התעקשותו של ריבלין נגד מהלכי התחיקה של הממשלה והפגנת השרירים האישית שלו מול נתניהו, הביאה לריבלין עדנה קצרת מועד בלבד אצל האופוזיציה! התקווה שלו שבכך הוא יצבור נקודות למועמדות העתידית שלו לתפקיד נשיא המדינה עלולה להתברר כמקסם שווא שעלול להיגמר בבכי נוסף בסדרה!
 
אין לי כמעט ספק שיו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, הזיל השבוע דמעה כאשר ניסח מכתב התנצלות שהיה מיועד לראש הממשלה בנימין נתניהו. ריבלין ביקש להתנצל על דברים חריפים שאמר נגדו בראיון עיתונאי בגנותו של נתניהו, בעקבות עימות חריף שפרץ ביניהם על-רקע סירובו של יו"ר הכנסת להעלות להצבעה בכנסת כמה הצעות חוק שנועדו להאריך את ימיה של הממשלה ולאפשר לעריקים פוליטיים לחבור לקואליציה.
ריבלין הינו רגשן בלתי נלאה. הבכי הבלתי נשלט שלו הפך מזמן לסמלו המסחרי הפוליטי, וגם כאשר הוא מבקש לעצור את דמעותיו, לרוב הן אינן נשמעות, אולי משום שאינן דמעות של תנין אלא של אדם טוב לב בעל חוט שדרה גמיש.
נתניהו לא שוכח לריבלין את דברי הביקורת החריפים שהוא השמיע נגדו בעקבות נאומו הגיאוגראפי באוניברסיטת בר-אילן, שבו ביקש להגיב על נאומו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שהושמעו באוניברסיטת קהיר. ריבלין, הקיצוני הימני המקפיד להדגיש בעל הראיונות הרדיופוניים שהוא מדבר מירושלים, מחשש שנחשוד בו שהוא שוהה אותה שעה חלילה בתל אביב, כינה את הנאום "שבר אידיאולוגי", והוסיף מאוחר יותר שנתניהו בא מבית טוב אבל לא שב אליו. מן הסתם כעס ריבלין על נתניהו לא רק על תוכן דבריו שסטו ממורשת אביו, אלא על כך שהם לא הודמעו מעל בימת הכנסת ואז הייתה ניתנת הזדמנות ליו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, לנגח את נתניהו למרוח שדבריו כן היו מקובלים עליה.
התעקשותו של ריבלין נגד מהלכי התחיקה של הממשלה והפגנת השרירים האישית שלו מול נתניהו, הביאה לריבלין עדנה קצרת מועד בלבד אצל האופוזיציה. התקווה שלו שבכך הוא יצבור נקודות למועמדות העתידית שלו לתפקיד נשיא המדינה עלולה להתברר כמקסם שווא שעלול להיגמר בבכי נוסף בסדרה.
בסוגריים אני מוכרח לציין שעקשנותו המאוחרת של ריבלין הפתיעה אותי. בעבר היו לנו כמה שיחות על רמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ועל מעשי השחיתות שלו בירושלים עוד לפני שנבחר לראש עיריית ירושלים. אולמרט התעלל דרך קבע בריבלין וחסם את דרכו הפוליטית, והיה לי יסוד להניח שהוא יגמול לו. ביקשתי מריבלין לשתף אתי פעולה בתחום זה והבטחתי לו חיסיון מוחלט. ריבלין דיבר גבוהה, הבטיח לי הרים וגבעות מירושלים, אבל בסופו של דבר ברח מהמערכה כמו עכבר שנולד מההר ולא רק זאת, ריבלין אף החל לחמוק ממני והחניף לאולמרט.

ריבלין לארוחת בוקר

האויבת בנפש ובגוף של ריבלין היא חברת הכנסת דליה איציק חסרת המעצורים ונעדרת הבושה, שנאלצה לעזוב בעל כורחה ובצער גדול את תפקידה, יו"ר הכנסת, המשמש כממלא-מקום נשיא המדינה. המחזיק בתפקיד זה נהנה ממקפצה טובה לקבלת מועמדות לנשיאות אחרי שהנשיא הנוכחי שמעון פרס יפרוש מממשכן נשיאי ישראל. בחודש אפריל 2007 התמודד ריבלין מול פרס בסיבוב ראשון של הצבעה בכנסת על המועמדות לנשיאות. ריבלין קיבל 37 קולות לעומת 56 קולות שקיבל פרס והחליט לפרוש בידיעה שאין לו סיכויים. את אלה שבאו אליו לנחמו ולעודדו קיבל ריבלין כשעיניו דומעות. ריבלין לא רוצה להשלות את עצמו שיקבל את הנשיאות אוטומטית אם חלילה יקרה משהו לפרס. הוא אינו עונד שעון סטופר על ידו ואין לו כוונה לבכות מראש על החשבון. בכך הוא שונה מדליה איציק שהאזינה בקשב רב לצפירותיהם של האמבולנסים ולכיוון נסיעתם.
בראיון עם ריבלין שפורסם בגיליון ערב שבת של מעריב, טען ריבלין בן ה-70 שאינו חושב על הנשיאות, ואין לו ספק שהכנסת הנוכחית לא תבחר בנשיא. פרס עשוי להתמודד בתום תקופת כהונתו בעוד חמש שנים פעם נוספת למרות שיהיה אז בן 92. פרס יהיה כנראה המנהיג הישראלי הראשון שיגיע לקו הגמר של 120 שנות חיים כן ירבו.
איציק, המשמשת כיום יו"ר סיעת קדימה, חפצה להיות נשיאת המדינה בכל מחיר והיא תאכל את ריבלין שלוש ארוחות ביום. הלשכה המפוארת שהיא הכשירה לעצמה בכנסת משמשת מעבדה להכנת תככים ומזימות. איציק הייתה זו שארגנה את החרמת דיוני הכנסת ע"י האופוזיציה כמחאה על כוונת הממשלה להביא לכנסת חוקים שלא היו מקובלים על קדימה. כאשר עמד ריבלין, כאמור, על רגליו הקדמיות ותמך בעמדת האופוזיציה, החמיאה לו איציק במתק שפתיה המלאכותיות. אם ריבלין ייכנע לנתניהו אחרי ההתנצלות ויעלה את הצעות החוק להצבעה בכנסת, תחדש איציק את החרם. ריבלין התמים לא מבין שהוא משמש כיום בן ערובה בידיה של איציק הערמומית ובעת הצורך הוא ישמש שק החבטות שלה.
איתות מוקדםלכך ניתן בעקבות חשיפת מעשי השחיתות האחרונים של דליה איציק, שחלבה את הקופה הציבורית כאשר ערכה שיפוצים בביתה הפרטי, ריהטה חלקית את הבית וקיבלה שירותים ביתיים שונים באורח פרטי ע"י עובדי הכנסת. תנועת אומ"ץ, שהעבירה כבר בעבר למשרד מבקר המדינה חומרים וקטעי מידע שחשפו מעללים שונים של איציק ולצערנו לא הבשילו לדוח, הוסיפה ממצאים מחשידים נוספים בתקווה שמבקר המדינה יחווה את דעתו המלומדה על איציק כאשר אינו מחויב יותר לפגוש את איציק בלשכת יו"ר הכנסת. אומ"ץ לא הסתפקה בכך והגישה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתיחת חקירת משטרה נגד איציק בחשד שעברה עבירה פלילית של הפרת אמונים. במקביל הגשנו נגד איציק תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת בגין התנהגות לא הולמת. מה שמתרחש בימים אלה מאחורי הקלעים מהווה,ללא ספק, נושא לתיאטרון אבסורד. מזוז הודיע השבוע לאומ"ץ כי אין בכוונתו לדון בתלונה עד שמבקר המדינה יסיים את מלאכתו ויגיש את ממצאיו. מבקר המדינה, שאינו מזדרז משום מה, השלים את הדוח אותו העביר בימים האחרונים בשמחה רבה לוועדת האתיקה של הכנת חומרים שקשורים בפעילות הלא תקינה של איציק. מי יודע, אולי המבקר ממתין למסקנותיה של הוועדה הפרלמנטרית.
משום מה יש לי תחושה שאיציק מהלכת אימים על כולם. האיומים שאיציק השמיעה בעבר כלפי אישית ונגד אומ"ץ בהגשת תביעות דיבה לא ירתיעו אותנו ונפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות כדי שהדין ימוצה עם איציק. נעמוד על כך שייקוב הדין את נשיאת המדינה בפועל לשעבר, שמבקשת לחזור למשכן בכל מחיר.
בשבועות האחרונים החלה איציק במסע טיהור עצמי של שמה הלא טוב. בין השאר הסתייעה איציק בשירותיו הבזויים של העיתונאי הלקקן בן כספית ממעריב, שציטט דברי הכפשה של איציק נגד ריבלין. בין השאר רמזה איציק, מבלי שטרחה לפרט, שכאשר נכנסה לתפקיד יו"ר הכנסת גילתה דברים לא תקינים הגובלים בחשד לפלילים שאירעו במשכן בקדנציה הקודמת של ריבלין כיו"ר הכנסת (ריבלין נבחר לתפקיד זה בכנסת ה-16 שהלה לכהן ב-2003). איציק נמנעה מלפרט מסיבות שעוד יחשפו את רכיביה של פצצת הסירחון שהיא הטילה ביורש שלה. לצערי הרב, אף כתב פרלמנטרי לא טרח לבקש מאיציק להרחיב את היריעה. דברים חמורים מסוג אלה אסור שיהיו תלויים ועומדים. ריבלין עצמו הסתפק בהגדרת דבריה של איציק כדברי תועבה. הוא לא תבע ממנה להתנצל ולא הגיש נגדה תביעת לשון הרע ואפילו לא פנה לוועדת האתיקה של הכנסת. אומ"ץ לא מתכוונת לתת לפרשה לעבור חלק. בסופו של דבר מדובר במועמדת לנשיאות שמחשידה בפלילים מועמד לנשיאות.

קרב חתולות

מאבק חריף נוסף נערך בימים אלה בין ריבלין לבין איציק, סביב כוונתו של ריבלין להדיח מתפקידה את היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, שהינה חברתה הקרובה. איציק תתחשבן עם ריבלין בהזדמנות ראשונה. הרקע להדחה הקרובה קשור בהחלטתו של ריבלין לאשר לחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו משה (מוץ) מטלון, נכה צה"ל היושב על כיסא גלגלים, להעסיק נהג פרטי על חשבון הכנסת לצורך מילוי תפקידו. היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, הפנתה את תשומת ליבו של ריבלין לכך שבהחלטה השרירותית שלו זו הוא עוקף את החוק ועובר תקנות הכנסת. למרות שהחלטתה של אלשטיין גובתה ע"י ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' רבאו הבוחנת, בין השאר, סוגיות של הטבות חריגות שמוענקות לחברי הכנסת, מסרב ריבלין לממש את ההנחיה. אומ"ץ מבקשת להעמיד את התנהלותו של ריבלין בנושא רגיש זה לבחינתה המדוקדקת של ועדת האתיקה של הכנסת.
ללא קשר לפרשה הנדונה, אני סבור שאלשטיין הייתה צריכה לעזוב את תפקידה מזמן בגלל השירותים הלא תקינים שהיא העניקה לאיציק, ובגין מעורבותה במינויים לא ראויים בנציבות שירות המדינה. כאשר בדק בשעתו מבקר המדינה פרשה מסוימת של תרומות לא חוקיות שהגיעו למטה הבחירות של פרס במפלגת העבודה, בתיווכה של דליה איציק כאשר כיהנה כשרת התקשורת, פעלה אלשטיין כדי לסייע לה. בהזדמנות אחרת הגיעה אלשטיין למשרדי מבקר המדינה כדי לסייע בעקיפין לאיציק.
את השירותים החמורים ביותר העניקה אלשטיין לאיציק כאשר סייעה לה באמצעות תפירה משפטית גסה בניסיונותיה הנואשים למנוע מנשיא המדינה לשעבר משה קצב להתפטר מיד מתפקידו, ובמקום זאת הוא נותב לתקופת נבצרות. איציק חששה שאם קצב יתפטר, יבחר מיד נשיא חדש ולה לא יהיו סיכויים להיבחר. היא העדיפה, לעומת זאת, תקופת נבצרות של קצב שבה היא תכהן כנשיאת המדינה בפועל ובאורח טבעי תעקור ממשכן הכנסת למשכן נשיאי ישראל. לשם כך היה צורך בקבלת החלטה מתאימה ע"י ועדת הכנסת, שבראשה עמדה אז חברת הכנסת רוחמה אברהם שרמתה המוסרית הירודה אינה שנויה בכלל במחלוקת. יש לכך הסכמה כללית. כך הפכו אלשטיין ואברהם לשתי משת"פיות של איציק בכוונה זדונית לא מוצהרת להפכה לנשיאת המדינה, ורק שמעון פרס הלוזר הנצחי פגע בחברות שלהן וטרף לאיציק את הקלפים ומאז היא רוצה לטרוף אותו.
איציק לא פוסלת אפשרות שממשלת הליכוד לא תאריך ימים, ואז היא תחזור לתפקיד יו"ר הכנסת האהוב עליה ותיכנס מחדש לתקופת המתנה לנשיאות. לשם כך היא זקוקה לאלשטיין ותפעל מאחורי הקלעים למניעת הדחתה.

שוכח את הדרך למטה

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין רגיש מאוד לכל הנאמר ונכתב על ניקיון כפיו וכל אימת שמישהו מטיל בו דופי בתחום זה הוא בוכה. עד היום ריבלין לא השתחרר מהטראומה שאירעה לו בשנת 2001 כאשר הוא נפסל מלכהן כשר המשפטים בגלל חקירה משטרה שהתנהל נגדו בעניין קשריו עם איש העסקים דודיק אפל שהשחית שורה של איישם פוליטיים. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת וקרוב לודאי שבלילות הרטיב את הכרים. רק בתום חקירה ממושכת נוקה ריבלין מכל אשמה, אבל מאז יש בליבו כלפי מערכת אכיפת החוק. אירוע זה תרם אולי לעימות שהיה בשעתו לריבלין עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק סביב האקטביזם השיפוטי.
לפני זמן מה פניתי אל ריבלין מטעם אומ"ץ בדרישה שיפעל להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת השחיתות הציבורית, ברוח החלטה שקיבלה הכנסת בתקופתו של ראש הממשלה אריאל שרון. בשלב זה ריבלין לא הגיב. כל הסימנים מעידים שהוא יתחמק מכך. יש לי על מה להסתמך.
בחודש ספטמבר הקרוב עורכת תנועת אומ"ץ את האירוע השנתי שלך חלוקת אות אומ"ץ לאישי ציבור, אנשי משפט, חושפי שחיתויות, אנשי תקשורת שהצטיינו בפעילותם למען טוהר מידות, הוכיחו הגינות אישי ונאבקו למניעת עוולות חברתיות. על מקבלי האות השנה נמנים פרופ' מרדכי קרמניצר, שר החינוך גדעון סער, אנשי התקשורת מיקי רוזנטל, סטלה קורין ליבר, גיא מרוז ואחרים. אומ"ץ פנתה כבר לפני כמה שבועות אל יו"ר הכנסת בתוקף תפקידו הממלכתי, והזמינה אותו להיות אורח כבוד באירוע ולשאת דברים. ריבלין סירב בנימוק סרק סתמי שהוא עסוק, ואף התחמק מלשוחח אתי טלפונית. אין לי ספק שריבלין לא רואה במאבק בשחיתות משימה בעלת אופי אידיאולוגי, ואולי חושש ריבלין מידם הארוכה של כמה אישים פוליטיים מושחתים שלא יצביעו עבורו אם וכאשר יתמודד פעם נוספת על הנשיאות. צר לי על שגם ריבלין מתחמק מלהזדהות עם כוחות האור הנאבקים בשחיתות הציבורי המפלצתית.
לסיום, אין לי אלא להיתלות בדעת גדול ממני; בראיון עם ריבלין במעריב הוא ציטט את העצה שנתן לו אביו המנוח, פרופ' יואל ריבלין, שהתמודד בעצמו בעבר הרחוק על נשיאות המדינה. וכך אמר האב הדגול לבנו: "בעלותך למעלה אל תשכח להגיד שלום לאנשים שתפגוש בדרכך למטה". ריבלין הבן לא מילא את מצוות אביו ושכח לברך אותי לשלום.

לראש הדף

עיתוי פרישתו של רמון מהחיים הפוליטיים אינו מקרי  לא נותרו לו תומכים בעבודה שימליכו אותו לראש ממשלה, חברו הטוב אולמרט סיים אף הוא את תפקידו, ולחברו הטוב והמושחת דרעי ייקח זמן עד שיצליח לסבן את עובדיה יוסף כדי שיחזיר אותו לראשות ש"ס.

אזרחי המדינה שרויים באחרונה במתח רב בהמתנה למוצא פיו מפיק המרגליות והנשיקות של חבר הכנסת חיים רמון לגבי מועד התפטרותו מהכנסת ופרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים וכניסתו לעולם העסקים. רמון קיבל כבר את ההחלטה העקרונית אבל הוא משהה אותה, למגינת ליבם של רבים ורעים, לצורך בירורים אחרונים במפלגת קדימה שמסרבת להיפרד ממנו לצמיתות. מנהיגת המפלגה, חברת הכנסת ציפי לבני, חשה כנראה אי ביטחון פוליטי אם לא יהיה בקרבתה אחד מגדולי התחמנים הפוליטיים, מומחה ממדרגה ראשונה לבישול, טיגון ואפייה של "תרגילים מסריחים" ובעל תואר דוקטור לאי-כבוד בכל מה שקשור לשמירת כמה מסעיפי החוק ועל כללי המינהל התקין.

רמון מקורב מאז ומתמיד לאילי הון ומעולם לא הייתה לו בעיה לחבר אותם לאישי השלטון על כל הסיאוב שמשתמע מכך. אחד מהם, איש העסקים הישראלי הבינלאומי המפוקפק אהרון פרנקל, סיבך את רמון בשעתו כאשר הזמין אותו על חשבונו יחד עם שלושת בכירי העבודה לשעבר שמעון פרס, דליה איציק ופואד בן-אליעזר לאירוח של שחיתות במונקו. בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ שעתרה לבג"צ והגישה נגד הארבעה תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, הוחזרה תמורת האירוח לקופת המדינה.

לבני ניסתה בימים האחרונים לשכנע את רמון ליטול על עצמו את תפקיד יו"ר מועצת קדימה, שיאפשר לו ביום פקודה לעשות קאמבק, אבל הוא עדיין מהסס. אין זו הפעם הראשונה שבה גברת יושרה (שמה הקודם היה קלין) מתעקשת לאמץ אל סביבתה הקרובה את רמון, השנוי במחלוקת ציבורית מאז שהורשע בפלילים בגין מעשה מגונה שעשה בקצינת צה"ל ליד חדר הישיבות של הממשלה בקריה בתל אביב, דקות ספורות לפני שהחל דיון בנושא פתיחת מלחמת לבנון השנייה. למרבה ההפתעה, לא גילתה לבני את הרגישות הדרושה בכל הקשור לחיבור שלה עם רמון, האיש שתקף בחריפות בפומבי את המערכת המשפטית, למרות שהיא כיהנה בעבר כשרת המשפטים וזכתה לאות אומ"ץ בגין הגינותה הפוליטית.

היה זה מביש בשעתו לשמוע שבאחת מישיבות הממשלה נמנע רמון מלהשתלח ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, להלבין את פניו בנוכחות שרי הממשלה ולפגוע בכבוד המשרה. ראש הממשלה הנוכל אהוד אולמרט, שיש לו סיבות טובות לכעוס על מזוז, ספק את כפיו בהנאה גלויה. גם שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, חברו של רמון, לא הסתיר את הנאתו. ציפי לבני שתקה. אם אומנם ייעתר רמון לבקשתה וישאיר בידו עמדה פוליטית, היא עלולה להתחרט על כך כאשר תחוש שמנהיגותה מתערערת והכיסא שלה מתנדנד ותבין באיחור מאיפה זה בא לה.

בימים אלה עושה דרכו חזרה לזירה הפוליטית חברו הטוב של רמון, העבריין הרב אריה דרעי, מנהיג ש"ס לשעבר, איש ממולח וערמומי בעל רקורד של סכינאי פוליטי בעל חגורה שחורה. הפרסום האחרון בתקשורת שעל פיו ממתין לדרעי תיק שר החוץ במקרה שחברו הקרוב ליברמן יתפטר ויעמוד לדין פלילי, אינו בדיוני, ויכול להתרחש במציאות הפוליטית הישראלית.

בתקופה שבה נחשף דרעי כעבריין פלילי היה רמון צמוד אליו, הגן עליו בחירוף נפש ופעל כדי שלא יוחרם ע"י המערכת הפוליטית. דרעי לא קיפח את רמון כאשר שימש כעורך דין פרטי במקביל לחברותו בכנסת, וטרח להביא לו לקוחות חרדים מפוקפקים ששיפרו בצורה משמעותית את מצבו הכלכלי ואיפשרו לו לרכוש וילה ברמת השרון. במקביל רקח דרעי הממולח עם רמון הרבה רקיחות פוליטיות מסריחות והם עלולים בהחלט לחדש את לילותיהם כקדם. הרקיחה הגדולה ביותר הייתה בשנת 1990 כאשר הזרזיר דרעי והעורב רמון חברו אל השועל שמעון פרס, שזכה בצדק לתואר חתרן בלתי נלאה שהוענק לו ע"י יצחק רבין. שלושת הקושרים כיהנו אז כשרים בממשלתו של יצחק שמיר ותכננו מאחורי גבו של רבין, שכיהן אז כשר הביטחון, תרגיל מסריח שנועד להדיח את שמיר ולהמליך את פרס כראש הממשלה. התרגיל נכשל והעבודה נאלצה לפרוש מהממשלה. רמון ודרעי תכננו את המהלכים הבאים שלהם.

הקומבינה הבאה שלהם הייתה ב-1994 כאשר רמון נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות בראש רשימת 'חיים חדשים' שהקימה קואליציה עם ש"ס, וכך החלו גם כספי ההסתדרות לזרום לקופתה השמנה של ש"ס שלא שבעה מכספי קופתה המידלדלת של המדינה.

רמון ייאלץ להמתין זמן מה עד שיעלה בידיו של דרעי לסבן את המר"ן הרב עובדיה יוסף ולזכות מחדש בסטירות הלחי החביבות שלו, שיסמנו את חזרתו של הבן האובד לצמרת ש"ס. יורשו ושנוא נפשו של דרעי, שר הפנים אלי ישי, והכוכב החדש של ש"ס, שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, יעשו הכל כדי שהבכורה לא תיפול מחדש לידיו של דרעי; אבל שניהם קטנים על דרעי בכמה מספרים, ובמוקדם או במאוחר, הוא יגדיל את הפער בינו לבינם ולמר"ן לא יהיה כוח להתנגד.

עיתוי פרישתו של רמון מהחיים הפוליטיים אינו מקרי. רמון הוא אדם מוכשר, בעל כושר מנהיגות, כריזמה ונואם מהמדרגה הראשונה. לאורך השנים הוא ניצל את יכולתו להתחבב על עיתונאים ופרשנים על תקן של סחבק שנולד בשטח הגדול ביפו ופרץ לצמרת הפוליטית במדינה. לא במקרה כמה בולטים, בהם אמנון אברמוביץ, ניסו לסנגר עליו בעת הסתבכותו המבישה בפרשת הנשיקה הצרפתית שהביאה אולי לשיפור יחסי ישראל צרפת. אולי לא במקרה אמר לי באחרונה נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שבעוד שאותו התקשורת צלבה וביקשה למצות איתו את הדין, לרמון היא דווקא הטתה חסד במטרה למנוע את הרשעתו בקלון.

רמון הוא מסוג הפוליטיקאים שקורצו להיות ראש הממשלה. את הגושפנקא לכך הוא קיבל מקבוצת שמיניית המנהיגים הצעירים של מפלגת העבודה שהחלה לפעול בשנות השמונים במטרה לכבוש את הנהגת המפלגה, להשתלט על עמדות כוח ציבוריות ולאחר מכן לנצח בבחירות ולקבל לידיהם את השלטון במדינה. מה שקרה לחברי אותה ה"שמינייה", שכיום חבריה מסוכסכים או מרוחקים זה מזה, מחייב מחקר פוליטי בעל אספקט סוציולוגי.

ספירת המלאי על קצה המזלג מצביעה על התמונה העגומה הבאה:

• חבר הכנסת עמיר פרץ, שנמנה כיום על קבוצת מורדי העבודה שיצאו נגד הצטרפות למשלת נתניהו, נבחר בעבר תפקיד יו"ר ההסתדרות כיורשו של רמון, דרדר את ארגון העובדים, הקים את מפלגת 'עם אחד' אחרי שפרש מהעבודה, הצליח לחזור למפלגת העבודה ביוזמתו של שמעון פרס ובמפתיע, נבחר כיו"ר המפלגה. היה מעורב באי-סדרים כספיים, חלקם נחשפו ע"י תנועת אומ"ץ, אך נחלץ מהגשת כתב אישום. ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מינה אותו כשר הביטחון למרות אי התאמתו לתפקיד, רק כדי לסלול את הדרך לחברו הגנב אברהם הירשזון לכהן כשר האוצר. פרץ היה שותף לאחריות לכשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה.
• אברהם בורג כיהן אומנם כיו"ר הכנסת וכיו"ר הנהלת הסוכנות, אך רמתו המוסרית האישית החלה לבייש את זו של אביו המנוח, ד"ר יוסף בורג, מנהיג המפד"ל ושר נצחי בממשלות ישראל. בורג ג'וניור, בעל מתק שפתיים שניסה לחלוב את הקופה הציבורית בעת פרישתו מהחיים הציבוריים, נתגלה כדו-פרצופי, פרש לעולם העסקים והסתבך בכמה עסקות עם שותפים שהורשעו בפלילים.
• ד"ר יוסי ביילין פרש ממפלגת העבודה, הצטרף למר"צ וזכה להיבחר כיו"ר המפלגה, אך נתגלה כמנהיג כושל ונאלץ פרוש אחרי שבתקופת הנהגתו התכווצה המפלגה. כיום ממשיך ביילין במגעים הבינלאומיים שלו ופועל בחו"ל נגד עמדותיה של הממשלה.
• ניסים זווילי, חסיד אדוק של פרס, כיהן בעבר שגריר ישראל בפריז; לא פרש אומנם איתו לקדימה אך נדחק במפלגה לוליים.
• נואף מאסלחה, מראשי בני המיעוטים במפלגה, כיהן תקופה מסוימת כסגן שר. לאחר מכן ניסה את כוחו בקריירה מוניציפלית וניסה להיבחר לתפקיד יו"ר מועצת כפר קרעה שבו הוא מתגורר אך כשל.
• חבר קיבוץ יפעת, חגי מרום, פרש מהחיים הפוליטיים ופתח משרד פרקליטים. בשלב מאוחר יותר נבחר כגזבר הסוכנות.
• יעל דיין מכהנת כחברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מר"צ. אף היא פרשה ממפלגת העבודה אחרי שהיא לא נבחרה לכנסת.

וכך, אחרי שהשמינייה ששימשה כבסיס כוחו בעבודה התפוגגה, חלום חייו של רמון להיות ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה נגוז. רמון תכנן מפץ פוליטי חדש מסוג המפצים האהובים עליו, בתקווה שהוא יזנק לראש הפירמידה בסיועם של כוחות פוליטיים אחרים; אך התוכנית עלתה על שרטון ורמון מצא עצמו יחד עם שמעון פרס ודליה איציק בקבוצת מייסדי קדימה, בראשות אריאל שרון וקבוצת אישים מרכזיים מהליכוד שפרשו עם שרון. רמון העדיף שלא להצטרף לממשלתו של שרון, וכיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

האירוע המוחי החמור שאירע לשרון הביא לבחירתו של אולמרט, חברו הטוב של רמון, לראשות הממשלה. מעמדו הפוליטי של רמון השתפר לאין ערוך: הוא כיהן כשר המשפטים ונחשב לאחד האישים החזקים במערכת. בעקבות ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, החליט רמון להתפטר מתפקידו כשר המשפטים. החלטתו של רמון שלא לערער על הרשעתו הביאה להרמת גבות. רמון העדיף, משום מה, לבצע 120 שעות של עבודות שירות ולשלם למתלוננת המנושקת סכום של 15 אלף שקלים. לאמיתו של דבר, הוא ביקש להתפטר מהממשלה שבה המשיך לשמש כשר ללא תיק וגם מן הכנסת. היה זה אולמרט שעשה מאמצים בלתי נלאים לשכנע אותו להישאר. אחרי התפטרותו של אולמרט החל שעון הבוץ של רמון לפעול.

לאן מועדות פניו של רמון? אני ספקן לגבי האפשרות שרמון יפתח מחדש משרד פרקליטים. קרוב לוודאי שהוא יחבור לגיסו לשעבר, איש העסקים המתוקשר אפרים קונדה, שידו בכל כולל תיווך בעסקי נדל"ן. רמון הקפיד לבקר במשרדו של קונדה לעיתים קרובות גם כאשר היה שר בממשלה. אפשר לנחש שהשיחות לא נשאו בהכרח אופי משפחתי או פוליטי.

בשעתו חקרה המשטרה את קונדה בחשד לכך שהוא מימן חקירה פרטית ועיקוב נגד המתלוננת על רמון, שבמהלכה נעשו לכאורה עבירות. רמון טען אז שלא ידע כלל על החקירה הפרטית. אומ"ץ פנתה באותה עת למשטרה בבקשה לחקור אם גרסתו של רמון סבירה אך החקירה נתקעה משום מה.

בתקופה שבה כיהן רמון כיו"ר ההסתדרות ואחריה, חגגו כמה מתווכים חרוצים בעת מכירת נכסי הנדל"ן. רשימת החוגגים כללה את שמעון שבס, רוני מאנה ואפרים קונדה. איך לא. כדאי אולי להזכיר שבעידן של רמון התפרקה ההסתדרות מכמה גופים כלכליים שהיו ברשותה, ביניהם קונצרן כור וחברת שיכון ובינוי. חברת שיכון ובינוי, שכללה את שתי החברות ההסתדרותיות המיתולוגיות סולל בונה ושיכון עובדים, נמכרה במחיר מגוחך של 300 מיליון שקלים למיליאדר טד אריסון, בעוד ששווייה הריאלי היה אז למעלה ממיליארד שקלים. העובדה שהאריסון היה אחד התורמים למטה הבחירות של רמון להסתדרות הייתה מקרית בהחלט.

כך או אחרת, אני מוכן להמר על כך שדרעי יגרור את רמון במועד המתאים בחזרה לחיים הפוליטיים. לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות יחבור אליהם חברם העבריין אהוד אולמרט אחרי שייצא מהכלא. אם תקום בעוד כמה שנים ממשלה רחבה, מדוע שלא יצורפו אליה שרים בעלי ניסיון מסוגם של אברהם הירשזון ושלמה בן יזרי. ליברמן יצטרף אף הוא ויתמודד על ראשות הממשלה, ובא לציון גועל נפש.
 
 
 


לראש הדף

בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן.  נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, הנוהג ביתר איפוק כלפי ליברמן הכוחני וחסר המעצורים.  ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל.
 
ספק אם שר החוץ אביגדור ליברמן היה מרוצה מההתנצלות החפוזה של הגרופי שלו, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שאמר לסוכן משטרתי סמוי ספק בצחוק ספק ברצינות: "אתה נראה כמו ערבוש אמיתי". לפי כל הסימנים, ליברמן לא היה חוזר בו מהערה עלובה זו ואולי היה מאמץ אותה ומטיח אותה באחד הדיונים שיהיו בכנסת במוקדם או במאוחר בנושא טעון, לעבר אחד מחברי הכנסת היהודים ממחנה השמאל. לחברי הכנסת הערבים שמורים לליברמן כינוים גזעניים אחרים.
לעומת זאת, מעוררת תמיהה העובדה שסיסמת הבחירות שחרטה מפלגת 'ישראל ביתנו' על דגלה: "אין אזרחות בלי נאמנות", לא עלתה עד כה ברצינות על סדר היום הציבורי. בשלב זה אין עדיין מקום לברך על המוגמר בנושא זה, מאחר שבכל זאת היו כבר כמה יוזמות פרטיזניות בכנסת. אין לי ספק שליברמן ישלוף את הנושא מחדש במלוא עצמתו אם וכאשר תוליד ההסתבכות הפלילית הממושכת שלו כתב אישום, וזאת במטרה לעורר סערה ציבורית שתעלה אותו לכותרות התקשורת ותרחיק אותו מהטורים הפליליים שלה.
בכלל אצל ליברמן הדיקטטור הפוליטי יש עקרון גמיש של "אחד בפה ואחד באצבע" שניתן לשינויים עונתיים, ומחייב את כל חברי הסיעה שנבחרו לרשימה לכנסת בדרך דמוקרטית ע"י ועדה מסדרת בת שני חברים אביגדור וליברמן. הדוגמה הבולטת לכך היא ההצבעה שהייתה בכנסת לפני זמן קצר בנושא: "ברית הזוגיות" ש'ישראל ביתנו' הציבה בראש שמחתה, ובהצבעה בכנסת התנגדה להצעת חוק בעניין רגיש זה. מדוע נהג כך ליברמן? אולי הוא חשש מתוצאות הצבעה בכנסת ואולי יש לו הסכם סמוי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו תמורת בגידתו בציבור בוחריו שהזוגיות שלהם תישאר ללא ברית.
ערב הבחירות האחרונות, כאשר הסקרים החמיאו למפלגתו של ליברמן ומקום ה-20 נחשב על גבול הריאלי, טענו כמה פרשנים פוליטיים שחלום חייו של ליברמן הוא לחזור למשרד ראש הממשלה - הפעם לא כמנכ"ל המשרד אלא כראש הממשלה. ליברמן חותר להיות הקודקוד בכבודו ובעצמו כדי שיוכל לנווט את ספינת מדינת ישראל לחופים שהוא יבחר ולאזרחי המדינה לא תהיה ברירה אלא להתפלל שהספינה לא תעלה חלילה על שרטון.
התנהלותו של ליברמן בתפקידו כשר החוץ מעידה על כך שהוא מנהל מדיניות עצמאית, מצפצף על ראש הממשלה ועושה במדיניות החוץ של המדינה ככל העולה על רוחו. בעת ביקורו השבוע בניו-יורק שיבח אומנם ליברמן את נאומו של נתניהו וטען שהוא תרם להפשרת המחלוקת החריפה עם ארה"ב. שמו של ליברמן לא צוין אומנם בתקשורת כאחד מאלה שקרא את הנאום מראש אבל יש לי יסוד להניח שביבי לא העז לעקוף את ליברמן בסיבוב הימני ולפנות אל כיכר הקונצנזוס, ושיתף אותו בחשאי בעיקרי הנאום.
ליברמן לא התרגש מההמולה סביב הנאום, אולי משום שהעריך שממילא מדיניות ערב, הרשות הפלשתינית והקהילה הערבית שנואת נפשו, ידחו אותו על הסף והכדור יישאר אצלם. עד היום קשה לליברמן לשכוח את העלבון שהנחיל לו נשיא מצרים חוסני מובארק, שסירב לארח אותו יחד עם ראש הממשלה נתניהו אחרי שלשכתו של ליברמן פרסמה ברבים שהינו אורח רצוי במצרים.
דווקא שר הביטחון ברק, שאינו כוס הקפה של ליברמן, היה השבוע למגינת ליבו של ליברמן אורח רצוי במצרים. מתברר שהפצצות שהטילו מטוסי צה"ל בעזה במבצע 'עופרת יצוקה' חלשות יותר מהמילים הבוטות שהשמיע ליברמן כלפי הערבים.
בעת ביקורו של ליברמן השבוע בוושינגטון הוא ניסה לערוך, על דעת עצמו, שיפוצים בנאומו של נתניהו שגמגם קמעה ודיבר בערפול על התנגדותה של ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות לצרכי הריבוי הטבעי. ליברמן מתגורר בישוב קדים מעבר לקו הירוק ועובדה זו חייבה אותו לשמש פה לרבבות תושבי יש"ע שנוטים להאמין שביבי לא יחלק את ירושלים אבל חוששים שיחלקו דווקא אותם. בשיחה שניהל ליברמן עם שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון הוא גילה נחישות גדולה יותר מבשעה שהכריז מול כלי התקשורת: " אנחנו לא מתכוונים לשנות את המצב הדמוגרפי ביהודה ושומרון ולבנות ישובים חדשים אבל אנחנו לא מתכוונים לחנוק את האנשים שלנו". כנראה שדבריו של ליברמן הבהילו את קלינטון, שהחליקה כעבור יום ושברה את ידה. מן הסתם יש כבר כאלה בתוכנו שרואים זאת כאות אזהרה משמיים.
הממשל האמריקני מתחיל כנראה להפנים את העובדה שליברמן עלול לטרפד יוזמות שלום פומביות ולסכל סיכומים סמויים בין שתי המדינות. עם ביבי יוכל נשיא ארה"ב אובמה לסכם באנגלית משובחת; עם ליברמן הדובר אנגלית תקנית עם "ר- גרונית" מודגשת קשה יהיה לגנוב סוסים גזעיים. לכל היותר אולי חמורים עזובים.

הלשונות הטובות שותקות

ליברמן הוכיח שהוא מנהל את מדיניות החוץ של ישראל לא רק עפ"י הבנתו המדינית וקריאת המפה הבינלאומית, אלא הוא השכיל לכאורה לשלב במהלכיו שיקולים שלכאורה נראים זרים. נסיעתו האחרונה לרוסיה לפגישות עם ראשי הקרמלין נועדה לטפח את מערכת קשרים בין שתי המדינות ולאותת לארה"ב שיש לישראל אופציה נוספת. באותה הזדמנות ביקש ליברמן לשכנע את הנשיא הרוסי שיירתם נגד מכירת רכיבי אטום לאירן ומטוסי תקיפה לסוריה. ליברמן לא הסתפק בכך, כאשר בחר לבקר גם לקפוץ למינסק בירתה של בלארוס ולהיוועד עם חברו הוותיק, הנשיא אלכסנדר לוקשרנו, שנחשב לאחרון הדיקטטורים באירופה, האיש שהצליח לדכא את מפלגות האופוזיציה. בעבר הרחוק היו לליברמן עסקים בכמה ממדיניות חבר העמים ובהן בלארוס.
הגיעה אולי השעה שגם מי שלא השכיל להבין, יתחיל להפנים את נטייתו העצמאית. גם החלטתו האחרונה של ליברמן לפרוץ לעבר מדינות אפריקה ולערוך בהן סיור, שנויה בשלב זה במחלוקת. הלשונות הרעות טוענות שליברמן היה מעורב בעבר בעסקים גם ביבשת אפריקה. הלשונות הטובות שותקות. אולי יתבררו במוקדם או מאוחר מניעיו לגבי אפריקה
לוח הנסיעות של ליברמן היה מאז ומתמיד עמוס ומסתורי. בין אם היה שר, חבר כנסת או איש עסקים. כך היה בעת נסיעתו המוצהרת לחופשה בחבר העמים בעיצומה של הרכבת הממשלה הנוכחית בעיתוי בעייתי. הייתה זו, ללא ספק, תופעה חריגה ומוזרה לכל הדעות הפוליטיות. מי שסבר לתומו שליברמן ביקר רק בארץ מולדתו מולדוביה ובבלארוס טעה. ליברמן נצפה אז על-ידי באקראי באולם הנוסעים של נתב"ג כמי שיורד מטיסה של חברת "אוסטריה-אירליין" שבאה מוינה. מי יודע, אולי נפגש ליברמן בוינה עם שותפו לשעבר לעסקים, איל ההון והבנקאי היהודי אוסטרי מרטין שלאף, שקשריו הסמויים עם ליברמן נחקרים במשטרה מזה שנים. שלאף הוא האיש שהשחית שורה של אישים פוליטיים מרכזיים בישראל ששוחרים מדי פעם לפתחו בוינה כדי להשתתף בשמחותיו או על-מנת לזכות מחסדיו הפיננסיים וליהנות מנדיבות ליבו. מאז שנחשפה בשעתו ע"י המשטרה מערכת קשריו הכספית עם משפחת שרון הקפיד שלאף שלא לבקר בארץ.
שני אלה ששומרים על האינטרסים שלו הם נציגו, שמעון שבס, אדם מושחת ששימש בעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של יצחק רבין והוליך אותו שולל מאחורי גבו, ופרקליטו, עורך הדין דובי ויסגלס, שנהג בניגוד אינטרסים חמור כאשר שימש כמנהל לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון וטיפל גם בענייני הקזינו של שלאף ביריחו (העובדה שנתניהו זימן אליו בימים האחרונים את ויסגלס לצורך התייעצות בנושאי מדיניים, הדליקה השבוע נורה דומה שמשום מה מסרבת להיכבות).
בהקשר לכך אני מרשה לעצמי לגלות שבספרי 'זעקי ארץ מושחתת' חשפתי עובדה מדהימה: אחרי שנסגר הקזינו ביריחו פנה בנו המושחת של שרון, עומרי, אל גבי אשכנזי (בתקופה שהיה עדיין סגן רמטכ"ל), בדרישה שצה"ל יעניק את הסכמתו הנדרשת לפתיחת קזינו צף של שלאף במימי אילת. תנועת אומ"ץ הגישה למבקר המדינה פנייה לבדוק את הפרשה החמורה זו. עד כה לא פורסמו ממצאי הבדיקה.
באחרונה נמסר שלחשדות נגד ליברמן שנחקרים עדיין ע"י המשטרה, נוספה עבירה נוספת של חשד לשיבוש הליכי חקירה. מי יודע, יתכן שלעבירה חמורה זו יש לא רק ידיים ורגליים אלא גם אזניים, שיניים ואברי גוף נוספים. נראה לי שליברמן לא מתרגש במיוחד מהסתעפות החקירה המשטרתית. עובדה הצועקת בעד עצמה: ליברמן לא היסס מלמנות כמנהל לשכתו במשרד החוץ את שרון שלום, שנעצר בשעתו ע"י המשטרה בחשד שעסק בפתיחת חברות קש בחו"ל לצרכי הלבנת כספים.
ליברמן, אדם זהיר מטבעו, הגביר באחרונה את הערפול סביבו. לא אתפלא אם במוקדם או במאוחר ינסה ליברמן לסייע בדרך זו או אחרת לאינטרסים שונים של שלאף בארץ, כמו למשל בענייני הגז שמספקת חברת בריטיש גז לישראל באמצעות חברה שבה שותפים גם שלאף והרשות הפלשתינית. אולי לא במקרה דרש ליברמן מנתניהו למסור את משרד התשתיות החולש, בין השאר, על ענייני הגז לידיה של ישראל ביתנו. אני סומך אומנם על יושרו של השר ד"ר עוזי לנדאו שקיבל בשעתו את אות אומ"ץ בזכות הגינותו. השאלה היא אם יעלה בידו לעמוד מול דרסנותו של ליברמן שעלול גם לפעול מאחורי גבו בלי להניד עפעף.
תנועת אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד ולגלות פאסיביות בתחום זה. האצבעות שלנו מצויות כבר על הדופק. בשעתו העברנו למבקר המדינה מסמכים המעוררים תהיות לגבי הסיבות שגרמו לכך שאהוד ברק, בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, הורה להעביר ללא החלטת ממשלה את שדות הגז שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. למגינת ליבנו הבדיקה לא הניבה דוח חריף כמצופה.

שתולים של פורענות

בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן, שומר הברים לשעבר שהוא מינה לפני שני תריסר שנים כעוזרו בליכוד ולאחר מכן קידם אותו במעלה ההר הפוליטי. נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, מאופק יתר על המידה. עצמתו משתקפת בעיקר בדבריו. ביבי מעולם לא היה "קילר" מסוגם של שרון ואולמרט, שני רבי מושחתים ללא תקנה. ליברמן הוא אדם כוחני וחסר מעצורים, שאין לו בעיה לעלות על בריקאדות ולערוף ראשים פוליטיים. העדינות שהוא כפה על עצמו מאז שנתמנה כשר החוץ הינה מלאכותית וסינטטית. ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל. זו הסיבה שליברמן הצליח לכפות על ראש הממשלה את ההשתלטות העוינת שלו על שלטון החוק. ליברמן עשה זאת באמצעות מינוי שר ביטחון פנים מטעמו כאשר מנכ"ל המשרד ואנשי לשכתו של השר נשתלו על-ידי ליברמן ומוטל עליהם להעניק לו שירותים שונים ואולי גם לדווח לו את כל המידע הרלוונטי הדרוש לו. מן הסתם יש לליברמן הערמומי ציפיות סמויות נוספות.
ליברמן, החשוד הנצחי, הפגין נוכחות בטקס חילופי השרים שבו נכחו קציני החקירות הבכירים ביותר: בניגוד לעבר הלא רחוק שבו תקף ליברמן את חוקרי המשטרה ללא הרף וטען שהם מושחתים והוא ישר יותר מהם הוא החליף את הדיסקט אחרי האירוע וטען בלשון דיפלומטית של שר חוץ שחוקריו הם "דווקא חבר'ה נחמדים". במחשבה שנייה אפשר היה לתהות בשעתו מדוע לא נכח בטקס חילופי שרי ביטחון הפנים גם האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שכיכב בליל הבחירות במטה של ליברמן. צ'רנוי עומד בימים אלה לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת רכישה לא חוקית של מניות בזק באמצעות איש העסקים הישראלי גד זאבי. במהלך חקירותיו של ליברמן עלה שמו של צ'רנוי כמה פעמים כחשוד בכך שמימן עסקות בינלאומיות שונות של ליברמן, הזרים כספים לחשבונותיו הסודיים בקפריסין ועוד. חלק מהמסמכים ששופכים חושך על מערכת הקשרים של ליברמן וצ'רנוי הועברו למבקר המדינה ולמשטרה ע"י דוד איידלמן, ששימש עוזרו של חבר הכנסת מיכאל נודלמן. מסכמים אלה נשכחו באקראי במשרד ע"י ליברמן. על פעילות מבורכת זו יזכה השנה איידלמן באות אומ"ץ במשבצת של חושפי מעשי שחיתות.
ליברמן לא הסתפק בהשתלטות על המשרד לביטחון פנים וכפה על נתניהו להאריך את תקופת כהונתו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שזוהה כאויבו של בית המשפט העליון, התעמת עם מערכת אכיפת החוק והעניק שירותי הגנה בזויים לשני האישים הבכירים העבריינים ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. רק בעקבות לחצים חזקים שהופעלו על נתניהו סוכם שפרידמן יפנה את מקומו לפרופ' יעקב נאמן, לשעבר פרקליטם האישי של ליברמן, אולמרט ונתניהו שנתמנה עפ"י תביעת ליברמן על מכסת שרי הליכוד. נתניהו נכנע לו.
המינוי של נאמן מתחיל להיות בעייתי הן משום שהוא החליט להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, והן משום שלא הדיר את עצמו מלעסוק בענייני ליברמן כאשר לא נמנע מלתקוף את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שטען - מאוחר מדי - כי במדינה מתוקנת ליברמן לא היה מתמנה כשר בממשלה.
ליברמן סומך במקביל על יו"ר ועדת חוקה ומשפט, דוד רותם, שנתמנה לתפקיד עפ"י דרישתו ומייצג אותו גם בוועדה החשובה לבחירת שופטים. אין לי ספק שהתנהלותו הגסה והבזויה של ליברמן במהלכי השתלטות על גופי אכיפת החוק ואולי גם על המערכת המשפטית, תרמה רבות לתוצאות המדאיגות של סקר דעת קהל שקבע בימים אלה כי 86 אחוז מאזרחי המדינה סבורים שהממשלה הנוכחית אינה נאבקת בשחיתות הציבורית. בעקבות זאת זומנה השבוע, עפ"י בקשתו של חבר הכנסת אופיר פינס (חתן אות אומ"ץ), ועדת ביקורת המדינה של הכנסת כדי לדון בממצאים הקשים של הסקר. אומ"ץ הגישה שורה של הצעות המפורטות באתר של התנועה.

הגנן הנאמן

לאורך כל תקופת חקירותיו של ליברמן וגם בימים אלה, לא השמיע ראש הממשלה נתניהו את קולו ולא נתן לציבור הסבר מניח את הדעת מדוע הוא נכנע לליברמן במינוי השרים וועדות הכנסת. השבוע חש, כנראה, נתניהו שהרצפה בוערת מתחת לשולחן הממשלה. הוא הזמין את עצמו ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשמיע באוזניה צפירת הרגעה. אולי הוא חשש שהשופטים העליונים יכנסו למקלט שממנו יצאו אחרי הסתלקותו של פרידמן.
כך או אחרת, ליברמן לא יניח לנתניהו ויעשה הכל כדי להיות מעורב במינויו של היועץ משפטי החדש לממשלה, שלטעמו צריך להיות חסר סמכויות, חסר ניסיון וחסר אומץ לב, וכך יעלה בידו ובידי חברו אהוד אולמרט להיחלץ מעמידה למשפט פלילי.
אם נתניהו ייכנע, חלילה, ולא יפגין זקיפות קומה, עקשנות ובעיקר מנהיגות - הוא יביא במו ידיו על עצמו לקיצה המהיר של תקופת כהונתו כראש ממשלה.
לסיום אני מבקש לצטט משל ערבי ששמעתי בשעתו מפיו של דאוד אל נטור (השופט אליהו נאווי): "כשאתה שותל עץ אתה אוכל מפריו. לעומת זאת, כאשר אתה שותל אדם הוא יאכל אותך". ליברמן נשתל כמפורט לעיל ע"י נתניהו.


לראש הדף

לפחות בינתיים, מסתמן שנתניהו מקבל בלתי מספיק בכל התחומים החשובים  להיכשל פעמיים בראשות הממשלה זו חרפה - לתשומת לבו של ביבי!
 
ביום ראשון הקרוב אמור ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת באוניברסיטת בר-אילן נאום מדיני שישתלב במדיניות הבינלאומית החדשה שמנהיג נשיא ארה"ב אובמה, ושעשוי להיכנס להיסטוריה כנאום גדול מסוג אלה שמולידים מהלכים מרחיקי לכת בעלי השלכה לדורות. באותה מידה ייתכן שהר הציפיות יוליד נאום עכברי בומבסטי חסר משמעות שירצה את כולם: את הימין, השמאל, המרכז, חברי סיעת הליכוד המתלהמים, בני בגין הזאב, אביגדור ליברמן השועל, אהוד ברק התן ואלי ישי הארנב.
יותר מכל חייב יהיה הנאום לרצות שני בני משפחה שמהם פוחד ביבי פחד חיים: הראשון בהם הוא אביו, פרופ' בן ציון נתניהו הנץ, שאמר בשעתו שבנו ביבי אינו מתאים להיות ראש ממשלה אך חזר בו כעבור שנים בניסיון למזער את הנזק. השנייה היא רעייתו שרה, הנמרה בעלת החברבורות שכל אחת מהן מקפיצה את ביבי לדום. שרה לא חשפה עד כה בפומבי את דעותיה המדיניות, אבל היא לא תניח לביבי לסלוח סתם כך לאובמה על שניהל שיחה טרנסאטלנטית עם בעלה אודות הנאום כשרגליו הרכות מונחות על השולחן.
עושה רושם שביבי פוחד גם מעצמו. ההתייעצויות הרבות שלו עם אישים שונים מכל צבעי הקשת הפוליטית מעידה על חוסר ביטחון עצמי. אחד האישים שהוזמנו אליו הוא עורך הדין דובי ויסגלס, מנהל לשכתו לשעבר של אריאל שרון בעת שזה כיהן כראש ממשלה. ויסגלס הוא יועץ סתרים שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה.
מנהיג אמיתי שרוצה לדבר ישירות אל העם על בימת מוסד אקדמי כשהוא משוחרר מקריאות ביניים של חברי כנסת עוינים, חייב לגלות זקיפות קומה, אומץ לב, נחישות ולא להיות לחיץ כבעבר.
אני רוצה להימנע מלהמר על מה שביבי יאמר בנאומו בדרך זו או אחרת, אבל אין לי ספק שהוא יתמקד בניצחונו הסוחף של נשיא אירן אחמדינג'אד בבחירות שהתקיימו בסוף השבוע. אובמה ניסה לדחות את בעיית האיום האטומי האירני וביבי יעלה מחדש את הנושא על סדר היום העולמי והאזורי. כך או אחרת, דבר אחד ברור מעל לכל ספק - הנאום יקבע את גורלה של ממשלתו לשבט או לחסד. או שתהיה ספירה לאחור של ימיה או שתהיה ספירה קדימה בלי ציפי לבני אבל עם ציפי חוטובלי, בוגרת מועצת החכמים המדומים.

ממוצע שלילי

ביבי מגיע לדוכן הנאומים עם רקורד שלילי לגבי ביצועיו בשורה של תחומים בתקופה הקצרה שבה הוא מכהן כראש הממשלה בפעם השנייה, והציון הממוצע אחרי שקלול הנו, למרבה הצער, שלילי. ביבי, למוד הניסיון המר מהקדנציה הראשונה שלו, שבה הושלך לכלבים ע"י הימין אחרי שחתם עם יאסר עראפת על "הסכם ואיי" וננטש ע"י השמאל מאחר שלא חתם על הסכמים נוספים - החליט לנהוג בקדנציה הנוכחית במשנה זהירות והרכיב ממשלה מאוזנת. בפועל התברר שביבי הקים ממשלה ימנית שהחלה לצעוד בשתי רגלים שמאליות.
נתניהו ביקש להגדיל את מרחב התמרון שלו ע"י שהרכיב לראשונה בתולדות המדינה ממשלה בת 30 שרים ושחילק לשותפיו הטבעיים והלא טבעיים תיקים כבדים בשפע ללא שום פרופורציה למשקלם הסגולי וניסיונם של השרים. במסגרת הפיצויים המאוחרים שנאלץ נתניהו להעניק לשרים נציגי הליכוד בממשלתו, ויתר על תוכניתו להחזיק בתיק האוצר שהופקד בידי נאמנו, יובל שטייניץ, חסר הניסיון מיניסטריאלי ונעדר ידע כלכלי בתקופה הרת אסון למשק הישראלי. תוך זמן קצר איבד נתניהו את ההילה שהייתה לו כקוסם כלכלי בעקבות שורה של טעויות חמורות, מהלכים שגויים ומינויים תמוהים.
זאת ועוד, ההתמסרות המוחלטת של ממשלת נתניהו לגחמותיו ותביעותיו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע להכניס את העבודה לקואליציה, העידה על כך שנתניהו הופך בהדרגה מקטר לקרון. במבחן ראשית כהונתו של נתניהו כראש הממשלה מופיע ציון נכשל בתחום הכלכלי...
ביבי מאמין עדיין שעלה בידו לתקן את השגיאות ולנהל את משרד האוצר בשלט קרוב, אבל שטייניץ הספיק כבר להתאהב בתפקיד רב העצמה והוא עלול לבעוט באדונו במוקדם יותר מאשר במאוחר.
גם מיניו העלוב של סגן השר החרדי יעקב ליצמן כמי שינווט בלעדית את משרד הבריאות עתיר התקציב, החולש על תחום שנוגע לכלל אזרחי המדינה, עלול להחמיר את מצבה של הרפואה הציבורית החולה. תנועת אומ"ץ, המטפלת גם בתחום החברתי, התריעה באזני נתניהו על מינוי כושל זה אבל התעלם מפנייתנו. המציאות העגומה שבה נתקלנו בשבועות האחרונים במהלך טיפולנו השוטף בכמה נושאים שקשורים במשרד הבריאות צועקת בעד עצמה. הסימנים הראשונים מעידים כבר על כך שאזרחי המדינה עוד יאכלו מרור מליצמן, לא רק בפסח אלא בכל ימות השנה, ונתניהו יתקשה להשיב על הקושיות שלהם. הראשונים בתור הם אזרחי אשדוד שליצמן מסרב להקים בית חולים בתחומה בנימוק שהמקום המיועד מלא קברים עתיקים. אם ליצמן היה מתאמץ, היה מגלה כי הרבה מבנים ציבוריים במדינה נבנו על בתי קברות עתיקים.
היה זה מצער השבוע להיווכח ששופטי בג"צ דחו את עתירתה של ההסתדרות הרפואית שקבלה על כך שלמשרד הבריאות נתמנה סגן שר. השופטים מתחו אומנם ביקורת על המינוי, אבל הכשירו את ליצמן שהפך כשר למהדרין אבל המינוי שלו נותר מסריח. במקביל מינה נתניהו חצי תריסר שרים ללא תיק המייחלים לכך שיומן הפגישות שלהם יתמלא, וחילק להם בשפע מאות תקנים על חשבון קופתה המדוללת של המדינה, בתקופה שבה המשבר הכלכלי צמצם במידה ניכרת את היקף גביית המיסים. עד היום אני מתקשה להבין מדוע סילבן, בעלה של ג'ודי ניר מוזס שלום, זקוק ל-80 תקנים חדשים לתיק פיקטיבי לפיתוח אזורי שהוקם בשעתו עבור שמעון פרס ומאז שבק חיים לכל משרד.
סילבן בלע גלולת מרץ נגד בחילה כאשר תביעתו האולטימטיבית לכהן כממלא-מקום ראש הממשלה נדחתה והוא מסתפק רק בתואר: "משנה לראש הממשלה". לא יהיה עליו לעמול קשה כדי להיכנס לסנדליו של חבר הכנסת חיים רמון, קודמו בתפקיד זה בממשלתו המושחתת של אהוד אולמרט. סילבן החל כבר להפעיל את שרירי רגליו כאשר התעמת השבוע בישיבת הממשלה עם שר החוץ אביגדור ליברמן, אחרי שזה חשף נסיעה חשאית שלו לירדן והעריך שהוא מנסה לנגוס בשטח שלו. שטח שנכבש ע"י ליברמן הקרבי לא ישוחרר ע"י סילבן, גם אם שם משפחתו מעיד על כך שהוא שוחר שלום. נניח.
גם מינויו של יולי אדלשטיין כשר הסברה ואחראי על רשות השידור נראה לפי שעה כמהלך מוטעה. ההסברה של ישראל עד כה הינה בדיחה עצובה, והתפטרותו השבוע של יו"ר רשות השידור משה גביש מעידה גם על כשלון ביצוע הרפורמה בדיור הציבורי.

חברים עם הטבות

ציון נכשל מוענק לנתניהו בתחום מערכת קשרי ההון והשלטון, המהווה את אחת הרעות החולות אנוש בממשלות שפעלו במדינה בתריסר השנים האחרונות. העובדה שבעת השבעתה של ממשלת נתניהו השנייה הסבו במקומות כבוד ביציע האורחים של הכנסת המיליארדרים היהודים האמריקנים שלדון אדלסון, רון לאודר וארנון מילצ'ן, השולטים בכלי תקשורת כתובים ואלקטרוניים בישראל, אינה מבשרת טובות ועלולה להיות לרועץ בתחום טוהר המידות במדינה. אין לי ספק ששלישייה זו תבקש לגבות מביבי תמורה בעד האגרה הכספית התקשורתית השמנה שהם שילמו בשנים האחרונות. אחת הדרכים לכך תהיה מעורבות שלהם ביחסי החוץ של ישראל וארה"ב.
אדלסון, חברו הטוב של ביבי, שהינו בעליהם של מרכזי ההימורים הגדולים בעולם, עשוי להיות הנושה הגדול ביותר שלו. אדלסון הימר על ביבי כבר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה שהחלה ב-1996 ומאז הוא לא חדל מלהמר על שלחן הימורים הפוליטי במדינה. ביבי והוא נפגשו בתקופה שבין שתי הקדנציות עשרת פעמים בארץ ובחו"ל, ואין לי ספק שביבי חייב לו יותר מכפי שאנחנו יודעים. בעצם אין להתפלא על כך. ביבי מחזיק בידו תעודה שלילית בתפקודו הקודם כיו"ר האופוזיציה, כאשר מעולם לא יצא נגד תופעת החבירה ההרסנית של ההון לשלטון, ההרסנית לנורמות המוסריות של המדינה. ביבי יכול היה ללמוד השבוע מיו"ר האופוזיציה הנוכחית, חברת הכנסת ציפי לבני, שהפגינה עמידה זקופה ותקפה אתו ישירות מעל בימת הכנסת בלי פחד ובלי חשבון. לא זכור לי מתי עשה זאת ביבי לאולמרט. זו גם אולי הסיבה שביבי נמנע מלמלא את תפקידו, כאשר נמנע מלמתוח ביקורת פומבית על השחיתות הציבורית של ממשלתו של ראש הממשלה לשעבר, רב מג המושחתים אהוד אולמרט, והתעלם מכך שנגד אולמרט הולכים ונערמים כתבי אישום פליליים.
למרבה האירוניה, הרציתי ביום שישי האחרון בנושא מינהל תקין בפני סטודנטים ללימודי תואר שני בחוג לביקורת באוניברסיטת בר-אילן. בפתח דברי הערתי שהייתי מייחל לכך שראש ממשלת ישראל יישא במוסד האקדמי נאום לאזרחי המדינה על חשיבות המאבק בשחיתות הציבורית המפלצתית. אבל זה חזון אחרית הימים; בינתיים השחיתות ממשיכה לחגוג.
כאשר החליטה השבוע ועדת הכספים של הכנסת להקציב סכום שנתי בסך שני מיליון שקלים לצורך השתתפות המדינה במימון משרדיו המפוארים והמרווחים של האזרח אולמרט, ובנוסף לכך להפוך את שתי מזכירותיו המטפלות בעסקיו הפרטיים לעובדות מדינה מן המניין, ניתן היה להסיק כי השחיתות השלטונית הגואה שהגיעה לשיאם בתקופת כהונתם של שרון ואולמרט נמשכת גם בתקופתו של נתניהו. תנועת אומ"ץ לא תעמוד מן הצד ותמתין לכך שתהליך ההסתאבות הבלתי נמנע של השלטון הנוכחי ילך ויחריף. בימים אלה אנחנו נערכים לפעילות מסועפת ומזורזת שהחלה מכורח הנסיבות כבר בתחילת דרכה של הממשלה החדשה.
ציון שלילי נוסף ניתן במבחן לחוסר רגישותו של נתניהו בדבר הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות שבאה לידי ביטוי מוחשי וצורב בעת חלוקת תיקים בממשלתו, כאשר הפקיד בידיו של ליברמן המושחת את תחומי אכיפת החוק ומעורבות פעילה במערכת המשפטית. חוצפתו של ליברמן הגיעה לשיאים חדשים כאשר ביקש, לראשונה בתולדות המדינה, שתיקי המשפטים וביטחון הפנים יופקדו בידי מפלגת 'ישראל ביתנו' ולא כמקובל, בידי מפלגת השלטון. ליברמן הכניס למו"מ תיש בדמותו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, אויבה המוצהר של המערכת המשפטית, כאשר תבע את המשך כהונתו.
בסופו של דבר "התפשר" ליברמן. פרידמן נשלח לביתו וחזר לכתוב ב'ידיעות אחרונות' מאמרי שטנה נגד שופטי בית המשפט העליון ונגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שלא סר למרותו בתקופת עבודתם המשותפת במשרד המשפטים. המועמד החדש של ליברמן לתפקיד שר המשפטים היה עורך הדין פרופסור יעקב נאמן, פרקליטו האישי לשעבר וחברו הקרוב וגם פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט. ביבי הסכים מיד למינוי ואפילו על חשבון מכסת הליכוד. נאמן יעץ לו בעבר בעת הסתבכות בעלת אופן פלילי וכיהן אפילו כשר משפטים בממשלתו הראשונה, עד שנאלץ להתפטר אחרי שהוגש נגדו כתב אישום פלילי וצחי הנגבי ירש את מקומו.
ליברמן ואולמרט היו מאז ומתמיד חברים קרובים וללא ספק היה להם הרבה על מה לשוחח, כמי שצברו הון רב במהלך אישי והתעשרו במהלך שירותם הציבורי. השניים יכולים להחליף ביניהם גם חוויות משטרתיות. שניהם נחקרו בעשר השנים האחרונות עשרות פעמים ע"י המשטרה כחשודים בביצוע עבירות פליליות חמורות, תקפו את חוקריהם ופעלו להגביל ככל ניתן את כוחן של רשויות החוק. עכשיו יש לליברמן מטרה משותפת והיא לצלוח בשלום את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ולעשות הכל בכדי שיסיים תפקידו בסוף שנה זו מבלי שיעלה בידו להגיש נגדם כתבי אישום.

בלגן בלשכה

היועץ המשפטי לממשלה החדש יתמנה באורח פורמאלי ע"י ועדת איתור, כפי שנקבע בשעתו, אבל אין ספק שמי שייתן את הטון יהיה שר המשפטים נאמן. אני מקווה רק שהוא לא יוועץ קודם בחירת המועמד הנבחר עם ליברמן ואולמרט. מה שבטוח הוא שנתניהו, שכשל גם במקצוע המנהיגות במבחן לראשית תקופת כהונתו, ישחק תפקיד משני במינויו של היועץ המשפטי לממשלה החדש והוא גם לא יתערב אם תהיה פעילות של נאמן ואחרים בעד פיצול תפקידו.
אם כך יתרחשו פני הדברים, יהיה זה כישלונו השני של נתניהו במינוי יועץ משפטי לממשלה. בקדנציה הראשונה שלו כמעט הסתבך קשות בפלילים, כאשר גילה חוסר אונים מול שר המשפטים שלו צחי הנגבי (שעומד בימים אלה לדין פלילי בגין מינויים פוליטיים), שרקח אז מזימה יחד עם השר המורשע לשעבר אריה דרעי, למנות את מקרובם עורך הדין רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה. הם סמכו על כך שבר-און ידע מתי לסגור תיקים פליליים של אישי ציבור ואילי הון.
מי שהיה שותף פעיל למזימה זו של תפיסת שלטון החוק היה חברם, איל ההון דודי אפל, שנחשד בשיחודם של אישי ציבור בפרשת האי היווני שהבולטים בהם היו אריאל שרון ואהוד אולמרט, שנחלצו מהכלא דווקא בזכותו של היועץ הנוכחי מני מזוז.
בר-און בעל הפה הגדול כיהן כיועץ משפטי יום אחד בלבד. בהדרגה החל לטפס בקריירה הפוליטית והפך לשר האוצר ולאויבו הפוליטי המוצהר של מיטיבו נתניהו. אגב, השבוע גמל נתניהו לבר-און, כאשר חסם את דרכו לחזור ולכהן בוועדה למינוי שופטים כנציגה של קדימה. נתניהו עשה זאת גם כדי לרצות את חוגי הימין ולצרף לוועדה את חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. בכך הפר נתניהו נוהג שעל פיו אחד מחברי הוועדה הינו נציג סיעת האופוזיציה הראשית.
אבל השורה האחרונה המדאיגה מעידה גם היא על כישלונו של ביבי למנוע מליברמן לשלוט בוועדה באמצעות יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, איש אמונו של ליברמן שנתמנה גם כחבר הוועדה וישרת את אדונו כשהוא חבוש לסירוגין בשני כובעיו.
פרט מאלף: קדימה קיבלה בכל זאת פיצוי - בניגוד למקובל ממשיך צחי הנגבי לכהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, אבל יש לכך סיבה סמויה: הנגבי משמש יועץ סמוי של נתניהו ואולי הוא יסייע לו, בבוא הזמן, לצרף לקואליציה כמה מחברי הכנסת של קדימה בראשותו של שאול מופז.
מינויו של יצחק אהרונוביץ', נאמנו של ליברמן, כשר לביטחון פנים הינו בעייתי ביותר נוכח העובדה שליברמן שתל במשרד כמה מנאמניו כדי שישמרו על האינטרסים שלו ואולי יסייעו לו לקבל מידע חסוי על החקירות שמתנהלות נגדו. לפני זמן קצר פנתה אומ"ץ אל השר אהרונוביץ' בדרישה שהוא ומנכ"ל משרדו חגי פלד, ימנעו מלהיות מעורבים במינויים או קידומם בדרגות במשטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה, על-מנת שלא יהיה לחץ או פיתוי על קציני החקירות של ליברמן. לאכזבתנו, הסתפק אהרונוביץ בכך שאישר את קבלת הפנייה שלנו, וכך לא הותיר לנו ברירה אלא לנקוט בדרכים ציבוריות-משפטיות.
ציון נכשל אחרון בשלב זה מוענק לנתניהו בגין הבלאגן שחוגג בלשכתו, שהגיע השבוע לשיאו כאשר עוזי ארד, יו"ר המועצה לביטחון ויועצו המדיני של נתניהו, דרש לערוך בדיקת פוליגרף למזכיר הממשלה צבי האוזר בחשד שהדליף חומר לתקשורת. היחסים הפנימיים בין אנשי הלשכה עלובים. קיימת מערכת של השמצות הדדיות. בין השאר נטען שמנהל הלשכה, נתן אשל, לא מצליח למלא את תפקידו כראוי. איש העסקים רוני מאנה הקדיח את התבשיל כאשר טען שאשל פועל נגדו.
השבוע צירף נתניהו את העיתונאי ניר חפץ כאחראי על מערך ההסברה והדוברות במשרדו, וע"י כך דחק את רגליהם של הדובר הנאמן יוסי לוי ויועץ ההסברה רון ברומר. חפץ צורף מיד לצוות המייעץ לכתיבת הנאום של נתניהו, שבעקבותיו תתעצם הממשלה ותשרוד ואולי גם תפרוץ, או שתמשיך להידרדר לכישלון שני.
מן הראוי לצטט לסיום את אמרתו של קיקרו: "להיכשל פעמיים באותה אבן זו חרפה". כך גם להיכשל פעמיים בראשות הממשלה.
 
 


לראש הדף

שר המשפטים יעקב נאמן צורף לממשלה בזכותו של שר החוץ הבריון ליברמן  המחיר על מינוי זה עוד יתגלה בעתיד.
 
