי והתקשורת התבגרה" אמר נתניהו.
אשרי המאמין שנתניהו יקיים את כל הבטחותיו בכנס והתקשורת תגמול לו בימי חסד.
הכול דיבורים. לא במקרה שודרה תוכנית זו מהכנס של התקשורת באילת.

לראש הדף

מנזר השתקנים האופורטוניסטי של צמרת קדימה. הקאמבק הפוליטי של פרץ והפוליטיקאי הנקי עוזי דיין

קדימה: "אחורה פנה"!

ציפי לבני התעשתה השבוע באיחור רב, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אזר אומץ והודיע על כוונתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט.
לבני כינסה את סיעת קדימה בכנסת לישיבה דחופה כדי לדון בהתפתחות הדרמטית, ולבקש את תמיכת חברי הסיעה לדרישתה שאולמרט יפנה את מקומו ויצא לחופשה, שממנה כבר לא יחזור. מן הישיבה נעדרו שני העבריינים המועדים אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, אך נכח בה עבריין המין חיים רמון, שנזהר שלא לנשק את ציפי נשיקות נימוס על לחייה כפי שעושים חבריו הבכירים. רמון מלמל בישיבה כמה מילים לא מחייבות לעברו של אולמרט.
בן בריתו הפוליטי של רמון, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, אינו חבר קדימה ומשום כך לא חזינו בזיו פניו ובתלתליו השחורים. משום מה לא מבין פרידמן שתפקידו כממונה על מערכת אכיפת החוק מחייב אותו לדחוף את אולמרט אל מחוץ לשלטון.
ציפי פתחה את דבריה בהערה רבת משמעות: "זהו יום קשה למדינת ישראל. נפל דבר בישראל". מילים מפוצצות אלו נועדו להזמין תמיכה קולקטיבית של צמרת המפלגה על-מנת להביא לפרישתו המידית של אולמרט ולמינויה של לבני כראש המשלה בפועל עד לבחירות. אבל אליה ושמה ציפי ושדה קוצים ודרדרים סביבה.
האיש ששתק שתיקה שקטה בישיבה הזו היה מספר 2, המשוריין שאול מופז, שהודיע בשעתו על פרישה מהחיים הפוליטיים המסואבים והזדרז לחזור לפני שישכחו אותו בבית. מופז סירב להצעתה של לבני לשמש כראש מטה הבחירות של קדימה. הוא אינו מסוגל מבחינה נפשית לראות את ציפי, שנואת נפשו, בתפקיד ראש הממשלה. אין למופז כל סיבה להרגיז את אולמרט שתמך בו בפריימריז מול ציפי בדרישה נחרצת שיצא מיד לנצברות. סוד גלוי הוא שמופז מעדיף לשרת כשר ביטחון בממשלה בראשותו של ביבי נתניהו מאשר לקבל הנחיות מלבני שהערכתו אליה מתחת לאפס.
שר האוצר רוני בראון, חברו הקרוב של אולמרט שמניות ירושלים שלו צנחו בבורסה הפוליטית של אולמרט מאז שהעדיף לתמוך בלבני בהתמודדות מול מופז, שתק שתיקה רועמת. הפה הגדול שלו נדם לאחר הבעיטה שהנחית לו אולמרט, אחרי שחזר ארצה ופסל בפומבי את תוכניתו הכלכלית והודיע שיכין תוכנית משלו. ההתקרבות המרגיזה שחלה בימים האחרונים בין אולמרט לבין נתניהו בתחום גיבוש תוכנית חירום כלכלית על-מפלגתית מרגיזה את בראון שבעתיים. ציפי שתקה ולא העניקה לו גיבוי.
לבר און אין עניין להיכנס לעימות חזיתי עם אולמרט. בראון שרוי במתח נוסף בימים אלה אחרי שנחשפה בכלי התקשורת, בעיתוי גרוע מבחינתו, עבירה שביצע לכאורה בעת הצבעה כפולה בכנסת כאשר היה עדיין חבר הליכוד. חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן הועמד לדין פלילי בגין עבירה דומה והורשע. אומ"ץ פנתה כבר ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לזרז את מתן הנחייתו לעריכת חקירת משטרה בפרשת הצבעתו של בר און.
למנזר השתקנים האופורטוניסטי של צמרת קדימה שייכים גם שרים נוספים של קדימה שנכחו בישיבה והוכיחו שהאינטרסים האישיים שלהם גוברים על טובת טוהר המידות במדינה. רשימה זו כוללת את אבי דיכטר, מאיר שטרית, זאב בוים, יעקב אדרי, אלי אפללו ורוחמה אברהם. אף אחד מהם לא התנדב להיכנס לעימות חזיתי מול אולמרט.
מי שכן הסכימה להגיד בישיבה כמה מילים בלי דרבנות בעניין הצורך בנבצרות של אולמרט, הייתה יו"ר הכנסת דליה איציק, שנתמנתה בימים אלה על-ידי לבני כיו"ר מטה הבחירות של קדימה. תקוותה הגלויה של איציק להיות נשיאת המדינה הולכת ונגוזה מאז שהוקדמו הבחירות לכנסת והתברר שמצב בריאותו של הנשיא שמעון פרס תקין בהחלט.
איציק מבינה בחושיה הפוליטיים החדים המנווטים באינטרסים אישים, שאם לבני תכהן כראש ממשלה (בפועל) ויגברו סיכוייה להקים ממשלה, תפתח בפניה מחדש האופציה הנשיאותית.
ציפי לבני, כלת אות אומ"ץ, החלה להבין השבוע שלמרות סירובו של אולמרט לפרוש מתפקידו, עשוי כתב האישום החמור שהוגש נגדו להעלות מחדש על סדר היום הציבורי את נושא המאבק בשחיתות השלטונית והיא תצבור נקודות מול ביבי נתניהו ואהוד. ברק. בתום הישיבה התברר שפנייתה של ציפי אל אולמרט נותרה יתומה וציפי בלעה את עלבונה בחדר המצב של משרד החוץ.
זה עוד לא הכל: השבוע פורסם שיש בכוונתה של לבני למנות לתפקיד מנהלי בכיר בקדימה את סלומון קרובי, המשמש כיום יועצו הפוליטי של השר אפללו. קרובי היה האיש שניסה בעבר להפליל באמצעות עלילה את ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועצו של מבקר המדינה למאבק בשחיתות השלטונית. אומ"ץ מילאה תפקיד מרכזי באותה פרשה, כאשר חשפה את קשריו הסמויים של קרובי עם אולמרט.
נהוג לומר שמי ששוכב עם כלב עלול לקבל קרציות. מי שמתחבר אל קרובי עלול לחלות במחלה השחתת.

העבודה: סכין בגב

שר הביטחון (לשעבר) הכושל עמיר פרץ, עשה בימים האחרונים מעשה אצילי כאשר הודיע בפומבי שהחליט לשלב ידיים עם יריבו המר, יו"ר העבודה אהוד ברק, ולהירתם למען המפלגה המצויה בתהליך של קריסת מערכות בחירות. לשבחו של פרץ יאמר שהוא התאושש מהר מהפסדה של רעייתו אחלמה בבחירות לראשות עיריית שדרות, אולי משום שקיבל פיצוי בשל בחירתה של אחותו לראשות מועצת מצפה רמון.
הקאמבק הפוליטי של פרץ בעיתוי זה, שנועד להפיח רוח קרב במפלגה התשושה, עורר ביקורת חיובית אצל כל המי ומי. למה ומדוע בעבודה נוטים להאמין שפיו וליבו ומוחו של פרץ מתואמים ביניהם? יש לי ספקות בעניין זה.
בעידן הפוליטי הנוכחי, שבו משווע ציבור הבוחרים למעומדים נקיי כפיים, תרומתו של פרץ בתחום רגיש זה הינה מזערית. פרץ סוחב על גבו כמה פרשות עלומות של חשד לקניית קולות בוחרים, אי-סדרים כספיים ונפוטיזם מהתקופות שבהן שימש יו"ר ההסתדרות ויו"ר מפלגת העבודה. אומ"ץ הגישה בשעתו לגופי אכיפת החוק כמה תלונות נגד פרץ, אך משום מה הן לא הבשילו והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע לנו על החלטתו לסגור את תיקי החקירה.
דברי החנופה וצחצוחי הלשון של פרץ כלפי ברק מטעים להאמין שהמדובר בחוזר בתשובה מפלגתי שמצהיר על נאמנות ללא תנאי ליו"ר מפלגתו ומבקש להעניק לו תמיכה גורפת. המציאות שונה מן הקצה. פרץ מתקשה לסלוח ולשכוח לברק על שפגע קשות בכבודו, כאשר טיאטא אותו מלשכת יו"ר מפלגת העבודה ורכש לעצמו נעליים חדשות במשרד הביטחון, אחרי שלא הצליח להיכנס לנעליו הקטנות של פרץ.
הנאמנות הנוכחית של פרץ לברק חיה על זמן שאול, ונועדה לקבל את תמיכתו בניסיונו להשתחל למקום טוב בצמרת הרשימה המצומקת של העבודה בבחירות לכנסת. פרץ בגד כבר פעם בשמעון פרס, שקלט אותו ואת תנועת 'עם אחד' שהוא עמד בראשה לחיקה של מפלגת העבודה, תמורת התחייבות מוקדמת שלא להתמודד נגדו, ולא עמד בה. פרס הפסיד מולו ופרש מאוחר יותר לקדימה.
פרץ זקוק לברק. עופר עיני, יורשו בתפקיד יו"ר ההסתדרות, התנער ממנו מזמן. גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ שפרץ סלל לה את הדרך הפוליטית, הפנתה לו עורף. בהזדמנות הראשונה שתיפול לידיו של פרץ, הוא יפרע מברק. אם תהיה לפרץ הזדמנות שנייה הוא יחסל חשבונות עם עיני ועם יחימוביץ' ואולי עם עוד כמה פורשים. הכל בתנאי, כמובן, שמפלגת העבודה לא תסתלק לעולם פוליטי שכולו רע.

הליכוד: כוכב שלא נולד

אל מצעד הכוכבים של הליכוד לקראת הבחירות לכנסת שקלט באחרונה, בין השאר, כמה בעלי שמות משפחה מיתולוגיים בתנועת החרות מסוגם של בני בגין ודן מרידור ושם משפחה נוסטלגי בדמותו של זאב ז'בוטינסקי הנכד, הצטרף בעל שם משפחה מוכר נוסף - אלוף במיל. עוזי דיין.
בראיון טלוויזיוני משותף עם ז'בוטינסקי ששודר השבוע בערוץ הכנסת, התבדח דיין על החבירה בין בגין וז'בוטינסקי בכנסת הבאה, ונהג כאילו המורשת הרביזיוניסטית הייתה נטועה במשפחתו ובעיקר בדודו המפורסם משה דיין.
מי שמכיר את עוזי דיין מקרוב לא היה מופתע. במהלך שיתוף הפעולה של אומ"ץ עם תנועת תפנית שבראשה עומד דיין יזמנו כמה פרויקטים, בהם משפט פומבי לראש הממשלה אהוד אולמרט, אבחנתי את דיין כמי שהמטרה המוצהרת שלו להיות חבר כנסת מקדשת את כל האמצעים. לעיתים היה נדמה לנו שהמאבק של דיין בשחיתות הינו על תנאי וכאשר המאבק לא יתאים יותר לצרכיו האישיים, הוא יערוק. זו הייתה הסיבה שאומ"ץ החליטה להתנתק ממנו ואני רק מברך על כך.
בלהיטות האובססיבית של דיין להגשים את חלום חייו להיות חבר כנסת, הוא מוכן לרמוס עקרונות, לבעוט בערכים אידיאולוגיים, לחצות קווים מפלגתיים ואפילו להתבזות. דוגמא בולטת לכך הייתה בישיבה האחרונה של מרכז הליכוד שבה הוא הפיץ סטיקר אישי תחת הכותרת "עושים היסטוריה" שהיה רווי צביעות, התחסדות והטעייה.
בצידו הימני של הסטיקר הופיע צילום משותף של ראש הממשלה מנחם בגין יחד עם שר החוץ שלו דאז משה דיין שצולם בשלהי שנת ה-70', ואילו מצידו השמאלי הופיע צילום עכשווי של בנימין נתניהו והאחיין עוזי דיין. סטיקר זה עורר את חמתה של יעל דיין בעיקר בגלל ההטעיה: "אבי מעולם לא היה חבר בליכוד אלא נענה לבקשתו של בגין ליטול על עצמו תפקיד ממלכתי", היא אמרה. אבל לאחיין עוזי דיין לא הייתה באחרונה בעיה להצטרף לליכוד, מפלגה שלאורך השנים הוא הסתייג והתרחק ממנה וראה בה גורם מצידו השני של המתרס הפוליטי האישי.
היו זמנים שבהם שימש דיין מפקד סיירת מטכ"ל ופעל בעורף קווי האויב וחלם להיות רמטכ"ל. מאז שהוא נכנס לג'ונגל הפוליטי הוא הבין שכאן יש כללים חדשים, וצריך לפעמי ליפול בשבי של האויב הפוליטי. למזלו מצא דיין אוזן כרויה אצל ביבי נתניהו, ששירת אף הוא כקצין בסיירת מטכ"ל. כאיש שיווק מיומן הבין ביבי שהשם דיין הינו מטבע עובר לבוחר.
דיין מצא דרך לגמול לו על כך. מדי שנה מתקיים בשדרות בחודש נובמבר כנס חברתי בעל משקל סגולי שבמהלכו מתפרסם, בין השאר, סקר המשקף את עמדותיהם של אזרחי המדינה לגבי כמה נושאים שעל סדר היום הציבורי. כמו בכל שנה פורסם גם הפעם מדד השחיתות, שכלל נתונים מאלפים. התברר כי 72 אחוז מכלל אזרחי המדינה סבורים שרמת השחיתות השלטונית בישראל הינה גבוהה ואילו 69 אחוז סבורים שהמפלגות מתנהלות באופן מושחת.
אבל שלא כבעבר, לא פורסם השנה סקר נוסף שדירג את רשימת האישים הפוליטיים המושחתים, ולעומתם אלה הנתפשים כנקיים. עודי דיין טען שלא היה זה הוגן לפרסם את הסקר לפני הבחירות. זכרונו בגד בו כנראה, שכן בבחירות הקודמות לא היה קיים שיקול כזה. קרוב לודאי שהסיבה האמיתית היא שביבי נתניהו וכמה מראשי הליכוד לא נתפשו כנקיים ברשימה שלא פורסמה.
הבשורה הטובה היא שדיין הודיע כי בעקבות הצטרפותו לליכוד לא ישתתף בשנה הבאה בכנס שדרות והוא פורש מהפרויקט. אם דיין היה רוצה להיתפש כפוליטיקאי נקי הוא היה חייב לעשות זאת כבר לקראת הכנס הנוכחי.

