קיים חשש ששלושת שופטיו של הנגבי יואל צור, אריה רומנוב ועודד שחם שדיברו בפסק הדין בשלושה קולות ודחו בכמה חודשים את ההכרעה בעניין הקלון עלולים להיכנע בצוותא לדעת קהל המוטה וללחץ הפסיכולוגי המופעל עליהם ולא יטילו על הנגבי קלון המתחייב מכורח הראיות 

לא צר לי על שנמנעתי מלהצטרף לאוכלוסיה מגובשת ומנווטת של פרשני תקשורת מטעם, אינטרסנטים פוליטיים מזדמנים, בעלי עניין מוסווים ומלחכי פנכה צבועים שסככו בימים האחרונים על חבר הכנסת צחי הנגבי וצהלו על זיכויו המפוקפק בהענקת שוחד פוליטי וגימדו את הרשעתו במתן עדות שקר.

לא התפעלתי גם מההתנצלות המדומה של צחי הצח בפני אזרחי המדינה על הטעויות שהוא עשה בפרשת השחיתות של המינויים הפוליטיים שבגינה עמד לדין וזכה בשל כך להערצה של חסידיו השוטים שראו בצעד התנהגות מופתית של מי שסרח והדיף מי קולון להפגת הריחות הרעים שמסרבים להתפוגג.

לא עמדתי דום השבוע מול החיבוק המבוים שחיבק צחי הזך את פרקליטות המדינה בשעה ששיגר אליה מסר חצי אולטימטיבי שכלל דרישה נחרצת שלא לערער על הזיכוי שלו משני אישומים בפרשת המינויים ואילו הוא מצידו לא יערער על הרשעתו בעדות שקר שנתן בשעתו בפני יו"ר ועדת הבחירות לכנסת שופט בית המשפט העליון מישאל חשין שהוא חזר עליה בבית המשפט.

אין זו הפעם הראשונה שצחי הנגבי הישר בפוליטיקאים שיקר בבית המשפט בפני גופי אכיפת החוק. כך עשה בעבר בשעה שהעיד על מעורבותו האישית בפרשת השחיתות שהייתה בעבר בחברת הנסיעות של הסטודנטים איסתא ויצא בעור שיניו בלי הרשעה בדין.

גם בעת חקירתו בשעתו במשטרה בפרשת הסתבכותו בפעילותה של עמותת "דרך צלחה" שהוא נחשד שקבל טובות הנאה באמצעות העמותה. צחי לא דיבר אמת ונחלץ בנס מאי העמדה לדין.

שליחיו של צחי לדבר עבירה דאגו לאזכר בכלי התקשורת שצחי הנקי כיהן בעבר כשר המשפטים ונהנה מאמונו המוחלט של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק שהרעיף עליו תשבחות.

הם רק שכחו לציין בחצי נשימה כי בשעה שצחי כיהן כשר המשפטים הוא גם הוליך שולל את הממשלה כאשר הציג את מועמדותו של עורך הדין רוני בראון לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה וטען שהיא נתמכת כביכול ע"י ברק שמאוחר יותר הזדרז להסתייג ממנה וטען שבר און לא מתאים לתפקיד רם דרג זה. הנגבי לא סיפר לשרים שהוא ערך את ההתמחות שלו במשרדו של בר און שנחשב לעורך דין אזרחי ופליליסט בעת ובעונה אחת. משום מה יש לי עד היום ספקות אם אומנם ביצע צחי בפועל את כל מכסת ההתמחות שנדרשה ממנו.

באותה פרשה מצחינה שאירעה בתקופת שלטונו הראשונה של בנימין נתניהו כראש המשלה היה ניסיון חמור להשתלט למעשה על שלטון החוק באמצעות מינוי יועץ משפטי לממשלה מטעם שאמור היה לספק את הסחורה ביום הדין ולא להגיש כתבי אישום נגד עבריינים פוליטים ששולחיו יחפצו לבקרם.

השותפים לנבלה הזו היו שני ה"טבחים", אריה דרעי ודודי אפל. צחי הנגבי כמוציא ומביא, רוני בראון כשותף לדבר עבירה ובנימין נתניהו כמאשר ומגבה.

מי שפעל מאחורי הקלעים והצליח לחמוק מהחקירה המשטרתית היה אהוד אולמרט שכיהן אז כראש עירית ירושלים עודד את בר און להשתתף בהשתלטות העוינת על שלטון החוק.

אחרי שנחשפה המזימה בוטל מינויו של בראון וכל אנשי הקבוצה נחקרו בשעתו במשטרה כחשודים בפלילים.

רק אודות לרחמנותו הבלתי מובנת של אליקים רובינשטיין היועץ המשפטי שבא במקומו של בר און לא הועמדו המעורבים לדין בפרשה זו להוציא את דרעי שזכה להקלה בגלל משפטו השני החמור יותר בגין קבלת שוחד.