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ספג השבוע בפומבי בכנס השנתי של עורכי הדין, שנערך בחום הלוהט של אילת, מקלחת של רותחין מפיו של שר המשפטים החדש יעקב נאמן שטען: "לא ראוי שהוא יתבטא בעניין ליברמן כאשר הנושא מונח על שולחנו והחקירות נגד ליברמן נמשכות". יום קודם לכן אזר מזוז אומץ, באיחור רב, ואמר לבאי הכנס שבמדינה מתוקנת לא היה מקום למנות את אביגדור ליברמן כשר בממשלה בגין החשדות הפליליים הכבדים שיש כלפיו. חבל שהשעון המעורר של מזוז לא פעל והוא התעשת באיחור רב לצלצל בפעמוניה של מדינה לא מתוקנת והוא עשה זאת בזמן הפציעות, שבו עלולות לגבור הפציעות שלו עצמו ככל שיתקרב מועד פרישתו מתפקידו בעוד כמה חודשים, וספק אם שר המשפטים נאמן הממונה על משרדו יחבוש את פצעיו. נאמן לא יזיל אפילו דמעות תנין אם מזוז התמים והמאופק לא יספיק להגיש בפרק הזמן שנותר לכהונתו כתב אישום נגד ליברמן הערום, שיעשה הכול כדי לתחמן אותו ולזרות חול בעיניו.
למזוז הייתה הזדמנות פז לחסום את ליברמן כבר לפני למעלה משנתיים כאשר אומ"ץ הגישה לבג"צ עתירה נגד מינויו של ליברמן כשר לעניינים אסטרטגים בממשלתו של אהוד אולמרט. בשל החקירות הפליליות נגדו שהלכו והתעבו, תבענו לפרט בפומבי את מהות החשדות נגד ליברמן. מזוז לא היה סבור אז, בדברי תשובתו לבג"צ, שליברמן לא ראוי לכהן כשר בממשלה כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום ואף ביקש לדחות את בקשתנו בעניין פירוט החשדות. לצערנו נדחתה העתירה.
פניה נוספת של אומ"ץ אל מזוז, מחוץ לכותלי בית המשפט, למנוע מליברמן לכהן כשר לעניינים אסטרטגיים שאמור לעסוק בנושאים בעלי אופי ביטחוני ורגיש ביותר, נדחתה גם היא על ידו בנימוק שליברמן כיהן בעבר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת ראש הממשלה נתניהו ועבר בשעתו סיוג ביטחוני. בהקשר לכך אמר לי השבוע ראש המוסד לשעבר דני יתום שיש פער מהותי בין הסיווג של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לבין שר העוסק בעניינים ביטחוניים ראשונים במעלה.

חצה את הקווים

כך או אחרת, נאמן הפר השבוע הבטחה כתובה שנתן לפני זמן קצר לאומ"ץ באמצעות מנהלת לשכתו, שלא התערב בתפקידו הממלכתי בענייניהם של לקוחותיו לשעבר ששילמו לו שכר טירחה נאה עבור שירותיו המשפטיים או גמלו לו בדרכים אחרות. מיד אחרי מינויו של נאמן כשר המשפטים פנתה אליו אומ"ץ בדרישה שימדר את עצמו מעיסוק כלשהו בענייניהם של אישים פוליטיים מסובכים בפליליים שהוא יעץ להם כפרקליט או ייצג אותם בדרך זו אחרת. בהקשר לכך נקבנו בשמו של ליברמן, שנועץ עמו בשעתו בנושא החקירה המשטרתית הממושכת, ובשמו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנאמן סייע לו לא אחת להיחלץ מהעבריינות הפלילית שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו הציבוריים.
מעולם לא התפעלתי מנועם הליכותיו המלאכותי ומדברי החלקלקות של נאמן שומר המסורת, שהיה ונשאר פרקליט ממולח תאב ממון שלא תמיד פיו וליבו היו מתואמים ביניהם. בשעתו גויס הפרקליט נאמן ע"י חבר הכנסת המנוח אברהם שפירא, איש עתיר נכסים שכונה "מנכ"ל המדינה" בזכות פעילותו המסועפת, כדי למנוע את הופעת ספרי 'הגביר'. בספר זה חשפתי לראשונה את מעשי השחיתות של שפירא ואת מעלליו שיצקו לראשונה תוכן למונח "הון ושלטון". במשך שעה ארוכה עמל באכסדרה של מלון תל אביבי עורך הדין נאמן במתק שפתיו, בסיועם של עורך ידיעות אחרונות דאז דב יודקובסקי ושפירא בכבודו ובעצמו, כדי לשכנע אותי שלא להוציא לאור את הספר. לא נעניתי ללחץ המשולש שהופעל עלי ונאלצתי לצאת למערכה משפטית ממושכת עד שבית המשפט העליון התיר את הוצאתו לאור.
חשיפת מעשי שחיתות פליליים לא עמדה אז בראש דאגותיו של נאמן הפרקליט. לצערי יש סימנים ראשונים לכך שגם כיום, בתפקיד שר המשפטים, אינה מטרידה את מנוחתו. נאמן הצליח באחרונה להפתיע את מקורביו כאשר חצה את הקווים, התמסר לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והלך לפגוש את שופטי בית המשפט העליון והשמיע באוזניהם צפירת הרגעה בימים שבהם שמענו כולנו צפירות אזעקה במסגרת תרגיל מוכנות ביטחוני לאומי. עפ"י אחת הגרסות שרווחו בעקבות המפגש המוזר, נאמן הוכיח בצעדו זה, ולא בפעם הראשונה, שאין לו חוט שדרה של איש ציבור נחוש. לטעמי נאמן זיגזג כדי להרדים את השופטים. זו הסיבה שהתייחסתי בספקנות רבה לדברים שהשמיע באזני נאמן בשיחה טלפונית בינינו שהתנהלה ערב הצטרפותו לממשלה, כאשר אמר לי כי לא ילך בדרכו של קודמו בתפקיד, פרופ' דניאל פרידמן - שנהג כפיל בחנות חרסינה המשפטית - אלא יבצע רפורמות במתינות ובהסכמה הדדית.

מחליש את מערכת המשפט

נראה שפרידמן לא מתכוון לתת מנוח ליורשו, והוא ילווה את פעילותו במאמר שבועי שהוא יפרסם ב'ידיעות אחרונות', כפי שנהג לפני מינויו כשר המשפטים. באחד המאמרים שפרסם בשעתו פרופ' פרידמן, אחרי הכרעת הדין שהרשיעה את חברו הטוב, שר המשפטים לשעבר חבר הכנסת חיים רמון, בהטרדה מינית, הוא לא נמנע מלמתוח ביקורת חריפה על השופטים - דבר המהווה לכאורה עבירה על החוק. זמן קצר לאחר מכן התמנה פרידמן כשר המשפטים. אומ"ץ לא הייתה מוכנה לעבור על כך לסדר היום ופנתה למזוז בדרישה שישקול להגיש נגד פרידמן כתב אישום על מעשהו, אבל מזוז לא זז וספג ללא הרף חבטות משר המשפטים פרידמן.
עתה, אחרי פסק זמן קצר, חידש פרידמן את השתלחותו הכתובה במערכת המשפטית. במאמר הראשון שפרסם פרידמן בגיליון ערב שבת של העיתון תחת הכותרת "מדינה לא מתוקנת" הוא התייחס, איך לא, לדבריו של מזוז על ליברמן וכתב בהקשר לכך, בין היתר: "תפקידה של ממשלה החפצה למשול הוא להבהיר ליועץ המשפטי שלה כי אין הוא רשאי לנהוג בדרך זו, כי אין הוא רשאי למתוח ביקורת באורח חופשי עליה או על שריה וכי במידת הצורך יוסקו מסקנות. אולם השאלה היא אם נוכח עצמת היועץ המשפטי תעז הממשלה לנהוג כפי שממשלה צריכה לנהוג".
בהמשך חזר פרידמן על הצעתו לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לשני בעלי תפקיד שאחד מהם יהיה היועץ המשפטי של הממשלה וילווה את פעולותיה ואילו השני יכהן כתובע הכללי של המדינה. מזוז מתנגד בחריפות לצעד זה, המחליש את היועץ המשפטי לממשלה, וכאשר הינו נושא בשני התפקידים בעת ובעונה אחת, כמוהו שופטים בכירים מכהנים ובדימוס וכן אנשי אקדמיה למיניהם. השאלה המתבקשת היא האם פרידמן התעורר בנושא זה באורח מקרי רק בעקבות דבריו של מזוז נגד ליברמן בכנס עורכי הדין, או שהיא מתוזמנת לקראת פרישתו של מזוז?
הסתבר שגם נאמן השמיע באחרונה, עוד קודם לכן, את דעתו בדבר הצורך הדחוף לפעול לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, וככל הנראה הוא יגביר בשבועות הקרובים את פעילותו בתחום זה. אם המהלך יצלח חרף מחאותיהם של משפטנים בעלי שם ואישים פוליטיים בעלי רגישות לשלטון חוק, עשוי להיבחר יועץ משפטי מסורס שיציל את עורם העברייני של ליברמן ואולמרט, שני לקוחותיו לשעבר של הפרקליט נאמן שיהיה אולי האחרון שיצטער על כך.
צריך לחזור ולהדגיש שעורך הדין נאמן צורף לממשלה בזכותו של שר החוץ הבריון ליברמן, חשוד פלילי סדרתי, שדרש במסגרת המו"מ הקואליציוני להשאיר בתפקידו את שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שלא חדל מלהתנכל למערכת המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט. נאמן היה מועמד של פשרה שליברמן כפה על נתניהו וגם עמד על כך שנאמן היה על מכסת השרים של הליכוד. ונתניהו לא סירב. גם ביבי היה בעבר, בעת הסתבכות עם החוק, לקוח של נאמן שכיהן לפני תריסר שנים תקופה קצרה כשר משפטים בממשלתו הראשונה. נאמן נאלץ להתפטר אז מתפקיד שר המשטים אחרי שהוגש נגשו כתב אישום בגין הגשת תצהיר כוזב לבג"צ. מאוחר יותר זוכה נאמן ומאז לא חדל לטעון שנתפר לו תיק על-ידי גורמים משפטיים בכירים שנוכחותו במשרד המשפטים הפריעה להם.

ה"שתולים" במשרד שר הפנים

למרות שנאמן משדר אווירה רגועה, אין לדעת מה ילד אצלו הלילה ומי מאלה שהיו מעורבים בשעתו בהגשת כתב האישום נגדו ישלם את המחיר ומתי. הודות לקרבתו הרבה של נאמן אל נתניהו, הוא נתמנה על ידו ערב הקדמת הממשלה כחבר הצוות לניהול המו"מ הקואליציוני. לא מן הנמנע שכבר אז העריך שפרידמן יאלץ לפנות את מקומו וכך תיסלל בפניו הדרך להחזיר לעצמו את כבודו שאבד בין כותלי משרד המשפטים בקדנציה הראשונה שלו כשר המשפטים. אין לי כמעט ספק שנאמן בחש מאחורי הקלעים למען צירופה של העבודה לממשלה כאשר לחץ על אחד מראשי המפלגה, שר הרווחה עורך הדין יצחק הרצוג, שותפו לשעבר במשרד הפרקליטים 'הרצוג פוקס נאמן', לוותר על התחייבויותיו והצהרותיו הפומביות בעניין הצורך ללכת לאופוזיציה. הרצוג מכוער הנפש לא מכיר את המושג 'עקרונות' כאשר מדובר בזחילה לממשלה.
לשני המשפטנים הללו לא מפריעה כלל שליטתו של פורע החוק ליברמן על מערכות החוק במדינה. תופעה מפלצתית מעין זו יכולה הייתה להתרחש רק במצב שבו ליברמן תמרן את עצמו, בעקבות תוצאות הבחירות, להיות לשון המאזניים שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא. ליברמן מכיר היטב אופיו הלחיץ של נתניהו, הניקיון הלא יסודי של כפיו, חמדנותו וקשריו הגלויים והסמויים עם אילי הון מקומיים. הוא הבין היטב בחושיו המחודדים כי בעידן החקירות הפליליות נגדו עדיף נתניהו על ציפי לבני, אשה בעלת יושרה מוכחת שלא הייתה מניחה לו להשתלט על מערכת שלטון החוק.
בנוסף לשר המשפטים שהוא יציר כפיו, התמנה חבר סיעתו, דוד רותם, כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת שאמורה, בין השאר, לעכב או לזרז הצעות חוק. כך או אחרת, הכותרת בעניין זה היא שנתניהו נתן לליברמן להוליך אותו באף, בפה ובאוזניים ולא צייץ. אולי את מוחו הציל ביבי מליברמן, הנושף כל העת בעורפו וגם נושך בזרועו. נתניהו גילה, למרבה הצער, רפיסות וזחיחות בכל הנוגע למאבק בשחיתות הציבורית כאשר כיהן כראש האופוזיציה ועתה, אחרי שחלומו להיבחר כראש הממשלה התגשם, מגלה נתניהו חולשה ופסיביות בלתי מוסברת בשמירת המינהל הציבורי התקין וטוהר המידות הממלכתי, כאשר הפקיר בידיו של ליברמן את מערכת החוק.
כך היה גם לגבי הפקדתו של המשרד לביטחון פנים - ראש החץ הציבורי של שליטון אכיפת החוק, שהופקר בידיה של 'ישראל ביתנו'. המציאות העגומה מלמדת שליברמן שולט היום במערכת אכיפת החוק באמצעות שליחו לדבר עבירה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שיחסיו עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, אינם כימים ימימה מאז שזה כפה עליו להחזיר לשירות את שנוא נפשו, ניצב אורי בר לב (למרות שאיני נוהג להמר בקזינו, אני מוכן להמר במסגרת זו על כך שמי שהסדיר את חזרתו של בר לב לשירות פעיל במשטרה היה פרקליטו לשעבר של בר לב, עורך הדין יעקב נאמן, ששוחח בנושא זה עם לקוחו לשעבר, השר אביגדור ליברמן, שהטיל את מרותו על השר לביטחון פנים אהרונוביץ שאילץ את המפכ"ל לבטל את שחרורו של ברלב מהמשטרה).
השר לביטחון פנים אהרונוביץ נקט אומנם בצעד מתבקש מאליו כאשר הודיע כי דרש מהמשטרה שלא תדווח לו על חקירותיהם, אבל מי שמצוי בסדרי העבודה הנהוגים בין המשטרה והמשרד לביטחון פנים, יודע שהמשטרה לא נוהגת לדווח לשר על חקירתם של אישי ציבור. אהרונוביץ נחשף לפני שבוע בעת הופעתו בתוכנית 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2 במלוא עליבותו, כאשר גמגם בתשובה לשאלה מדוע נכח ליברמן בטקס חילופי השרים שבו נכחה הקצונה הבכירה של המשטרה, לרבות ראשי אגף החקירות.
ליברמן עשה צעד מחוכם נוסף כאשר שתל בלשכתו של אהרונוביץ כמה ממקורביו, ביניהם מנכ"ל המשרד חגי פלד (פדידה), על-מנת שישמרו על האינטרסים ואולי הם יצליחו לקבל מידע על החקירות שעדיין נערכות נגדו ואולי אפילו לנסות לבחוש בהן. בחקירה האחרונה הוחשד כבר ליברמן בניסיון לשבש את החקירה.
מאחר שאני מעריך היטב לאן הכריש ליברמן רוצה להשתין, במטרה שקידומם בדרגה של חוקריו יהיה תלוי בו ומנווט על ידו, פניתי השבוע מטעם אומ"ץ אל השר אהרונוביץ בדרישה שיפסול את עצמו ואת מנכ"ל משרדו מלעסוק במינוים וקידומם של קציני משטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה. במכתב הופיעו הדרישות הבאות:

• להרחיק  את כל שלוחי ומקורבי השר ליברמן מתהליך קבלת ההחלטות בכל הקשור למינוי או לקידום קציני משטרה, בין בכירים ובין זוטרים.
• לאשר באופן אישי, כל מינוי או קידום של קצין משטרה מדרגת סנ"צ ומעלה. זאת, רק לאחר בחינה מדוקדקת ובדיקה מקצועית וקפדנית להיות הקצין ראוי לקידום, על-פי המלצת מפקדיו והספ"ע (סגל הפיקוד העליון).
• לגלות משנה זהירות וקפידה בתקופה זו שבה נחקר השר ליברמן במספר פרשות בכל הליך מינוי וקידום של קצין, לברר ולבדוק היטב ב"ציציות" בכל קידום ומינוי, ולגלות רגישות לצד נחישות.

אם בקשתנו תדחה, נשקול נקיטת צעדים משפטיים וציבוריים מידיים. כלה ונחרצה בהנהלת אומ"ץ שלא לאפשר להפוך את החוק לצחוק.
לרגע איני שוכח את מערכת יחסיהם המיוחדת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר המשפטים החדש, עורך הדין נאמן. בספרי 'זעקי ארץ מושחתת' חשפתי באחרונה את חלקו המיוחד של נאמן, שעשה בשעתו מאמצים בלתי נלאים ולעיתים חריגים כדי למנוע את העמדתו של חברו, שכנו ולקוחו אולמרט לדין, בגין עבירות שביצע כאשר כיהן כגזבר הליכוד וכללו שורה של עבירות פליליות בהן הגשת דוחות כוזבים לשלטונות המס, מרמה והפרת אמונים.
התצהיר שחתמתי עליו במסגרת עתירה שהגשנו לבג"צ כדי לחייב להעמיד את אולמרט לדיון לא היה כוזב. למרבה ההפתעה, עלה בסופו של דבר בידי אולמרט לצאת זכאי בפסק דין שהיה שנוי במחלוקת. לא אתפלא, אפוא, אם נאמן יחלץ בקרוב לסייע בעקיפין גם לאולמרט, אחרי שיחזור ארצה בתום תקופת החלמה מניתוח הערמונית שהוא עבר השבוע בבית חולים אמריקני בהצלחה יתרה. הוא יהסס, כמובן, להתערב בשימוע שייערך לאולמרט, שינסה למנוע ממזוז להגיש נגדו כמה כתבי אישום, אבל תמיד יש דרכים שונות ומגוונות כדי לסייע לחבר מסוגו של אולמרט, בעיקר אם הוא מצוי בצרה גדולה. בינתיים יעשו ליברמן ואולמרט הכול כדי לצלוח בשלום את מזוז בלי שיגיש נגדם כתב אישום טרם פרישתו.
מה יהיה עלינו, אזרחי המדינה, נוכח העבריינות של הצווארון הלבן הפוליטי שהשתלטה על מערכת החוק ועל שלטון אכיפת החוק? ואין פוצה פה ומצפצף כאשר יורקים עלינו גשמי קללה.


לראש הדף

אם יובל שטייניץ לא ישכיל להתעשת ולייצב את משרד האוצר ויימשכו הבלבול, המבוכה והמבולקה, לא יהסס נתניהו להעיף אותו ולהאשים אותו בכשלי שיקום הכלכלה. 

"שלום לכם ילדים וילדות
אני יובל המבולבל
כל הזמן עושה רק שטויות
לא בכוונה בכלל
את החולצה אני לובש מהרגליים
והמכנסיים מהראש
כששואלים אותי כמה זה שניים ועוד שניים
אני אומר שלוש"
(קטע משיר של בדרן הילדים יובל המבולבל)

המלפפונים, העגבניות, הצנוניות, הבצל, הבננות, המילונים, המשמש והאפרסקים הם אשר יקבעו את עתידו הפוליטי של שר האוצר החדש, ד"ר יובל שטייניץ, האיש הלא נכון במקום הלא נכון בתקופה הלא נכונה.
מאז שהוטל המע"מ על מוצרי הצריכה במדינה, נהנו הירקות והפירות מיחס מועדף ומפטור בעיקר משום שהם מהווים מזון בסיסי לשכבות מעוטי היכולת. במרוצת השנים נשמעו אומנם טענות שלפיהן מהווים הירקות והפירות מקור לא נדלה להעלמות הכנסות בהיקפים הולכים וגדלים של מאות מיליוני שקלים שמזינים את ההון השחור, אבל כל הניסיונות להטיל עליהם מע"מ התפוגגו.
הפעם יש לנו שר אוצר מזן חקלאי חדש שמבקש לאשר בכנסת את מסגרת התקציב שנקבעה ע"י הממשלה, וטוען כי אם התקציב לא יאושר ויוחזר לממשלה, משרדו לא יכין הצעת תקציב חדשה. מסגרת התקציב הנוכחית כוללת את הטלת המע"מ על הירקות והפירות; שטייניץ אינו מוכן לוותר על המע"מ ומעדיף להסתער על הבריקדות של הבסטות בשווקים. שטייניץ מודע היטב לכך שבכנסת אין בשלב זה רוב להצעתו. באורח מוזר הוצעה באחרונה לש"ס תוספת של 300 מיליון שקלים ליעדי רווחה תמורת תמיכה בהטלת המע"מ על הירקות והפירות. מאחר שש"ס לא החזירה מעולם כספים שהוענקו לה מקופת המדינה המדולדלת, מן הסתם תמצא דרכים לתמחר את התוספת עפ"י ערכם של תלמידי ישיבה נתמכים. 100 ארגזי מלפפון בעלי מע"מ יהיו שווים לתמיכה בש"סניק חרדי.
תנועת אומ"ץ זיהתה את הכוונה להעלות את המע"מ על הירקות והפירות עוד לפני ששטייניץ נעמד על שתי רגליו הקדמיות. חברת הנהלת אומ"ץ, יעל ארצי, הפעילה בשלוחה החברתית של התנועה, התריעה על כך בפניות אל הגורמים הממלכתיים הקובעים והציעה אלטרנטיבות אחרות. ההצעה המבישה לש"ס מעוררת אותנו לפעילות נוספת בתחום זה.
רבים תוהים לדעת מאין שואב שטייניץ את אומץ ליבו במאבק על הירקות והפירות, וזאת בהשוואה לרפיסות ולרפיון שגילה בשבועות האחרונים מול יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויועצו הכלכלי הבכיר של נתניהו, אורי יוגב, שלא ספרו אותו. נתניהו שכח את כל השנים שבהן היה שטייניץ נושא כליו הלא שלובים והקולות שהשמיע היו בעצם קולות של אדונו בעל הזיכרון הקצר שמאז ומתמיד הצטיין באי נאמנות לנאמניו. כשרצו בעבר לבטל את ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי ולשקף את משקלו הציבורי האפסי, נהגו לומר שמכונית נעצרת ליד בית ראש הממשלה ומתוכה יוצאת מטרייה. שטייניץ צריך להתפלל שיום אחד לא יערכו הקבלה בין אטלי לבינו ויגידו שליד משרד האוצר חונה מכונית ובה תיק ללא שר.

לשרוד את שרה

מינויו של שטייניץ חסר הידע הכלכלי, שמעולם לא כיהן כשר בממשלה, לתפקיד הבכיר של שר האוצר, היה ללא ספק ברירת מחדל של נתניהו. היו דווקא כאלה שציינו את יושרו האישי של שטייניץ וטענו כי הוא עשוי להיות שר אוצר זקוף קומה שלא יחשוש להתעמת עם אילי ההון ואף ימנע מקופת המדינה לסייע בדחיית תשלום חובותיהם, אבל לשטייניץ לא היה אפילו שבוע אחד של חסד. בשלב הראשון הזדרז ביבי והודיע שהוא מתכוון לשמש בעת ועונה אחת כראש הממשלה וכשר האוצר בעיקר נוכח המשבר הכלכלי העולמי שחבט קשות גם בישראל. נתניהו נתפש כמי שהציל בשעתו את כלכלת ישראל בתקופה שבה כיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון. העובדה שלביבי הייתה תמיכה גורפת של שרון לא נחשבה בעיניו אולי משום ששרון הערמומי רצה דווקא שהוא יכשל בדומה לשורה של שר אוצר שקדמו לו.
אבל המציאות הפוליטית בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית הכתיבה לנתניהו מהלכים שונים מן הקצה. בקושי הדף ביבי את ליברמן ממשרד האוצר שיש בו מגוון אפשרויות לסייע לאילי הון ולקבל מהם לאחר מכן תמורה בעד חבילות סיוע שקבלו מהקופה הציבורית. נתניהו לא רצה לראות בתפקיד זה שני שרי אוצר לשעבר ממפלגתו, דן מרידור וסילבן שלום, אולי משום שלא חפץ לחזקם ולאפשר להם חלילה לנשוף בפניו.
מינוי של אישיות כלכלית חיצונית רמת דרג לתפקיד זה נדחתה, בין השאר, בגלל אילוציו של נתניהו, שנותר כמעט ללא תיקים פנויים עבור חברי מפלגתו אחרי שהחלק הארי של השלל חולק בין ישראל ביתנו, העבודה וש"ס. מזלו הטוב של שטייניץ הוא ששרה נתניהו מחבבת אותו מאחר שבשנות שהותו של בעלה במדבר הפוליטי הוא עמל וטרח לעודד אותה, להחמיא, להפיח בה תקווה שהיא תחזור לטוס לעיתים מזומנות לצד בעלה ראש הממשלה. הטיסה הראשונה כבר מומשה.
לשטייניץ מגיע ללא ספק להשתתף בתוכנית הישרדות עם סיכוי לזכות בה אחרי ששרד את שרה התובענית, דבר שלא עלה בידיהם של רבים וטובים כולל חברו הקרוב ביותר ד"ר גבי פיקר. שרה נתניהו הבחשנית נתנה את ברכתה למינויו של יובל שטייניץ חסר הידע הכלכלי כשר האוצר בתקופה קשה זו שבה הגיעה האבטלה לממדים מדאיגים והמיתון מתפשט במשק, וכך הפך יובל לשולייה של הקוסם הכלכלי ביבי, שטרח להבהיר לו מראש כי הוא עצמו ישמש כשר-על כלכלי והוא החל להתבלבל לגבי הסמכויות שלו בכלל ואפשרויות הביצוע העצמאיות בפרט.
למרבה הצער, הביצועים הכלכליים של הקוסם והשוליה בשבועות הראשנים לקיומה של הממשלה הינם כושלים והחלו לעורר דאגה בקרב הציבור הרחב. עד כה לא נעשה שום מהלך משמעותי רב היקף שסימן את תחילת ההבראה של המשבר הכלכלי ולא נקבע כיוון חדש ליציאה מהמשבר. נתניהו לא מספק עדיין את הסחורה הכלכלית ולא מוכיח את יכולתו, ואילו על שטייניץ הטירון הציבור לא סומך.

חריקות ראשונות

לעומת זאת החלו כמה פגיעות בכללי המינהל התקין וחריגות שאינן מבשרות טובות:

• אומ"ץ התריעה באחרונה בפני מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, על ניגוד עניינים זועק -במינויו של איש העסקים אורי יוגב לתפקיד יו"ר הוועדה המייעצת של המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, בעת ובעונה אחת עם המשך פעילותו העסקית הפרטית בתחומי המים, החשמל ועוד.
• אומ"ץ פנתה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וקבלה על החלטת האוצר לשנות את מבנה הדירקטוריונים של קופות החולים, שלא פחות צורמת את האוזניים השומעות ומעצבנת את העיניים הקוראות. בדרך זו ניתן יהיה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע לנתניהו להקים את הממשלה, להשתלט מחדש על קופת החולים הכללית שהבעלות עליה נלקחה בשעתו מההסתדרות ע"י המדינה אחרי שלא עמדה בפירעון חובות בסך מאות מיליוני שקלים למדינה.
• הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, רם בלניקוב, התפטר מתפקידו בעיצומו של המהלך להכנת תקציב המדינה, אחרי שנתניהו הודיע לו שהאחריות על ניהול המו"מ עם ההסדרות והמעסיקים עוברת לטיפולם של אחרים. בלניקוב לא היה מוכן לשמש חותמת גומי לפריצות חמורות בחומת התקציב. בראיון לערוץ 10 שנתן לאחר ההתפטרות אמר: "זה לא יכול להתנהל ככה. ראש ממשלה הלך על דברים פחותים בהרבה. זה שוחד, אבל אני לא מאשים בעניין זה את נתניהו אישית". בניגוד למקובל, לא העניק לו שר האוצר שטייניץ גיבוי ולא יצא להגנתו. הוא אפילו דרש ממנו לפנות את כסאו מיד, אך גורמים במשרד האוצר העבירו מאחורי גבו של שטייניץ את הנושא לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה.
• הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר, רובי הבר, המשמש כיום כסמנכ"ל בנק לאומי וחבר הנהלת הבנק, נטל חלק בדיונים שנערכו בעניין עסקת החבילה וזו תופעה בלתי נסבלת על כל המשתמע מכך.

בעבר לא נזקפו לחובתו של שטייניץ פרשות של פגיעה בטוהר המידות ומינהל תקין. למרבה הצער, יש סימנים ראשונים של מעידה אפשרית בתחום זה, דווקא בתפקידו המיניסטריאלי הראשון.

חלומות על טילים בין-יבשתיים

במשך שנים הכשיר את עצמו ד"ר יובל שטייניץ דווקא לתפקיד שר הביטחון שהיה ונשאר משאת חייו האישיים והפוליטיים. שטייניץ חלם בלילות חלומות על טילים בין יבשתיים, הרבה להתראיין בכלי התקשורת בנושאים ביטחוניים, התמחה בענייני ייצור האטום באירן, חיפש פתרונות לנטרול טילי הקאסם וטיפח בהדרגה מגלומניה אישית ארוכת טווח.
המרצה לפילוסופיה לשעבר, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על נושא רב משמעות: "נקודת מבט רציונאליסטית", הגיע למסקנה הבלתי נמנעת מבחינתו כי מן הראוי שבראש מערכת הביטחון יעמוד דווקא אזרח.
מה לא עשה שטייניץ כדי לקדם את המינוי שלו? קודם כל הוא למד בשקדנות את כל נושאי תפישות הביטחון של ישראל, ורשם לעצמו כשלונות של שרי ביטחון שהיו בעבר גנרלים מסוגם של משה דיין, עזר ויצמן, אריאל שרון, יצחק רבין, יצחק מרדכי, פואד בן-אליעזר ושאול מופז. במקביל ניסה למצוא נקודות זכות אצל אזרחים שכיהנו בתפקיד זה, ביניהם שמעון פרס ומשה ארנס. מי שקלקל לו את התזה הרציונאלית היה שר הביטחון המודח, עמיר פרץ, שצפה בשעתו בתרגיל של צה"ל בגולן באמצעות משקפת אטומת עדשות שהפכה אותו לחוכא ואטלולה.
במסגרת פעילותו הפרלמנטרית לא חסך שטייניץ את שבטו ממערכת הביטחון כאשר הביע תפיסות ביטחוניות משלו, שהבולטת בהן הייתה התנגדותו לפינוי ציר פילדלפי ברצועת עזה. במקביל יזם שטייניץ הקמת ועדה פרלמנטרית שתפקידה היה לקבוע את סדרי הפיקוח האזרחיים על מערכת הביטחון - צעד נוסף לקראת מימוש חלומו.
יומו הגדול של שטייניץ היה מינויו לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא החליט שהחיים הקלים שהעניקו קודמיו לשרי הביטחון והרמטכ"לים הגיעו לסיומם, והוא החל לטרטר אותם על ימין ועל שמאל כאשר זימנם לעיתים מזומנות, לישיבות הוועדה. במהלך דיוני הוועדה המתוקשרים הקפיד שטייניץ להפגין את הידע האישי שלו בנושאים ביטחוניים, בתקווה שיגיעו לאוזניו של פטרונו נתניהו והוא ימנה אותו ביום הפקדה לתפקיד שר הביטחון.
אבל לביבי היו תוכניות אחרות לגמרי. הוא חילק כבר את התפקיד לכמה גנרלים כאשר כיהן עדיין כיו"ר האופוזיציה. שר הביטחון המיועד הראשון שלו היה אלוף פיקוד הצפון לשעבר, יוסי פלד, שבסופו של דבר התמנה לשר לענייני כלום וממתין עדיין לקבלת רשות מנתניהו לטפל בניצולי השואה. השני ברשימת המינויים המובטחים לתפקיד שר הביטחון היה הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון. בתפקידו הנוכחי של יעלון, שר לעניינים אסטרטגיים - משרד מאולתר שנתפר בשעתו ע"י ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עבור אביגדור ליברמן - ממתין בוגי לעידכוניו של עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי.
מועמד שלישי של ביבי, חבר הכנסת שאול מופז, כיהן בעבר בתפקיד זה ושאף לחזור אליו אך נחסם בעודו באיבו ע"י מנהיגת מפלגתו, חברת הכנסת ציפי לבני, שמעדיפה את האופוזיציה על חבירה לממשלת נתניהו. המאמצים שנעשו בימים אלה מאחורי הקלעים למשוך את מופז וקבוצת חברי כנסת נוספים מקדימה לחיקו של הליכוד, נכשלו בשלב זה. אבל אם יצטרף מופז ביום מן הימים לממשלה, עשוי נתניהו למנות אותו כשר לענייני מרכז הארץ. הצפון והדרום נתפסו כבר ע"י סילבן שלום.
מי שזכה בתפקיד שר הביטחון הוא אהוד ברק, שהתאהב באחרונה בביבי והחל להרעיף עליו שבחים מוזרים שלא אופייניים לו. לשמוע מברק שביבי הוא ראש ממשלה טוב שיודע לקבל החלטות והכרעות קשות זה חזון אחרית הלילות. ומדוע שברק לא יעשה זאת? מתוך שבעת חברי הכנסת מהעבודה שתומכים בממשלה, ארבעה מכהנים כשרים ושניים משמשים סגני שרים. מחיר יקר ביותר עבור קניית שלטון.
וכך נאלץ ד"ר יובל שטייניץ להתרחק ממערכת הביטחון. בתפקידו הנוכחי כשר האוצר הוא אמור להתייצב מצידו השני של המתרס בניסיון לקצץ בתקציב הביטחון, בתקופה שבה האיום האירני על קיומה של ישראל הולך ומתעצם; ואם לא די בכך, הממשל האמריקני הנתון בקשיים כלכליים אדירים משלו, עלול לקצץ בכספי הסיוע הנדיבים לישראל כאמצעי לחץ בתחום המדיני.
אם יובל שטייניץ לא ישכיל להתעשת ולייצב את משרד האוצר ויימשכו הבלבול, המבוכה והמבולקה, לא יהסס נתניהו להעיף אותו ולהאשים אתו בכשלי שיקום הכלכלה. מוטב יעשה זאת ויפה חצי שעה קודם.
 
 
 

לראש הדף

דליה איציק ניסתה לשמר את שלטונו המושחת של חברה אולמרט על-מנת להשאר בתפקידה כיו"ר הכנסת כקרש קפיצה לנשיאות המדינה, ובדרך הפכה בעצמה ל"אולמרט 2" 

השרצים שיצאו בימים האחרונים בזה אחר זה מהקופה האישית של חברת הכנסת דליה איציק - כללו החלפת המרצפות בביתה, שיפוצים שונים ורכישת שורה ארוכה של פריטים יקרי ערך שהיא חלבה, כדרכה, מהקופה הציבורית לצורך הפיכת דירתה הפרטית לדירת שרד - לא הפתיעו את אלה שעקבו במרוצת השנים אחר התנהלותה של הפוליטיקאית בעלת המגוון אטרקטיבי של תכונות שליליות. העובדה שדירת השרד הפרטית של יו"ר הכנסת לא שימשה לצרכי אירוח של אורחים זרים שאותם אירחה יו"ר הכנסת לשעבר בבזבזנות רבה במשכן הכנסת, רק העצימה את הבושה.
תנועת אומ"ץ הגישה השבוע בקשה שלא להמתין לתוצאת הבדיקה של מבקר המדינה בנושא זה ולהגיש תלונה נגד איציק ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה שיורה על פתיחת חקירת משטרה נגד איציק. במכתב שכתבתי אל מזוז נאמר בין השאר:
"בשמה של תנועת אומ"ץ, אני פונה אליך אל כבודו, בדרישה להורות את משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית כנגד ח"כ דליה איציק בגין פרשות של פגיעה בטוהר המידות שאירעו כאשר כיהנה כיו"ר הכנסת.
הפרשות מעלות חשד על פיו נהגה הגב' איציק, בין במישרין, בין בעקיפין, באמצעות מנכ"ל הכנסת ועובדי הכנסת, לשפץ את דירתה הפרטית ולהפכה לדירת שרד, כדבריה – על חשבון כספי ציבור ובניגוד חמור להוראות החוק ולכללי המנהל התקין תוך חובת שמירה על טוהר מידות.

"בין יתר הפריטים שרכשה הגב' איציק, לרבות קרמיקה איטלקית בשטח של 90 מ"ר, נמנים:

א. וילונות.
ב. שטיחים.
ג. עציצים.
ד. תריסים.
ה. ספה.
ו. שיש במטבח.
ז. שולחן לסלון.
ח. ריפודם ל – 4 כסאות.
ט. אמבטה אקרילית.
י. דוד שמש.
יא. תריס חשמלי.
יב. ציוד אחר.

"בשתי הפרשות, נלמד אודות חשדות כבדים לביצוען של עבירות פליליות חמורות – מחוק העונשין- כגון:

1. סעיף 279 – דרישות כוזבות שלעובד ציבור.
2. סעיף 284 - מרמה והפרת אמונים.
3. סעיף 280 – שימוש לרעה בכח המשרה.

"נדמה כי במצב דברים זה, אין מנוס אלא להורות, על אתר, את משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית. אנו סבורים, כי אף אבק של חשד זה, חייב לבוא אל מפתנה של משטרת ישראל ולא לביקורת מבקר המדינה. אודה לך, לאור חומרת הדברים, להורות את המשטרה לפתוח בחקירה כבר בעת הקרובה.לא ניתן לסיים מכתב זה מבלי ללמוד מהתרבות הבריטית, על פיה התפטרו בימים האחרונים חברי פרלמנט בריטיים, והיו"ר, בכבודו ובעצמו, משרק פורסמו בתקשורת חשדות אודות שימוש פסול בכספי ציבור לצרכים פרטיים."

עד כה לא נתקבלה תגובתו של מזוז.
מתי בכלל הייתה לאיציק בושה בתחום בזבוז כספי ציבור? האם כאשר ערכה מסיבות מפוארות במשכן הכנסת שאליהן הזמינה טיפוסים מפוקפקים מסוגו של ארקדי גאידמק ולאחר מכן סירבה להיענות לבקשת אומ"ץ להעביר לרשותנו את רשימת המוזמנים? האם זו לא הייתה איציק שנהגה להגיע בסופי השבוע במכונית השרד שלה בליווי מאבטחיה במיוחד מירושלים עיר מגוריה למספרה יוקרתית תל אביבית?
הארסנל של איציק כולל שילוב נדיר של דורסנות חסרת מעצורים, ערמומיות, צביעות, דו פרצופיות, בוגדנות ושקרנות עם חנופה, התרפסות, התחנחנות ובכיינות. הסמל המסחרי הפוליטי של איציק הוא הפה הגדול שלה, שהפיק מרגליות צרחניות שלמרבה הצער הרחיקו אישים פוליטיים חסרי שדרה והפחידו עובדים שסרו למרותה ורעדו ממנה. באמצעות תכונות אלה הצליחה איציק להוליך שולל גופים ציבוריים תלויים ואזרחים תמימים שלא היו מודעים ומעודכנים במעלליה הבלתי פוסקים. מי זוכר שרק לפני ארבע שנים נבחרה איציק המושחתת הבלתי נלאית לפוליטיקאית ההגונה ביותר בכנס שדרות לענייני חברה ורווחה שנערך ביזמה תנועת 'תפנית' בראשותו של הלוליין הפוליטי עוזי דיין ומכללת ספיר? אני מתקשה לשכוח את הבדיחה המקאברית הזו.

פקעת צפעונים

לפני שנה וחצי, כאשר איציק כיהנה כנשיאת המדינה בפועל אחרי הסתבכותו של משה קצב, היא צברה פופולריות בקרב חוגים רחבים בעקבות כמה נאומים רגשניים שנכתבו ע"י תנינים סוחטי דמעות ובאמצעות הצגות אישיות מבוימות שהוכנו ע"י אנשי מקצוע זוללי ממון ציבורי. הדרך ללשכת הנשיא נסללה אחרי כמה תרגילים מסריחים שאת חלקם ביצעה בסיוע עוזריה, מנכ"ל הכנסת לשעבר אבי בלשניקוב, שמשמש היום - למרבה האירוניה - כמנכ"ל משרד מבקר המדינה, והיועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, שנתגלתה בעלת גמישות במתן פירושים לסעיפי החוק.
את תמיכתם המאסיבית של חברי הכנסת בבחירתה לנשיאה החלה איציק לגייס באמצעות שיחות אישיות בארבע עיניים האהובות עליה, שחלקן היו מלוות בפיתויים וחלוקת טובות הנאה על חשבון הקופה הציבורית כמובן.
מי שקלקל לאיציק את ההצגה וגרם בעקיפין לבלימת הקריירה הפוליטית שלה היה ידידה הוותיק שמעון פרס, שלא עמד בהבטחה שנתן לה שלא להתמודד על הנשיאות, בין השאר בגלל, גילו אבל ובסופו של דבר הרדים אותה ורק ברגע האחרון הציג את מועמדותו, גבר על מתחרהו חבר הכנסת ראובן ריבלין, נבחר כנשיא המדינה וחדל להיות לוזר. גם כך איציק לא איבדה עדיין את התקווה להגיע למשכן הנשיאות בתוקף תפקידה כיו"ר הכנסת. חברה הטוב, המגה-מושחת אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, סיפר לה כי פרס בן ה-85 הבטיח לו שיתפטר אחרי כמחצית תקופת הכהונה בת 7 השנים. אבל הבחירות האחרונות טרפו לאיציק את הקלפים. לעג הגורל הוא שדווקא ריבלין נבחר מחדש כיו"ר הכנסת, וסיכוייו לרשת את פרס עולים לאין ערוך על אלה שלה.
הגילויים האחרונים על מעשי השחיתות של איציק אותתו לנו שלא היה חסר הרבה שעל כסאו של הנשיא המושחת הפורש משה קצב הייתה מתיישבת פוליטיקאית מושחתת מסוג אחר. הכלל הידוע הוא שנחשים מושחתים צריך להרוג כשהם עדיין קטנים. עד היום אני מצר על כך שלא עלה בידי, חרף מאמצי הרבים לאורך השנים, למנוע מאהוד אולמרט להגיע לראש הפירמידה ולהשחית את המדינה עד שהודח בבושת פנים, הרבה בזכותה של אומ"ץ. אולמרט הצליח לדלג על המשוכות אחרי שעלה בידו לרכוש את ליבם של ברוני התקשורת באמצעות קומבינות שהוא רקח עבורם, ובסיועם של כמה עיתונאים בכירים שהוא התחזה כחברם הטוב (אחד מהם, דן מרגלית, התפקח והתפכח בינתיים).
אולמרט הוא עכשיו נחש ארסי פגוע שסכנת ההכשה ממנו לא פחותה. אומ"ץ לא נפלה בפח של מצבו הבריאותי, והגישה השבוע לבג"צ באמצעות עורכת הדין ישראלה אלימלך עתירה חדשה שבה היא דורשת להעמידו לדין פלילי בגין עבירות שביצע בעת ניסיון הטיית המכרז למכירת מניות בנק לאומי לטובת שני אילי הון זרים שנמנים על מקורביו.
אודה ואבוש: גם את הנחשה המושחתת דליה איציק לא הצלחתי לקטול כאשר הייתה עדיין קטנה. בשנת 1990, זמן קצר אחרי שהוקמה ביוזמתי עמותת 'אמיתי' (גלגולה הקודם של אומ"ץ) שפעלה למען טוהר המידות והמינהל התקין במדינה, קיבלנו מידע מאלף על דליה איציק ששימשה אז חברת מועצת עיירית ירושלים ומחזיקת תיק החינוך. קבוצת מורות ירושלמיות שעבדו במחיצתה קודם לכן במוסד חינוכי העבירו אלינו העתקי דוחות פיקטיביים לקבלת תשלומים שאיציק הגישה למשרד החינוך. העברנו אל איציק שורה של שאלות אבל היא ביקשה לבוא לתל אביב להיפגש אתי ולהשיב עליהן בעל פה. במהלך הפגישה שנערכה במזנון של בית העיתונאים בתל אביב התרשמתי שאיציק הינה אישה צעירה אמביציוזית, שלמרות שהיא גדלה בבית דתי ומשום כך קיבלה פטור משירות בצה"ל, אין לה אלוהים.
התשובות שלה לא הניחו את דעתנו ונותר הריח של חשד פלילי, אבל גורמי אכיפת החוק החליטו שלא לנקוט כלפיה בצעדים ואנחנו לא יצאנו על כך למאבק משפטי מחויב מציאות. שנתיים לאחר מכן נבחרה איציק לכנסת, החלה להחליף נאמנויות כלפי ראשי המפלגה ולא הייתה לה בעיה להניד עפעף. רשימת הפטרונים שלה כללה את יצחק רבין, בנימין בן-אליעזר, חיים רמון ואהוד ברק ובסופו של דבר נצמדה אל פרס, שלו היא חייבת הרבה.
בראשית הקריירה הפרלמנטרית שלה הקפידה איציק להצטייר כאשת חינוך ונבחרה אפילו כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת; אחר כך הרחיבה את תחום פעילותה למדע וטכנולוגיה. במקביל עסקה בתככים בתוך מפלגת העבודה ונתגלתה כטבחית מעולה של כל מיני תבשילי פיגולים פוליטיים. היא הצליחה לדחוק הצידה את מנהיגות המפלגה הוותיקות מסוגה של אורה נמיר ולכרות בריתות אפלות עם אישים פוליטיים בעלי רמה מוסרית ירודה בדומה לזו שלה. בתפקידה המיניסטריאלי הראשון כשרה הממונה על רשות השידור, ידעה איציק להפיק לעצמה תועלת רבה; לא היה כמעט יום שבו לא התראיינה באחד מכלי התקשורת הממלכתיים, ובמקביל קשרה קשרים מסועפים עם עיתונאים שהמחמאות המקצועיות שאיציק פיזרה באוזניהם בלשונה החלקלקה העבירה אותם על דעתם המקצועית.
תהליך ההשחתה האישית של איציק צבר תאוצה כאשר היא החלה לכהן כשרת התמ"ת בממשלתו הראשונה של שרון, החלה להתחבר אל אילי הון ולמדה כיצד אפשר ליהנות ממנעמי השלטון. קשה היה לדעת מה מתרחש אצל איציק בחדרי החדרים של משרדה. רק נוכל מסוגו של אהוד אולמרט שירש אותה במשרד זה יכול היה לגלות עקבות. אחד העקבות התגלה מאוחר יותר כאשר נחשף שאיציק ושלושה מבכירי מפלגת העבודה - שמעון פרס, פואד בן-אליעזר וחיים רמון - נסעו על חשבנו של איל ההון הישראלי הבינלאומי המושחת אהרון פרנקל לריביירה הצרפתית לטקס נישואיו והתארחו בסוויטות פאר.
אומ"ץ הגישה נגד הארבעה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת ותבעה מהם במקביל להעביר לקופת המדינה אצת תמורת האירוח. מאחר שהם השתהו מלמלא את הדרישה, הגשנו עתירה לבג"צ. רק אז העבירו פרס ובן-אליעזר כספים לקופת המדינה. רמון העדיף לתרום לאיל"ן ואילו איציק סירבה להחזיר כסף בנימוק עלוב שהיא הגיעה לאירוע בחברתו של פרס. בדיעבד הסתבר שכדי להימנע מלהחזיר 5,000 שקלים, הייתה ממלאת-מקום נשיא מדינה לשעבר מוכנה לחשוף את חייה הפרטיים שהיו קשורים בנשיא הנוכחי.
בתפקידה כשרת התקשורת שודרגה השחיתות האישית שלה לשיאים חדשים. ההתחככות האישית שלה עם אילי ההון נעשתה כבר בפומבי בכנס שהיא ארגנה עבורם בחופזה באחד ממלונות הפאר של ים המלח. במקביל הידקה איציק את קשריה עם ברוני התקשורת שהחלו לשמור עליה אחרי שהיא הטיבה עם האינטרסים שלהם. לא הייתה בעיה לאיציק האופורטוניסטית לטלפן מסביב לשעון למו"ל או לעורך של עיתון ולנזוף בו. כתבות תחקיר על מעלליה של איציק המושחתת נעלמו מדפי כלי התקשורת. בהזדמנות מסויימת לסכל זאת פורסמה על איציק כתבה לא מחמיאה ב'ידיעות אחרונות'. היא הפעילה את אמצעי הטרור שלה כדי שבאותו עיתון תופיע כעבור כמה ימים כתבה מלקקת על איציק.
איציק אימצה היטב את הטכניקות של "יד רוחצת יד" ו"תן וקח". האמצעים הכספיים החלו לקדש את המטרות הפוליטיות של איציק ובעלי בריתה. כך היה בעת ההתמודדות שנערכה בשעתו בין שמעון פרס לבין עמיר פרץ על הנהגת מפלגת העבודה. איציק סייעה לגייס סכום של 320 אלף דולר. פרס הפסיד אומנם באותה התמודדות, אך שאלת קבלת התרומות הלא חוקיות נותרה פתוחה. אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בדרישה שיורה על חקירה משטרתית נגד פרס ואיציק בחשד לקבלת שוחד. הפנייה שלנו פורסמה ברבים ואיציק החלה להשתולל ודרשה מכלי התקשורת להימנע מפרסומים בנושא זה ואיימה בהגשת תביעות לשון הרע.
גם אלי צלצלה איציק ברוב חוצפתה לפני שלוש שנים, ותבעה ממני לפרסם הכחשה על החשדות נגדה והבהירה כי תביעת לשון הרע בדרך אלי. עד היום אני ממתין לשווא לתביעה בקוצר רוח כדי שתינתן לי הזדמנות לחשוף בין כותלי בית המשפט פרשות שחיתות נוספות של איציק. למרבה ההפתעה הזדרז מזוז במקרה זה, ותוך כמה ימים ספורים קיבל הכרעה שלא להורות על חקירה. על-פי מידע שהגיע בשעתו לאומ"ץ, הקימה איציק כדרכה קולות צעקה רועמים במשרד המשפטים וניצלה לכאורה למטרה זו את קשריה עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת הדין דוידה לחמן מסר (רעייתו של עורך הדין אורי מסר, חברו ובן בריתו של אולמרט לביצוע עבירות בארץ ובחו"ל). מזוז טען לאחר מכן שלא הופעלו עליו לחצים כלשהם ע"י איציק או שליחים מטעמה.
כאשר פרש שרון מהליכוד יחד עם בכירי המפלגה כדי להקים את קדימה, ניצל חיים רמון את חלומו לעריכת המפץ הפוליטי הגדול ושכנע את פרס לנטוש את מפלגת העבודה שבה היה חבר עשרות שנים ולהצטרף לקדימה. פרס הפגוע מניצחונו של פרץ, היה מוכן בתנאי שגם איציק תצטרף עמו למהלך ותזכה ותימנה עם מנהיגי המפלגה החדשה. שרון לא התלהב כל כך מהנדוניה שהביא פרס אבל הסכים בסופו של דבר למנות את איציק כיו"ר הכנסת. התפקיד החדש הפך את איציק כביכול לאדם מסוג אחר. מצד אחד היא ביקשה לעטות על עצמה אדרת ממלכתית, אבל בפועל העניקה שירותים פרלמנטריים בזויים לראש הממשלה אולמרט ולשלטונו המושחת. היא סירבה להיענות לבקשת אומ"ץ לחדש את פעילותה של ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות הציבורית, נמנעה מלהעלות לדיון במליאת הכנסת את נושא השחיתות, ועשתה הכל כדי לשמר את שלטונו של אולמרט ולמנוע את התפטרותו, וזאת מן האינטרסים האישיים שלה.
כדי להאדיר ולפאר את הכנסת הטילה מגבלות שונות שבאו לידי ביטוי, בין היתר, באיסור שהטילה לבוא למשכן הכנסת בלבוש ג'ינס. מצד שני החל מסע בזבזני בכנסת הן בהרחבת המשכן והן בהוצאות מוגזמות לרכישת ציורים, דברי דקורציה, עציצים ועוד כהנה וכהנה. במקביל החליטה איציק להורת על פתיחת מחסני הכנסת להוציא מתוכם חפצי אמנות נדירים, שטיחים, וציורים יקרי ערך ולפזר אותם במשכן. על מלאכה זו ניצח המנכ"ל שלה אבי בלשיניקוב, שחרק שיניים והחריש גם כאשר ידע שבצייתנות החירשת שלו הוא נותן יד לפגיעה בכללי המינהל התקין.
פרק בפני עצמו היוותה מערכת יחסיה המורכבת של איציק עם משרד מבקר המדינה. יש סימנים לכך שאיציק זכתה ליחס מיוחד ולקבלת הנחות ממשרד מבקר המדינה. אומ"ץ העבירה למשרד המבקר שורה של נתונים על מעשי בזבוז אישיים מרגיזים של איציק ואנשי מקצוע חיצוניים שפעלו בשירותה ולמענה במשכן הכנסת, שהועברו אלינו בחשאיות ע"י עובדים מפוחדים אך משום מה לא זכו להתייחסות משרד המבקר. ככל הנראה ניצלה איציק את העובדה שמבקר המדינה מגיש לה מדי שנה את הדוחות שלו, שהלכו ותכפו בתקופתו כהונתו של המבקר הנוכחי, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, שהינו ראש החץ במאבק נגד השחיתות הציבורית.
גם נציבות שירות המדינה האירה משום מה בשנים האחרונות את פניה לאיציק, וסייעה לקדם מינויים שונים, גם משפחתיים, במשרדי ממשלה ובמשכן עצמו. לקראת מערכת הבחירות האחרונה התפוגגה גם הממלכתיות של איציק, כאשר היא קיבלה על עצמה את תפקיד יו"ר מטה הבחירות של קדימה. איציק נתגלתה במלוא ערוותה הפוליטית הצרה.
אחרי שהתברר כי מנהיגת מפלגתה, ציפי לבני, לא תוכל להרכיב ממשלה בנסיבות הפוליטיות שנוצרו, דחפה איציק להצטרפות לקואליציה וקיוותה שתישאר בתפקידה. בסופו של דבר, איציק מתנחמת בלשכה מפוארת שהקימה לעצמה במשכן הכנסת. אף אחד מחברי הכנסת לא זכה ללשכה דומה. אם איציק משלה את עצמה שהלשכה המפוארת תשמש לה קרש קפיצה חזרה לתפקיד יו"ר הכנסת ואחר כך לנשיאת המדינה, אני יכול להרגיע אותה. החשיפות האחרונות של מעשי השחיתות שלה עלולות להרחיק אותה גם מהמשכן עצמו.

לראש הדף

רק אם הנשיא פרס - שבזכותו הוקמה הממשלה הנוכחית - יפתח דף חדש בתחום ההגינות האישית ויעמוד בראש המאבק בשחיתות הציבורית - אז תידלק אולי, סוף סוף, אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות הציבורית האפלה.
 
מי היה מאמין שהלוזר הנצחי לשעבר שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, יהפוך בגיל 86 המסווג אצל בני גילו "בערוב ימיו", למדינאי בינלאומי שבא ויוצא אצל שועי העולם ומנסה לנווט אותם כיצד לכלכל את מעשיהם.
לקראת מילוי התפקיד החדש של שגריר מעופף מטעם ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו, לא הייתה לפרס בימים האחרונים שום בעיה להיפרד מדעותיו המדיניות המתונות, לחצות את הקווים ולהיוולד פוליטית מחדש כמנהיג לוחם שאינו מבייש אפילו את שר החוץ החדש אביגדור ליברמן. פרס אמר בימים האחרונים שלום למחנה השלום הישראלי, שהוא שימש לאורך שנים כמנהיגו ולמטרה זו אף הקים מכון שלום שנושא את שמו.
אחד הסימנים המוקדמים לכך היה הודעה מפתיעה שהשמיע פרס לפני זמן קצר, שממנה ניתן היה להסיק כי הוא סבור כיום שההינתקות של יישובי חבל קטיף הייתה משגה. מעניין לדעת מדוע החריש עד כה פרס בנושא זה, שנותר עדיין כפצע מדמם בקרב אזרחי המדינה ומהווה עתה מקור לפעילותה של ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ביוזמתה של הוועדה לביקורת המדינה.
לפרס הייתה גם השבוע הצהרה מלחמתית משמעותית ביחס לאירן, האויבת מספר 1 של ישראל כיום: "אם צריך לעשות טעות של תגובת יתר או תגובת חסר בעניין הגרעין האירני, אני מעדיף את תגובת היתר". מעולם לא הפריע לפרס לזגזג, להגיד דבר והיפוכו בנשימה אחת וגם ליישב בלולייניות סתירות שנתגלעו בנושאים רגישים בין פיו לבין אצבעו.
כך היה במלחמת לבנון הראשונה. בעדותו הסגורה בפני ועדת וינוגרד טען פרס שהוא התנגד מלכתחילה למלחמה. כאשר שאלו אותו חברי הוועדה מדוע הצביע בישיבת הממשלה בעד המלחמה, לפרס לא הייתה בעיה מצפונית להשיב כי לא רצה לפגוע בראש הממשלה אהוד אולמרט.
פרס נועד השבוע עם נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה כשליחו של ראש הממשלה נתניהו, לשיחה מקדימה לקראת ביקורו הקרוב של נתניהו בארה"ב. בשיחה זו נדמה היה שנמרטו כמה נוצות אידיאולוגיות מהעוף פרס, ששכח משום מה להדגיש את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. עקרון זה נקבע בשעתו ע"י אריאל שרון, מייסדה של קדימה - מפלגתו של פרס, ואומץ בחום ע"י יורשו אהוד אולמרט וע"י היו"ר הנוכחית של קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני. לפרס לא הייתה בעיה ללכת אחורנית ולהתאים את עצמו לדעותיו של נתניהו, שהיה בעבר שנוא נפשו מאז שגבר עליו בבחירות ב-1996 והנהיג מדיניות שסתרה את השקפת עולמו של פרס.
משקיפים פוליטיים טוענים שההפשרה ביחסיהם של פרס ונתניהו החלה כבר בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית, כאשר פרס סייע בדיעבד לנתניהו להקים ממשלה ללא קדימה אבל עם אהוד ברק, שאינו כוס הקפה של פרס. אילו פרס היה עומד על שתי רגליו הקדמיות, כיאה לרקדן מעולה מסוגו שהגיל לא פגע בהן, היה יכול לכפות ממשלת אחדות משולשת ועוד עם רוטציה.
נתניהו לא נשאר חייב לפרס. בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כראש ממשלה, הוא העניק לפרס כבוד מעל ומעבר. בניגוד לכללי הפרוטוקול המחייבים את ראש הממשלה רק לדווח לנשיא, נוהג נתניהו להיוועץ בו בקביעת דרכי פעולתו והוא איפשר לו, כאמור, להקדים אותו בביקור אצל הנשיא האמריקני. בשבוע הבא יגנוב פרס את ההצגה הממלכתית בעת ביקורו של האפיפיור בארץ, ואיש לא ייקח ממנו את הכבוד שהוא הרוויח ביושר אישי שנוי במחלוקת.
פרס היה מאז ומתמיד פלא רפואי. גבר ללא גיל שחי מסביב לשעון היוקרתי שלו, מקפיד על הופעתו החיצונית, בעל חיוניות בלתי מצויה, כושר עבודה נדיר, מוח יצירתי, אדם רב פעלים ומעללים. פרס הצליח להשיל מעל עצמו בשנים האחרונות את תכונת ה"חתרן הבלתי נלאה" שהדביק לו בעבר בן גילו יצחק רבין, שהיה מחובר אליו פוליטית בעל כורחו, סלד ממנו ונמנע מלהפנות לו את גבו. פרס תלה מזמן את כלי החתירה שלו מאחר שאינו נזקק להם יותר. בחברתם של מנהיגים פוליטיים מהדור החדש, שאת רובם הוא לא מעריך, הוא יכול בהחלט לשחק את תפקיד הסב הטוב כפי שנהג בעבר אריאל שרון.
פרס מוכיח בגילו קור רוח ראוי לציון. לפני זמן קצר כשטס במסוק צבאי שהטיס אותו מאחת מגיחותיו בצפון הארץ למשכן הנשיא בירושלים, נקלע המטוס לסחרור אווירי. מלוויו נכנסו לפאניקה ורק הוא חייך ואותת להם להירגע. כל האישים הפוליטיים הבכירים בני השבעים פלוס ירדו כבר מכל הבמה או הסתלקו לעולמם.
יש גם סיפור אירוני אקטואלי בתחום זה. לפני כשנה, ערב ההתמודדות על תפקיד נשיא המדינה, נועד פרס בשיחה בארבע עיניים עם ראש הממשלה אהוד אולמרט וביקש את תמיכתו. אולמרט שאל את פרס, בין השאר, האם זה ראוי לדעתו שאדם בגיל 85 יתחיל כהונת נשיא בת שבע שנים. פרס השועל לא נפל במלכודת של אולמרט ואמר לו כי בכוונתו להתפטר אחרי מחצית הקדנציה, עוד לפני שיגיע לגיל 90. בינתיים סולק אולמרט מתפקידו בבושת פנים בגיל 62. ברוב חוצפתו הוא משתמש במצב בריאותו כדי לחמוק ממאסר ממושך בגלל עבירות פליליות חמורות שביצע.
אגב, מצבו הרפואי החמור של אולמרט לא מפריע לו להקים חברה לייעוץ, כדי שיוכל לקבל כספים מעל לשולחן עם חשבוניות שבעבר קיבל במעטפות סגורות וגם לבקר במשחקי כדורגל במגרשים זרים. אחרי הסתלקותו של אולמרט פרס כבר לא חייב לקיים את הבטחתו, והוא ממשיך לתפקד במלוא עצמתו. באחרונה הוא הפך אפילו למנחה טלוויזיה בערוץ הראשון בתוכניות שמשודרות מבית הנשיא.
לפרס יש הרבה זמן פנוי ואין אישה שמציקה לו. סוניה נותרה לגור בדירתם בתל אביב. מי בכלל שם לעובדה שכללי הטקס מחייבים שלנשיא תהיה רעיה. על-רקע זה נפסלה בשעתו מועמדותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר האלמן, לתפקיד נשיא המדינה.
כאשר נשאל ביום העצמאות האחרון יו"ר הכנסת החדש-ישן של הכנסת, ראובן ריבלין, שהפסיד לפרס בהתמודדות על הנשיאות אם הוא לוטש עיניים מחדש למשכן הנשיא, התחמק ואמר כי התפקיד הנוכחי קוסם לו. יש לי חדשות רעות עבור ריבלין: לא כדאי לו לצפות לתפוס את מקומו של פרס לפני תום הקדנציה שלו בעוד חצי תריסר שנים. בשנת 2016 יהיה אולי על מה לדבר. אני מציע לריבלין שישאל את קודמתו בתפקיד, חברת הכנסת דליה איציק, שכבר תפרה עבורה גרדרובה של מכנסיים ומעילים אופנתיים למשכן הנשיא בהנחה שפרס לא יציג את מועמדותו או לחילופין, אם ייבחר ומצב בריאותו לא יאפשר לו לכהן תקופה ממושכת כנשיא. עתה, אחרי שריבלין נטל מאיציק את כהונת יו"ר הכנסת והיא כבר לא משמשת בתוקף תפקיד זה כממלאת-מקום הנשיא, מועמדת איציק לככב במדור הנצחי בעיתונים על אנשים שהתאדו: "איפה הם היום?"
הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה בתחום המדיני, עוררה את תנועת אומ"ץ לפנות אליו השבוע בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית, שלא זוכה משום מה לשיתוף פעולה מצידם של שרים בכירים בממשלה החדשה ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. משום מה נשכחה העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט, שהיה והינו עדיין ארכי מושחת, סולק מהשלטון בבושת פנים אחרי שנחשפו מעללים מושחתים אישיים.
אומ"ץ עדכנה את פרס כי ערב הבחירות האחרונות לכנסת היא פנתה אל כל ראשי המפלגות המתמודדות, בבקשה שיכללו במצעי מפלגותיהן סעיף מיוחד שיכלול התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית שהגיעה למימדים מפלצתיים. רק שני מנהיגי מפלגות נענו לפנייה שלנו: יו"ר קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני ויו"ר מר"צ, חבר הכנסת חיים אורון. זאת ועוד: אחרי הבחירות, לפני שהוקמה הקואליציה בראשות נתניהו, פנה אליו מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, מהלוחמים הגדולים בשחיתות הציבורית, בבקשה שיהיה אזכור בולט למאבק בשחיתות הציבורית בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות השונות, אבל נתניהו התחמק מכך. לא התפלאתי על כך. לאורך כל התקופה שבה כיהן נתניהו כיו"ר האופוזיציה, הוא נמנע מלהתריע בפומבי ולו רק פעם אחת על שחיתותו של ראש הממשלה אולמרט. אין לי כמעט ספק שנתניהו נהג כך בגלל חששו הרב מאולמרט התמנון בעל-ידי הרפש והפה המלוכלך. בשיחה שהייתה לי עם נתניהו בעבר הרחוק, התרשמתי שהוא מעדיף לשמור על מרחק ממנו.
באופן רשמי מצא נתניהו נימוק דחוק להתנהלותו המוזרה, שהוסברה ברצונו לשמור על ממלכתיות מדומה. חשבתי לתומי שאחרי שנתניהו יבחר כראש הממשלה, הוא יישא את דגל המלחמה בשחיתות השלטונית כשאולמרט כבר לא נושף בפניו, אבל התאכזבתי. יש כבר סימנים ראשונים לכך שהשחיתות השלטונית אמורה להיות, למרבה הצער, החמצן של הממשלה הנוכחית. שר הביטחון אהוד ברק שיצא חוצץ נגד אולמרט המושחת ותבע את התפטרותו, לא יוכל לשחזר את מעשהו מול נתניהו, שכן ברק עצמו הוא כבר חלק בלתי נפרד משחיתות זו. אין לי אשליות בתחום זה. פרס לא ירים את הכפפה, ויסרב ככל הנראה להיכנס לשדה המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בעור שיניו. יש לכך כמה סיבות לא טובות. ביצור שלטון החוק לא היה מעולם בראש מעייניו של שמעון פרס. כאשר כיהן לפני עשרים שנה כראש ממשלת האחדות של המערך והליכוד, פעל להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר (שהפך לימים לשופט עליון) בגלל כוונתו הנחושה של האחרון להעמיד לדין פלילי כמה מראשי השב"כ שעברו עבירת פליליות חמורות בפרשת קו 300.
לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים נמנע מלגנות את השחיתות האישית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון, אהוד אולמרט ואישי ציבור בדרגים נמוכים יותר, אולי משום שכאשר הסתרק ראה להפתעתו שעל שיער ראשו הכסוף יש כמות גדולה של חמאה מתוצרת חוץ. לפעמים הוא גם ליקק ממנה בכמויות משביעות.
פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני ומילא את פיו מים מזוהמים, אולי משום שהנושא הזה היה קרוב לכיסו ולא לליבו. בתקופת כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים כאשר הוא החל, בעידודם של ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה חיים רמון, להשתלח בשופטי בית המשפט העליון ולפגוע בגופי אכיפת החוק, לא נשמע קולו של פרס - לא בישיבות הממשלה שבה היה חבר ולא כנשיא המדינה המופקד על שמירת שלטון החוק. זאת ועוד: אחד הצירים המרכזיים של השחיתות השלטונית הוא הקשר ההדוק בין ההון והשלטון. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס לחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מתנות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות.
לפני כמה שנים טס פרס יחד עם שלושה מבכירי מפלגת העבודה - דליה איציק, פואד בן-אליעזר וחיים רמון - על חשבונו של איש העסקים הישראלי הבינלאומי המושחת, אהרון פרנקל, לטקס נישואיו בקאן. הארבעה זכו לאירוח מלכותי. אומ"ץ טענה אז שהארבעה עברו על חוק איסור קבלת מתנות ופנתה אליהם בבקשה שיעבירו לקופת המדינה את תמורת האירוח המפואר. נוכח סירובם הגישה אומ"ץ נגד הארבעה תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, וכשזו היססה, פנתה התנועה לבג"צ. רק אז הועברו כספים ע"י פרס, בן-אליעזר ורמון. איציק התחמקה מנימוקים עלובים שהולמים את אופייה.
בעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון שתרמו לו באורח בלתי חוקי סך של 320 אלף דולר. המוציאה ומביאה את הכסף הייתה דליה איציק, שכיהנה אז כשרת התקשורת וניצלה את קשריה ההדוקים מדי עם אילי הון שמעולם לא קופחו ע"י המשרדים שהיא עמדה בראשם. אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו שוחד. בנסיבות תמהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השניים לא הוסר.
למרבה האירוניה ניצל פרס מתלונה חוזרת של אומ"ץ לוועדת האתיקה של הכנסת גם בנושא זה. הוועדה הודיעה לאומ"ץ שמאחר שפרס חדל להיות חבר כנסת ונבחר בינתיים כנשיא, היא מנעה מלדון בתלונה. אומ"ץ מציעה לנשיא פרס לפתוח דף חדש בתחום ההגינות האישית, ולעמוד בראש המאבק בשחיתות הציבורית. אם הוא ייענה בכל זאת בחיוב ויציע לנו דרכי פעולה מעשיות, נוכל להגיש לו את כל הסיוע הדרוש. רק אז תידלק אולי, סוף סוף, אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות הציבורית האפלה.
לראש הדף

הצלחתו של נתניהו כראש הממשלה בכהונתו השנייה, תלויה בשרה במידה בלתי מבוטלת.  התחושה החוזרת ונשנית שהיא מעורבת במינויים ממלכתיים יוצרת אווירה של אי נוחות. ההסתופפות סביבה מצד חברים עלולה להזיק. 