לראש הדף

כלפי חוץ מקרין מרידור חביבות ומתינות אבל מי שמודע לדרכי הפעולה שלו, יודע שהוא סכינאי פוליטי לא קטן וגם צבוע  בשעתו הוא מנע בכל כוחו את העמדתו לדין של אולמרט, אבל לא זכה להיכנס לממשלתו  אם אומנם ירכיב נתניהו את הממשלה החדשה ויצרף אליה את דן מרידור, הוא צריך לקחת בחשבון שימי החסד שלו יהיו מוגבלים ושאין ארוחות חינם.

אפתח ברשותכם הפעם באגדת עם הלכתית, המספרת שכאשר ציוות נח את תיבתו והקפיד להכניס זוגות בני אותו מין כדי שיפרו וירבו, הגיעה במפתיע לתיבה בגפה גברת קשישה. כששאל אותה נח לשמה השיבה: "פוליטיקה". "מצטער", השיב נח, "אין לך בן זוג ואת לא יכולה ללדת. שלחי במקומך זוג צעיר".
הגברה הקשישה הלכה לדרכה ובמקומה הגיעו צעיר וצעירה. נח שאל את הצעיר לשמו וזה השיב כהרף עין: "שקר". הצעירה נידבה גם היא את שמה: "צביעות". נח הזמין את בני הזוג לתיבה ואמר להם: "אתם מתאימים לתיבה שלי", וגם נתן להם באותה הזדמנות הנחיה בלתי חוזרת: "פרו ורבו".

כאן מסתיימת האגדה ומתחילה המציאות.

אני מפרט ברשותכם את שורשיה של משפחת פוליטיקה: שקר הוליד את אופורטוניזם ואת תחמון, והם הולידו את בגידה ואת דו פרצופיות. בגידה ילדה את מעילה באמון ודו פרצופיות ילדה את אחיזת עיניים, שילדה את טובת הנאה. בתה הבכורה של מעילה באמון הייתה הפרת אמונים ובנה הצעיר המחונן של טובת הנאה היה שוחד. שוחד הוליד את גנב וגנב הוליד את שודד הקופה הציבורית.
משפחת פוליטיקה עלתה לישראל אחרי הקמת המדינה, ובניה התפזרו בממשלה, בכנסת, ברשויות המקומיות ובשורה של ארגונים ציבוריים. מעלליהם של חלק ניכר מבני המשפחה נחשפו ברבים במרוצת השנים ועוד ידם הפלילית נטויה.
עוד אפילוג קצר לאגדה המעודכנת למשפחת פוליטיקה. אירע אסון; אחת מבנות המשפחה, צעירה בשם אידיאולוגיה, מתה בלידה והותירה אחריה, למרבה הצער, בן יתום בשם ישר. לישר הייתה ילדות קשה בבית סבתו גמישות. אחרי שבגר וסיים את לימודיו הקים ישר שני מיזמים "ערכים" ו"עקרונות" אבל הם לא עלו יפה.
האגדה הפכה לאקטואלית בימים אלה בעקבות הזרם הגובר והולך של בעלי תעודות יושר, עקומי מוסר, פליטים. חוצי גבולות, הולכים בשאלה, חוזרים בתשובה, לוליינים וקופצים על העגלה שממתינים בקוצר רוח בטרמפיאדה הפוליטית בפאתי כביש מספר 1 המוליך לירושלים.
כל אלה רוצים להידחס לאוטובוס הרב מפלגתי שעליו מופיע שילוט: "לכנסת", ומודעים היטב לכך שאין בו מקומות שמורים. באוטובוס יש אומנם 120 מושבים, אך רובם מאוכלסים כבר בישבניהם של נוסעים ותיקים בעלי כרטיס שנתי-שנתי. המקומות הפנויים עבור הטרמפיסטים מוגבלים, וכל הקודם בפריימריז זוכה.
ברשותכם, אני רוצה לערוך בשבועות הקרובים לשיפוטכם היכרות קרובה יותר עם כמה מהכוכבים החדשים והוותיקים מכל צבעי הקשת הפוליטית. אני עושה זאת במסגרת עבודת שירות לטובת הציבור שהטלתי על עצמי.

הדיאגנוזה: צביעות. סופנית

אחד הבולטים בקרב אלה שמבקשים לחזור לכנסת, ששירת בעבר בתפקידים בכירים בממשלה, פרש בשעתו ונדבק מחדש בחיידק האלים הפוליטי, הוא דן מרידור. מרידור פרש בשעתו מהליכוד, ונמנה עם מייסדי מפלגת המרכז יחד עם רוני מילוא, איציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואחרים. מרידור לא הסתיר את משאלתו להיות ראש ממשלה אך בסופו של דבר התנדפה המפלגה לכל רוח והותירה חובות כספיים שלא כוסו עד היום למרות הערבויות הכספיות.
כלפי חוץ מקרין מרידור חביבות ומתינות אבל מי שמודע לדרכי הפעולה שלו, יודע שהוא סכינאי לא קטן שפועל בשלט קרוב-רחוק נגד אויביו הפוליטיים והצביעות שלו היא מחלה סופנית. אני לא רוצה להזכיר במסגרת זו את כל הדברים החמורים והקשים שמרידור אמר על בנימין נתניהו אחרי שפרש מממשלתו שבה שירת כשר אוצר. הם כתובים וחקוקים בתולדות ממשלות ישראל. זה שמרידור מנסה להשכיח את דבריו, שעל פיהם נתניהו לא ראוי להנהיג את המדינה, זו לא הבעיה שלו, אלא שלנו.
אבל אני מתקשה לשכוח שמרידור, שמנסה להקרין יושרה אישית, היה זה שפעל מאחורי הקלעים בתקופה שבה כיהן כשר המשפטים, כדי לגונן על חברו הקרוב רב המושחתים אהוד אולמרט על-מנת שלא יועמד לדין פלילי על מעלליו התכופים, למרות שהוא ידע היטב מי זה אולמרט.
בשעתו עוררה תמיהה העובדה שבתקופה שבה כיהנה דורית בייניש כפרקליטת המדינה, היא סמכה את ידיה על הגשת כתב אישום נגד מנחם עצמון - אחד משני גזברי הליכוד בפרשת חשבוניות המס של הליכוד - שבה הוא הואשם בהנפקת חשבוניות מס פיקטיביות ובהונאת שלטונות המס.
לעומת זאת, לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט שכיהן כגזבר שני של הליכוד, למרות שביצע את אותן העבירות. אחד מאלה שהיו בסוד העניינים בגזברות אמר לי בימים האחרונים שאולמרט היה מעורב בעבירות נוספות שנעשו במטה.
בספרי 'זעקי ארץ מושחתת', שיצא לאור באחרונה, חשפתי עובדה מצמררת: אולמרט סחט בשעתו את ראשי הליכוד דאז, ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון משה ארנס, והודיע להם שאם הוא יועמד לדין פלילי ברשת חשבוניות, הוא יפתח את פיו ויסבך אישים מרכזיים בליכוד שהיו מעורבים לטענתו גם הם במעשים פליליים בפרשה זו.
שאלתי באותה עת את בייניש מדוע לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט והיא הגיבה: "היו חסרות לנו כמה ראיות כדי לצרפו לכתב האישום. אולמרט הוא אדם מתוחכם וקשה לשים עליו יד".
לעצמון הייתה גרסה אחרת. הוא חזר עליה באחרונה מפורשות: "קיבלתי מידע שמרידור שוחח בנדון על בייניש וייתכן שלהתערבותו היה משקל שלא להגיש כתב אישום נגד חברו הטוב אולמרט". הלשונות הטובות ידעו אז ללחוש בנושא זה שמרידור היה מחובר היטב אל פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש והוא היה זה שדחף אותה לבית המשפט העליון. מרידור הכחיש באזני כאילו דיבר עם בייניש בנדון.
לעומת זאת, אני מביא בספרי עדות של אחד מראשי מס ההכנסה שגילה לי כי מרידור שוחח עמו על אולמרט, ונתן לו להבין שמוטב שלא יוגש כתב אישום נגד אולמרט.
בסופו של דבר הועמד אולמרט לדין פלילי בפרשה זו בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה עמותת אמית"י, שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה, נגד פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. חתמתי אז על התצהיר שפירט את מעשיו העברייניים של אולמרט, וציפיתי לכך שהוא ייכנס מאחורי סורג ובריח.
אבל אולמרט הצליח לקנות עדים ולהטות את משפטו. בניגוד לעצמון, שיצא חייב בדין, אולמרט זוכה.
מרידור היה מרוצה שחברו הטוב אולמרט לא הורשע בדין, אבל אולמרט היה מאז ומתמיד כפוי טובה וחורש רעה. כאשר הקים אולמרט את ממשלתו הנוכחית, ציפה לשווא מרידור שאולמרט יספור אותו ויצרף אותו כשר המשפטים. העובדה שאולמרט נחשף כבר אז בפומבי כמושחת, לא הפריעה לו.
אבל אולמרט לא סמך עליו בעיניו הפקוחות והעדיף על פניו את חיים רמון המושחת, שנולד בצלמו וכדמותו והתמחה בתרגילים מסריחים ובשירותים מזוהמים...
מן הסתם חשש אולמרט שמרידור לא יסכים להתלכלך למענו בגלוי ולא ישתלח, בעת הצורך, בגורמי אכיפת החוק - מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות. לרמון לא הייתה בעיה לעשות זאת, ורק הנשיקה הצרפתית ביומה הראשון של מלחמת לבנון קטעה את ההגנה ההתקפית שהוא החל להגיש לאולמרט.

ראש האופוזיציה הוירטואלי סוכר את פיו

התנהלותו הבעייתית של מרידור לגבי אולמרט לא מזיזה כמובן לנתניהו, שהקפיד בעבר בעת הסתבכויותיו של אולמרט לשמור מרחק בטוח והעדיף שהאחרים יעשו את המלאכה. לא במקרה הוא בירך אותי על פעילותי לחסום את אולמרט מלהגיע לצמרת המדינה כדי שלא ימשיך לשדוד את הקופה הציבורית.
גם לאורך השנתיים וחצי האחרונות שבהן הוא כיהן כראש אופוזיציה וירטואלי, לא אמר נתניהו מילה אחת בגנות השחיתות האישית המפלצתית של ראש הממשלה המודח אהוד אולמרט, וגם הפעם העדיף שהאחרים יוציאו עבורו את הערמון המושחת מן האש השלטונית.
עד היום אני מתקשה להחליט אם נתניהו נהג כך מאחר שהוא סתם פחדן שחשש מהכשתו של הנחש הארסי אולמרט, או שהגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי מי שיש לו חמאה על הראש מוטב שלא יצא החוצה בשמש הקופחת.
כך או כך, אם אומנם ירכיב נתניהו את הממשלה החדשה ויצרף אליה את דן מרידור כפוליטיקאי נקי, בעל שם טוב ומאזן מדיני של בני בגין, הוא צריך לקחת בחשבון שימי החסד שלו יהיו מוגבלים. כל האופציות של מרידור יישארו פתוחות ואחת מהן אולי תחרוץ את גורלו.