מעניין מה היה קורה אם חלילה בר און היה מכהן בפועל כראש התביעה הכללית כיועץ משפטי לממשלה לאורך שנים. מי היו האישים הפוליטיים שהיו נהנים מחסדיו המשפטיים הבזויים.

כמה אירוני היה השבוע סמיכות פרשות השוחד של שני השותפים לשעבר לדבר עבירה. כמה שעות אחרי שהנגבי זוכה מהענקת שוחד פוליטי הורשע הקבלן דודי אפל במתן שוחד לראש עיריית לוד אחד משורת האישים הפוליטיים שאפל שימן לאורך השנים.

מיד אחרי מתן גזר דינו הודיע אפל שבדעתו לפצות את פיו ולחשוף שורה של פרשות שחיתות עלומות שבהן שקועים מן הסתם עד צוואר כמה אישים פוליטיים ידועים שאולי עד כה נחשבו לצחים כשלג כפי שצחי מנסה להצטייר אחרי פסק הדין.

אין זה מקרי אפוא שבר און שנחשב כיום לבן בריתו הפוליטי הנאמן ביותר של צחי היה השבוע המרואיין המבוקש והמחוזר ביותר בכלי התקשורת. מפיו הגדול של בר און בקעו השבוע דברי מתיקה ונופת צופים על אישיותו הערכית הנורמטיבית והמופתית של צחי. לא היה חסר הרבה שהוא יציע אותו כשר החינוך שיהיה מופקד על הקניית נורמות מוסריות לילדי ישראל.

אני במקום צחי לא הייתי שולח את בר און לקדמת הבימה התקשורתית כדי שלא להזכיר נשכחות פליליות שהסתיימו מבחינתו בנס.

דמותו החדשה של חבר הכנסת צחי הנגבי הצטיירה השבוע בכלי התקשורת בנוסח כמעט זהה שמזכיר עיתונות מטעם במדינה טוטליטרית.

אנשי שלומו התקשורתיים של צחי תארו אותו כאיש מבוגר שלמד לקח, אדם חכם, שקול. בעל קור רוח ועצבי פלדה. מנהיג כריזמטי בעל משמעת עצמית. אמין, מסור, מילה שלו היא מילה, מקובל על כל הצדדים וראש ממשלה פוטנציאלי.

בהקשר לכך צוין בתקשורת החנפנית והמתרפסת כי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נטה לצחי חסד מיוחד מאז שהוא נטש את תפקיד יו"ר מרכז הליכוד והלך אחריו להרפתקה הפוליטית של הקמת קדימה. שרון הינו מודל חיקוי של צחי.

שרון היה מנודה פוליטי במשך שנים ובסופו של דבר פרץ לבמה הפוליטית והיה לקודקוד. אז טבע שרון את האמרה: "לעולם אל תרד מהגלגל הפוליטי פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה העיקר שתישאר על הגלגל".

אגב, שרון היה זה שמינה את הנגבי כשר לביטחון פנים ורקח יחד את מינויו של רב-ניצב משה קארדי כמפכ"ל שיהיה נוח להם בעידן של חקירות על שחיתות שלטונית.

רב-ניצב בדימוס קארדי עצמו הסתבך בפרשה של מערכת יחסים אסורה בין שוטרים לעבריינים שאירעה בתקופת כהונתו כמפקד מחוז הדרום ואולץ לפרוש טרם זמן.

משפטו הפלילי של צחי נמשך למעלה מארבע שנים שבמהלכן הוא היה שותף פעיל להדחתו של אהוד אולמרט מתפקיד ראש הממשלה בשיתוף עם יו"ר מפלגת העבודה שר הביטחון אהוד ברק.

כבר לפני שנים אמר לי הנגבי באחת השיחות שלנו בעבר הרחוק כי אולמרט הוא הפוליטיקאי המסוכן ביותר במדינה אבל לא נמנע מלשתף אתו פעולה עד שנקרתה לו ההזדמנות לסלקו.

במקביל עשה הנגבי הכול כדי להצניעו בכלי התקשורת ששיתפו אתו פעולה ולא היה לו כלל עינוי דין להיפך: בתחום הפוליטי הוא שידר עסקים כרגיל ומאחר שקדימה לא הצטרפה לממשלה ממלא לא עמדה על הפרק שאלת כשירותו לכהן כשר במשלת נתניהו.

ראש הממשלה נתניהו ששומר עם הנגבי על קשרים אישים הדוקים שלח את לחמו על פני המים והסכים להעניק לו את תפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון למרות שתפקיד זה שמור על-פי המסורת הפרלמנטארית לחבר כנסת מהקואליציה.

מיד אחרי הקראת פסק הדין ביקש צחי הנגבי סליחה מאזרחי המדינה על הטעויות שעשה וזכה על כך לשבחים מלהקת המעודדים שלו.