שרה נתניהו שלום,
אני לא מכיר אותך באורח אישי. מעולם לא החלפנו מילים בעל פה ולא כתבתי אודותיך דבר וחצי דבר, ומשום כך אני פטור מהחשד שאני פועל כביכול ממניעים פוליטיים.
אני כותב אליך מכתב פומבי זה, שיש בו נימה של תוכחה, לא כדי לייצב את שלום הבתים שלך ושל בעלך ביבי בירושלים ובקיסריה, אלא מתוך דאגה לשלוות נפשו שדרושה לכולנו בגלל סבך הבעיות החמורות שבהן שקועה ותקועה כיום המדינה.
ביבי הוא ראש הממשלה השני שמכהן כהונה שנייה כראש ממשלה אחרי הפסקה בת כמה שנים, שבמהלכה שאל את עצמו לא אחת את השאלה הנצחית: "איפה טעיתי"?.
אולי לא ברשותך, אני רוצה לערוך הקבלה בין ראש ממשלה ישראלי אחר שחזר לשלטון אחרי שנות פרישה מאונס שכפתה עליו רעייתו. כוונתי ליצחק רבין המנוח, שכיהן כראש הממשלה במחצית שנות השבעים אחרי מלחמת יום הכיפורים והתפטר מתפקידו אחרי שנחשף ע"י העיתונאי דן מרגלית ב'הארץ' חשבון הדולרים של רעייתו המנוחה בבנק בוושינגטון.
לאה רבין הייתה אישה דומיננטית מדי, כאשת ראש הממשלה שידה הייתה בכל. אפילו רמטכ"ל עטור קרבות מסוגו של בעלה לא הצליח לתת לה פקודות ולרסנה והוא שילם על כך מחיר יקר. בתקופת הכהונה השנייה של רבין כראש הממשלה הוא נהג כבר אחרת, ומקורביו פעלו לרוב בהצלחה כדי לנטרל את רעייתו ולהרחיקה מלשכתו. ואמנם, לאה רבין התמקדה בתחום החברתי ולא נדחפה יותר מדי לצד בעלה, אף כי לא היססה לגרור אותו לאירועים מסחריים שבהם שימשה כמקדמת מכירות של היחצן רני רהב. בכל מקרה, תקופת כהונתו השנייה של רבין הייתה טובה ופורייה הרבה יותר מאשר תקופת כהונתו הראשונה.
משקיפים פוליטיים תלויים טוענים שביבי היה בתקופת כהונתו הראשונה ראש ממשלה גרוע שהרבה לשגות משום שהיה שבוי בקונספציות אידיאולוגיות שאבד עליהן הכלח, היה נתון להשפעות ולא עמד במצבי לחץ. ביבי ייבחן תחת זכוכית מגדלת גם בתקופת כהונתו כראש הממשלה בעיקר משום שהתקשורת אינה אוהבת אותו, למרות שהוא עובר היטב מסך ומתבטא היטב בראיונות אלקטרוניים וכתובים. אין מה לעשות - המציאות הפוליטית מוכיחה שהתקשורת לא מעניקה לביבי את ימי החסד המקובלים ואין לו מה לצפות לקבל ממנה הנחות או מחירי מבצע, מסוג אלה שקודמיו אריאל שרון ואהוד אולמרט זכו להם בשפע. אין כל סיכוי שביבי  יהפוך לאתרוג או למצה שמורה. אם חלילה הוא ימעד או יעבור על החוק, יעוטו עליו כעורבים אנשי התקשורת שאורבים לו.
 
חוטפת את המושכות

שרה היקרה. הצלחתו כראש הממשלה בכהונה השנייה תלויה בך במידה בלתי מבוטלת. לכאורה למדת לקח ואת נוהגת כיום בדרך שונה מכפי שנהגת בתקופת הכהונה הראשונה של ביבי כראש ממשלה. כך, למשל, החלטתך שלא להופיע לכנס הניצחון של הליכוד בבנייני האומה בירושלים הייתה נבונה. בחלל האולם נשמעה אומנם חזור ונשנה הקריאה "היידה שרה" כאשר ביבי נכנס בגפו, אבל את לא היית שם ולא ניסית לגנוב את הצגה.
התחושה החוזרת ונשנית שאת מעורבת במינויים ממלכתיים מסוג מינויו של יובל שטייניץ כשר האוצר ובמינויים פנימיים בלשכה – בין שתחושות אלה נכונות ובין אם-לאו - יוצרת אווירה של אי-נוחות. על החגורה האישית שלך מופיעות שורה של גולגולות של מקורבי ביבי שסילקת בעבר. הגיעה השעה שתרפי ותתמסרי באופן בלעדי לעבודתך המקצועית כפסיכולוגית בעיריית ירושלים.
הטעות החמורה ביותר שלך היא שאת מאפשרת לאנשים הנמנים על החוג הסגור שלך להשתמש בך, שלא בטובתך, כאשר הם לפעמים מופיעים או מדברים בשמך, אולי לא על דעתך, ובעצם דואגים לאינטרסים האישיים והמסחריים שלהם ושל אחרים. הבולט מכולם הוא איש העסקים השנוי במחלוקת רוני מאנה, חבר אישי שלך ונהג משפחתי מתנדב, שהכריז בפומבי עוד לפני הבחירות שמצפה לו תפקיד מרכזי אצל ביבי.
מאנה כופה את עצמו עליכם ואתם לא מנסים למחות בידו. אפילו המאבטחים קיבלו אותו כחלק מן הנוף. אין לי ספק שמאנה יקצור לעצמו במוקדם או במאוחר פירות מהקירבה היתרה שלו אל ראש הממשלה ושר-העל במשרד האוצר.
יש כבר בשטח סיפורים שיכולים להוות סימפטום לאורחות התנהגות ולהלכי רוח. לפני כמה ימים התפאר בפומבי אחד, צחי ברוורמן, מנהלה של חברה עירונית בנס ציונה, תחמן וקומבינאטור שהזדנב בחודשים האחרונים אחרי ביבי וזוקף לזכותו את חברותו בוועדה פנימית בליכוד שפסלה את מיקומו של משה פייגלין ברשימת הליכוד לכנסת.
ברוורמן גילה באחרונה בפומבי שביבי הורה לשר לאיכות הסביבה גלעד ארדן ולשר התקשורת משה כחלון לבחון אפשרות לקבל אותו כמנכ"ל של משרדיהם, אך לדבריו את התקשרת אליו ואמרת לו שלא יקבל את התפקידים האלה מאחר שאת מתעקשת כל כולך שהוא יעבוד דווקא בלשכה של ביבי. אם אומנם בחשת בעניין זה - הדבר חמור. אם ברוורמן בדה דברים מליבו הדבר מעיד על-כך ששום דבר לא השתנה. בכל מקרה, כדאי לך לבדוק נושא זה.
לא פחות מורכבת הינה מעורבותו של שעיה סגל, לשעבר עיתונאי בכיר במעריב וכיום בעל חברה לייעוץ תקשורתי. סגל הפך להיות יועץ סתרים פוליטי של אריאל שרון. עתה הוא מככב בלשכתו של נתניהו. את נתת את ברכתך לשיבוצו כיועץ אסטרטגי בלשכה, אחרי שככל הנראה הרעיף עליך מפיו מפיק המרגליות מחמאות. למחמיאים הייתה אצלך תמיד תקווה.
אני לא מתרגש ומתרשם מכך ששעיה סגל פועל בלשכה בהתנדבות. מתוך מסמך פנימי שמצוי בידי אני למד שבתקופה שבה כיהן ביבי כשר האוצר, הגיש לו שעיה סגל בכתב את רשימת לקוחותיו שלא הייתה מביישת אף יחצן צמרת: קבוצות דלק ו'ים תטיס' של יצחק תשובה, איל ההון סטף ורטהימר, הרשות השנייה, הרשות לפיתוח הגליל, אתר החרמון ועוד. שעיה סגל התחייב בכתב בפני נתניהו שאם וכאשר יעלה במשרד האוצר נושא שקשור באחד מלקוחותיו, הוא יימנע להיות מעורב בדיונים ובקבלת ההחלטות.
אני סקרן לדעת אם שעיה נתן באחרונה לביבי רשימה מעודכנת של לקוחותיו החדשים. אם לא - מוטב שיזדרז לעשות זאת. חבריו של סגל מצביעים על יושרו האישי וטוענים שמעולם הוא לא קיבל לקוח בזכות קרבתו לשרון ולנתניהו.
ללא כל קשר לפעילותו ההתנדבותית של שעיה סגל בלשכתו של נתניהו, תנועת אומ"ץ, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, בוחנת כבר נושאים המעלים חשד לניגוד אינטרסים של אישים הפועלים בקרבתו של ראש הממשלה, דווקא בשכר.
בהקשר לכך פנינו כבר השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות מינויו של איש העסקים אורי יוגב ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הכלכלית הממלכתית.
שעיה התנדב להשתתף לפני כמה ימים בתוכנית "תיק תקשורת" כדי להסביר מדוע את מסרבת להתראיין ולהשיב על שאלות שונות בעלות עניין לציבור שהתעוררו באחרונה. אחרי שהוא החמיא הפעם בפומבי לכישוריך, הביא נימוק שספק אם שכנע אפילו אדם מבריק מסוגו: את מסרבת להתראיין משום שאת טרודה ועסוקה מעל הראש וגם יש לך ילדים בגיל העשרה. מעניין אם הנימוק הצולע הזה הוא פרי יצירה עצמית שלו או הברקה שלך.

רוח קרב וקשיי הפנמה

בחג הפסח האחרון פישל 'ידיעות אחרונות', כאשר פרסם ידיעה לא בדוקה כאילו נזקקת לעובדת משרד ראש הממשלה שתשמש כמלצרית להגשה בליל הסדר שנערך בביתכם הפרטי בירושלים שבו אתם ממשיכים להתגורר. במקרה הזה לא מעדתם. הטעות שלך ושל ביבי הייתה הסכמתכם להיענות לבקשתו המחוצפת של ראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט, שביקש להמשיך ולהתגורר זמן קצר נוסף במשכן ראש הממשלה. אני מכיר היטב את אולמרט; הוא לא יהסס להתל בכם ולמשוך זמן. כיום אולמרט הוא אדם פרטי ויכול בהחלט להרשות לעצמו דירה עד שביתו החדש ביישוב בהרי ירושלים יהיה מוכן לכניסתם של עליזה ושלו. אולי משום כך אתם מעדיפים לבלות את סופי השבוע שלכם בביתכם בקיסריה.
לעניות דעתי, ההחלטה שלה נתת הסכמתך הינה שגויה וצורמת בתקופה זו של משבר כלכלי, פיטורים המוניים והידוק החגורה. הפרסום האחרון בתקשורת, שלפיו מתקיים דיון לשכור וילה עבור מאבטחיו של ראש הממשלה בסכום של 20 אלף שקלים לחודש מחשבון הקופה הציבורית, מקומם. בכל ימות השבוע נשארות הוילות ריקות.
שרה היקרה, כל הסימנים מעידים על-כך שאנשי התקשורת חסרי המעצורים, שנעצו בכם את ציפורניהם בתקופת שלטונו הראשונה של ביבי כראש ממשלה לפני תריסר שנים, מצויים כבר בכוננות כדי "להתלבש" מחדש עלייך ועל ביבי. ראי הוזהרת. תקופת שלטונו הראשונה של ביבי כראש הממשלה לפני תריסר שנים עלולה לחזור על עצמה. עיתונאים ש"יחפשו" את ביבי, לעיתים ממניעים לא טהורים, יציקו לך ללא הרף ויהפכו אותך מטרה נייחת לניגוחו של בעלך.
מאז ומתמיד הערכתי מאוד את הנחישות ואת רוח הלחימה שלך. נאמר לי שאת פסיכולוגית ילדים מיומנת, אישה דעתנית בעלת ראש פתוח, ובכך שמעולם לא חשפת את עצמך ואת דעותיך וסירבת בעקשנות להעניק ראיונות לכלי התקשורת - נגרם לך עוול. לעומת זאת, כל אימת שגילית אי-דיוקים תקשורתיים בדברים שנכתבו או שודרו אודותיך - לא ויתרת, תבעת את עלבונך ואת עלבונו של ביבי, ודרשת במפגיע להכחיש שמועות זדוניות חסרות בסיס. במקרה מסוים גילית אומץ לב והגשת לבית המשפט תביעת לשון הרע נגד אחד מכלי התקשורת. בתביעה מעין זו נטלת סיכון של חשיפה אישית לא נעימה.
הלוואי שלביבי היה אומץ לב כזה; לא בסיירת מטכ"ל שבה שירת, אלא בקיתונות השופכין שהטילו בו בנפרד והוא החריש. אבל מה לעשות שלעיתים היו הפרסומים מבוססים על עובדות. כבר אז התברר שהתקשית להפנים שאת אשת ציבור בתוקף מעמדך כרעיית ראש הממשלה, ומעמדך מחייב אותך לנהוג במשנה זהירות. בזו אחר זו נחתו עלינו "פרשות" עסיסיות שהפכו אותך ואת ביבי, שלא בטובתכם, שנויים במחלוקת לגבי שמירת כללי המינהל התקין וטוהר המידות.

כדאי שארענן את זיכרונך:

• התעורר חשד שבעל חברת הובלה העביר רהיטים פרטיים שלכם על חשבון הקופה הציבורית .
• מלאי המתנות שהוענקו לך ולביבי ע"י אורחים רמי דרג ששהו בארץ כאורחי הממשלה ואלה שצברתם בעת ביקורים בחו"ל היה צורם וזועק .בחקירה שנערכה הופרך החשד לעבירות.
• פרשת העוזרת הזרה ששירתה בביתכם, שלטענתה פיטרת אותה ושללת את זכויותיה האלמנטריות הקבועות בחוק. התיאורים הגרפיים שלה אודות זריקת נעליים לא החמיאו לאופייך.

היו גם מקרים שלא הגיעו, משום מה, לידיעת התקשורת. אחד מהם היה קשור לבזבוזים שלך בחו"ל בראשית כהונתו של ביבי כראש הממשלה. לא סמכת על המאבטחים של ביבי והעדפת לאבטח אותו אישית. משום כך הרבית להתלוות אליו לחו"ל, לרוב על חשבון הקופה הציבורית. באחת הפעמים פנה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן, אל מנהל הלשכה הראשון, פנחס (פיני) פישלר, בבקשה שיערבל חשבון הוצאות פרטי שלך עם הוצאות הלשכה. פישלר סירב בתוקף .אני מוכן לתת לך ליהנות במקרה זה מהספק שהפנייה לא נעשתה על דעתך. ליברמן לא אוהב אנשים לא צייתנים, ובכך נחרץ גורלו של פישלר שנאלץ לפרוש אחרי זמן מה מתפקידו אחרי שליברמן "תפר" לו תיק כוזב. מאחר שכפית על ביבי כבר אז את המעורבות המאסיבית שלך במינויים שונים בלשכתו, קרוב לוודאי שנתת את ברכתך אז ללכתו של פישלר. מעניין אם בדקת את הסיבות לפרישתו.
שרה, שימי לב איך שהגלגל מסתובב. כיום יש לליברמן תיקי חקירה פתוחים בחשד לביצוע עבירות מרמה, הפרת אמונים, העלמת מס והלבנת הון, ואילו פישלר הוא עורך דין פלילי פרטי מוערך.
יש אנשי זדון שמייחסים לך חלק בכישלונו של ביבי להיבחר לכהונה נוספת כראש הממשלה לפני עשר שנים בהתמודדות מול אהוד ברק. בין השאר היו כאלה שהצביעו על המעורבות הגוברת והולכת שלך מאחורי הקלעים בקבלת החלטות שונות, ועל הרחקת אנשים טובים ממנו. דבר אחד ברור לי: ביבי התקשה מאז ומתמיד להתמודד אתך. כדי להמתיק את הגלולה אומר שאת לא המצאת את זה. היו נשים נוספות של ראשי ממשלה שבחשו בקדרות אחרות. כך או אחרת, באותו ערב עגום כאשר נודע לביבי על כישלונו, הוא הודיע על פרישתו הזמנית מהחיים פוליטיים וקרא לעברך מול המצלמות במלון תל אביבי: "שרה'לה, הולכים הביתה".
ההליכה הביתה עשתה לכם טוב בתחום הכלכלי. ביבי ערך מסע הרצאות מחוף לחוף ומיבשת ליבשת, והשתכר סכומי עתק שאיפשרו לכם, בין השאר, לרכוש בית בקיסריה. המציאות הפוליטית הישראלית מלמדת שרק מיליונרים בעלי נדל"ן נוצץ ויקר נבחרים כראשי ממשלות. רשמי לפניך: ברק, שרון, אולמרט.
למשך תקופה מסוימת ירדת מכותרות התקשורת, והדבר עשה טוב לך ולנו. אחרי חמש שנים במדבר הפוליטי החל ביבי את הקאמבק שלו. קרוב לוודאי שאת נתת את ברכתך אף כי שמרת עדיין על פרופיל נמוך.

חברים חמדניים

שרה, לסיום אני חייב לשתף אותך בסיפור אישי שנוגע ישירות אליך. בבחירות הקודמות שנערכו לפני כשלוש וחצי שנים, ביקש ביבי לחזור למרות שמולו התמודד אריאל שרון הפופולרי, שפרש מהליכוד והקים את קדימה שהפכה להיות ביתם של רבים מראשי הליכוד לשעבר. באותה תקופה של ערב הבחירות נתקלתי בהזדמנות מסוימת באקראי בבית קפה בביבי, כשחברך רוני מאנה מתעקש להיצמד אליו.
מאוחר יותר שוחחתי עם אחד ממקורביו של ביבי והפניתי את תשומת הלב לנזק שעלול להיגרם לו מחברות כזו. האיש שוחח עם בעלך, חזר אלי והודה לי על הערתי. כעבור יומיים התקשר מאנה לביתי במפתיע, כולו גידופים וחרפות על הערת האזהרה שהעברתי לביבי. לא הייתי צריך לעמול הרבה כדי לנחש שביבי שוחח אתך על כך, ואת טרחת לדווח לרוני מאנה ועוד לציין את המקור. האמיני שאני רחוק מלהתרגש ממאנה, אבל אני מודאג.
זאת ועוד: בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר ביבי שימש כיושב-ראש האופוזיציה, נסעת אתו ללונדון למסע שזכה לביקורת נוקבת, ובצדק. אין זה משנה אם היה זה מסע תענוגות או שליחות מדינית חיונית. היעדר הרגישות שלך תרם למועקה הציבורית מנסיעה זו.
אני מבקש להעיר: המבחן הגדול של ביבי בתקופתו השנייה כראש ממשלה, יהיה תלוי במידה בלתי מבוטלת בך. כדאי שתפנימי את דבריו של קיקרו: "מי שנכשל פעמיים באותה האבן, ממיט על עצמו חרפה".
הפעם החרפה תהיה גם עלינו.

הבהרה / עידכון
 
מכתב האזהרה הפומבי לשרה נתניהו שפורסם לעיל עורר כצפוי תגובות חריפות ביותר, מאחר שהמדובר הוא באנשים הקשורים בדרך זו או אחרת למערכת השלטונית הממלכתית והמרכזית במדינה, אני מבקש להבהיר את הנקודות הבאות:

1) מעת שנכנס נתניהו לתפקידו כראש ממשלה, ביקרה שרה נתניהו בלשכתו רק פעם אחת.

2) היועץ האסרטגי של ראש הממשלה, שעיה סגל, שהיה בעבר עיתונאי בכיר במעריב, לא נהנה משום טובת הנאה בתפקידו הקודם כיועצו של ראש הממשלה הקודם אריאל שרון, ושל ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. סגל ידוע ביושרו האישי ובחייו הצנועים ומקפיד שלא יהיה כל קשר בין עיסוקו המקצועי כיועץ תקשורת, לבין פעילותו במשרד ראש הממשלה, אותו הוא עושה בהתנדבות.

3) רוני מאנה, ידידם של בני הזוג נתניהו, לא ביקר בלשכת ראש הממשלה מאז שנתניהו נבחר לתפקידו. לטענתו, הוא אינו עוסק במינויים כלשהם מטעם הלשכה.



לראש הדף

למרבה הבושה, פוליטיקאים בכירים מתרועעים עם עבריינים מקומיים וזרים ומכאן נוצרת מערכת יחסים בעייתית של תן וקח.. הגיעה השעה שפוליטיקאים ידירו רגליהם ממחוזות אפלים.
 
האישיות הפוליטית הבכירה ביותר שנכחה השבוע בהלווייתו של העבריין לשעבר שלומי עוז היה המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, שבא בחברתה של רעייתו ללא הפסקה ג'ודי, כדי להיפרד מידיד ותיק שסייע בבחירות הפנימיות בליכוד.
שלומי עוז, שעבד בעבר בשירותה של משפחת אלפרון שגובה חובות באמצעי סחיטה ואיומים, נעצר, הועמד לדין וריצה עונש מאסר - היה מראשי סניף הליכוד ברמת גן. עוז היה קבלן קולות שעסק ב"שיפוץ" רשימת מועמדי הליכוד לכנסת, ובדרך כלל ביצע את עבודתו ללא קבלת תמורה אלא רק בשם החברות. לא מן הנמנע שהתמורה שולמה לעיתים בדרכים סמויות וסיבוביות מבלי להותיר עקבות בשטח.
בעבר חקרה המשטרה חשדות שלפיהם חברת האבטחה "צוות ביטחון" שהייתה בבעלותו של עוז, זכתה במפתיע במכרז של רשות שדות התעופה בתקופה שבה כיהן כיו"ר דירקטוריון הרשות צבי שלום, אחיו של סילבן, אך החקירה לא הוכיחה קשר נסיבתי עברייני. צבי שלום נאלץ לפרוש מתפקידו דווקא על-רקע דוח ביקורת חמור של מבקר המדינה על התנהלות לא תקינה של הרשות בכמה תחומים.
הגיסה, ג'ודי ניר מוזס שלום, לא סלחה למבקר המדינה על כך, וניצלה את תוכנית הבוקר שלה ברדיו הממלכתי שהופקדה בידיה בנסיבות טראגיות, לצורך חיסול חשבונות משפחתי חוזר ונשנה עם מבקר המדינה. תופעה נלוזה זו הופסקה רק בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ, שמחתה על כך בפני ראשי רשות השידור שקראו את ג'ודי לאי סדר.
עוד אדם מסקרן שנכח בהלוויה היה העבריין לשעבר עומרי שרון, האיש ששלט בגופים כלכליים גדולים במדינה בחסותו של אביו ראש הממשלה אריאל שרון, פוליטיקאי מושחת שדאג לכך שכל הסובבים אותו וסוגדים לו יתעשרו על חשבון הקופה הציבורית. עומרי שרון חיפש לעצמו פרנסה נוספת כחבר כנסת, במקביל לפעילותו העבריינית בשירות אביו, ושלומי עוז סיפק לו את הסחורה שכללה עשרות חברי מרכז הליכוד. עוז לא הסתפק בכך והיה מעורב בעימות החזיתי החריף שהתפתח במרכז הליכוד בין שרון לבין נתניהו, כאשר התייצב לימין המשפחה המושחתת וככל הנראה לא עשה זאת לשם השמיים הכחולים של רמת גן אלא למען ביתו.
נתניהו לא שכח ולא סלח. במסגרת מבצע הטיהור שנערך בשנים האחרונות במטרה להרחיק אנשי פשע ועבריינים, הורחק גם שלומי עוז. זו הייתה הסיבה שנתניהו לא השתתף באבלה של המשפחה ולא בא לנחמה. שומר נפשו ירחק.
אנשי ליכוד בולטים שכן הגיעו בצנעה לשבעה, כמעט בהיחבא, היו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שר החינוך גדעון סער ושתי סגניות שר, חברות הכנסת גילה גמליאל ולאה נס. למזלם לא פגשו באביבה אלפרון, אשת הבוס לשעבר, אף היא אלמנה טרייה שהבטיחה להגיש סיעוד נפשי לבנות הצעירות של עוז ע"י שתי בנותיה בנות גילן.
באו גם שני חברים טובים של שלומי המנוח שפרשו מהליכוד והצטרפו לקדימה - שר האוצר לשעבר חבר הכנסת רוני בר-און, ויו"ר ועדת חוץ וביטחון הפורש חבר הכנסת צחי הנגבי. השניים גנבו אתו סוסים אציליים, חמורי עבודה וגמלים עזובים והמבין לא יבין.
מי שנעדרו במפתיע היו שני החברים העבריינים הוותיקים, השותפים לעסקים סמויים, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. אולמרט והירשזון קיבלו מעוז הלוואות כספיות נדיבות לצורך מימון מערכות הבחירות שלהם, אך לא טרחו להחזירן. כאשר פנה עוז אל הירשזון כמה פעמים כדי שיחזיר את הכסף, הפנה אותו אל אולמרט.

"לווה" וסחבק

הדלתות של המגה מושחת אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרדים הממשלתיים שבהם כיהן כשר, היו פתוחות לרווחה מאז ומתמיד בפני אנשי פשע ועבריינים למיניהם, שסייעו לו בדרכים שונות ואף ביקשו להסתייע על ידו. אחד ממבקריו של אולמרט היה "שוני" גבריאלי, אביה של חברת הכנסת לשעבר מהליכוד ענבל גבריאלי וקבלן קולות ותיק של יוצאי אירן במרכז הליכוד. גבריאלי ביקש לנצל את קשריו של אולמרט למען עסקי המשפחה. אולמרט לא דחה אותו על הסף. העובדה שהמשטרה חקרה חשדות שלפיהם יש למשפחת גבריאלי קשרים עם אחד מארגוני הפשע הגדולים, לא הטרידה את מנוחתו של אולמרט.
אגב, גם מנוחתו של הנשיא לשעבר משה קצב לא הוטרדה כאשר הוא ובני משפחתו היו אורחיו של גבריאלי בבית ההימורים המשפחתי בחו"ל. למרבה הצער, התמקדה חקירת המשטרה בחשד שקצב אנס והטריד מינית נשים, ולא הניבה כתב אישום שעניינו פנייתה של משפחת גבריאלי אל קצב בנושא הענקת חנינות. אומ"ץ התריעה על כך באזני היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אך ללא הועיל.
כך או אחרת, מבחינתה של משפחת גבריאלי - אולמרט ידע כיצד לספק סחורות הרבה יותר טוב מקצב. בראשית הפעילות הפוליטית שלו הצטייר אולמרט דווקא כאחד שרודף אחר הפשע המאורגן, אבל בשלהי הקריירה הציבורית שלו התברר כי הוא חבר אל אנשי הפשע, הלא מאורגנים. גם שלומי עוז היה אחד מאלה שהיה יוצא ונכנס באורח חופשי אל אולמרט. המזכירה הצמודה שולה זקן, החשודה בשורה של עבירות פליליות, שחלקן נעשו בידיעתו ובשירותו של אולמרט, מעולם לא חסמה אותו ואפילו באה להלווייתו.
אולמרט לא נהג מעולם להחזיר הלוואות כספיות נדיבות שהוא נטל לאורך שנות פעילותו הציבורית מכל מיני אילי הון ואנשי עסקים, שהיו חייבים לו בגלל "מתנות" שונות שהעניק להם בניגוד לכללי המינהל התקין ולפעמים גם בניגוד לחוק. אולמרט הערמומי קיבל את הכספים בארבע עיניים ולא נתן מעולם אישור או קבלה, והמעידה שלו בפרשת טלנסקי מבהירה את הרקע לכך. אולמרט היה סמוך ובטוח שאף אחד מנותני ההלוואות לא יגיש נגדו תביעה אזרחית בהעדר מסמכים, ולא יתלונן נגדו במשטרה ובכך יפליל את עצמו. כך נהג אולמרט גם כלפי עוז. את כספי ההלוואה לא החזיר לו, אבל מחמאות סחבקיות חילק לו בשפע.
במסע הבחירות של אולמרט, כאשר כיהן כממלא-מקום ראש הממשלה, הסב על בימה באולם ברמת גן לידו של ראש העיר צבי בר. לפתע ראה אולמרט בקצה האולם את שלומי עוז. הוא לא היסס לרדת מהבימה, לחבק את עוז ולהושיבו לידו. צבי בר לא מחה ולא התפלא. גם הוא חבר ותיק של אנשי פשע ועבריינים מקרב תושבי העיר ואף הסתייע בהם לא אחת.
עוז וגבריאלי לא היו חברי מרכז הליכוד היחידים בעלי הרקע המפוקפק. בישיבות המרכז בגני התערוכה בתל אביב ניתן היה לפגוש את יעקב אלפרון המנוח, שסבב כמו חתן בחופתו וזכה לטפיחות כתף, את זאב רוזנשטיין המרצה עונש מאסר ממושך, ואת מלך החניונים ראובן גרוס, שהוגדר ע"י המשטרה כמי שעומד בראש "ארגון פשע" ותרם בנדיבות למערכות בחירות של מתמודדים רבים. אחת מהם הייתה לימור לבנת, כיום שרת התרבות והספורט. גרוס עומד עתה לדין על מעשי שחיתות מוניציפאליים בתל אביב. רק בנס נחלץ מהעמדה לדין פלילי ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שהוא חברו הטוב של גרוס ונהנה ממתת ידו. אומ"ץ הגישה באחרונה לשר המשפטים ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדיון את חולדאי, והנושא נותר עדיין תלוי ועומד.

הקשר הרוסי

מי שסבור לתומו שרק אישים מהליכוד מתרועעים עם עבריינים כבדים טועה. עבריינים למיניהם ניתן לזהות כבעלי מהלכים, לרוב סמויים, גם ב'ישראל ביתנו', בקדימה ובעבודה. לשם רענון הזיכרון צריך אולי לציין את החיבור של איל ההון הבינלאומי אהרון פרנקל שהיה מעורב בפרשות שוחד בארץ, והינו בעל קופת שרצים שהזמין בשעתו על חשבונו לאירוע בחו"ל ארבעה אישים בכירים שהוא מחובר אליהם: הנשיא שמעון פרס, ממלא-מקום ראש הממשלה לשעבר חבר הכנסת חיים רמון, יו"ר הכנסת לשעבר חברת הכנסת דליה איציק ושר התמ"ת פואד בן-אליעזר. בעקבות תלונה שהגישה אומ"ץ למשטרה והגשת עתירה לבג"צ, החזירו פרס, רמון ופואד את דמי האירוח לקופת המדינה. דליה איציק מסרבת לעשות זאת עד היום.
אבל בתחום זה הבולט ביותר הוא שר החוץ אביגדור ליברמן, המצפצף בגלוי על החוק. בליל הבחירות האחרונות לכנסת היה אורח הכבוד באולם של ישראל ביתנו האוליגרך מיכאל צ'רנוי, בעל עבר מפוקפק בחבר העמים ששמו נקשר לכמה אירועים פליליים בארץ. מה שנחשף היה המימון הסמוי של עשרות מיליוני דולר שצ'רנוי העביר לשם רכישת חבילת מניות של בזק ע"י איל ההון גד זאבי, שעומד בימים אלה לדין פלילי. קשריהם האפלים של ליברמן וצ'רנוי לא נחשפו עדיין במלואם ע"י המשטרה, שלא מודעת לקשרים בעיתיים נוספים של ליברמן עם עבריינים בינלאומיים.
צ'רנוי לא היה היחיד בשטח. רוב האוליגרכים שנחתו עלינו בזה אחר זה במרוצת השנים, השתקעו בישראל והחלו להשקיע בה, זכו לקבלות פנים נלהבות ע"י אישים פוליטיים בכירים מלקקי ישבנים עשירים, שלא טרחו לברר את המקורות הכספיים של התרומות שקיבלו. אישים אלה לא הפנימו את העובדה שחלק מהאוליגרכים שוהים בישראל זמנית ונוהגים כלפיה כבארץ מקלט, מנצלים את שהותם בה לצרכי הלבנת כספים והברחתם לארצות שונות בחו"ל.
אין ספק שהאוליגרך המפורסם ביותר הוא ארקדי גאידמק, עבריין שנמלט מצרפת לישראל אחרי שביצע עבירות נשק עם אנגולה שעליהן הוא עומד עתה לדין שלא בפניו, ואחר כך הגיע לישראל שבה ביצע עבירת פליליות בתחומי המרמה והלבנת הון, ונמלט ממנה לרוסיה אחרי שהתברר לו כי יוגש נגדו כתב אישום פלילי וגם לא יהיה חסין מפני הסגרה לצרפת.
לבריחתו מהארץ היה רקע נוסף: גאידמק הותיר אחריו חובות כבדים שצבר במהלך ביצוע עסקות כושלות ופיזור הבטחות במהלך מסע תעתועים ופזור ערפל כבד. יש לי השערה אפיקורסית שעל פיה הגיע אלינו גאידמק, שאיש לא בדק את עברו, בשליחות של גורמים רוסיים רמי דרג, אולי אף על דעתו של ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, כדי לתקוע יתדות לעת מצוא במערכות שלטון ממלכתיות ומוניציפאליות ולהשתלב גם בתקשורת. לשם כך התחבר גאידמק עם אישים פוליטיים שונים ואף מימן בסתר כמה מהם, ועובדה מבחילה זו תתברר במוקדם או במאוחר.
מי שזיהה את הפוטנציאל הכספי הבלתי נדלה שגלום בגאידמק היה אולמרט, שהציע לו לרכוש את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בדרכו המדומה לכיבוש העיר. גאידמק סיפר כעבור זמן כי אולמרט אילץ אותו לשכור את שירותיו המשפטיים של עורך הדין אורי מסר, שהיה בעבר שותפו לעסקים של אולמרט והמשיך לשמור אתו על קשרים כספיים עלומים. אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה למשטרה בנושא זה, וביקשה לחקור חשד שלפיו מסר העביר לאולמרט עמלת תיווך בפרשת רכישת קבוצת הכדורגל. במקביל טענו שיש חשד סביר שמסר מעביר לאולמרט עמלות מעסקות שאולמרט תופר עבורו במינהל מקרקעי ישראל ובמקומות אחרים ואף פירטנו אותן (לצערי, המשטרה לא חקרה נושא רגיש זה, אולי משום שהתמקדה במערכת הקשרים הכספית בין אולמרט ומסר בפרשת טלנסקי ובשירותים המיוחדים שהעניק אולמרט ללקוחותיו של מסר במרכז ההשקעות).
קשה לשכוח שהנדיבות של גאידמק הייתה גם הומאנית לשמה וסייעה לאזרחים רבים בעורף בימי מלחמת לבנון השנייה, ובמישורים נוספים. אילו היה גיאדמק מתמנה לשר מטעם הגמלאים כפי שתכנן, או לחילופין נבחר לכנסת בדומה לעבריין נמלט אחר, שמואל פלטו שרון, שנותר בישראל ומחובר לאישים פוליטיים בכירים ואף מככב בתוכניות ריאליטי, ייתכן שהיה נשאר בארץ ונחלץ מצרותיו בסיוע. אבל הוא נכשל ונאלץ להימלט. ייתכן שבימים אלה הוא עושה חשבון נפש בסנט פטרסבורג, כדי לברר היכן הוא טעה.
מי שמבכה את גאידמק הם ללא ספק לא רק נושיו, אלא גם כמה ראשי ערים שנהנו מחסדיו. לא במקרה עלתה על סדר היום הציבורי הצעה להקים ברחבי הארץ משטרות עירוניות שינסו להתמודד עם הפשיעה המקומית הגואה. אין ספק שמערכות יחסים מיוחדות על בסיס של תן וקח, שפיתחו בעבר שורה של ראשי ערים בהן, תרמו להחרפת התופעה. שלושה ראשי ערים לשעבר שבלטו בתחום זה היו אלי לנדאו מהרצליה, צבי צילקר מאשדוד ושוקי פורר מרחובות. אני גאה על כך שאומ"ץ סייעה בדרך זו או אחרת לסיום תקופת כהונתם.
המבחן הוא בידי יורשיהם. הפשע והשלטון עלולים להתמזג בתופעה ההרסנית הקיימת של הון ושלטון. אין ספק שההון, שהתחבר במרוצת השנים לשלטון במדינה ולעיתים שימש אמצעי שליטה בשורה של אישים פוליטיים, היה בחלקו כספים שנצברו באמצעות ביצוע עבירות מס, הלבנת הון, הברחות ועפ"י גניבות.
למרבה הצער והבושה, אילי הון מקומיים וזרים הפכו מזמן להיות בישראל אנשים מחוזרים ע"י ראשי המדינה לדורותיהם, שנמנעו מלפשפש ולנבור במקורות ההתעשרות שלהם. הגיעה השעה שההון יתרחק מהשלטון.
ככל שיזדרז ייטב לנו.

לראש הדף

הרקורד הפלילי של אולמרט וליברמן מחייב לכלוא אותם בהקדם מאחורי סורג ובריח, אבל לשניהם יש, לפי כל הסימנים, תוכניות אחרות לחלוטין.
  
הילכו שני פוליטיקאים בכירים נוכלים יחדיו כדי לנסות להשתלט פעם נוספת על שלטון החוק במדינה בלתי אם נועדו ופעלו כבר בעבר בתחום זה?
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, רב מגה מושחת, ושר החוץ אביגדור ליברמן, חשוד סידרתי בביצוע עבירות פליליות, שרוקמים בימים אלה פעם נוספת - בנפרד - תוכנית במטרה למנוע הגשת כתבי אישום נגדם, עלולים לחזור ולשתף פעולה ביניהם בעתיד הקרוב כפי שנהגו בעבר.
הרקורד הפלילי של אולמרט וליברמן מחייב לכלוא אותם בהקדם מאחורי סורג ובריח, אבל לשניהם יש, לפי כל הסימנים, תוכניות אחרות לחלוטין. ליברמן רוצה לשרוד קדנציה מלאה כשר החוץ ורואה בתפקיד זה מקפצה לראשות הממשלה, ואילו אולמרט חפץ להמשיך לעשות לביתו הרבה כסף בארץ ובחו"ל ולאחר מכן לעשות קאמבק פוליטי.
בשלב זה השניים מפריחים בלוני ניסוי, מתגרים בגופי אכיפת החוק, משקרים על ימין על שמאל ועל מרכז, מתמרנים את המערכת המשפטית ויוצרים ערפל סביב כוונות הזדון שלהם. אולמרט שלף באופן מפתיע את מחלת סרטן הערמונית שלו, שנחה לאורך כל תקופת כהונתו כראש הממשלה והייתה ממשיכה כנראה לנוח שנת לא ישרים אילו בעליה לא אולץ להתפטר מתפקידו. בעיתוי מוזר מיד אחרי פרישתו של אולמרט ולקראת תחילת השימועים בשלושה כתבי אישום שמצפים לו, התעוררה המחלה והחלה להחריף. הנוסע המתמיד אולמרט חזר לסורו ונערך לחידוש נסיעותיו לחו"ל, חלקן לצרכי ריפוי וחלקן למטרות אחרות, גלויות וסמויות.
מתוך מעקב צמוד אחר מעלליו של אולמרט בעבר וניסיונותיו החוזרים ונשנים לשבש חקירות והליכים משפטיים, לא אתפלא אם אולמרט יצור בארה"ב קשר עם משה טלנסקי, האיש שהפליל אתו בעדותו בבית המשפט בירושלים. אולמרט מסוגל לכל. בשלב זה סמך בית המשפט העליון את ידו על דחיית מועדי השימוע; תנועת אומ"ץ מאחלת לאולמרט רפואה שלמה והחלמה מהירה.
מתוך ראיית הנולד ועל-מנת שתהיה שלמה עם עצמה פנתה השבוע אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה שיבקש מבית המשפט מינוי של רופא בלתי תלוי, שיקבע אם אומנם חלה החרפה רפואית אמיתית במצבו של אולמרט שתחייב אולי שהות ממושכת בחו"ל והקפאת המשך ההליכים המשפטיים בתיקי השחיתות הסגורים והפסקת החקירות בתיקים הפליליים הפתוחים. עד כה לא הגיב מזוז על פנייתנו.

מני מזוז לארוחת בוקר

ליברמן שינה את הטקטיקה שלו כלפי משטרת ישראל מאז שהפך לשר החוץ, תפקיד המחייב גישה דיפלומטית. בעבר תקף ליברמן חריפות את ראשי אגף החקירות של המשטרה וכינה אותם בכינויי גנאי. זמן מה לפני שהוקמה הממשלה, בתקופה שבה הגיש עתירה לבג"צ בעניין התמשכות החקירות של המשטרה לבירור החקירות נגדו, טען במצח נחושה שהוא ישר יותר מכל חוקרי המשטרה. בימים האחרונים, אחרי שנחקר כבר כשר החוץ, כינה את חוקריו: "חבר'ה נחמדים שעושים את עבודתם כהלכה".
אני מציע לכל אלה שנוגעים בחקירות של ליברמן שלא לבלוע את הפיתיונות המורעלים שלו, גם אם הוא טרח למרוח עליהם דבש. ליברמן מצוי עתה בשלב ניסיון השתלטות על היעד המשטרתי בעזרתם של השר החדש לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ הסר למרותו, והצוות החדש של עובדי לשכתו שעוברים מסלול אימונים אצל ליברמן.
אולמרט וליברמן, הערמומיים הבלתי נלאים, ינסו בחודשים הקרובים למרר את חייו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהינו תמים מדי בהשוואה לשני העבריינים הכבדים הללו. שניהם יכולים לאכול אותו לארוחת בוקר ולהישאר רעבים לקרבן אחר עד שישבעו.
בתקופה שבה כיהן אריאל שרון כראש הממשלה, ניסו ממלא מקומו אהוד אולמרט וחברו שר המשפטים המנוח יוסף (טומי) לפיד, ללא בושה, למנות את חברם הקרוב ופרקליטם האישי עורך הדין אלי זוהר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מסיבות שקופות, אך חזרו בהם ברגע האחרון וכך נסללה הדרך למינויו של מני מזוז שכיהן כמשנה ליועץ.
אולמרט וליברמן לא יבחלו בשום אמצעים כדי לקדש את המטרה הבזויה שלהם לרמוס את שלטון החוק. על הכוונת שלהם עומד עתה מזוז, שלקראת סיום כהונתו התאמן כנראה במכון כושר והצמיח שרירים. מזוז יאוים באמצעות שליחים לדבר עבירה, יוכפש בסיוע עיתונאים משת"פים ויותש ע"י פרקליטים. הכוונה הלא מוצהרת היא להביא לנטרולו של היועץ המשפטי לממשלה, לבידודו במשרד המשפטים ולדחיקתו לקרן זווית, לעמדה שבה עשוי חשבון הנפש האישי לעבור ניקוז בגלל הרצון לנסוק בקריירה המשפטית ואולי להגיע לבית המשפט העליון.
רק עכשיו מתחיל לרדת מאגר של אסימונים בקרב אזרחי המדינה, שמעכלים את הרקע לתביעתו האולטימטיבית של ליברמן בעת הקמתה של הקואליציה למנות נציג מטעמו בוועדה לבחירת שופטים. התביעה נענתה, למגינת לבם של שוחרי שלטון החוק.
מזוז עלול לשלם מחיר כבד על הפחדנות שגילה בשנים הראשונות לכהונתו מול אישי ציבור בכירים מסוגו של אריאל שרון; הביטוי העלוב ביותר לכך היה סגירת תיק האי היווני שבו נחשד שרון שקיבל שוחד מאיש העסקים דודי אפל, שזכתה לביקורת חריפה ביותר ע"י משפטנים בכירים. מאוחר יותר התעורר החשש שמזוז אימץ לעצמו שיקול דעת מוטעה שלא להגיש כתבי אישום נגד ראשי ממשלה מכהנים מחשש שפרישתם הבלתי נמנעת עלולה לפגוע במצבה הביטחוני של המדינה. מזוז נגמל מנוהג נפסד זה באיחור.
גם החלטותיו של מזוז בעבר שלא להגיש כתבי אישום נגד אולמרט וליברמן, שאיימו בפומבי על עובדי ציבור והשתלחו בפומבי בחוקריהם, על סגירת כמה תיקים פליליים של השניים ועל היסוסיו המתמשכים להגיש כתבי אישום נוספים, לא תרמו למצבו.
באופן פורמאלי מסתיימת תקופת כהונתו של מזוז בראשית השנה הבאה. צמד הנכלולים הפוליטיים חסרי המעצורים יעשו הכול כדי לקצר את כהונתו של מזוז ולהמאיס אותה עליו. אולמרט וליברמן יפזרו מלכודות לתפישת עכברים. מי שאינו עכבר לא ילכד בהן. זה יהיה מבחנו האמיתי של מזוז.
היועץ המשפטי לממשלה משמש למעשה כתובע הכללי של המדינה הממונה ישירות על פרקליט המדינה, שבידיו הסמכות הבלעדית לחרוץ לשבט או לחסד את גורלם של נבחרי ציבור בכירים שסרחו והסריחו את המערכת השלטונית. עצמתו המשפטית של היועץ הינה כמעט בלתי מוגבלת. הבג"צ מתערב לעיתים רחוקות בהחלטותיו. היועץ המשפטי לממשלה עצמאי מכוח החוק בהחלטותיו והכרעותיו ואינו כפוף פורמאלית לאיש, אבל עצם העובדה שהוא מסווג כעובד בכיר ביותר במשרד המשפטים, יוצרת לכאורה תלות מסוימת בשר המשפטים.
לשבחו של מזוז יאמר שהוא לא היסס ללכת ראש בראש מול שר המשפטים לשעבר חיים רמון, להגיש נגדו כתב אישום על הטרדה מינית ולהביא לסילוקו מהמשרד. פחות נחרץ היה מזוז מול שר המשפטים היוצא, פרופ' דניאל פרידמן, שהשליך בליסטראות בשופטי בית המשפט העליון. כשרעמו התותחים לשני הכיוונים השתמש מזוז ברובה ציד לעבר המטרה.

טוב שכן קרוב

לכאורה אין למזוז בעיה עם שר המשפטים הנוכחי, עורך הדין פרופ' יעקב נאמן, מאחר שהוא לא כיהן בתפקיד היועץ בתקופת כהונתו הקודמת של נאמן כשר המשפטים בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו.
נאמן המפולפל נוטר טינה עזה לפרקליטות בגין הגשת כתב אישום נגדו על הגשת תצהיר כוזב שבגינו נאלץ להתפטר מתפקידו. זיכויו בדין של נאמן לא מחק את העלבון הצורב שלו.
קיימת בעיה מסוג אחר שמזוז חייב לתת עליה את הדעת מיד. מוטלת עליו חובה למנוע משר המשפטים החדש מלקבל מידע כלשהו על תיקי החקירה של אולמרט וליברמן. קרב המנע: עורך הדין נאמן שימש בעבר פרקליטם הפרטי של אולמרט ושל ליברמן, ומכיר היטב את כל השטיקים של השניים. נאמן גם סייע בשעתו לאולמרט, בתקופה שבה כיהן כראש עיריית ירושלים, להיחלץ מהרשעה ודאית בתיק פלילי שבו הועמד לדין על עבירות שביצע כאשר כיהן כגזבר הליכוד, בהן הגשת רישומים כוזבים לשלטונות המס, מרמה והפרת אמונים.
פרקליטת המדינה דאז דורית ביניש, היססה אז מלתמוך בהגשת כתב אישום נגד אולמרט, ובכך ריפתה את ידיו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש שאולמרט הצליח לשטות בו ללא הרף. רק עתירה שהגישה עמותת אמית"י(גלגולה הקודם של תנועת אומ"ץ), הביאה להעמדתו של אולמרט לדין באיחור רב ע"י היועץ המשפטי לממשלה החדש מיכאל בן יאיר.
בתצהיר שהגשתי לבג"צ פירטתי כבר אז את מעלליו של אולמרט, שהיו בבחינת "פרומו" לגבי עבירת פליליות חמורות פי כמה שהוא ביצע בתפקידיו המיניסטריאליים. נאמן העיד לטובתו של אולמרט וניסה לסבך את הגזבר השני של הליכוד, מנחם עצמון, שביצע את אותן העבירות והורשע. בספרי 'זעקי ארץ מושחתת' הצבעתי על כך שמשרד הפרקליטים של נאמן היה אחד המשרדים שטיפל, אולי באקראי ואולי לא, בנושא הרכבת הקלה בבירה.
החברות האישית בין נאמן לאולמרט באה לידי ביטוי במגורים משותפים של שתי המשפחות בבית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, שמומן בחלקו מכספים שאולמרט שאב בדרך לא חוקית בעקיפין מקופת המדינה. ליברמן נועץ בשעתו בנאמן לגבי התמשכות החקירה המשטרתית בעניינו, שחוגגת בימים אלה את העבירה שלה בת תריסר השנים.
לפני זמן קצר פניתי אל נאמן בשם אומ"ץ וביקשתי שיודיע בפומבי שהוא ממדר את עצמו מכל עיסוק במישרין או בעקיפין בתיקיהם של אולמרט וליברמן. אנחנו ממתינים לתגובתו בטרם נכלכל את צעדינו הבאים.

ביבי לא למד

מי שלמרבה הצער שותק, מגלה פאסיביות ולא משמיע את קולו על הפעילויות הגלויות ועל הערכות לפגיעה בשלטון החוק, הוא ראש הממשלה החדש נתניהו. נתניהו מבקש להשכיח בהתנהלותו הנוכחית המאופקת את תקופת כהונתו הכושלת כראש הממשלה ולתקן את השגיאות הרבות שעשה אז. ביבי החריש, כידוע, לאורך התקופה שבה כיהן כיו"ר האופוזיציה, ובשם הממלכתיות לא אמר מילה על השחיתות השלטונית המפלצתית בכלל ועל ראש הממשלה אולמרט בפרט.
חשבתי לתומי שבתפקידו כראש הממשלה הוא נגמל כבר מפחדיו, מידו הארוכה ומפיו המלוכלך של אולמרט, ויכול לנהוג כלפיו בחוסר ממלכתיות. נראה שטעיתי. עכשיו מתברר שנתניהו חושש גם מידו הקצרה של ליברמן. נתניהו נכנע לליברמן כאשר הפקיד בידיו את המשרד לביטחון פנים, את ראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת וכאמור, מעורבות בבחירת שופטים. העובדה שביבי הצליח, כביכול, לכופף את ליברמן בסילוקו של פרופ' פרידמן ממשרד המשפטים אינה מוכיחה דבר, שכן יורשו פרופ' נאמן, שנתמנה עפ"י דרישתו האולטימטיבית של ליברמן על מכסת שר הליכוד, הוא חבר קרוב של נתניהו.
על הפרק תעמוד בחודשים הקרובים בחירתו של היועץ המשפטי החדש לממשלה. נאמן יהיה גם הוא מעורב ללא ספק בבחירה. השאלה היא כיצד ינהג נתניהו בנושא רגיש ומשמעותי כל כך לשמירת שלטון החוק.
אני מבקש לרענן את זכרונו מחשש שהוא שכח: אולמרט וליברמן פעלו גם לפני תריסר שנים בניסיון להשתלט על שלטון החוק במדינה, על-מנת לשתול איש משלהם שיעניק בבוא בעת הכשר למעשיהם הפליליים. אבל בניגוד לשחקנים הפוליטיים האחרים בפרשה המבישה, הם שמרו כלפי חוץ על פרופיל נמוך ופעלו בעיקר מאחורי הקלעים. היה זה בתקופת כהונתו הקודמת של בנימין נתניהו כראש הממשלה, כאשר כמה אישים פוליטיים בכירים רקחו במסתרים תוכנית למנות את עורך הדין רוני בראון לתפקיד היועץ המשפטי של הממשלה.
מאחורי המזימה הסתתרו חבר הכנסת צחי הנגבי, ששימש אז כשר המשפטים וזכר לבר און לטובה את תקופת ההתמחות המקרטעת שלו במשרדו, השר לשעבר אריה דרעי מש"ס - רב אלוף בתככים ותרגילים פוליטיים מסריחים, שר החוץ אביגדור ליברמן ששימש אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואיש העסקים דודי אפל בעל המעורבות הפוליטית בליכוד וחברם הטוב של דרעי וליברמן, האיש שהשחית אישים פוליטיים רבים ובראשם אריאל שרון.
אהוד אולמרט, ששימש אז כראש עיריית ירושלים, נתן את ברכתו הסמויה למהלך וידע היטב שחברו הטוב רוני בר און יידע כיצד לגונן עליו. הניסיון הנואל לא צלח. בראון כיהן יום אחד בלבד כיועץ משפטי לממשלה וגם זה היה יותר מדי.
הדמות הטראגית בכל הפרשה המסואבת הזו של ניסיון להשתלט על שלטון החוק היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסמך את ידו על המינוי של בראון מבלי שטרח לבדוק לעומק את המתרחש. נתניהו ויתר המעורבים נחלצו בעור שיניהם מהפרשה, אחרי שאליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה שבא במקום בר-און, הסתפק בדוח ציבורי חמור וביבי נחלץ. כדאי שהפעם יקדים נתניהו את התרופה למחלה שעלולה להכריע אותו ולקצר את תקופת שלטונו בצורה מבישה.
עיתונאי הבית של אולמרט, בן כספית ממעריב, החל לכהן השבוע כעיתונאי הלשכות של נתניהו וליברמן, כאשר טען שהשניים לא ידעו על מהלכיו האחרונים של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ בפרשת הסכסוך בין המפכ"ל דודי כהן וניצב אורי בר לב. אני רק מקווה שנתניהו לא יקיף את עצמו בעיתונאי חצר עלובים מסוגו של כספית על-מנת שיסוככו עליו ויאתרגו אותו בעת הצורך. מוטב שלא יהיה צורך בכך.
יש לי סיבות טובות להיות מודאג מכך שהשחיתות השלטונית בתקופתו של נתניהו לא תדעך ולא תיבלם. ערב הבחירות האחרונות לכנסת פנתה אומ"ץ אל נתניהו וביקשה ממנו שיכלול במצע של הליכוד התחיביות להיאבק בשחיתות השלטונית אך נתניהו חמק מכך. השבוע גילה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, בראיון לעיתונאי צבי זרחיה ב'דה מארקר', כי פנה אל נתניהו לפני הקמת הממשלה החדשה בדרישה שיכלול בקווי היסוד שלה את המאבק בשחיתות השלטונית אך הוא לא נענה.

והמשכיל בעת הזו לא ידום ויעמוד על המשמר.

לראש הדף

הפוליטיקאי הגברתן עם הקשרים המפוקפקים והחשדות לעבירות חמורות, מיצב עצמו כבריון הממשלה שכולם מפחדים ממנו, וכעת שולט בכל זרועות החוק.
 
יומיים בלבד הספיקו לאביגדור ליברמן, שר החוץ החדש בממשלתו של בנימין נתניהו, להוכיח שלכינוי "איווט האיום" שדבק בו בעבר הרחוק יש עדיין כיסוי גם בתקופה זו. בעת חילופי השרים במשרד החוץ הכריז ליברמן, בנוכחותה של ציפי לבני, כי הוא לא מאמין בשלום אלא דווקא ביד חזקה כלפי הפלשתינים, והודיע שהוא מבטל את הסכם אנאפוליס שחייב תחילתו של מו"מ מדיני איתם ללא התניה מוקדמת של חיסול הטרור.
לבני הנדהמת לא הגיבה דבר בנוכחות ליברמן, שכלפיו היא חשה יראה בלי כבוד מאז שמינה אותה לפני תריסר שנים למנהלת רשות החברות הממשלתיות ועקבה אז מקרוב אחר הכוחניות הרבה של ליברמן בתפקידו כמנהל משרד ראש הממשלה. גם כאשר נשאה לבני את נאומה האופוזיציוני הראשון בכנסת והפגינה רוח לחימה, נחישות ואומץ לב מרשימים כאשר שפכה אש וגופרית על הממשלה החדשה, בעיקר על שר הביטחון אהוד ברק, התעלמה מליברמן.
ברק הוא מכאן ואילך אויב משותף של לבני, שכועסת על בגידתו והצטרפותו לממשלה, ושל ליברמן שמתעב אותו מזה זמן, טוען שהוא שר ביטחון גרוע ומסרב לשבת לידו סביב שולחן הממשלה. מפחיד לחשוב כיצד יתפקדו שני הצ'ילבות במטבחון הממשלתי הצר שעלול להידרש לקבל הכרעות ביטחוניות קריטיות לגורלה המדינה.
התכונות החיוביות שגילתה לבני בתפקידה החדש כיו"ר האופוזיציה היו חסרות לנתניהו שכשל בתפקיד זה. בתירוץ דחוק של התנהגות ממלכתית מדומה החריש נתניהו מול מעלליו הפליליים של המגה-מושחת, ראש הממשלה הפורש אולמרט, והשמיע קולות רפים מול כשליו הביטחוניים והמדיניים.

התלמיד עולה על רבו

לבני קוננה מאוחר יותר בכלי התקשורות על ליברמן שבמחי פה אחד הוא החזיר את המדינה 20 שנה אחורנית, ובעצם היא שמחה שלא הצטרפה לממשלה זו שפניה למלחמה ולא לשלום. ואמנם, אחד מבכירי החמאס, סאלח אלברדאוויל, קרא לפת"ח לשקול מחדש את כל ההסכמים שנחתמו עם האויב הציוני, ללכת לאחדות פלשתינית ולחדש במשותף את פעולות הטרור נגד ישראל.
נתניהו לא הגיב על דבריו של שר החוץ שלו מחשש שיכנס עם ליברמן לעימות חזיתי ראשון. נתניהו מודע היטב לכך שליברמן לא מעריך אותו יותר מדי, וסבור שהוא פחדן קצר מועד שנכנס לפאניקות לעיתים מזומנות. נתניהו, מצידו, מתקשה לשכוח עד היום שליברמן הגברתן היה שומר בארים לפני שהוא צירף אותו לחיים הפוליטיים ומתקשה להיגמל מהכוחניות שלו.
וכך קורה שהתלמיד ליברמן סבור מזמן שהוא עלה על רבו נתניהו ואינו חושש לאיים עליו, והוא יעשה בממשלה החדשה ככל העולה על רוחו. הוא מבין היטב שעל מה שהוא יעולל נתניהו לא יעז להענישו ולהוציאו מכיתת הממשלה. בכל מקרה יש כבר סימנים ראשונים לכך שממשלת הימין החלה את דרכה ברגל שמאל. מי יודע, אולי הדבר נובע מכך שמפלגת העבודה הצטרפה אליה ברגע האחרון.
הפה בגדול של ליברמן יביא לנו, בתקופה שבה הוא יכהן כשר החוץ, צרות צרורות בצרורות. למטרה מטורפת זו יהיה לליברמן מספיק זמן, בעיקר אחרי שהכריז על כוונתו להתייצב במשרד מדי בוקר בשעה 7 וחצי בבוקר ולצאת ממנו רק ב-10 בלילה.
סגן שר החוץ, חבר הכנסת דני איילון, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, טען אומנם שהיחסים של ליברמן עם מצרים ישתפרו בקרוב מאוד חרף המשקעים של העבר, אבל בינתיים המציאות טופחת על פניו וקופחת על ראשינו. בימים האחרונים זכה ליברמן לקיתונות של שופכין בגלי התקשורת המצריים, שהציגו אותו כבריון וחסר מעצורים לעת סכנה שהתנהלותו הלא אחראית עלולה להמיט שואה על האזור. בסוף השבוע הבהירו נציגים מצריים רשמיים שכל עוד לא יתנצל ליברמן בפני הנשיא מובארק על דבריו הקשים כלפיו בכנסת, כאשר שלח אותו לכל הרוחות בגלל סירובו לבוא לפגוש מנהיגים ישראלים בירושלים, לא תשוחח עמו. מצרים לא מוכנה לסלוח לליברמן על איומים שהשמיע בעבר בעניין הפצצת סכר אסואן, ומצפה שגם בנושא זה יחזור בו ליברמן מדבריו.
אבל ליברמן אינו מן המתנצלים. קיימים סיכויים שהוא יחזור וישתלח במצרים בנושא המשך הברחת נשק לחמאס באמצעות המנהרות. התדרדרות היחסים בין ישראל ומצרים בעידן ליברמן הינה בלתי נמנעת.
הממשל האמריקני החדש מסתיר עדיין את דאגתו ממה שעלול ליברמן לעולל לשלום העולם, ומודע היטב לכך ששר החוץ הישראלי החדש ינסה לגרור את ישראל לעברו של חברו, השליט הרוסי פוטין, על חשבון הקשרים ההיסטוריים המסורתיים עם ארצות הברית. בשלב זה מתפעל ליברמן משיחה טלפונית מנומסת שהייתה לו השבוע עם שרת החוץ האמריקנית, הילארי קלינטון, בתיווכו של סגנו. קלינטון בירכה את ליברמן לרגל מינויו, אבל צעד זה הינו בבחינת לעג לרשע. היחס האמיתי כלפי ליברמן יהיה חשדהו ואל תכבדהו.
עם זאת, הממשל האמריקני מעודכן היטב במה שמתרחש בישראל; שבחודשים הקרובים יהיה טרוד ליברמן בניסיונות נואשים להיחלץ מהבוץ הפלילי שבו הוא שקוע עד צוואר, וכי סיכוייו לכהן כשר החוץ עד סוף השנה קלושים; אבל בשלב זה ליברמן הערמומי והמתוחכם קובע, למרבה הצער, את סדר היום של הממשלה החדשה, המשולב באינטרסים האישיים שלו. לשם מימוש מטרותיו מטיל ליברמן את חיתתו על הממשלה ואנחנו ניאלץ, במקודם או במאוחר, לספוג את הרסיסים.
לא במקרה ביקש ליברמן, שכשל לאורך כל דרכו הציבורית, לשלוט בשלטון החוק במדינה, ונתניהו התמסר לו בקלות בלתי נסבלת. תחילה התעקש ליברמן על כך ששר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן ימשיך בתפקידו. פרידמן, זולל בית המשפט העליון, שימש כבר כשומר ראשו הפלילי של מיטיבו אולמרט, הגן עליו, ופעל לדחיית המשך החקירות נגדו בתום הקדנציה. ליברמן זקוק לשר משפטים מסוגו של פרידמן על-מנת שישמור על האינטרסים הלא חוקיים שלו.
בכורח הנסיבות נכנע ליברמן בצורה טקטית, והסכים להקריב את פרידמן תמורת מינויו של פרופסור אחר למשפטים, עורך הדין יעקב נאמן, ששוטם את המערכת המשפטית מאז שלטענתו תפרה לו בעבר תיק ואילצה אותו לפרוש מתפקיד זה. למרבה האירוניה, עורך הדין נאמן הגיש לליברמן בעבר חוות דעת משפטית בעניין התמשכות חקירותיו במשטרה, שחגגו בסוף השבוע קבל עם ומדינה את חגיגת בר המצווה שלהן.

ביבי נרדם בשמירה

בשיחה שהייתה לי בשבוע שעבר עם שר המשפטים החדש, הוא התחייב להימנע מהשתלחות פומבית בשופטים כפי שעשה קודמו, אך הבטיח שימשיך בביצוע רפורמות חיוניות במערכת המשפטית במטרה למנוע עינוי דין וסבל מהציבור.
במטרה למנוע מצב של ניגוד אינטרסים ממלכתי בין נאמן לבין ליברמן, מתכוונת אומ"ץ לפנות מחר אל שר המשפטים החדש בבקשה שימדר את עצמו בפומבי מקבלת מידע כלשהו על תיקי החקירות של ליברמן, לקוחו לשעבר. אני תוהה לדעת מה תהיה תגובתו.
ליברמן שלח גרורה נוספת למערכת המשפטית כאשר סיכם עם נתניהו, בעת שנרדם בשמירת הממשלה שהוא עומד בראשה, על מינוי אחד ממקורביו, חבר הכנסת דוד רותם, כיו"ר החדש של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, וכן קיבל נציג בוועדה למינוי שופטים. מי שמצוי בדרכי עבודתה של הוועדה וסמכויותיה, מבין שרוחו של ליברמן תרחף מעל נושא התחיקה בכנסת ומשפט של הכנסת והוא ינווט את סדרי העדיפות שלה ודרכי פעולתה
ואם לא די בכך, גם השר החדש לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' מראשי 'ישראל ביתנו', הוא מינוי מכוון של ליברמן. למרות שאהרונביץ' היה בעברו הרחוק סגן מפכ"ל בדרגת ניצב, הוא אינו מסווג כאיש חזק. ליברמן לא אוהב סביבו אנשים חזקים ועצמאיים במעשה או בחשיבה. כאשר גילה, למשל, בקדנציה הקודמת של הכנסת כי אחד מחברי הסיעה, חבר הכנסת ישראל חסון סגן ראש השב"כ לשעבר, אינו שר למרותו - הרחיק אותו מצמרת הסיעה וקידם במקומו את אהרונוביץ ואף מינה אותו כשר התיירות (חסון פרש בינתיים מ'ישראל בתינו' וחזר לכנסת הנוכחית כאחד מחברי הכנסת של קדימה).
על מידת התלות של אהרונוביץ בליברמן יכולה להעיד העובדה שמעשי השחיתות של ליברמן לא הטרידו את מנוחתו ולא היה לו העוז לבקש מליברמן שלא יהיה נוכח בטקס חילופי המשמרות במשרד לביטחון פנים שבו קיבל את התפקיד מאבי דיכטר. ליברמן ביקש לשדר באותו המעמד לחברי סגל הפיקוד העליון של המשטרה, בהם ראש אגף החקירות והמודיעין ניצב יואב סגלוביץ, שהוא למעשה הבוס הגדול של אהרונוביץ וכדאי להם לקחת בחשבון שקידומם האישי תלוי בו.
לפני כמה חודשים שלחתי לניצב סגלוביץ מטעם אומ"ץ ברכה לרגל מינויו לתפקיד רגיש זה, והבעתי את המשאלה שיגלה עצמאות ואי תלות בעת חקירתם של אישי ציבור בכירים. תשובתו עודדה אותי, אבל הוא אינו היחיד בתחום רגיש זה. אחד מצעדיו הראשונים של אהרונוביץ היה פנייתו למפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, ממנו ביקש שלא לדווח לו על מהלך חקירתם של אישי ציבור. באופן טבעי הכוונה של אהרונוביץ' הייתה בעיקר לליברמן, והוא הזדרז להבהיר שלא קיבל דיווח על הכוונה לחקור את ליברמן כבר בימים הראשונים לכהונתו כשר החוץ בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז.
אני מציע לאזרחים התמימים לא להתפעל מכך. ליברמן יחפש דרכים עוקפות כדי לקבל את המידע הדרוש לו. אולי למטרה זו הוא מתעקש לשבץ את אחד מנאמניו, חגי פדידה, שכיהן בעבר תחתיו כמנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, בתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים. בתפקיד זה כיהן בחודשים האחרונים ניצב (בדימ.) דני ברינקר, אף הוא סגן מפכ"ל לשעבר, שמצוי אומנם ביחסים חבריים טובים עם השר החדש אהרונוביץ מאז שירותם המשותף במשטרה, אבל מה לעשות - ברינקר הוא לא ספק סחורות מידע הקשור בחקירותיו של ליברמן. לא בכדי מתכוונת אומ"ץ לצאת חוצץ בימים הקרובים נגד מינויו של פדידה. לטעמנו הוא האיש הלא נכון בעל הכישורים הלא נכונים בתקופה הלא נכונה.
לפני זמן קצר הגישה אומ"ץ למפכ"ל המשטרה תלונה נגד ליברמן, בעקבות דברים חמורים שאמרה נציגת היועץ המשפטי לממשלה בעת דיון בבג"צ בעתירה שהגיש ליברמן בעניין זירוז חקירותיו בשטרה.
המשפטנית טענה, על דעת המשטרה, כי ליברמן ממשיך לבצע עבירות פליליות גם כיום. בתגובה לכך הודיע לנו עוזר המפכ"ל שהמדובר הוא בחשד לעבירות שמצויות בחקירות ולא לעבירות חדשות.
תגובת המשטרה לא הניחה את דעתנו. חזרנו ופנינו בנושא זה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבל הבהרה לדברי נציגתו, והצענו שאם אומנם יש ממש בדבריה וליברמן ממשיך בסורו, מוטב לשקול פנייה לבית המשפט בבקשה שיוציא צו מניעה נגד המשך העבריינות של ליברמן.
מזוז מצוי כבר עם רגל אחת מחוץ למשרד המשפטים לקראת פרישתו בסוף שנה זו. אומ"ץ תבקש ממזוז להחזיר את הרגל החסרה למשרד לצורך קבלת ההכרעות הקשות בחודשים הקרובים בתיקיהם של אולמרט ושל ליברמן, כפי שנהג כלפי שר האוצר לשעבר, העבריין אברהם הירשזון.

הקשר האוסטרי

גם המשרדים האחרים שבחר ליברמן בממשלה החדשה עבור נציגי 'ישראל ביתנו' אינם מקריים. תיק התשתיות, שהיה מיועד במקור לבני בגין או לשר העובר ושב פואד בן-אליעזר, נמסר לעוזי לנדאו, אדם ישר ואמין בעל אות אומ"ץ, שגם הוא נמנע באחרונה מלומר מילה נגד מעשי השחיתות של הבוס הגדול ליברמן. אין לי ספק שליברמן מעוניין לדאוג בעקיפין לאינטרסים של איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שהשחית שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה וליברמן ביניהם. שמו של שלאף מופיע במרבית נושאי החקירה של ליברמן, הן כחשוד בכך שהיה שותף לעסקים עלומים שלו ושל בתו, והן כמי שהזרים כספים החשודים כמולבנים לחשבונותיו הסמויים של ליברמן.
שלאף הינו בעל עסקי ההימורים המושבתים הקזינו ביריחו וספינת ההימורים באילת. יש לו תוכניות נוספות בארץ, וליברמן מבקש לשמור עליהן בעיקר משום ששלאף מקפיד שלא להגיע לארץ מאז שנחשד בשיחודם של אריאל שרון ובניו. שלאף הוא גם בעל אינטרסים בתחום הגז, כשותף פעיל יחד עם הרשות הפלשתינית והחברה 'בריטיש גז' שמספקת כמויות גדולות של גז טבעי לישראל. לנדאו יתקשה לפעול נגד אינטרסים של שלאף שיישמרו ע"י ליברמן.
ערב הקמת הממשלה החדשה ערך שלאף באולם פאר בוינה את טקס נישואי בנו. רשימת האורחים המכובדים מישראל שנכחו באירוע כללה, בין השאר, את החשוד בפלילים אביגדור ליברמן, ואת שלושת המורשעים, השרים לשעבר אריה דרעי, חיים רמון ובנו של ראש הממשלה לשעבר, עומרי שרון. דברי פרשנות והסברים - מיותרים.
ליברמן דאג לכך ש'ישראל ביתנו' תקבל עוד שני משרדים משמעותיים עבורו: משרד הקליטה, שהופקד בידיה של סופיה לנדבר שאמורה לטפל בקהל בוחריו יוצאי חבר העמים, ומשרד התיירות שבראשו יעמוד סטס מס'זניקוב שיעבוד בשיתוף פעולה עם משרד החוץ.
מסז'ניקוב נחשב לכוכב העולה של 'ישראל ביתנו', והוכיח את יכולותיו כאדם חכם וכאיש ביצוע בתפקידיו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת וכראש צוות המו"מ של המפלגה להקמת הממשלה החדשה.
כאשר ייאלץ ליברמן לפרוש מתפקידו אחרי שיוגש נגדו כתב האישום, אם מזוז לא יקבל רגליים קרות בשלהי תקופת כהונתו כיועץ המשפטי של הממשלה, מסז'ניקוב יהיה, ללא ספק, אחד המועמדים המובילים לרשת את מקומו כמנהיג המפלגה. נצטרך לייחל לכך שבעידן החדש המילים ישראל ביתנו יקבלו משמעות חיובית יותר.