לראש הדף

לפיד הצעיר הוכיח פעמים רבות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום  מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד היא הסגידה הגורפת לאולמרט, שקידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשותה למענו  אולי הגיע הזמן שהלפיד יאיר את דרכנו אל בימות הבידור שבהן אין כללים אתיים

הידיעה המרעישה שפורסמה לפני כמה ימים ב'מעריב', על פיה שוקל איש האשכולות התקשורתי יאיר לפיד להקים רשימה משותפת לכנסת יחד עם המשנה לראש הממשלה חיים רמון ושר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, גרמה לי להתרוממות רוח. הגיע הזמן שלחיים הפוליטיים יצטרפו עיתונאים בעלי שם שלא יקשטו מפלגות ותיקות שהסתאבו, אלא ירעננו את האווירה הציבורית ויפיחו תקווה בעם של קביעת נורמות חדשות ויתחיל הליך פוליטי חדש ומחודש.

אל מי מתכוון לפיד לחבור?

השותף המיועד הראשון הוא השר חיים רמון שהורשע בעבירת מין ויש לו גם קופת שרצים של כמה פרשות שחיתות, מהתקופה שבה היה אריה דרעי בן הברית הפוליטי שלו כששניהם כיהנו כשרים באותן הממשלות, וגם מאוחר יותר אחר כך כיו"ר ההסתדרות החדשה. רמון רקח בשעתו "תרגיל פוליטי מסריח" עם דרעי שנכשל, ומפץ פוליטי גדול עם שרון ואולמרט שהתנפץ.
על-פי הפרסום, השותף השני למהלך הוא השר פרידמן, חבר קרוב של רמון. תזכורת קטנה: אחרי שרמון הורשע בעבירת המין, לפני שנגזר דינו, פרסם פרופ' פרידמן מאמר שבו השתלח בשופטיו של רמון. זמן קצר לאחר מכן התמנה פרידמן כשר המשפטים ואומ"ץ הגישה נגדו תלונה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שגילה, לצערי, רפיון.
מאז מינויו החל פרידמן לשרת כעבד נרצע את אדונו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולעשות הכל כדי שימשיך לכהן, חרף הסתבכותו בעבירות פליליות חמורות. רמון לא חדל לעודד אותו במלאכתו המבישה.
לפיד הכחיש את הפעילות הנרקחת אולי מאחורי הקלעים, וטען כי לא שוחח עם רמון מזה כמה חודשים. מה לעשות, במו עיני ראיתי אותם לפני זמן קצר "ממליחים" סודות בבית קפה תל אביבי.
לפיד הצעיר הוא כבר לטעמי עיתונאי שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה. אני נוהג לכבד את ההנחיה ההלכתית: "אחרי מות קדושים" ומשום כך, לא אכביר מילים על אופיו ודרכי התנהלותו של אביו המנוח יוסף (טומי) לפיד זכרו לברכה ,שעמו היו לי במרוצת השנים עימותים, חלקם מתוקשרים. עימותים אלה היו פועל יוצא מכך שלפיד היה חברו הקרוב של ראש המשלה הרב-מושחת אהוד אולמרט, והגן עליו בחירוף נפש שגבל באובססיה ואילו אני, ברוב מצוותי ,מסומן לאורך השנים כמי שחשף את מעלליו ללא ליאות ואיני מרפה ממנו גם אחרי שתרמתי רבות במלוא הצניעות להדחתו.
סיפור אחד שרלוונטי בכל זאת לרשימה זו אני חייב לספר בקצרה: בשעתו, כאשר כיהנתי כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי עד שהייתה סכנה ממשית לבריאותה של אוזני הימנית הבתולה שהאזינה להם ברטט באפרכסת. "הבן שלך אינו פר קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את מכשיר הטלפון. אפילו אדם קשה הבנה מסוגי הבין בסופו של דבר שהתפוח נשר ממש מתחת לעץ, שהצמיח פרי באושים והחל להרקיב.
לפיד הצעיר, שחגג בימים אלה 45 שנה להיווסדו, הוכיח לי מאז פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום ועד היום הם מתגוררים בשני חדרים נפרדים. מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד היא הסגידה הגורפת לאולמרט, שקידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו.
למסיבה זו לא הוזמן, כמובן, דן מרגלית - חברם הטוב המשותף של אולמרט ולפיד האב, שהתפכח והתפקח באיחור של שנים והבין בשעה לא טובה ולא מוצלחת במלחמת לבנון השנייה, שאולמרט הוליך שולל לאורך השנים לא רק את אזרחי המדינה, שלא היו מודעים לאורחות חייו המושחתות, אלא גם ואולי אותו באורח אישי. אילו היה מרגלית מטה אוזן להערות האזהרה הנשנות וחוזרות שלי ולא חוזר כמנטרה על המשפט: "אבל אולמרט לא הורשע", היה חוסך מעצמו חיבוטי נפש ומאתנו דברי קינה על חברו לשעבר אולמרט.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב'ידיעות אחרונות' ולערוך עמו ראיון חנפני ומתרפס בטלוויזיה.
'ידיעות אחרונת' הינה באר ששתתה ממני לאורך תקופה ארוכה, מאות תחקירים וידיעות בלעדיות, ולכן לא תיחשב לי כיריקה בעיתון אם אגלה שכבר לפני שנים, בתקופה שאולמרט כיהן כשר הבריאות, נתבקשתי להימנע מלחשוף פרשות שחיתות אישיות נוספות של אולמרט. הנבל הזה לא חדל מלדרוש ממשפחת מוזס לפטר אותי ונרגע רק אחרי שתחקירים נוספים שלי אודותיו נפסלו, אבל מצאתי דרכים אחרות לפרסמם ולגלגלם לחקירות משטרה.
ליאיר לפיד לא היו מעולם בעיות מסוג אלה ב'ידיעות אחרונות'. טוריו מתאימים בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון שמסרב למועצת העיתונות. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, שהינו חבר ובן ברית ותיק של אולמרט, לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
אני, במקומו של לפיד, לא הייתי מתגאה בבלעדיות של השגת הראיון הטלוויזיוני ובעיקר לא באופיו הבעייתי שסיווג אותו כ"עיתונאי בית" של אולמרט . עיתונאי החצר של ראש הממשלה הינם בעלי סיווג מקצועי גבוה יותר, בזכות העובדה שפה ושם הן בועטים בו קלות לצרכי אובייקטיביות מדומה. למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שלפיד הצעיר יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות ,אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו ע"י אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
תנועת אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים אך כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת של לפיד שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה. הלפיד הצעיר הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי נתבקש להשיב אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, היו חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הינו חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח אתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית שלנו לביעור השחיתות השלטונית .
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו אלמלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זוהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זוהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ .
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד שבו האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה, אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אזלת מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2.
לאחרונה סופר לי שלפיד מופיע על בימות הארץ בתוכנית בידור משולבת במלל וזמרה עם רמי קליינשטיין, שזוכה להצלחה רבה.
אולי הגיע הזמן שהלפיד יאיר את דרכנו אל בימות הבידור שבהן אין כללים אתיים וכולנו נמחא לו כפיים, והוא יתחיל לצחוק מחדש בדרך אל הבנק שהוא פרסם במהלך ביצוע עבירה אתית בתקופה הנוכחית שבה, הלך ורב מספרם של הבוכים שבורחים מהבנק.
לראש הדף

 
ציבור הבוחרים לא הוקיע את המועמדים באמצעות פתקי ההצבעה, ולא הקיא אותם מהמתחמים המוניציפליים. חלפו עברו הימים שבהם חוקרי המשטרה, עשו ימים כלילות, והשקיעו מאמצים רבים להתמודד עם העבריינים כדי לאכוף את שלטון החוק. כך עם ראש עיריית חיפה - יונה יהב, ראש עיריית תל אביב - רון חולדאי וראש עיריית רחובות - שוקי פורר.
 
את תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות אפשר לקבל ברגשות חד-משמעיים ולא ברגשות מעורבים.
התקוות והציפיות שהשחיתות הציבורית הגואה תעקר מן השורש בבחירות אלה נגוזו. שורה ארוכה של ראשי ערים שנויים במחלוקת בנורמות המוסריות שלהם התנדפו.
למרבה הצער, לא השכילו תושביהן של ערים רבות ברחבי המדינה להפנים את העובדה שראש עירם שמתמודד לתקופת כהונה נוספת הוא מושחת מן היסוד או בעל כתב איום פלילי תלוי ועומד, או חשוד שתיקו נסגר חרף הוכחות בעליל.
ציבור הבוחרים לא הוקיע את המועמדים באמצעות פתקי ההצבעה, ולא הקיא אותם מהמתחמים המוניציפליים ששימשו קרש קפיצה לביצוע עבירות פליליות בעבר, ועתה ישמשו נקודת זינוק לחמש שנים מסואבות נוספות.
לא בסוגריים אני רואה לעצמי חובה לציין מתוך ידע אישי וניסיון מתסכל, שהפסקתי להתפעל ממערך החקירות הנוכחי של משטרת ישראל שהגיע לשפל המדרגה.

הימים בהם נאכף שלטון החוק

חלפו עברו הימים שבהם חוקרי המשטרה, בעיקר אלה שעסקו בחקירות הצווארון הלבן בפרשות שחיתות של נבחרי ציבור ברמות שונות, עשו ימים כלילות, והשקיעו מאמצים רבים מלווים במוטיבציה אישית להתמודד עם העבריינים כדי לאכוף את שלטון החוק.
כיום יש לחוקרי המשטרה כמה תנאים מוקדמים שבלעדיהם החקירות מקרטעות ותקועות, ומתמשכות על פני זמן רב מידי.
בין השאר הם מבקשים להנפיק להם מסמכים שלאמיתו של דבר הם היו צריכים לאסוף בעצמם וגם להביא אליהם מקורות מידע אנושיים ואמיצים שיסכימו למסור מידע מדויק אבל גם כך לא תמיד הדבר מסתייע.
כך היה בעת החקירה שנערכה בשעתו נגד ראש עיריית חיפה יונה יהב בפרשת קשריו עם מלך החניונים ראובן גרוס, שהוגדר על-ידי המשטרה כמי שעומד בראש ארגון פשע, עלתה על שרטון.
אחרי שהחקירה הצולעת של המשטרה הביאה לסגירת התיק על-ידי הפרקליטות, העבירה אומ"ץ לפרקליטות מסמכים מחשידים נוספים רלוונטיים לחקירה זו, וציינה את שמו של איש ציבור בחיפה שמשום מה לא נגבתה ממנו עדות על-ידי המשטרה למרות שזהותו הייתה ידועה לה. משום מה, בקשתנו לא נענתה.
וכך העדיפו תושבי חיפה את יהב הבעייתי על פניו של ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועץ של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, שזוקף לזכותו את יציקת התשתית של חשיפת כמה פרשות שחיתות שהביאו להדחתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט מתפקידו.
גם חקירתו של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, כחשוד בשורה של עבירות פליליות במהלך שתי הקדנציות שלו, הייתה במידה רבה חובבנית.
אחת התלונות נגעה למערכת יחסיו ההדוקה והמתוגמלת לכאורה של חולדאי עם מיודענו ראובן גרוס.
אומ"ץ העבירה למבקר המדינה חומרים מרשיעים לכאורה, נגד חולדאי ומאוחר יותר הגישה למשטרה תלונות נגד חולדאי וליוותה מקרוב בדאגה את דרכי טיפולה של המשטרה בתלונות הללו.
אשר יגורנו בא. בהמלצת המשטרה הגישה הפרקליטות בשבועות האחרונים כמה כתבי אישום נגד מעורבים בפרשת גרוס. חולדאי הכוכב הראשי יצא יבש למרבה הבושה.