במקביל החניף צחי לפרקליטות, שיבח אותה והביע את התקווה שלא יוגש ערעור על שני סעיפי האישום שנגעו בשוחד הפוליטי שבהם זוכה. כתמורה הודיע שלא יערער על הרשעתו בעדות שקר.

קדם לו בתרגיל כזה אהוד אולמרט שנוא נפשו של צחי אחרי שזוכה לפני תריסר שנים ע"י שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עוד מודריקבפסק דין שנוי במחלוקת בפרשת חשבוניות המס המזויפות של הליכוד שהוא היה אחראי להנפקתן בתוקף תפקידו כגזבר הליכוד.
אחרי הזיכוי החל אולמרט התלת פרצופי לשגר מילות חיבה והערכה לפרקליטות המדינה ופעל מאחורי הקלעים כדי למנוע את העמדתו לדין.

העמדתו של אולמרט לדין הייתה בעקבות עתירה שהגישה אז עמותת אמית"י (גלגולה הקודם של תנועת אומ"ץ) בגלל סירובה של פרקליטת המדינה דאז דורית ביניש להגיש כתב אישום נגד אולמרט.

מאחר שהיה לי הכבוד לחתום על התצהיר שנספח לעתירה התלבטתי אז כיצד להמשיך את המאבק המשפטי נוכח הזיכוי של אולמרט. בסופו של דבר נעניתי להצעתו של עורך הדין דוד ליבאי שכיהן כחבר המועצה הציבורית שליד העמותה והוא יעץ לי שלא "לרדוף" את אולמרט. בדיעבד התברר לי שטעיתי והנחש המשיך לזחול לעבר לשכת ראש הממשלה.

מוזרה ההקבלה בין אולמרט והנגבי. גם צחי אינו מסתיר את כוונתו להתמודד יום אחד על תפקיד המועמד לראשות הממשלה. אם השטח יהיה סטרילי וכל מעידותיו מול שלטון החוק ישכחו.

אומ"ץ תפעל בדרכים משפטיות וציבוריות כדי למנוע ממי שנשבע שבועת שקר להגיע לראשות הפירמידה גם אם בסופו של דבר לא יוטל על צחי קלון.

בכמה כלי תקשורת פורסם בנוסח כמעט זהה של הודעה לעיתונות שטובת המדינה דורשת שלא יוטל עליו קלון ואז יישאר הנגבי בחיים הפוליטיים ויביא להקמתה של קואליציה יציבה שפויה ולא קיצונית שתביא גם שלום על ישראל.

בשלב זה קיים חשש ששלושת שופטיו של הנגבי יואל צור, אריה רומנוב ועודד שחם שדיברו בפסק הדין בשלושה קולות ודחו בכמה חודשים את ההכרעה בעניין הקלון עלולים להיכנע בצוותא לדעת קהל המוטה וללחץ הפסיכולוגי המופעל עליהם ולא יטילו על הנגבי קלון המתחייב מכורח הראיות.

תנועת אומ"ץ עומדת על-כך ששלושת השופטים יפעלו כנדרש מהם, יתעלמו משיקולים פוליטיים ואחרים שהינם כביכול לטובת העם והמדינה ויטילו קלון על צחי שמשמעותו הליכה הביתה.

לפני כמה חודשים ניהלה אומ"ץ מאבק ציבורי למען הטלת עונש קלון לראש עירית רחובות לשעבר שוקי פורר שהודה במסגרת עסקת טיעון בהפרת אמונים. בסופו של דבר הוטל קלון על פורר והוא נאלץ להתפטר מתפקידו.

אין צורך להמתין עד חודש ספטמבר שבה יוכרע נושא הקלון
מאחר שחבר הכנסת צחי הנגבי הורשע בשבועת שקר והודיע כי לא יערער על-כך. מוטב שיתפטר מיד מחברותו בכנסת ויפרוש מן החיים הפוליטיים.

אם יעשה זאת אולי תהיה הקלה בגזר דינו. ושופטים יגזרו עליו עבודות שירות אחרות שהוא יעשה למען המדינה.
 

לראש הדף

בראשית השבוע עומדת הממשלה לאשר בהליך מזורז שנוי במחלוקת את מינויו של ראש מערך ההסברה והתקשורת של אוניברסיטת חיפה ד"ר אמיר גילת לתפקיד היו"ר החדש של רשות השידור בשכר נאה בניגוד לקודמיו בתפקיד זה.

מבחינתו האישית של גילת המינוי החדש תקין למהדרין גם המינוי הנוכחי שלו באוניברסיטת חיפה שנעשה בשעתו ללא מכרז כנדרש  ו"נתפר" במשרת אמון היה סביר.