לראש הדף

בתום שלוש שנות כהונה, סקירה של הישגיו וכשלונותיו של אהוד אולמרט.  בכל התחומים: נכשל ומטה.
 
חשיפת התקיפה של חיל האוויר הישראלי של עשרות משאיות שהובילו בסודאן חלקי טילים ארוכי טווח בדרכן למנהרות המוליכות לרצועת עזה, שנעשתה בעיצומו של מבצע 'עופרת יצוקה', לא נעשתה בעיתוי מקרי. ראש הממשלה אהוד אולמרט ביצע, על-פי הערכתי ,תרגיל סיבובי מתוחכם כאשר פעל להדליף באמצעות צד רביעי את פרטי התקיפה בצירוף צילומים לרשת האמריקנית CBS הזרה, כדי לפאר את עצמו לקראת סיום תקופת שלטונו המסואב בן שלוש השנים.
התגובה המאוחרת של שלטונות סודאן, שייחסה את התקיפה שבה נהרגו לטענתה עשרות אזרחים חפים מפשע דווקא למטוסים אמריקנים, נדחתה על הסף ע"י גורמים שהתחזו כעלומים מחשש שמישהו אחר יגנוב את הצגת התקיפה. ואמנם, בניגוד להפצצת הכור הסורי לפני כמה חודשים, שבה הקפידה ישראל לשמור על עמימות ומעולם לא הודתה בה באורח רשמי, הפעם נהג אולמרט בדרך שונה. בנאום שנשא ראש הממשלה בסוף השבוע שעבר במרכז הבינתחומי, הודה בשני שלישים של פיו כי ישראל פועלת בכל מקום בעולם שבו ניתן לפגוע בתשתיות הטרור.
אני לא שולל את הגרסה שעיתויה של התקיפה בסודאן נועדה למחות את התנהלותו המבישה והנואלת של אולמרט בפרשת אי שחרורו של גלעד שליט. למרות שהתקשורת הישראלית אהדה לאורך זמן את התנהגותה האצילית והמאופקת של משפחת שליט, לא היססה להתגייס מאוחר יותר לעזרתו של אולמרט הנבל כאשר הפיצה דברי בלע שלפיהם שהותם של הורי שליט באוהל המחאה שהוקם מול בית ראש הממשלה וביקורו של שנוא נפשו, שר הביטחון אהוד ברק, באוהל, הקשיחו את עמדתם של ראשי החמאס.
אם אני לא טועה, הגילוי החדש על זרועו הארוכה של חיל האוויר והיכולת המודיעינית המעולה של ישראל, לא עוררו אופוריה בקרב אזרחי המדינה. השורה הראשונה של מבצע 'עופרת יצוקה' היא שהמבצע נועד, בין השאר, להפסיק את הזרמתם המאסיבית של אמצעי לחימה לרצועת עזה על-מנת להביא להפסקת ירי טילי הקאסם והגראד לעבר ערי וישובי המדינה. השורה התחתונה היא שהירי נמשך והמנהרות החלו לפעול מחדש. אזרחי המדינה הפנימו שזו רעה חולה מאוד, שבעתיד הלא נראה לעין נצטרך לחיות אתה. המבצע נרשם לחובתו של ראש הממשלה הפורש. מבחינתו האישית של אולמרט, המבצע לא השיג את יעדו למרות שהוא לא מודה בכך.
אולמרט סבור עד היום שמלחמת לבנון השנייה הכושלת ועמוסת הכשלים הביאה לרגיעה בצפון המדינה. העובדה שאנשי החיזבאללה חזרו בשבועות האחרונים בהדרגה לגדרות, ובמקביל שוגרו באחרונה מדי פעם קטיושות לעבר ישובים בצפון, אינה מורידה. הכל קטן על אולמרט המניפולטור הבלתי נלאה, שספרי ההיסטוריה לא יחמיאו לו ויחשפו את מעלליו ואולי תקרא פעם על שמו סמטה אפלה.
לקראת פרישתו של ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מתפקידו, קראתי והאזנתי לדברי סיכום פרשנות של פרשנים-מטעם, שחלקם קבעו בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשלוש פנים: אולמרט היה "ראש ממשלה טוב". כמה אנשי התקשורת המסווגים כלקקנים כרוניים, הגדילו לכתוב או לשדר כאשר כינו את אולמרט: "אחד מראשי הממשלה הגדולים שקמו לישראל". שליחי תקשורת לדבר עבירה העניקו לאולמרט ציונים סופרלטיבים וכינו אותו, בין השאר: "בעל כושר מנהיגות מלידה", "ביצועיסט מעולה", "איש ארגון למופת", "בעל רגש אנושי חם".
באחד מנאומיו לאזרחי המדינה, כאשר מעשי הנוכלות שלו הגדישו את הסאה, הודה אולמרט שחרף עשייתו הרבה הינו ראש ממשלה לא פופולרי. הוא טבע באותו מעמד מטבע לשונית מזויפת: "אני עובד בשבילכם". אם במהלך השירות הציבורי הממושך שלו הוא הפך גם למיליונר כבד, זו כבר הבעיה שלנו ולא של אולמרט.
בשבוע הבא, ביום שבו יפרוש אולמרט מתפקיד ראש הממשלה, בדעתי לברך בשמה של תנועת אומ"ץ ובשמי את הברכה המקורית: "ברוך שפטרנו מעונשין הרבים של זה". הייתה לנו, ללא ספק, תרומה נכבדה לקיצור ימי שלטונו.

אפס בריבוע

לקראת פרישתו החלטתי לגייס את מירב האובייקטיביות המקצועית שלי ולהכין לאולמרט גיליון ציונים בתחומים שבהם עסק בהיותו ראש ממשלה. המדובר הוא כאמור, בתקופה שבה עבד רק למען אזרחי המדינה, בני משפחותיהם, קרוביהם, חבריהם, מכריהם,שכניהם, העוברים ולא שבים, התיירים והעובדים הזרים.
להלן אני מבקש לפרט כמה ציונים לגמרי לא לשבח, שמן הראוי להעניק לאולמרט בתעודת הגמר המבישה שלו: 

• ביטחון – בלתי מספיק חלוט. המצב הביטחוני החמיר, בין השאר משום שהעדיף למנות את עמיר פרץ חסר הניסיון לשר ביטחון, כדי לפנות את תיק האוצר לאברהם הירשזון, חברו הקרוב ושותפו לעסקים אפלים שעומד בימים אלה לדין פלילי באשמת גניבת מיליוני שקלים מכספי הציבור. יחסיו המעורערים עם שר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק, גרמו נזק למערכת הביטחון. סירובו של אולמרט להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדלי מלחמת לבנון ומינוי אישי של ועדת וינוגרד, הוכיחו לאזרחי המדינה שהכל אפשרי במדינה שבה ראש ממשלה נחקר ממנה את חוקריו.
• כלכלה – מספיק בקושי מינוס: היציבות הכלכלית היחסית בישראל, שנזקפת במידה רבה לצעדים שעשה בעבר בנימין נתניהו כאשר כיהן כשר האוצר, בוזבזה בהדרגה. אטימותו של אולמרט וגסות הרוח של שר האוצר הנוכחי רוני בר און, שהינו מהמר ותיק בקזינו, הביאו להימור של 'שב ואל תעשה צעדים כלכליים' עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.
• ביטחון פנים - אפס בריבוע. משפחות הפשע הרחיבו את מאחזיהן במדינה, ומשטרת ישראל התקפלה מול הגחמות של אולמרט, שפעל לשבש חקירות משטרה בעניינו ולא היסס לשטות בה ולקבוע את זמני ואופי חקירותיו בפרשות השחיתות האישיות. השר לביטחון פנים הנרפה, אבי דיכטר, לא התייצב חזיתית מול אולמרט, אך סייע בדיעבד למפכ"ל המשטרה הנוקם ונוטר, רב-ניצב דודי כהן, לרדוף אחר קציני משטרה בכירים מצטיינים מסוגם של ניצב אורי ברלב וסגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט).
• משפטים – גרוע ביותר. שר המשפטים הראשון בממשלתו של אולמרט, חברו הטוב חיים רמון, הורשע בפלילים בעבירת מין ונאלץ לפרוש. מחליפו, פרופ' דניאל פרידמן, הפך למשת"פ של אולמרט וניסה לגונן על העבריינות הפלילית שלו. במסגרת פעילותו החיובית כשלעצמה של פרופ' פרידמן לקדם רפורמות חיוניות במערכת המשפטית להבטחת שוויון בפני החוק, לא היסס להתעמת חריפות עם שופטי בית המשפט העליון ובכך תרם להגברת העוינות של אזרחי ישראל כלפי המערכת המשפטית.
• יחסי חוץ – רע מאוד. בתחילת תקופת כהונתו כראש הממשלה הצליח אומנם אולמרט להתחבב על כמה ממנהיגי העולם ולקשור קשרים אישיים הדוקים עם נשיא ארה"ב לשעבר בוש, עם נשיא רוסיה לשעבר פוטין, הקנצלרית של גרמניה, נשיא צרפת ועוד. שרת החוץ ציפי לבני, אויבת אישית שלו, נדחתה הצידה ומודרה במהלכים חשאיים, בניסיון לחתום על הסכמים עם סוריה והרשות הפלשתינית. כל המהלכים כשלו ובינתיים חלה הידרדרות בקשריה של ישראל עם שורה של מדינות בעולם.
• חינוך – לא ראוי בעליל. בגלל הנהנתנות הבלתי פוסקת שלו, נטילת הכספים מגופים נזקקים לצרכי מימון הטיסות שלו לחו"ל במחלקה הראשונה, אורח חייו הבלתי נסבל, הצפצוף המתמשך שלו על החוק, ובמקביל הרדיפה האובססיבית שלו אחרי אוכפיו, הביאו לערעור אמונתם של סטודנטים, חיילים ובני הדור הצעיר בחוסנה המוסרי של המדינה ובעתידה. מערכת החינוך המנוונת וארגוני המורים הסוררים חלחלו את התהליך השלילי גם לעבר התלמידים. באחד מרגעי השפל הרבים של אולמרט הוא הישיר את מבטו מול פני האומה, נשבע שבועת שקר כאשר הכריז קבל עם ומיקרופון: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי". אולמרט באמת לא נטל לכיסו אגורות. הוא העדיף דולרים באלפים, ברבבות, כעמלות, שכר טירחה, דמי תיווך, שוחד והלוואות שלא טרח להחזירן עד היום.
• אזרחות - מתחת לכל ביקורת. אולמרט שימש דוגמא אישית שלילית לאזרחי המדינה ברמת המוסר האישית הירודה שלא היה לה אח, רע, בן דוד וגיסה בתולדות השחיתות השלטונית במדינה. עד כה הוחלט להגיש נגד אולמרט שני כתבי אישום (בפרשות טלנסקי ו"ראשונטורס"). למרות שנחלץ בינתיים משני כתבי אישום נוספים (פרשת בנק לאומי ופרשת רכישת ביתו החדש ברחוב כרמיה), מצפים לו כתבי אישום בפרשות נוספות שנחקרו (מרכז ההשקעות ומינויים פוליטיים). אומ"ץ העבירה בחודשים האחרונים לטיפולם של גופי אכיפת החוק מידע על כמה פרשות שחיתות חדשות וישנות שלא נחקרו עד כה.
• התנהגות אישית - פרועה ובלתי נסבלת. אולמרט נתגלה בתקופת שלטונו כעבריין סדרתי, נוכל שמטשטש עקבות ומסבך אחרים במעלליו, נעדר ערכים ושונא עקרונות, רודף בצע חולני, יהיר, שחצן, חסר מעצורים, נקמן, שקרן, שחקן, אדם שפיו וליבו מסוכסכים ביניהם.

עם תעודת גמר ציבורית עלובה כזו, ספק אם אולמרט יממש את חלומו לחזור ולהשתלב בעתיד הנראה לעין ונשמע לאוזן בצמרת הפוליטית. אומ"ץ תעשה הכול כדי שהדלת שאולמרט יבקש לחזור דרכה לשלטון לא תסתובב. במקביל, נפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות ככל שניתן כדי שימוצה הדין עם אולמרט, שיישפט על העבירות הפליליות שהוא ביצע ויעמוד לדין ויישא בעונשים הראויים לו.
לא אתפלא אם באחד הימים ימצאו את עצמם במתחם משותף בכלא מעשיהו שלושה שרים בכירים שסרחו: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ואביגדור ליברמן. חברם הטוב, השר לשעבר הרב אריה דרעי, שכבר ריצה בעבר עונש מאסר בכלא זה, יבוא מן הסתם לבקרם ולעודדם.

"אנחנו אנשים נרדפים"

ליבי ליבי על רעייתו של אולמרט, עליזה, שקוננה בעבר בתקשורת, בעזרת חבריה הטובים שנחלצו לסייעה, כאישה צנועה וחסודה שלא ידעה כלל על מעלליו של בעלה. לפני זמן קצר התראיינה עליזה באורח אישי וספרה שהיא ובעלה היו בשנים האחרונות אנשים נרדפים, וישראל היא ארץ אוכלת ראשי ממשלותיה. עליזה הוסיפה ואמרה כי מתוך הכרות קרובה עם בעלה, היא לא סבורה שהוא ביצע עבירות פליליות כלשהן... איזו התחסדות וצביעות. הרי חלק מהעבירות נעשו בדיעבד בנוכחותה ובידיעתה.
כדאי אולי להבהיר לעליזה אולמרט כי רכישת ציוריה במחירים מופקעים על-ידי כל מיני גופים בארץ ובחו"ל ואילי הון מקומיים וזרים, אלה שנזקקו לשירותיו של בעלה אהוד במשרדי הממשלה השונים שהוא עמד בראשם, מהווה לכאורה עבירה פלילית של קבלת טובת הונאה שהיא שותפה לה.
ועוד מילה לעיתונאי יאיר לפיד, יקיר משפחת אולמרט. באחד ממדוריך האחרונים ב'ידיעות אחרונות', כתבת כי ראוי שכמה עיתונאים חוקרים וגופים מסוגה של אומ"ץ, שעסקו באובססיביות בתקופת כהונתו של אולמרט בפרשות השחיתות שנכרכו בשמו, יישארו אחרי פרישתו חסרי תעסוקה. הגיע הזמן שלפיד ג'וניור יכה על חטא וילמד מדן מרגלית. לפיד, המתחזה לעיתונאי לא תלוי, לא חשב שלוש פעמים לפני שערך בשעתו בביתו הפרטי מסיבה לכבוד יום הולדתו של אולמרט ובכך פסל מראש את עצמו לראיין אותו בשירות שידור ציבורי.
מניסיוני בעבר עמו למדתי שלפיד לא מכיר בכלל את חוקי האתיקה העיתונאית. לא הייתה לו בעיה אתית אחרי אותה המסיבה לראיין את אולמרט באולפן שישי בערוץ 2. אולמרט בחר בלפיד, איך לא, והעדיף אותו על פני המראיינים האחרים. בעת הראיון המתרפס העמיד אולמרט פנים של מרואיין למופת, למרות שהשאלות היו קלות ולקקניות הרבה מעל החגורה. לא הייתי מופתע אם היו מגלים לי שאולמרט חיבר אותן.
על-פי הערכתי, זמן מה אחרי שיפרוש מראשות הממשלה, יחזור אולמרט אל אהבתו הישנה - נסיעות תכופות לחו"ל במחלקות ראשונות ואירוח במלונות פאר. אולמרט ממעט להוציא כספים מכיסו. הוא מבכר דווקא להזרים אליהם. מן הסתם ימומנו נסיעות אלה על-ידי גופים יהודים שיזמינו אותו להרצאות. כספי ההרצאות ישמשו בחלקם למימון ההגנה המשפטית שלו וחלקם ייכנסו לכיסו הפרטי. אולי יבקש ישירות תרומות למימון ההגנה המשפטית. אפשר לסמוך על אולמרט שימצא דרכים לערבל את הכספים שיקבל, כדי להוליך שולל ולהטעות את כל המעורבים בארץ ובחו"ל.

רחץ הרבה, אבל השאיר זיהום

באופן מפתיע ומוזר הגיעה אליי בסוף השבוע בדואר האלקטרוני שלי הזמנה לאירוע פרידה מאולמרט, שאמור להתקיים בשבוע הבא באחד הביתנים של גני התערוכה בתל אביב. ההזמנה חתומה על-ידי מזכיר קדימה, משה שחורי.
למרות שאני יכול להתפנות במועד זה, אין לי כל עניין ללחוץ את ידו של אולמרט. לאורך תקופת כהונתו רחצו את ידיו הרבה ידיים אחרות והוא רחץ בחזרה את אותן הידיים. לאזרחי המדינה מותיר אולמרט אחרי לכתו מדינה מזוהמת.

לראש הדף

ברק הצהיר כי "יאפשר למפלגתו להשתקם באופוזיציה" אך חומד את תפקיד שר הביטחון בממשלת ביבי  ומי הוא שיטיף לאולמרט על 'נקיון כפיים'?

הפוליטיקה הייתה מאז ומתמיד אמנות שמרכיביה העיקריים היו הבלתי אפשרי והבלתי צפוי.
הפולקלור היהודי מספר שאביה חסר ההגינות היה השקר ואמה הלא צנועה הייתה הצניעות ושניהם חברו זה לזו בתיבת נח.
הפוליטיקה הישראלית התדרדרה מאז הקמת המדינה לשפל המדרגה שאין כבר נמוך ממנו. אם אפשר היה לתרגם את מעשיהם של אישים פוליטיים מרכזיים במדינה בימים אלה סביב הקמתה של הממשלה החדשה לשפת העבריינות כלפי ציבור בוחריהם אין ספק שהיו נחשפות שלל של עבירות בהן: מרמה, הפרת אמונים, הצגת מצגי שווא, רישומים כוזבים במצע, התחזות ואולי גם הדחה לזנות פוליטית. הקדמת הבחירות נעשתה, כאמור, בעקבות סילוקו מהשלטון של המגה מושחת ראש הממשלה אהוד אולמרט. באופן טבעי היה נושא טוהר המידות של אישי הציבור בראש סדר היום של ציבור הבוחרים.
אבל למרבה הצער הסתבר שנושא מרכזי זה שאמור לקבוע אתך דמותה המוסרית של המדינה נשחק בדרך אל הקלפי. המציאות העגומה מלמדת שנמחק לגמרי בדרך להקמתה של הממשלה החדשה. אין ספק שמי שמסמל כיום יותר מכל את הנכלוליות הפוליטית הוא שר הביטחון אהוד ברק, האיש בעל המח האנאליטי. למרבה הפליאה, במוח זה נתגלו סימנים מדאיגים של פתלתלות, זיגזגיות וסכיזופרניה ממשלתית.
בדרכו לשמר את תפקידו כשר הביטחון בממשלתו החדשה של נתניהו מוכן ברק לפלג ולהרוס את מפלגת העבודה בעלת הרקע ההיסטורי המפואר, לרמוס את עקרונות של יושר, להתנכר להתחייבות פומביות ולבעוט בציבור בוחריו.

גם ברק אינו סטרילי

לזכותו של ברק יאמר כי הוא היה זה שפתח במהלך להדחתו של אולמרט, אף כי עשה זאת בהיסוס בולט ובאיחור רב מדי. מיד אחרי שברק יצא לשמש הקופחת של המאבק בשחיתות השלטונית היו כאלה שהבהירו לו שגם ידיו לא כל כך נקיות ועל פניו מרוחה חמאה לא סטרילית. ואמנם עד היום לא נחקרו לעומק כמה פרשות שקשורות בברק ערב בחירתו כראש ממשלה בשנת 2000, ובתקופת כהונתו כראש הממשלה. ההתנהלות הלא נקייה של עמותות ברק שמימנו את מערכת הבחירות שלו לא נבדקה ולא נחקרה עד כה עד תום בדרך יסודית ומקורית, ומשום כך נחלץ מהן ברק בשן ועין ואוזן ובעיקר פה שהחל להטיף מוסר כפול לאחרים.
מבקר המדינה הצביע, אמנם, בשעתו על התנהלות לא תקינה של העמותות הללו שהולידה חקירת משטרה. מי ששתק בחקירה הזו אולי משום שידע יותר מדי על העבירות שנעשו הוא שר הרווחה הנוכחי יצחק (בוז'י) הרצוג ששימש אז כיועץ משפטי של המטה ומאוחר יותר מזכיר הממשלה.
מאז טיפס בוז'י לצמרת נדבק אל ברק וקיבל את האחריות על רשות השידור שמעניקה לו דווקא את האפשרות להפר את שתיקתו ולדבר ללא הרף. כמעט בלתי אפשרי כיום להאזין למהדורת חדשות בקול ישראל מבלי להאזין לקולו הצרחני של בוז'י או לצפות במהדורת מבט מבלי שעיניו הכחולות של בוז'י יהפנטו אותנו.
בוז'י ניסה להסביר לי באחרונה שכמות הופעותיו המתוקשרות סבירה והוא האיש שהבריא את השידור הציבורי אבל לא הייתי צריך להתאמץ כדי להיווכח שדבריו היו עבודה באוזניים הבתולות שלי.
מי שלא שומר אמונים לברק הוא יועצו לשעבר טל זילברשטיין שנוטר על הפקרתו בפרשת העמותות לחקירת משטרה שפגעה בתדמיתו ורק בנס הוא לא הורשע. זילברשטיין חצה מאז את הקווים והפך ליועצו של אולמרט ועדיין לא סיפר את כל הידוע לו בפרשת העמותות ואולי הוא מחכה לשעת כושר שבה ינגח את ברק יחד עם נפגעי ברק אחרים מסוגו של עורך דין אלדד יניב.
כאשר העלה ברק במסיבת עיתונאים שבה תבע את התפטרותו של אולמרט, את פרשת מעטפות המזומנים שקיבל אולמרט מטלנסקי, עשה זאת בהילוך נמוך מאוד. לברק הייתה סיבה לא טובה לעשות זאת: כמה שעות קודם לכן קיבל ברק "תזכורת" מזילברשטיין בגלי צה"ל כאשר הזהיר בין השאר, כי בענייני קבלת מעטפות מזומנים תהיה גם לברק בעיה לא פשוטה בעלת אופי פלילי.
גלגל ההצלה היחיד של ברק עשוי להיות תפקיד של יועץ שיעניק אולי נתניהו לזילברשטיין שכבר הפגין נוכחות אזורית לידו.
אומ"ץ הרימה אז את הכפפה, בדקה ומצאה חשד לכך שעמותות ברק קיבלו תרומה נדיבה מהטייקון היהודי אוסטרי מרטין שלאף שהשחית שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה, ביניהם אריאל שרון, אהוד אולמרט , אביגדור ליברמן ואחרים.
תרומה עלומה נוספת קיבלו עמותות ברק מאיל ההון היהודי אמריקני מרק ריץ' שהסתבך בעבירות מס בארה"ב ונמלט לשווייץ, אולי כתמורה לבקשת חנינה שהגיש ברק לנשיא האמריקני ביל קלינטון ערב סיום כהונתו, שעליה היה חתום גם, איך לא אהוד אולמרט.
פנינו אל מבקר המדינה בבקשה שיחדש את הבדיקה בנושא זה ונענינו בשלילה. גם למשטרת ישראל לא היה חשק מיוחד לנבור מחדש בעמותות הללו.

גזים של ניגוד עניינים באוויר

במהלך כהונתו של ברק כראש ממשלה הוא נקט בצעד מעורר חשד כאשר העביר את שדות הגז שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. האחרונה הקימה חברה בשיתוף עם חברת הגז הבריטית "בריטיש גאז" ועם מיודענו מרטין שלאף. גם מי שלא מבין בדרך כלל מתחיל להבין את ההקשרים ולחבר כל מיני דברים.
גם בעניין זה פנינו בשעתו למבקר המדינה שגילה בשלב הראשון התלהבות לעסוק בנושא טעון זה אך משם מה נראה לי שההתלהבות פחתה. (פרשת שדות הגז מופיעה בהרחבה בספרי "זעקי ארץ מושחתת". אולי זו הייתה הסיבה שברק הזדרז לרכוש את הספר כדי לדעת מה אני לא יודע עדיין).
קופת השרצים של ברק כוללת גם חשדות לזיוף הבחירות בפריימריז לראשות מפלגת העבודה שבהן התמודד מול עמי איילון בסיועו הנדיב והמושחת של השר פואד בן-אליעזר. למרות הראיות שהיו תלויות לעיון כל בקלפיות במגזר הערבי עלתה חקירת המשטרה על שרטון.

מי יציל את שלטון החוק?

לפני כשנה, בתקופת כהונתו של ברק כשר הביטחון, ניסתה רעייתו נילי פריאל להעשיר את קופת השרצים של בעלה כאשר הקימה חברה שהחלה לגבות אלפי דולרים תמורת יצירת קשרים עם אישי שלטון שחלקן קשורים למשרד הביטחון. הביקורת הציבורית הביאה להפסקת פעילותה של החברה התימהונית.לבקשת אומ"ץ החל מבקר המדינה לבדוק את הנושא אך להפתעתנו לא מצא בו פסול.
ברק הכריז באחרונה מעל כל במה כי כניסתו לממשלת ביבי נועדה לא רק להתמודד ביתר הצלחה מול האיום האטומי האירני אלא כדי להציל את שלטון החוק מידיו של ליברמן.
החלפתו של שר המשפטים היוצא פרופ' דניאל פרידמן בעורך הדין יעקב נאמן בברכתו של אביגדור ליברמן אינה מורידה אלא דווקא מעלה את בעיית העימות בין משרד המשפטים לבין המערכת המשפטית. גם לנאמן הנוקם והנוטר יש חשבון ארוך עם המערכת המשפטית, עם הפרקליטות שתפרה לו, לטענתו, בשעתו תיק, ועם בית משפט העליון שסוכך עליה.
זעמו של נאמן לא כהה מאז שהוגש נגדו בשעתו כתב אישום פלילי שבעקבותיו נאלץ להתפטר מתפקיד שר המשפטים אבל בניגוד לפרידמן הוא יעשה זאת בדרך מתוחכמת יותר ולא תמיד יותיר אחריו עקבות.
ברק לא ימנע בהצטרפותו לממשלה את העובדה הבסיסית: ליברמן האיש שחשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות לא פחות מאלה שבהן נחשד אולמרט המודח, הוא האיש שישלוט בממשלה הבאה בשלטון החוק במדינה.

מקורביו של ליברמן אוחזים במושכות "שלטון ה(צ)חוק"

עורך הדין נאמן היה פרקליטו האישי של ליברמן ואף העניק לו תמורת תשלום נדיב יעוץ בנושא התמשכות החקירה נגדו, נאמן בקיא היטב בתיקיו של ליברמן. המועמד לשר לביטחון פנים ניצב (בדימ.) יצחק אהרונוביץ הינו חבר במפלגת "ישראל ביתנו". כך גם חבר הכנסת דוד רותם המיועד לתפקיד לנציג של ליברמן שלא נבחר עדיין שמור מקום בוועדה לבחירת שופטים.
למרבה האירוניה התהפכו היוצרות: לא ברק קבע מה יהיה גורלו של ליברמן אלא דווקא ליברמן העניק לביבי רשות לצרף את ברק לממשלה. נא לא להתבלבל: זה אותו ברק שליברמן טען שהינו שר הביטחון הגרוע ביותר.

סייענים נכלוליים לוחשים לברק

שני סייעניו הנכלוליים של ברק בדרכו לשולחן הממשלה החדשה הם השרים פואד בן-אליעזר ושלום שמחון שאין ברשותם תעודות יושר ומעולם לא נהנו משם טוב.
פואד בן-אליעזר הכריז אומנם באחרונה שלא ישב בממשלה אחת עם ליברמן אבל מעולם לא הייתה סינכרוניזציה בין פיו מפיק המרגליות הנבובות של פואד לבין מעשיו שהעשירו אותו בנסיבות שלא נבדקו ע"י רשויות חוק תקופת פעילותו הציבורית.
בפגישת אקראי שהייתה לי לפני זמן קצר עם פואד בתערוכת ציוריו של ג'קי ג'קסון הוא אומנם לחש לי כי הוא שומר על המינהל התקין אבל הביוגרפיה של פואד רצופה בחורים שחורים של חשדות לזיופי כמה מערכות בחירות במפלגת העבודה, קנית קולות בוחרים מפלגתיים על חשבון הקופה הציבורית הממלכתית, קבלת טובות הנאה, העלמת מס, התחברות רבת תועלת אישית אל אילי הון ועוד כמה ספיחים.
היו ימים לפני שני תריסר שנים שבהם פואד ואני הינו ידידים לא קרובים. מאז שפואד הלך והסתאב בקצב גובר והולך והפך את תפקידיו הציבוריים דחפור להתעשרות אישית ולעשייה למען בתיו רחקתי ממנו.
לא האמנתי לפואד כאשר אמר שגורלה של מפלגת העבודה לשרת את אזרחי המדינה באופוזיציה ואיני מאמין בכנות מעשיו בכוונתו לחזור לממשלה כדי להתמודד עם הבעיות החמורות שעומדות בפני המדינה.
יש לי ניחוש פרטי מדוע מתעקש פואד לחזור בממשלתו של ביבי דווקא לתפקידו הנוכחי כשר התשתיות. בשלב זה אני מעדיף לשמור את הניחוש לעצמי.
עוד שר שאינו שנוי במחלקת מבחינת רמתו המוסרית הרדודה הוא שר החקלאות שלום שמחון שנחשב ללחשן של ברק ולנושא כליו הפוליטיים.
לא בכדי מבקש שמחון הערמומי לחזור למשרד החקלאות בממשלתו של נתניהו זאת כדי להמשיך בחגיגות הפרטיות שלו.
רק באחרונה סגר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בנסיבות תמהות את תיק החקירה של שמחון שבו הוחשד בקבלת טובות הונאה בצורת כרטיסי טיסה לחו"ל, וכן אירוח בחברת הטסת המטענים החקלאיים "ק.א.ל", שפועלת בחסות משרדו.

הירקות הרקובים של האדמה המושחתת

תנועת אומ"ץ העבירה בשעתו למבקר המדינה חומרים מחשידים בפרשה זו אחרי בדיקת מרד מבקר הועברו הממצאים המאלפים לחקירת המשטרה שלא הבשילה, כאמור, לתיק פלילי נגד שמחון.
בימים אלה נבדקות ע"י משרד מבקר המדינה שתי פרשות נוספות שקשורות בשר החקלאות.
הפרשה הראשונה נוגעת להטבות בבניה ובהקצאת קרקעות שהעניק שמחון בשנים האחרונות לעצמו ולמקורביו במושב אבן מנחם בצפון שבו הוא מגורר. הפרשה השנייה נוגעת לייבוא של עובדים זרים מתאילנד במכסות גדולות עבור עבודה חקלאית במושבים ברחבי המדינה. קיים חשד שלא הכול כשר בייבוא העצמאי של העובדים וקיים חשד להתעשרות קלה על חשבונם של גורמים מסוימים שקרובים אל שמחון.
לשמחון החסיד השוטה של ברק יש נימוק שבאמצעותו הצליח לשכנע את עצמו ואת חבריו המושבניקים לשינוי עמדתו הנחרצת בדבר הצורך בישיבה באופוזיציה כדי להבריא את המפלגה.
הגרסה המתוקנת היא שאסור שברק יהיה הזנב של ציפי לבני באופוזיציה. מוטב שיהיה הזנב של ליברמן בממשלה ואולי ירסן אותו.

מסיפורי בוז'י

עוד שר מהעבודה שמבקש לחזור לתפקידו הקודם הוא שקר הרווחה יצחק ( בוז'י) הרצוג.
בוז'י, אשר נבחר במקום הראשון בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה להרכבת רשימת המועמדים לכנסת, הודיע כבר על כוונתו להתמודד בעתיד על הנהגת המפלגה אחרי פרישתו של ברק. בוז'י בעל פני התינוק הוא למעשה סכינאי פוליטי ותיק, צבוע ומתחסד שיסובב את הסכין בבוא העת בישבנו של ברק.
בוז'י בז לאינטליגנציה הרגשית שלנו בשעה שהכריז באחרונה כי הוא יושב כביכול על גדר תיל בויכוח הנוקב בשאלת הצטרפותה של העבודה למשלה אך למעשה זוחל כבר מתחת לגדר לחיקו של ביבי.

שם עינו בפוליטיקה

ברק קיבל בימים האחרונים שחקן חיזוק חיצוני יו"ר ההסתדרות עופר עיני שהודיע על כוונתו לשאת דברים בישיבה הקרובה של ועידת מפלגת העבודה שאמורה לצביע בשאלת הצטרפות לממשלה.
עיני הופך בכך את ההסתדרות לגוף פוליטי מובהק שנוטל צד בויכוחים פנים מפלגתיים בתקווה, שהוא מתחיל מסלול לכיבוש עתידי של הנהגת המפלגה השוקעת.
גיליתי כבר בעבר התעניינות בעיני כאשר כיהן כיו"ר הועד הארצי המיליטנטי של עובדי מס ההכנסה.יו"ר ההסתדרות לשעבר חבר הכנסת עמיר פרץ צירף אותו להנהגת ההסתדרות וטיפח אותו והוא היה הראשון לבעוט בו לבגוד בו. כיום מצויים יחסיהם בשפל המדרגה. עיני, מסוחרר מהצלחתו בכמה מאבקים ציבוריים שבהם חוזר ע"י ראשי המדינה, רואה כבר את עצמו כמנהיג לאומי מהשורה הראשונה שגורלה של כלכלת המדינה נופל על כתפיו. העובדה שנשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת המעסיקים שרגא ברוש הוא ידיד קרוב שלו ושותף לשורה של קומבינות מאפשרת להם לשחק בהצגות פומביות מבוימות.
לשבחו של נתניהו יאמר שהוא זיהה מדי את האגו הנפוח של עיני ובא באחרונה ללשכתו בבית ההסתדרות לפגישה מתוקשרת ומתוזמנת שבמהלכה יצרו ביניהם השנים כימיה שאף מעבדה מוסמכת לא הייתה מעניקה לה אריכות ימים.
בשלב הבא נפגשו כבר נתניהו ועיני בחשאי לפגישה לילית בביתו של ברק במגדלי אקירוב כדי לרקוח את הכניסה למשלה.
עיני תושב באר שבע לא היה צריך לנסוע הביתה באישון הליל. באחרונה רכשה ההסתדרות עבורו דירה מפוארת בשכונת יוקרה תל אביבית.
מפלגת העבודה חדלה מזמן, כידוע, להיות סוציאליסטית. עכשיו תורה של ההסתדרות להתברגן.

שומרים שחיתות

ערב הבחירות האחרונות פנתה תנועת אומ"ץ אל כל ראשי המפלגות שהתמודדו בבחירות לכנסת להתחייב להיאבק בשחיתות השלטונית במדינה, שהגיעה לממדים מפלצתיים.
לצערנו קיבלנו תשובות רק ממנהיגת קדימה ציפי לבני ומיו"ר מר"ץ חבר הכנסת חיים אורון.
אף אחת מהמפלגות שאמורות להיות שותפות בקואליציה החדשה לא התחייבה. הפועל היוצא מכך הוא שבתקופת כהונתה של הממשלה החדשה צפויה לאומ"ץ מלאכה קשה וסיזיפית במאמציה להדביר את השחיתות השליטונית ולעקרה מן השורש. יש כבר סימנים ראשונים לכך שהשחיתות השלטונית תבקע מחדש. הפוליטיקה הזו תהיה אותה הגברת מסואבת שלא תשנה את האדרת המזוהמת שלה. והמשכיל בעת הזו ימשיך לצעוק חמס. תרתי משמע.

לראש הדף

"מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס, חשפה פעם נוספת בעיה חמורה ביותר שעלולה לקעקע את יסודות המשפט: נאשמים ופרקליטים שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח. 

ביום חמישי האחרון היה לי חוסר הכבוד להימנות על המוני אזרחי המדינה שצפו, האזינו וקראו את דבריו הנוקבים, הארוכים והמשעממים של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בניסיון נואש להציג את עצמו כחף מפשע.
האזרח מספר 1 במדינה לשעבר דרדר עצמו בדבריו לאפס, כאשר הטיל רפש ובוץ ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, במשטרה ובתקשורת, וצייר בצבעים על-טבעיים קונספירציה מדומה שנועדה לחסל אותו, כביכול, באמצעות מצגי שווא של תקיפות אונס, הטרדות מיניות וחיבוקים ממושכים שהיו יכולים אולי להיכנס לספר הגינס.
צר היה לי לראות את עליבותו הפומבית המתוקשרת והמתמשכת של קצב, שהיה מוכר כאדם נעים הליכות ונבחר אפילו בשנות השמונים ע"י הכתבים הפרלמנטריים כחבר הכנסת הפופולרי ביותר, ונחשף בדמות חדשה של טרחן חם מזג. בדבריו הנואשים ניסה קצב, לשווא וללא הצלחה, לציין כי בשש שנותיו הראשונות כנשיא המדינה צבר, לדעתו, שורה של הישגים שאף טרח לפרטם, אך דבריו נבלעו ושקעו בסערת הרגשות הכללית ובהמולה הסביבתית.
אחד הצעדים החיוביים של קצב היה היענותו להעניק חנינה לנידוני קהיר, חבורה של צעירים יהודים מופלאים אזרחי מצרים שגויסו ע"י המודיעין הישראלי במחצית הראשונה של שנות החמישים למלאכת איסוף מידע, והופעלו בפעילות מבצעית כושלת שהולידה את ה"פרשה", אחד האירועים הפוליטיים המסעירים בתולדות המדינה. הצעירים נאסרו ונשפטו לעונשים כבדים. שניים מהם נידונו למוות, והאחרים למאסר עולם ולתקופת של שנים ארוכות עם עבודת פרך.
מדינת ישראל נהגה כלפיהם בכפיות טובה ובחוסר הגינות כאשר לא ניצלה את מלחמת קדש ב-1956 כדי לשחררם תמורת אלפי שבויים מצריים, ורק בנס הם שוחררו במלחמת ששת הימים ב-1967 והגיעו ארצה חולים ומאוכזבים.
לאורך שנים נמנעו ראשי המדינה מלהעניק להם את ההכרה הממלכתית המיוחלת ואת תודת האומה. הם התייסרו בשל כך רבות אך החרישו, כדרכם, ולא עלו על הבריקאדות. בצניעות אציין כי פנייתי אל קצב, על דעתם, הועילה, והוא נאות לערוך במשכן את טקס חלוקת תעודת ההוקרה לאלו מביניהם שנותרו בחיים ולבני משפחותיהם של הנפטרים והנתלים. על-פי בקשתו כתבתי לו נאום קצר וענייני - עשר דקות בלבד. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושרי ממשלתו שהוזמנו לטקס, לא הגיעו, ורק ראשי קהילת המודיעין בעבר, בני משפחות וחברים קרובים.

סכינאי חסר מעצורים

פחות מרשימה הייתה פעולה אחרת של הנשיא קצב. לפני כמה שנים, בעיצומה של תקופת כהונתו של קצב כנשיא, הוא הזמין משלחת של אומ"ץ לדיון בנושא טוהר המידות במדינה. קצב ביקש מאתנו, בין השאר, להפעיל לחץ על משרד המשפטים לזירוז השלמת ניסוח הצעת חוק להגנה על חושפי שחיתויות שהוא ניסה לאמץ.
הבקשה של קצב נשמעה לי אז קצת מוזרה. הוא ציפה מאתנו, קבוצה של אזרחים מתנדבים, לבצע פעולה שהוא כנשיא יכול היה לקדמה בצינורות ממלכתיים, אלא אם מערכת יחסיו עם משרד המשפטים הייתה בעייתית ולא נחשפה עדיין ברבים... רק כעבור זמן, כשנפתחה חקירה נגד קצב בחשד שלמורת רוחו של משרד המשפטים, פעל מתוקף סמכותו כנשיא כדי להעניק חנינות לעבריינים כבדים בעקבות פניות אליו ע"י גורמים עבריינים אחרים, התבהרה קצת התמונה השחורה.
בהדרגה נחשף שכאשר היה קצב שר במשרדי התחבורה והתיירות, הוא לא נמנע מלנסוע עם בני משפחתו לבתי הימורים בטורקיה על חשבונם של חשודים בפלילים שהיו מבאי משרדו. וכך, כאשר דיבר קצב בסוף השבוע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום על עבירות מין, נדחקו משום מה חשדות לעבירות אחרות שיוחסו לו, בהן הפרת אמונים, קבלת טובות הנאה ומערכות יחסים בעייתיות עם עבריינים בכירים באחד מארגוני הפשע.
קצב נוהג בימים אלה כחיה פצועה שאין לה מה להפסיד ופגיעתה קשה. קצב עלול להתגלות בחודשים הקרובים בדמות חדשה של סכינאי חסר מעצורים ולא יבייש קצבים מקצועיים. קצב ערוך למאבק משפטי ממושך מתוך כוונה להוכיח את חפותו ולקעקע את עדויותיהן של הנשים שחמד והעניק להן את התואר: "מעלילניות". מרוב עלילות לא רואים את אבר המין שלו.
השאלה הגדולה היא מי יממן את המאבק היקר הזה. לפני כשנתיים, כאשר בקעו הניצנים הראשונים של פרשת קצב, נודע על פעילותה של עמותה חדשה בשם 'משפט אמת יעשה', שהקימו כמה מחבריו של קצב במטרה לגייס כספים בארץ ובחו"ל. אומ"ץ פנתה אל רשם העמותות כדי לברר את דרכי פעילותה של העמותה ונאמר לה שהיא פועלת כחוק, אלא שלא כך היו פני הדברים.
בדיווח לרשם העמותות נמסר כי העמותה גייסה סכום של 700 אלף שקלים, אך לא צוינו שמותיהם של התורמים כנדרש בחוק העמותות. הכספים הללו שימשו, בין היתר, למימון פרקליטיו, שכירת יחצ"נים, ואולי גם לצורך הפעלת חוקרים פרטיים על-מנת שיעקבו אחר המעלילניות, יאספו עליהן פרטים אישיים על-מנת להרתיע אותן מלמסור מידע בחקירת המשטרה, ואולי גם להפחיד אותן מלהעיד בבית המשפט.
אין ספק שהמערכה המשפטית הממושכת הצפויה בשנים הקרובות תעלה לקצב מיליוני שקלים שהוא חייב יהיה לממן מכיסו הפרטי. בנאומו הוא סיפר כי א' מבית הנשיא ניסתה לסחוט ממנו 200 אלף דולר תמורת שתיקתה, ובעקבות זאת הזמין את היועץ המשפטי לממשלה מזוז למשכן הנשיא כדי לדווח לו על כך. לא נראה לי שלקצב הייתה בעיה מיוחדת לגייס סכום זה, וכנראה שלא תהיה לו בעיה לאסוף את המימון לפעולות ההגנה וההתקפה שלו.
כמה ימים לפני נאומו של קצב, פנתה אומ"ץ מחדש אל רשם העמותות בבקשה חוזרת לקבל את שמותיהם של התורמים לעמותת 'משפט אמת יעשה', מאחר שהם לא מופיעים בדיווח העדכני לרשם העמותות. מסיבה זו לא נתן עדיין הרשם לעמותה את האישור המבקש לניהול תקין, שהנו תנאי לאיסוף תרומות בדרך חוקית. אם רשם העמותות לא יפעיל הפעם את סמכותו וילחץ לקבל את הרשימה, אומ"ץ לא תהסס לפעול בדרך משפטית.

מצרך החודש באטליז של "המלאך"

מזוז היה היעד העיקרי להתקפתו שלוחת הרסן של המלאך משה מקרית מלאכי, אבל ככל הנראה הוא יאלץ לפנות את מקומו ליעדים חדשים מכורח המציאות. כתב האישום נגד קצב יוגש בעוד זמן קצר. משפטו של הנשיא לשעבר יתחיל בפני שלושה שופטים בעוד כמה חודשים ויימשך, לפי כל הסימנים, תקופה ממושכת. אם קצב יורשע, אין ספק שפרקליטיו יגישו ערר לבית המשפט העליון. אם הערר יידחה - תהיה בקשה להרכב מורחב של שופטים, ואולי בסוף הדרך תוגש לנשיא שיכהן בשנת 2013 בקשת חנינה.
מזוז אמור לסיים את תקופת כהונתו בראשית השנה הבאה, והוא רמז כבר על כוונתו להקדים את הפרישה, כנראה אחרי שיסיים את הכרעתו בתיקיו של ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט ובהכנת כתב אישום פלילי נגד שר החוץ הנכנס אביגדור ליברמן.
סכינו המושחזת של קצב תהיה מכוונת אולי כלפי פרקליט המדינה, משה לדור, שהיה שותף פעיל להחלטה להגיש כתב אישום נגד קצב ושמו נשמט מסיבות טקטיות מהנאום. אני לא שולל אפשרות שגם שלושת השופטים ימצאו את עצמם חשופים בתקשורת בנושאים אישיים בדרך שלא הכירו עד כה, ויתקשו לזהות את מקורות הירי לעברם. גם חוקרי משטרה בכירים שהיו מעורבים בפרשה ודובבו את קבוצת הצעירות הפגועות ע"י קצב בתפקידיו הציבוריים השונים, עלולים להיות "מצרך החודש" באטליז של קצב.
קצב לא יעניק הנחה באטליז שלו גם לאנשי התקשורת, שפגעו בו וחשפו את מעלליו או ביישו אותו ברבים, והוא יחפש דרכים לפגוע במוניטין שלהם מאחורי הקלעים בדרכים שונות ומשונות, בעזרת סייענים שכירים עלובים.
קצב כבר לא נשיא ולא יכול לפנות יותר, כפי שעשה בעבר, אל ברוני התקשורת בבקשה לפטר עיתונאים מסוגם של גדי סוקניק, שלום ירושלמי, רינו צרור ואחרים. אגב, קצב לא המציא את שיטת הלחץ לפיטוריהם של אנשי תקשורת ששוחים נגד הזרם העכור. קדם לו אהוד אולמרט שפנה בשעתו אל 'ידיעות אחרונות' בבקשה שיפטר אותי מהעיתון, אחרי שחשפתי את אחד ממעשי ההונאה החדשים שלו ואת רדיפת בצע הכסף החולנית האובססיבית שלו. בקשתו נדחתה למרות שהנבל הציע כתמורה לראשי סדרה של סקופים מדיניים.

קוצים, דרדרים ומטרות אנושיות נייחות

קצב לא יניח כמובן למעלילניות ששימשו יעד ליצריו הפרועים, ויחפש להיפרע מהן. מקורביהם האלמונים של פרקליטיו צוטטו בסוף השבוע בתקשורת כמי ששמעו מהם כי בכוונתם "לגזור לגזרים" את העדות שיעמדו על דוכן העדים בבית המשפט ולהוציא את קצב זכאי בדין. קצב עלול לנסות במהלך המשפט בעזרת אלמנטים פליליים לשלוח להן אותות אזהרה מסוג אחר, ואני מקווה שגורמי הגנת העדים יהיו ערוכים לכך.
"מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס שבו נערך מופע ספק טראגי ספק ליצני, חשפה פעם נוספת בעיה משפטית חמורה ביותר שהתפשטה בשנים האחרונות בכלי התקשורת ובמסגרות אחרות ועלולה לקעקע את יסודות המשפט: חשודים ונאשמים למיניהם ופרקליטים, שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, מתראיינים במהלך המשפט כדי לבקש רחמים מהשופטים ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח.
נאשמים שהורשעו ונגזר דינם משתמשים בכלי התקשורת לצורך זכייה בערעור בבידוי רטרואקטיבי של ראיות, התבכיינות ולעיתים גם בהפצת שמועות על מחלות מדומות. לגבי אישי ציבור שנחשדו בעבירות פליליות וחלקם הועמדו לדין, המצב שנוצר היה חמור פי כמה... הם הפכו שוטרים, פרקליטים ציבוריים ושופטים למטרות אנושיות נייחות. כמה דוגמאות זועקות בעד עצמן:
 

• השר לשעבר, אריה דרעי, גייס המונים מקרב תומכיו שפגעו בפומבי במערכת המשפט, צרו על משכן בית הדיון העליון וזעקו ללא הרף: "הוא זכאי, הוא זכאי" גם אחרי שהורש.
• שר המשפטים לשעבר השתלח בקצינה שהתלונה נגדו על הטרדה המינית, שליחיו חיפשו עליה חומרים. אחרי שהורשע זכה לתמיכתו של יורשו, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, שתקף את שופטיו של רמון ושיתף איתו פעולה במערכה כוללת נגד המערכת המשפטית.
• ראש הממשלה אהוד אולמרט שימש דוגמא שלילית ביותר לאזרחי המדינה, כאשר פגע ללא הרף בעזרת מקורביו ושכירי העט והמיקרופון שלו בגופי אכיפת החוק (מבקר המדינה והמשטרה) שחקרו את פרשת השחיתות שלו, ומאוחר יותר במערכת המשפטית שהחלה להכין את כתבי האישום.

תנועת אומ"ץ החליטה בימים האחרונים שלא להחשות, ופרסמה הודעה שבה נאמר בין השאר: "אנו מסתייגים מהנוהל הנפסד לערוך דיונים משפטיים מוקדמים בין מעורבים בפלילים לבין גופי אכיפת החוק באמצעות מסיבות עיתונאים, יחצנים, לוביסטים, יועצי תקשורת שפועלים לשימוש מניפולטיבי בכלי תקשורת במטרה להטות את דעת הקהל ולנסות להשפיע על אנשי התביעה ועל השופטים. אומ"ץ סבורה שמקומם של דיונים אלה הוא רק בין כותלי בתי המשפט, שבו אמורות הראיות להיבחן בדרך משפטית מקצועית, עניינית ובלתי תלויה"...
אני לא רוצה לחיות באשליות שקריאה מעין זו עשויה לסייע לניכוש העשבים המשפטיים השוטים שצמחו בשדות הציבוריים במדינה, אבל אין לי ספק שפרשת קצב תצמיח בשדות אלה קוצים ודרדרים.

זעקי ארץ אהובה ומושחתת.

לראש הדף

שתיקת התישיים בגין וסער תמורת כסא וכניעתו של נתניהו לליברמן, עלולות להמיט שואה על שלטון החוק במדינה. 
 
אילו היה נערך משאל רציני בקרב 400 אלף האזרחים, חלקם הגדול עולים מארצות חבר העמים, שהצביעו בבחירות האחרונות לכנסת עבור רשימתו של אביגדור ליברמן 'ישראל ביתנו', אין לי כמעט ספק שרק רבע מהם ואולי אף פחות מכך תומכים במהלכיו של המנהיג הדיקטטור לכפות את עצמו על שלטון החוק במדינה.
ליברמן חסר המעצורים, החל את הקריירה שלו בישראל כגברתן שומר בארים, הורשע בעבר בפלילים בהכאתו של נער צעיר בישוב נוקדים שבו הוא מתגורר, חשוד בשורה של עבירות פליליות חמורות שביצע בשנים שבהן כיהן כאיש ציבור בהן קבלת שוחד, מרמה, העלמת מס, רישומים כוזבים והפרת אמונים.
הדיקטטור הביתי שהפך לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית, מבקש למנות את לכהונה שנייה בממשלתו של בנימין נתניהו את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. לפני שליברמן החליט להעדיף את נתניהו על מנהיגת קדימה ציפי לבני, הוא זכה כבר לברכתה למינויו המחודש של פרידמן לתפקיד שר המשפטים. ציפי כיהנה בעבר בתפקיד שרת המשפטים והפגינה שרירים מול שופטי בית המשפט העליון. עכשיו הגיע עידן האגרופים מבית מדרשו של ליברמן, ונתניהו הממולכד עומד חסר אונים.
שר משפטים הזוי זה מונה לתפקידו ע"י רב המושחתים, ראש הממשלה אהוד אולמרט, מתוך כוונת זדון שיתעמת עם שלטון החוק ואולמרט, שיצא אולי נשכר מכך, הספיק לבצע כבר כמה פעולות הריסה של מתחמים במערכת המשפט במהלך ביצוע רפורמות שחלקן אולי התבקשו מאליהן מזמן.
ליברמן זקוק לשר משפטים שיהיה חייב לו, יגלה כלפיו נאמנות ויפעל לקבלת הצעת חוק חדשה שתקבע ששרים מכהנים לא יחקרו במהלך כהונתם והחקירות ידחו עד לסיום תפקידם המיניסטריאלי. להגברת בטחונו האישי מול מערכת אכיפת החוק דורש השור הזועם ליברמן להיות מיוצג בוועדה לבחירת שופטים. יש לו כנראה כמה מועמדים שנויים במחלוקת.
לחשוד העיקרי ליברמן יש גם תוכנית שטנית נוספת: הוא מבקש להיות מעורב לפני הקלעים בבחירתו של היועץ המשפטי לממשלה הבא שיבוא במקומו של היועץ מני מזוז שעומד לסיים את תפקידו בעוד כשנה. לכאורה תהיה מעורבותו של המנהיג הכוחני תהיה מוגבלת, מאחר שבשעתו נקבע כי היועץ יבחר ע"י ועדה ציבורית שתכלול, בין השאר, משפטנים בלתי תלויים; אבל מי שמתמצא כיצד מתנהלים ענייני המינויים מבין שליברמן לא יהיה סטטיסט. הוא מסוגל לבחור אנשים לא תלויים, להפוך אותם לתלויים וגם לתלות אותם בעת הצורך בפומבי.
ליברמן צבר כבר ניסיון בבחירת יועצים משפטיים בדרכי ערמה והוכיח שהוא יודע לבשל, לטגן ולאפות ואחר כך לטשטש את העקבות כי שלא יגיעו אליו. בתחום זה הוא קיבל שעורים פרטיים ללא תשלום מהמורה הרקוב אהוד אולמרט.
כאשר כיהן ליברמן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בעידן הקודם של נתניהו, היה ניסיון של כמה אישים פוליטיים מפוקפקים ביניהם אריה דרעי, אהוד אולמרט וצחי הנגבי בשיתוף פעולה עם איש העסקים דוד אפל, לשתול את רוני בר-און, כיום שר האוצר, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה במטרה שייטיב עמם. הניסיון לא צלח ובר-און כיהן בתפקידו יומיים מיותרים. העובדה שהוא סרח לא הפריעה כמובן לבר -און להשתלב בחיים הפוליטיים.
הדיקטטור הביתי לא מסתפק בשליטה במערכת המשפטית, ורוצה להטביע את חותמו גם במשטרת ישראל באמצעות מינוי שר לביטחון פנים מטעם מפלגתו. תקוותו היא שתהיה לכך השפעה לגבי המשך החקירות שלו. צריך לזכור שמי שמבקש לשלוט במשטרה הוא האיש שהשתלח בעבר בצורה פראית שלוחת רסן בקציני משטרה בכירים שאותם האשים ברדיפה אישית וגזענית בגלל התמשכות החקירות נגדו.
ליברמן מבקש להיות מעורב גם בבחירת המפכ"ל הבא, שיהיה אדם בצלמו ובדמותו וימנע אולי משוטרים להגיע ללשכתו כדי לחקור אותו. אני לא פוסל אפשרות שהוא יצניח לתפקיד זה בצניחה חופשית אדם שאינו משרת כיום במערכת.
ערב הבחירות האחרונות, בעקבות מעצרם של בתו של ליברמן מיכל, פרקליטו עורך הדין יואב מני וכמה מעוזריו כחשודים בסיוע לו בעבירות פליליות שונות, פניתי בשם תנועת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וביקשתי שיפרסם בפומבי כשירות חיוני לידיעת ציבור הבוחרים את העבירות הפליליות המיוחסות לליברמן על-מנת שאלה ידעו ויכריעו לכאן או לכאן. לצערי הרב לא נענה היועץ המשפטי לממשלה לבקשתי ולא טרח לנמק את סירובו. פניה נוספת של אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה נעשתה אחרי שנודעו כבר תוצאות הבחירות לכנסת, וכללה בקשה לזרז את חקירתו האישית של ליברמן ולעשות הכל כדי לסיימה עוד לפני שתוקם הממשלה החדשה.
בפניה החוזרת של אומ"ץ נאמר בין השאר: "נוצר מצב שבו נתונה בידיו של ליברמן, העומד בראש הרשימה השלישית בגודלה, ההכרעה בעניין אופייה של הקואליציה החדשה ובדרך זו הוא אשר יכריע לגבי עתידה ודמותה של המדינה בשנים הבאות ... בגלל חקירותיו המתמשכות של ליברמן, המדינה עלולה להיכנס בתקופה הקרובה למערבולת ויתכן שיהיו גם שיקולים זרים לגבי קבלת החלטות שונות. אם תוקם בינתיים ממשלה היא תהיה בת ערובה בידיו של ליברמן"
מזוז לא נענה לצערי לבקשתנו, ופטר אותנו בתגובה קצרה: "באשר לעיתוי חקירתו של ליברמן, טרם נתקבלה החלטה וזו תתקבל בבוא העת בהתחשב בכלל נסיבות העניין." לכל הדעות זהו ניסוח דיפלומאטי מעורפל ומעורבל.

הפתעה בטיסה מוינה

אשר יגורנו בא בחטף. ההשהיה המוזרה בחקירתו של ליברמן עודרה אותו והזריקה לו באחרונה אדרנלין שסייע לו לתקוף בראיון עיתונאי פעם נוספת את קציני החקירות הבכירים של המשטרה, ולטעון, בין השאר, שהוא ישר יותר מהם. אם הייתי צריך לחלק ציוני יושר עפ"י סולם דיכטר מ-1 עד 10 הייתי מעניק לליברמן את הספרה 2. לקציני המשטרה הייתי מעניק ציונים גבוהים בין 7 ל-8.
המפכ"ל, רב-ניצב דודי כהן, הזדרז להגיב על דבריו של ליברמן ולהסתייג מהדברים שהשמיע נגד פקודיו, ובכך חרץ למעשה את גורלו. דודי כהן אינו מפנים שזמנו שאול. הוא יכול כבר להתחיל לארוז ולחפש לעצמו תפקיד אחר - אולי מנהל תחנת כח בחברת החשמל שמחפשת דמות משטרתית שתחפה על מעשי עבריינות פנימית.
אם ליברמן יכהן, כמצופה, כשר החוץ - מן הסתם יהיה קשה לתאם אתו זמני חקירה. ליברמן אוהב לשוטט בחו"ל ולפעמים ישראל מהווה לגביו תחנת טראנזיט בלבד. ליברמן יבלה בתוקף תפקידו ומחוץ לתפקיד ימים רבים בארצות רבות ובמקומות שונים, חלקם עלומים, ואולי יוכל להמשיך במהלך כהונתו לנהל בשלט קרוב את עסקיו הבינלאומיים המסועפים.
עד היום לא ברור מדוע הזדרז ליברמן לנסוע מיד אחרי הבחירות למינסק כדי לנוח כביכול. יש לי כמה השערות משלי. אחת מהן קיבלה חיזוק כאשר נקלעתי באקראי לאולם קבלת הנוסעים בנמל התעופה לוד בלילה שבו חזר ליברמן מחו"ל. ליברמן חזר ארצה להפתעתי בטיסת 'אוסטריארליין' מוינה. אולי היה זה מקרה שליברמן הגיע משם ואולי לא, אבל ראוי לציין כי חלק ניכר מהעבירות שיוחסו לו קשורות בשיתוף פעולה סמוי עס איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, בעל הקאזינו ביריחו ושותף בחברה פלשתינית בריטית המספקת גז לישראל.
שלאף הצליח במרוצת השנים להשחית שורה של אישים פוליטיים בישראל הנמנים על ידידיו הקרובים. אחד הבולטים בהם הוא ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שקיבל ממנו בשעתו מימון נדיב לצורך החזר כספים אחרי שנחשפו ע"י מבקר המדינה עבירות חמורות שבוצעו ע"י מטה הבחירות שלו. שלאף סייע בשעתו גם לליברמן להפוך למיליונר באמצעות תרגילים פיננסיים של החלפת מטבעות, ולאחר מכן קשר אתו קשרים עסקים עלומים שחלקם לא ידועים עד היום למשטרה חרף חיקורי הדין שעשו שליחיה בחו"ל ומסמכים שהובאו ארצה.
האם הצליח ליברמן לאחוז את עיניה של משטרת ישראל ולשבש בדרך כמה דברים בנסיעת המנוחה שלו למינסק? אין לי ספק שהוא מסוגל לכך. ליברמן הוכיח כבר את היצירתיות הבלתי נדלית שלו. בימים שבהם שפך קיתונות של שופכים על הרשות הפלשתינית, סחרה אחת מחברותיו הזרות עם גופים פלשתינים.
בימים האחרונים נחשף גם שבשנים שבהן כיהן כחבר כנסת ושר לעניינים איסטסרטגיים בממשלתו של אולמרט, זרמו לכיסו מאת אלפי שקלים מחברה שהקימה בתו. הבת הפכה למיליונרית בזכות אביה, ועד היום לא ברור האם ליברמן חילק לבתו ירושה בחייו או שהיא דווקא מתחזקת אותו בתחום הפיננסי. בכל מקרה כדאי לרשום לפנינו כי כאשר כיהן שרון כראש ממשלה, אסרה ממשלת אוסטריה לערוך חיקורי דין בווינה לצורך חקירת חשדות נגדו ונגד בניו מתוך תקווה שע"י כך ישתפרו קשרי החוץ של שתי המדינות שהיו מעורערים. עכשיו אולי יבקש שר החוץ המיועד ליברמן מממשלת אוסטריה לסייע לו לבלום את המשך חיקורי הדין בווינה.

14 הגמדים

קרוב לודאי שרבים מבוחריו של ליברמן ראו בו מנהיג חזק שיוכל להתמודד עם החמאס בדרכים לא קונבנציונאליות, שיקרבו את הקץ של שלטון החמאס בלי הגבלות מוסריות ואנושיות. בהקשר לכך הציע כבר ליברמן בעבר להבעיר את הרצועה באמצעות הפצצת תחנות הדלק ומתקנים חיוניים שונים בלי להתחשב במספרם של האזרחים שיפגעו בפעילות מבצעית זו.
מצויים בוחרים לא מעטים שהלכו שולל אחרי סיסמת הבחירות הגזענית של ליברמן: "אין אזרחות בלי נאמנות", ולא הבינו כי תוחלתה קצרה. ליברמן הצבוע סופר את בוחריו כדי להוכיח שיש מאחוריו ציבור ענק של אזרחים שתומכים באורח אוטומטי בכל מהלכיו. הוא יודע מה טוב ליהודים וגם מה טוב לערבים. לא במקרה אחד הספינים במערכת הבחירות גילה שליברמן יודע לדבר ערבית.
לעומת זאת, ליברמן לא סופר את 14 חברי סיעתו; נועץ כביכול בכמה מהם שנחשבים חברי כנסת חשובים, אבל לא מתחשב בדעתם. הם נזהרים מלדבר עם אנשי תקשורת מחשש שימעדו חלילה בדבריהם. כשאני מתבונן בהם נראה לי שהם זקוקים לעזרה ראשונה.
הכוכב העולה של הסיעה, סטס מיסז'ניקוב, חבר צוות המו"מ של 'ישראל ביתנו' המיועד לשמש כשר התמ"ת, אמר בסוף השבוע בראיון נדיר: "אנחנו לא 14 גמדים". טוב שהוא אמר זאת. לא נעים להיות בגובה הדשא של הכנסת. מכאן ואילך נבחן בכל שנה את כמות הסנטימטרים שהם גבהו. מן הסתם קיבלו סיוע מגשמי הזעף האחרונים.
לשווא ציפיתי מנבחרי ציבור מסוגם של השר לביטחון פנים לשעבר מטעם הליכוד, עוזי לנדאו, שהוצב במקום השני ברשימת 'ישראל ביתנו', ומסגן המפכ"ל לשעבר, יצחק אהרונוביץ, שהוצב במקום הרביעי - שישמיעו את קולם נוכח כוונת הדיקטטור להמשיך בהרס שלטון החוק במדינה, אבל הם החרישו.
גם האנשים הישרים בצמרת הליכוד כמו בני בגין וגדעון סער מחרישים ולא מטילים וטו על כוונתו של נתניהו להפקיר את שלטון החוק ואת מערכת אכיפתו בידיו של ליברמן. הכיסאות שמצפים להם סביב שולחן הממשלה חשובים בעיניהם משמירת שלטון החוק ומצדיקים לדעתם את השתיקה.
שתיקת התישיים וכניעתו של נתניהו לליברמן, עלולות להמיט שואה על שלטון החוק במדינה.

לראש הדף

ביבי לא תמים אך רחוק מלהיות שועל פוליטי מתוחכם.  להלן רשימת השועלים הערומים שלא יקלו על חייו ועל כהונת ממשלתו.
 
מתוך היכרות אישית ממושכת עם בנימין נתניהו ועל יסוד מעקב מקצועי רצוף אחריו אני מרשה לעצמי לאבחן את ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כאדם חכם ומבריק ורחוק מלהיות תמים. אבל אני גם מוכן לקחת סיכון אישי לקבוע שביבי רחוק מלהיות שועל פוליטי ערום ומתוחכם שיכול להיכנס לכרם, לאכול ענבים בשפע, להשמין ומנחת, להתעבות בגוף ולהצליח בכל זאת לצאת מהחור בגדר שדרכו פלש לכרם.
מסיבה זו אני מרשה לעצמי לערוך לביבי "מסדר" של השועלים הפוליטיים הוותיקים והמיומנים הסובבים אותו והם ילוו את פעילותו על כל צעד וש(ו)על לאורך כל תקופת כהונתו.

שועל מספר 1 - שמעון פרס

השועל הבכיר ביותר הוא נשיא המדינה שמעון פרס, שנוצר בליבו עד היום את הפסדו הצורב לביבי על תפקיד ראש הממשלה ב-1996 שקטע סופית את חלומו של פרס לשמש ראש ממשלה בזכות עצמו. פרס לא רצה להיות ראש ממשלה בחסד, שנכנס באקראי לנעליו הגדולות של יצחק רבין אחרי הרצח המתועב.
החיוכים שפיזר פרס כאשר הטיל על נתניהו להקים ממשלה, לא רק שהיו מאולצים, הם היו גם מלאכותיים ונועדו בעיקרם לפזר "ערפל קרב" סביב ביבי.
כמה ימים קודם לכן היכה פרס במפתיע על חטא, וטען כי ההינתקות של גוש קטיף הייתה משגה היסטורי, ובכך, ביקש לרצות חוגים לא-יודעי-דבר בימין שנפלו ברשתו והזדרזו לשבח אותו ולהתייחס אליו כאל חוזר בתשובה רחמנא לצלן. אבל כעבור יום נבהל פרס השועל הערמומי מעצמו, חזר בסימן שאלה וטען כי הוא התכוון בעצם לדרך שבה בוצעה ההינתקות ולא להינתקות עצמה.
השמחה הייתה מוקדמת מדי. זו לא הייתה שמחת בית השואבה המסורתית אלא שמחה חד-פעמית מבית השאיבה של פרס, שלא שינה את החברברות השמאלנית שלו.
אין לי כל ספק שפרס ימרר את חייו של ביבי וינסה לגמד את דמותו. הוא ינהל מדיניות חוץ משל עצמו, ירבה כדרכו לנסוע לחו"ל, להיפגש עם נשיאים וראשי ממשלות ולפזר הבטחות מדיניות מרחיקות לכת. פרס לא יסתפק בכך שינשוף בעורפו של ביבי, אלא גם יירק בפניו ויכבול את ידיו ורגליו.
לפי כל הסימנים, עלול יהיה להיווצר מצב הפוך שבו נשיא המדינה יוכל לדווח על פעילותו לראש הממשלה ולא להפך, ועל-ידי כך יתהפכו היוצרות. ביבי הג'נטלמן יכבד את הממלכתיות ולא יתעמת בפומבי עם פרס, וזה, לא יניח לו.
באם לא תוקם ממשלת אחדות, לא מן הנמנע שפרס יתמרן את ביבי ויפעל לקיצור תקופת כהונתה של ממשלת נתניהו ולהטלת את התפקיד על ציפי לבני - הוא יעשה זאת בנפש חפצה. החיוכים של פרס כלפי מנהיגת מפלגת קדימה שבה היה חבר בשנים האחרונות דווקא היו טבעיים.
רק לפני זמן קצר כתב עוזרו של פרס, יורם דורי, מכתב תגובה לאחד העיתונים תחת הכתרת: "פרס הוא לא לוזר", שבו ביקש להוכיח שלבוס הוותיק שלו היו גם ניצחונות. אני חושש מאוד שאם ביבי לא יתעשת וייערך לקראת פרס, דווקא הוא יהיה הלוזר.

שועל מספר 2 - אהוד אולמרט

אילו הייתי אני ביבי - לא הייתי מגלה שאננות גם כלפי השועל הקרבי אהוד אולמרט, שנוטש בקרוב את כס ראש הממשלה. אולמרט זוכר לטובה לביבי את שתיקתו הלא-רועמת כלפי מעלליו המושחתים לאורך כל תקופת שלטונו המסואב. ביבי גם החריש. מול השתלחותו חסרת הרסן של אולמרט על מערכת אכיפת החוק.
אולמרט גמל אומנם לביבי על שתיקתו ודחף מאחורי הקלעים בדרך שועלית, בלי להותיר עקבות, למען בחירתו של ביבי כיורשו. אבל הוא פעל כך בעיקר כנקמה בשרת החוץ שלו ציפי, שקיצרה את תקופת כהונתו בשיתוף עם שר הביטחון, אהוד ברק. אולמרט היה שמח לראותם מחוץ לממשלתו של ביבי.
רק תמימים האמינו השבוע לדברים שאמר אולמרט לחברו הטוב - המראיין ניסים שועל, בערוץ 2: "רעייתי עליזה יודעת שאני לא נוקם ונוטר... אני לא כועס על ציפי. היא וברק לא הדיחו אותי. התפטרתי מרצוני". אולמרט אוהב בדרך-כלל לדעת מראש את השאלות שהוא "נשעל", להעמיד פני מופתע ואפילו לומר למראיין: "שאלה טובה", הפעם היה זה מאבק זוטא של שועלים.
ערב הבחירות האחרונות פנתה אומ"ץ אל כל ראשי המפלגות בדרישה שיצהירו כי בקדנציה הנוכחית יפעלו לביעור השחיתות השלטונית. עד כה הגיבו על פניותינו רק ציפי לבני מנהיגת קדימה וח"כ חיים אורון מנהיג מרצ. ביבי לא הגיב על פנייתנו. אחרי שיקים את ממשלתו, הוא יצטרך להוכיח הלכה למעשה שהוא נאבק בשחיתות. אומ"ץ תהיה צמודה אליו ואל חברי ממשלתו.
אולמרט מתכוון להקדיש את החודשים הבאים למבצע בלימה נגד הגשת כתבי אישום נוספים נגדו בפרשות שחיתות שנחקרות עדיין (טלנסקי, המרכז לעסקים קטנים, מרכז ההשקעות, הבית ברחוב כרמייה ועוד). במקביל, ינסה אולמרט ל"סבן" באמצעות פרקליטיו את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז במהלך שימוע בפרשת "ראשונטורס" על-מנת שכתב האישום שמזוז מתכוון להגיש בפרשה זו לא יוגש.
אולמרט הנהנתן לא שכח ערב פרישתו לתבוע את הגדלת שטחה של הלשכה שתועמד לרשותו אחרי פרישתו. האיש המושחת שהתרגל לטוס כל השנים במחלקה ראשונה מכספי הקופה הציבורית ועל חשבונם של גופים המייצגים אוכלוסיות פגועות, לא מסתפק בלשכה צנועה.
אולמרט יעשה הכל מדירתו התל אביבית החדשה כדי לסלול את דרכו חזרה ללשכת ראש הממשלה בירושלים. למטרה זו הוא ינסה להכשיר את כל האמצעים הפסולים. מבחינתו, ביבי הוא ראש ממשלה של ברירת מחדל.