ראשי ערים מסתבכים עם החוק

זמן מה לפני הבחירות הגשנו למחלקת הערערים של משרד המשפטים ערער נגד סגירת תיקו של חולדאי בנסיבות תמוהות.
חולדאי ניצח בבחירות את מתחרהו נקי הכפיים, חבר הכנסת דב חנין. לא מן הנמנע שגם אם היה מוגש נגדו כתב אישום הוא היה נבחר. פתיחת רחובות עדיפה כנראה על שמירת החוק.
רשימת הנבחרים הלא מכובדת של ראשי הערים שהסתבכו עם החוק כוללת את ראש עיריית רמת גן צבי בר, ראש עיריית נתניה מרים פיינברג, ראש עיריית פתח תקוה יצחק אוחיון, ראש עיריית רמת השרון יצחק הוכברגר, ראש עיריית טבריה עובד שוהר, ראש עיריית אשקלון רוני מהצרי, ראש מועצת ראש העין, וראש מועצת יהוד יוסי בן דוד.
מי שמחכך בהנאה את ידיו בגלל הבלימה החלקית של ראש עיריית רחובות המושחת שוקי פורר, שייאלץ להתמודד בסיבוב שני מול עוזי סלנט, לשעבר מנכ"ל קופת חולים מאוחדת, לא יכול לברך עדיין על המוגמר.
התנהלותה של פרקליטות מחוז המרכז בפרשה זו הייתה לאורך התקופה מוזרה ביותר. הייתה סחבת תמוהה בטיפול בחשדות פליליים נגד פורר בשורה של עבירות, חרף המלצת המשטרה להעמידו לדין. פניותיה של אומ"ץ אל פרקליטת מחוז עורכת הדין רחל שיבר לא נענו, ונערכנו להגיש נגדה עתירה.
מינויו של עורך הדין משה לדור לפרקליט המדינה הפיח בנו רוח של תקווה שהטיפול בפרשה יסתיים בהקדם.
גם אחרי שהפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום נגד פורר שאמור היה לכלול כמה אישומים חמורים, עדיין הפרשה הייתה רחוקה מסיומה. פרקליטיו של פורר דרשו לערוך לו שימוע ונקטו בתחבולות שונות כדי למשוך הליך משפטי זה עד אחרי הבחירות. תקופה מסוימת שיחקה הפרקליטות לידיהם ופורר מילא פיו שחוק.
אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד, ותמשיך להתריע מפני בחירתו של פורר לתקופת כהונה מסואבת נוספת. כך נהגנו לגבי ראשי ערים אחרים מהליגה של המתעשרים על חשבון הקופה הציבורית שהוא נמנה עליה.
ללא קשר למועד הבחירות, הגישה אומ"ץ לפני זמן קצר, ליחידה הארצית לחקירות הונאה (יחא"ה) תלונה נגד פורר בחשד שקשר בשעתו קשר עם ראש מועצת גזר, פטר וייס.
על-פי החשד, נענה פורר לבקשתו של ראש מועצת גזר והעניק לבעליה של תחנת דלק שהוקמה בצומת ביל"ו בגבול המוניציפלי המשותף - היתר לסלילת כביש יציאה לכניסה הראשית לרחובות.
באופן מפתיע, ואולי באקראי, מועצת גזר העלימה עין על-פי החשד, מכך ששני בניו של פורר - עודד ויואב, הקימו אולם אירועים ללא רישיון ליד קיבוץ נען בתחום שיפוטה. הרישיון הוסדר רק מאוחר יותר. אני מציע גם שלא להתבשם מהעובדה ששני ראשי ערים ותיקים בעלי קופות שרצים מאיר ניצן מראשון לציון וצבי צילקר מאשדוד לא נבחרו מחדש.
ספירת הקולות בעריהם מעלה שהם זכו לתמיכה ציבורית נרחבת והפער בינם לבין מחליפיהם היה מועט יחסית.

השורה הראשונה שהיא גם האחרונה: שום דבר לא השתנה בבחירות הללו. ועל כן, הארץ המושחתת צריכה להמשיך ולהשמיע קול זעקה.
 
 
 


לראש הדף

בגלל השיריונים והצפיפות הרבה ברשימת מפלגת העבודה, ובעיקר נוכח ההתרסקות הצפויה למפלגה, כנראה שלא יצליחו להבחר לכנסת הבאה כמה מחברי הכנסת שדווקא כן ראויים מבחינת הגינותם האישית כך תמשיך העבודה להידרדר במדרון הפוליטי בדרכה לאבדון מוחלט בעזרת נבחרים מושחתים שיעלוזו בכנסת הבאה.

למען האמת ההיסטורית, אני חייב להדגיש בפתח דברי שיש לזקוף לזכותו של יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, את הדחיפה המשמעותית שהוא נתן לפני כמה חודשים להסתלקותו של חברו לשעבר, ראש הממשלה אהוד אולמרט, מהשלטון. האולטימטום שהוא הגיש לאולמרט כתנאי להשארות מפלגתו בקואליציה, דחק את אולמרט לדרך שאין לה מוצא וסלל את הדרך לציפי לבני לרשת אותו בראשות קדימה. בארסנל העשיר של אולמרט עמוס התעלולים, פעלולים, תרגילים, תחמונים, מניפולציות וספינים - לא נמצאה הפעם דרך היחלצות וגורלו נחרץ.
ברק הפר, אמנם, בשעתו התחייבות מפורשת שלא להצטרף לממשלה בראשותו של אולמרט, אותה נתן לחבר הכנסת אופיר פינס תמורת תמיכה בבחירתו לראשות מפלגתו, אבל נורמה זו היא מטבע עובר לפוליטיקאי וכל המוסיף הרי זה משובח.
חרף מאמצי אני מתקשה לשכוח שעד שברק התעשת, באיחור רב, לפעול נגד אולמרט - הוא התעלם לאורך זמן מפרשות השחיתות של ראש הממשלה שנחשפו בזו אחר זו בקצב מסחרר ע"י קומץ עיתונאים אמיצים ובלתי תלויים. ברק עמד מן הצד כאשר שליחו לדבר עבירה של אולמרט, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, פגע במערכת המשפטית ושחק עוד יותר את אמונם של אזרחי המדידה ברשות השופטת. ברק לא יכול היה יותר להבליג כאשר הגועל נפש פרץ בעקבות חשיפת פרשות השחיתות החדשות של אולמרט: קבלת מאות אלפי דולרים במעטפות מזומנים וטיסות לחו"ל במחלקות ראשונות של מטוסים ואירוח פאר מכספיהם של גופיים וולונטריים המטפלים בנפגעי גורל.
מול יצר הסיאוב והתיעוב שהתפשט בקרב אזרחי המדינה הוא לא יכול היה לעמוד מנגד. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. חבל רק שהסתלקותו הסופית של אולמרט נדחתה בכמה חודשים בגלל כישלונה של לבני להקים ממשלה, ונקלענו למצב מביש שבו ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה רווית בעיות קיומיות אינם מדברים ביניהם. המוח האנליטי של ברק מסוגל אומנם לחסל אישים מסוכנים מעבר לגבול, הפועלים נגד ישראל ולסכל פיגועים בארץ, אבל לא מסוגל כנראה להתמודד עם בעיות פוליטיות פנימיות, ומנווט את בעליו לצעדים שיש בהם חכמה בסיסית שלפני מעשה. כך, למשל, נכשלה הפשיטה שתכנן ברק בעורף קווי האויב של קדימה במטרה לרסק את המפלגה ולצרפה למפלגת העבודה הפיסחת והחיגרת. בעת הפשיטה כינה ברק, כנראה בעצת שכנו לבניין אחיתופל אדלר, את לבני: "ציפורה"; אבל אחרי שהמבצע נכשל ואדלר חבר ללבני, ברק חזר בו מדבריו על לבני, הכיר ביכולות שלה והחל לשיר את השיר : "ציפי ציפי" בדרכו לממשלה החדשה.
במו"מ הקואליציוני להקמת ממשלה חליפית בראשותה של לבני, עוררו גיחוך הנסיונות שלו לקבל תואר פיקטיבי של "סגן בכיר ביותר" ולחילופין תפקיד של יו"ר אופוזיציה בכנסת, למרות שאינו חבר כנסת.
אחרי שהמו"מ הקואליציוני נכשל והוחלט להקדים את הבחירות לכנסת, חידש ברק את התקפותיו על ציפורה לבני וטען שאינה מתאימה בכלל להיות ראש ממשלה. למרבה הצער לא קיבל ברק זריקת חיסון נגד מחלת הצביעות והוא חלה בה.
מערכת הבחירות לכנסת הציבה בפני ברק בעיה ערכית שקשורה בנורמות ההתנהלות הציבורית שלו ובאורחות חייו הראוותניות. נפשו של הציבור נקעה מהשחיתות השלטונית המפלצתית, ולפי כל הסימנים המעודדים יזכו בעדיפות מועמדים ישרי דרך שיפסיקו את שוד הקופה הציבורית ויהיו סמל באורחות חייהם והתנהגותם. מנהיגת קדימה, ציפי לבני, שזכתה בשעתו באות אומ"ץ בזכות הגינותה השלטונית ואף ציינה זאת בסיפוק ברזומה שלה, תנסה לרכב על הגל הזה למרות שבצמרת מפלגתה מצויים כמה שרים ואישים שנויים במחלוקת מבחינת רמתם המוסרית ואלה יופיעו אתה ברשימה לכנסת. לשם השקיפות אציין כמה שמות: יו"ר הכנסת דליה איציק, השרים רוני בראון, מאיר שטרית, אלי אפללו ורוחמה אברהם, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי.
אומ"ץ עוסקת בימים אלה בפרשות שחיתות חדשות שנוגעות לכמה מהם ותיתן להן בקרוב ביטוי פומבי.

"תכשיטים" גם בליכוד

מנהיג הליכוד בנימין נתניהו חטא אומנם בעבר לכאורה בפגיעה בנושאי מינהל תקין וטוהר מידות, אבל הוא אינו מושחת באורח אישי ולא נטל כספים לכיסו מהקופה הציבורית. נתניהו נקט באחרונה בצעד חכם כאשר צירף לליכוד מחדש את בני בגין, איש פוליטי ישר וסגפן מהסוג הנדיר ביותר. בדרך חזרה הביתה לליכוד איש פוליטי ישר נוסף - השר לשעבר ד"ר עוזי לנדאו, שזכה אף הוא בעבר באות הוקרה של אומ"ץ.
גם ברשימת הליכוד לכנסת צפויים להופיע כמה "תכשיטים" מסוגם של חברי הכנסת ישראל כ"ץ, לימור לבנת, חיים כ"ץ ואחרים, אבל הם בטלים בחמישים לעומת הנבחרת של העבודה. מנהיג מפלגת העבודה אהוד ברק אינו טלית שכולה תכלת וגם לא צבועה בכחול לבן. ביטוי מוחשי לכך ניתן באותה מסיבת עיתונאים שבה נתן לאולמרט את האולטיאטום ונזהר מלהזכיר את מעטפות המזומנים של טלנסקי.
טל זילברשטיין, עוזרו לשעבר של ברק שהסתבך אתו בפרשת העמותות שהוקמו לקראת בחירתו לראשות הממשלה וערק בינתיים לחצרו של אולמרט, הזהיר אותו בפומבי כאשר אמר : "לכל אחד יש את הטלנסקים שלו". בהדרגה נחשף שמטה הבחירות של ברק קיבל תרומות נכבדות במזומן מכמה אילי הון זרים שהיה להם עניין להתחכך בברק שהתמודד על השלטון מול נתניהו. אומ"ץ פנתה באחרונה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה במטרה לחקור ספיחים של אותה פרשת שחיתות ולא תרפה.
פרשת עמותות ברק נחקרה בשעתו ברשלנות ע"י המשטרה, בין השאר משום שאחד הנחקרים הראשים בפרשה זו - עורך הדין יצחק הרצוג, כיום שר הרווחה וששימש אז בתפקיד מרכזי במטה הבחירות - שמר על זכות השתיקה. הרצוג משמש כיום גם כשר הממונה על רשות השידור, ובניגוד לכללי המינהל התקין - מקבל שעות מסך ומיקרופון מוגזמות המסייעות לו לקבל מיקום גבוה ברשימת העבודה לכנסת. אומ"ץ התריעה כבר על כך.
לבקשת אומ"ץ החל באחרונה מבקר המדינה לבדוק ספיח נוסף מתקופת שלטונו של ברק כראש ממשלה שקשור בשדות הגז מול חופי עזה, שהוחזקו ע"י ישראל והועברו ע"י ברק ללא החלטת הממשלה לרשות הפלשתינית.
מבקר המדינה לא סיים עדיין את בדיקתו בפרשת הקמתה של חברה להיכרות עם אישי שלטון שהקימה לפני כמה חודשים נילי פריאל, רעייתו של ברק, שהחלה לגבות אלפי דולרים מכל לקוח תוך ניצול ציני של תפקיד בעלה כשר הביטחון. העובדה שהחברה נסגרה בינתיים אינה מעלה ואינה מורידה מחומרת המעשה.

הכוורת המשוריינת בחלקה של מפלגת העבודה, כוללת מועמדים נוספים בעלי קופות שרצים:

• המשוריין במקום 6 ברשימה - בנימין (פואד) בן-אליעזר - שנחלץ בעבר בתפקידיו הציבוריים והממלכתיים מכמה פרשות      שחיתות אישיות, הוכיח את רדידותו המוסרית גם בפרשות של זיופים וקניית קולות במפלגת העבודה שחלקן עדיין נבדקות ע"י רשויות החוק.
• שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ, חשוד בביצוע עבירות פליליות בהתנהלות הכספית של המפלגה בתקופת כהונתו כיושב-ראשה. בחלק מהעבירות הללו שיתף איתו פעולה, עפ"י החשד, מזכ"ל המפלגה חבר הכנסת איתן כבל, משוריין במקום מספר 7 ברשימה לכנסת. אומ"ץ הגישה למשטרה ולמבקר המדינה תלונת נגד השניים.
• שר החקלאות שלום שמחון משוריין במקום מספר 12 ברשימה לכנסת. הוא בועט קבוע בכללי המינהל התקין וטוהר המידות, ורק באחרונה חשף העיתונאי משה ליכטמן ב'גלובס' פרשות שונות הקשורות בסידורים אישיים ובהעדפות למקורביו בהם יש ערך מוסף כספי. מבקר המדינה בודק את הממצאים. אומ"ץ חשפה בשעתו פרשת שחיתות נוספת - של נסיעות לחו"ל במטוסי החברה להטסת מטענים ק.א.ל של שמחון ובני משפחתו. מבקר המדינה בדק את המסמכים שהעברנו אליו והמליץ על חקירת משטרה. החומר מצוי עתה בפרקליטות.

בגלל השיריונים והצפיפות הרבה ברשימה, ובעיקר נוכח ההתרסקות הצפויה למפלגה, כנראה שלא יצליחו להבחר לכנסת הבאה כמה מחברי הכנסת הראויים מבחינת הגינותם האישית: עמי איילון, מתן וילנאי, אבישי ברוורמן, אופיר פינס, שלי יחימוביץ, קולט אביטל ואורית נוקד. כנראה שלא יהיה מקום גם לשחקן החיזוק העיתונאי, דניאל בן סימון, שרצה לחקות את שלי ולחצות את הקווים.
וכך תמשיך העבודה להידרדר במדרון הפוליטי בדרכה לאבדון מוחלט בעזרת נבחרים מושחתים שיעלוזו בכנסת הבאה.

לראש הדף

ליברמן הוא שועל קרבות פוליטי ותיק שאינו מסתפק בחבלה בכרמים אלא אוהב להבעיר מדורות גדולות כמו פירומן מיומן ובעת הצורך להתעטף באיצטלא של רב טפסר במערכת הכיבוי הממלכתית.

בימים האחרונים טיפס מחדש לראשות "מצעד הפזמונים הפוליטי" מנהיגה של מפלגת "ישראל ביתנו", חבר הכנסת אביגדור ליברמן, אחרי שהציע מעל בימת הכנסת לנשיא מצרים חוסני מובארק ללכת לכל הרוחות. ליברמן עשה חסד של שקר עם מובארק כאשר נמנע מלשלוח אותו גם אל כל השדים הפזורים במזרח התיכון.
ליברמן לא הסתפק בכך ובראיון טלוויזיוני עמו בערוץ 2 הזהיר מפני פריסת יחידות של הצבא המצרי בגבול הדרומי - דבר המרמז לדבריו על כוונות זדון שיש למצרים כלפי ישראל.
רק מי שהוא בור ועם הארץ בתחום הפוליטי לא מבין שצעדיו האחרונים של ליברמן נועדו בראש ובראשונה להעלות אותו על המפה לקראת הבחירות הקרובות.
בהקשר לכך, ליברמן כבר הכריז על עצמו בשלטי פרסום מאירי עיניים שהוצבו בצמתים שהוא "מנהיג חזק" ובכך הוא סותם את הגולל על האופציה לחפש מנהיג חזק אחר לקראת הבחירות במדור "דרושים מנהיגים".
ליברמן הוא שועל קרבות פוליטי ותיק שאינו מסתפק בחבלה בכרמים אלא אוהב להבעיר מדורות גדולות כמו פירומן מיומן ובעת הצורך להתעטף באיצטלא של רב טפסר במערכת הכיבוי הממלכתית.

על פיו יישק דבר

ליברמן הציע בשעתו להפציץ את סכר אסואן ובכך הוכיח שהיד שלו לא רועדת כאשר היא מבקשת ללחוץ על ההגה.
את גלעד שליט הציע ליברמן לשחרר תמורת הבערת תחנות הדלק ומתקנים חיוניים אחרים ברצועת עזה. אין לו כל בעיה להבעיר את הרצועה ולקפח את חייהם של חפים מפשע.
ליברמן הבהיר באחרונה שיש לנקוט ביד חזקה יותר כלפי ערביי ישראל שאותם הוא רואה כאוייבים, לא פחות מאשר החיזבאללה. בשעתו הציע ליברמן לערוך חילופי שטחים ביו"ש תמורת שטחים באזור ואדי ערה ובעצם התכוון לטרנספר.
אף אחד ממניין חברי הכנסת האחרים של "ישראל ביתנו" שליברמן בחר אותם אישית בתוקף תפקידו כמרכז מפלגה, לא מעז להרים ראש ולמחות על הצעות חסרות אחריות של היו"ר.
למנזר השתקנים הזה שייכים גם חברי הכנסת של הסיעה בעלי הרקע הביטחוני יצחק אהרונוביץ', לשעבר סגן המפכ"ל, וישראל חסון, לשעבר בכיר בשב"כ.
האופוזיציונר היחידי של ליברמן הוא ליברמן עצמו.
על פיו ישקו כל הדברים וכל מי שלא מתאים לו - יישק לו.

חברו הטוב של אולמרט

סולם הערכים האידיאולוגי מבית מדרשו של ליברמן מבוסס בעיקרו על אינטרסים קצרי מועד שעומדים לעיתים בניגוד גמור למצעה של המפלגה שחובר בידי ליברמן בכבודו ובעצמו.
כך, למשל, החליט בשעתו ליברמן הקיצוני ימני להציל את הקואליציה הקורסת של חברו הטוב אהוד אולמרט המקשר השמאלי ולהצטרף לממשלתו. העובדה שאולמרט רוצה לחלק את ירושלים שעומדת על ראש שמחתו של ליברמן ולפנות ישובים ביהודה ושומרון, בהם נוקדים - היישוב שבו מתגורר ליברמן לא הפריעה לו במיוחד.
לאולמרט ולליברמן יש גם רקע משותף שאינו מחמיא במיוחד.
שניהם נחקרים סידרתיים במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות. שניהם השתלחו במשטרה בהזדמנויות שונות במטרה להפחיד את החוקרים שלא חדלו להתעניין ולחקור כיצד עלה בידיהם של אולמרט וליברמן להתעשר במהלך שירותם הציבורי.
אומ"ץ הזדרזה להגיש אז עתירה לבג"צ באמצעות עורך הדין בועז ארד במטרה שהמשטרה תגלה את מהות החשדות שקיימים נגד ליברמן לפני שחברי הכנסת יתבקשו לאשר את צירופו של ליברמן לממשלה, אך לצערנו העתירה נדחתה.
לאולמרט לא הפריע כלל להיענות לבקשתו של ליברמן ולמנותו לשר לעניינים אסטרטגיים שנחשף למידע מסווג סודי ביותר.
לתנועת אומ"ץ דווקא הפריע מאוד שסודותיה הכמוסים ביותר של המדינה נחשפים בפני ליברמן בגלל רמתו המוסרית השנויה במחלוקת וקשריו העסקיים הבינלאומיים העלומים.
התרענו כך בשעתו בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני גורמים נוספים והובהר לנו שליברמן קיבל סיווג ביטחוני גבוה כאשר כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופה שבה כיהן ביבי כראש הממשלה.
כבר באותה תקופה ניתן היה ללמוד על אופיו חסר המעצורים ויושרו המפוקפק של ליברמן שלא השתנה בהרבה מאז שהיה בצעירותו שומר בארים.

סטירה לליברמן

לא הייתה לו בעיה לעשות מעשה נבלה ולהעליל עלילה זדונית מלווה בהשמצות על מנהל לשכת ראש הממשלה דאז פנחס (פיני) פישלר, כיום עורך דין מוערך.
פישלר שילם את המחיר ונאלץ לפרוש רק משום שלא היה מוכן להיות "יס מאן" של ליברמן ולציית גם להנחיות בלתי חוקיות או בלתי ראויות.
ביבי לא מחה בידו של ליברמן. פישלר ניהל מערכה ציבורית ומשפטית מוצלחת לטיהור שמו. הפנקס נשאר פתוח אחרי שהיד רשמה.
ליברמן בעל האגו המנופח החליט לנצל את גלי העלייה הגדולים מברית המועצות המתפצלת, פרש מן הליכוד ופתח לו בקריירה פוליטית עצמאית שבמהלכה כיהן כשר התחבורה וכשר התשתיות, שני משרדים בעלי אופציות כלכליות.
בבחירות הקודמות שבהן נחל הליכוד מפלה צורבת גבר עליו ביבי במנדט אחד בלבד והחמיץ את תפקיד ראש האופוזיציה.
ליברמן שידר אז שהוא ראוי יותר מביבי להיות בבוא העת ראש הממשלה וציפה לסיום הקריירה הפוליטית של הבוס לשעבר.
ביבי נכשל בתפקיד שוטף של ראש אופוזיציה אבל הוכיח שקדנות רבה בבניית האלטרנטיבה לקדימה.
אין ספק שצירופם של בני בגין ושל מועמדים אטרקטיביים אחרים לרשימת הליכוד מהווה סטירה על לחיו הפוליטית הימנית של ליברמן.
אבל לא איש כליברמן יגיש את לחיו הפוליטית השנייה.

רומן ליברמן-פרידמן

גם ליברמן מכין רשימת כוכבים משלו ללא כל צורך להתמודד בפריימריז. אחרי שהוא צירף כבר את שגריר ישראל לשעבר בארה"ב דני אילון, מבקש עכשיו ליברמן לצרף לא פחות ולא יותר מאשר את שר המשפטים הנוכחי פרופ' דניאל פרידמן שלא מתמודד ברשימת קדימה.
ציפי לבני, ששימשה באחרונה שומרת ראשו של פרידמן במו"מ הכושל להקמת ממשלה בראשותה, החלה להתנער ממנו בימים האחרונים.
אולמרט הביא את פרידמן לחיים הפוליטיים כדי שישרת את האינטרסים שלו ויתעמת עם המערכת המשפטית, ולליברמן מתאים בהחלט לאפשר לפרידמן להמשיך במלאכתו הבזויה.
אם פרידמן יפול ברשתו של ליברמן הוא עשוי להתנות את הצטרפותו לממשלה בראשותו של נתניהו,  בהמשך כהונתו של פרידמן כשר המשפטים - על כל המשתמע מכך.
למרות הפער הצפוי על-פי הסקרים בין הליכוד ל"ישראל ביתנו" בתוצאות הבחירות הקרובות, לליברמן יש חלום גדול להתמנות כשר הביטחון הבא של מדינת ישראל למרות שלנתניהו יש מועמדים בעלי עבר ביטחוני עשיר.
ליברמן לא יכול להתמנות כשר לביטחון פנים מאחר שתלויות ועומדות נגדו עדיין חקירות משטרתיות.
משום כך הוא חותר עתה להיות שר ביטחון החוץ ואנחנו עלולים לשלם מחיר כבד.
ביבי, ראה הוזהרת!

לראש הדף

יש לי חשש שאולמרט מעדיף בכלל שאת הממשלה הבאה יקים בנימין נתניהו שהיה בעבר אויב פוליטי מר שלו אך בתקופה שבה כיהן כראש האופוזיציה החריש מול הגל הסוער של מעשי השחיתות שלו.

ומודה ועוזב לא ירוחם. נראה שגיליתי ברוב עוונותיי פזיזות יתרה כאשר כתבתי באתר זה מאמר פרידה מאולמרט ערב התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה והכתרתי אותו בכותרת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה".
ברוב תמימותי הידועה לשמצה האמנתי שאזרחי המדינה ריצו כבר שני שליש מהעונש שהוטל עליהם לסבול קדנציה שלמה בת למעלה מ-4 שנים בחברתו של האיש הפוליטי המושחת ביותר בתולדות המדינה.
לרוע מזלם של האזרחים התעלמה "ועדת השחרורים" בראשותו של הרב עובדיה יוסף המתקראת "מועצת חכמי התורה" מהתנהגותם הטובה והחליטה: להאריך את כהונתו של אולמרט בכמה חודשים נוספים ובכך להוסיף להם מרורים.
עובדי לשכת ראש הממשלה של אולמרט החלו לפרק את הארגזים שבהם נארזו ונחתמו חפצים ומסמכים אישיים של אולמרט. יורם טרובוביץ, יו"ר המטה של אולמרט שהקדים להתפטר ולקפוץ מהספינה הטובעת, ממתין עתה להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אם יוכל להמשיך לנהל מגעים בטורקיה בנושא השלום למרות שנפרד מתפקידו הממלכתי.
למרות שהוא עומד בראש ממשלת מעבר יעשה אולמרט מעל ומעבר כדי לקבוע עובדות בשטח ולא יהסס לחתום על הסכמים בר"ת, כי שמתיר לו החוק, בדרך שתחייב את הממשלה הבאה.
אולמרט רוצה אולי להיכנס להיסטוריה כמי שחתם על הסכם שלום עם סוריה ובכך להצטרף למועדון של ראשי הממשלות שקדמו לו בחתימת הסכמי שלום: מנחם בגין (עם מצרים) ויצחק רבין( עם ירדן). אבל בניגוד להם רמת השחיתות האישית המפלצתית שלו תהיה בעוכריו: אין לי ספק שאחרי שיוכחו אשמותיו הפליליות הכבדות ולא יהיה מנוס מלשלוח אותו לתקופת מאסר לא יקראו על שמו שדרות או רחובות. אולי בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים.
בפסק הזמן הנוסף שניתן למשפחת אולמרט תוכל רעייתו עליזה להמשיך בלי לחץ את המו"מ לרכישת הבית בצהלה שהיא ואהוד מתכוונים לעקור אליו אחרי שסו"ס יפנה את מקומו כראש הממשלה. עליזה לא צריכה להיות מוטרדת מהשפל הכלכלי שמאיים על העולם ומתחיל לתת את אותותיו גם בישראל. התשתית הפיננסית האיתנה של המשפחה שנוצרה במהלך שירותו הציבורי של בעלה מבטיחה סידור בחיים לנכדיה וניניה.
אולמרט נהג לאורך השנים לקונן באזני בני המשפחה המורחבת וחבריו הקרובים, בהם דן מרגלית, על מצבו הכספי הדחוק אבל הגיע הזמן שרעייתו תפנים את העובדה שהוא עבד על כולם כל הזמן והיא נשואה למיליונר כבד, גם אם בעלה לא חשף בפניה את כל סודותיו והשקעתיו הפיננסיות.