שועלים בהיכון

השועלים הפוליטיים האחרים ושרובצים כבר לפתח ממשלתו. מתחלקים לשתי קבוצות.
על הקבוצה הראשונה נמנים שועלים קואליציוניים שיצליחו להצטרף לממשלתו של ביבי מבעד לדלת הראשית ולזלול מהעוגה, חלקם מרוצים וחלקם ייכנסו במועד שייראה להם מתאים לעמדה התקפית.
והקבוצה השנייה כוללת שועלים שיישארו בחוץ, ימתינו להזדמנות הראשונה להצטרף אליה, וינקטו בפעולות שונות כדי להזכיר את נוכחותם באמצעות מעשי חבלה גלויים וסמויים.
מאחר שבחיים הפוליטיים כל האופציות פתוחות, נזילות וברות-ביצוע, אני מתייחס לשעלת הפוליטית כמיקשה אחת.

שועל מספר 3 - אביגדור ליברמן

שועל פוליטי ותיק שמפגין באחרונה את ביצועיו הוא מנהיג ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, שעומד להיחקר בקרוב על-ידי המשטרה כחשוד בשורה של עבירות פליליות חמורות, בהן קבלת שוחד, הלבנת הון, הפרת אמונים, העלמת מיסים ועוד.
מיד אחרי הבחירות יצא ליברמן למינסק לכמה ימי מנוחה. אף אחד לא טרח לברר מה בדיוק חיפש ליברמן במינסק בימים שבהם תהו הכל לדעת האם יעדיף את ציפי לבני על פני נתניהו, והוא הפך להיות לשון המאזניים.
ליברמן החליט אומנם להצטרף לממשלה בראשותו של ביבי, אבל אין לו כל כוונה לעשות חיים קלים ל"בוס" שלו לשעבר, והוא מתכוון כנראה להעביר את ביבי קורס בתורת השועלות. בין השאר הוא דורש, ששר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, אויב המערכת המשפטית, ימשיך לכהן בתפקידו, וגם המשרד לביטחון פנים, החולש על המשרה, יופרד בידיו של שר מטעמו. למרבה האירוניה, צירף ליברמן לצוות המו"מ הקואליציוני עם הליכוד את פרקליטו - עורך הדין יואב מני.
המשטרה עצרה לפני הבחירות את הפרקליט כחשוד ברישום חברות קש מטעם ליברמן לצורך גלגול כספי ההלבנה, ואסרה עליו לשוחח עם ליברמן בנושא החקירה. אני שמח שהם מקפידים לשוחח רק על נושאים פוליטיים וכך הם משמשים דוגמא אישית מופתית לנטרול ניגוד עניינים.
השבוע פנתה אומ"ץ אל נתניהו והביעה את התנגדותה הנחרצת למינויו של פרופ' פרידמן כשר המשפטים ולהפקדת תיק ביטחון פנים בידיה של מפלגת ישראל ביתנו. גם על פנייה זו לא טרח ביבי לענות.
פרופ' פרידמן התגלה כשר משפטים המספק לאדוניו הפליליים, כתמורה לקבלת התפקיד המיניסטריאלי, שירותי חינם שכוללים, בין השאר: "תעודות יושר" זמניות ותוקף בשצף קצף את המערכת המשפטית.
כנראה שאולמרט המליץ עליו בפני חברו הטוב ליברמן, וביבי יאלץ לבלוע את הפיתיון.
בראיון שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות, הודיע ליברמן שכלה ונחרצה עימו לקבל לידי מפלגתו את שני המשרדים הללו ו"שיעמדו כולם על הראש". תנוח דעתו של ליברמן. לפי כל הסימנים והראיות, יבוא יום שבו הוא יאלץ לפרוש מן הממשלה בבושת פנים כשראשו שחוח וזנבו בין רגליו.
עד אז, אומ"ץ לא מתכוונת להניח לליברמן לחגוג ומתכוונת לפנות אל ביבי בדרישה נוספת שלא ימנה את ליברמן כשר האוצר, גם אם תופרד מהמשרד רשות המיסים. במקביל, חידשנו השבוע את פנייתנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה למשטרה לזרז את החקירה בפרשות השחיתות בהן הוא נחשד.
ליברמן יאלץ להסתפק בתפקיד שר החוץ עד שתבוא הקריאה: "שר החוצה", כאשר יוגש נגדו כתב אישום, בתנאי שידיו של מזוז לא ירעדו כאשר יהיה צורך לחתום על המסמכים הרלוונטיים.

שועל מספר 4 - סילבן שלום

מי שמנסה בימים האחרונים במרץ רב לחסום את דרכו של ליברמן למשרד החוץ, ולסלול לעצמו דרך מלך למשרד, הוא השועל הפוליטי המתקדם - חבר הכנסת סילבן שלום - שהבין במאוחר בעצת האסטרולוגית שלו, כי בשלב זה, עד למסירת הודעה חדשה הקשורה בתזוזה במפת הכוכבים, נגוז חלום חייו לכהן כראש ממשלה.
כדי לחסום את דרכו של ליברמן למשרד החוץ הפעיל סילבן בימים האחרונים לחצים חוזרים ונשנים להצטרף לקואליציה בנימוק שלא יהיה יאה להם להזדנב אחרי קדימה באופוזיציה במסע שכנוע.
ביבי מבין היטב שסילבן יפסיק את הלוחמה שלו ואת הפצת השמועות באמצעות רעייתו, ג'ודי ניר מוזס שלום, רק אם יקבל את תיק ממלא-מקום ראש הממשלה ושר החוץ.
אם לביבי לא תהיה ברירה אלא להציע לסילבן תיק זוטר (תיירות, איכות הסביבה וכד'), ימשיכו בני הזוג  להשתולל.

שועל מספר 5 - שלום שמחון

אחד מאנשי הקשר שלו הוא שר החקלאות שלום שמחון, שועל זוטר שעבר בשנים האחרונות שדרוג, והיה מעורב בכמה מהלכים סמויים במפלגת העבודה להחזרתו של אהוד ברק. כתמורה לכך, שריין ברק לשמחון את המקום ה-12 ברשימה לכנסת השמור לנציגי המושבים. המקום המקורי היה 16 ושמחון בחושיו השועליים הבין את גודל המפלה.

שועל מספר 6 - גדעון סער

במסע זה, נוטל חלק בחשאיות רבה גם ח"כ גדעון סער, חבר צוות המו"מ הקואליציוני על תקן של שועל מתלמד העובר חניכה אצל סילבן. סער מפעיל לחצים בעיקר על ח"כית של העבודה - שלי יחימוביץ' - ידידה ותיקה שלו. הערך המוסף של המהלך יהיה טירפוד מינויו של פרידמן למשרד המשפטים וסלילת דרך לעצמו. בשלב זה, נראים הסיכויים לכך קלושים.

שועל מספר 7 - דליה איציק

מחוץ לממשלה ממתינים לביבי שועלה וכמה שועלים פוליטיים. בעלי רקורד שועלי מרשים ויכולות ביצוע לדוגמא.
השועלה המסוכנת היא יו"ר הכנסת הפורשת - דליה איציק - שהתקשתה השבוע להיפרד מתפקידה והמשיכה לנזוף בחברי הכנסת הוותיקים שהפריעו לנאומה. איציק היא לא מהמרימים ידיים. איציק קיוותה להמשיך בתפקידה, לככב בליל יום העצמאות מול פני האומה ולצפות לפרישתו של פרס באמצע הקדנציה בת שבע השנים שלו כדי לרשת אותו. לשם כך טרחה ועמלה כראש מטה הבחירות של קדימה.
ממשלה בראשות נתניהו תדחק אותה הצידה בהדרגה ותשכיח אותה באחד הספסלים האחוריים. אפילו הלשכה המרווחת והמפוארת שהיא בנתה לעצמה לא תשכך את כאבה.
איציק תעשה הכל כדי שקדימה תיכנס בהקדם לממשלה ויובטח לה מחדש תפקיד יו"ר הכנסת, או לפחות שרה בכירה בעמדת זינוק להדיח את לבני ולרשת אותה. אם מהלך זה לא יתבשל או יאפה, היא תציק לביבי בכל דרך אפשרית, זו המומחיות שלה. אם ההצקות שלה לא יועילו, היא תדאג לפזר פצצות סירחון פוליטיות בעזרתו של חברה הטוב - אולמרט - שיהיה תמיד בסביבתה.

שועל מספר 8 - חיים רמון

השועל הכוחני הוא המשנה לראש הממשלה - חיים רמון - שנשאר בממשלה אחרי שהורשע ובחר את בן בריתו וחברו שר המשפטים פרדימן.
רמון דיבר השבוע בשני קולות - בקול אחד צידד בהקמת ממשלת אחדות על בסיס קווי היסוד של קדימה; ובקול השני יישר קו עם ציפי והביע תמיכתו בעמדתה הנחרצת של לבני להישאר באופוזיציה.

שועל מספר 9 - אריה דרעי

כך-או-כך, בחודש יולי הקרוב, יחזור לחיים הפוליטיים בגלוי, אחד מגדולי השועלים הפוליטיים בכל הזמנים אריה דרעי משס בתום תקופת השעיה בגלל עבירת קלון. דרעי הוא חברם הטוב של חיים רמון, אביגדור ליברמן, צחי הנגבי ואהוד אולמרט. כולם הסתבכו עם שלטון החוק.

שועלים 10 ו-11 - צחי הנגבי ורוני בר-און

החבורה הקטלנית הזו כבר רקחה בעבר יחד עם השועל הפוליטי המקצועי צחי הנגבי ועם השועל הפוליטי רוני בר-און תרגיל מסריח של ניסיון השתלטות על התביעה הכללית במדינה. נתניהו כיהן אז כראש הממשלה ולא קרא את המהלך הפלילי החמור כל-כך שממנו הצליחו השועלים הללו להיחלץ. ביבי עצמו הסתבך ויצא בעור שיניו (דרעי הוא היחיד ששילם מחיר מסוים).
יש רק לקוות שהפעם יהיה ביבי ערני יותר. הפעם יש לו עסק עם שועלים פוליטיים רעבים ומצולקים.

לראש הדף

על האנשים שינצלו את יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו.  על טרמפיסטים שעולים על העגלה הפוליטית הנכונה וגוזרים את הקופונים.
 
בכל פעם שראש ממשלה חדש נכנס לתפקידו הוא מוקף בדרך בשובל של אנשים שנשרכים אחריו ומשתדלים להתקרב אליו באורח פיסי ככל שניתן ולגבור על חגורת הביטחון המעובה שמקיפה אותו. רובם - אנשים חדשים וחלקם כאלה שעושים "קאמבק" לשירות הממלכתי ומבקשים לחלוב מחדש את הקופה הציבורית.
הקבוצה הראשונה המסווגת כ"סביבתו הקרובה" של ראש הממשלה כוללת בעיקר את עוזריו ויועציו הפונקציונרים המקרינים סמכותיות ונחישות נוכח האחריות לגורל המדינה הרובצת לכאורה על כתפיהם הצמוקות. הם גם אלה שמדליפים לתקשורת מידע מכל הבא ליד החוליה השנייה המסווגת כ"מקורבי ראש הממשלה" כוללת לרוב מקורבים למיניהם - חברים, אישים, בני משפחה ויועצים מתנדבים, ואלה מעמידים פנים שהשפעתם על ראש הממשלה גדולה ועל פיהם יישק דבר. לאמיתו של דבר הם מבקשים לשדרג את עצמם חברתית ומעמדית.
השלוחה השלישית כוללת בעלי תפקידים ממלכתיים שיוצאים-נכנסים אצל ראש הממשלה, ואנשי לשכתו מנסים לנווט אותו על-פי קווי הפעולה שלהם ובמקביל לפתוח לעצמם חלון הזדמנויות עסקי לעתיד.
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הצטיין בעבר באוסף הגדול של האנשים שהקיפו אותו, דרכו זה על זה ודחקו הצידה את מתחריהם על אותה משבצת צפופה. במוקדם יותר מאשר במאוחר הם למדו לדעת שהדלת המסתובבת אל נתניהו עוברת דרך האחראית הבלעדית על החומר האנושי ועל הלו"ז שלו - רעייתו שרה - שלרוב הוא היה עזר כנגדה.

מנה למאנה

מי שניצל את המצב יותר מכל הגרופיס של נתניהו הוא איש העסקים הממולח והשנוי במחלוקת רוני מאנה, חבר ותיק של שרה, שהגביר את מעורבותו בענייניה הפנימיים של משפחת נתניהו עוד לפני הבחירות והתבשם מהסקרים שהחמיאו לביבי. מאנה דאג להיראות בחברתו של ביבי בכל הזדמנות, למרות שלא היה לו תפקיד מוגדר וביבי לא טרח להרחיק אותו.
בין השאר התנדב מאנה להסיע במכוניתו את שרה ושני יורשי הצרות מהבית בירושלים לבית בקיסריה. מאנה חי, כנראה, בתחושה שהוא הציר המרכזי בחייהם הפוליטיים של בני הזוג נתניהו. כך למשל כאשר הוחלט להצניע את שרה במסע התעמולה של הליכוד - אין לי ספק שמאנה נתן את ברכתו לכך. כך היה גם כנראה בערב החגיגי של הליכוד שנערך בבנייני האומה בירושלים עם תחילת מערכת הבחירות האחרונה.

שרה תרה אחר עיתוי מתאים

כאשר נכנס ביבי - המאחר הכרוני - לאולם, זעק הקהל המשולהב: "היידה שרה" כפי שעשה בעבר. אבל הפעם הייתה הקריאה מיותרת. שרה לא הגיעה. ביבי עצמו נתן גושפנקה לכך שלמד לקח כאשר הודה בסיום הערב לבני המשפחה התומכת ולא טרח לציין את שרה בשמה. ציפי, לעומתו, הודתה על בימת קדימה לבעלה נפתול שפיצר שייאלץ להמשיך להתגורר בתל אביב.
ייתכן שביבי מנסה לשדר שבקדנציה השנייה שלו מעורבותה של רעייתו שרה בענייני השלטון תהיה מזערית. אבל מי שמכיר מקרוב את העניינים יודע שהיא עוד תחזור בעיתוי המתאים. רוני מאנה ידאג לכך כדי שגם הוא יהיה נשכר. רעש וצלצולים ישרתו את האינטרסים החבויים שלו.
כאשר נשאל מאנה באחת ההזדמנויות אם יש מצב שהוא יקבל אצל ביבי תפקיד מיניסטריאלי בעל אופי כלכלי הוא לא נשמע מופתע ולא טרח להכחיש זאת. וכי למה שיעשה זאת?
מהרגע שביבי יהיה ראש הממשלה לא יניח מאנה למשפחת נתניהו. ואם לא קיבל נתח בשלטון, אפשר לסמוך עליו שימצא דרכים לגזור קופונים בשוק הפרטי אחרי שיבליט את קשריו המיוחדים עם ביבי ויתחייב להכניס את ההון לתוך השלטון. האם ביבי לא קורא את המפה המוכתמת ולא מבין את המציאות העגומה שנכפית עליו?

איומים ולחצים

ברשותכם אני מבקש לספר סיפור אישי מאלף הצועק בעד עצמו.
ערב הבחירות הקודמות לכנסת שהתקיימו לפני כשלוש שנים פגשתי באקראי בבית קפה תל אביבי את נתניהו בחברתו של רוני מאנה. החלפתי עם נתניהו כמה מילות ברכה וסיכמנו להיפגש כעבור כמה ימים. באותו ערב התקשרתי אל אחד האנשים הקרובים לנתניהו והבעתי באוזניו את דעתי השלילית על הקשר בינו לבין מאנה בעיקר תקופה של ערב בחירות.
"תודה שהערת לי", אמר, "אדבר עם ביבי ואחזור אליך".
"אל תתאמץ", הפטרתי.
למחרת חזר אלי האיש ואמר לי בהתרגשות: "ביבי מודה לך על שהזהרת אותו. הוא לא ייפגש עם מאנה עד הבחירות".
"זו הבעיה שלו", הגבתי.
כעבור יומיים צלצל אלי במפתיע רוני מאנה. כאשר שאלתי אותו מה הביא אותו אלי ומדוע זיכה אותי בכבוד ששמור רק לידוענים, אמר לי בנימה מאיימת: "שמעתי שהזהרת את ביבי שלא ייפגש איתי".
ביקשתי אותו בנימוס שלא יטריד אותי.
לא הייתי צריך להתאמץ לחבר תסריט שיכול לזכות אותי בפרס לתסריט המקורי: "ביבי מגיע הביתה ואומר לרעייתו [בנימה של היסוס]: 'שרהל'ה, אין לנו ברירה, עלינו להתרחק מרוני עד לבחירות'".
שרה (משגרת אליו מבט זועף): "לא בא בחשבון, הוא חבר קרוב שלי".
ביבי (משפיל את עיניו): "הזהירו אותי".
שרה (בקול מאיים): "מי?"
ביבי (נבוך): "לא יכול להגיד לך".
שרה (צועקת): "אני רוצה לדעת מייד מי!"
ביבי מבקש סליחה ונוקב בשמי. שרה הייתה מבועתת. מעולם לא אהבה אנשים מסוגי. שרה מזדרזת לצלצל אל רוני מאנה: "רוני, מה אתה אומר? הזהירו את ביבי שלא ניפגש. מחר ביבי ואני נפגוש אותך בבית הקפה שלנו. כולם יראו ויתפוצצו".
ביבי שותק. הוא יודע היטב שהרבה אין לו מה לומר.
מסך.

כובש לבבות

כיצד נפלה שרה - הפסיכולוגית הקלינית, ברשתו של רוני מאנה ולא זיהתה את האינטרסים שלו? יודעי דבר מספרים שהקשר ביניהם נוצר לפני תריסר שנים, בשלהי 1997, בתקופה שבה היו פרסומים בכלי התקשורת על מעלליה של שרה.
מאנה שכר מטוס קל שגרר אחריו בשמי המדינה את הכתובת: "שרה נתניהו תהיי חזקה העם איתך". שרה נתניהו צלצלה אליו מאז הם הפכו לחברים קרובים. אחר-כך הצטרף לחברות הזו נתניהו עצמו.
אחרי שמאנה נפרד בשעתו מרעייתו-מרעיתו, מלכת היופי ניקול הלפרין, גילתה ניקול לעיתונאי עופר פטסבורג בין השאר: "הקשר עם נתניהו היה עסקי לחלוטין, כלכלי ואינטרסנטי. דרך הקשרים איתו הוא הבטיח הבטחות על מינויים כאלה ואחרים. דרך שבה הוא השיג עסקים חדשים... רוני שכר אפילו חקיין מקצועי שיחקה את נתניהו באמצעות שיחות טלפון עם אנשי עסקים כדי להרשים שהוא נמצא לידו" [אביב בושינסקי, ששימש אז דוברו של נתניהו, הכחיש בשעתו סיפור זה וטען: "הנושא נבדק אישית אז על-ידי בלשכת נתניהו והתברר שהוא שקר". אגב, אחרי שבושינסקי פרש מהשירות הממשלתי הוא הקים חברה משותפת עם מאנה]. מאנה עצמו אמר בכמה הזדמנויות: "ביבי ואני היינו ונשארנו חברים".

נתניהו, ראה הוזהרת!!!

ליאון מבקש גבינה משובחת

עוד אחד שנתניהו צריך להיזהר ממנו הוא רואה החשבון משה ליאון שפרסם בערב הבחירות מאמר תמיכה נלהב ביו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. הגבות שלי היו מורמות כבר קודם כאשר צפיתי בליאון בשידור בטלוויזיה שבו טרח להידחף ליד נתניהו.
כאשר נולדה לפני כמה חודשים האפשרות שנתניהו ירכיב את ממשלה הבאה, יצאו מהחורים הרבה עכברים שביקשו לאכול מהגבינה בסעודה השלטונית. גם כמה בעלי עניין ששבעו והשמינו בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, מבקשים לחזור ולהשתתף בסעודה. אחד מהם הוא אדון משה ליאון שדאג תמיד לכך שהפרוסה תהיה מרוחה משני צידיה.
בימים האחרונים עלה כבר שמו כאחד המועמדים לתפקיד שר האוצר מטעמו של ליברמן - אם הוא אישית ייפסל לתפקיד זה - בגלל עננת החקירות מעל לראשו. אדון ליאון יהיה מוכן להסתפק גם בתפקיד כלכלי מרכזי לא מיניסטריאלי.

וגם עוגה "שמנה" לא תזיק

ליאון התחיל את הקריירה שלו במשרדו של רואה-החשבון אביגדור יצחקי, שזה, בעל קשרים פוליטיים עם ראשי הליכוד. עד מהרה התברר שיש לו אמביציות מרחיקות-לכת בעיקר אחרי שהציץ ונפגע כאשר הבוס הטיל עליו לשמש כרואה-החשבון של הליכוד.
אדון ליאון הריח והעריך כי מוטב לחבור בעצמו לאישים פוליטיים בכירים ולזכות באמצעותם לתפקידים ציבוריים רמי דרג שיאפשרו לו לאחר מכן לפתוח משרד רואי-חשבון משלו, ולזכות בנתחים מן העוגה הכלכלית ובלקוחות שמנים.
התסריט של ליאון התממש היטב. תחילה הוא מונה כמנהל לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במקומו של עורך-הדין פנחס (פיני) פישלר שהורחק מתפקידו בדרך שפלה, אחרי שסירב לשתף פעולה עם מנכ"ל המשרד אביגדור ליברמן שדרש מפיני לבצע שורה של פעולות שנגדו את כללי המינהל התקין והורחק מהלשכה.
אדון ליאון היה מוכן דווקא להיות צייתן, ומסתבר שבעידן השחיתות הגואה במדינה זה דווקא משתלם. בעקבות פרישתו של אביגדור ליברמן מתפקיד מנכ"ל המשרד מונה ליאון במקומו.
משרד רואי החשבון של יצחקי יצא מכך נשכר, כאשר צבר בקצב מסחרר ומעורר השתאות לקוחות שרצו להתקרב אל מנעמי השלטון. הערך המוסף שהגיע מאוחר יותר לליאון מהדאגה השקופה שלו לאינטרסים של משרד רואה-החשבון יצחקי. הבוס שלו לשעבר צחק כל הדרך אל הבנק וליאון נערך לכאורה, כבר אז, ליום הבהיר שבו יפרוש משירות המדינה ויחזור למשרד המשותף המשגשג.

החיידק הציבורי מקנן בגוף העכבר

אחרי ששרון התמנה כראש הממשלה, התמנה, ולא במפתיע, יצחקי למנכ"ל משרדו. הפעם התחלפו היוצרות - יצחקי גמל למשרד בניהול ליאון והמבין - הבין נכון. יצחקי לא הסתפק בכך. לגביו זו הייתה רק תחנת ביניים לקריירה פוליטית שנמשכה בקדימה. יצחקי נבחר לכנסת וקיבל אפילו מעמד של מכובד של יו"ר הסיעה.
ליאון, בעל הקשרים במפלגת השלטון החדשה של שרון, היה מסודר כבר מבחינה כלכלית. הוא עמד בראש משרד רואי-החשבון וקלט בידיים פתוחות לא רק לקוחות פרטיים אלא גם גופים כלכליים ועיריות, וקיבל משימות ממלכתיות ששכרן הנאה היה באמצען.
כאשר ביקרתי במשרד רואי-החשבון של אדון ליאון, באותה עת הוא נשבע לי שליצחקי אין כל חלק במשרד המצוי בבעלותו הבלעדית. משום מה הייתי קטן אמונה.
כך או אחרת, בגופו של ליאון קינן כבר החיידק הציבורי וקשה היה לרפא אותו. היה זה ליברמן, בתקופה שבה כיהן כשר התחבורה, ומינה אותו כיו"ר דירקטוריון רכבת ישראל. בתקופת כהונה זו הוכיח ליאון שהמינהל התקין לא מוכר לו וטוהר המידות זר לרוחו. הוא בנה לעצמו חצר ביזנטית ולשכה מפוארת שהפכו להיות סמל של סיאוב.
תנועת אומ"ץ טיפלה לאורך אותה תקופה בשורה של כשלים מוסריים ברכבת ישראל והעבירה חומרים למבקר המדינה ולמשטרת ישראל.

הבולטים שבהם:

• חשדות לאי-סדרים ולקבלת טובות הנאה ברכישת קרונות לרכבת ישראל. ממצאיו החמורים של המבקר הועברו לחקירת המשטרה.
• נעשו שורה של מינויים פוליטיים ומינויים אחרים שחלקם היו בלתי-ראויים. בין השאר מונו לתפקידים בכירים ברכבת, אריאל קצב, בנו של הנשיא לשעבר, ויורם כהן, קרוב משפחתו של השר מאיר שטרית.
• חלה הידרדרות בהתנהלותה של הרכבת בשורה של תחומים ובהעדר פיקוח פנימי נאות, והידרדרות ניהולית ותפקודית - היה ריבוי של תאונות.
• שטחי קרקע בבעלות רכבת ישראל בדימונה הועברו למקורב של אריאל שרון ואהוד אולמרט.
• תחנת הרכבת בלוד הועתקה סמוך לשכונת מגורים בלוד שנבנתה על-ידי הקבלן דודי אפל שהתגלה כתמנון פוליטי מתגמל.

תנועת אומ"ץ פנתה בשעתו אל ליאון בבקשה לקבל לידיה את רשימת הלקוחות שנוספו למשרדו בתקופה שבה הוא שימש כיו"ר דירקטוריון הרכבת, אך הוא סירב. לא קשה לנחש למה פנינו ומה בדיוק חיפשנו. אומ"ץ ממשיכה לחפש.
בעקבות הדוח החריף שפרסם מבקר המדינה על רכבת ישראל, לא הוארכה תקופת כהונתו של ליאון והוא נאלץ להתנחם בגידול נוסף במספרם של הלקוחות.
לפני זמן קצר, כאשר נודע לנו שליאון מועמד לשמש כיו"ר החברה הכלכלית בירושלים, פניתי אל מבקר המדינה בדרישה שיתערב למנוע את המינוי.
וכך כתבתי לו: "תנועת אומ"ץ פונה אליך בבקשה לפעול להקפאת המינוי לאור העובדה שכהונתו של רו"ח ליאון לתפקיד יו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, לא הוארכה בשעתו, ביוזמתך, אחרי שהועלו נגדו חשדות כבדים בביצוע לכאורה של עבירות פליליות, בפעולות רכש עבור הרכבת. דוח מבקר המדינה התייחס לפעילות הרכש של רכבת ישראל והנושא נחקר בימים אלו במשטרת ישראל. זאת ועוד, תנועת אומ"ץ העבירה בשעתו אל משרד מבקר המדינה רשימה של מינויים לא ראויים לתפקידים בכירים בחברת רכבת ישראל שנעשה בתקופתו של רו"ח ליאון ונושא זה עדיין תלווי ועומד".
המבקר החליט שאין הוא יכול למנוע את המינוי. אדון ליאון משמש עתה כיו"ר הדירקטוריון של החברה הירושלמית ומחפש עתה לעצמו, כאמור, תפקיד ממלכתי רם דרג יותר.
לפני כמה חודשים הודיע רו"ח יצחקי על פרישתו מקדימה. ערב הבחירות האחרונות הצטרף יצחקי מחדש לליכוד. מי יודע, אולי יתהפכו היוצרות פעם נוספת. ליאון יהיה בשירות הממלכתי, יצחקי יחבור אליו מחדש ויקבל לניהולו את משרד רואה-החשבון. עולם העסקים הפוליטי ימשיך כמנהגו, ואנחנו נמשיך להיות שוטי המדינה.

לראש הדף

פרס הוא אלוף התרגילים המסריחים ולא סתם זכה בכינוי "חתרן בלתי נלאה".  מאז שהפסיד לנתניהו לפני למעלה מתריסר שנים את ראשות הממשלה, בוערת בו הנקמה והוא יעשה הכל כדי למנוע את מינויו של ביבי לקדנציה שנייה בתפקיד רם דרג זה.  ועוד: חשדות חדשים מתבשלים לכתבי אישום נגד אולמרט.  וגם: עתיד ליברמן בבחירות הבאות מאחורי סורג ובריח?
 
אחרי שנודעו תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, היו פרשנים פוליטיים שמצאו קווי דמיון אישיים בין יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לבין נשיא המדינה שמעון פרס. לטעמם, נתניהו ופרס הם לוזרים פוליטיים סדרתיים בעלי נחישות ומוטיבציה להיכשל פעם אחר פעם ואינם מוכנים ללמוד לקח.
נתניהו כשל בבחירות אלה ואיבד במשך חודש 10-8 מנדטים רק משום שהוא לא שעה לעצותיהם של אחרים והתעקש לנהל מסע בחירות אנמי, סטרילי ומאופק מול ראובן אדלר ואייל ארד, שני היועצים הערמומיים של ציפי לבני שטמנו לו מלכודות, חבטו בו ללא רחם והמציאו ספינים בשרשרת שהעצימו את אי-האמינות שלו.
העובדה המאלפת שמליצת היושר הבולטת של נתניהו הייתה ג'ודי ניר מוזס שלום, ששימשה באחד מערוצי הטלוויזיה פרשנית מצחיקה ועלובה וטענה לניצחונו המסחרר של נתניהו, רק הגבירה את הגיחוך סביב ביבי. ג'ודי פעלה בעצת האסטרולוגית מתוך כוונה שקופה לשדרג את בעלה סילבן ("סטיב") שלום בתפקיד מיניסטריאלי בממשלה החדשה ושכחה משום מה, שאנחנו זוכרים היטב שבשנה האחרונה הפיצו הפוחלצית ובעלה שמועות כזב שעל פיהן נתניהו חולה קשה.
סילבן שלום, הרואה את עצמו מומחה להפלת ולהקמת ממשלות, טען השבוע בנחרצות שאין ספק שליברמן יצטרף בסופו של דבר לממשלה צרה בראשות הליכוד, אבל מה לעשות שהמציאות לא כל כך מעריכה אותו ואת תחזיותיו.

אלוף התרגילים המסריחים

יחסיהם האישיים של נתניהו ופרס הינם בעייתיים. שניהם עוינים ושוטמים זה את זה ולא טורחים להסתיר זאת. פרס הוא לא כוס התה של נתניהו ונתניהו אינו כוס הקפה של פרס. מאז שפרס הפסיד לנתניהו לפני למעלה מתריסר שנים את ראשות הממשלה, בוערת בו הנקמה והוא יתקשה מאוד להעניק לביבי קדנציה שנייה בתפקיד רם דרג זה ויעשה הכל כדי למנוע את המינוי.
במקרה של חוסר ברירה, שיהיה הפחות גרוע מבחינתו של פרס, הוא ינסה לספק לנתניהו את חצי תאוות השלטון שלו בלבד, בצורת ממשלת רוטציה למשל. הוא היה כבר בסרט הזה עם יצחק שמיר - ראש ממשלה מטעם הליכוד.
פרס הוא אלוף התרגילים המסריחים שרובם לא מצליחים. את התרגיל בעל הסירחון הגדול ביותר רקח בשנת 1990 עם חיים רמון, מסריחן פוליטי בזכות עצמו, בעת ששניהם היו עדיין חברים במפלגת העבודה. השותף השלישי שלהם לדבר העבירה היה הרב הצדיק אריה דרעי, חברו הקרוב של רמון ובעל רקורד של תעלולן פוליטי. שלושת המוסקטרים הללו ניסו להדיח את ראש הממשלה יצחק שמיר בתקופת כהונתו, והסתירו את כוונתם הזדונית מיצחק רבין המנוח שכיהן אז כשר הביטחון. אחרי שהם כשלו פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה.
יצחק רבין לא סלח לפרס על מעשה הנבלה שלו, ולא במקרה כינה אותו מאוחר יותר "חתרן בלתי נלאה".

מחזיק קופה של שרצים

בהקשר לכך חשפתי לראשונה בספרי 'זעקי ארץ מושחתת', כי ערב הבחירות של 1992 התמודדו רבין ופרס על המועמדות של מפלגת העבודה לראשות הממשלה. בתיווכו של ידיד משותף נפגשתי אז עם רבין בלשכתו בתל אביב. הוא הוציא מהחדר את עוזרו מפר האמונים הלא נאמן שמעון שבס. כאשר היינו בגפנו, שלף מתוך הכספת שלו תיק שפירט חלק משמעותי מקופת השרצים העמוסה של פרס, והופתע מכך שסירבתי לקבל את החומרים שהיו מוכרים לי.
באותה הזדמנות הבעתי באוזניו של רבין את הערכתי שפרס עלול לארגן לו כתגובה "רצח אופי" אישי חסר מעצורים, והצעתי לו להימנע מפתיחת חזית נגד פרס כפי שאמנם עשה והכיר לי תודה על כך.
רבין גבר על פרס, והחל את הקדנציה השנייה שלו לראשות הממשלה שנקטעה בעקבות הרצח המתועב (כאשר קראתי לפני כמה חודשים ראיון עם פרס, שבו תיאר בהתרגשות כיצד נשק בבית החולים איכילוב את מצחו של רבין המת, לא הפנמתי מחמת הספק את הסיפור הזה).

פמיניסטית גם כלפי עברייני מין

לא בכדי הפצירה ציפי לבני בחיים רמון, ערב הפריימריז לבחירת רשימת מועמדי המפלגה לכנסת, שלא יפרוש מהחיים הפוליטיים ולחצה עליו להתמודד על מקום ברשימה. רמון נענה לה והכיר לה תודה על כך שהעבריינות המינית שלו לא מפריעה לפמיניסטיות הגמישה של ציפי לבני. לבני הבינה בחושיה הפוליטיים-הלא-מחודדים שבמוקדם או במאוחר תזדקק לשירותיו הפוליטיים של רמון רב-התחמנים הפוליטיים.
ואמנם, מאז שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מנסה רמון בכל דרך אפשרית למנוע מביבי לכהן כראש הממשלה. בין השאר הוא לא מפסיק לנסות לשכנע את אביגדור ליברמן, שמפלגתו הפכה להיות לשון המאזניים, שלא להציע לנשיא להטיל את ממשלת הרכבת הממשלה על ביבי ובכך לכפות הקמתה של ממשלת אחדות לאומית.
אני לא יודע אם רמון מקיים מגעים סמויים עם פרס, אבל אני לא שולל את האפשרות שרמון נועץ בימים האחרונים עם אריה דרעי, השועל הפוליטי הוותיק שמוכן לתת תמיד עצות אחיתופל לחברו הטוב. אין ספק שהברית הפוליטית בין רמון לדרעי תתחדש במלוא עוצמתה בחודש אוגוסט הקרוב, שבו אמור דרעי לסיים תקופת נידוי פוליטי שנכפתה עליו מכוח החוק מאז שהורשע בפלילים.

קץ עידן אולמרט

אהוד אולמרט, חבר משותף של שניהם, לא יוכל לסייע הפעם לכרסם בביבי שהיה בעבר אחד מאויביו הפוליטיים. תוצאות הבחירות לכנסת דווקא מצאו חן בעיניו של אולמרט, שחש במימוש נקמתו המתוקה. שני שנואי נפשו - ציפי לבני ואהוד ברק - שהביאו להדחתו, משלמים את המחיר. לבני לא תהיה כנראה ראש הממשלה וברק לא יחזור לפי כל הסימנים למשרד הביטחון.
אולמרט זוכר לביבי לטובה את העובדה המבחילה שהוא לא יצא נגדו בתקופה בה נחשפו, בזו אחר זו, פרשות השחיתות האישיות החמורות שלו, ובכך מעל למעשה בתפקידו כיו"ר האופוזיציה. אל חשש, גם ליברמן שתק. אולמרט והוא באו מאותו הכפר, שתושביו הם בעלי צווארון לבן מוכתם בעבירות על החוק.
ביבי יכהן אולי בראש ממשלה צרה, קצרת מועד, ואולמרט יוכל בבוא העת לחזור לראש הפירמידה. אל דאגה, אומ"ץ לא תרפד את דרכו חזרה למשכן ראש הממשלה. באחרונה ריכזנו חומרים חדשים המחשידים את אולמרט במעשים פליליים נוספים. נעמוד על כך שימוצה הדין עם אולמרט על מעשי השחיתות שנחקרים עדיין ונבקש לחקור את החשדות החדשים ולבדוק אם ניתן להבשיל מהם כתבי אישום. מבחינת אומ"ץ, הגיע עידן אולמרט המסואב לסיומו.

ברית פרס - אובמה

בכל מקרה, אם בכל זאת יעלה בידיו של ביבי להקים ממשלה חדשה, רמון ודרעי ימררו כנראה את חייו ללא הרף, במטרה להביא לקיצור תקופת כהונתה. בשלב זה נתון גורלו של נתניהו בידיו של פרס, שימתין עד לפרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות בסוף השבוע הנוכחי. בראשית השבוע הבא מתכוון פרס להתחיל בסבב ההתייעצויות שלו עם נציגי המפלגות שזכו לייצוג בכנסת.
פרס, חבר מפלגת קדימה, התגלה בשנת כהונתו הראשונה כנשיא הפוליטי ביותר בתולדות המדינה, כאשר הטיל על עצמו שליחויות מדיניות, התערב בעניינים שחרגו מתחום סמכותו ולא הצליח להתרומם לרמה של אישיות ממלכתית בלתי תלויה.
בעיתוי מוזר ואולי לא מקרי, ביום הבחירות לכנסת, פורסם בעיתון אמריקני מאמר מפרי עטו של פרס שבו הוא קורא להקמת שתי מדינות לשני העמים. אנשי לשכת הנשיא הזדרזו להבהיר שהמאמר נשלח לפרסום שלושה שבועות קודם לכן ולפרס אין יד בקביעת מועד הפרסום.
לא פחות מוזרה היא העובדה שהנשיא האמריקני החדש ברק אובמה, לא טרח לברך את לבני על כך שמפלגתה זכתה במקום הראשון במירוץ לכנסת ואף לא את נתניהו, בעל הסיכויים להקים את הממשלה, אלא הסתפק דווקא בשיחת טלפון לפרס. אובמה מכיר תודה מן הסתם לפרס על כך שקידם בברכה באחרונה בפומבי את שליחו למזרח התיכון, מיטשל, וראה בו שליח לדבר מצוות כינון שלום בין ישראל לפלשתינים במחיר גבוה מהמחירים המקובלים בבזאר האזורי.
פרס נחשף כבר במלוא צביעותו אחרי שפורסמו ברבים, למגינת ליבו, קטעים מעדותו בוועדת וינוגרד, שחקרה את כשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה. התברר שבמהלך עדותו בפני חברי הוועדה אמר להם פרס כי התנגד ליציאה למלחמה. כאשר נשאל פרס מדוע לא הצביע נגדה בישיבת הממשלה, השיב תשובה דחוקה: "לא היה לי נעים לצאת נגד אולמרט".

דליה איציק "בונה בניינים"

יו"ר הכנסת האופורטוניסטית, דליה איציק, התגלתה אף היא במלוא ערוותה כאשר התמנתה במקביל כיו"ר מטה הבחירות של קדימה והוכיחה שהיא בסה"כ עסקנית פוליטית-צרחנית ולא אישיות ממלכתית שמשמשת למעשה כממלאת מקומו של נשיא המדינה. אחרי שהתפרסמו תוצאות הבחירות לכנסת, הסתובבה איציק כטווסה בעלת שלל-נוצות ולא הסתירה בפומבי את כונתה לחזור ולכהן כיו"ר הכנסת - תפקיד שאהוב עליה כל כך.
איציק מבינה היטב שאם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה סיכוייה להמשיך בתפקיד זה קלושים ולכן, תעשה הכל כדי לטרפד את המהלך הזה, ומצפה שפרס לא יאכזב אותה פעם נוספת.
פרס השעה את הצגת מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה מחשש להפסד נוסף ברשימת ההפסדים שלו. פרס היסס, הוא התקשה לשכוח את הפסדו הקודם למשה קצב, והוא נאלץ לכהן בממשלה בתפקיד דמה של משנה לראש הממשלה.
איציק לחצה בשעתו על פרס להזדרז בקבלת החלטתו מאחר שהיא בעצמה הייתה מעוניינת להתמודד. התקופה שבה כיהנה כנשיאה בפועל בעת שקצב היה נבצר, סיחררה את ראשה. לא היה גבול לכעסה שפרס החליט בסופו דבר ברגע האחרון להתמודד, ובאורח פלא גם נבחר לנשיא המדינה אחרי שגבר על יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ רובי ריבלין. נחמתה היחידה של איציק הייתה המידע שסיפק לה אולמרט, חברה הטוב, בשיחה בארבע עיניים שהייתה ביניהם.
כאשר ביקש פרס את תמיכתו של אולמרט בהתמודדות שלו, שאל אותו אולמרט: "אתה לא סבור שבגיל 85 מוגזם להיכנס לכהונה בת 7 שנים?". תגובתו של פרס הייתה: "אני מתכוון לפרוש אחרי מחצית הקדנציה". ועל כך בונה איציק.
ניחוש שלי הוא שפרס יעשה הכל כדי לבלום את נתניהו, ויבקש להעניק לציפי לבני אפשרות להקים ממשלת אחדות בתמיכתו המלאה של ליברמן. האפשרות שתוקם ממשלה שבה יכהנו שלוש המפלגות - קדימה, הליכוד והעבודה בלי 'ישראל ביתנו' קוסמת יותר, אבל לא ריאלית.
כל הסימנים מעידים על כך שאיציק תעמוד בתוקף על כך שההסכם הקואליציוני ישאיר אותה בתפקיד יו"ר הכנסת. לבני תתמוך בה. מי שיעמוד על רגליו האחוריות ולא יוריד את ידיו הקדמיות יהיה ח"כ רובי ריבלין שכשל, כאמור, מול פרס בהתמודדות על הנשיאות, וחושק בתפקיד מחדש כמקפצה למשכן נשיאי ישראל. לביבי לא תהיה בעיה להקריב אותו.

מי ילבש את חליפת ראש הממשלה?

אבל ייתכן שחלום ממשלת האחדות לא יתקיים בגלל צעדי סנדול של המחנה החרדי בשיתוף עם המפלגות הימניות – 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי'.
גם למקרה הזה נערך נתניהו, שכבר תפר לעצמו בימים האחרונים את חליפת ראש הממשלה, והציע ליו"ר קדימה ציפי לבני, שהתחרתה איתו בבחירות האחרונות על תפקיד רם דרג זה, למסור את החליפה שלה לגיהוץ.

גורל ליברמן - לאן?

נתניהו מאמין בסתר ליבו שמנהיג 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן, שחייב לו את סיפוחו לחיים הפוליטיים ואת מינויו כמנכ"ל משרדו כאשר הוא כיהן לפני תריסר שנים כראש הממשלה, לא יבגוד בו פעם נוספת ויצטרף לממשלתו כשר בכיר ביותר.
ערב הבחירות לכנסת פנתה אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בבקשה שיפרט בפומבי באלה תפקידים מיניסטריאליים רשאי ליברמן לשמש, כל עוד לא הסתיימו החקירות בחשדות שביצע עבירות פליליות חמורות. לצערנו, לא התקבלה עד כה תשובתו של מזוז.
אני לא הייתי חותם על חזרתו בתשובה של ליברמן ולא הייתי סומך על נאמנותו המפוקפקת, שהוכחה פעם נוספת בימים האחרונים כאשר פתח במסע של סחיטה הדדית כלפי הליכוד וקדימה. מליברמן לא הייתי קונה אפילו מכונית חדשה גם אם היה מנפיק לי תעודת אחריות לקדנציה שלמה.
אחרי שפורסמו תוצאות הבחירות לכנסת פנתה פעם נוספת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיורה למשטרה לזרז את החקירה בחשדות נגד ליברמן, על-מנת שהממשלה החדשה שבה הוא אמור לכהן כשר בכיר, לא תהיה בידיו בת ערובה.
למרות שתוצאות הבחירות, שהעניקו ל'ישראל ביתנו' תוספת של 4 מנדטים בלבד, לעומת תחזית של 10, כמות כפולה לפחות, הודיע ליברמן כי בכנסת הבאה הוא מצפה ל-30 מנדטים. אבל ליברמן לא לקח בחשבון את האפשרות המעשית שבבחירות הבאות הוא יצביע כאסיר מן המניין באחד מבתי הכלא, וזאת אם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ופרקליט המדינה משה לדור יזקפו את קומתם ויעשו את מלאכתם נאמנה, וחלילה אם יחששו מפניו של ליברמן.

היינו כבר בסרט הזה עם אולמרט ויצאנו בהפסקה.

לראש הדף

ליברמן יהיה מי שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא ומה תהיה דמותה של המדינה.  השחיתות השלטונית תתפרץ מחדש במלוא עוצמתה, וכוחות החושך יגברו על כוחות האור.  לא יהיה צורך לכבות את האורות במדינה - הם יכבו מעצמם.
 
ביום שלישי הקרוב ילכו אזרחי המדינה לקלפיות כדי לבחור את הממשלה הבאה. בראש סדר-היום הציבורי יעמוד הנושא הביטחוני שזינק לתודעה הציבורית מאז נחשפו תושבי דרום המדינה לירי טילים מאסיבי, החלה להתחמם מחדש החזית הצפונית וגברו האיומים של אירן.
המשבר הכלכלי העולמי, שסחף כבר לתוכו את ישראל, נדחק למקום השני למרות שהוא נגע כבר כמעט בכל אחד מאתנו ועדיין לא התקרב לשיאו. למרבה הצער, התברר בפעם המי יודע כמה שהזיכרון הקולקטיבי של ציבור הבוחרים הוא קצר מועד. מי מקדיש בכלל מחשבה לעובדה שמועד הבחירות הוקדם בגלל התנהלותו המושחתת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שנאלץ להתפטר מתפקידו אחרי שסאת השחיתות האישית שלו הוגדשה?
השחיתות השלטונית חדלה כבר להעסיק את מרבית אזרחי המדינה, והשחיתות האישית של כמה מועמדים בולטים ובראשם אביגדור ליברמן, אינה מטרידה יותר את מנוחתם. במטרה להפיח רוח חיים במאבק בשחיתות הציבורית שלחה אומ"ץ באחרונה אל כל ראשי המפלגות והרשימות שמתמודדות בבחירות לכנסת, דרישה להתחייב שבתקופת כהונתה של הכנסת החדשה יירתמו למאבק זה ויפעלו לביצור שלטון החוק.
לא הופתעתי מכך שהתשובה היחידה שנתקבלה הייתה מיו"ר מר"צ, חיים (ג'ומס) אורון, שכיהן בכנסת היוצאת כיו"ר ועדת האתיקה של הכנסת. ג'ומס, הידוע ביושרו האישי, התחייב בשם מפלגתו. צדיק אחד בסדום המושחתת.
על מי אנחנו יכולים להלין אם לד"ר עוזי לנדאו - אחד האישים הפוליטיים הישרים במדינה, ומי שכיהן בעבר כשר לביטחון פנים והיה מודע לחשדות הכבדים נגד ליברמן - אין בעיה להופיע במקום השני ברשימת 'ישראל ביתנו' ולגייס קולות עבור המנהיג ליברמן? לא נעים היה להיזכר שלנדאו קיבל בעבר את אות אומ"ץ. כך חולפת תהילת היושר הציבורי...

חבירתם של חובבי המעטפות

מבצע 'עופרת יצוקה' העניק לאולמרט הזדמנות בלתי חוזרת לנסות למרק מעל עצמו לא רק את כשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה, אלא גם להשכיח מהציבור שהוא קיבל שוחד, גנב כספי ציבור והוציא במרמה כספים מארגוני צדקה ומגופים ציבוריים כדוגמת יש"ע, וחשוד בביצוע עבירות פליליות נוספות שנחשפו ע"י אומ"ץ והועברו לחקירת גופי אכיפת החוק.
הפופולריות הזמנית שצבר אולמרט בעקבות הנחתת מכה מוחצת על החמאס, סללה את דרך המלך לתפקיד רם דרג בצמרת הפוליטית הבכירה לחברו הטוב אביגדור ליברמן, לקול תשואות ציבור הבוחרים האטום. לליברמן, הימני המוצהר, לא הייתה בעיה מצפונית להצטרף לממשלתו השמאלנית של אולמרט, ולזה האחרון לא מעצור מלמנות את ליברמן כשר לעניינים אסטרטגיים ולהפקיד בידיו מסמכים סודיים של המדינה בנושאים רגישים ביותר. עפ"י החשד, המשיך ליברמן לעסוק במקביל לתפקידו המיניסטריאלי בעסקיו הפרטיים המסועפים במדינות שונות, בעזרתם של עוזרים נאמנים. כאשר השעה הייתה נוחה לו, פרש ליברמן מהממשלה בתחושה שהוא עוד יחזור ובגדול.
על כרטיס הביקור של איש ציבור זה רשומים קופת שרצים עמוסה לעייפה, רמת מוסר אישית ירודה ביותר, חשוד סדרתי בקבלת שוחד, הלבנת כספים, העלמות מס, רישומים כוזבים, הפרת אמונים ועוד כהנה וכהנה. אולמרט וליברמן לא באו אומנם מאותו הכפר, אבל בארץ שבה הם גרים נתגלו כמה תכונות משותפות: שניהם נוכלים חסרי מעצורים, חפים מעקרונות של יושר, חובבי מעטפות, שקרנים, ערמומיים, אופורטוניסטים, מתוחכמים, מניפולטיביים, ובוגדים במטיבים הפוליטיים שלהם. החיים הציבוריים שימשו לאולמרט ולליברמן קרדום להתעשרות אישית, וכיום שניהם מסווגים כמיליונרים בהיקפים עלומים.
עוד קו שלילי משותף לאולמרט ולליברמן - שניהם שוטמים את גופי אכיפת החוק שמזנבים בהם כל השנים, ולא מהססים להשתלח בהם. גם בית המשפט העליון הפך למטרה מוצהרת. למטרה זו גייס אולמרט לשירות פעיל את שר המשפטים הנוכחי, פרופ' דניאל פרידמן, שביצע עבורו כמה שירותי חיפוי בזויים. לא במקרה מאמץ עתה ליברמן את פרופ' פרידמן, ומתעקש שהוא ימשיך בתפקידו גם בממשלה הבאה ויסייע לו להימלט מזרועות החוק ואולי גם ימשיך לדאוג לאולמרט.
אויבו הראשי של אולמרט היה מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדרשטראוס, שחשף את מעלליו באמצעות יועצו לענייני שחיתות לשעבר, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי. אויבו המרכזי של ליברמן הוא ראש אגף החקירות והמודיעין לשעבר, ניצב יוחנן דנינו, שהתעקש לערוך חיקורי דין בפרשות השחיתות הבינלאומיות שבהן הוא מעורב.
עכשיו יש לאולמרט ולליברמן אויב משותף והוא היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. אולמרט לא סולח ליועץ המשפטי המבקש להגיש נגדו כתב אישום ראשון בפרשת "ראשונטורס", וממתין להשלמת חקירות המשטרה בפרשות השחיתות האחרות. בסוף שבוע זה נחקר אולמרט בפעם ה-13 ובדרך ממתין לו שימוע. ליברמן נוטר למזוז על-כך שגיבה את המשטרה שעצרה בערב החקירות לחקירה תחת אזהרה את בתו מיכל, פרקליטו עורך הדין יואב מני ועוד כמה ממקורביו, בעקבות ממצאים חדשים שנתגלו בשבועות האחרונים על חברות קש זרות שהקים עפ"י החשד ליברמן בעזרתם של אחרים. ליברמן מבין היטב בחושיו המחודדים, שאחרי הבחירות יתחילו החקירות שלו והוא כבר נערך לקראתן.
המבחן של מזוז יהיה אם יתמיד ויורה על המשך החקירות בהיקפים גדולים ויסודיים בחשדות נגד ליברמן. במשך תקופה ממושכת במהלך כהונתו של אולמרט כראש ממשלה גילה מזוז רפיסות, ורק בחודשים האחרונים התעשת. לטובת עתידה של המדינה, מוטב שמזוז יגלה זקיפות קומה נגד ליברמן, גם אם זה האחרון ינסה לדרוס אותו.

תסריט עגום

ההצלחה המטאורית של רשימת 'ישראל ביתנו' בהנהגתו של ליברמן, שצפויה עפ"י כל הסקרים להפתיע בבחירות הקרובות, הביאה באופן טבעי לחיזורים נמרצים אחריו ע"י כמה מראשי המפלגות שהעניקו לו הבטחות לתפקידים מיניסטריאליים בכירים. סוד גלוי הוא שעיניו של ליברמן נשואות לראשות הממשלה, ובדרך הוא מבקש לעצמו תפקידי ביצוע מרכזיים. בימים האחרונים הוא החל לגלות עניין במשרדי הביטחון והאוצר. האופציה של ממלא-מקום ראש הממשלה לא נדחתה על הסף. חברו אולמרט זינק מתפקיד זה והפך לקודקוד.
זו הייתה הסיבה לפנייתי השבוע אל מזוז, בבקשה שיבהיר לציבור הבוחרים עוד לפני הבחירות אילו תפקידים מיניסטריאליים רשאי ליברמן למלא ואיזה לא. בשלב זה לא נתקבלה עדיין במשרדי אומ"ץ תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה. אומ"ץ מתכוונת לעמוד על המשמר בעניין זה; בשעתו כשלנו בניסיוננו למנוע מליברמן לכהן כשר לעניינים אסטרטגיים. הפעם כנראה שנצליח למנוע מליברמן לקבל תיקים מיניסטריאליים כל עוד תלויים ועומדים תיקיו הפליליים.
למרבה האירוניה, ליברמן יהיה גם מי שיכריע את גורל המדינה ויקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא ומה תהיה דמותה של המדינה. יש לי השערה - עדיין לא מוסמכת - שליברמן יעדיף את ציפי לבני על פני ביבי בזכותה של השרה המושחתת רוחמה אברהם בלילא, ידידתו הקרובה של ליברמן עוד מהימים שבהם הוא כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של נתניהו, והיא כיהנה כראש לשכתו.
אברהם הפעילה בימים האחרונים לחצים כבדים על ליברמן, והפגישה בינו לבין לבני במטרה ליצור הבנה מוקדמת. העובדה שליברמן רחוק מלבני בדעותיו המדיניות וכי שניהם משתייכים למעשה לשני גושים פוליטיים מנוגדים, לא מרתיעה אותה. רוחמה מכירה היטב מקרוב את איווט, ויודעת שאין לו בעיה להתגמש. האמצעים הפוליטיים קידשו אצלו תמיד את המטרות האישיות. בלילא מנסה להסיר מכשולים מהדרך, ובין השאר היא מבקשת לשכנע את דדי בורוביץ', מבעלי חברת 'אל על' שנחשב כבעל השפעה על בכירים בישראל ביתנו, אחרי שהתברר לה למגינת ליבה כי הוא מעדיף דווקא שליברמן יחבור אל ביבי.
הסקרים האחרונים שמלמדים על מאבק צמוד בין הליכוד לקדימה, יוצרים מתח רב וכבר לא ברור שביבי אומנם יהיה ראש הממשלה הבא. לא ברור עדיין מה יגיד ליברמן לנשיא שמעון פרס בשעה שייפגש עמו אחרי הבחירות, להמליץ על המועמד לראשות הממשלה המועדף בעיניו. מה שכן ברור הוא שפרס, הנוהג לדבר בשלושה קולות בעת ובעונה אחת, ינסה לתמרן את הבחירה בלבני להרכיב את הממשלה הבאה, ולו רק בזכות העובדה שהיא קרובה אליו בדעותיה המדיניות.
בתחום זה אפשר לסמוך בהחלט על יו"ר הכנסת דליה איציק, ידידתו הקרובה של פרס, המכהנת כיו"ר מטה הבחירות של קדימה ובכך היא מבזה את תפקידה הממלכתי שמחייב אותה להיות ממלכתית, לפחות למראית עין. אפשר לסמוך בהחלט על איציק האופורטוניסטית וחסרת היושר האישי שתעשה עבודת שכנוע יסודית על פרס. גם היא מכירה את פרס מקרוב ויודעת שהוא נשיא פוליטי שקוף. איציק מבקשת להמשיך לכהן כיו"ר הכנסת וממלאת-מקום הנשיא גם בקדנציה הבאה, בתקווה שתירש בבוא היום את פרס.
כך הולך ומתבהר התסריט העגום שלפיו אין לציפי בעיה לחבור אל ליברמן החשוד בפלילים ולהעניק לו תפקיד מרכזי אם תבחר כראש הממשלה. היא תהיה מוכנה גם למלא את בקשתו הצפויה של ליברמן ולאפשר לשר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן להמשיך בתפקידו.
לציפי לא הייתה בעיה לבקש מהמשנה לראש הממשלה חיים רמון, חברו הטוב של השר פרידמן, שהורשע בפלילים בעבירת מין, להצטרף לרשימת קדימה לכנסת. מי שמנסה למצוא סתירה בין התנהלות זו לבין ההכרזה האחרונה של לבני שהיא פמיניסטית, עושה זאת על אחריותו האישית.

ההר הוליד עכברה

שבועות ספורים בלבד חלפו מאז שמנהיגת קדימה, ציפי לבני, עטורה בגאווה בלתי מוסתרת בתואר "גברת קלין" שהוצמד אליה, הכריזה מול גל מצלמות, מיקרופונים ופנקסים פתוחים של אנשי תקשורת כי בדעתה להיאבק ללא לאות בשחיתות הציבורית. על-כך היא זכתה לתודת הוקרה והאהדה של אזרחי מדינה רבים, שנפשם נקעה מגניבת כספי המדינה ע"י אישי ציבור מתעשרים ומהשחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתית. באורח אישי הייתה לי שביעות רצון מהתעוררותה המאוחרת של ציפי ומהצהרת הכוונות שלה שבוששה זמן רב מדי.
בחודש ספטמבר 2005, בעת שלבני כיהנה כשרת המשפטים בממשלתו של שרון, היא ניצבה על בימת בית סוקולוב בתל אביב, ולתשואות הקהל קיבלה ממני את אות המופת של אומ"ץ בגין הגינותה השלטונית וניקיון כפיה האישיות. באותו מעמד התחייבה ציפי לעשות ככל יכולתה לעקור מן השורש את השחיתות, ואף טרחה להדגיש זאת בשיחה שניהלתי איתה מאוחר יותר בארבע עיניים.
אבל ההר הוליד עכברה: ציפי לא עמדה בהתחייבותה, ולא השמיעה את קולה ברמה נגד השחיתות של משפחת שרון המסואבת וגם לא נקטה בפעולות שאמורות היו להיגזר מתפקידה הממלכתי. בחירתו של רב-המושחתים אהוד אולמרט כראש הממשלה תפסה את לבני כבר בתפקיד של שרת החוץ. אולי זו הייתה הסיבה שהיא לא עסקה בענייני הפנים של המדינה. רק בשלהי תקופת כהונתו של אולמרט נזכרה לבני שהוא מושחת.
חיזורה הנמרץ של לבני אחרי ליברמן, שמעניק לו "טיהור" אישי, דחף גם את שני הטוענים האחרים לכתר ראשות הממשלה, בנימין נתניהו ואהוד ברק, להעניק לליברמן הכשר לישיבה משותפת בממשלה. אם, לעומת זאת, יבחר נתניהו לראש הממשלה, הוא ינהג בדרך דומה כלפי ליברמן ויעשה הכל כדי לרצותו. התפקיד של ממלא-מקום ראש הממשלה יהיה בהישג ידו. בנסיבות מסוימות עשוי ביבי למנותו אפילו כשר הביטחון במקומו של ברק.
המפלגות החרדיות שיצטרפו מן הסתם לקואליציה שבה יהיה ליברמן שר מרכזי, יביאו איתן אישור הבד"ץ (בית הדין הרבני המחמיר במתן הכשרים). השחיתות השלטונית תתפרץ מחדש במלוא עוצמתה, כוחות החושך יגברו על כוחות האור; לא יהיה צורך לכבות את האורות במדינה - הם יכבו מעצמם.

לראש הדף

ההסטוריה המסואבת של השחיתות הציבורית עלולה לחזור על עצמה בחודשים הקרובים, אם יתמנה ליברמן לשר בכיר, וציבור הבוחרים התמים יחכה לבחירות הבאות. אם ליברמן לא יישב עד אז בכלא, הוא יוביל את כולנו לתהום מדינית ולגיהנום מוסרי.
 
ח"כ אביגדור ליברמן חייב תודה מעומק הלב לכמה אנשים על שהביאו אותו עד הלום ויסייעו לו בדיעבד בבחירות הקרובות להפוך את מפלגת 'ישראל ביתנו' שהוא עומד בראשה, למפלגה השלישית בגודלה במדינה.
בראש הרשימה עומדים שלושת חברי ה"מטבחון": ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק, ושרת החוץ ציפי לבני שהחליטו להרחיב את מבצע 'עופרת יצוקה', שבמהלכו נפגעו לצידם של מחבלי החמאס גם נשים, זקנים וילדים חפים מפשע. העיקר שהם היו ערבים, שהם כל-כך שנואים על ליברמן ועל חלק ניכר מקרב בוחריו החדשים ילידי הארץ.
העופרת שהומטרה בכמויות אדירת בעזה יצרה גם הפגנות מחאה המוניות של תושבים ערבים בתוך הקו הירוק, שרק הגבירו את תמיכתם של העולים מברית המועצות בליברמן, שיקבל פיצוי אלקטוראלי למרות שבג"צ דחה את תביעתו לפסול את הרשימות הערביות לכנסת. ליברמן כועס גם על שופטי בג"צ, על שלא נענו לבקשתו והתירו באחרונה למשטרה ולפרקליטות לעיין במאות מסמכים חסויים שנוגעים לפעילותו העסקית הבינלאומית המסועפת.
פעילות זו רווית חשדות כבדים לביצוע עבירות של שוחד, הלבנת הון, עבירות מס, רישומים כוזבים והפרת אמונים לאורך שנים במקביל לפעילותו הציבורית. ליברמן הוא צדיק קטן מאוד וקופת השרצים שלו עמוסה לעייפה. יכולת הטשטוש שלו יכולה לשמש כ"דירה לדוגמא" לאישי ציבור שהתעשרו במהלך שירותם.
ליברמן עוד ייפרע משופטי בית המשפט העליון בדרך ובעיתוי שיבחר, גם על החלטה זו. הנקמות שלו הן ארוכות טווח. בשלב זה הוא עדיין מנסה להיות מאופק, מאחר שתלויה ועומדת עדיין עתירה שהגיש ליברמן בשעתו נגד המשטרה והפרקליטות בעניין התמשכות החקירות נגדו לסירוגין על-פני תקופה של כעשר שנים ועדיין לא רואים את קיצן.
בהקשר לכך כדאי לציין שאומ"ץ הגישה בשעתו עתירה לבג"צ בבקשה לפרט את החשדות נגד ליברמן, אך בקשתנו נדחתה. אבל אין רע בלי טוב - ליברמן חייב תודה מיוחדת ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ולפרקליט המדינה משה לדור, על שהתירו למשטרה לחקור בימים האחרונים את בתו ולעצור את פרקליטו וכמה ממקורביו, ובכך הפכו אותו מקוזק גוזל לקוזק נגזל.
מיד עם חידוש החקירות פניתי מטעם תנועת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשתי ממנו לפרסם הודעה מפורטת לציבור, שבה יבהיר את עמדתו בעניין עיתוי החקירה על מעשיו של איש פוליטי ערב בחירות, ויחשוף את הממצאים החדשים ואופי החשדות. לדעתי היה ראוי לעשות כן על-מנת שציבור הבוחרים ידע מראש במה נחשד ליברמן ויקבע את עמדתו האלקטוראלית לכאן או לכאן.
מזוז השיב כי לא היו שיקולים זרים וכי באחרונה חלה התפתחות משמעותית ביותר בחקירה אשר מעצימה את החשדות נגד ליברמן, והיה צורך לנקוט בפעולות חקירה דחופות. ליברמן עצמו ייחקר רק אחרי הבחירות. בכל מקרה, החקירות הללו היוו עבור ליברמן ערך מוסף מאחר שהן חיברו אל מפלגתו 'ישראל ביתנו' לאלפי בוחרים חדשים ששוטמים את גופי אכיפת החוק, ביניהם עבריינים רבים שאינם מוכרים עדיין למשטרה.
תודה נוספת צריך לשלוח ליברמן לשחקן הסאטירי אסי כהן, כוכב התוכנית 'ארץ נהדרת', שהציג את ליברמן כמנהיג חזק והחלטי, דיקטטור בלתי-נלאה המפיץ את הסיסמה: "אני מאמין לליברמן". במחוזות שלנו סאטירה לעיתים פוגעת אנושות, כמו בובת החרצוף של החנון המייבב שהודבקה בשעתו לדן מרידור. לעומת זאת, הדמות הכוחנית האנושית שהודבקה לליברמן עשתה לו רק טוב. בשורה הראשונה ובסופו של היום היה זה פרסום חינם בשעת שיא של צפייה.
ולסיום, אי-אפשר להתעלם ממפיקי תשדירי הבחירות של המפלגות הגדולות, שהפכו את ליברמן לציר מרכזי ולמושא התקפותיהם וסייעו ל'ישראל ביתנו' בזמן השידור שהוקצב להן, להפיץ על חשבון הקופה הציבורית את סיסמת הבחירות הגזענית של ליברמן "אזרחות תמורת נאמנות". ליברמן צוחק עכשיו ובדרך אל הכנסת בירושלים.

המירוק של איווט האיום

ליברמן הערמומי והמתחכם החל את הקריירה שלו בארץ בתקופת לימודיו באוניברסיטה, כאשר נקרא עדיין איווט, כגברתן בעל גוף ששימש שומר בארים. בהזדמנות מסוימת, כאשר היה כבר איש ציבור, כשל וחשף את דמותו האמיתית כאשר הפליא את מכותיו באחד מילדי היישוב נוקדים מעבר לקו הירוק שבו הוא מתגורר. על כך הועמד לדין פלילי. לשבחו של ליברמן יאמר שבמרוצת השנים עלה בידו להשיל מעל עצמו בהדרגה את התדמית השלילית של "איווט האיום". במערכת הבחירות הנוכחית טרח להזכיר שגורמים פוליטיים מנסים להדביק לו מחדש את הדמות של "איווט האיום". הדימוי הזה שלא נס ליחו, מפריע לדחף האישי של ליברמן לכהן בממשלה הבאה כשר ביטחון.
את הקריירה הפוליטית שלו חייב איווט ליברמן, ללא ספק, לבנימין נתניהו, שעמד מקרוב על סגולותיו וצירף אותו לפני למעלה מ-20 שנה, ב-1988, בדרכו לכיבוש הליכוד וראשות הממשלה. ב-1992, אחרי שביבי נבחר ליו"ר הליכוד, מינה את ליברמן כמנכ"ל התנועה. ארבע שנים לאחר מכן, כאשר נבחר ביבי לראש הממשלה, כיהן כמנכ"ל משרדו הכול יכול. בתפקיד זה הוכיח ליברמן עד מהרה שחוסנו המוסרי בנושאים כספיים עומד ביחס הפוך לחוסנו הגופני. למטרה זו ניסה איווט להיעזר בשירותיו של מנהל הלשכה פנחס (פיני) פישלר, אדם ישר ורודף צדק, לשעבר קצין משטרה ביחידה לחקירות הונאה (יאח"ה) וכיום פרקליט מוערך, שסירב לשתף אתו פעולה בפעילות לא חוקית.
ליברמן הריח שפישלר עלול להוות מכשול בפניו בפעולות אחרות בתחום של הון ושלטון, ונקט בשיטות של סטאלין שתאמו את אופיו המוסתר כאשר הוביל להדחת פישלר מתפקידו בנימוק כוזב שהוא נפסל כביכול אחרי בדיקה/תחקיר של השב"כ. נתניהו גילה פאסיביות, כדרכו, מול מעשי שחיתות, למרות שהעובדות היו ידועות לו. פישלר יצא למאבק ציבורי ומשפטי לטיהור שמו (בסיועה של עמותת אמית"י, גלגולה הקודם של אומ"ץ), שבה הוצג ליברמן במלוא ערוותו המפוקפקת. פישלר טוהר מכל רבב שניסו להדביק לו. לימים, גם עמי אילון, שכיהן באותה תקופה בראש השב"כ, אישר בכתב כי פישלר לא נפסל וכי הוא עבר בהצלחה תחקיר של השב"כ.
דובר משרד המשפטים, עידו באום, קבע בהודעה לעיתונות, כי הסיבות להפסקת עבודתו של פישלר בלשכת ראש הממשלה לא היו תולדה של פסילה על-רקע ביטחוני. שיא הציניות נחשפה בפני נציגי עמותת אמית"י שפגשו את ליברמן חסר המעצורים ושמעו ממנו הודעה מזעזעת: "לא הייתה לי דרך אחרת לסלק אותו", הוא התוודה באוזניהם.
פישלר הגיש בעקבות זאת קובלנה פלילית נגד ליברמן, אבל בגלל חסינותו הפרלמנטרית נדחה הדיון המשפטי כמה פעמים. עו"ד פישלר, שהיה בעבר פעיל באומ"ץ, לא יניח לליברמן עד לפירעון החשבון.
ליברמן כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה במשך שנה, לאחר מכן פרש והחל לעשות לביתו הרבה ומהר בעסקי מטבע ברוסיה ובאירופה. במקביל החל לנצל את קשריו המסועפים במערכת השלטון. בין השאר חבר אל הקבלן דודי אפל והיה מעורב מאחורי הקלעים בפרשת האי-היווני.
כעבור שנתיים נטש ליברמן סופית את ביבי, פרש מהליכוד והקים את מפלגת העולים 'ישראל ביתנו', ששמה מעיד על אופייה. המפלגה זכתה בבחירות לכנסת בארבעה מנדטים, ומאז הפך ליברמן למנהיגם בפועל של העולים מחבר העמים. הוא דאג לשבץ עולים בתפקידים שונים במערכת הציבורית הממלכתית והמוניציפלית, שיבץ מקורבים שאינם עולים כמו למשל רואה החשבון משה ליאון בתפקידים שונים שיאפשרו להם לפרוח כלכלית, וגם הוא יצא נשכר מכך.
ליאון שימש כיו"ר דירקטוריון רכבת ישראל. באופן מפתיע, הגיעו בשעתו הוא ועוזרו לשעבר של ליברמן לחברה המספקת אביזרים ושירותים לרכבת, ונתנו לו להבין שהוא חייב להעסיקם אבל הוא סירב להבין. ליברמן החל לשלב את פעילותו המיניסטריאלית עם פעילות עסקית מסועפת, בעיקר בחו"ל.
תפקידיו כשר התשתיות וכשר התחבורה בממשלות של אריק שרון, איפשרו לליברמן לטפח את קשריו עם אילי הון מקומיים בתחומי האנרגיה והתחבורה. אחד הבולטים בהם הוא איל ההון היהודי האוסטרי הבינלאומי, מבעלי הקזינו ביריחו ושותף בחברה המספקת גז, מרטין שלאף, שהשחית כמה ממנהיגי המדינה. חקירות המשטרה מתמקדת עתה במהות העסקים הבינלאומיים של ליברמן ושל שלאף. במוקד החקירה מצויים מסמכים חדשים שנוגעים לחשבונות סמויים של ליברמן בקפריסין ובמדינות אחרות, שנפתחו והוחזקו, על-פי החשד, על-ידי אנשי קש של ליברמן, בהם בתו, פרקליטו ועוזרו האישי שנחקרו השבוע בין השאר בנושאים אלה...