כסף זו לא הבעיה

למשפחת אולמרט לא תהיה בעיה לגייס מהמקורות הגלויים שלה מימון לרכישת הבית. בחשבונות הבנק של המשפחה מצוי הסכום המופקע של 2.7 מיליון דולר ששולם בעבירת שוחד לכאורה עבור הבית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים.
גם הבית ברחוב כרמיה שנרכש בעבירת שוחד שנייה ניתן למימוש תמורת סכום נאה, שלא לדבר על הדירה ברחוב שינקין בתל אביב שנמכרה לאולמרט בהנחה חריגה.
העובדה שדווקא ביום שבו נתבשרו אזרחי המדינה כי לא עלה בידה של ציפי לבני להקים ממשלה ומשום כך ימשיך אולמרט את תפקידו עד הבחירות צצה פרשת שחיתות חדשה של אולמרט.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב העיד במשפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון עד מדינה שגילה כי בנוסף למעטפות עמוסות הדולרים שהעביר להירשזון מכספי הסתדרות העובדים הלאומית מסר בהזדמנות מסוימת מעטפה חתומה גם לאולמרט.
אולמרט ידוע לא רק כאוהד מושבע של בית"ר ירושלים אלא אוהד מושבע יותר של מעטפות מזומנים. העדות שמסר חברו לשעבר משה טלנסקי על מעטפות מזומנים בסכומים גדולים שהעביר לאולמרט בהזדמנויות שונות בעת פגישותיהם בארה"ב היא רק קצה של קרחון ירוק ורחוק על מעטפות שמסרו אחרים.
שולה זקן, מזכירתו הוותיקה של אולמרט שבאה השבוע על סיפוקה ללא ספק אחרי הארכת תקופת כהונתו, והתבכיינה באחרונה בתקשורת על העוול שנגרם לה לטענתה בגלל שתיקתה בחקירת המשטרה ונאמנותה העיוורת לאולמרט, מכירה כנראה חלק מהם.
תנועת אומ"ץ העבירה באחרונה ליחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה מידע כתוב על מעטפת מזומנים שנתן לכאורה יהלומן ישראלי לאולמרט במלון בניו-יורק. אולמרט העיר באותה הזדמנות בבדיחות דעת שהוא מקווה שאין מצלמות בחדר. בשלב זה לא ברור אם הפרשה תיחקר.
אבל אין צורך להרחיק לארה"ב כדי לגלות את פרצופו האמיתי של אולמרט. אילו הייתה המשטרה עושה חפירה לעומק סביב מערכת היחסים העסקית שהייתה קיימת לאורך השנים בין אולמרט לבין הירשזון, הייתה מגלה כמה עובדות מאלפות. במו עיני ראיתי בעבר את השניים באקראי נכנסים לבנק מסוים בציריך.
לצערי, נתקעה גם חקירת המשטרה בפרשת הלוואה כספית שהעניקה הסתדרות העובדים הלאומית למטה הבחירות של אולמרט לעיריית ירושלים בתקופה שהירשזון שימש כיו"ר של גוף ציבורי זה. עד היום לא הוחזרה ההלוואה.
אולמרט נהג לאורך השנים ליטול הלוואות מאנשים שונים שהוא הטיב עמם בתפקידיו הציבוריים ולא טרח להשיבן. המשטרה חשפה בשעתו הלוואה נדיבה שאולמרט קיבל בנסיבות תמוהות מאיש העסקים הישראלי הבינלאומי אברהם סוחמי. אולמרט אמר שהוא מתכוון לפרוע את ההלוואה בראשית 2009. אומ"ץ מתכוונת ללוות את הטקס המיוחד וחסר התקדים שבו אולמרט מחזיר הלוואה.

פועל מאחורי הקלעים

התקשורת הסעיינית של אולמרט שסתמה עליו את הגולל מוקדם מדי והחלה ללטף את לבני נקלעה השבוע לסחרור בניסיונותיה לשטוף את מוחם של אזרחי המדינה. אולמרט המסכן הוצג כמי שנכפה עליו להמשיך בכהונותיו וזכה לשבחים על כך ששמר על התנהגות מכובדת, לא התערב במו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה, לא הפריע, לא נשא נאום מדיני בכנסת וספג בשקט את עלבונו על כך שבמשך כל התקופה לבני לא טרחה להתקשר אליו ולשתף אותו במה שקורה.
התקשורת לא חשפה לעומת זאת מהלכים שנעשו מאחורי הקלעים. אולי כדאי שתשכיל ותדע את העובדות לאשורן. אולמרט הנוקם והנוטר לא רצה לתת לשני שנואי נפשו ציפי לבני ואהוד ברק שפעלו להדחתו את התענוג להקים ממשלה ולחגוג בימים שהוא נוטש את כסאו בבושת פנים וממשיך להתבוסס בחקירות של המשטרה.
אולמרט היה זה שעודד בשעתו את שאול מופז להתמודד מול לבני והתאכזב מהפסדו הצורב בהפרש של 400 קולות. הוא היה זה גם שהעביר מסרים למופז להתנגד להקמתה של ממשלה צרה בכך סייע לטרפד את הקמתה של הממשלה החדשה. מופז יצא לרגע מכלל שליטה ורצה להמשיך במלאכה במקום שבו נכשלה לבני ולנסות להקים ממשלה בברכתו של הנשיא שמעון פרס אך מהלך זה נבלם.
ריח הבחירות שבשער עודד בימים אלה כמה מראשי קדימה, בהם נאמנו, יו"ר ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי, לתבוע מאולמרט לצאת לנבצרות ולאפשר ללבני להתמודד מכיסא ראש הממשלה (בפועל), כפי שעשה אולמרט עצמו אחרי הנבצרות של אריאל שרון.
לאולמרט אין כל כוונה לעשות זאת. לדידו, דווקא הנגבי שנגדו מתנהל בשנה האחרונה משפט פלילי על מינויים פוליטיים היה צריך לצאת מזמן לנצברות אישית.
יש לי חשש שאולמרט מעדיף בכלל שאת הממשלה הבאה יקים בנימין נתניהו שהיה בעבר אויב פוליטי מר שלו אך בתקופה שבה כיהן כראש האופוזיציה החריש מול הגל הסוער של מעשי השחיתות שלו. אני צופה שלבני וברק יספגו בשבועות הקרובים ממקורות עלומים פרסומים שיציגו אותם באור שלילי. התחמושת כבר מוכנה. עוד יהיה שמח.
התקווה היחידה היא שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שמגלה, משום מה, רפיסות בעניין הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, יתעשת ויזרז את הגשת כתב האישום נגד אולמרט ואז נשתחרר סופית מעונשו של האיש המושחת הזה.

לראש הדף

גם אם חלק מהרפורמות המשפטיות שיזם פרידמן הינן חיוניות למען הצדק והיעילות המשפטית, העובדה שהוא פועל כמו פיל מועד במשרד המשפטים סווגו אותן מראש כחלק מאמצעי הלחימה שלו.

לשבחו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן דברן בלתי נלאה יאמר, כי בשבועות האחרונים שבהם התנהל מו"מ להקמת ממשלה חדשה הוא החריש.
פרידמן שתק בשעה שמנהיגה של מפלגת העבודה שר הביטחון אהוד ברק, לשעבר הסגן הבכיר ביותר בממשלתה הוירטואלית, התנה את הצטרפות מפלגת העבודה לממשלה שלא קמה תמורת ראשו של שר המשפטים.
למזלו של פרידמן העניקה לו ציפי לבני אורך נשימה. ראשית הודיעה נחרצות כי אולי תסכים לכך שכמה תלתלי ראשו יגזמו אבל הראש יישאר במשרד המשפטים.
פרידמן החשה גם נוכח דרישתו הרפה יותר להחליפו שהוגשה ע"י יו"ר מר"צ, חבר הכנסת חיים אורון (ג'ומס), שותף נוסף בקואליציית הצללים של לבני. גם הפעם הוכיחה ציפי כושר מנהיגות ופוליטיקה נקייה וסירבה בנימוס.
פרידמן מילא את פיו מים וישב השבוע סביב שולחן הממשלה בישיבתה הראשונה של הכנסת ולא החליף כמעט מילה עם השרים שישבו בסמוך לו. אפילו התעלול של הח"כית לשעבר פנינה רוזנבלום שגרם לפרץ גלי צחוק באולם המליאה לא העלה על פיו חיוך.
ספק אם פרופ' פרידמן יתמודד בבחירות הקרובות לכנסת מטעם קדימה. פרידמן לא טרח עד כה להצטרף רשמית לממשלה והיה למעשה נטע זר שקיבל מינוי של שר משפטים ע"י אהוד אולמרט על תקן של מוציא ומביא ותוקף ובולם את המערכת המשפטית. אולמרט האמין גם שיעלה בידו של שר המשפטים החדש לשנות את התחיקה שתבטיח את הקפאת חקירות המשטרה שנחתו עליו בזו אחר זו עד לסיום תקופת כהונתו ב-2010.
פרידמן מבין עתה כי הוא עומד בפני שוקת פוליטית שבורה. פטרונו אולמרט רב המושחתים עוזב בקרוב בבושת פנים את כס ראש הממשלה ובן בריתו, המשנה לראש הממשלה חיים רמון, האיש שנושא על גבו אות קלון של הטרדה מינית לא מתכוון להציג את מועמדותו לכנסת הבאה.
אבל טועה מי שסבור שפגיעותיו הרעות הסתיימו. שנואת נפשו, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, סבורה אומנם שממשלת מעבר מוגבלת בסמכויותיה ומשום כך התנגדה באחרונה שהוועדה לבחירת שופטים תמשיך את עבודתה אבל לפרידמן יש אג'נדה משלו.
שובו של אולמרט למרכז הבמה הפוליטית עד שתוקם ממשלה חדשה יאפשר לפרידמן להמשיך במסע הצלב שהוא מנהל נגד המערכת המשפטית בברכתם של אולמרט ושל רמון.
גם אם חלק מהרפורמות המשפטיות שיזם פרידמן הינן חיוניות למען הצדק והיעילות המשפטית, העובדה שהוא פועל כמו פיל מועד במשרד המשפטים סווגו אותן מראש כחלק מאמצעי הלחימה שלו.
קרוב לודאי שבתוך זמן קצר יתחדשו קרבות הרחוב בין פרידמן וסייעניו לבין ביניש ותומכיה שעלולים להתפשט לגזרות משפטיות נוספות.
הציר המרכזי תהיה השאלה המשפטית לגבי סמכויותיה של ממשלת המעבר. אין לי ספק ששר המשפטים ייתן לכך פרשנות משלו שתהיה שונה אפילו מזו של פרשנים משפטים בלתי תלויים.
יש רק תקווה אחת באופק הקרוב והיא שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט להגיש כתב אישום משולב נגד אולמרט בתקופת כהונתה של ממשלת המעבר.
אם אולמרט לא יקיים את התחייבותו לפרוש מיד מתפקידו יחייבו הבג"צ לצאת לנבצרות מיידית. במקרה זה לא יעזור לפרופסור למשפטים דניאל פרידמן פלפול משפטי שבממשלת מעבר אין התפטרויות. יקוב הדין את פרידמן.

לראש הדף

ההר של הציפיות הוליד שבעה עכברים קטנים שמדי פעם יצאו מחוריהם כדי לנסות לכרסם בעוגת התקציב הלאומית על תקן של שליחי ציבור מדומים. מאזן הפעילות של "גיל" למען הגמלאים בשתי שנות קיומה הינו אפסי.
 