הדרך לגיהנום מוסרי עוברת דרך ישראל ביתנו

ליברמן הוכיח גם אופורטוניזם פוליטי כאשר הצטרף לממשלת שרון וכיהן בה בתקופה שבה התבשלה ההינתקות. שרון סילק אותו ממנה לבל יפריע לו, בעיקר לאחר שהוא השמיע את קריאת הטרנספר וחילופי השטחים.
כמה חודשים אחרי שאולמרט נבחר כראש הממשלה, החל לנקוט בפעולות מדיניות שהיו מנוגדות מן הקצה לאלה של ליברמן, כמו למשל החזרת למעל מ-90 אחוזים משטחי יו"ש ופינוי רמת הגולן. הליכים אלה לא הפריעו לליברמן, תושב השטחים, שהצטרף לממשלה שבראשה עומד חברו הטוב אולמרט בתפקיד של השר לעניינים אסטרטגיים. העובדה שאולמרט נחשף כרב מושחת לא הפריעה בכלל לליברמן; מה לו ולטוהר המידות?
לאומ"ץ דווקא הפריע המינוי של אדם שנוי במחלוקת, שיוצא ונכנס למדינות חבר העמים ונגדו מתנהלות חקירות בינלאומיות. ניסינו לשווא למנוע את המינוי הרגיש. את חברי הכנסת של 'ישראל ביתנו', הנבחרים ומתמנים על-ידו אישית מתוך חישובים כאלה ואחרים, ליברמן לא נוהג לשאול אם ומתי להצטרף לממשלה זו או אחרת, וגם לא מתי לפרוש ממנה. כל ההתייעצויות הפנימיות במפלגה הן רק למראית עין.
כך נהג ליברמן לקראת הבחירות הקרובות כאשר צירף אליו כמספר 2 את אחד מנסיכי הליכוד, השר לביטחון פנים לשעבר ד"ר עוזי לנדאו (בעל אות מופת של אומ"ץ בזכות הגינותו השלטונית). למען הגילוי הנאות, מפריע לי החיבור בין ליברמן ולנדאו, אבל החיים הפוליטיים סובלים הכל. כך, למשל, סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב (בדימ.) יצחק אהרונוביץ, שמן הסתם היה מודע לתיקי החקירה של ליברמן, הצטרף בקדנציה הקודמת לכנסת מטעם ישראל ביתנו והוא מועמד גם הפעם.
בבחירות הקרובות עשויה 'ישראל ביתנו' בנסיבות אלקטוראליות מסויימות להיות לשון המאזניים ולהכתיב מי יהיה ראש הממשלה הבא. ליברמן ינסה לתמרן בין ביבי לציפי. העובדה שתלויות ועומדות נגדו חשדות אישים כבדים והוא יהיה נתון בחודשים הקרובים לשורה של חשדות בדומה לאולמרט, לא מטרידה את מנוחתם של שני המועמדים ולא מזיזה לליברמן.
נאמנותו של ליברמן לביבי הסתיימה מזמן, ויחסיהם כיום הם אהבה ושנאה לסירוגין. אם הוא ילך עם ביבי, הוא ינסה לדרוש כמה תיקים כבדים. מאחר שבגלל החקירות הוא מנוע לשמש שר לביטחון פנים ושר האוצר, הוא יוכל בהחלט לתבוע לעצמו את תיק הביטחון, לפרופ' פרידמן את תיק המשפטים, ואולי גם לאחד מאנשי הסיעה את התיק לביטחון פנים. אם ביבי לא יענה לתביעתו בגלל מחוייבותו לבוגי יעלון (ביטחון) וגדעון סער (משפטים), לא תהיה לו לליברמן בעיה להתמסר לציפי.
אחרי שהחמיצה את הקמת הממשלה, היא לא תיתן הפעם לליברמן לחמוק מתחת ידיה. ציפי כבר אמרה שאין לה בעיה שפרידמן ימשיך כשר המשפטים גם אם הוא ידוע כאויב מוצהר של שופטי בית המשפט העליון. אולי היא תמנה את ליברמן כממלא-מקום ראש הממשלה כדי שלא ייצרו לה חזית פנימית עם שאול מופז. וכך ייסגר המעגל: ראש הממשלה אהוד אולמרט, עבריין שחיתות סדרתי רשום בטאבו, מינה את פרידמן כמחפה על מעלליו, והשר המיועד אביגדור ליברמן, חשוד פלילים סדרתי, ינסה למנף את פרידמן כמגן אישי שלו לקראת הימים הקשים שעוד צפויים לו וגם לנו.
ההיסטוריה המסואבת של השחיתות הציבורית עלולה לחזור על עצמה בחודשים הקרובים. השר הבכיר ליברמן יתקוף חזיתית מחדש בתקופת חקירותיו את המשטרה ואת מערכת המשפט כפי שעשה בעבר. ליברמן רוצה בכל מחיר להתמודד בפעם הבאה על ראשות הממשלה. מי יודע, אולי הוא יקבל סיוע סמוי מראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שיהיה נתון גם הוא בחקירות.
השחיתות השלטונית תמשיך לחגוג, וציבור הבוחרים התמים יחכה לבחירות הבאות. אם ליברמן לא יישב עד אז בכלא רמלה, בחברתו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, הוא יוביל את כולנו לתהום מדינית ולגיהנום מוסרי.
לראש הדף

בן כספית, אילה חסון, יאיר לפיד ועיתונאים תאבי ממון ודומיהם בתקשורת, לא יצליחו להחזיר את מטיבם אולמרט לכס ראש הממשלה כל עוד לא יוסר ממנו הרבב המצחין.

עליבותה של התקשורת הישראלית הגיעה בסוף השבוע לשיאים חדשים ב"ראיון פרידה" כבקשתך שהעניק ראש הממשלה אהוד אולמרט לכתב הלשכה שלו, בן כספית, שקיבל בהזדמנות זו אתנן רב נפח על שירותיו הבזויים לאולמרט לאורך כל תקופת כהונתו.
מסתבר שמלחמת 'עופרת יצוקה' יצקה כמות בלתי מוגבלת של אדרנלין באולמרט, שחזר אל עצמו בגדול, הגביר את כמות הביטחון העצמי שלו, וחידש את מלאי השחצנות האישית. אולמרט הפך בזכות חיילי צה"ל מפגר פוליטי מודח לנשר חול שממריא מחדש ומאותת לנו על כוונתו לחזור לתפקידו מוקדם יותר מכפי ששיערנו, בעזרת סעייניו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית.
לפני כמה שבועות זכה כבר כספית למקדמה כספית נאותה כאשר אולמרט אישר באמצעות מזכיר הממשלה עובד יחזקאל, המשמש מטעמו כמפקח על רשות השידור, את מינויו כמראיין קבוע באולפן שישי לצד איילה חסון, המשרתת התקשורתית האישית של אולמרט.
מסיבות טקטיות העדיף הפעם אולמרט את עיתון 'מעריב' כשופר להפצת שקריו הנאלחים, סודותיו הלא כמוסים, ולצורך ניהול חשבונות עם אישים פוליטיים שאילצו אותו להיפרד מהחיים הציבוריים בעודו באיבו במיטב שנותיו המושחתות. אולמרט הוא אשף התמרונים. כלי תקשורת אחרים שלא סרים למרותו של אולמרט דוגמת החינמון 'ישראל היום', מוחרמים. לחלוטין. עיתון 'הארץ' נענש על כך ששימש באחרונה במה קבועה להפצת עמדותיו של שר הבטחון אהוד ברק. 'ידיעות אחרונות' הועמד בפינה זמנית ע"י אולמרט בגלל סטייה מהקו הקבוע. אולמרט לא שוכח שהעיתון סייע בעבר רבות בניסיונות חוזרים ונשנים לחפות על מעלליו. אולמרט זכה בשעתו לליקוק עמוק בטורו של יאיר לפיד, שהתגלה פעם נוספת כתפוח שגדל על עץ משפחתי תקשורתי שהעניק בקביעות צל אוהד לאולמרט הנוכל (במקביל לפרסום הטור בעיתון, לפיד חיבק את אולמרט ולא היסס להתרפס בפניו כדרכו בהעדר קודש).
אבל אל חשש, אולמרט לא יוותר על 'ידיעות אחרונות'. אחרי שעורכי העיתון ילמדו, לקח יזכה העיתון לתגמול באמצעות כמה הדלפות. אולמרט הערמומי והמתוחכם נוהג לבחור לעצמו, בעיתוי שעונה על צרכיו, גם את הכתבים והשדרים שהוא מעניק להם את חסדיו. ממי הוא מצפה לכך שהשאלות שישאל יהיו מוכרות לו מראש, לעולם לא ישאל שאלות שאינן נוחות לו, ואם חלילה ישכח המראיין להציג לו שאלה מוזמנת, הוא יטרח להכניסה לפיו ולא נודע כי בא אל קירבו.
בספרי החדש 'זעקי ארץ מושחתת' שהוחרם ע"י התקשורת, בגלל שלא הייתי שותף להסתרת כשליה המוסריים, אני מגלה אודות כתב פוליטי לשעבר של הטלוויזיה הישראלית שניגש בשעתו אל אולמרט בשעה שישב על כיסא האיפור, הציג בפניו את כמה מהשאלות שהוא עומד לשאול אותו באולפן ושאל אותו: "האם הן אינן קשות מדי".

דמעות תנין

בן כספית, חסר חוט השדרה, פתח את הראיון הסכריני עם אולמרט ב'מעריב' בשאלה: "איך הרגשת כאשר ראית את הרופא הפלשתיני עזלאדיין אבו עלייש שאיבד את שלוש בנותיו בהפגזה של צה"ל?"
אולמרט: "בכיתי. מי לא בכה? איך אפשר שלא לבכות".
בכיו של אולמרט כיכב גם בליל שבת האחרון. בראיון שערך יאיר לפיד עם אבו עלייש, לפיד לא שכח לאזכר זאת מסיבות שאני לא מתקשה לנחשן. משום מה איני יכול לשכוח בכי קודם של אולמרט שאירע לפני כמה חודשים. באותה עת הפגינו שרידי הניצולים הקשישים של השואה מול משרד ראש הממשלה בגין עושק זכויותיהם ונטילת כספם ע"י הממשלה. בן כספית טרח לכתוב למחרת ב'מעריב' שאולמרט בכה בלילה בביתו כאשר נזכר במשפחתו שנספתה בשואה. היו כאלה שטרחו להבהיר לכספית שמשפחתו של אולמרט שהתה בתקופת השואה בחרבין וניצלה.
ההסבר הדחוק שנתן כספית היה "הוא בכה בגלל משפחתה של רעייתו עליזה". יכול להיות שאהוד אולמרט בכה על משפחתה של רעייתו עליזה. אני רק סקרן לדעת אם גם היא בכתה באותו ליל דווי דמעות תנין סינתטיות.
בראיון השירות ב'מעריב' שהוכתר תחת הכותרת 'עכשיו אתם מתמודדים', הוא פסל את אהוד ברק לתפקיד ראש הממשלה, וטען שאין לו את הכישורים המתאימים. בהקשר לכך תקע כספית בשופר עובדה אחת לדוגמא המאששת זאת, "אהוד ברק נכשל כשלון הכי מהדהד כראש ממשלה. מאז ומעולם הוא לא האמין בתהליך השלום".
מרבית השאלות המתחננות בראיון היו מיועדות להנחתה.
כספית החנפן: "של מי הייתה המלחמה הזאת? שלך, של ברק או של ציפי לבני ? עושה רושם שיש עכשיו קרב קשה על הקרדיטים".
אולמרט הצבוע: "אני לא אריב עם אף אדם על הקרדיטים. כולם היו בני. כולם היו חלק מהמערכת שאני עומד בראשה. שר הביטחון, שהוא שר ביטחון בסדר גמור, שרת החוץ שאני חושב שהיא שרת חוץ מצוינת".
כספית מתדלק את המרואיין: "אלה השניים שגירשו אותך מלשכת ראש הממשלה".
אולמרט השקרן: "אף אחד לא גירש אותי".
כספית המופתע: "למה? לא הוא והיא? ברק ולבני, כל אחד לחוד ושניהם ביחד".
אולמרט היהיר: "לא גורשתי. אילו הייתי רוצה הייתי נשאר. לאף אחד לא היה הכוח והיכולת לגרש אותי. זו הייתה החלטה שלי מתוך תחושה של אחריות ציבורית, בגלל שנוצרה איזו שהיא אווירה שבה היה עלול להתעורר בציבור שהחלטות מתקבלות ומושפעות מהמצב שהתמודדתי אתו. רציתי למנוע את זה, לכן התפטרתי".
כספית על תקן של יועץ: "עזוב, הרי שנינו יודעים שאתה מתחרט. כמעט כל המקורבים והחברים שלך אומרים היום שהייתה זו שגיאה להתפטר. היית צריך ללכת עם ברק עד הסוף והוא היה ממצמץ".
אולמרט התחמן: "אני לא מתחרט. נכון, רבים אומרים לי את זה בחודשים האחרונים, אבל בסוף מה שחשוב הוא האינטרס הלאומי. הנחתי כאן יסודות להרבה דברים טובים".
כספית המתחנחן: "זה נשמע כמו נאום קאמבק שלך. מתי אתה חוזר? אולמרט המניפולאטור: "אני לא חוזר. שלוש שנים עבדתי קשה מאוד, הגיע הזמן לנוח". במקומות אחרים בראיון יש דווקא רמזים הפוכים. כך, למשל, כספית מפתח באוזניו של אולמרט את התיאוריה שעל פיה התמיכה הסמויה שלו בבחירתו של נתניהו לראש הממשלה, נובעת מכך שהוא מצפה לכך שכהונתו של ביבי כראש ממשלה תהיה קצרה וכך תיסלל הדרך לשובו. אם לעומת זאת תבחר לבני כראש ממשלה, תנעל בפניו סופית הדלת הפוליטית.
אולמרט הגיב בתשובה תלת פרצופית. תחילה אמר: "קדימה היא המפלגה שלי ולא אעשה שקר בנפשי. אני תומך בציפי בקדימה ומקווה שתנצח בבחירות. אני רוצה שהיא תהיה ראש הממשלה". מיד לאחר מכן לא שכח אולמרט לציין שאין לו מושג אם היא מתאימה לתפקיד זה. לא קשה היה להסיק שהוא מאמת את הסיסמה הגנוזה של הליכוד שהתפקיד של ראש הממשלה גדול על לבני.
אחר כך בהקשר לכך, יצק אולמרט גופרית על ברק כאשר קבע: "הניסיון של ברק לעשות דה-לגיטימציה ללבני הינו בלתי מוסרי בעליל ואני לא מוכן להיות שותף לזה". כך או אחרת, מי שיתמזל מזלו ויוכל להציץ בפתק שיניח אולמרט בקלפי ביום הבחירות לכנסת, עלול להיות מופתע. מתוך אבחון מקצועי של התנהלותו האופורטוניסטית, אני מהמר על כך שיצביע לליכוד.

בוחש בעסקים אפלים

כספית לא היה אולי מודע לכך שלתמיכתו הגורפת של אולמרט בנתניהו ולחיבה הרבה שהוא מפגין באחרונה כלפיו בפומבי יש רקע נוסף. נתניהו מעל בתפקידו כראש האופוזיציה, כאשר החריש ולא אמר מילה בגנותו של רב המושחתים אהוד אולמרט בתקופה שבה נחשפו בזו אחר זו פרשות שחיתות חמורות שכללו, בין השאר, גניבת כספי ציבור, קבלת שוחד, רישומים כוזבים, הפרת אמונים ומינויים פוליטיים. אולמרט מכיר לו תודה על כך.
לאורך כל הראיון לא טרח כספית לשאול אפילו שאלה אחת על מעשי השחיתות המפלצתיים של אולמרט, שנפשם של אזרחי המדינה נקעה מהם ובשורה התחתונה, בגינם הגיעה תקופת שלטונו לקיצה. מה לעשות? כספית שכח שהוא עצמו קרא בשעתו לאולמרט ללכת מיד הביתה בכמה מאמרים מתלהמים נגד אולמרט, בשל התנהלותו המושחתת והפגיעות החמורות החוזרות ונשנות שלו ושל שליחיו לדבר עבירה בשלטון החוק.
בראיון יש גם חלק בידורי. כספית מתעקש לשאול את אולמרט אם הוא מתכוון לנקום בברק ובלבני על מה שעוללו לו בכך שהביאו להדחתו. אולמרט: "אשתי אומרת לי שאני אדם שלא יודע לשנוא, שלא יודע לנקום. אני באמת לא כזה וגם לא מסתכל אחורנית. החיים קצרים... כמה זמן יש לך כדי לבזבז את כל האנרגיות הנפשיות על מה שהיה וכשיש לך כל כך הרבה מה לעשות?". איזו בדיחה מקאברית, משנשמעה מפיו של האיש שכל חייו הוא נוקם ונוטר ומטמין "מטענים" אצל אויביו האישיים והפוליטיים. למרבה האירוניה, גם בראיון זה הוא פורע חשבונות בדרך פתלתלה עם ברק ועם לבני.
הראיון של כספית עם אולמרט רווי צער בולט של המראיין על הפרידה מהמרואיין שהדליף לו בשנים האחרונות הרבה כותרות, ומשאלה גלויה שיחזור אלינו בהקדם. כספית דואג אפילו לענייני הדיור של אולמרט אחרי שיפרוש. הדירה של בני הזוג אולמרט ברחוב שינקין בתל אביב צרה מדי עבורם. אולמרט מעוניין להתגורר במגדלי אקירוב באזור יוקרה ההולם את מעמדו ונהנתנותו. עם אקירוב הוא יסתדר במחיר מבצע... אקירוב חייב לו כל כך הרבה על מה שעשה למענו, והביע את תודתו ברכישה מאסיבית של ציוריה של עליזה במחירים מופקעים.
אבל עליזה מסרבת בשלב זה לגור במגדל יוקרתי כל כך. לעומת זאת לא מדאיגה את כספית העובדה שעדיין נשארו עוד כמה חלקות ערכיות ומוסריות במדינה שאולמרט לא הצליח עדיין להרוס אותן. כדאי אולי להעניק לו קדנציה נוספת כדי שישלים את המלאכה הבזויה. מאז חצה כספית את הקווים בחזרה לחיקו של אולמרט, חזר בשאלה תקשורתית ולמרבה הבושה התמסר לאולמרט מחדש ללא תנאי. מן הסתם יחקה כספית בקרוב את שותפתו איילה חסון, שממשיכה לשרת אותו בדרך של הפוך על הפוך ועוד פעם הפוך. חסון ממשיכה להעניק לאולמרט שירותים בכך שהיא מנסה לגמד את לבני ולהבליט את מופז כיורש, במקרה שתמעד ולא תבחר כראש הממשלה. בעת ובעונה אחת החלה חסון במסע חנופה כלפי ביבי, הביעה צער על החשיפות התקשורתיות שלה שפגעו בביבי והתפייסה איתו.
חבל שלא מסבירים לביבי שחסון דואגת לא רק לו, אלא גם לכך שלא תפגע והשכר הגבוה שהיא מקבלת ברשות השידור ימשיך לזרום לכיסה. לכספית אין בעיה ללכת בדרכה של חסון - גם הוא חובב כסף. תנועת אומ"ץ, לעומת זאת, לא מתכוונת לעמוד מנגד ובכוונתה להמשיך ולחשוף פרשות שחיתות חדשות של אולמרט. באחרונה הגיע אלינו מידע חדש המעלה חשדות שאולמרט בוחש מחדש באמצעות שליחיו החדשים בכספי הסתדרות העובדים הלאומית, כפי שעשה בעבר בסיוע יו"ר הסתדרות העובדים לאומית לשעבר אברהם הירשזון, שהיה בן בריתו הפוליטי של אולמרט ושותפו לעסקים אפלים.

ככה תבנה חומה

אולמרט מינה בשעתו את הירשזון כשר האוצר, והעדיף על פניו את עמיר פרץ שנתמנה כשר הביטחון והיה שותף פעיל של אולמרט למחדלי וכשלי מלחמת לבנון השנייה. הירשזון נאלץ לפרוש מתפקידו, אחרי שנחשפו ברבים מעשיו הפליליים בסיועה של מעיין אגם, עובדת מסורה, אזרחית טובה ומצפונית בהסתדרות העובדים הלאומית ששיתפה במידע את מבקר המדינה, המשטרה ואומ"ץ, שפעלו במקביל ועדיין לא השלימו את מלאכתם. אגם, שקיבלה אות מופת מאומ"ץ על פעילותה המבורכת, התפטרה בינתיים מתפקידה בהסתדרות.
הירשזון עומד לדין בימים אלה באשמת מעילה וגניבת כספי ציבור. אולמרט לא טרח להגיע באחרונה לחתונתו של עופר, בנו של הירשזון, מחשש שיזהו מחדש את הקשר האמיץ שהיה ביניהם. אומ"ץ לא תחסוך במאמצים, ותנקוט בכל הדרכים הציבוריות והמשפטיות כדי למנוע את שובו של אולמרט לכס ראש הממשלה בטרם ייתן את הדין על כל העבירות שביצע. אולמרט יעשה אומנם הכל כדי להתחמק, לשבש הליכי משפט, לקנות עדים ולאיים, כפי שעשה בעבר בהצלחה בלתי מבוטלת; אלא שהפעם תעמוד מולו חומה בצורה ויצוקה של אישים וגופים, שאכיפת החוק וחוסנה המוסרי של המדינה והחברה חשובים להם לא פחות מביטחונה וכלכלתה, והם יבלמו אותו.
בן כספית, אילה חסון, יאיר לפיד ועיתונאים תאבי ממון ודומיהם בתקשורת, לא יצליחו להחזיר את מטיבם אולמרט לכס ראש הממשלה כל עוד לא יוסר ממנו הרבב המצחין.

לראש הדף

מלחמת 'עופרת יצוקה' העניקה לאולמרט הזדמנות לתקן את תוצאותיה של מלחמת לבנון השנייה עמוסת המחדלים והכשלים.  אך כאשר ישתתקו התותחים - יחזור אולמרט אל מקומו הטבעי מול חוקרי המשטרה.  הניצחון של צה"ל לא ישמש לו מעטפת מוסרית ולא ימחק את העבירות הפליליות שלו שעליהן יאלץ לתת את הדין.
 
מלחמת 'עופרת יצוקה' נפלה לידיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט כגלגל הצלה שחילץ אותו מהשרטון שבו היה תקוע ויצר סדר יום ציבורי חדש במדינה. התנהלותו המושחתת של העבריין הסדרתי אולמרט לפני ואחרי מינויו לתפקיד רם הדרג, החקירות הפליליות התכופות וגיליון האישום הראשון שממתין לו, נדחקו לקרן זווית מתודעת הציבור.
מי נותן היום את דעתו לכך שמאז הודעתו של אולמרט על כוונתו להתפטר מתפקידו וקביעת מועד לבחירות לכנסת מכהנת למעשה ממשלת מעבר בעל סמכויות מוגבלות? מי זוכר שעד לפני זמן קצר היה אולמרט ברווז צולע שניסיונותיו הפתטיים החוזרים ונשנים לקדם את חתימת הסכם שלום עם סוריה ובמקביל לחתום הסדר של קבע עם הרשות הפלשתינית נתקבלו בעליבות וברחמנות?
ראש המטה שלו יורם טרובוביץ פרש, מקורביו התרחקו מחשש שיפגעו, ונאמניו היפנו לו עורף וחיפשו לעצמם מנהיג רלוונטי יותר. ציפי לבני זכתה בקופה אך לא השכילה לממש את הרווחים ולהקים ממשלה חלופית.
ברוב עוונותיי הקדשתי לו כאן מאמר פרידה בנוסח של ברוך שפטרנו מעונשים נוספים של אדם יהיר, חסר מעצורים ומניפולאטור חסר תקנה. שעון הבוץ של אולמרט החל לפעול לקראת הבחירות לכנסת הבאה עלינו לטובה. אלא שההתדרדרות הבלתי פוסקת במצב הביטחוני בדרום הארץ יצרה מציאות בלתי נסבלת שחייבה תגובה מוחצת של ישראל למרות העיתוי הפוליטי הבעייתי. למזלנו, עומד כיום בראש המטה הכללי רב אלוף גבי אשכנזי, שערב המלחמה ראשו לא היה נתון במתן פקודות למכירת מניותיו בבורסה.

נוצות הטווס נשלפו מפח האשפה

מלחמת 'עופרת יצוקה' העניקה לאולמרט הזדמנות, בזמן של הרג ופציעות, לתקן את תוצאותיה של מלחמת לבנון השנייה עמוסת המחדלים והכשלים שנסתיימה ללא ניצחון של צה"ל. ועדת וינוגרד בחנה מדוע הסתפק צבא אדיר בעל מוניטין בתיקו מול כוחות גרילה, והוציאה כרטיס אדום לראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ בגין אחריותם למחדל. אבל רק פרץ וחלוץ התפטרו. אולמרט צפצף על מסקנות הוועדה ונשאר (ברוב חוצפתו אמר אולמרט לפני כמה ימים שעוד יבוא היום שבו הוא "יתחשבן" עם הוועדה).
בימים הראשונים של מלחמת 'עופרת יצוקה' שררה אופוריה בקרב אזרחי המדינה נוכח הצלחותיו של חיל האוויר, שהגיעו לשיאן בחיסולם של כמה מראשי החמאס. אפילו העובדה ששטח שיגור הרקטות והטילים של החמאס והג'יהאד האסלמי שהתמקד לפני המלחמה בעיקר בעיר שדרות ובישובי עוטף עזה גדל למרחב של למעלה מ 40 ק"מ, לא העיבה על התחושה שהגיע יום נקם ושילם.
אוכלוסיה של כמיליון אזרחים המתגוררים בבאר שבע, אשקלון, אשדוד, קריית גת, אופקים, נתיבות, יבנה, גדרה ועוד, הייתה ערוכה לספוג מנות יומיות בזכות היערכות נכונה של פיקוד העורף שהצילה חיי אדם רבים ומנעה אסונות נוראים בקרב תלמידי בתי ספר ובגני ילדים. גם המבצע הקרקעי, שלווה בחשש כבד מאבידות רבות של צה"ל בגלל התרברבות החמאס על "קבלת הפנים" שהוא מכין לחיילי צה"ל, החל ברגל ימין בתמיכת מפלגות השמאל, בזכות הכנה מדוקדקת של הכוחות המאומנים, תכנון מופתי של פיקוד דרום ומודיעין יעיל.
בעשרה הימים הראשונים של המלחמה היה צה"ל במיטבו. הפופולריות האישית של אולמרט נסקה, ונוצות הטווס שלו נשלפו מפח האשפה. מאחורי הקלעים החל אולמרט להפעיל מערכות תחמון סמויות במטרה להביא לדחיית הבחירות לכנסת, בעזרתה הפעילה של בת בריתו יו"ר הכנסת דליה איציק דלת המוסר והעשירה באינטרסים אישיים.
מכל עבר נשמעו קריאות שאולמרט הוא ראש הממשלה הטוב ביותר לישראל בתקופה זו. ראש עיירית בת ים, שלומי לחיאני, אמר שרק אולמרט יכול לנווט את המדינה בעתיד הלא נראה לעין. אולמרט, שנפל בשבי של אופיו ההרסני, חזר לסורו בעוצמות גדולות ופתח במבצע משלו שתכליתו הייתה להאדיר את שמו, למחוק את חרפתו הצבאית ולכווץ את עברייניתו.
בשלב הראשון של מבצעו הנאלח החליט אולמרט למנוע מברק ומלבני לקטוף את פירות הניצחון של 'עופרת יצוקה'. אולמרט הנקמן הבלתי נלאה לא שכח להם גם בימי המלחמה את העובדה שבגללם הוא נאלץ לפרוש מהנהגת המדינה. ברק נתן לו בשעתו אולטימטום, ולבני חברה אליו ועודדה אותו לסלקו. אולמרט עשה שורה של צעדים כדי לגמד את תדמיתם בעיני הציבור הרחב, לסכסך ביניהם ולהציגם כאלה ששיקולי בחירות מנחים אותם.
תחילה טיפל אולמרט בשנואת נפשו לבני והציג אותה, בעזרת כתבי הלשכה הסעיינים, כחסרת ניסיון ביטחוני והבנה בינלאומית, שהמיטה עלינו את החלטת מועצת הביטחון שקראה לישראל להפסיק לאלתר את הלחימה בעזה. פואד בן-אליעזר שר התשתיות, בעל רקורד אישי שלילי שכבר אינו שנוי במחלוקת, שימש שליחו של אולמרט לדבר עבירה ותקף חזיתית את לבני. בכך ביקש לשרת את אדונו ברק ולהביא לו קולות בוחרים תומכי לבני. אולמרט הצבוע "נזף" על כך בפואד בישיבת הממשלה, אך הזדרז לשלוח אליו פתק שבו הופיעה המילה "סתם", ולבני לא הבינה כי היא מצויה בימי המלחמה בתיאטרון פוליטי.
אולמרט היהיר והרברבן לא היסס במקביל מלהשתלח בשרת החוץ האמריקנית הפורשת קונדליזה רייס, כאשר סיפר כיצד אילץ את נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש להורות לה להימנע בהצבעה שבה ביקשה להצביע נגדנו. הממשל האמריקני לא היסס להעניק לאולמרט תואר של שקרן, אבל עור הדוב של אולמרט הגן עליו. יותר מדי פעמים בחייו השמיעו באוזניו מילה זו, והוא חדל מלהתרגש.

לא למד שום לקח - ואין לו שכל גם להצטער

אולמרט ביקש לשעוט קדימה לעבר העיר עזה בתמיכתו השקטה של חברו חיים רמון, שביקש להתעטף באצטלה של מדינאי ולהשכיח את עבירת המין שלו. ברק ולבני הפריעו לאולמרט אחרי שיצרו ביניהם חזית מדינית אחידה ולחצו להפסקת האש בחזית הצבאית בעזה. ברק השביח במלחמה את 'העבודה' והכפיל את כוחה בסקרים, אך חשש מתקלה מבצעית שתגרום להרג המוני של אזרחים ולפגיעה בחיילי צה"ל ותטרוף את הקלף המנצח שהוא החזיק בחזהו. לבני הצליחה לשמר בסקרים את מעמדה כמועמדת אלטרנטיבית לראשות הממשלה וחששה מפני משבר הומאניטארי ומהשלכות משפטיות בינלאומיות אחרי סיום המלחמה, אבל לאולמרט היו שיקולים ציניים משלו.
בעת אחת מישיבות המטבחון לא היסס אולמרט לשלוף מסמך מודיעיני מסווג שבו נאמר, בין השאר, שהחמאס מעודד מעמדתם של לבני וברק, ומאמין שאם תהיה הפסקת אש מידית - יצליח להחזיק מעמד ולהתגבר. אופיינית לאולמרט הייתה הדלפת המסמך לכלי התקשורת. בתחום ההדלפות יש לאולמרט וותק רב... זו הייתה אולי אחת הסיבות לכך שלבני וברק התקפלו ואיפשרו לאולמרט לנווט את המשך הלחימה הקרקעית בעזה, ואת התקפות האוויר הבלתי פוסקות שהביאו להרג של עשרות אזרחים חפים מפשע ביניהם נשים וילדים ולהרס של מאות בתים. בין השאר נפגעו מתקניה של אונר"א, סוכנות הסיוע של האו"ם ומרכז תקשורת זרה.
צילומי הזוועה מעזה שנפוצו בעולם החלו לחלחל ולשחוק במעמדה הבינלאומי של ישראל. נכסים מדיניים שנצברו במרוצת השנים האחרונות בעמל רב החלו להשמט מהידיים ולהתנדף. הנשיא הנבחר של ארה"ב ברק אובמה, הודיע כי אין לו כל כונה לעמוד מנגד נוכח החורבן וההרס בעזה. כאשר ביקר בשעתו בשדרות ואמר שכל מדינה שיורים על אזרחיה רשאית להגן על עצמה, לא התכוון לפי כל הסימנים לעוצמת תגובה מעין זו.
הזעזועים במזרח התיכון היו בלתי נמנעים. סוריה הודיעה על ביטול המו"מ לחתימת הסכם שלום עם ישראל; טורקיה, שהייתה בת ברית אסטרטגית וחיונית ביותר באזור ואף תיווכה בנושא הסכם שלום עם סוריה, הפכה לעוינת ותבעה את סילוקנו מהאו"ם; מדינות אזוריות נוספות החלו להתרחק מישראל; ירדן נמנעה מלהחזיר את שגרירה השוהה ברבת עמון; קאטר השעתה את קשריה עם ישראל; העוינות כלפי ישראל הגיעה בימים האחרונים לשיאה בשורה של מדינות בהן יוון, וונצואלה, בוליביה ועוד. הפגנות המוניות נערכו במדינות רבות בעולם. האנטישמיות הרימה את ראשה מחדש, ומצאה לה ביטוי כואב בשריפת בתי כנסת וחילול מצבות בבתי עלמין.
היו כאלה שהזכירו לאולמרט את השלב הקריטי של מלחמת לבנון השנייה, את 60 השעות האחרונות של הלחימה אחרי שהוסכם כבר על הפסקת האש, שבהן נהרגו עשרות חיילי צה"ל. אבל אולמרט לא למד לקח והחליט להמשיך בפעולות ההרג וההרס בגיבויים של פיקוד דרום, השב"כ וחיים רמון, שביקשו לקעקע עד היסוד את שלטון החמאס. הוא רצה להותיר בעזה אדמה חרוכה.
התנהלותו המופקרת של אולמרט במלחמה הנוכחית הייתה זהה לזו שבמלחמת שלום הגליל. במהלך המלחמה הקודמת אירח בביתו, בשבת שבה נפלו חיילי צה"ל, את שני אילי ההון לואי פרנק האוסטרלי שביקש לרכש את בנק לאומי, ואת הקבלן אלפרד אקירוב שרכש בסיטונות במחירים מופרזים ציורים של רעייתו עליזה.
במלחמה הנוכחית התארח אולמרט בביתו של אקירוב בדירת העל במגדל הנושא את שמו. בשעתו ביקש אולמרט לרכוש דירה במגדלי אקירוב אך עליזה התנגדה. מי יודע, אולי שינתה בינתיים את דעתה. אולי כדי לרכך את עליזה ייצג אולמרט את רעייתו באירוע שהיה בעיצומה של המלחמה. כדרכו, צפצף אולמרט על דעת הקהל ששאלה האם צעד זה היה חיוני בעת המלחמה.
באותה שעה, אזרחי דרום הארץ התקשו להבין כיצד זה קורה שלמרות שצה"ל שוהה עמוק ברצועת עזה, חייהם עדיין בלתי נסבלים. בתיהם מופגזים, ילדיהם מושבתים מלימודים, והם מופקרים לחסדי החמאס. מול אזרחים רבים תושבי הדרום שעודדו את אולמרט להמשיך, קם מחנה גדול של אזרחים ששאלו בקול רם אם לא עדיפה הפסקת אש ולו רק לתקופה מוגבלת של שנה, שנתיים.

לא יחמוק מהדין

משום מה נדם השבוע קולם של ברק ולבני שלא הצליחו למנוע מהלכים צבאיים חמורים נוספים בתוך העיר עזה שאיימו לחבל בתוצאות המלחמה. הפרשן הפוליטי של 'הארץ', יואל מרקוס, שהיה בעבר חסיד שוטה של אולמרט וטען כי הוא המנהיג הנכון בממשלה הנכונה, פרסם ביום שישי מאמר תחת הכותרת 'אולמרט חפש לך דירה' שצעקה בעד עצמה. מרקוס טען כי מנהיג חייב לדעת מתי לסיים את המערכה, שיבח את שר הביטחון ברק על הצעתו להפסיק את הלחימה, ומחה על זעמו של אולמרט על ברק. בקטע הסיום של המאמר נאמר "נכנסנו למלחמה עם צבא הנהנה מאמון של 98 אחוז. חשוב לצאת בזמן עם אותו אמון שיש לצה"ל ומפקדיו. אולמרט כועס? שיכעס. שיתערב פחות בדברים שאינו מבין בהם ויחפש לעצמו דירה".
בסוף השבוע נעשו כמה מהלכים מדיניים בוושינגטון ובקהיר שיולידו בראשית השבוע הבא הפסקת אש חד-צדדית של צה"ל, ללא חתימת הסכם חתום עם החמאס שהודיע כבר שימשיך במאבק המזוין נגד ישראל. המאזן הכללי ברור: צה"ל הפגין את עצמתו, ניצח במלחמה והחזיר לעצמו את זכות ההרתעה, אבל תוצאות המלחמה לוטות בערפל כבד. בכל מקרה, מי שיישא בנטל יהיה כבר ראש ממשלה אחר.
לקראת הפסקת האש טרחו כבר עוזריו של אולמרט להפיץ בכלי התקשורת כי הוא תמך למעשה בהפסקת האש החד-צדדית, והפעילות של צה"ל בימים האחרונים ללחימה נועדה בעיקרה להוכיח כי הכדור מצוי בקנה לקראת כל התפתחות.
כמה סמלי היה לנו באומ"ץ לקבל לפני כמה ימים מכתב מעורך הדין רן נזרי, עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שבו הוא מודיע לנו כי החליט שלא לפתוח בחקירה נגד אולמרט בחשדות לקבלת שוחד במקרים נוספים שהבאנו לידיעתו. בשעתו הגשנו עתירה לבג"צ נגד מזוז שבה ביקשנו להורות להעמיד את אולמרט לדין על קבלת עטים יקרים כשוחד מאילי הון שביקשו סיוע ממשלתי. בג"צ דחה אומנם את העתירה, אבל אומ"ץ לא הרפתה מאולמרט ותחדש את חשיפת מעלליו ואת המעקב אחר טיפולם של גופי אכיפת החוק בפרשות השחיתות שלו.
כאשר ישתתקו התותחים יחזור אולמרט אל מקומו הטבעי מול חוקרי המשטרה, ופרקליטיו יופיעו בשימועים מול היועץ המשפטי לממשלה. הניצחון של צה"ל לא ישמש לו מעטפת מוסרית ולא ימחק את העבירות הפליליות שלו שעליהן יאלץ לתת את הדין.

לראש הדף

שרי המטבחון דמו השבוע למשולש שווה שוקיים שנאלצים לחיות בכפיפה אחת לקבל החלטות משותפות, אך לאמיתו של דבר ראשם נתון כבר לקלפיות הממתינות להם בעוד חודש בדיוק.
 
בעקבות החלטת הקבינט הביטחוני, ביום שישי בשעות אחי הצהריים נכנסת המלחמה ברצועת עזה לשלב השלישי שלה שעלול להיות קריטי לגבי מספר הקורבנות, עיתוי ואופי סיומה של הלחימה וההשלכות האזוריות והבינלאומיות.
בפני שרי הקבינט הוצגה החלטה משותפת שבושלה בשעות הבוקר ע"י שרי המטבחון - ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי לבני, שאין לקבל את המלצת מועצת הביטחון להפסקת הלחימה בדרום. עמדת השלישייה היא שיש להמשיך בשלב השלישי של המבצע מאחר שגם החמאס לא נענה לקריאה וממשיך להפגיז את ערי וישובי הדרום.
כצפוי הפכו שרי הקבינט, המתלהמים רק בתקשורת, לחותמת גומי של המטבחון לטווח קצר וכיסוי ישבן לטווח ארוך למקרה שתקום אי פעם "ועדת גראד" בראשותו של "וינו" כלשהו. שרי המטבחון דמו השבוע למשולש שווה שוקיים שנאלצים לחיות בכפיפה אחת לקבל החלטות משותפות, אך לאמיתו של דבר ראשם נתון כבר לקלפיות הממתינות להם בעוד חודש בדיוק.
הקודקוד של המשולש - ראש הממשלה אולמרט, שצביעותו ותחמנותו לא מביישים את שחיתותו המפלצתית - העמיד פנים בימים האחרונים כאילו הבחירות אינן נוגעות לו, שהרי הוא לא מתמודד בהן. עמדתו החד-משמעית של אולמרט, שהוסוותה כיאה להתנהלות בימי מלחמה, תואמת לזו של חיים רמון, המשנה שלו וחברו הקרוב, שעל פיה יש להמשיך בשלב השלישי של המלחמה עד למיגור שלטון החמאס או לפחות להביא להסדר משופר שיכפה על החמאס ויביא לרגיעה בדרום המדינה.
ברק לעומתו נוהג בזיגזגיות, כפי שעשה אחרי שני ימי הלחימה הראשונים וחתר להפסיק את המבצע מיד ולהגיע להסדר עם החמאס בחסות בינלאומית שתכפה הפסקת אש. לבני מתנגדת לכך וסבורה שלמבצע 'עופרת מוצקה' יש הישגים נכבדים. גם היא תומכת בהפסקה מידית של המבצע, אבל ללא כל הסדר עם החמאס שמשמעותו הכרה בארגון זה, מה גם שאין כל ביטחון שיכובד.
לאולמרט יש מטרה ברורה ושקופה: למחוק את חרפת מלחמת לבנון השנייה ולהוכיח שהוא מסוגל לנהל מלחמה על הצד היותר טוב, גם אם שתי השוקיים שאמורות לתמוך בו, ברק ולבני, אינן שוות תרתי משמע. אולמרט הרבה לשהות ב"בור" של משרד הביטחון בקריה ונמנע מלהתראיין בכלי התקשורת, אך דאג לתמרן את שתי השוקיים של המשולש, ברק ולבני, כדי שיחדשו את העימות ביניהם על קולות הבוחרים. לאולמרט הציני היה נוח לגרום לסיום התקופה הקצרה של הפסקת האש בין לבני לברק שהחלה בעת פתיחת מבצע 'עופרת יצוקה'. חידוש הלחימה ביניהם על קולות מאגר בוחרים המתלבטים בין העבודה לקדימה משרת את האינטרסים שלו.
אולמרט מתעב את ברק ואת לבני, שהביאו לקיצור תקופת שלטונו ולהקדמת הבחירות. הוא היה שמח אם באדמה המוסרית החרוכה שהוא יותיר אחריו, לא תשמש לבני כראש הממשלה וברק לא יכהן כשר הביטחון. אופציה אחרת, שבה יכהן כראש הממשלה בנימין נתניהו ראש האופוזיציה שגילה אטימות עיוורת לשחיתות שלו, וכשר הביטחון שאול מופז ששירת אותו נגד לבני והתעלם ממעלליו, עדיפה בעיניו. אולמרט ינסה לקדמה בשיטות פעולה של שועל ערום שאינו מותיר אחריו עקבות. זו הייתה הסיבה שאולמרט לא נמנע השבוע מלחבק את לבני חיבוק סחבקי ולהחמיא לה בישיבת הקבינט על פעילותה היומית ולילית מסביב לשעון שכללה גם הופעה בחוג בר של צעירים תל אביביים שבמהלכה השמיצה את ברק.
אולמרט ייחס ללבני כושר עבודה של גברים כאשר הכריז באוזניהם של השרים הגבריים בעל השרירים הרפויים: "תמיד מדברים על כושר עבודה של גברים. ציפי מוכיחה שהיא לא פחות כשירה מכל גבר שישוב כאן". ציפי התמוגגה מנחת ממתק שפתיו הארסיות של אולמרט ולא טרחה להבין שפיו של אולמרט וליבו לא מתואמים ביניהם, מאחר שהם נפגשים לעיתים רחוקות מאוד. לברק העדיף אולמרט להעניק דווקא סטירת לחי מצלצלת מטעמים אסטרטגיים, טקטיים ומניפולטיביים ואפילו הצנזורה הכפופה לברק לא הצליחה למנעה. כתב הלשכה של אולמרט, בן כספית, הקפיד לצטט במוסף סוף השבוע של מעריב את אולמרט שהתחזה ל"אחד מאנשי הלשכה" והכתיב לו, בין היתר, את המשפט הבא: "לברק יש חרדת ביצוע. כשמגיעים להחלטות הוא נבהל. רק כשמגישים לו מיקרופון הוא לא נבהל".
אולמרט הנהנתן לא הסתפק בתבשילים הללו. הוא מבין היטב בחושיו הפוליטיים המחודדים שקיום הבחירות במועדן (10 בפברואר), עשוי להטיב עם ברק שנסק בסקרים האחרונים והכפיל את כוחה של מפלגת העבודה. גם לבני זוכה להוקרה ושומרת על הפופולריות שלה.

יחזיק עד יום העצמאות

למרות שכלפי חוץ אולמרט לא מעורב בבחירות, עדיף בעיניו שהן ידחו והוא יוכל להמשיך ולעמוד בראש שלטון מסואב שהמלחמה בעזה דחקה את העיסוק בו לקרן זווית. תנועת אומ"ץ תחדש אחרי סיום הקרבות בדרום את פעילותה בתחום זה, במטרה להעלות מחדש את נושא השחיתות השלטונית על סדר היום הציבורי. למטרה זו נציע לכל הרשימות המתמודדות לכלול במצען סעיף מיוחד ובו התחיבות לפעול למיגור השחיתות.
בחודש מרס הקרוב מצפה לאולמרט שימוע בפרשת "ראשונטורס", בניסיון למנוע את הגשת כתב האישום נגדו. נוח לאולמרט לשבת אז עדיין על כסא ראש ממשלה. אם יידחו הבחירות בחודשיים, הוא עשוי להשתתף בחגיגות יום העצמאות ולשאת נאום לאומה (למען השם, רק שאולמרט לא יחזור בנאומו על המנטרה שלו: "מעולם, מעולם, לא לקחתי אגורה לכיסי". בעצם, הוא צודק, הוא קיבל בדרך כלל במעטפות, מטבע זר במזומן).
אם תתמשך מלאכת ההרכבה של הממשלה זמן רב מדי, יתקרב אולמרט לסיום תקופת סיום הקדנציה שלו ויצחק לכולנו בפנים. הצעד הראשון של אולמרט היה לשגר לכלי התקשורת את מקורבו, השר לענייני גמלאים רפי איתן, ולפזר בלון ניסוי על פעילותו לדחיית מועד הבחירות לכנסת. לאיתן יש סיבות טובת משלו לדחייה. עוד לפני מבצע 'עופרת מוצקה' לא עברה מפלגתו את אחוז החסימה. לא הועיל אפילו הגימיק המפוקפק של שיריון המקום השני לשחקן חיזוק בדמותו של גדעון רייכר, עיתונאי בעל רקורד שלילי של עבריין אתיקה ורודף בצע.
המלחמה בדרום דחקה שחקה את ציבור הבוחרים של המפלגות הקטנות, ואיתן מודאג. מרבית ראשי המפלגות שלחו את איתן בידיים ריקות. היחיד שהאזין לו היה מנהיג ש"ס, אלי ישי, שמעולם לא הייתה לו חשיבה עצמאית. המר"ן עובדיה מחליט עבורו ומשאיר לו רק להחליט איזו עניבה יענוב.

חסר מעצורים לעת מצוא

אחרי שאיתן לא הצליח לספק לאולמרט את הסחורה, הצטרף לזירה התקשורתית עורך הדין אלדד יניב, שהיה בעבר יועצו הפוליטי של ברק עד שהודח במפתיע. יניב האופורטוניסט הוא שותף לעסקים עם טל זילברשטיין שעל כרטיס הביקור שלו נכתב שהינו "חסר מעצורים לעת מצוא". זילברשטיין שימש בשעתו כיועץ של ברק ערב בחירתו לראשות הממשלה, נפגע על ידו אחרי שנחשפה פרשת העמותות שגייסו תרומות למטה הבחירות שלו, ננטש על-ידי ברק וכמעט הסתבך בפלילים.
כיום משמש זילברשטיין כאחד מיועציו של אולמרט. כאשר פעל ברק בפומבי בעיצומה של פרשת טלנסקי לקיצור שלטונו של אולמרט, שיגר זילברשטיין לעברו רקטת אזהרה שבלמה את המשך התקדמותו בציר חשיפת מעשי השחיתות של אולמרט. הזרזיר יניב והעורב זילברשטיין מחפשים לנקום בברק. הם לא אוהבים כל כך את ברק, ועלייתו בסקרים הינה בעיניהם לצנינים. הם יעשו הכול כדי לשחוק אותו ולהחזיר את העבודה למקומה הטבעי מבחינתם, מתחת לעשרה מנדטים.
זו אולי הסיבה לכך שיניב פרסם לפני כמה ימים מאמר ב'ידיעות אחרונות' שעטף אותו במניעים נעדרי שיקולים זרים כביכול, שבו קרא לדחות את מועד הבחירות לכנסת. "השמים לא יפלו אם אולמרט יעמוד בראש תקופה נוספת", כתב יניב.

אקט אנטי-דמוקרט

בסוף השבוע שעבר החלה לבחוש בקלחת הבחירות יושבת-ראש הכנסת דליה איציק, שהינה הפוליטית ביותר בקרב יושבי ראש הכנסת ולא הפריע לה אפילו להתמנות כיו"ר מטה הבחירות של קדימה. העובדה שדחיית מועד הבחירות הינו אקט אנטי דמוקרטי שמשרת את החמאס, לא מפריעה לאיציק הצבועה ובעלת רמת המוסר הירודה. אין לה בעיה שחברה המושחת אולמרט ימשיך לכהן כראש ממשלה והיא תמשיך לכהן כיו"ר, וכך יעלה בידה בערב ביום העצמאות לשאת נאום מלוקק על הצורך בשמירת ערכים ושלום בית פוליטי.
לפני זמן קצר הזהרתי כאן את ציפי לבני שאיציק תבעט בה בהזדמנות הראשונה ותפעל באורח עצמאי בשירות האינטרסים האישים שלה, והנה זה בא וזו רק ההתחלה. בשלב זה ממשיכה לבני בפעילותה הסמויה למען בחירתה לראשות הממשלה. כרגע היא מהווה את השוק הימנית של המשולש השלטוני, ופוזלת בהופעותיה התכופות בכלי התקשורת לבוחרים מן הימין. לבני מודעת לכך שקדימה איבדה עפ"י הסקרים האחרונים לעבודה חלק מבוחריה הפוטנציאליים מהמרכז, ומבינה שיש לבצר את הקלפי.
ברק מהווה את השוק השמאלית של המטבחון ומנסה לזנב גם בבוחרי מר"צ ומנסה לבצר את הישגו בקלפי, ואולמרט צוחק בינתיים כל הדרך אל הקלפי, ויעשה ככל שיוכל כדי שתהיה סגורה תקופה ממושכת. והמשכיל החרד לדמוקרטיה בעת הזו לא ידום.

לראש הדף

 הערה:
המאמר נכתב ערב התקיפה הקרקעית של צה"ל ומתייחס בעיקרו למערכת היחסים ששררה בין שלושת חברי המטבחון בימים הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה". בשלב זה נראה כי חלה רגיעה מסוימת מאז שחיילי צה"ל לוחמים באדמת עזה.
 

---

בשני ימי המלחמה הראשונים נשבה רוח חיובית במטבחון שמנהל את המלחמה, אבל האידיליה הייתה, כצפוי, קצרה מדי  הטבחים הסירו את הכפפות, החלו לתבל כמה תבשילים פוליטיים בסירי לחץ באמצעות תבלינים חריפים וחמוצים שנקנו בשוק הבחירות, לא נמנעו מלקשקש בקומקומים ולריב ביניהם . שרי הקבינט הביטחוני הבינו שעליהם מוטל לאכול את התבשילים שהוכנו במהלך המלחמה הפנימית במטבחון. 

בתיאוריה אמור היה להתרחש התסריט הבא: מיד אחרי שהחלו לרעום הפצצות האוויריות וליפול מטחי טילים, המזוזות וקברניטי המדינה היו צריכים לשתוק. האחדות הלאומית הייתה נאלצת להתעורר וסדר היום הציבורי היה חייב להשתנות זמנית. אפילו השחיתות השלטונית הממארת קיבלה "חופשת מחלה" מהרופא המשטרתי.
בפועל החל לפני שבוע ימים מבצע 'עופרת יצוקה': ברוממות רוח, בזכות הפעילות המרשימה של חיל האוויר ברצועת עזה, אזרחי המדינה האמינו לתומם כי בעידן של ימי המלחמה שבהם מיליון מתושבי הדרום במקלטים ובחדרי מיגון, יידחקו הצידה כל המחלוקות, המריבות, העימותים וגם השיקולים הפוליטיים של ערב הבחירות.
בשני ימי המלחמה הראשונים נשבה רוח חיובית במטבחון שמנהל את המלחמה. שלושת הטבחים - ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי לבני - חדלו להיות צ'ילבות, החלו לדבר זה עם זה, לבשל במשותף פעולות צבאיות, לאפות ביחד מהלכים מדיניים ולטגן בצוותא את הערכות העורף; אבל האידיליה הייתה, כצפוי, קצרה מדי. לשני הטבחים, אהוד ברק וציפי לבני, הייתה סיבה למסיבת עיתונאים נפרדת שבמהלכה טרח כל אחד ואחת מהם להבהיר כי הם בישלו למעשה את המאכלים האהובים והטבחים האחרים רק הפריעו. הטבח הראשי, אהוד אולמרט, ניסה לעשות סדר במטבחון וכינס מסיבת עיתונאים משלו, שבה חייב את שני טבחיו הלחוצים לשבת בשני צידיו, אולי כדי להבהיר שהוא האחראי לרצפטים.
וכך, תקופת הרגיעה במטבחון המלחמתי הייתה כצפוי קצרה והשלווה המדומה הופרה. הטבחים הסירו את הכפפות, החלו לתבל כמה תבשילים פוליטיים בסירי לחץ באמצעות תבלינים חריפים וחמוצים שנקנו בשוק הבחירות, לא נמנעו מלקשקש בקומקומים ולריב ביניהם. כמה צלחות נשברו, כוסות התנפצו. השכנים הקרובים, שרי הקבינט הביטחוני, הבינו שהטבחים מתקשים מחדש לשהות ביחד ועליהם מוטל לאכול את התבשילים שהוכנו במהלך המלחמה הפנימית במטבחון.
מבצע "עופרת יצוקה" נפל על ראש הממשלה אהוד אולמרט בעיתוי מדהים מבחינתו. העבריין הפלילי הסדרתי שלא יתמודד בבחירות הקרובות ואמור לסיים את תפקידו, עשה באחרונה מאמצים רבים כדי שספרי ההיסטוריה יאזכרו לא רק את מלחמת לבנון השנייה הכושלת ואת מעלליו הנקלים. לשם כך אצה לו הדרך לחתום בראשי תיבות הסכם שלום עם סוריה ובמקביל, לקדם הסדר מדיני עם הרשות הפלשתינית.
אבל מאחר שאולמרט עומד בראש ממשלת מעבר בעלת סמכויות מוגבלת וחי על זמן פוליטי שאול, היחס אליו היה כאל ברווז צולע שמסתייע בקביים מתוצרת "שלום שלום ואין שלום".
ערב המלחמה עוד הספיק אולמרט להתראיין בראיון מוזמן חנפני בערוץ 2 אצל מראיין לשכתו יאיר לפיד, שערך לכבוד אולמרט בשעתו בביתו מסיבת יום הולדת בחסות אביו המנוח יוסף (טומי) לפיד. יאיר לפיד לא שינן מעולם את כללי האתיקה העיתונאית. העובדה שלפיד מתפאר כי לטובת עריכת היומן הבלתי תלוי כביכול הוא ויתר על מיליון דולר שאמור היה לקבל תמורת הופעתו במסעי פרסום של בנק הפועלים, משעשעת. שלטונות מס ההכנסה מודעים, מן הסתם, למיליוני הדולרים שלפיד הבן צבר בענף הפרסום תוך כדי ביצוע עבירות אתיות חמורות. הזרזיר ראיין את העורב.

המלחמה מחזירה את אולמרט לעצמו

המלחמה בדרום תפסה את אולמרט עם מכנסים למעלה. המוכנות המבצעית של צה"ל, האיסוף המודיעיני המשובח וההערכות היעילה של פיקוד העורף הביאו לו נקודות זכות, ושיפרו במידה משמעותית את התדמית החיובית שלו. הוא החליט לרכב על הגל הזה בתקווה שלא ינחית אותו על שרטון.
אולמרט נהנה גם מהעובדה שבגלל המצב הביטחוני נפסקו זמנית החקירות המשטרתיות בכמה פרשות שחיתות אישיות תלויות ועומדות, בהן קבלת שוחד בסך מאות אלפי דולרים בעת רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים, מעטפות המזומנים שקיבל מטלנסקי, המינויים הפוליטיים במרכז לעסקים קטנים, והעדפות למקורבים במרכז ההשקעות.
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז טרוד בימים אלה באישור הפצצות רגישות של חיל האוויר בבתיהם של ראשי החמאס המאוכלסים בנשים וילדים, ואין שעה פנויה לקדם את עריכת השימוע לאולמרט בפרשת "ראשונטורס", שבה נטל תשלומים כפולים למימון טיסותיו לחו"ל במחלקות ראשונות של מטוסים שמומנו מכספי המדינה. את התשלומים הללו גבה אולמרט חסר המצפון מגופים שמטפלים באוכלוסיות חלשות ופגועות והם שימשו למימון טיסות של בני משפחתו ומקורבים למיניהם.
אולמרט ברך ללא ספק גם על מינויו החפוז של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה ניצב יוחנן דנינו לתפקיד מפקד מחוז הדרומי במקומו של ניצב אורי ברלב, שסולק מתפקדיו באמצעות קומבינה מחפירה שנרקחה ע"י רב-ניצב דודי כהן, מפכ"ל נקמן וצר אופקים, ואבי דיכטר, שר ביטחון פנים חסר ביטחון באורח אישי.
ההתארגנות החדשה של אגף החקירות תשחק, ללא ספק, לטובתו של אולמרט, שהפסיק השבוע לצלוע וחזר אל עצמו.

שתי ציפורים בירייה אחת

אולמרט הוכיח בימים האחרונים את יכולת התמרון והחל בפעולות תחמון ומניפולציה. אני לא אופתע אם אולמרט ימצא דרכים וימציא סיבות בקרוב, בניסיון נואל להביא לדחיית מועד הבחירות לכנסת, כדי להרוויח פרק זמן נוסף בראשות הממשלה ולהשכיח את כרטיס הביקור האישי הבזוי שלו.
אלמלא הססנות של ציפי לבני להרכיב ממשלה, הוא היה עובר להתגורר בדירה החדשה שרכש בתל אביב ומבלה את עיקר זמנו במשרדיהם של פרקליטיו.
בשלב הראשון עדכן אולמרט את שלושת ראשי סיעות האופוזיציה - בנימין נתניהו מהליכוד, אביגדור ליברמן מישראל ביתנו וחיים אורון (ג'ומס) ממרצ - על מהלכי המלחמה, כדי לקבל את ברכתם ולסנדל אותם. לעולם לא יוכלו להגיד לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, לא תמכנו.
בשלב השני החליט אולמרט לצוד שתי ציפורים בירייה אחת: ציפורה לבני היונה ואת נתניהו הנץ הנאבקים על ראשות הממשלה הבאה. כדרכו בלא קודש, שיבח אולמרט בפומבי את לבני, אבל מאחורי גבה ביקש להעניק לנתניהו אשראי ציבורי ומעמד ממלכתי שיסייע לו לגבור על לבני. אולמרט יודע שהמלחמה עלולה לשחוק את התדמית של נתניהו כמי שמציע אלטרנטיבה למלחמה בחמאס ולא יסלח לעצמו אם לבני תיבחר.
אולמרט ביקש להכיר תודה לנתניהו על תקופת שתיקתו הלא רועמת כראש האופוזיציה מול השחיתות השלטונית המפלצתית שהוא הפך להיות הסמל שלה, בנימוק שהוא נוהג בגישה ממלכתית, ומינה אותו כמסביר ראשי של מהלכי וסיבות מבצע 'עופרת יצוקה' ובכך ביקש לדחוק הצידה את לבני.
העובדה שציפי החרישה ולא יצאה גם היא נגד השלטון המושחת בניצוחו ורק השמיעה קול ענות חלושה בשלבים האחרונים כשכלו כל קיצי השחיתות, לא נזקפת לזכותה אצל אולמרט הנקמן הבלתי נלאה. אולמרט לא זוכר לה לטובה גם את הפאסיביות שלבני גילתה כאשר הוא ושר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן כתשו את מערכת המשפט.
אולמרט מתקשה לסלוח ללבני על כך שתבעה ממנו להתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה אך לא טרחה להתפטר בעצמה, ועל הברית הזמנית שכרתה בזמנו עם ברק מחוץ למטבחון כדי לבשל את הדחתו מתפקידו. במהלך המבצע הוא נאלץ לבלוע את נוכחותו הקבועה של ברק, חברו הטוב לשעבר שהפך לשנוא נפשו, אבל עשה כמה צעדים כדי להרחיק ולמדר את לבני ולא לשתפה בחלק מההתייעצויות הסודיות.

עסקנית אפורה

למרות שציפי לבני שומרת על מקומה בסקרי בחירות שנערכו במהלך המלחמה, היא איבדה ללא ספק נקודות. התקפותיה על ברק ונתניהו במפגש פוליטי מוקלט במהלך המלחמה גרמו להרמתן של גבות, למצמוצי עיניים ולצפצופי פה. המעבר החד חד מאישיות ממלכתית מכובדת לעסקנית אפורה היה צורם. ריח הבחירות גרם ללבני להשתלח בברק, ולהאשים אותו בכך שבגלל תקופת הרגיעה שהוא יזם עם החמאס בחודשים האחרונים הוא אפשר לארגון הטרור הרצחני להתעצם ולהצטייד בטילים ארוכי טווח שהגיעו לבאר שבע, אשדוד ויבנה. משום מה שכחה ציפי שהיא הצביעה בעד אותה תקופת רגיעה. בגידה של זיכרון הינה סימפטום לא טוב.
אבל זה כאין וכאפס מול הכרזתה של לבני מעל שלטי תעמולת הבחירות כי בכוונתה להנהיג פוליטיקה נקייה מסוג אחד. עם מי היא תעשה זאת, גברת קלין? ברשימת קדימה לכנסת מופיעים שורה של מועמדים נגועים בתחום המוסרי האישי: השרים חיים רמון, רוחמה אברהם, אלי אפללו וחבר הכנסת צחי הנגבי. מועמדים בכירים נוספים ברשימה לא שנויים במחלוקת באומ"ץ, מבחינת החומרים שמצויים אצלנו שהועברו לבדיקת מבקר המדינה ונוגעים לשרים שאול מופז, מאיר שטרית וגדעון עזרא. תיק חקירה נגד השר יעקב אדרי נסגר באחרונה בנסיבות תמוהות.
אנשי הקמפיין של לבני, ראובן אדלר ואייל ארד, השתמשו בשלטים הללו בכותרת רבת משמעות: "האומץ לשנות".
אם תיבחר לבני, אני מאחל לה שאמנם יהיה לה אומץ לב להתמודד עם כל הנחשים סביבה. כמה סמלי שאומ"ץ העניקה לה בשעתו אות מופת בזוכת הגינותה האישית. אם תהיה ראש ממשלה יהיה עליה להוכיח הגינות שלטונית.

האשקלוני החדש

גם אהוד ברק, שהגביר השבוע במידה ניכרת את הפופולריות האישית שלו, ביקש להוכיח באמצעות שלטים מחשיכי עיניים שנתלו ברחבי המדינה ערב מבצע 'עופרת יצוקה' שלמרות שאינו אולי סחבק, הוא יכול להסתכל לאמת בעיניים. העובדה שהאמת מורכבת מאותיות הקלפי של מפלגתו הינה, כמובן, מקרית בהחלט. מועמדי ה"חמסה" המצולמים של העבודה - יצחק הרצוג, אופיר פינס, שלי יחימוביץ', מתן וילנאי ואבישי ברוורמן - הועלמו מחדש.
למה שלא נאמין לברק? הרי הוא הכריז מיד עם פתיחת המלחמה כי הוא מתנתק מכל פעילות פוליטית. לשבחו של ברק ייאמר שכאשר הא עובר במכוניתו ליד השלטים שלו, הוא עוצם את עיניו כדי שלא לראות את ברק בגובה הרבה מעל לעיניים.
כמה ימים לפני המבצע הופיע ברק בתוכנית 'ארץ נהדרת' והוכיח פעם נוספת שאישים פוליטיים מוכנים להתבזות ולהופיע בצורה מגוחכת במטרה להגביר את הפופולריות שלהם, ואמר באותה הזדמנות חגיגית שהוא מוכן לעקור מדירתו בקומה ה-33 בבית אקירוב בתל אביב. ברק ניבא וידע את אשר סיפרה השבוע רעייתו נילי פריאל לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כי היא ובעלה מתכוונים לשכור דירה באשקלון ולעבור אליה בהקדם. במקרה כזה עלול יהיה להיווצר מצב מוזר: ברק ייסע בבוקר לעבודתו במשרד הביטחון בתל אביב ולפגישות חיונית בירושלים. אם ימשיכו ליפול טילים באשקלון בשעות היום, הוא ייסע בחזרה לאשקלון כדי להזדהות עם התושבים ולאמוד את הנזקים, יחזור לאזור המרכז חוזר חס וחלילה.

יותר מדי טבחים - מקדיחים את התבשיל

ברק הוכיח השבוע שהוא לא קוטל קנים פוליטיים. במקביל לפצצות שהושלכו בניווטו בעזה, הוא ירה כמה יריות אזהרה לעבר ציפי לבני שהאשימה אותו כי חרג השבוע מסמכותו בכך, שהסכים לתקופת רגיעה בת 48 שעות נגד עמדתה ועמדתו של אולמרט, שני הטבחים האחרים במטבחון. היריות של ברק האלה הבהירו שאין ללבני כישורים לקבל החלטות מכריעות בתחום הביטחוני ואינה ראויה לשמש כראש הממשלה.
ברק לא הסתיר השבוע את סלידתו מציפי לבני, הנאבקת מולו על מאגר אותם הבוחרים בבחירות הקרובות. לשם כך הוא עלול להשתמש בכמה תחבולות.
המועמד המתאים ביותר בעיניו של ברק הוא, כמובן, הוא עצמו. אם לא ייבחר, הוא מעדיף כברירת מחדל את בנימין נתניהו, שהיה קצין בסיירת מטכ"ל שהוא פיקד עליה.
בינתיים המלחמה נמשכת, ואנחנו נמשיך לאכול מתבשילי המטבחון ולהתפלל שלא ייחרכו.

לראש הדף

גדעון רייכר לא היה זקוק לתקופת צינון בין עבודתו העיתונאית לבין כניסתו לפוליטיקה  מאז ומתמיד הוא נהג להתחמם בעזרת כספים שהוא גובה מכל הבא ליד.  הוא והאתיקה העיתונאית מעולם לא נפגשו פנים אל פנים והיושר אף פעם לא היה אפילו גפרור לרגליו.
 