בין אם יעלה בידיה של ציפי לבני להקים בראשית השבוע ממשלה חדשה ובין אם לאו דבר אחד ברור מעל לכל ספק: הפוליטיקה הישראלית נחשפה בשבועות האחרונים מחדש במלוא עליבותה, כיעורה וסאובה.
אחד מאלה שתרמו לכך ללא ספק תרומה אישית נכבדה הוא משה שרוני, יו"ר סיעת הגמלאים (גיל) בכנסת לשעבר, והחל מהשבוע גם בהווה, אדם חסר ערכים וחשוד סדרתי בפלילים, שאמר באקראי בראיון ב"קול ישראל": "למדתי שבחיים הפוליטיים הכול מותר וכך אני נוהג".
ואמנם שרוני נתגלה כלוליין פוליטי שיכול להופיע ככוכב בכל קרקס. עוד נחזור בהמשך להתנהגות של שרוני שמעטה בושה וכלימה על התואר "זקני העדה".
אם אינני טועה חלק נכבד מבוחרי רשימת הגמלאים "גיל" בבחירות לכנסת ב-2006 היו צעירים שייחלו לכך שיקום גוף פרלמנטרי בעל משקל שידאג להבטחת הפנסיה וקצבת זקנה נאותה להוריהם, לסל תרופות רחב, לצמצום מצוקת האשפוז ועוד.
קבוצת בוחרים נוספת כללה כאלה שמאסו במפלגות הקיימות וסברו לתומם כי חברי כנסת שנושקים את שנות השמונים עשויים להביא דווקא מכובדות.
הדוגמא החיה הוא נשיא המדינה הצעיר הנצחי שמעון פרס בן ה-85 שפינה את מקומו כזקן חברי הכנסת לרפי איתן בן ה-82 שעמד בראש הרשימה לכנסת וזכה בתואר מכובד זה אוטומטית מבלי שכיהן קודם לכן כחבר כנסת.
בדרך אל הכנסת לא היסס איתן, איש עסקים בינלאומי, בעל העבר הביטחוני המגוון והתואר הלא מכובד: "רפי המסריח": לעשות שני מעשי נבלה אופייניים לו.
תחילה חשף בראיון בידיעות אחרונות סוד מבצעי של המוסד באירופה שיצר אי נעימות רבה. לאחר מכן הטיל דברי שיקוצים במרגל הישראלי פולארד הנמק בכלא האמריקני, שאיתן היה מפעילו ומאז הפקיר אותו והעדיף את מותו על שחרורו.

הפתעה בבחירות

כדאי אולי לציין כי רשימת "גיל" הייתה הפתעת מערכת הבחירות האחרונה כאשר זכתה ב-7 מנדטים, ששה מהם קשישים אלמונים וקשקשנים שחובשים את ספסלי הכנסת מבלי שהתכוונו ונערכו לכך. לאמתו של דבר ההסכם הקואליציוני הבטיח לסיעת הגמלאים יכולות בלתי נדלות.
איתן נבחר כשר לענייני גמלאים במשרד מיוחד שנתפר עבורו ועמיתו יעקב בן יזרי (שגבר על שרוני בהצבעה פנימית) נבחר כשר הבריאות, תפקיד שמאפשר לטפל באינטרסים החיוניים של בני הגיל השלישי. חברי הסיעה האחרים שובצו בוועדות כנסת שונות בעמדות שבהן היו יכולים להשפיע ואפילו להכתיב מהלכים.
אבל בפועל, ההר של הציפיות הוליד שבעה עכברים קטנים שמדי פעם יצאו מחוריהם כדי לנסות לכרסם בעוגת התקציב הלאומית על תקן של שליחי ציבור מדומים. מאזן הפעילות של "גיל" למען הגמלאים בשתי שנות קיומה הינו אפסי.
המפלגה לא השכילה להיות ראש חץ במאבק ציבורי נגד האלימות בזקנים שהגיעה לממדים מפחידים, לא טיפלה במעשי התעללות מתמשכים בקשישים המתגוררים בבתי אבות, לא התמודדה עם העוני והדלות באוכלוסיית חסרי הישע המבוגרים, לא התייצבה לימינם של נפגעי הנאצים שנעשקו על-ידי המדינה, לא הטיבה את תנאי הקצבה של האוכלוסיה הבוגרת ולא הבטיחה את שמירת כבודם וזכויותיהם של פנסיונרים במקומות עבודתם.
פרק מביש בפני עצמו הוא כישלונו של שר הבריאות שעד היום לא השכיל להבין את מידת האחריות המיניסטריאלית הרובצת עליו ולא הפנים את מחויבותו לציבור שולחיו ובני משפחותיהם.
הניסיון שצברה תנועת אומ"ץ בשנתיים האחרונות במגעיה עם משרד הבריאות בנושאים חברתיים שהיא עוסקת בהם הינו עגום ביותר. לעתים נדמה היה לנו שלפקידות הבכירה במשרד נוח בחברתו של שר שלא מתפקד גם אם הוא טרחן בלתי נלאה.
לעומת זאת הצטיינה סיעת הגמלאים בפרשות של מנהל לא תקין למכביר, בתלונה על הטרדות מיניות של אחד מחברי הכנסת בעובדת הסיעה, מריבות פנימיות בלתי פוסקות ובתככים למכביר.
אחד המעגלים המצחינים הללו נסגר השבוע כאשר המשטרה המליצה להעמיד לדין את חבר הכנסת משה שרוני בחשד לביצוע מעשה מרמה והפרת אמונים בכספי הסיעה. בתקופה שבה כיהן כיו"ר הסיעה, כפיצוי על אי בחירתו כשר.
שרוני התגלה כרודף כבוד וכסף אובססיבי כאשר גרר שנים מחבריו לסיעה לפילוג שמשמעותו קבלת תקציב נפרד ויכולת תמרון פיננסית על חשבון הקופה הציבורית.

הצדק החברתי

תחילה ניסו שלושת המוסקטרים הללו להתחבר תמורת אתנן אל ארקדי גאידמק שהמציא את ה"צדק החברתי". כשהדבר לא הסתייע בידם בגלל התנגדות הכנסת ניסו שלושת המורדים להתחבר אל תנועת צומת שהוקמה בעבר ע"י השר המנוח רפאל איתן המוחזקת כיום כמפלגת מדף ע"י משה גרין.
הקשר בין שלושת רודפי הצדק החברתי לבין צומת נוצר בדרך אופיינית ע"י חבר הכנסת חנן גלזר: אחד משלושת חברי הכנסת המורדים שחברתו לחיים מעסקת בצומת.
חבר הכנסת גלזר נתגלה כ"תכשיט' לא קטן'. בשעתו הגישה נגדו אומ"ץ תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על כך שחברתו משתמשת במכונית הפרלמנטרית שלו. הוא נחלץ מהתלונה בנימוק שהיא מסיעה אותו.
ההרפתקה הפוליטית עם צומת הסתיימה אחרי שגרין האשים בימים אלה את שרוני בכך שנטל מצומת, לכאורה במרמה, הלוואות כספיות. הנושא תלוי ועומד בבית המשפט. אולי זו הסיבה שעקבותיו של חבר הכנסת גלזר נעלמו בשעה ששרוני חבר מחדש עם חברת הכנסת המורדת לחיקה של גיל אבל לא הצליח להביא אתו את גלזר הכועס על הקומבינה הכספית.
הדרך חזרה למפלגת האם החלה אחרי התפטרותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ותחילת המגעים להקמת ממשלה חדשה בראשותה של לבני. תחילה ניסה שרוני להקים ברית פוליטת עם מפלגת העבודה. מנהיגה של המפלגה שלא הצליח לזהות במוחו האנליטי עת אופיו ההפכפך של שרוני הזדרז לברך על המוגמר. ונשאר עם הלשון בחוץ. שרוני נטש אותו וחזר לגיל ולתפקידו הקודם כיו"ר הסיעה
במסגרת ימי הדבש המעטים שהיו לברק ושרוני הצליחה מפלגת העבודה לקבל במסגרת ההסכם הקואליציוני עם קדימה הבטחות כספיות בהיקף של מאות מיליוני שקלים לציבור הגמלאים.
זו הסיבה ששר הגמלאים רפי איתן התעורר סו"ס באיחור רב מתרדמת הקיץ שלו וביקש להתחיל מו"מ קואליציוני עם קדימה. במקביל החל איתן לנהל מאחורי גבה של לבני, שאינה מגלה עירנות מספקת, מגעים שקטים עם בנימין נתניהו לבחינת אפשרות של שיתוף פעולה ואפילו מיזוג לקראת הבחירות הבאות.
השרים וחברי הכנסת הגמלאים מבינים היטב גם ללא סקרים כי בבחירות הבאות תתרסק המפלגה ומבקשים לשריין לעצמם כבר עתה מקומות לכנסת הבאה. כמו שנאמר "עד 120". ממש כמספרם של חברי הכנסת.

לראש הדף

המצע של ש"ס מסתכם במילה אחת "כסף". כסף מעוור כידוע עיני צדיקים, אבל את עיניהם של ראשי ש"ס הוא דווקא פוקח.

אזרחי המדינה עוקבים בימים האחרונים בעניין רב סביב השאלה האם יעלה בידיה של ציפי לבני לצרף לממשלה שבדרך את שס, שריבונו של עולם דואג תמיד שהיא תהייה לשון מאזניים.
זו אולי הסיבה שאין כמעט מנהיג ישראלי שלא שיחר לפתחו של הראשון לציון בניסיון לרתום את שס לעגלתו. ציפי לבני, רחמנא ליצלן, היא, מה לעשות, אישה ועדיין אין לה הכשר לבוא בגפה לביתו של הרב אבל רק עד להודעה חדשה.
רבני שס ליברלים יותר בתחום הנוכחות הנשית הזרה בחברת גברים בהשוואה לרבני אגודת ישראל ודגל התורה שמקפידים ליישם את התפילה "שלא עשני אשה" ומקפידים להתרחק מהן משל הן מוקצות מחמת מיאוס. אבל מכאן ועד שיבוצה של אשה ברשימת שס לכנסת עדיין הדרך רחוקה. ההלכה קובעת, כידוע, שנשים דעתן קלה. להוציא כמובן את ציפי לבני שדעתה תהיה כבדה אם היא תתרצה לתביעותיה של המפלגה.
שס הינה, ללא ספק, מפלגה ייחודית וחריגה בנוף הפוליטי הישראלי. מנהיגה הרוחני של שס, הרב עובדיה יוסף, קובע למעשה את שמותיהם ומיקומם של חברי הכנסת ברשימה והם מחויבים בהצבעותיהם בכנסת לנאמנות עיוורת לשס ולא בלי להניד עפעף.
לשבחה של שס יאמר שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר חברי הכנסת העבריינים ששלחו את ידם בקופה הציבורית. בעבר הרחוק בעידן שבו שלא אריה דרעי במפלגה מי שלא סרח לא היה קיים.
הרב עובדיה, שהינו מועצת חכמים של אדם אחד, מתווה באורח חד-משמעי את דרכה של המפלגה ואת מדיניותה. אוי לו לחבר כנסת של שס שינסה לשחות נגד הזרם או חלילה וחס יעז להיות אופוזיציונר.
שס הינה מפלגה גמישה בעלת אוריינטציה ימנית אבל לא תתקשה למצוא את מקומה גם בממשלה בעלת גוון שמאלני אם זו תיענה לדרישותיה.
המצע של שס מסתכם במילה אחת "כסף". כסף מעוור כידוע עיני צדיקים, אבל את עיניהם של ראשי שס הוא דווקא פוקח. הכסף מיועד בעיקרו למשפחות במצוקה אבל גם לצורך הרחבת המשפחות התומכות במפלגה. שלח עוגתך על פני המים ברוב הימים תמצאיה בקלפי.

הבעיה של ציפי
לציפי לבני יש בימים אלה בעיה אמיתית: בנימין נתניהו ביטל את קצבאות הילדים בתקופה שבה כיהן כשר האוצר תחת ראש הממשלה אריאל שרון. ראש הממשלה על הנייר, אהוד אולמרט, שירש את נתניהו בתפקיד שר האוצר לא ביטל את החלטתו של נתניהו. גם שר האוצר הנוכחי רוני בראון מפגין במפתיע עיקשות בנושא זה.
אני מכיר היטב את עורך הדין דוד גלס הנושא ונותן הראשי מטעם שס לחתימת ההסכם. הוא חוזר בתשובה, מתוחכם, שמאלן מוסווה. נועם הליכותיו מטעה. הקרבה הממושכת שלו לרב עובדיה, למרות שהינו אשכנזי, מפתיעה. בעבר, כאשר כיהן כאחד הצעירים הבולטים והמבטיחים במפד"ל ובן ברית של השר לשעבר אהרון אבו חצירה, למי שעדיין זוכר אותו, גנבנו ביחד סוסים, חמורים וגמלים בעבודתי המקצועית בידיעות אחרונות.
לגלס לא הייתה בעיה לנטוש את אבו חצירה הרבה לפני שזה הסתבך בפלילים ונדון למאסר. אחרי ששס הוקמה היה גלס על תקן של חונך פוליטי של אריה דרעי ואף טרח להכיר לי אותו. הוא היה מעורב בכל ההסכמים הפוליטיים של שס בנושא הצטרפותה לממשלות שקמו אחת לשנתיים בממוצע.
בשלב מסוים נטש גלס גם את דרעי וחבר אל מנהיגה הנוכחי אלי ישי. גם דרעי סרח ונידון למאסר אבל לא סלח לגלס על בגידתו. אני מציין את העובדות הללו מאחר שהמציאות הפוליטית הישראלית מוכתבת לעתים לא רק ממאבק אגו אלא גם משיקולים אישיים.
בימים האחרונים טענו פרשנים פוליטיים שישי מעוניין בבחירות מידיות כדי לבלום את דרעי לקראת סיום תקופת הקלון שלו בעוד כמה חודשים.
חיים רמון ואהוד אולמרט חבריו הקרובים של דרעי שדחפו אותו להגיש את המועמדותו לראשות עיריית ירושלים יעשו הכול כדי שיחזור למרכז הבמה הפוליטית במדינה.
אבל גלס לא מעוניין שדרעי יחזור ולכן אין לי ספק שהוא יבשל את הצטרפותה של שס לממשלה. מה גם שעמדתה המדינית השמאלנית של לבני חופפת את דעותיו.
שס תובעת מיליארד וחצי שקלים תמורת הצטרפותה. ציפי לבני מוכנה לשלם שליש מסכום זה. אני סומך על גלס שימצא נוסחה כספית שתספק את שני הצדדים.
במקרה כזה לא תעמוד אומ"ץ מן הצד ותחשה. לבני קיבלה אומנם לפני שלוש שנים את אות אומ"ץ בזכות ההגינות השלטונית שלה. אך אם ההגינות השלטונית שלה תגיע חלילה לקיצה לא נברך על כך. אומ"ץ תעמיד למבחן בג"צ את הסעיף הכספי שייכלל בהסכם הקואליציוני עם שס כדי לברר אם בכך בבחינת קניית שלטון על כל המשתמע מכך.