ברשותכם, אפתח בגילוי נאות על אדם לא נאות: בעבר הרחוק היה גדעון רייכר, השפן התקשורתי של רשימת הגמלאים גיל, חבר טוב שלי. באותה עת לא זיהיתי, לצערי, אצל רייכר סימניה של מחלת בצע הכסף שהחלה לקנן בגופו, התפשטה מאוחר יותר לממדים מדאיגים של מחלה סופנית שאפילו חברות בכנסת לא תרפא אותה.
הקרע בינינו החל בראשית שנות השמונים, בתקופה שהסופר רם אורן, איש הפרסום משה תאומים ועבדכם הלא נאמן היינו בעליה של המכללה לתקשורת המונים שפעלה במרכז הארץ וזכתה למוניטין. באחד הימים החלטנו לפתוח סניף בירושלים. אני הצעתי לבחור ברייכר כמנהל מטעמנו, מתוך אמונה שהייתה עדיין עיוורת כי רייכר הוא ברירת מחדל . עד מהרה התברר לנו כי מעל באמוננו, סחב לנו את הרעיון, אימץ את תוכניות הלימוד שלנו ופתח מוסד עצמאי משל עצמו שהפך להיות ההווי המלונאי בארץ. מתוך בוז לאיש הנקלה הזה החלטנו שלא להגיב, אבל הקרע בינינו היה בלתי נמנע. בדיעבד איני מצטער על כך, שכן אדם בעל רמת מוסר כל כך ירודה כשל רייכר, שרק קטעים ממנה נחשפו עד כה ברבים, לא יכול היה ממילא להיות חברי.
התופעה הפוליטית הנוכחית של הצנחת אנשי תקשורת למקומות משוריינים ברשימות לכנסת במסגרת גיוס כוכבים אטרקטיביים, מלווה, לצערי, בעבירה אתית של העדר תקופת צינון שהינה לטעמי חיונית ביותר. כאשר החליט בשעתו העיתונאי המנוח יוסף (טומי) לפיד לזנק למים הפוליטיים העכורים ברשימת שינוי, התרעתי בפומבי בתוקף תפקידי אז כיו"ר איגוד עיתונאי ישראל על כך שלא עבר תקופת צינון. נהוג לומר שאחרי מות קדושים אמור, משום כך לא אומר שלפיד היה גס רוח. אבל אציין שהוא תקף אותי על כך קשות.
כעבור שנים הצטרפה כוכבת ערוץ 2 שלי יחימוביץ לרשימת העבודה לכנסת, זמן קצר אחרי שראיינה את יו"ר המפלגה דאז עמיר פרץ שהפך לפטרונה הפוליטי. כשהוענק ליחימוביץ לפני שנתיים אות אומ"ץ, בזכות פעילותה הפרלמנטרית המבורכת, היו כאלה שטרחו לאזכר לנו עובדה מצערת זו. לעומת זאת נהג בהגינות שדר רדיו ללא הפסקה נתן זהבי, חתן אומ"ץ בשנה החולפת, כאשר דחה את הצעתו של השר רפי איתן, מנהיג רשימת הגמלאים להופיע בקדמת הרשימה. זהבי הציע במקום זאת לאיתן לפרוש מהחיים הפוליטיים בעקבות מחדליו וכשליו למען האוכלוסיה הבוגרת. איתן לא נענה להצעה של זהבי ופנה אל לגדעון רייכר, שלא התרגז על הפנייה ולא דחה אותו על הסף כאשר הציע לו להופיע במקום השני ברשימת הנפל האלקטוראלית.

חבר לעת מצוא

רייכר סקר בעבר לאורך שנים את פעילותם של חברי הכנסת מטעם 'ידיעות אחרונות', ומכיר היטב את כל הטריקים והשטיקים. הוא ידע היטב אל מי מחברי הכנסת כדאי להתחבר לעת מצוא ואל מי לא. במסגרת מסע הליקוקים של רייכר, כיכב אצלו חבר כנסת נוכל רב פעלים שניצל את משכן הכנסת לעסקי תיווך ואף קיבל את לקוחותיו במשכן. למי שלא ניחש עדיין, המדובר הוא באהוד אולמרט.
רייכר כתב בהזמנות מסוימת כתבה על מאבקם המשותף של אולמרט ושריד לביעור השחיתות בספורט. בפתח המאמר טען ששניהם חיים בצניעות ובתיהם פתוחים ל"עמך". בהמשך הכתבה טען שבעוד ששריד רואה בשליחותו בכנסת שליחות, אולמרט רואה בכך מסלול עסקי. אבל רייכר לא טרח מעולם לערוך תחקיר יסודי על מסע העסקים של אולמרט, ולא חשף שאולמרט הקפיד לא לבזבז את זמנו בחברות באחת או שתיים מועדות הכנסת. מדי יום רביעי בלילה היה נוסע בחשאי לעסקיו המסועפים בחו"ל במקביל לחברותו בכנסת וחוזר רק ביום ראשון בערב.
אולמרט, בוגר הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ידע כיצד לעטוף את אנשי התקשורת סביבו בחיבה רבה, להתחבר אליהם אישית ולהפיל אותם ברשת שטווה סביבם. על רשימה זו נמנו טומי לפיד, אמנון דנקנר, דן מרגלית, יצחק לבני נחום ברנע וגדעון רייכר. כולם הפכו לחבריו הטובים והחלו לגונן עליו.
רייכר נפל רק חלקית ברשת וכדרכו, הייתה אחת מרגליו בפנים ואחת בחוץ. אולמרט ידע כיצד להיטיב עם רייכר כאשר כיהן מאוחר יותר כראש עיריית ירושלים. שתי הידיים המלוכלכות רחצו זו את זו.
רייכר לא היה זקוק לתקופת צינון. מאז ומתמיד הוא נהג להתחמם בעזרת כספים שהוא גובה מכל הבא ליד, בין השאר בהרצאות שהוזמנו ע"י גופים ציבוריים ומסחריים שהוא אמור היה לסקר את פעילותיו. ככל שרייכר התרגז יותר למראית עין בכתב ובעל פה, תפחו רווחיו. הוא והאתיקה העיתונאית מעולם לא נפגשו פנים אל פנים והיושר אף פעם לא היה אפילו גפרור לרגליו.
צביעותו הידועה הגיעה לשיאה בשיחות הרדיופוניות הישירות שלו עם המאזינים. האיש שנטל על עצמו את החוצפה להשיא עצות לאחרים בנושאים של מינהל תקין וטוהר מידות, נהג לפי כלל חדש משלו אחד בפה ואחד בכיס. לא במקרה התחבר רייכר בעבר עם פקידים בכירים במס ההכנסה שהשלו את עצמם כי כישוריהם האישיים קוסמים לו. לאמיתו של דבר, עשה זאת לכל צרה שלא תבוא. ואמנם, גם כאשר נפלה עליו בהזדמנות מסוימת צרה, הוא נחלץ ממנה ואני זוכר למה.
לרייכר אין בעיה מבנית של שני צידי מתרס. אין לו קווים. לא אדומים לא שחורים ואפילו לא לבנים. הוא חוצה אותם בלי להניד עפעף, ומאמין שבעזרת כמה בדיחות והתחכמויות מילוליות ניתן לטשטש התנהלות אופורטוניסטית.

שליח של אולמרט

מיד אחרי שרייכר סיכם על הצטרפותו לרשימת הגמלאים, הזדרז לכנס מסיבת העיתונאים עם מנהיג מפלגתו שבה שטח את תוכניותיו וסיפר על ה'אני משקר' שלו. בד-בבד נפתחה באותו יום אורגיה תקשורתית סביב רייכר, שהרבה להתראיין כמעט בכל כלי תקשורת. אני רק מקווה שהוא לא גבה תמורה כספית עבור הראיונות הללו.
כאשר סיפר רייכר לציבור הקוראים, הצופים והמאזינים בקול מרוסק על המורשת שקיבל מאביו המנוח, פועל הבניין החיפני דל האמצעים, חרף מאמצי לא זלגו משום מה דמעות מעיני. נזכרתי באמו האלמנה של רייכר שנותרה בגפה בחיפה והוא, הבן היחיד עתיר הנכסים, טרח לבקר אותה לעיתים רחוקות. באותה תקופה לא היה נהוג, כנראה, לעשות חלטורות בבתי אבות בצפון הארץ.
אילו היה רייכר מסתפק בהבטחה חסרת כיסוי להיאבק בכנסת רק בביורוקרטיה, אולי היה זכאי לכמה ימי חסד אם יבחר לכנסת. אבל רייכר הניף במפתיע גם את דגל המלחמה בשחיתות וזה כבר הצחיק אותי. מי שמדבר.
בספרי החדש 'זעקי ארץ מושחתת', שיצא לחושך לפני כמה חודשים ועל שערו מתנוסס צילום סמלי של ראש הממשלה רב המושחתים אהוד אולמרט המשקף את מצבו העלוב אני חושף, בין השאר, עובדה מאלפת על רייכר. באחד מימיו האפלים כאשר רייכר ואני עבדנו ב'ידיעות אחרונות', שימש רייכר שליח לדבר עבירה מטעמו של אולמרט, פנה אליי ואמר לי: "אולמרט ביקש ממני להגיד לך שאם לא תניח לו, הוא ישתמש בחומר שיש לו נגדך ויהרוס אותך". בהקשר לכך כתבתי בספרי: "ביקשתי מרייכר להבהיר בשמי לאולמרט, שהפעם הוא נתקל בעיתונאי מסוג אחר שלא יעשה לו חשבון. הוספתי שזו לא הפעם הראשונה שבה הועבר אלי איום בנוסח זה. ידעתי לשרוד את הקודמים ואשרוד גם הפעם... למרבה האירוניה, אולמרט ורייכר הסתכסכו כעבור שנים, והאחרון עודד אותי להמשיך במאבק נגד אולמרט ולחשוף את מעלליו, על אף שהוא עצמו מעולם לא טרח לטפל בהם". מעניין על מה היו יכולים להסתכסך ביניהם הזרזיר והעורב. אני יכול רק לנחש שבוודאי לא על קיום מצוות.
בתקופה שבה שימשתי גם כחבר נשיאות מועצת העיתונות והוטל עלי לטפל בעבירות אתיות חמורות של עיתונאים, בראש הרשימה הבעייתית עמד לאורך השנים גדעון רייכר ששימש אב טיפוס שלילי לעברייני אתיקה. עיתונאי שמכר למפרסמים בעלי אינטרסים את פרצופו ופיו לכל המרבה במחיר. לא הייתה לרייכר שום בעיה מצפונית לקבל תלונות נגד בנקים בתוכנית כלבוטק של רפי גינת (צדיק תקשורתי בזכות עצמו), ולאחר מכן לככב תמורת סכומי עתק בשלטי ענק על אוטובוסים על כך שיש לו העדפה לבנק סמויים. צריך היה רק לבדוק אם הוגשו ושודרו תלונות נגד אותו בנק. על-פי אמות מידה פסולות אלה נהג רייכר גם לגבי מכוני מחקר של צרכנים, חברות אשראי וגופים מסחריים למיניהם.
ציבור מאזיניו וקוראיו נטו להאמין בהדרגה שהמדובר הוא ברלף ניידר הישראלי, כפילו של מגן הצרכנים האמריקני ניידר, שגרף אחריו מיליוני אזרחים אמריקנים במאבקיו הבלתי נלאים למען ציבור הצרכנים האמריקני. הם לא הבינו ששם המשחק של רייכר והמטרה האמיתית שלו מסתכמים במילה אחת: כסף, כסף, כסף.
העימותים החוזרים ונשנים שלי עם רייכר בנושאי אתיקה הולידו בשעתו תקרית חריפה, כאשר איגוד העיתונאים מנע מלאפשר לו להנחות תוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון מחשש שהצופים יזהו אותה עם מוצר שהוא פרסם באותה עת. רייכר נוטר לי על העובדה שבכל הזדמנות כאשר דיברתי וכתבתי בנושא אתיקה, הזכרתי אותו כאחד מסלי ההסתאבות של התקשורת.
אם רייכר ייבחר לכנסת דבר אחד מובטח. התרומה שלו לאתיקה של חברי הכנסת תהיה אפסית. לגבי תרומתו האפשרית לציבור הגמלאים של גיל, ניתן יהיה להתווכח.

לראש הדף

איציק לא מעריכה במיוחד את כישוריה של לבני לשמש כראש ממשלה, ואם תבחר – במהרה תתחיל לחתור תחת מעמדה בתקווה שביום מן הימים תירש אותה.

חלומה הגדול והמרטיט של יו"ר הכנסת דליה איציק לכהן כנשיאת המדינה, ככל הנראה לא יתגשם. התעניינותה הבלתי פוסקת במצב בריאותו של הנשיא שמעון פרס שקופה מדי. על כל צרה שחלילה לא תבוא, כדאי אולי להתפלל, לטמון פתקים בכותל ,להשתטח על קברי צדיקים ולבקש שמצב בריאותו של פרס יישאר תקין.
בימים מטורפים אלה טרודה איציק בניהול מטה הבחירות של קדימה לכנסת. בחירתה לתפקיד זה ע"י יו"ר מפלגתה, שרת החוץ ציפי לבני, היה תוצאה של ברירת מחדל. שר התחבורה שאול מופז שהפסיד בהתמודדות מול לבני, פרש כדבריו מהחיים הפוליטיים, וחזר אחרי שבוע על תקן של נעלב משוריין לא רצה בתפקיד זה. עכשיו מכהן מופז כחבר צוות ההיגוי של מטה הבחירות לצידן של שתי הגבירות לבני ואיציק, ומייחל לכישלון של קדימה בבחירות.
איציק, לעומת זאת, מעוניינת דווקא בהצלחה של קדימה. איציק לא מעריכה במיוחד את כישוריה של לבני לשמש כראש ממשלה, וכועסת עליה על שלא הצליחה להרכיב ממשלה אחרי שחברה הטוב רב המושחתים אהוד אולמרט הודיע על התפטרותו. איציק בחשה מלפני הקלעים והכריזה בפעם המי יודע בצחצוח לשוני מזויף ומתוזמן שיש צורך דחוף להקים ממשלת חירום לאומית. לטעמה של איציק הייתה ממשלה כזו משמרת את מעמדה כממלאת-מקום נשיא המדינה.
את דעתה האמיתית של איציק על לבני היא נותנת, בין השאר, בשיחות סלון פתוחות עם מקורביה וגם בשיחות רחוב במספרה שלה, כפי שמגלה העיתונאי ירמי עמיר בבלוג האישי שלו ב'קפה דה מרקר'". מה, רק לשמעון פרס היה מותר לומר במסעדה תל אביבית על איציק חברתו הקרובה לשעבר שהיא בעצם, פרחה?
בחושיה הפוליטיים הארסיים מבינה איציק היטב שנותר רק חלון הזדמנויות אחרון למשכן נשיאי ישראל המצוי בלשכת יו"ר הכנסת. אם קדימה תצליח ברגע האחרון לערוך מהפך בסקרים והיא תחזור לכהן כיו"ר הכנסת, החלון יישאר פתוח. אולמרט סיפר לאיציק בסוד, שפרס אמר לו ערב בחירתו לנשיא המדינה כי בדעתו להתפטר מכהונתו אחרי מחצית קדנציה שהינה בת שבע שנים כאשר יהיה כבן 88. אם פרס יקיים אומנם את הבטחתו לאולמרט המתאדה, נותרו עוד שנתיים וחצי של ציפייה דרוכה.
לרוע מזלה של איציק, למרות שבראש הרשימה לכנסת עומדת ציפי לבני, כלת אומ"ץ להגינות ציבורית, וחרף נשירתם של שני החברים הבכירים המושחתים אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, עדיין הרשימה לא סטרילית. רשימת קדימה לכנסת עשויה לכלול כמה אישים בעלי רקורד מוסרי מפוקפק: המשנה לראש הממשלה הנשקן הצרפתי חיים רמון שהורשע בעבירה פלילית, שני השרים אלי אפללו ורוחמה אברהם, יו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי ואחרים.
למגינת ליבה של איציק, נמנע השנה כנס שדרות מלפרסם את שמותיהם של הפוליטיקאים הישרים. יו"ר הכנס אלוף במיל. עוזי דיין, מועמד לא ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת, החליט לגנוז השנה את הרשימה הלא רצינית שבה מככבת כנראה איציק. גם בשנה החולפת היא סווגה כפוליטיקאית ישרה והסתובבה כמו טווסה במשכן הכנסת, עד שאומ"ץ החלה למרוט את נוצותיה. לטובתה האישית של איציק אני מקווה שהיא לא תציג את עצמה בתעמולת הבחירות כפוליטיקאית נקייה וישרה ותאחז את עיניהם של הבוחרים. קופת השרצים של מעלליה מונחת בתיקים של אומ"ץ ואנחנו נמלא את חובתנו הציבורית כפי שעשינו בעבר ולא נפנק אותה כפי שעושים מרבית כלי התקשורת.
גם אם קדימה לא תכבוש את השלטון ותהיה רק שותפה בקואליציה, תדרוש לעצמה איציק תפקיד של יו"ר הכנסת מסיבות מובנות, ורק אם חלומה לא יתגשם תסתפק בתפקיד של שרה בכירה ותתחיל לחתור תחת מעמדה של לבני, בתקווה שביום מן הימים תירש אותה בתקווה שאולי היא תהיה מועמדת לתפקיד ראש הממשלה. איציק לא פסלה מעולם את הרעיון שהיא תכנס לנעליה הגדולות של גולדה מאיר, למרות שנעלי בית היו הולמות אותה יותר.

ליגת המושחתים

מערכת יחסיה של איציק עם אומ"ץ ואיתי, כמי שעוסק בתחום השחיתות השלטונית בתנועה, הייתה מבוססת מאז ומתמיד על איומים בתביעות לשון הרע בגין הפעילות של התנועה בעניינים הנוגעים להתנהלותה הלא תקינה. במקביל, יש לאיציק איתי חשבון פתוח מסוג אחר, בעקבות דברים שכתבתי אודותיה באתרNews1 ובספרי 'זעקי ארץ מושחתת', שמהם ניתן היה להסיק שהיא שייכת לליגה המושחתת שבה ניצב אולמרט במקום הראשון. את איומיה להגיש תביעות השמיעה איציק בעלת הפה הגדול בצרחות קולניות אך לצערי, התלונות לא הבשילו.
בהזדמנות מסוימת ניסתה איציק להפשיר את היחסים ותבעה כתמורה למחוק מהאתר של אומ"ץ ו-News1 את כל הפרסומים השליליים אודותיה וכמובן, דחיתי את בקשתה באדיבות.
איציק סירבה להיענות להזמנתו של ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, היועץ לשעבר של מבקר המדינה במאבק השחיתות, להיות אורחת שלו בטקס החגיגי השנתי של אומ"ץ שנערך בחודש ספטמבר האחרון. במהלך הטקס קיבל בורבוסקי את אות המופת על פעילות מחלקתו בחשיפת פרשות השחיתות הגדולות של ראש הממשלה אהוד אולמרט. לא התערבנו על הכללתה של איציק ברשימת המוזמנים של בורובסקי, כשם שלא הזלנו דמעה על שלא הגיעה לטקס שלנו שאליו אנחנו נוהגים להזמין אנשים ראויים בעינינו.
בימים אלה ניסתה איציק לגמול לי במגרש המשחקים שלה. ועדת ביקורת המדינה, שבראשה עומד כיום חבר הכנסת מיכאל איתן מהליכוד (שקיבל בעבר אות אומ"ץ) הזמינה נציגות של אומ"ץ ליטול חלק באירוע מכובד לרגל היום הבינלאומי למאבק בשחיתות שנערך בראשית השבוע במשכן הכנסת ושודר בשידור ישיר בערוץ הכנסת. באירוע זה נטלו חלק, בין השאר, מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדרשטראוס, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, נשיא המכון לדמוקרטיה פרופ' מרדכי קרמניצר, יו"ר שב"יל עו"ד פרופ' יוסי גרוס. כן הוזמנו לאירוע אורחים נוספים שיש להם נגיעה ישירה או עקיפה לנושא, ותלמידי בתי ספר שהנושא קרוב לליבם.
עוד לפני האירוע הודלף לי שאיציק הביע מורת רוח מכך שאני אמור לשאת באירוע זה דברים מטעם אומ"ץ על דרכי המאבק בשחיתות השלטונית בארץ. בקשתה נדחתה. משום מה מחלתי על כבודי על ששובצתי כאחרון דוברי הארגונים הציבוריים העוסקים בנושאי מינהל תקין וטוהר מידות. לא מחיתי גם כשיו"ר הוועדה, חבר הכנסת איתן, אפשר ליו"ר התנועה לאיכות השלטון, עורך הדין אליעד שרגא (שהוא קרוב משפחתו), לחרוג בהרבה ממסגרת הזמן שהוקצבה לו.
כאשר נותרו דקות ספורות למועד סיום האירוע, הואיל חבר הכנסת איתן להעניק לי את רשות הדיבור. התחלתי לקרוא מהכתב את דברי שהוכתרו בכותרת 'השחיתות הורסת את המדינה', ואז קטע אותי היו"ר בחוסר סבלנות בנימוק שאין זה המקום לחלק שבחים למאות אזרחים אלמונים מתנדבים שנאבקים בשחיתות ועושים מלאכתם נאמנה. התנהגותו המבישה גרמה להעכרת האוירה הטובה ואילצה אותי לקצר את דברי, ולא עלה בידי לשטוח את הצעותיה המעשיות של אומ"ץ למאבק בשחיתות.
אני רוצה לרענן את זכרונו של חבר הכנסת איתן. בשעתו, כאשר הוא כיהן כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, עשה מאמצים בלתי נלאים לשתף פעולה עם אומ"ץ ואף פנה אלינו בבקשות שונות. לא עוד. למרבה האירוניה, מי שסתם את פי הוא חבר הכנסת שנחשב כדברן בלתי נלאה. בשעתו נשא חבר הכנסת איתן במליאת הכנסת נאום פיליבסטר בן 11 שעות תמימות. מלאכתם של צדיקים נעשית, כידוע, בידי אחרים.
איציק אינה צדקת. למרות זאת עשה חבר הכנסת איתן בבלי דעת את מלאכתה הבזויה. באותם רגעים הוא חדל להיות מוערך בעיני, זו הסיבה שסירבתי ללחוץ את ידו בתום האירוע. אומ"ץ תמצא את הדרכים לשמור על כבודה ועל מעמדה, ותביא לידיעת הציבור את דבריה ואת עמדותיה חרף ההשתקה הפרלמנטרית.
צר לי רק שחבר הכנסת איתן התגלה במלוא עליבותו, ואולי היינו פזיזים מדי כאשר הענקנו לו אות כבוד.
לראש הדף

על הדרדרות מקצוע העיתונות והסכנות שעוד צפויות לו.

ברשותכם אפתח בהערה אישית מתבקשת מאליה: השבוע הוזמנתי להשתתף בתוקף תפקידי כיו"ר הנהלת אומ"ץ ברב שיח בנושא סיקור השחיתות על-ידי התקשורת הישראלית, שנערך במסגרת הכנס השנתי של העיתונאים שהתקיים באילת בהשתתפות מאות אנשי תקשורת כתובה/אלקטרונית, אישי ציבור, יחצ"נים, דוברים, לוביסטים וכיו"ב.
במסגרת רב שיח זה התפתח עימות חריף בין ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, ששיבח את המשטרה על עבודתה המקצועית בתחום החקירות של אישי ציבור, לביני, כאשר ביקשתי להוכיח באמצעות מסמכים שהמשטרה נמנעת מלטפל בחומרים על שחיתות שלטונית של שרים, חברי כנסת ושורה של ראשי ערים שהועברו אליה בחודשים האחרונים ע"י אומ"ץ.
אבל עיקר הטענות היו מופנות כלפי התחקירים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, הפועלים היום תחת מטרייה של הון שלטון ועיתון. במצב העגום השורר עתה ממשיכים להיפסל בסיטונות תחקירים על אישי ציבור, אילי הון וידוענים למיניהם בנימוקים שונים ומשונים. החשש מתביעות לשון הרע לעתים מהווה עלה תאנה לפסילת כתבות ממוסמכות.
במקביל, קיימת כיום בענף התחקירים התערבות פעילה מדי של פרשנים מדינים ופוליטיים, וכתבי חצר ולשכה שלוחצים למנוע תחקירים על מקור מידע שלהם. יש ביניהם כאלו שמבקשים לחילופין לעכב תחקירים על מנהיגים שמהלכיהם המדיניים חופפים את דעותיהם הפוליטיות של הכתבים הללו.
מהעבר השני של מתרס התחקירים מתרחשים דווקא דברים הפוכים; עיתונאים חוקרים מגוייסים על-ידי הבוסים שלהם ונענים בלהט קרב לכתוב תחקירים על בעלי תפקידי מפתח במערכת אכיפת החוק, בהם עובדים בכירים במשרד מבקר המדינה, קציני וחוקרי משטרה בכירים ואנשי פרקליטות, במטרה להרתיעם ובכך לשרת אינטרסים סמויים שהופכים בהדרגה לגלויים.
לא פחות מכך תופעה פסולה, היא קפיצתם של עיתונאים חוקרים על עגלתו של יואב יצחק, המייחסים לעצמם הילה, גילויים וחשיפות על אולמרט ואחרים שפורסמו לראשונה באתר זה. החמור מכל היא ההשתלחות החוזרת ונשנית ובלתי קולגיאלית על עיתונאים חוקרים אחרים שאינם הולכים בתלם, או על בעלי תפקידים בתנועת אומ"ץ שנאבקת מאבק ממושך וחסר פשרות בשחיתות השלטונית, ושאותם מכנים אותם המגוייסים "אנשים הזויים".
לא התרשמתי שהאבחון החמור שלי גרם לזעזוע בקרב מאות הנוכחים ברב השיח. על השחיתות מזמן חדלתי להתפעל ממחיאות כפיים. משום מה היה נדמה לי שנותני הטון בכנס התקשורת היו דווקא עיתונאים לשעבר וכל מיני מי ומי ולמה ומדוע שבאו להתחכך עם עצמם, אך נעדרו ממנו שורה ארוכה של עיתונאי צמרת שהעדיפו להתבצר בבתיהם.

הסקר והשקר

כדי לחיות בשלום עם חובתי אקדים ואומר שארגון הכנס, שנעשה בשיתוף פעולה פורה ע"י אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת חיפה, היה למופת. לא הייתה שעה פנויה ולא היה רגע דל. הכנס היה משומן, האווירה הייתה פסטורלית, ותחושת הבטן הייתה שיש עתיד למקצוע.
אין ספק שלרוממות הרוח הזה תרמו ממצאיו המוזרים של סקר שנערך ע"י החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה בקרב למעלה מ-300 אנשי תקשורת במדינה, שהעלה כי 75 אחוזים מהם מרוצים מעבודתם ושמקצוע העיתונות מכובד בעיניהם; 93 אחוז אמרו שהם רוצים להמשיך במקצוע. ועוד ממצא מאלף: בדירוג של התייחסות הציבור הרחב לבעלי המקצועות השונים שנערך מדי שנה ע"י אוניברסיטת תל אביב, הופיעו אנשי התקשורת במקום לפני האחרון כשאחריהם נשרכים הפוליטיקאים.
בכנס התבשרנו שעורכי הדין צנחו מתחתינו ואנחנו שודרגנו כלפי מעלה. אפילו חבר הכנסת לשעבר יוסי שריד, כיום בעל טור ב'הארץ', שהסתובב בכנס כחותן בחופת נתיניו העיתונאים המודלפים, התפאר באזני שהוא מתח ביקורת חריפה על דרכי התנהלותם הנלוזות של עורכי הדין בביטאון לשכת עורכי הדין ובבלוג האישי שלו. עכשיו שריד הוא חלק מהברנז'ה שבה יש מרחק קצר בין הראש והזנב.
הסקר הוכיח שיש גם מעמדות בקרב ציבור אנשי התקשורת כפי שהם דירגו אותם. עיתונאי הרדיו הארצי קיבלו את הדירוג הגבוה ביותר (5.5 אחוז), אחריהם עיתונאי הטלוויזיה (5.46), ועיתונאי העיתונות המודפסת (5.45). במרחק משמעותי משלישיית הצמרת מופיעים עיתונאי האינטרנט (4.4), העיתונות המגזרית (4.04) וכתבי המקומונים (3.81). שדרי הרדיו המקומי לא נספרו.
אולי כדי לחזק את ממצאי הסקר בעניין הנחיתות, כביכול, של עיתונאי האינטרנט, פרסם ברב שיח ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון סקר משלו בנושא מידת ההשפעה של האינטרנט על העיתונות הכתובה, שעל פיו ממעטים עיתונאים להשתמש באינטרנט כמקור מידע. כמה מעורכי העיתונות המקוונת שנכחו באותו מעמד הוכיחו אותו על טעותו.
בדיון אחר בכנס בנושא הסקר והשקר, נראה היה שאין בעיה לערוך ולארגן ממצאים של סקר שיתאימו לצרכיו של המזמין הפוליטי. כנראה שגם בתחום האקדמי יש פרצות שמולידים ממצאים מוזרים. אפילו לגבי השכר של אנשי התקשורת פורסמו נתונים בסקר של אוניברסיטת חיפה שמרימים את הגבות ומערבלים את העפעפיים. התברר ש-22 אחוז מהעיתונאים שהשתתפו בסקר טענו שהם מרווחים הרבה מעל לשכר הממוצע במשק, 32 אחוז מעט יותר מהשכר הממוצע. למעלה מ-30 אחוז מהעיתונאים משתכרים "שכר רעב" - פחות או הרבה פחות מהשכר הממוצע במשק ולגבי היתר, יש תעלומה, אולי משום שיש גם עיתונאים שעובדים חינם למרות שיש כסף.
נתונים אלה צועקים בעד עצמם מאחר שהם הרי סכנות לעצמאות העיתונאית ולאי תלותם של העוסקים במקצוע, והם מהווים מרשם בדוק לעבריינות אתית. בהקשר לכך כדאי לציין כי לא רק בעלי השכר הנמוך מתפתים לעבור עבירות אתיקה. הכסף הספיק לעוור את עיניהם הנוצצות של כמה מכוכבי התקשורת, בהם מתריעים בשער ומטיפי מוסר אובססיביים מסוגם של עמנואל רוזן, אורלי וילנאי, גיא מרוז, גיא פינס ואחרים, שהתפתו לעבוד עבור בצע כסף בתחנת הרדיו 99 בתקופה שהייתה בבעלותו של גאידמק. וילנאי קיבלה מאתנו בשנה שעברה את אות אומ"ץ בזכות פעילותה למען מינהל תקין. היום לא הייתי ממליץ להעניק לה את האות.
משתתפי רב השיח בנושא מעמד העיתונאי, בהם עורך 'ישראל היום' עמוס רגב והמשנה לנשיאת מועצת העיתונות עורכת הדין אורנה לין, הסתייגו מממצאי הסקר האופטימיים בעניין שביעות הרצון, שאינם משקפים לדעתם את ההתייחסות העצמית ביחס למעמד העיתונאי. אפילו עורך 'הארץ' עמוס שוקן הצליח לצנן את ההתלהבות כאשר הציג תחזית כלכלית קודרת של העיתונות המודפסת לקראת השנה הבאה, והעריך שיהיו כיווצים בהיקף העיתונים, קיצוצים בשכרם של העיתונאים ופיטורים יהיו בלתי נמנעים.
המציאות בשטח שונה מן הקצה. קיים מרחק רב בין האטרקטיביות של התקשורת לבין מה שמתרחש מאחורי הקלעים. מקצוע העיתונות היה ונשאר מקצוע פרוץ שהעיסוק בו אינו מותנה בתעודת גמר כלשהי או בבחינות כניסה ואין פוצה פה, מצפצף או שורק. כל לא יוצלח אנאלפבית, חדל אישים, מובטל כרוני, לוזר וכותב מכתבים כרוני למערכת יכול להפוך לעיתונאי מן המניין להדפיס לעצמו כרטיס ביקור, בין אם הוא כותב או משדר ובין אם לא. המתוחכמים ביניהם יכולים להקים אפילו איגוד מקצועי פיקטיבי או לארגן קורסי הוראה מדומים לצעירים נחושים או למבוגרים מתוסכלים ולגרוף מהם כספים, לגרום להם הנאה תמורת קבלת תעודת הונאה המהווה כביכול כרטיס כניסה לכל זב ומצורע.
כל מי שמבקש לקבל רישיון לא חוקי או לזכות במכרז תפור או סתם להתעשר על חשבון הקופה הציבורית המקומית, יכול להוציא ללא הגבלה מקומון בעיר או אפילו ביישוב קטן, לתקוף מעל דפיו את ראש העיר או הרשות, מבלי שמישהו ימחה בידו. אין צורך להדגיש שהמדובר בסחיטה לשמה. לרוב הוא מקבל את מבוקשו.
למקצוע חדרו במרוצת השנים עבריינים, סחטנים ובעלי עבר פלילי אחר. אף אחד לא טרח לבדוק את המניעים. האם התקשורת היא חממה לשיקום, עיר מקלט או דחפור לביצוע חפירות ולקבלת מידע בדרך שאמורה להיות לגיטימית. כאשר כיהנתי בשעתו כיו"ר איגוד העיתונאים, הצעתי לקבוע שבעלי עבר פלילי לא יוכלו לעסוק במקצוע, אך חברי להנהלת האיגוד הסתייגו מכך מסיבות שלא היה לי קשה לנחשן.
כך או אחרת, בעידן של חוזים אישיים בלתי מחייבים וניתנים להתרה בכל יום ובתנאי שכר מחפירים שהם מנת חלקם של רבים מאנשי התקשורת הצעירים, הפכו רובם לכלי שרת בידי מו"לים מפחידים ובעלי תחנות שידור מאיימים. לא במקרה מצויים כיום עיתונאים במספר גובר הולך המשמשים כלי שרת בידיהם של עורכים, שאינם מהססים להשתמש בשירותיהם המקצועיים ולהפעיל אותם כראות עיניהם. האתיקה העיתונאית פשטה את הרגל מזמן. האמנה לשמירת האתיקה, שאנחנו העיתונאים חתמנו עליה בשעתו במועצת העיתונות עם נציגי העורכים, המו"לים ונציגי הציבור, אינה מיושמת ברובה בגלל חולשתה של המועצה בעלת השיניים התותבות.
על-רקע זה נראית קצת מוזרה החלטתה האחרונה של מועצת העיתונות להעניק אות הוקרה לעיתונאי או לכלי תקשורת שהצטיינו בשנה החולפת בשמירה על אתיקה מקצועית. לו אני הייתי אחד השופטים היייתי מתקשה לאתר מועמדים מתאימים.

עודף אינטרסים

מעניין לעניין באותו עניין: בדברים שנשאתי בכנס ביקשתי לדעת, בין השאר, מדוע לא מיושם עד היום סעיף באמנה שמחייב את המו"לים לפרסם אחת לשנה פירוט של אחזקותיהם הלא תקשורתיות, על-מנת שניתן יהיה לפקח על נושאים של ניגוד או אולי עודף האינטרסים שלהם. למרבה הצער, קולי היה בודד במדבר התקשורתי. נציגי הציבור במועצת העיתונות ממלאים את פיהם בתה. הם חוששים מהמו"לים שמממנים, למרבה השלומיאליות, את פעילותה של המועצה אבל המשכיל בעת הזו לא ידום ועוד יתכנו הפתעות כהנה וכהנה.
דוברת משרד המשפטים לשעבר אתי אשד, כיום לוביסטית מיומנת, סיפרה בכנס על עיתונאים שהיא כותבת עבורם את הכתבות - תוצאה של עצלות ובורות. דבריה פתחו צוהר למערכות יחסים בעייתיות בשורה של תחומי כיסוי עיתונאי שנושאים אופי של תן וקח זה. מתחיל בסקופים וידיעות בלעדיות ומסתיים בקבלת טובות הנאה.
הכתב הפלילי של ערוץ 2, גיא פלג, ידע לספר על "עונשים" שמקבלים עיתונאים ממקורותיהם אם אינם הולכים בתלם ואינם ממלאים את רצונם. בתחום זה הכל שפיט. זה מתחיל בגורמי אכיפת החוק (המשטרה והפרקליטות) שמנסים להכתיב את רצונותיהם, ואינו פוסח על משפחות הפשע שהוא מקושר אליהן.
בכנס התברר כי גם בשידור הציבורי, הממומן מכספי משלמי מיסים, שרובם מתרחקים ממנו - נושבות רוחות מלחמה. איש הערוץ הראשון המוערך רותם אברוצקי, ששימש יו"ר ועדת התכנים של הכנס, גילה אומץ לב זמני ברב שיח על השירות הציבורי, בשעה שגילה שהוא אינו מעריך את העורכים במחלקת החדשות וחש כלפיהם יחס שנע בין איבה לבין תיעוב. דבריו עוררו סערה ומאוחר יותר הוא נאלץ להתנצל, אבל דבריו של אברוצקי מתועדים ומצולמים חרף נסיגתו. אין לי ספק שיש לו הרבה תומכים ושותפים סמויים.
אני לא מתכוון לכמה טווסי תקשורת ציבורית שהללו את עצמם ללא הרף מסוגה של איילה חסון, שסיפרה על הקפדה על אתיקה ועל התרחקותה מחברת פוליטיקאים כדי לבצע את מלאכתה נאמנה וללא דופי. היא שכחה רק לספר אודות השירותים המקצועיים הבזויים שהעניקה לראש הממשלה רב המושחתים אהוד אולמרט, שהיא הרבתה להתלוות אליו בטיסותיו התכופות לחו"ל.
בן כספית, המגיש איתה את יומן השבוע בערוץ הראשון, שימש עד לאחרונה מאבטח אישי של אולמרט, לא חסך מעצמו אי תלות פוליטית ושבחים אישים. אני עדיין חולם על היום שבו אפתח את מקלט הטלוויזיה שלי ולא אראה כמעט בכל שעה ובכל תוכנית את בן הנע ככספית מערוץ אחד למשנהו, משל כאילו היה משרתם של כל אדוני הטלוויזיה.

הכל דיבורים

בכנס הנוכחי נקטעה המסורת, שעל פיה מופיע כל שנה בכ"ט בנובמבר - יום הכרזת המדינה - ראש הממשלה המכהן בפני ציבור העיתונאים. אולמרט הוא כיום נמר מסורס ומשום כך שכחו אותו בבית בירושלים.
לעומת זאת זכה הכנס בחבר הכנסת בנימין נתניהו, שנהג כראש ממשלה (בפועל) ופיזר הבטחות על רצונו לשמר ולפתח את השידור הציבורי, בין השאר משום ששני ילדיו נזקקים לשידור רציני כמקור תיעוד, כשאר תלמידי ישראל. היה זה מחזה גרוטסקי לחזות בראשי רשות השידור, ובעיקר במנכ"ל מרדכי שקלאר, מכרכרים ומפזזים ליד נתניהו ומנסים לסחוט ממנו הבטחות נוספות למען השידור הציבורי. לנתניהו לא הייתה בעיה להבטיח.
כאשר נשאל נתניהו כיצד הוא מסביר את השינוי הדרמטי שחל בהתייחסותו לתקשורת בהשוואה לתקופה שבה עמד על בימת הליכוד וקרא לעברנו: "הם מ-פ-ח-דים", "הם מ-פ-ח-דים", השתמש בפרפראזה לדברים שאמר באחרונה בני בגין כאשר חזר לליכוד ולחברתו של נתניהו שנוא נפשו בעבר: "אני הזדקנתי והתקשורת התבגרה" אמר נתניהו.
אשרי המאמין שנתניהו יקיים את כל הבטחותיו בכנס והתקשורת תגמול לו בימי חסד.
הכול דיבורים. לא במקרה שודרה תוכנית זו מהכנס של התקשורת באילת.

לראש הדף

מנזר השתקנים האופורטוניסטי של צמרת קדימה. הקאמבק הפוליטי של פרץ והפוליטיקאי הנקי עוזי דיין

קדימה: "אחורה פנה"!

ציפי לבני התעשתה השבוע באיחור רב, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אזר אומץ והודיע על כוונתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט.
לבני כינסה את סיעת קדימה בכנסת לישיבה דחופה כדי לדון בהתפתחות הדרמטית, ולבקש את תמיכת חברי הסיעה לדרישתה שאולמרט יפנה את מקומו ויצא לחופשה, שממנה כבר לא יחזור. מן הישיבה נעדרו שני העבריינים המועדים אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, אך נכח בה עבריין המין חיים רמון, שנזהר שלא לנשק את ציפי נשיקות נימוס על לחייה כפי שעושים חבריו הבכירים. רמון מלמל בישיבה כמה מילים לא מחייבות לעברו של אולמרט.
בן בריתו הפוליטי של רמון, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, אינו חבר קדימה ומשום כך לא חזינו בזיו פניו ובתלתליו השחורים. משום מה לא מבין פרידמן שתפקידו כממונה על מערכת אכיפת החוק מחייב אותו לדחוף את אולמרט אל מחוץ לשלטון.
ציפי פתחה את דבריה בהערה רבת משמעות: "זהו יום קשה למדינת ישראל. נפל דבר בישראל". מילים מפוצצות אלו נועדו להזמין תמיכה קולקטיבית של צמרת המפלגה על-מנת להביא לפרישתו המידית של אולמרט ולמינויה של לבני כראש המשלה בפועל עד לבחירות. אבל אליה ושמה ציפי ושדה קוצים ודרדרים סביבה.
האיש ששתק שתיקה שקטה בישיבה הזו היה מספר 2, המשוריין שאול מופז, שהודיע בשעתו על פרישה מהחיים הפוליטיים המסואבים והזדרז לחזור לפני שישכחו אותו בבית. מופז סירב להצעתה של לבני לשמש כראש מטה הבחירות של קדימה. הוא אינו מסוגל מבחינה נפשית לראות את ציפי, שנואת נפשו, בתפקיד ראש הממשלה. אין למופז כל סיבה להרגיז את אולמרט שתמך בו בפריימריז מול ציפי בדרישה נחרצת שיצא מיד לנצברות. סוד גלוי הוא שמופז מעדיף לשרת כשר ביטחון בממשלה בראשותו של ביבי נתניהו מאשר לקבל הנחיות מלבני שהערכתו אליה מתחת לאפס.
שר האוצר רוני בראון, חברו הקרוב של אולמרט שמניות ירושלים שלו צנחו בבורסה הפוליטית של אולמרט מאז שהעדיף לתמוך בלבני בהתמודדות מול מופז, שתק שתיקה רועמת. הפה הגדול שלו נדם לאחר הבעיטה שהנחית לו אולמרט, אחרי שחזר ארצה ופסל בפומבי את תוכניתו הכלכלית והודיע שיכין תוכנית משלו. ההתקרבות המרגיזה שחלה בימים האחרונים בין אולמרט לבין נתניהו בתחום גיבוש תוכנית חירום כלכלית על-מפלגתית מרגיזה את בראון שבעתיים. ציפי שתקה ולא העניקה לו גיבוי.
לבר און אין עניין להיכנס לעימות חזיתי עם אולמרט. בראון שרוי במתח נוסף בימים אלה אחרי שנחשפה בכלי התקשורת, בעיתוי גרוע מבחינתו, עבירה שביצע לכאורה בעת הצבעה כפולה בכנסת כאשר היה עדיין חבר הליכוד. חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן הועמד לדין פלילי בגין עבירה דומה והורשע. אומ"ץ פנתה כבר ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לזרז את מתן הנחייתו לעריכת חקירת משטרה בפרשת הצבעתו של בר און.
למנזר השתקנים האופורטוניסטי של צמרת קדימה שייכים גם שרים נוספים של קדימה שנכחו בישיבה והוכיחו שהאינטרסים האישיים שלהם גוברים על טובת טוהר המידות במדינה. רשימה זו כוללת את אבי דיכטר, מאיר שטרית, זאב בוים, יעקב אדרי, אלי אפללו ורוחמה אברהם. אף אחד מהם לא התנדב להיכנס לעימות חזיתי מול אולמרט.
מי שכן הסכימה להגיד בישיבה כמה מילים בלי דרבנות בעניין הצורך בנבצרות של אולמרט, הייתה יו"ר הכנסת דליה איציק, שנתמנתה בימים אלה על-ידי לבני כיו"ר מטה הבחירות של קדימה. תקוותה הגלויה של איציק להיות נשיאת המדינה הולכת ונגוזה מאז שהוקדמו הבחירות לכנסת והתברר שמצב בריאותו של הנשיא שמעון פרס תקין בהחלט.
איציק מבינה בחושיה הפוליטיים החדים המנווטים באינטרסים אישים, שאם לבני תכהן כראש ממשלה (בפועל) ויגברו סיכוייה להקים ממשלה, תפתח בפניה מחדש האופציה הנשיאותית.
ציפי לבני, כלת אות אומ"ץ, החלה להבין השבוע שלמרות סירובו של אולמרט לפרוש מתפקידו, עשוי כתב האישום החמור שהוגש נגדו להעלות מחדש על סדר היום הציבורי את נושא המאבק בשחיתות השלטונית והיא תצבור נקודות מול ביבי נתניהו ואהוד. ברק. בתום הישיבה התברר שפנייתה של ציפי אל אולמרט נותרה יתומה וציפי בלעה את עלבונה בחדר המצב של משרד החוץ.
זה עוד לא הכל: השבוע פורסם שיש בכוונתה של לבני למנות לתפקיד מנהלי בכיר בקדימה את סלומון קרובי, המשמש כיום יועצו הפוליטי של השר אפללו. קרובי היה האיש שניסה בעבר להפליל באמצעות עלילה את ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועצו של מבקר המדינה למאבק בשחיתות השלטונית. אומ"ץ מילאה תפקיד מרכזי באותה פרשה, כאשר חשפה את קשריו הסמויים של קרובי עם אולמרט.
נהוג לומר שמי ששוכב עם כלב עלול לקבל קרציות. מי שמתחבר אל קרובי עלול לחלות במחלה השחתת.

העבודה: סכין בגב

שר הביטחון (לשעבר) הכושל עמיר פרץ, עשה בימים האחרונים מעשה אצילי כאשר הודיע בפומבי שהחליט לשלב ידיים עם יריבו המר, יו"ר העבודה אהוד ברק, ולהירתם למען המפלגה המצויה בתהליך של קריסת מערכות בחירות. לשבחו של פרץ יאמר שהוא התאושש מהר מהפסדה של רעייתו אחלמה בבחירות לראשות עיריית שדרות, אולי משום שקיבל פיצוי בשל בחירתה של אחותו לראשות מועצת מצפה רמון.
הקאמבק הפוליטי של פרץ בעיתוי זה, שנועד להפיח רוח קרב במפלגה התשושה, עורר ביקורת חיובית אצל כל המי ומי. למה ומדוע בעבודה נוטים להאמין שפיו וליבו ומוחו של פרץ מתואמים ביניהם? יש לי ספקות בעניין זה.
בעידן הפוליטי הנוכחי, שבו משווע ציבור הבוחרים למעומדים נקיי כפיים, תרומתו של פרץ בתחום רגיש זה הינה מזערית. פרץ סוחב על גבו כמה פרשות עלומות של חשד לקניית קולות בוחרים, אי-סדרים כספיים ונפוטיזם מהתקופות שבהן שימש יו"ר ההסתדרות ויו"ר מפלגת העבודה. אומ"ץ הגישה בשעתו לגופי אכיפת החוק כמה תלונות נגד פרץ, אך משום מה הן לא הבשילו והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע לנו על החלטתו לסגור את תיקי החקירה.
דברי החנופה וצחצוחי הלשון של פרץ כלפי ברק מטעים להאמין שהמדובר בחוזר בתשובה מפלגתי שמצהיר על נאמנות ללא תנאי ליו"ר מפלגתו ומבקש להעניק לו תמיכה גורפת. המציאות שונה מן הקצה. פרץ מתקשה לסלוח ולשכוח לברק על שפגע קשות בכבודו, כאשר טיאטא אותו מלשכת יו"ר מפלגת העבודה ורכש לעצמו נעליים חדשות במשרד הביטחון, אחרי שלא הצליח להיכנס לנעליו הקטנות של פרץ.
הנאמנות הנוכחית של פרץ לברק חיה על זמן שאול, ונועדה לקבל את תמיכתו בניסיונו להשתחל למקום טוב בצמרת הרשימה המצומקת של העבודה בבחירות לכנסת. פרץ בגד כבר פעם בשמעון פרס, שקלט אותו ואת תנועת 'עם אחד' שהוא עמד בראשה לחיקה של מפלגת העבודה, תמורת התחייבות מוקדמת שלא להתמודד נגדו, ולא עמד בה. פרס הפסיד מולו ופרש מאוחר יותר לקדימה.
פרץ זקוק לברק. עופר עיני, יורשו בתפקיד יו"ר ההסתדרות, התנער ממנו מזמן. גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ שפרץ סלל לה את הדרך הפוליטית, הפנתה לו עורף. בהזדמנות הראשונה שתיפול לידיו של פרץ, הוא יפרע מברק. אם תהיה לפרץ הזדמנות שנייה הוא יחסל חשבונות עם עיני ועם יחימוביץ' ואולי עם עוד כמה פורשים. הכל בתנאי, כמובן, שמפלגת העבודה לא תסתלק לעולם פוליטי שכולו רע.

הליכוד: כוכב שלא נולד

אל מצעד הכוכבים של הליכוד לקראת הבחירות לכנסת שקלט באחרונה, בין השאר, כמה בעלי שמות משפחה מיתולוגיים בתנועת החרות מסוגם של בני בגין ודן מרידור ושם משפחה נוסטלגי בדמותו של זאב ז'בוטינסקי הנכד, הצטרף בעל שם משפחה מוכר נוסף - אלוף במיל. עוזי דיין.
בראיון טלוויזיוני משותף עם ז'בוטינסקי ששודר השבוע בערוץ הכנסת, התבדח דיין על החבירה בין בגין וז'בוטינסקי בכנסת הבאה, ונהג כאילו המורשת הרביזיוניסטית הייתה נטועה במשפחתו ובעיקר בדודו המפורסם משה דיין.
מי שמכיר את עוזי דיין מקרוב לא היה מופתע. במהלך שיתוף הפעולה של אומ"ץ עם תנועת תפנית שבראשה עומד דיין יזמנו כמה פרויקטים, בהם משפט פומבי לראש הממשלה אהוד אולמרט, אבחנתי את דיין כמי שהמטרה המוצהרת שלו להיות חבר כנסת מקדשת את כל האמצעים. לעיתים היה נדמה לנו שהמאבק של דיין בשחיתות הינו על תנאי וכאשר המאבק לא יתאים יותר לצרכיו האישיים, הוא יערוק. זו הייתה הסיבה שאומ"ץ החליטה להתנתק ממנו ואני רק מברך על כך.
בלהיטות האובססיבית של דיין להגשים את חלום חייו להיות חבר כנסת, הוא מוכן לרמוס עקרונות, לבעוט בערכים אידיאולוגיים, לחצות קווים מפלגתיים ואפילו להתבזות. דוגמא בולטת לכך הייתה בישיבה האחרונה של מרכז הליכוד שבה הוא הפיץ סטיקר אישי תחת הכותרת "עושים היסטוריה" שהיה רווי צביעות, התחסדות והטעייה.
בצידו הימני של הסטיקר הופיע צילום משותף של ראש הממשלה מנחם בגין יחד עם שר החוץ שלו דאז משה דיין שצולם בשלהי שנת ה-70', ואילו מצידו השמאלי הופיע צילום עכשווי של בנימין נתניהו והאחיין עוזי דיין. סטיקר זה עורר את חמתה של יעל דיין בעיקר בגלל ההטעיה: "אבי מעולם לא היה חבר בליכוד אלא נענה לבקשתו של בגין ליטול על עצמו תפקיד ממלכתי", היא אמרה. אבל לאחיין עוזי דיין לא הייתה באחרונה בעיה להצטרף לליכוד, מפלגה שלאורך השנים הוא הסתייג והתרחק ממנה וראה בה גורם מצידו השני של המתרס הפוליטי האישי.
היו זמנים שבהם שימש דיין מפקד סיירת מטכ"ל ופעל בעורף קווי האויב וחלם להיות רמטכ"ל. מאז שהוא נכנס לג'ונגל הפוליטי הוא הבין שכאן יש כללים חדשים, וצריך לפעמי ליפול בשבי של האויב הפוליטי. למזלו מצא דיין אוזן כרויה אצל ביבי נתניהו, ששירת אף הוא כקצין בסיירת מטכ"ל. כאיש שיווק מיומן הבין ביבי שהשם דיין הינו מטבע עובר לבוחר.
דיין מצא דרך לגמול לו על כך. מדי שנה מתקיים בשדרות בחודש נובמבר כנס חברתי בעל משקל סגולי שבמהלכו מתפרסם, בין השאר, סקר המשקף את עמדותיהם של אזרחי המדינה לגבי כמה נושאים שעל סדר היום הציבורי. כמו בכל שנה פורסם גם הפעם מדד השחיתות, שכלל נתונים מאלפים. התברר כי 72 אחוז מכלל אזרחי המדינה סבורים שרמת השחיתות השלטונית בישראל הינה גבוהה ואילו 69 אחוז סבורים שהמפלגות מתנהלות באופן מושחת.
אבל שלא כבעבר, לא פורסם השנה סקר נוסף שדירג את רשימת האישים הפוליטיים המושחתים, ולעומתם אלה הנתפשים כנקיים. עודי דיין טען שלא היה זה הוגן לפרסם את הסקר לפני הבחירות. זכרונו בגד בו כנראה, שכן בבחירות הקודמות לא היה קיים שיקול כזה. קרוב לודאי שהסיבה האמיתית היא שביבי נתניהו וכמה מראשי הליכוד לא נתפשו כנקיים ברשימה שלא פורסמה.
הבשורה הטובה היא שדיין הודיע כי בעקבות הצטרפותו לליכוד לא ישתתף בשנה הבאה בכנס שדרות והוא פורש מהפרויקט. אם דיין היה רוצה להיתפש כפוליטיקאי נקי הוא היה חייב לעשות זאת כבר לקראת הכנס הנוכחי.

לראש הדף

כלפי חוץ מקרין מרידור חביבות ומתינות אבל מי שמודע לדרכי הפעולה שלו, יודע שהוא סכינאי פוליטי לא קטן וגם צבוע  בשעתו הוא מנע בכל כוחו את העמדתו לדין של אולמרט, אבל לא זכה להיכנס לממשלתו  אם אומנם ירכיב נתניהו את הממשלה החדשה ויצרף אליה את דן מרידור, הוא צריך לקחת בחשבון שימי החסד שלו יהיו מוגבלים ושאין ארוחות חינם.

אפתח ברשותכם הפעם באגדת עם הלכתית, המספרת שכאשר ציוות נח את תיבתו והקפיד להכניס זוגות בני אותו מין כדי שיפרו וירבו, הגיעה במפתיע לתיבה בגפה גברת קשישה. כששאל אותה נח לשמה השיבה: "פוליטיקה". "מצטער", השיב נח, "אין לך בן זוג ואת לא יכולה ללדת. שלחי במקומך זוג צעיר".
הגברה הקשישה הלכה לדרכה ובמקומה הגיעו צעיר וצעירה. נח שאל את הצעיר לשמו וזה השיב כהרף עין: "שקר". הצעירה נידבה גם היא את שמה: "צביעות". נח הזמין את בני הזוג לתיבה ואמר להם: "אתם מתאימים לתיבה שלי", וגם נתן להם באותה הזדמנות הנחיה בלתי חוזרת: "פרו ורבו".

כאן מסתיימת האגדה ומתחילה המציאות.

אני מפרט ברשותכם את שורשיה של משפחת פוליטיקה: שקר הוליד את אופורטוניזם ואת תחמון, והם הולידו את בגידה ואת דו פרצופיות. בגידה ילדה את מעילה באמון ודו פרצופיות ילדה את אחיזת עיניים, שילדה את טובת הנאה. בתה הבכורה של מעילה באמון הייתה הפרת אמונים ובנה הצעיר המחונן של טובת הנאה היה שוחד. שוחד הוליד את גנב וגנב הוליד את שודד הקופה הציבורית.
משפחת פוליטיקה עלתה לישראל אחרי הקמת המדינה, ובניה התפזרו בממשלה, בכנסת, ברשויות המקומיות ובשורה של ארגונים ציבוריים. מעלליהם של חלק ניכר מבני המשפחה נחשפו ברבים במרוצת השנים ועוד ידם הפלילית נטויה.
עוד אפילוג קצר לאגדה המעודכנת למשפחת פוליטיקה. אירע אסון; אחת מבנות המשפחה, צעירה בשם אידיאולוגיה, מתה בלידה והותירה אחריה, למרבה הצער, בן יתום בשם ישר. לישר הייתה ילדות קשה בבית סבתו גמישות. אחרי שבגר וסיים את לימודיו הקים ישר שני מיזמים "ערכים" ו"עקרונות" אבל הם לא עלו יפה.
האגדה הפכה לאקטואלית בימים אלה בעקבות הזרם הגובר והולך של בעלי תעודות יושר, עקומי מוסר, פליטים. חוצי גבולות, הולכים בשאלה, חוזרים בתשובה, לוליינים וקופצים על העגלה שממתינים בקוצר רוח בטרמפיאדה הפוליטית בפאתי כביש מספר 1 המוליך לירושלים.
כל אלה רוצים להידחס לאוטובוס הרב מפלגתי שעליו מופיע שילוט: "לכנסת", ומודעים היטב לכך שאין בו מקומות שמורים. באוטובוס יש אומנם 120 מושבים, אך רובם מאוכלסים כבר בישבניהם של נוסעים ותיקים בעלי כרטיס שנתי-שנתי. המקומות הפנויים עבור הטרמפיסטים מוגבלים, וכל הקודם בפריימריז זוכה.
ברשותכם, אני רוצה לערוך בשבועות הקרובים לשיפוטכם היכרות קרובה יותר עם כמה מהכוכבים החדשים והוותיקים מכל צבעי הקשת הפוליטית. אני עושה זאת במסגרת עבודת שירות לטובת הציבור שהטלתי על עצמי.

הדיאגנוזה: צביעות. סופנית

אחד הבולטים בקרב אלה שמבקשים לחזור לכנסת, ששירת בעבר בתפקידים בכירים בממשלה, פרש בשעתו ונדבק מחדש בחיידק האלים הפוליטי, הוא דן מרידור. מרידור פרש בשעתו מהליכוד, ונמנה עם מייסדי מפלגת המרכז יחד עם רוני מילוא, איציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואחרים. מרידור לא הסתיר את משאלתו להיות ראש ממשלה אך בסופו של דבר התנדפה המפלגה לכל רוח והותירה חובות כספיים שלא כוסו עד היום למרות הערבויות הכספיות.
כלפי חוץ מקרין מרידור חביבות ומתינות אבל מי שמודע לדרכי הפעולה שלו, יודע שהוא סכינאי לא קטן שפועל בשלט קרוב-רחוק נגד אויביו הפוליטיים והצביעות שלו היא מחלה סופנית. אני לא רוצה להזכיר במסגרת זו את כל הדברים החמורים והקשים שמרידור אמר על בנימין נתניהו אחרי שפרש מממשלתו שבה שירת כשר אוצר. הם כתובים וחקוקים בתולדות ממשלות ישראל. זה שמרידור מנסה להשכיח את דבריו, שעל פיהם נתניהו לא ראוי להנהיג את המדינה, זו לא הבעיה שלו, אלא שלנו.
אבל אני מתקשה לשכוח שמרידור, שמנסה להקרין יושרה אישית, היה זה שפעל מאחורי הקלעים בתקופה שבה כיהן כשר המשפטים, כדי לגונן על חברו הקרוב רב המושחתים אהוד אולמרט על-מנת שלא יועמד לדין פלילי על מעלליו התכופים, למרות שהוא ידע היטב מי זה אולמרט.
בשעתו עוררה תמיהה העובדה שבתקופה שבה כיהנה דורית בייניש כפרקליטת המדינה, היא סמכה את ידיה על הגשת כתב אישום נגד מנחם עצמון - אחד משני גזברי הליכוד בפרשת חשבוניות המס של הליכוד - שבה הוא הואשם בהנפקת חשבוניות מס פיקטיביות ובהונאת שלטונות המס.
לעומת זאת, לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט שכיהן כגזבר שני של הליכוד, למרות שביצע את אותן העבירות. אחד מאלה שהיו בסוד העניינים בגזברות אמר לי בימים האחרונים שאולמרט היה מעורב בעבירות נוספות שנעשו במטה.
בספרי 'זעקי ארץ מושחתת', שיצא לאור באחרונה, חשפתי עובדה מצמררת: אולמרט סחט בשעתו את ראשי הליכוד דאז, ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון משה ארנס, והודיע להם שאם הוא יועמד לדין פלילי ברשת חשבוניות, הוא יפתח את פיו ויסבך אישים מרכזיים בליכוד שהיו מעורבים לטענתו גם הם במעשים פליליים בפרשה זו.
שאלתי באותה עת את בייניש מדוע לא הוגש כתב אישום נגד אולמרט והיא הגיבה: "היו חסרות לנו כמה ראיות כדי לצרפו לכתב האישום. אולמרט הוא אדם מתוחכם וקשה לשים עליו יד".
לעצמון הייתה גרסה אחרת. הוא חזר עליה באחרונה מפורשות: "קיבלתי מידע שמרידור שוחח בנדון על בייניש וייתכן שלהתערבותו היה משקל שלא להגיש כתב אישום נגד חברו הטוב אולמרט". הלשונות הטובות ידעו אז ללחוש בנושא זה שמרידור היה מחובר היטב אל פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש והוא היה זה שדחף אותה לבית המשפט העליון. מרידור הכחיש באזני כאילו דיבר עם בייניש בנדון.
לעומת זאת, אני מביא בספרי עדות של אחד מראשי מס ההכנסה שגילה לי כי מרידור שוחח עמו על אולמרט, ונתן לו להבין שמוטב שלא יוגש כתב אישום נגד אולמרט.
בסופו של דבר הועמד אולמרט לדין פלילי בפרשה זו בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה עמותת אמית"י, שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה, נגד פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. חתמתי אז על התצהיר שפירט את מעשיו העברייניים של אולמרט, וציפיתי לכך שהוא ייכנס מאחורי סורג ובריח.
אבל אולמרט הצליח לקנות עדים ולהטות את משפטו. בניגוד לעצמון, שיצא חייב בדין, אולמרט זוכה.
מרידור היה מרוצה שחברו הטוב אולמרט לא הורשע בדין, אבל אולמרט היה מאז ומתמיד כפוי טובה וחורש רעה. כאשר הקים אולמרט את ממשלתו הנוכחית, ציפה לשווא מרידור שאולמרט יספור אותו ויצרף אותו כשר המשפטים. העובדה שאולמרט נחשף כבר אז בפומבי כמושחת, לא הפריעה לו.
אבל אולמרט לא סמך עליו בעיניו הפקוחות והעדיף על פניו את חיים רמון המושחת, שנולד בצלמו וכדמותו והתמחה בתרגילים מסריחים ובשירותים מזוהמים...
מן הסתם חשש אולמרט שמרידור לא יסכים להתלכלך למענו בגלוי ולא ישתלח, בעת הצורך, בגורמי אכיפת החוק - מבקר המדינה, המשטרה והפרקליטות. לרמון לא הייתה בעיה לעשות זאת, ורק הנשיקה הצרפתית ביומה הראשון של מלחמת לבנון קטעה את ההגנה ההתקפית שהוא החל להגיש לאולמרט.

ראש האופוזיציה הוירטואלי סוכר את פיו

התנהלותו הבעייתית של מרידור לגבי אולמרט לא מזיזה כמובן לנתניהו, שהקפיד בעבר בעת הסתבכויותיו של אולמרט לשמור מרחק בטוח והעדיף שהאחרים יעשו את המלאכה. לא במקרה הוא בירך אותי על פעילותי לחסום את אולמרט מלהגיע לצמרת המדינה כדי שלא ימשיך לשדוד את הקופה הציבורית.
גם לאורך השנתיים וחצי האחרונות שבהן הוא כיהן כראש אופוזיציה וירטואלי, לא אמר נתניהו מילה אחת בגנות השחיתות האישית המפלצתית של ראש הממשלה המודח אהוד אולמרט, וגם הפעם העדיף שהאחרים יוציאו עבורו את הערמון המושחת מן האש השלטונית.
עד היום אני מתקשה להחליט אם נתניהו נהג כך מאחר שהוא סתם פחדן שחשש מהכשתו של הנחש הארסי אולמרט, או שהגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי מי שיש לו חמאה על הראש מוטב שלא יצא החוצה בשמש הקופחת.
כך או כך, אם אומנם ירכיב נתניהו את הממשלה החדשה ויצרף אליה את דן מרידור כפוליטיקאי נקי, בעל שם טוב ומאזן מדיני של בני בגין, הוא צריך לקחת בחשבון שימי החסד שלו יהיו מוגבלים. כל האופציות של מרידור יישארו פתוחות ואחת מהן אולי תחרוץ את גורלו.

לראש הדף

לפיד הצעיר הוכיח פעמים רבות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום  מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד היא הסגידה הגורפת לאולמרט, שקידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשותה למענו  אולי הגיע הזמן שהלפיד יאיר את דרכנו אל בימות הבידור שבהן אין כללים אתיים

הידיעה המרעישה שפורסמה לפני כמה ימים ב'מעריב', על פיה שוקל איש האשכולות התקשורתי יאיר לפיד להקים רשימה משותפת לכנסת יחד עם המשנה לראש הממשלה חיים רמון ושר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, גרמה לי להתרוממות רוח. הגיע הזמן שלחיים הפוליטיים יצטרפו עיתונאים בעלי שם שלא יקשטו מפלגות ותיקות שהסתאבו, אלא ירעננו את האווירה הציבורית ויפיחו תקווה בעם של קביעת נורמות חדשות ויתחיל הליך פוליטי חדש ומחודש.

אל מי מתכוון לפיד לחבור?

השותף המיועד הראשון הוא השר חיים רמון שהורשע בעבירת מין ויש לו גם קופת שרצים של כמה פרשות שחיתות, מהתקופה שבה היה אריה דרעי בן הברית הפוליטי שלו כששניהם כיהנו כשרים באותן הממשלות, וגם מאוחר יותר אחר כך כיו"ר ההסתדרות החדשה. רמון רקח בשעתו "תרגיל פוליטי מסריח" עם דרעי שנכשל, ומפץ פוליטי גדול עם שרון ואולמרט שהתנפץ.
על-פי הפרסום, השותף השני למהלך הוא השר פרידמן, חבר קרוב של רמון. תזכורת קטנה: אחרי שרמון הורשע בעבירת המין, לפני שנגזר דינו, פרסם פרופ' פרידמן מאמר שבו השתלח בשופטיו של רמון. זמן קצר לאחר מכן התמנה פרידמן כשר המשפטים ואומ"ץ הגישה נגדו תלונה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שגילה, לצערי, רפיון.
מאז מינויו החל פרידמן לשרת כעבד נרצע את אדונו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולעשות הכל כדי שימשיך לכהן, חרף הסתבכותו בעבירות פליליות חמורות. רמון לא חדל לעודד אותו במלאכתו המבישה.
לפיד הכחיש את הפעילות הנרקחת אולי מאחורי הקלעים, וטען כי לא שוחח עם רמון מזה כמה חודשים. מה לעשות, במו עיני ראיתי אותם לפני זמן קצר "ממליחים" סודות בבית קפה תל אביבי.
לפיד הצעיר הוא כבר לטעמי עיתונאי שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה. אני נוהג לכבד את ההנחיה ההלכתית: "אחרי מות קדושים" ומשום כך, לא אכביר מילים על אופיו ודרכי התנהלותו של אביו המנוח יוסף (טומי) לפיד זכרו לברכה ,שעמו היו לי במרוצת השנים עימותים, חלקם מתוקשרים. עימותים אלה היו פועל יוצא מכך שלפיד היה חברו הקרוב של ראש המשלה הרב-מושחת אהוד אולמרט, והגן עליו בחירוף נפש שגבל באובססיה ואילו אני, ברוב מצוותי ,מסומן לאורך השנים כמי שחשף את מעלליו ללא ליאות ואיני מרפה ממנו גם אחרי שתרמתי רבות במלוא הצניעות להדחתו.
סיפור אחד שרלוונטי בכל זאת לרשימה זו אני חייב לספר בקצרה: בשעתו, כאשר כיהנתי כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי עד שהייתה סכנה ממשית לבריאותה של אוזני הימנית הבתולה שהאזינה להם ברטט באפרכסת. "הבן שלך אינו פר קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את מכשיר הטלפון. אפילו אדם קשה הבנה מסוגי הבין בסופו של דבר שהתפוח נשר ממש מתחת לעץ, שהצמיח פרי באושים והחל להרקיב.
לפיד הצעיר, שחגג בימים אלה 45 שנה להיווסדו, הוכיח לי מאז פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום ועד היום הם מתגוררים בשני חדרים נפרדים. מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד היא הסגידה הגורפת לאולמרט, שקידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו.
למסיבה זו לא הוזמן, כמובן, דן מרגלית - חברם הטוב המשותף של אולמרט ולפיד האב, שהתפכח והתפקח באיחור של שנים והבין בשעה לא טובה ולא מוצלחת במלחמת לבנון השנייה, שאולמרט הוליך שולל לאורך השנים לא רק את אזרחי המדינה, שלא היו מודעים לאורחות חייו המושחתות, אלא גם ואולי אותו באורח אישי. אילו היה מרגלית מטה אוזן להערות האזהרה הנשנות וחוזרות שלי ולא חוזר כמנטרה על המשפט: "אבל אולמרט לא הורשע", היה חוסך מעצמו חיבוטי נפש ומאתנו דברי קינה על חברו לשעבר אולמרט.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב'ידיעות אחרונות' ולערוך עמו ראיון חנפני ומתרפס בטלוויזיה.
'ידיעות אחרונת' הינה באר ששתתה ממני לאורך תקופה ארוכה, מאות תחקירים וידיעות בלעדיות, ולכן לא תיחשב לי כיריקה בעיתון אם אגלה שכבר לפני שנים, בתקופה שאולמרט כיהן כשר הבריאות, נתבקשתי להימנע מלחשוף פרשות שחיתות אישיות נוספות של אולמרט. הנבל הזה לא חדל מלדרוש ממשפחת מוזס לפטר אותי ונרגע רק אחרי שתחקירים נוספים שלי אודותיו נפסלו, אבל מצאתי דרכים אחרות לפרסמם ולגלגלם לחקירות משטרה.
ליאיר לפיד לא היו מעולם בעיות מסוג אלה ב'ידיעות אחרונות'. טוריו מתאימים בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון שמסרב למועצת העיתונות. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, שהינו חבר ובן ברית ותיק של אולמרט, לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
אני, במקומו של לפיד, לא הייתי מתגאה בבלעדיות של השגת הראיון הטלוויזיוני ובעיקר לא באופיו הבעייתי שסיווג אותו כ"עיתונאי בית" של אולמרט . עיתונאי החצר של ראש הממשלה הינם בעלי סיווג מקצועי גבוה יותר, בזכות העובדה שפה ושם הן בועטים בו קלות לצרכי אובייקטיביות מדומה. למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שלפיד הצעיר יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות ,אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו ע"י אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
תנועת אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים אך כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת של לפיד שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה. הלפיד הצעיר הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי נתבקש להשיב אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, היו חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הינו חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח אתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית שלנו לביעור השחיתות השלטונית .
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו אלמלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זוהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זוהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ .
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד שבו האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה, אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אזלת מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2.
לאחרונה סופר לי שלפיד מופיע על בימות הארץ בתוכנית בידור משולבת במלל וזמרה עם רמי קליינשטיין, שזוכה להצלחה רבה.
אולי הגיע הזמן שהלפיד יאיר את דרכנו אל בימות הבידור שבהן אין כללים אתיים וכולנו נמחא לו כפיים, והוא יתחיל לצחוק מחדש בדרך אל הבנק שהוא פרסם במהלך ביצוע עבירה אתית בתקופה הנוכחית שבה, הלך ורב מספרם של הבוכים שבורחים מהבנק.
לראש הדף

 
ציבור הבוחרים לא הוקיע את המועמדים באמצעות פתקי ההצבעה, ולא הקיא אותם מהמתחמים המוניציפליים. חלפו עברו הימים שבהם חוקרי המשטרה, עשו ימים כלילות, והשקיעו מאמצים רבים להתמודד עם העבריינים כדי לאכוף את שלטון החוק. כך עם ראש עיריית חיפה - יונה יהב, ראש עיריית תל אביב - רון חולדאי וראש עיריית רחובות - שוקי פורר.
 
את תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות אפשר לקבל ברגשות חד-משמעיים ולא ברגשות מעורבים.
התקוות והציפיות שהשחיתות הציבורית הגואה תעקר מן השורש בבחירות אלה נגוזו. שורה ארוכה של ראשי ערים שנויים במחלוקת בנורמות המוסריות שלהם התנדפו.
למרבה הצער, לא השכילו תושביהן של ערים רבות ברחבי המדינה להפנים את העובדה שראש עירם שמתמודד לתקופת כהונה נוספת הוא מושחת מן היסוד או בעל כתב איום פלילי תלוי ועומד, או חשוד שתיקו נסגר חרף הוכחות בעליל.
ציבור הבוחרים לא הוקיע את המועמדים באמצעות פתקי ההצבעה, ולא הקיא אותם מהמתחמים המוניציפליים ששימשו קרש קפיצה לביצוע עבירות פליליות בעבר, ועתה ישמשו נקודת זינוק לחמש שנים מסואבות נוספות.
לא בסוגריים אני רואה לעצמי חובה לציין מתוך ידע אישי וניסיון מתסכל, שהפסקתי להתפעל ממערך החקירות הנוכחי של משטרת ישראל שהגיע לשפל המדרגה.

הימים בהם נאכף שלטון החוק

חלפו עברו הימים שבהם חוקרי המשטרה, בעיקר אלה שעסקו בחקירות הצווארון הלבן בפרשות שחיתות של נבחרי ציבור ברמות שונות, עשו ימים כלילות, והשקיעו מאמצים רבים מלווים במוטיבציה אישית להתמודד עם העבריינים כדי לאכוף את שלטון החוק.
כיום יש לחוקרי המשטרה כמה תנאים מוקדמים שבלעדיהם החקירות מקרטעות ותקועות, ומתמשכות על פני זמן רב מידי.
בין השאר הם מבקשים להנפיק להם מסמכים שלאמיתו של דבר הם היו צריכים לאסוף בעצמם וגם להביא אליהם מקורות מידע אנושיים ואמיצים שיסכימו למסור מידע מדויק אבל גם כך לא תמיד הדבר מסתייע.
כך היה בעת החקירה שנערכה בשעתו נגד ראש עיריית חיפה יונה יהב בפרשת קשריו עם מלך החניונים ראובן גרוס, שהוגדר על-ידי המשטרה כמי שעומד בראש ארגון פשע, עלתה על שרטון.
אחרי שהחקירה הצולעת של המשטרה הביאה לסגירת התיק על-ידי הפרקליטות, העבירה אומ"ץ לפרקליטות מסמכים מחשידים נוספים רלוונטיים לחקירה זו, וציינה את שמו של איש ציבור בחיפה שמשום מה לא נגבתה ממנו עדות על-ידי המשטרה למרות שזהותו הייתה ידועה לה. משום מה, בקשתנו לא נענתה.
וכך העדיפו תושבי חיפה את יהב הבעייתי על פניו של ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועץ של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, שזוקף לזכותו את יציקת התשתית של חשיפת כמה פרשות שחיתות שהביאו להדחתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט מתפקידו.
גם חקירתו של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, כחשוד בשורה של עבירות פליליות במהלך שתי הקדנציות שלו, הייתה במידה רבה חובבנית.
אחת התלונות נגעה למערכת יחסיו ההדוקה והמתוגמלת לכאורה של חולדאי עם מיודענו ראובן גרוס.
אומ"ץ העבירה למבקר המדינה חומרים מרשיעים לכאורה, נגד חולדאי ומאוחר יותר הגישה למשטרה תלונות נגד חולדאי וליוותה מקרוב בדאגה את דרכי טיפולה של המשטרה בתלונות הללו.
אשר יגורנו בא. בהמלצת המשטרה הגישה הפרקליטות בשבועות האחרונים כמה כתבי אישום נגד מעורבים בפרשת גרוס. חולדאי הכוכב הראשי יצא יבש למרבה הבושה.

ראשי ערים מסתבכים עם החוק

זמן מה לפני הבחירות הגשנו למחלקת הערערים של משרד המשפטים ערער נגד סגירת תיקו של חולדאי בנסיבות תמוהות.
חולדאי ניצח בבחירות את מתחרהו נקי הכפיים, חבר הכנסת דב חנין. לא מן הנמנע שגם אם היה מוגש נגדו כתב אישום הוא היה נבחר. פתיחת רחובות עדיפה כנראה על שמירת החוק.
רשימת הנבחרים הלא מכובדת של ראשי הערים שהסתבכו עם החוק כוללת את ראש עיריית רמת גן צבי בר, ראש עיריית נתניה מרים פיינברג, ראש עיריית פתח תקוה יצחק אוחיון, ראש עיריית רמת השרון יצחק הוכברגר, ראש עיריית טבריה עובד שוהר, ראש עיריית אשקלון רוני מהצרי, ראש מועצת ראש העין, וראש מועצת יהוד יוסי בן דוד.
מי שמחכך בהנאה את ידיו בגלל הבלימה החלקית של ראש עיריית רחובות המושחת שוקי פורר, שייאלץ להתמודד בסיבוב שני מול עוזי סלנט, לשעבר מנכ"ל קופת חולים מאוחדת, לא יכול לברך עדיין על המוגמר.
התנהלותה של פרקליטות מחוז המרכז בפרשה זו הייתה לאורך התקופה מוזרה ביותר. הייתה סחבת תמוהה בטיפול בחשדות פליליים נגד פורר בשורה של עבירות, חרף המלצת המשטרה להעמידו לדין. פניותיה של אומ"ץ אל פרקליטת מחוז עורכת הדין רחל שיבר לא נענו, ונערכנו להגיש נגדה עתירה.
מינויו של עורך הדין משה לדור לפרקליט המדינה הפיח בנו רוח של תקווה שהטיפול בפרשה יסתיים בהקדם.
גם אחרי שהפרקליטות החליטה להגיש כתב אישום נגד פורר שאמור היה לכלול כמה אישומים חמורים, עדיין הפרשה הייתה רחוקה מסיומה. פרקליטיו של פורר דרשו לערוך לו שימוע ונקטו בתחבולות שונות כדי למשוך הליך משפטי זה עד אחרי הבחירות. תקופה מסוימת שיחקה הפרקליטות לידיהם ופורר מילא פיו שחוק.
אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד, ותמשיך להתריע מפני בחירתו של פורר לתקופת כהונה מסואבת נוספת. כך נהגנו לגבי ראשי ערים אחרים מהליגה של המתעשרים על חשבון הקופה הציבורית שהוא נמנה עליה.
ללא קשר למועד הבחירות, הגישה אומ"ץ לפני זמן קצר, ליחידה הארצית לחקירות הונאה (יחא"ה) תלונה נגד פורר בחשד שקשר בשעתו קשר עם ראש מועצת גזר, פטר וייס.
על-פי החשד, נענה פורר לבקשתו של ראש מועצת גזר והעניק לבעליה של תחנת דלק שהוקמה בצומת ביל"ו בגבול המוניציפלי המשותף - היתר לסלילת כביש יציאה לכניסה הראשית לרחובות.
באופן מפתיע, ואולי באקראי, מועצת גזר העלימה עין על-פי החשד, מכך ששני בניו של פורר - עודד ויואב, הקימו אולם אירועים ללא רישיון ליד קיבוץ נען בתחום שיפוטה. הרישיון הוסדר רק מאוחר יותר. אני מציע גם שלא להתבשם מהעובדה ששני ראשי ערים ותיקים בעלי קופות שרצים מאיר ניצן מראשון לציון וצבי צילקר מאשדוד לא נבחרו מחדש.
ספירת הקולות בעריהם מעלה שהם זכו לתמיכה ציבורית נרחבת והפער בינם לבין מחליפיהם היה מועט יחסית.

השורה הראשונה שהיא גם האחרונה: שום דבר לא השתנה בבחירות הללו. ועל כן, הארץ המושחתת צריכה להמשיך ולהשמיע קול זעקה.

לראש הדף

בגלל השיריונים והצפיפות הרבה ברשימת מפלגת העבודה, ובעיקר נוכח ההתרסקות הצפויה למפלגה, כנראה שלא יצליחו להבחר לכנסת הבאה כמה מחברי הכנסת שדווקא כן ראויים מבחינת הגינותם האישית כך תמשיך העבודה להידרדר במדרון הפוליטי בדרכה לאבדון מוחלט בעזרת נבחרים מושחתים שיעלוזו בכנסת הבאה.

למען האמת ההיסטורית, אני חייב להדגיש בפתח דברי שיש לזקוף לזכותו של יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, את הדחיפה המשמעותית שהוא נתן לפני כמה חודשים להסתלקותו של חברו לשעבר, ראש הממשלה אהוד אולמרט, מהשלטון. האולטימטום שהוא הגיש לאולמרט כתנאי להשארות מפלגתו בקואליציה, דחק את אולמרט לדרך שאין לה מוצא וסלל את הדרך לציפי לבני לרשת אותו בראשות קדימה. בארסנל העשיר של אולמרט עמוס התעלולים, פעלולים, תרגילים, תחמונים, מניפולציות וספינים - לא נמצאה הפעם דרך היחלצות וגורלו נחרץ.
ברק הפר, אמנם, בשעתו התחייבות מפורשת שלא להצטרף לממשלה בראשותו של אולמרט, אותה נתן לחבר הכנסת אופיר פינס תמורת תמיכה בבחירתו לראשות מפלגתו, אבל נורמה זו היא מטבע עובר לפוליטיקאי וכל המוסיף הרי זה משובח.
חרף מאמצי אני מתקשה לשכוח שעד שברק התעשת, באיחור רב, לפעול נגד אולמרט - הוא התעלם לאורך זמן מפרשות השחיתות של ראש הממשלה שנחשפו בזו אחר זו בקצב מסחרר ע"י קומץ עיתונאים אמיצים ובלתי תלויים. ברק עמד מן הצד כאשר שליחו לדבר עבירה של אולמרט, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, פגע במערכת המשפטית ושחק עוד יותר את אמונם של אזרחי המדידה ברשות השופטת. ברק לא יכול היה יותר להבליג כאשר הגועל נפש פרץ בעקבות חשיפת פרשות השחיתות החדשות של אולמרט: קבלת מאות אלפי דולרים במעטפות מזומנים וטיסות לחו"ל במחלקות ראשונות של מטוסים ואירוח פאר מכספיהם של גופיים וולונטריים המטפלים בנפגעי גורל.
מול יצר הסיאוב והתיעוב שהתפשט בקרב אזרחי המדינה הוא לא יכול היה לעמוד מנגד. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. חבל רק שהסתלקותו הסופית של אולמרט נדחתה בכמה חודשים בגלל כישלונה של לבני להקים ממשלה, ונקלענו למצב מביש שבו ראש ממשלה ושר ביטחון במדינה רווית בעיות קיומיות אינם מדברים ביניהם. המוח האנליטי של ברק מסוגל אומנם לחסל אישים מסוכנים מעבר לגבול, הפועלים נגד ישראל ולסכל פיגועים בארץ, אבל לא מסוגל כנראה להתמודד עם בעיות פוליטיות פנימיות, ומנווט את בעליו לצעדים שיש בהם חכמה בסיסית שלפני מעשה. כך, למשל, נכשלה הפשיטה שתכנן ברק בעורף קווי האויב של קדימה במטרה לרסק את המפלגה ולצרפה למפלגת העבודה הפיסחת והחיגרת. בעת הפשיטה כינה ברק, כנראה בעצת שכנו לבניין אחיתופל אדלר, את לבני: "ציפורה"; אבל אחרי שהמבצע נכשל ואדלר חבר ללבני, ברק חזר בו מדבריו על לבני, הכיר ביכולות שלה והחל לשיר את השיר : "ציפי ציפי" בדרכו לממשלה החדשה.
במו"מ הקואליציוני להקמת ממשלה חליפית בראשותה של לבני, עוררו גיחוך הנסיונות שלו לקבל תואר פיקטיבי של "סגן בכיר ביותר" ולחילופין תפקיד של יו"ר אופוזיציה בכנסת, למרות שאינו חבר כנסת.
אחרי שהמו"מ הקואליציוני נכשל והוחלט להקדים את הבחירות לכנסת, חידש ברק את התקפותיו על ציפורה לבני וטען שאינה מתאימה בכלל להיות ראש ממשלה. למרבה הצער לא קיבל ברק זריקת חיסון נגד מחלת הצביעות והוא חלה בה.
מערכת הבחירות לכנסת הציבה בפני ברק בעיה ערכית שקשורה בנורמות ההתנהלות הציבורית שלו ובאורחות חייו הראוותניות. נפשו של הציבור נקעה מהשחיתות השלטונית המפלצתית, ולפי כל הסימנים המעודדים יזכו בעדיפות מועמדים ישרי דרך שיפסיקו את שוד הקופה הציבורית ויהיו סמל באורחות חייהם והתנהגותם. מנהיגת קדימה, ציפי לבני, שזכתה בשעתו באות אומ"ץ בזכות הגינותה השלטונית ואף ציינה זאת בסיפוק ברזומה שלה, תנסה לרכב על הגל הזה למרות שבצמרת מפלגתה מצויים כמה שרים ואישים שנויים במחלוקת מבחינת רמתם המוסרית ואלה יופיעו אתה ברשימה לכנסת. לשם השקיפות אציין כמה שמות: יו"ר הכנסת דליה איציק, השרים רוני בראון, מאיר שטרית, אלי אפללו ורוחמה אברהם, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי.
אומ"ץ עוסקת בימים אלה בפרשות שחיתות חדשות שנוגעות לכמה מהם ותיתן להן בקרוב ביטוי פומבי.

"תכשיטים" גם בליכוד

מנהיג הליכוד בנימין נתניהו חטא אומנם בעבר לכאורה בפגיעה בנושאי מינהל תקין וטוהר מידות, אבל הוא אינו מושחת באורח אישי ולא נטל כספים לכיסו מהקופה הציבורית. נתניהו נקט באחרונה בצעד חכם כאשר צירף לליכוד מחדש את בני בגין, איש פוליטי ישר וסגפן מהסוג הנדיר ביותר. בדרך חזרה הביתה לליכוד איש פוליטי ישר נוסף - השר לשעבר ד"ר עוזי לנדאו, שזכה אף הוא בעבר באות הוקרה של אומ"ץ.
גם ברשימת הליכוד לכנסת צפויים להופיע כמה "תכשיטים" מסוגם של חברי הכנסת ישראל כ"ץ, לימור לבנת, חיים כ"ץ ואחרים, אבל הם בטלים בחמישים לעומת הנבחרת של העבודה. מנהיג מפלגת העבודה אהוד ברק אינו טלית שכולה תכלת וגם לא צבועה בכחול לבן. ביטוי מוחשי לכך ניתן באותה מסיבת עיתונאים שבה נתן לאולמרט את האולטיאטום ונזהר מלהזכיר את מעטפות המזומנים של טלנסקי.
טל זילברשטיין, עוזרו לשעבר של ברק שהסתבך אתו בפרשת העמותות שהוקמו לקראת בחירתו לראשות הממשלה וערק בינתיים לחצרו של אולמרט, הזהיר אותו בפומבי כאשר אמר : "לכל אחד יש את הטלנסקים שלו". בהדרגה נחשף שמטה הבחירות של ברק קיבל תרומות נכבדות במזומן מכמה אילי הון זרים שהיה להם עניין להתחכך בברק שהתמודד על השלטון מול נתניהו. אומ"ץ פנתה באחרונה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה במטרה לחקור ספיחים של אותה פרשת שחיתות ולא תרפה.
פרשת עמותות ברק נחקרה בשעתו ברשלנות ע"י המשטרה, בין השאר משום שאחד הנחקרים הראשים בפרשה זו - עורך הדין יצחק הרצוג, כיום שר הרווחה וששימש אז בתפקיד מרכזי במטה הבחירות - שמר על זכות השתיקה. הרצוג משמש כיום גם כשר הממונה על רשות השידור, ובניגוד לכללי המינהל התקין - מקבל שעות מסך ומיקרופון מוגזמות המסייעות לו לקבל מיקום גבוה ברשימת העבודה לכנסת. אומ"ץ התריעה כבר על כך.
לבקשת אומ"ץ החל באחרונה מבקר המדינה לבדוק ספיח נוסף מתקופת שלטונו של ברק כראש ממשלה שקשור בשדות הגז מול חופי עזה, שהוחזקו ע"י ישראל והועברו ע"י ברק ללא החלטת הממשלה לרשות הפלשתינית.
מבקר המדינה לא סיים עדיין את בדיקתו בפרשת הקמתה של חברה להיכרות עם אישי שלטון שהקימה לפני כמה חודשים נילי פריאל, רעייתו של ברק, שהחלה לגבות אלפי דולרים מכל לקוח תוך ניצול ציני של תפקיד בעלה כשר הביטחון. העובדה שהחברה נסגרה בינתיים אינה מעלה ואינה מורידה מחומרת המעשה.

הכוורת המשוריינת בחלקה של מפלגת העבודה, כוללת מועמדים נוספים בעלי קופות שרצים:

• המשוריין במקום 6 ברשימה - בנימין (פואד) בן-אליעזר - שנחלץ בעבר בתפקידיו הציבוריים והממלכתיים מכמה פרשות      שחיתות אישיות, הוכיח את רדידותו המוסרית גם בפרשות של זיופים וקניית קולות במפלגת העבודה שחלקן עדיין נבדקות ע"י רשויות החוק.
• שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ, חשוד בביצוע עבירות פליליות בהתנהלות הכספית של המפלגה בתקופת כהונתו כיושב-ראשה. בחלק מהעבירות הללו שיתף איתו פעולה, עפ"י החשד, מזכ"ל המפלגה חבר הכנסת איתן כבל, משוריין במקום מספר 7 ברשימה לכנסת. אומ"ץ הגישה למשטרה ולמבקר המדינה תלונת נגד השניים.
• שר החקלאות שלום שמחון משוריין במקום מספר 12 ברשימה לכנסת. הוא בועט קבוע בכללי המינהל התקין וטוהר המידות, ורק באחרונה חשף העיתונאי משה ליכטמן ב'גלובס' פרשות שונות הקשורות בסידורים אישיים ובהעדפות למקורביו בהם יש ערך מוסף כספי. מבקר המדינה בודק את הממצאים. אומ"ץ חשפה בשעתו פרשת שחיתות נוספת - של נסיעות לחו"ל במטוסי החברה להטסת מטענים ק.א.ל של שמחון ובני משפחתו. מבקר המדינה בדק את המסמכים שהעברנו אליו והמליץ על חקירת משטרה. החומר מצוי עתה בפרקליטות.

בגלל השיריונים והצפיפות הרבה ברשימה, ובעיקר נוכח ההתרסקות הצפויה למפלגה, כנראה שלא יצליחו להבחר לכנסת הבאה כמה מחברי הכנסת הראויים מבחינת הגינותם האישית: עמי איילון, מתן וילנאי, אבישי ברוורמן, אופיר פינס, שלי יחימוביץ, קולט אביטל ואורית נוקד. כנראה שלא יהיה מקום גם לשחקן החיזוק העיתונאי, דניאל בן סימון, שרצה לחקות את שלי ולחצות את הקווים.
וכך תמשיך העבודה להידרדר במדרון הפוליטי בדרכה לאבדון מוחלט בעזרת נבחרים מושחתים שיעלוזו בכנסת הבאה.

לראש הדף

ליברמן הוא שועל קרבות פוליטי ותיק שאינו מסתפק בחבלה בכרמים אלא אוהב להבעיר מדורות גדולות כמו פירומן מיומן ובעת הצורך להתעטף באיצטלא של רב טפסר במערכת הכיבוי הממלכתית.

בימים האחרונים טיפס מחדש לראשות "מצעד הפזמונים הפוליטי" מנהיגה של מפלגת "ישראל ביתנו", חבר הכנסת אביגדור ליברמן, אחרי שהציע מעל בימת הכנסת לנשיא מצרים חוסני מובארק ללכת לכל הרוחות. ליברמן עשה חסד של שקר עם מובארק כאשר נמנע מלשלוח אותו גם אל כל השדים הפזורים במזרח התיכון.
ליברמן לא הסתפק בכך ובראיון טלוויזיוני עמו בערוץ 2 הזהיר מפני פריסת יחידות של הצבא המצרי בגבול הדרומי - דבר המרמז לדבריו על כוונות זדון שיש למצרים כלפי ישראל.
רק מי שהוא בור ועם הארץ בתחום הפוליטי לא מבין שצעדיו האחרונים של ליברמן נועדו בראש ובראשונה להעלות אותו על המפה לקראת הבחירות הקרובות.
בהקשר לכך, ליברמן כבר הכריז על עצמו בשלטי פרסום מאירי עיניים שהוצבו בצמתים שהוא "מנהיג חזק" ובכך הוא סותם את הגולל על האופציה לחפש מנהיג חזק אחר לקראת הבחירות במדור "דרושים מנהיגים".
ליברמן הוא שועל קרבות פוליטי ותיק שאינו מסתפק בחבלה בכרמים אלא אוהב להבעיר מדורות גדולות כמו פירומן מיומן ובעת הצורך להתעטף באיצטלא של רב טפסר במערכת הכיבוי הממלכתית.

על פיו יישק דבר

ליברמן הציע בשעתו להפציץ את סכר אסואן ובכך הוכיח שהיד שלו לא רועדת כאשר היא מבקשת ללחוץ על ההגה.
את גלעד שליט הציע ליברמן לשחרר תמורת הבערת תחנות הדלק ומתקנים חיוניים אחרים ברצועת עזה. אין לו כל בעיה להבעיר את הרצועה ולקפח את חייהם של חפים מפשע.
ליברמן הבהיר באחרונה שיש לנקוט ביד חזקה יותר כלפי ערביי ישראל שאותם הוא רואה כאוייבים, לא פחות מאשר החיזבאללה. בשעתו הציע ליברמן לערוך חילופי שטחים ביו"ש תמורת שטחים באזור ואדי ערה ובעצם התכוון לטרנספר.
אף אחד ממניין חברי הכנסת האחרים של "ישראל ביתנו" שליברמן בחר אותם אישית בתוקף תפקידו כמרכז מפלגה, לא מעז להרים ראש ולמחות על הצעות חסרות אחריות של היו"ר.
למנזר השתקנים הזה שייכים גם חברי הכנסת של הסיעה בעלי הרקע הביטחוני יצחק אהרונוביץ', לשעבר סגן המפכ"ל, וישראל חסון, לשעבר בכיר בשב"כ.
האופוזיציונר היחידי של ליברמן הוא ליברמן עצמו.
על פיו ישקו כל הדברים וכל מי שלא מתאים לו - יישק לו.

חברו הטוב של אולמרט

סולם הערכים האידיאולוגי מבית מדרשו של ליברמן מבוסס בעיקרו על אינטרסים קצרי מועד שעומדים לעיתים בניגוד גמור למצעה של המפלגה שחובר בידי ליברמן בכבודו ובעצמו.
כך, למשל, החליט בשעתו ליברמן הקיצוני ימני להציל את הקואליציה הקורסת של חברו הטוב אהוד אולמרט המקשר השמאלי ולהצטרף לממשלתו. העובדה שאולמרט רוצה לחלק את ירושלים שעומדת על ראש שמחתו של ליברמן ולפנות ישובים ביהודה ושומרון, בהם נוקדים - היישוב שבו מתגורר ליברמן לא הפריעה לו במיוחד.
לאולמרט ולליברמן יש גם רקע משותף שאינו מחמיא במיוחד.
שניהם נחקרים סידרתיים במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות. שניהם השתלחו במשטרה בהזדמנויות שונות במטרה להפחיד את החוקרים שלא חדלו להתעניין ולחקור כיצד עלה בידיהם של אולמרט וליברמן להתעשר במהלך שירותם הציבורי.
אומ"ץ הזדרזה להגיש אז עתירה לבג"צ באמצעות עורך הדין בועז ארד במטרה שהמשטרה תגלה את מהות החשדות שקיימים נגד ליברמן לפני שחברי הכנסת יתבקשו לאשר את צירופו של ליברמן לממשלה, אך לצערנו העתירה נדחתה.
לאולמרט לא הפריע כלל להיענות לבקשתו של ליברמן ולמנותו לשר לעניינים אסטרטגיים שנחשף למידע מסווג סודי ביותר.
לתנועת אומ"ץ דווקא הפריע מאוד שסודותיה הכמוסים ביותר של המדינה נחשפים בפני ליברמן בגלל רמתו המוסרית השנויה במחלוקת וקשריו העסקיים הבינלאומיים העלומים.
התרענו כך בשעתו בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני גורמים נוספים והובהר לנו שליברמן קיבל סיווג ביטחוני גבוה כאשר כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופה שבה כיהן ביבי כראש הממשלה.
כבר באותה תקופה ניתן היה ללמוד על אופיו חסר המעצורים ויושרו המפוקפק של ליברמן שלא השתנה בהרבה מאז שהיה בצעירותו שומר בארים.

סטירה לליברמן

לא הייתה לו בעיה לעשות מעשה נבלה ולהעליל עלילה זדונית מלווה בהשמצות על מנהל לשכת ראש הממשלה דאז פנחס (פיני) פישלר, כיום עורך דין מוערך.
פישלר שילם את המחיר ונאלץ לפרוש רק משום שלא היה מוכן להיות "יס מאן" של ליברמן ולציית גם להנחיות בלתי חוקיות או בלתי ראויות.
ביבי לא מחה בידו של ליברמן. פישלר ניהל מערכה ציבורית ומשפטית מוצלחת לטיהור שמו. הפנקס נשאר פתוח אחרי שהיד רשמה.
ליברמן בעל האגו המנופח החליט לנצל את גלי העלייה הגדולים מברית המועצות המתפצלת, פרש מן הליכוד ופתח לו בקריירה פוליטית עצמאית שבמהלכה כיהן כשר התחבורה וכשר התשתיות, שני משרדים בעלי אופציות כלכליות.
בבחירות הקודמות שבהן נחל הליכוד מפלה צורבת גבר עליו ביבי במנדט אחד בלבד והחמיץ את תפקיד ראש האופוזיציה.
ליברמן שידר אז שהוא ראוי יותר מביבי להיות בבוא העת ראש הממשלה וציפה לסיום הקריירה הפוליטית של הבוס לשעבר.
ביבי נכשל בתפקיד שוטף של ראש אופוזיציה אבל הוכיח שקדנות רבה בבניית האלטרנטיבה לקדימה.
אין ספק שצירופם של בני בגין ושל מועמדים אטרקטיביים אחרים לרשימת הליכוד מהווה סטירה על לחיו הפוליטית הימנית של ליברמן.
אבל לא איש כליברמן יגיש את לחיו הפוליטית השנייה.

רומן ליברמן-פרידמן

גם ליברמן מכין רשימת כוכבים משלו ללא כל צורך להתמודד בפריימריז. אחרי שהוא צירף כבר את שגריר ישראל לשעבר בארה"ב דני אילון, מבקש עכשיו ליברמן לצרף לא פחות ולא יותר מאשר את שר המשפטים הנוכחי פרופ' דניאל פרידמן שלא מתמודד ברשימת קדימה.
ציפי לבני, ששימשה באחרונה שומרת ראשו של פרידמן במו"מ הכושל להקמת ממשלה בראשותה, החלה להתנער ממנו בימים האחרונים.
אולמרט הביא את פרידמן לחיים הפוליטיים כדי שישרת את האינטרסים שלו ויתעמת עם המערכת המשפטית, ולליברמן מתאים בהחלט לאפשר לפרידמן להמשיך במלאכתו הבזויה.
אם פרידמן יפול ברשתו של ליברמן הוא עשוי להתנות את הצטרפותו לממשלה בראשותו של נתניהו,  בהמשך כהונתו של פרידמן כשר המשפטים - על כל המשתמע מכך.
למרות הפער הצפוי על-פי הסקרים בין הליכוד ל"ישראל ביתנו" בתוצאות הבחירות הקרובות, לליברמן יש חלום גדול להתמנות כשר הביטחון הבא של מדינת ישראל למרות שלנתניהו יש מועמדים בעלי עבר ביטחוני עשיר.
ליברמן לא יכול להתמנות כשר לביטחון פנים מאחר שתלויות ועומדות נגדו עדיין חקירות משטרתיות.
משום כך הוא חותר עתה להיות שר ביטחון החוץ ואנחנו עלולים לשלם מחיר כבד.
ביבי, ראה הוזהרת!

לראש הדף

יש לי חשש שאולמרט מעדיף בכלל שאת הממשלה הבאה יקים בנימין נתניהו שהיה בעבר אויב פוליטי מר שלו אך בתקופה שבה כיהן כראש האופוזיציה החריש מול הגל הסוער של מעשי השחיתות שלו.

ומודה ועוזב לא ירוחם. נראה שגיליתי ברוב עוונותיי פזיזות יתרה כאשר כתבתי באתר זה מאמר פרידה מאולמרט ערב התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה והכתרתי אותו בכותרת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה".
ברוב תמימותי הידועה לשמצה האמנתי שאזרחי המדינה ריצו כבר שני שליש מהעונש שהוטל עליהם לסבול קדנציה שלמה בת למעלה מ-4 שנים בחברתו של האיש הפוליטי המושחת ביותר בתולדות המדינה.
לרוע מזלם של האזרחים התעלמה "ועדת השחרורים" בראשותו של הרב עובדיה יוסף המתקראת "מועצת חכמי התורה" מהתנהגותם הטובה והחליטה: להאריך את כהונתו של אולמרט בכמה חודשים נוספים ובכך להוסיף להם מרורים.
עובדי לשכת ראש הממשלה של אולמרט החלו לפרק את הארגזים שבהם נארזו ונחתמו חפצים ומסמכים אישיים של אולמרט. יורם טרובוביץ, יו"ר המטה של אולמרט שהקדים להתפטר ולקפוץ מהספינה הטובעת, ממתין עתה להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אם יוכל להמשיך לנהל מגעים בטורקיה בנושא השלום למרות שנפרד מתפקידו הממלכתי.
למרות שהוא עומד בראש ממשלת מעבר יעשה אולמרט מעל ומעבר כדי לקבוע עובדות בשטח ולא יהסס לחתום על הסכמים בר"ת, כי שמתיר לו החוק, בדרך שתחייב את הממשלה הבאה.
אולמרט רוצה אולי להיכנס להיסטוריה כמי שחתם על הסכם שלום עם סוריה ובכך להצטרף למועדון של ראשי הממשלות שקדמו לו בחתימת הסכמי שלום: מנחם בגין (עם מצרים) ויצחק רבין( עם ירדן). אבל בניגוד להם רמת השחיתות האישית המפלצתית שלו תהיה בעוכריו: אין לי ספק שאחרי שיוכחו אשמותיו הפליליות הכבדות ולא יהיה מנוס מלשלוח אותו לתקופת מאסר לא יקראו על שמו שדרות או רחובות. אולי בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים.
בפסק הזמן הנוסף שניתן למשפחת אולמרט תוכל רעייתו עליזה להמשיך בלי לחץ את המו"מ לרכישת הבית בצהלה שהיא ואהוד מתכוונים לעקור אליו אחרי שסו"ס יפנה את מקומו כראש הממשלה. עליזה לא צריכה להיות מוטרדת מהשפל הכלכלי שמאיים על העולם ומתחיל לתת את אותותיו גם בישראל. התשתית הפיננסית האיתנה של המשפחה שנוצרה במהלך שירותו הציבורי של בעלה מבטיחה סידור בחיים לנכדיה וניניה.
אולמרט נהג לאורך השנים לקונן באזני בני המשפחה המורחבת וחבריו הקרובים, בהם דן מרגלית, על מצבו הכספי הדחוק אבל הגיע הזמן שרעייתו תפנים את העובדה שהוא עבד על כולם כל הזמן והיא נשואה למיליונר כבד, גם אם בעלה לא חשף בפניה את כל סודותיו והשקעתיו הפיננסיות.

כסף זו לא הבעיה

למשפחת אולמרט לא תהיה בעיה לגייס מהמקורות הגלויים שלה מימון לרכישת הבית. בחשבונות הבנק של המשפחה מצוי הסכום המופקע של 2.7 מיליון דולר ששולם בעבירת שוחד לכאורה עבור הבית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים.
גם הבית ברחוב כרמיה שנרכש בעבירת שוחד שנייה ניתן למימוש תמורת סכום נאה, שלא לדבר על הדירה ברחוב שינקין בתל אביב שנמכרה לאולמרט בהנחה חריגה.
העובדה שדווקא ביום שבו נתבשרו אזרחי המדינה כי לא עלה בידה של ציפי לבני להקים ממשלה ומשום כך ימשיך אולמרט את תפקידו עד הבחירות צצה פרשת שחיתות חדשה של אולמרט.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב העיד במשפטו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון עד מדינה שגילה כי בנוסף למעטפות עמוסות הדולרים שהעביר להירשזון מכספי הסתדרות העובדים הלאומית מסר בהזדמנות מסוימת מעטפה חתומה גם לאולמרט.
אולמרט ידוע לא רק כאוהד מושבע של בית"ר ירושלים אלא אוהד מושבע יותר של מעטפות מזומנים. העדות שמסר חברו לשעבר משה טלנסקי על מעטפות מזומנים בסכומים גדולים שהעביר לאולמרט בהזדמנויות שונות בעת פגישותיהם בארה"ב היא רק קצה של קרחון ירוק ורחוק על מעטפות שמסרו אחרים.
שולה זקן, מזכירתו הוותיקה של אולמרט שבאה השבוע על סיפוקה ללא ספק אחרי הארכת תקופת כהונתו, והתבכיינה באחרונה בתקשורת על העוול שנגרם לה לטענתה בגלל שתיקתה בחקירת המשטרה ונאמנותה העיוורת לאולמרט, מכירה כנראה חלק מהם.
תנועת אומ"ץ העבירה באחרונה ליחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה מידע כתוב על מעטפת מזומנים שנתן לכאורה יהלומן ישראלי לאולמרט במלון בניו-יורק. אולמרט העיר באותה הזדמנות בבדיחות דעת שהוא מקווה שאין מצלמות בחדר. בשלב זה לא ברור אם הפרשה תיחקר.
אבל אין צורך להרחיק לארה"ב כדי לגלות את פרצופו האמיתי של אולמרט. אילו הייתה המשטרה עושה חפירה לעומק סביב מערכת היחסים העסקית שהייתה קיימת לאורך השנים בין אולמרט לבין הירשזון, הייתה מגלה כמה עובדות מאלפות. במו עיני ראיתי בעבר את השניים באקראי נכנסים לבנק מסוים בציריך.
לצערי, נתקעה גם חקירת המשטרה בפרשת הלוואה כספית שהעניקה הסתדרות העובדים הלאומית למטה הבחירות של אולמרט לעיריית ירושלים בתקופה שהירשזון שימש כיו"ר של גוף ציבורי זה. עד היום לא הוחזרה ההלוואה.
אולמרט נהג לאורך השנים ליטול הלוואות מאנשים שונים שהוא הטיב עמם בתפקידיו הציבוריים ולא טרח להשיבן. המשטרה חשפה בשעתו הלוואה נדיבה שאולמרט קיבל בנסיבות תמוהות מאיש העסקים הישראלי הבינלאומי אברהם סוחמי. אולמרט אמר שהוא מתכוון לפרוע את ההלוואה בראשית 2009. אומ"ץ מתכוונת ללוות את הטקס המיוחד וחסר התקדים שבו אולמרט מחזיר הלוואה.

פועל מאחורי הקלעים

התקשורת הסעיינית של אולמרט שסתמה עליו את הגולל מוקדם מדי והחלה ללטף את לבני נקלעה השבוע לסחרור בניסיונותיה לשטוף את מוחם של אזרחי המדינה. אולמרט המסכן הוצג כמי שנכפה עליו להמשיך בכהונותיו וזכה לשבחים על כך ששמר על התנהגות מכובדת, לא התערב במו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה, לא הפריע, לא נשא נאום מדיני בכנסת וספג בשקט את עלבונו על כך שבמשך כל התקופה לבני לא טרחה להתקשר אליו ולשתף אותו במה שקורה.
התקשורת לא חשפה לעומת זאת מהלכים שנעשו מאחורי הקלעים. אולי כדאי שתשכיל ותדע את העובדות לאשורן. אולמרט הנוקם והנוטר לא רצה לתת לשני שנואי נפשו ציפי לבני ואהוד ברק שפעלו להדחתו את התענוג להקים ממשלה ולחגוג בימים שהוא נוטש את כסאו בבושת פנים וממשיך להתבוסס בחקירות של המשטרה.
אולמרט היה זה שעודד בשעתו את שאול מופז להתמודד מול לבני והתאכזב מהפסדו הצורב בהפרש של 400 קולות. הוא היה זה גם שהעביר מסרים למופז להתנגד להקמתה של ממשלה צרה בכך סייע לטרפד את הקמתה של הממשלה החדשה. מופז יצא לרגע מכלל שליטה ורצה להמשיך במלאכה במקום שבו נכשלה לבני ולנסות להקים ממשלה בברכתו של הנשיא שמעון פרס אך מהלך זה נבלם.
ריח הבחירות שבשער עודד בימים אלה כמה מראשי קדימה, בהם נאמנו, יו"ר ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי, לתבוע מאולמרט לצאת לנבצרות ולאפשר ללבני להתמודד מכיסא ראש הממשלה (בפועל), כפי שעשה אולמרט עצמו אחרי הנבצרות של אריאל שרון.
לאולמרט אין כל כוונה לעשות זאת. לדידו, דווקא הנגבי שנגדו מתנהל בשנה האחרונה משפט פלילי על מינויים פוליטיים היה צריך לצאת מזמן לנצברות אישית.
יש לי חשש שאולמרט מעדיף בכלל שאת הממשלה הבאה יקים בנימין נתניהו שהיה בעבר אויב פוליטי מר שלו אך בתקופה שבה כיהן כראש האופוזיציה החריש מול הגל הסוער של מעשי השחיתות שלו. אני צופה שלבני וברק יספגו בשבועות הקרובים ממקורות עלומים פרסומים שיציגו אותם באור שלילי. התחמושת כבר מוכנה. עוד יהיה שמח.
התקווה היחידה היא שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שמגלה, משום מה, רפיסות בעניין הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, יתעשת ויזרז את הגשת כתב האישום נגד אולמרט ואז נשתחרר סופית מעונשו של האיש המושחת הזה.

לראש הדף

גם אם חלק מהרפורמות המשפטיות שיזם פרידמן הינן חיוניות למען הצדק והיעילות המשפטית, העובדה שהוא פועל כמו פיל מועד במשרד המשפטים סווגו אותן מראש כחלק מאמצעי הלחימה שלו.

לשבחו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן דברן בלתי נלאה יאמר, כי בשבועות האחרונים שבהם התנהל מו"מ להקמת ממשלה חדשה הוא החריש.
פרידמן שתק בשעה שמנהיגה של מפלגת העבודה שר הביטחון אהוד ברק, לשעבר הסגן הבכיר ביותר בממשלתה הוירטואלית, התנה את הצטרפות מפלגת העבודה לממשלה שלא קמה תמורת ראשו של שר המשפטים.
למזלו של פרידמן העניקה לו ציפי לבני אורך נשימה. ראשית הודיעה נחרצות כי אולי תסכים לכך שכמה תלתלי ראשו יגזמו אבל הראש יישאר במשרד המשפטים.
פרידמן החשה גם נוכח דרישתו הרפה יותר להחליפו שהוגשה ע"י יו"ר מר"צ, חבר הכנסת חיים אורון (ג'ומס), שותף נוסף בקואליציית הצללים של לבני. גם הפעם הוכיחה ציפי כושר מנהיגות ופוליטיקה נקייה וסירבה בנימוס.
פרידמן מילא את פיו מים וישב השבוע סביב שולחן הממשלה בישיבתה הראשונה של הכנסת ולא החליף כמעט מילה עם השרים שישבו בסמוך לו. אפילו התעלול של הח"כית לשעבר פנינה רוזנבלום שגרם לפרץ גלי צחוק באולם המליאה לא העלה על פיו חיוך.
ספק אם פרופ' פרידמן יתמודד בבחירות הקרובות לכנסת מטעם קדימה. פרידמן לא טרח עד כה להצטרף רשמית לממשלה והיה למעשה נטע זר שקיבל מינוי של שר משפטים ע"י אהוד אולמרט על תקן של מוציא ומביא ותוקף ובולם את המערכת המשפטית. אולמרט האמין גם שיעלה בידו של שר המשפטים החדש לשנות את התחיקה שתבטיח את הקפאת חקירות המשטרה שנחתו עליו בזו אחר זו עד לסיום תקופת כהונתו ב-2010.
פרידמן מבין עתה כי הוא עומד בפני שוקת פוליטית שבורה. פטרונו אולמרט רב המושחתים עוזב בקרוב בבושת פנים את כס ראש הממשלה ובן בריתו, המשנה לראש הממשלה חיים רמון, האיש שנושא על גבו אות קלון של הטרדה מינית לא מתכוון להציג את מועמדותו לכנסת הבאה.
אבל טועה מי שסבור שפגיעותיו הרעות הסתיימו. שנואת נפשו, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, סבורה אומנם שממשלת מעבר מוגבלת בסמכויותיה ומשום כך התנגדה באחרונה שהוועדה לבחירת שופטים תמשיך את עבודתה אבל לפרידמן יש אג'נדה משלו.
שובו של אולמרט למרכז הבמה הפוליטית עד שתוקם ממשלה חדשה יאפשר לפרידמן להמשיך במסע הצלב שהוא מנהל נגד המערכת המשפטית בברכתם של אולמרט ושל רמון.
גם אם חלק מהרפורמות המשפטיות שיזם פרידמן הינן חיוניות למען הצדק והיעילות המשפטית, העובדה שהוא פועל כמו פיל מועד במשרד המשפטים סווגו אותן מראש כחלק מאמצעי הלחימה שלו.
קרוב לודאי שבתוך זמן קצר יתחדשו קרבות הרחוב בין פרידמן וסייעניו לבין ביניש ותומכיה שעלולים להתפשט לגזרות משפטיות נוספות.
הציר המרכזי תהיה השאלה המשפטית לגבי סמכויותיה של ממשלת המעבר. אין לי ספק ששר המשפטים ייתן לכך פרשנות משלו שתהיה שונה אפילו מזו של פרשנים משפטים בלתי תלויים.
יש רק תקווה אחת באופק הקרוב והיא שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט להגיש כתב אישום משולב נגד אולמרט בתקופת כהונתה של ממשלת המעבר.
אם אולמרט לא יקיים את התחייבותו לפרוש מיד מתפקידו יחייבו הבג"צ לצאת לנבצרות מיידית. במקרה זה לא יעזור לפרופסור למשפטים דניאל פרידמן פלפול משפטי שבממשלת מעבר אין התפטרויות. יקוב הדין את פרידמן.

לראש הדף

ההר של הציפיות הוליד שבעה עכברים קטנים שמדי פעם יצאו מחוריהם כדי לנסות לכרסם בעוגת התקציב הלאומית על תקן של שליחי ציבור מדומים. מאזן הפעילות של "גיל" למען הגמלאים בשתי שנות קיומה הינו אפסי.
 
בין אם יעלה בידיה של ציפי לבני להקים בראשית השבוע ממשלה חדשה ובין אם לאו דבר אחד ברור מעל לכל ספק: הפוליטיקה הישראלית נחשפה בשבועות האחרונים מחדש במלוא עליבותה, כיעורה וסאובה.
אחד מאלה שתרמו לכך ללא ספק תרומה אישית נכבדה הוא משה שרוני, יו"ר סיעת הגמלאים (גיל) בכנסת לשעבר, והחל מהשבוע גם בהווה, אדם חסר ערכים וחשוד סדרתי בפלילים, שאמר באקראי בראיון ב"קול ישראל": "למדתי שבחיים הפוליטיים הכול מותר וכך אני נוהג".
ואמנם שרוני נתגלה כלוליין פוליטי שיכול להופיע ככוכב בכל קרקס. עוד נחזור בהמשך להתנהגות של שרוני שמעטה בושה וכלימה על התואר "זקני העדה".
אם אינני טועה חלק נכבד מבוחרי רשימת הגמלאים "גיל" בבחירות לכנסת ב-2006 היו צעירים שייחלו לכך שיקום גוף פרלמנטרי בעל משקל שידאג להבטחת הפנסיה וקצבת זקנה נאותה להוריהם, לסל תרופות רחב, לצמצום מצוקת האשפוז ועוד.
קבוצת בוחרים נוספת כללה כאלה שמאסו במפלגות הקיימות וסברו לתומם כי חברי כנסת שנושקים את שנות השמונים עשויים להביא דווקא מכובדות.
הדוגמא החיה הוא נשיא המדינה הצעיר הנצחי שמעון פרס בן ה-85 שפינה את מקומו כזקן חברי הכנסת לרפי איתן בן ה-82 שעמד בראש הרשימה לכנסת וזכה בתואר מכובד זה אוטומטית מבלי שכיהן קודם לכן כחבר כנסת.
בדרך אל הכנסת לא היסס איתן, איש עסקים בינלאומי, בעל העבר הביטחוני המגוון והתואר הלא מכובד: "רפי המסריח": לעשות שני מעשי נבלה אופייניים לו.
תחילה חשף בראיון בידיעות אחרונות סוד מבצעי של המוסד באירופה שיצר אי נעימות רבה. לאחר מכן הטיל דברי שיקוצים במרגל הישראלי פולארד הנמק בכלא האמריקני, שאיתן היה מפעילו ומאז הפקיר אותו והעדיף את מותו על שחרורו.

הפתעה בבחירות

כדאי אולי לציין כי רשימת "גיל" הייתה הפתעת מערכת הבחירות האחרונה כאשר זכתה ב-7 מנדטים, ששה מהם קשישים אלמונים וקשקשנים שחובשים את ספסלי הכנסת מבלי שהתכוונו ונערכו לכך. לאמתו של דבר ההסכם הקואליציוני הבטיח לסיעת הגמלאים יכולות בלתי נדלות.
איתן נבחר כשר לענייני גמלאים במשרד מיוחד שנתפר עבורו ועמיתו יעקב בן יזרי (שגבר על שרוני בהצבעה פנימית) נבחר כשר הבריאות, תפקיד שמאפשר לטפל באינטרסים החיוניים של בני הגיל השלישי. חברי הסיעה האחרים שובצו בוועדות כנסת שונות בעמדות שבהן היו יכולים להשפיע ואפילו להכתיב מהלכים.
אבל בפועל, ההר של הציפיות הוליד שבעה עכברים קטנים שמדי פעם יצאו מחוריהם כדי לנסות לכרסם בעוגת התקציב הלאומית על תקן של שליחי ציבור מדומים. מאזן הפעילות של "גיל" למען הגמלאים בשתי שנות קיומה הינו אפסי.
המפלגה לא השכילה להיות ראש חץ במאבק ציבורי נגד האלימות בזקנים שהגיעה לממדים מפחידים, לא טיפלה במעשי התעללות מתמשכים בקשישים המתגוררים בבתי אבות, לא התמודדה עם העוני והדלות באוכלוסיית חסרי הישע המבוגרים, לא התייצבה לימינם של נפגעי הנאצים שנעשקו על-ידי המדינה, לא הטיבה את תנאי הקצבה של האוכלוסיה הבוגרת ולא הבטיחה את שמירת כבודם וזכויותיהם של פנסיונרים במקומות עבודתם.
פרק מביש בפני עצמו הוא כישלונו של שר הבריאות שעד היום לא השכיל להבין את מידת האחריות המיניסטריאלית הרובצת עליו ולא הפנים את מחויבותו לציבור שולחיו ובני משפחותיהם.
הניסיון שצברה תנועת אומ"ץ בשנתיים האחרונות במגעיה עם משרד הבריאות בנושאים חברתיים שהיא עוסקת בהם הינו עגום ביותר. לעתים נדמה היה לנו שלפקידות הבכירה במשרד נוח בחברתו של שר שלא מתפקד גם אם הוא טרחן בלתי נלאה.
לעומת זאת הצטיינה סיעת הגמלאים בפרשות של מנהל לא תקין למכביר, בתלונה על הטרדות מיניות של אחד מחברי הכנסת בעובדת הסיעה, מריבות פנימיות בלתי פוסקות ובתככים למכביר.
אחד המעגלים המצחינים הללו נסגר השבוע כאשר המשטרה המליצה להעמיד לדין את חבר הכנסת משה שרוני בחשד לביצוע מעשה מרמה והפרת אמונים בכספי הסיעה. בתקופה שבה כיהן כיו"ר הסיעה, כפיצוי על אי בחירתו כשר.
שרוני התגלה כרודף כבוד וכסף אובססיבי כאשר גרר שנים מחבריו לסיעה לפילוג שמשמעותו קבלת תקציב נפרד ויכולת תמרון פיננסית על חשבון הקופה הציבורית.

הצדק החברתי

תחילה ניסו שלושת המוסקטרים הללו להתחבר תמורת אתנן אל ארקדי גאידמק שהמציא את ה"צדק החברתי". כשהדבר לא הסתייע בידם בגלל התנגדות הכנסת ניסו שלושת המורדים להתחבר אל תנועת צומת שהוקמה בעבר ע"י השר המנוח רפאל איתן המוחזקת כיום כמפלגת מדף ע"י משה גרין.
הקשר בין שלושת רודפי הצדק החברתי לבין צומת נוצר בדרך אופיינית ע"י חבר הכנסת חנן גלזר: אחד משלושת חברי הכנסת המורדים שחברתו לחיים מעסקת בצומת.
חבר הכנסת גלזר נתגלה כ"תכשיט' לא קטן'. בשעתו הגישה נגדו אומ"ץ תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על כך שחברתו משתמשת במכונית הפרלמנטרית שלו. הוא נחלץ מהתלונה בנימוק שהיא מסיעה אותו.
ההרפתקה הפוליטית עם צומת הסתיימה אחרי שגרין האשים בימים אלה את שרוני בכך שנטל מצומת, לכאורה במרמה, הלוואות כספיות. הנושא תלוי ועומד בבית המשפט. אולי זו הסיבה שעקבותיו של חבר הכנסת גלזר נעלמו בשעה ששרוני חבר מחדש עם חברת הכנסת המורדת לחיקה של גיל אבל לא הצליח להביא אתו את גלזר הכועס על הקומבינה הכספית.
הדרך חזרה למפלגת האם החלה אחרי התפטרותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ותחילת המגעים להקמת ממשלה חדשה בראשותה של לבני. תחילה ניסה שרוני להקים ברית פוליטת עם מפלגת העבודה. מנהיגה של המפלגה שלא הצליח לזהות במוחו האנליטי עת אופיו ההפכפך של שרוני הזדרז לברך על המוגמר. ונשאר עם הלשון בחוץ. שרוני נטש אותו וחזר לגיל ולתפקידו הקודם כיו"ר הסיעה
במסגרת ימי הדבש המעטים שהיו לברק ושרוני הצליחה מפלגת העבודה לקבל במסגרת ההסכם הקואליציוני עם קדימה הבטחות כספיות בהיקף של מאות מיליוני שקלים לציבור הגמלאים.
זו הסיבה ששר הגמלאים רפי איתן התעורר סו"ס באיחור רב מתרדמת הקיץ שלו וביקש להתחיל מו"מ קואליציוני עם קדימה. במקביל החל איתן לנהל מאחורי גבה של לבני, שאינה מגלה עירנות מספקת, מגעים שקטים עם בנימין נתניהו לבחינת אפשרות של שיתוף פעולה ואפילו מיזוג לקראת הבחירות הבאות.
השרים וחברי הכנסת הגמלאים מבינים היטב גם ללא סקרים כי בבחירות הבאות תתרסק המפלגה ומבקשים לשריין לעצמם כבר עתה מקומות לכנסת הבאה. כמו שנאמר "עד 120". ממש כמספרם של חברי הכנסת.

לראש הדף

המצע של ש"ס מסתכם במילה אחת "כסף". כסף מעוור כידוע עיני צדיקים, אבל את עיניהם של ראשי ש"ס הוא דווקא פוקח.

אזרחי המדינה עוקבים בימים האחרונים בעניין רב סביב השאלה האם יעלה בידיה של ציפי לבני לצרף לממשלה שבדרך את שס, שריבונו של עולם דואג תמיד שהיא תהייה לשון מאזניים.
זו אולי הסיבה שאין כמעט מנהיג ישראלי שלא שיחר לפתחו של הראשון לציון בניסיון לרתום את שס לעגלתו. ציפי לבני, רחמנא ליצלן, היא, מה לעשות, אישה ועדיין אין לה הכשר לבוא בגפה לביתו של הרב אבל רק עד להודעה חדשה.
רבני שס ליברלים יותר בתחום הנוכחות הנשית הזרה בחברת גברים בהשוואה לרבני אגודת ישראל ודגל התורה שמקפידים ליישם את התפילה "שלא עשני אשה" ומקפידים להתרחק מהן משל הן מוקצות מחמת מיאוס. אבל מכאן ועד שיבוצה של אשה ברשימת שס לכנסת עדיין הדרך רחוקה. ההלכה קובעת, כידוע, שנשים דעתן קלה. להוציא כמובן את ציפי לבני שדעתה תהיה כבדה אם היא תתרצה לתביעותיה של המפלגה.
שס הינה, ללא ספק, מפלגה ייחודית וחריגה בנוף הפוליטי הישראלי. מנהיגה הרוחני של שס, הרב עובדיה יוסף, קובע למעשה את שמותיהם ומיקומם של חברי הכנסת ברשימה והם מחויבים בהצבעותיהם בכנסת לנאמנות עיוורת לשס ולא בלי להניד עפעף.
לשבחה של שס יאמר שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר חברי הכנסת העבריינים ששלחו את ידם בקופה הציבורית. בעבר הרחוק בעידן שבו שלא אריה דרעי במפלגה מי שלא סרח לא היה קיים.
הרב עובדיה, שהינו מועצת חכמים של אדם אחד, מתווה באורח חד-משמעי את דרכה של המפלגה ואת מדיניותה. אוי לו לחבר כנסת של שס שינסה לשחות נגד הזרם או חלילה וחס יעז להיות אופוזיציונר.
שס הינה מפלגה גמישה בעלת אוריינטציה ימנית אבל לא תתקשה למצוא את מקומה גם בממשלה בעלת גוון שמאלני אם זו תיענה לדרישותיה.
המצע של שס מסתכם במילה אחת "כסף". כסף מעוור כידוע עיני צדיקים, אבל את עיניהם של ראשי שס הוא דווקא פוקח. הכסף מיועד בעיקרו למשפחות במצוקה אבל גם לצורך הרחבת המשפחות התומכות במפלגה. שלח עוגתך על פני המים ברוב הימים תמצאיה בקלפי.

הבעיה של ציפי
לציפי לבני יש בימים אלה בעיה אמיתית: בנימין נתניהו ביטל את קצבאות הילדים בתקופה שבה כיהן כשר האוצר תחת ראש הממשלה אריאל שרון. ראש הממשלה על הנייר, אהוד אולמרט, שירש את נתניהו בתפקיד שר האוצר לא ביטל את החלטתו של נתניהו. גם שר האוצר הנוכחי רוני בראון מפגין במפתיע עיקשות בנושא זה.
אני מכיר היטב את עורך הדין דוד גלס הנושא ונותן הראשי מטעם שס לחתימת ההסכם. הוא חוזר בתשובה, מתוחכם, שמאלן מוסווה. נועם הליכותיו מטעה. הקרבה הממושכת שלו לרב עובדיה, למרות שהינו אשכנזי, מפתיעה. בעבר, כאשר כיהן כאחד הצעירים הבולטים והמבטיחים במפד"ל ובן ברית של השר לשעבר אהרון אבו חצירה, למי שעדיין זוכר אותו, גנבנו ביחד סוסים, חמורים וגמלים בעבודתי המקצועית בידיעות אחרונות.
לגלס לא הייתה בעיה לנטוש את אבו חצירה הרבה לפני שזה הסתבך בפלילים ונדון למאסר. אחרי ששס הוקמה היה גלס על תקן של חונך פוליטי של אריה דרעי ואף טרח להכיר לי אותו. הוא היה מעורב בכל ההסכמים הפוליטיים של שס בנושא הצטרפותה לממשלות שקמו אחת לשנתיים בממוצע.
בשלב מסוים נטש גלס גם את דרעי וחבר אל מנהיגה הנוכחי אלי ישי. גם דרעי סרח ונידון למאסר אבל לא סלח לגלס על בגידתו. אני מציין את העובדות הללו מאחר שהמציאות הפוליטית הישראלית מוכתבת לעתים לא רק ממאבק אגו אלא גם משיקולים אישיים.
בימים האחרונים טענו פרשנים פוליטיים שישי מעוניין בבחירות מידיות כדי לבלום את דרעי לקראת סיום תקופת הקלון שלו בעוד כמה חודשים.
חיים רמון ואהוד אולמרט חבריו הקרובים של דרעי שדחפו אותו להגיש את המועמדותו לראשות עיריית ירושלים יעשו הכול כדי שיחזור למרכז הבמה הפוליטית במדינה.
אבל גלס לא מעוניין שדרעי יחזור ולכן אין לי ספק שהוא יבשל את הצטרפותה של שס לממשלה. מה גם שעמדתה המדינית השמאלנית של לבני חופפת את דעותיו.
שס תובעת מיליארד וחצי שקלים תמורת הצטרפותה. ציפי לבני מוכנה לשלם שליש מסכום זה. אני סומך על גלס שימצא נוסחה כספית שתספק את שני הצדדים.
במקרה כזה לא תעמוד אומ"ץ מן הצד ותחשה. לבני קיבלה אומנם לפני שלוש שנים את אות אומ"ץ בזכות ההגינות השלטונית שלה. אך אם ההגינות השלטונית שלה תגיע חלילה לקיצה לא נברך על כך. אומ"ץ תעמיד למבחן בג"צ את הסעיף הכספי שייכלל בהסכם הקואליציוני עם שס כדי לברר אם בכך בבחינת קניית שלטון על כל המשתמע מכך.

לראש הדף

ראובן אדלר ואייל ארד יתייצבו לדגל מיד אחרי שתקום הממשלה החדשה ויהפכו ל"סביבתה הקרובה" של ציפי  הם יקבעו את סדר היום ואת סדר הלילה ויחליטו על האג'נדה  אם לבני תסגור בפניהם את ברזי הקופה הציבורית בגלל יושרה, הם יכינו לה יורש.

שתיקתם הרועמת בימים אלה של היועצים הפוליטיים הבכירים ראובן אדלר ואייל ארד על כך שאינם מעורבים במלאכת הרכבתה של ממשלת ציפי לבני, הינה זמנית בלבד. אל חשש: שני יועצי חרש אופורטוניסטים אלה מצויים כבר בעמדת הזנק. הם יתייצבו לדגל מיד אחרי שתקום הממשלה החדשה ויהפכו ל"סביבתה הקרובה" של ציפי ועל פיהם תישק ציפי ראש הממשלה ואחר כך ישקו שריה הרפוסים והעיתונאים הסייענים בעלי תעודות האי יושר.
אדלר וארד יקבעו את סדר היום ואת סדר הלילה, הם יבנו את האג'נדות, ימציאו את הספינים ויחליטו מי יקורב ויקודם ומי יודח ויורחק. תפילת הימים הנוראים - מי בקיצו ומי לא בקיצו - תפורה לטעמם על האגו הנפוח שלהם.
ברוב עוונותיי שלא נסלחו, עקבתי במרוצת השנים אחרי התנהלותם חסרת המעצורים ונעדרת הערכים של השניים, שהקו המשותף להם הוא אינטרסים אישיים וכלכליים. באדלר נתקלתי לראשונה במחצית שנות השמונים כאשר היה עדיין תושב הרצליה. חברו הטוב, ראש העיר אלי לנדאו, מינה אותו כחבר ועדת בניין הערים המקומית מתוך כוונה שיאשר בצייתנות עיוורת יחד עם חבריו הכנועים לוועדה את הפרויקט המושחת של המרינה בעיר, שלנדאו דחף להקמתה מסיבות ידועות לי ולרשויות החוק. כמובן שללא קשר להצבעתו, הזמינה עיריית הרצליה ממשרד הפרסום והגרפיקה של אדלר ביצוע עבודות מקצועיות שונות בעירייה, תמורת תשלום נדיב. אדלר הוכיח שהוא לא רק כנוע אלא גם קנוי.
לנדאו המשיך לאמץ את אדלר הצייתן בתפקידיו הציבוריים האחרים, בהם חגגו השניים על חשבון הקופה הציבורית. במקביל התקרב אדלר בצעדי ענק אל אריק שרון, פטרונו של לנדאו. שרון הוקסם מנאמנותו ושתיקתו וצירף אותו לצוות החווה. בהדרגה הפך אדלר לאחד היועצים הקרובים של שרון וזכה לתגמול מתמשך; אצל אדלר אין ארוחות חינם וגם הקינוח חשוב. באורח לא פלא קיבל משרד הפרסום של אדלר עבודות למכביר עם המשרדים הממשלתיים שבהם כיהן שרון. אנשי עסקים שרצו את קרבתו של שרון, הגיעו אליו. גם שרון לא אהב לישון על קיבה ריקה. רעייתו המנוחה לילי קיבלה את לקוחות העיצוב במשרדו של אדלר ובהמלצתו.
תקופת כהונתו של שרון כראש הממשלה סימלה פריחה נוספת אצל אדלר, שמצא דרכים להצניע את השחיתות המפלצתית של שרון ושל שני בניו, עומרי וגלעד, ובשעות הקריטיות להסתיר מהעם את מצבו הרפואי האמיתי מחשש שהשלטון יישמט מידיו של אדלר. ירח הדבש של אדלר עם ראש המשלה אהוד אולמרט, שירש את שרון גם בתפקיד יו"ר קדימה, היה קצר יחסית. אולמרט, מושחת ברמה גבוהה יותר מזו של שרון, חשש ממנו והחליט להרחיקו. אולמרט סירב לאשר לאדלר תשלום חוב בסך 8 מיליון שקלים ששרון התחייב לו, לדבריו, בשם קדימה. אדלר ויתר בנסיבות מוזרות על החוב הכספי הגדול; משום מה גם השקיפות של חברתו בבורסה הטרידה אותו.
נקמתו של אדלר באולמרט לא איחרה לבוא. יש טביעות אצבעות לכך שהוא היה זה שדחף את ברק, שכנו בבית אקירוב בתל אביב, לקצר באמצעות אולטימטום את תקופת שלטונו של אולמרט. לא אתפלא אם הכינוי " ציפורה" שבו זיכה ברק את לבני, הינו מבית מדרשו של אדלר. אחרי שאדלר הסיק כי לברק אין בעתיד הנראה לעין סיכוי להיות ראש ממשלה, לא הייתה לו בעיה לחבור ללבני ולייעץ ללבני בעת הצורך איך להתמודד עם ברק. השכן הסורר שנרגע זמנית.
שותפו של אדלר ל"סביבה" של ציפי הוא איל ארד, בעל משרד לייעוץ אסטרטגי. גם הוא אוחז בנאמנות על-תנאי, ואף פעם לא הייתה לו בעיה לירוק לבעל הבאר שהוא שתה ממנה. פגשתי בו לראשונה בניו-יורק כאשר כיהן כעוזרו של בנימין נתניהו, אז שגריר ישראל באו"ם. התרשמתי מחריצותו, מחדות לשונו ובטעות ייחסתי לו גם תכונה של נאמנות. ארד המשיך ללוות את נתניהו אחרי שובו ארצה וניסה לרפד את דרכו לכס ראש הממשלה. במקביל בנה תשתית של משרד מגוון שהחל לעסוק בפרסום, יחסי ציבור, שיווק, לובינג ועוד. כאשר נבחר נתניהו לראש הממשלה היה ארד בסביבה הקרובה ועסקיו האישיים לא סבלו מכך.
מאוחר יותר פרש ארד מלשכת נתניהו. יש שטוענים כי ארד היה אחד מחלוצי הפליטים הנפלטים של שרה נתניהו, אבל לא הייתה לו בעיה מוסרית להיות "שכיר חרב" פוליטי ולייעץ לאויביו הבולטים של נתניהו מסוגו של שרון. ארד הערמומי בעל מתק השפתיים הצליח לגרור אחריו את שרון, בעיקר אחרי שהיה כוח מניע בעד ההינתקות. ככל שהתארכה תקופת הצמידות של ארד לשרון, הלכה והתעבתה רשימת לקוחותיו שעליה נמנו חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים.
אייל עשה הכנות מעשיות להשתלב בחצר של אולמרט ולהשתלט על הלשכה בסיועו של אדלר אך כשל, אבל המתין להזדמנות הבאה. בפריימריז האחרון בקדימה סייע ארד לציפי לבני בדרכים גלויות וסמויות לגבור על שאול מופז. עכשיו מתכוון ארד לגבות את החוב ולהתנחל אצל ציפי בלשכה יחד עם עמיתו ראובן אדלר.
למען האמת, אני מתחיל להיות מודאג מחשש ששני המקצוענים ההיפראקטיביים האלה, שמתקשים להיפרד ממנעמי השלטון, יתחילו להוליך את לבני באף ולזרות חול בעיניה. אם היא תסגור בפניהם את ברזי הקופה הציבורית בגלל יושרה, הם יכינו לה יורש שיהיה תפור בצלמם ובדמותם.

לראש הדף

אני במקומה של לבני לא הייתי מקדים לחגוג בחול המועד אלא עורך צילום מצב במאורה כדי להיערך היטב לקראת ההכשות הצפויות בקרוב מאוד מכל עבר ומתחסן ליתר ביטחון בנסיוב מיוחד נגד ארס נחשים.

בשעה לא טובה ולא מוצלחת, זמן קצר ביותר לפני כניסת חג הסוכות, עלה בידי הנחש הפוליטי מהזן הנדיר, צחי הנגבי, לנסח הסכם בר"ת בין קדימה לבין העבודה שעשוי להגשים את חלום חייה של ציפי לבני לנעול את נעליה הגדולות של גולדה מאיר המנוחה, האישה היחידה שכיהנה עד כה בראש ממשלת ישראל.
אני במקומה של לבני לא הייתי מקדים לחגוג בחול המועד, אלא עורך צילום מצב במאורה כדי להיערך היטב לקראת ההכשות הצפויות בקרוב מאוד מכל עבר ומתחסן ליתר ביטחון בנסיוב מיוחד נגד ארס נחשים.
ההכשה הראשונה בתור צפויה לה מלשונו המתגלגלת של הנחש המתלמד, שאול מופז, שאגר כוחות בחופשה הפוליטית המגוחכת שלו ולא יהיה מוכן לבלוע את התואר: "השר הבכיר ביותר" שההסכם הנ"ל מעניק לברק. לבני עשויה להעניק לו את התואר "השר הבחיר ביותר" אבל הוא ידחה ללא ספק את ההצעה. אולי יסתפק בתואר "השר מספר 1 וחצי" (מספר 2 תפוס, כאמור, ע"י ברק).
המכיש הבא בתור הוא נחש הצפע, חיים רמון, בעל הלשון הצרפתית שינסה לחנוק אותך חניקת מוות מרוב אהבה בשליחותו של נחש הקוברה ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בשלב הראשון יסתפק רמון בתואר הכבוד של המשנה, יציע עצמו לתפקידי פינוי ובינוי בהתנחלויות ולמגעים עלומים עם הפלשתינים, וכמובן לבלום בתחום המדיני את שנוא נפשו ברק.
במשימה הנחשית האחרונה נגד ברק תיווצר זהות אינטרסים זמנית בין לבני לבין אולמרט. אבל הכל בעירבון מוגבל מאוד. בשלב השני ינסה רמון לסייע לנחש המשקפיים, חברו שר המשפטים פרופ' דניאל פרדימן, שנחלב ע"י ברק ולבני. אפשר לסמוך על רמון שיספק לפרידמן ארס רזרבי.
אני הייתי פוקח עין על נחש השפיפון, שר האוצר רוני בר-און, בעל הפה-הגדול שלוחש מאז שהופקדה בידיו קופת המדינה. הנאמנות שלו לא סחירה בבורסה והוא עלול להכיש.
אי-אפשר לשכוח את נחשת האפעה, יו"ר הכנסת דליה איציק, שנהגה בממלכתיות מזויפת כאשר נמנעה מלתמוך בך או במופז בהתמודדות האחרונה. איציק רוצה לרשת בתקופת כהונתה של הממשלה החדשה בראשותה של לבני את הנחש הקשיש, הנשיא שמעון פרס.
אם המשימה הזו לא תעלה בידה, היא תכיש ללא ספק את צרתה לבני במועד המתאים כדי לסלול לעצמה את הדרך לתפקיד הנחשק של ראש הממשלה. איציק לא תתנגד להיות גולדה.

נחש הממבה
מי שיקבע את מועד סיומה של ממשלת לבני יהיה נחש הממבה ברק שהכין לעצמו את תפקיד ראש האופוזיציה. הכשתו תהיה הכשת מוות לממשלת לבני ואפילו אמצעי ההחייאה של הנגבי כבר לא יועילו.
הנגבי הוא דייר ותיק במאורת הנחשים, למרות שכיום אינו שר בממשלה וכנראה לא יצורף לממשלתה של לבני כל עוד שלא הסתיים משפטו הפלילי.
אני נזכר שבזמנו ניסה צחי הנגבי להמריץ אותי בחשאי לפעול לבלימתו של אהוד אולמרט שטיפס כבר על השלבים העליונים של הסולם הפוליטי. כשאולמרט נבחר לראש הממשלה הפך הנגבי את עורו הנחשי ושימש נושא כליו ואחד ממאבטחיו הפוליטיים. כשאולמרט החל להתדרדר במדרון הנגבי בעט בו בגלוי. לידיעת לבני, הנגבי הנו נחש מועד על כל המשתמע מכך.

לראש הדף