לראש הדף

ראובן אדלר ואייל ארד יתייצבו לדגל מיד אחרי שתקום הממשלה החדשה ויהפכו ל"סביבתה הקרובה" של ציפי  הם יקבעו את סדר היום ואת סדר הלילה ויחליטו על האג'נדה  אם לבני תסגור בפניהם את ברזי הקופה הציבורית בגלל יושרה, הם יכינו לה יורש.

שתיקתם הרועמת בימים אלה של היועצים הפוליטיים הבכירים ראובן אדלר ואייל ארד על כך שאינם מעורבים במלאכת הרכבתה של ממשלת ציפי לבני, הינה זמנית בלבד. אל חשש: שני יועצי חרש אופורטוניסטים אלה מצויים כבר בעמדת הזנק. הם יתייצבו לדגל מיד אחרי שתקום הממשלה החדשה ויהפכו ל"סביבתה הקרובה" של ציפי ועל פיהם תישק ציפי ראש הממשלה ואחר כך ישקו שריה הרפוסים והעיתונאים הסייענים בעלי תעודות האי יושר.
אדלר וארד יקבעו את סדר היום ואת סדר הלילה, הם יבנו את האג'נדות, ימציאו את הספינים ויחליטו מי יקורב ויקודם ומי יודח ויורחק. תפילת הימים הנוראים - מי בקיצו ומי לא בקיצו - תפורה לטעמם על האגו הנפוח שלהם.
ברוב עוונותיי שלא נסלחו, עקבתי במרוצת השנים אחרי התנהלותם חסרת המעצורים ונעדרת הערכים של השניים, שהקו המשותף להם הוא אינטרסים אישיים וכלכליים. באדלר נתקלתי לראשונה במחצית שנות השמונים כאשר היה עדיין תושב הרצליה. חברו הטוב, ראש העיר אלי לנדאו, מינה אותו כחבר ועדת בניין הערים המקומית מתוך כוונה שיאשר בצייתנות עיוורת יחד עם חבריו הכנועים לוועדה את הפרויקט המושחת של המרינה בעיר, שלנדאו דחף להקמתה מסיבות ידועות לי ולרשויות החוק. כמובן שללא קשר להצבעתו, הזמינה עיריית הרצליה ממשרד הפרסום והגרפיקה של אדלר ביצוע עבודות מקצועיות שונות בעירייה, תמורת תשלום נדיב. אדלר הוכיח שהוא לא רק כנוע אלא גם קנוי.
לנדאו המשיך לאמץ את אדלר הצייתן בתפקידיו הציבוריים האחרים, בהם חגגו השניים על חשבון הקופה הציבורית. במקביל התקרב אדלר בצעדי ענק אל אריק שרון, פטרונו של לנדאו. שרון הוקסם מנאמנותו ושתיקתו וצירף אותו לצוות החווה. בהדרגה הפך אדלר לאחד היועצים הקרובים של שרון וזכה לתגמול מתמשך; אצל אדלר אין ארוחות חינם וגם הקינוח חשוב. באורח לא פלא קיבל משרד הפרסום של אדלר עבודות למכביר עם המשרדים הממשלתיים שבהם כיהן שרון. אנשי עסקים שרצו את קרבתו של שרון, הגיעו אליו. גם שרון לא אהב לישון על קיבה ריקה. רעייתו המנוחה לילי קיבלה את לקוחות העיצוב במשרדו של אדלר ובהמלצתו.
תקופת כהונתו של שרון כראש הממשלה סימלה פריחה נוספת אצל אדלר, שמצא דרכים להצניע את השחיתות המפלצתית של שרון ושל שני בניו, עומרי וגלעד, ובשעות הקריטיות להסתיר מהעם את מצבו הרפואי האמיתי מחשש שהשלטון יישמט מידיו של אדלר. ירח הדבש של אדלר עם ראש המשלה אהוד אולמרט, שירש את שרון גם בתפקיד יו"ר קדימה, היה קצר יחסית. אולמרט, מושחת ברמה גבוהה יותר מזו של שרון, חשש ממנו והחליט להרחיקו. אולמרט סירב לאשר לאדלר תשלום חוב בסך 8 מיליון שקלים ששרון התחייב לו, לדבריו, בשם קדימה. אדלר ויתר בנסיבות מוזרות על החוב הכספי הגדול; משום מה גם השקיפות של חברתו בבורסה הטרידה אותו.
נקמתו של אדלר באולמרט לא איחרה לבוא. יש טביעות אצבעות לכך שהוא היה זה שדחף את ברק, שכנו בבית אקירוב בתל אביב, לקצר באמצעות אולטימטום את תקופת שלטונו של אולמרט. לא אתפלא אם הכינוי " ציפורה" שבו זיכה ברק את לבני, הינו מבית מדרשו של אדלר. אחרי שאדלר הסיק כי לברק אין בעתיד הנראה לעין סיכוי להיות ראש ממשלה, לא הייתה לו בעיה לחבור ללבני ולייעץ ללבני בעת הצורך איך להתמודד עם ברק. השכן הסורר שנרגע זמנית.
שותפו של אדלר ל"סביבה" של ציפי הוא איל ארד, בעל משרד לייעוץ אסטרטגי. גם הוא אוחז בנאמנות על-תנאי, ואף פעם לא הייתה לו בעיה לירוק לבעל הבאר שהוא שתה ממנה. פגשתי בו לראשונה בניו-יורק כאשר כיהן כעוזרו של בנימין נתניהו, אז שגריר ישראל באו"ם. התרשמתי מחריצותו, מחדות לשונו ובטעות ייחסתי לו גם תכונה של נאמנות. ארד המשיך ללוות את נתניהו אחרי שובו ארצה וניסה לרפד את דרכו לכס ראש הממשלה. במקביל בנה תשתית של משרד מגוון שהחל לעסוק בפרסום, יחסי ציבור, שיווק, לובינג ועוד. כאשר נבחר נתניהו לראש הממשלה היה ארד בסביבה הקרובה ועסקיו האישיים לא סבלו מכך.
מאוחר יותר פרש ארד מלשכת נתניהו. יש שטוענים כי ארד היה אחד מחלוצי הפליטים הנפלטים של שרה נתניהו, אבל לא הייתה לו בעיה מוסרית להיות "שכיר חרב" פוליטי ולייעץ לאויביו הבולטים של נתניהו מסוגו של שרון. ארד הערמומי בעל מתק השפתיים הצליח לגרור אחריו את שרון, בעיקר אחרי שהיה כוח מניע בעד ההינתקות. ככל שהתארכה תקופת הצמידות של ארד לשרון, הלכה והתעבתה רשימת לקוחותיו שעליה נמנו חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים.
אייל עשה הכנות מעשיות להשתלב בחצר של אולמרט ולהשתלט על הלשכה בסיועו של אדלר אך כשל, אבל המתין להזדמנות הבאה. בפריימריז האחרון בקדימה סייע ארד לציפי לבני בדרכים גלויות וסמויות לגבור על שאול מופז. עכשיו מתכוון ארד לגבות את החוב ולהתנחל אצל ציפי בלשכה יחד עם עמיתו ראובן אדלר.
למען האמת, אני מתחיל להיות מודאג מחשש ששני המקצוענים ההיפראקטיביים האלה, שמתקשים להיפרד ממנעמי השלטון, יתחילו להוליך את לבני באף ולזרות חול בעיניה. אם היא תסגור בפניהם את ברזי הקופה הציבורית בגלל יושרה, הם יכינו לה יורש שיהיה תפור בצלמם ובדמותם.

לראש הדף

אני במקומה של לבני לא הייתי מקדים לחגוג בחול המועד אלא עורך צילום מצב במאורה כדי להיערך היטב לקראת ההכשות הצפויות בקרוב מאוד מכל עבר ומתחסן ליתר ביטחון בנסיוב מיוחד נגד ארס נחשים.

בשעה לא טובה ולא מוצלחת, זמן קצר ביותר לפני כניסת חג הסוכות, עלה בידי הנחש הפוליטי מהזן הנדיר, צחי הנגבי, לנסח הסכם בר"ת בין קדימה לבין העבודה שעשוי להגשים את חלום חייה של ציפי לבני לנעול את נעליה הגדולות של גולדה מאיר המנוחה, האישה היחידה שכיהנה עד כה בראש ממשלת ישראל.
אני במקומה של לבני לא הייתי מקדים לחגוג בחול המועד, אלא עורך צילום מצב במאורה כדי להיערך היטב לקראת ההכשות הצפויות בקרוב מאוד מכל עבר ומתחסן ליתר ביטחון בנסיוב מיוחד נגד ארס נחשים.
ההכשה הראשונה בתור צפויה לה מלשונו המתגלגלת של הנחש המתלמד, שאול מופז, שאגר כוחות בחופשה הפוליטית המגוחכת שלו ולא יהיה מוכן לבלוע את התואר: "השר הבכיר ביותר" שההסכם הנ"ל מעניק לברק. לבני עשויה להעניק לו את התואר "השר הבחיר ביותר" אבל הוא ידחה ללא ספק את ההצעה. אולי יסתפק בתואר "השר מספר 1 וחצי" (מספר 2 תפוס, כאמור, ע"י ברק).
המכיש הבא בתור הוא נחש הצפע, חיים רמון, בעל הלשון הצרפתית שינסה לחנוק אותך חניקת מוות מרוב אהבה בשליחותו של נחש הקוברה ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בשלב הראשון יסתפק רמון בתואר הכבוד של המשנה, יציע עצמו לתפקידי פינוי ובינוי בהתנחלויות ולמגעים עלומים עם הפלשתינים, וכמובן לבלום בתחום המדיני את שנוא נפשו ברק.
במשימה הנחשית האחרונה נגד ברק תיווצר זהות אינטרסים זמנית בין לבני לבין אולמרט. אבל הכל בעירבון מוגבל מאוד. בשלב השני ינסה רמון לסייע לנחש המשקפיים, חברו שר המשפטים פרופ' דניאל פרדימן, שנחלב ע"י ברק ולבני. אפשר לסמוך על רמון שיספק לפרידמן ארס רזרבי.
אני הייתי פוקח עין על נחש השפיפון, שר האוצר רוני בר-און, בעל הפה-הגדול שלוחש מאז שהופקדה בידיו קופת המדינה. הנאמנות שלו לא סחירה בבורסה והוא עלול להכיש.
אי-אפשר לשכוח את נחשת האפעה, יו"ר הכנסת דליה איציק, שנהגה בממלכתיות מזויפת כאשר נמנעה מלתמוך בך או במופז בהתמודדות האחרונה. איציק רוצה לרשת בתקופת כהונתה של הממשלה החדשה בראשותה של לבני את הנחש הקשיש, הנשיא שמעון פרס.
אם המשימה הזו לא תעלה בידה, היא תכיש ללא ספק את צרתה לבני במועד המתאים כדי לסלול לעצמה את הדרך לתפקיד הנחשק של ראש הממשלה. איציק לא תתנגד להיות גולדה.

נחש הממבה
מי שיקבע את מועד סיומה של ממשלת לבני יהיה נחש הממבה ברק שהכין לעצמו את תפקיד ראש האופוזיציה. הכשתו תהיה הכשת מוות לממשלת לבני ואפילו אמצעי ההחייאה של הנגבי כבר לא יועילו.
הנגבי הוא דייר ותיק במאורת הנחשים, למרות שכיום אינו שר בממשלה וכנראה לא יצורף לממשלתה של לבני כל עוד שלא הסתיים משפטו הפלילי.
אני נזכר שבזמנו ניסה צחי הנגבי להמריץ אותי בחשאי לפעול לבלימתו של אהוד אולמרט שטיפס כבר על השלבים העליונים של הסולם הפוליטי. כשאולמרט נבחר לראש הממשלה הפך הנגבי את עורו הנחשי ושימש נושא כליו ואחד ממאבטחיו הפוליטיים. כשאולמרט החל להתדרדר במדרון הנגבי בעט בו בגלוי. לידיעת לבני, הנגבי הנו נחש מועד על כל המשתמע מכך.

לראש הדף