הועדה לאישור מינויים בשירות הציבורי, בראשותה של טניה שפניץ, שפסלה לפני כמה חודשים את גילת לתפקיד זה בשל קשריו המקצועיים והאישיים בעבר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר שימש דוברו בתקופה שבה כיהן כשר האוצר חזרה בה לפני כמה ימים במפתיע מהחלטתה הקודמת ואישרה את מועמדותו בנסיבות תמוהות.

אחרי שמועמדותו של גילת עלתה באחרונה מחדש ע"י לשכת ראש הממשלה הביעה תנועת אומ"ץ באחרונה בפני ועדת שפניץ את התנגדותה למינוי בנימוק נוסף שגילת נעדר כישורי ניהול כנדרש.

בעקבות השינוי בעמדת הועדה פנינו בסוף השבוע אל ועדת שפניץ בבקשה לקבלת הסברים על הסתירה בהחלטותיה לפני שנחליט על צעדינו הבאים.

בכל מקרה אם אמנם המינוי יאושר ע"י הממשלה ויצא לפועל תקבע במדינה נורמה חדשה ופסולה שאי אפשר יהיה לעבור עליה לסדר היום ולא יהיה כנראה מנוס מלהביא את המינוי הבעייתי לבחינה משפטית.

מן הסתם יחשפו בעתיד הקרוב בדרך זו כמה עובדות מאלפות על הליכי המינויים מאחורי הקלעים בענף התקשורת של ראשי גופים ציבוריים וחברי המוסדות הממונים ע"י הממשלה וחלקם נוגדים לכאורה כללים של מינהל תקין.  
בשלב זה יש לנו הסבר לא דחוק לאופן התנהלותה של ועדת שפניץ.
 
מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב הכוחני יוסי בר מוחא, שטביעות אצבעותיו מאחורי הקלעים טבועות במינויים שונים בענף התקשורת, הטיל בימים אלה מורא על הוועדה כאשר דרש את פיזורה וטען שאחד מחבריה הוא בעל מנוי פוליטי.
בר מוחא ניסה ליירט בדרך זו את אחד מחברי הועדה יחזקאל הרמלך, לשעבר ראש עירית רחובות ועובד בכיר במשרד ראש הממשלה מחשש שהוא יטרפד את מינויו של גילת.

בתגובה לכך טענה, אמנם, שפניץ שכל חברי הועדה שהיא עומדת בראשה נתונים לביקורת מוקדמת של ועדה ציבורית במשרד המשפטים אבל היא לא התאמצה להגן על הרמלך כפי שניתן היה לצפות ממנה.

הרמלך ידוע ביושרו האישי ובהקפדה על כללי טוהר המידות, נפגע מהטלת הדופי בו והתפטר מהוועדה למרות שהזיקה הפוליטית שיוחסה לו הייתה שולית ביותר וחסרת משמעות (מקום אחרון ברשימת המועמדים של קדימה לכנסת).

"למרות שלא הייתה לי כל מעורבות בצוות של הועדה שטיפל בעניין המינוי של גילת אני לא מוכן לשחק במשחק המלוכלך הזה"  אמר לי הרמלך לאחר מכן והוא יודע למה.
 
פרט מאלף: בשעתו הצעתי להרמלך להצטרף למועצה הציבורית שליד תנועת אומ"ץ אך חברותו בוועדה מנעה זאת ממנו. עתה בדעתי להציע לו מחדש לחבור אלינו ולהיאבק בטובלים בענף התקשורת שידיהם מלאות שרצים גלויים ורגליהם שוקעות בביצות מצחינות.

האם התמיכה של ועדת שפניץ במינויו של גילת והתפטרותו של הרמלך הביאו להסרת הדרישה הנחרצת של בר מוחא לפיזור הועדה?

נראה שועדת שפניץ תמשיך לפעול על תנאי כל עוד לא תציב מכשולים בתחום התקשורת ועם מצב בלתי נסבל זה לא ניתן להשלים.

סוד גלוי הוא שבר מוחא וגילת הינם חברים ותיקים שמשתפים ביניהם פעולה גם בתחום המקצועי והציבורי.

ביוזמתו של גילת נענתה אוניברסיטת חיפה לסייע בארגון הכנס השנתי של העיתונאים באילת הנערך מטעם האגודה התל אביבית. כנס משותף נוסף לדיון במצבם של העיתונאים הצעירים נערך באחרונה בחיפה. 
 
גילת נמנה על קהל "עולי הרגל" הקבועים ללשכתו של בר מוחא בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב בתל אביב שהפכה למעין תהליך קבלת כשרות מבר מוחא שהיה בעברו הרחוק משגיח כשרות.
 
העלייה לרגל ללשכתו של בר מוחא נעשית, כביכול, על בסיס של חברות הדדית אבל משמעותה האמיתית הינה קבלת מרותו של בר מוחא.

מרות זו קיבלו מזמן יו"ר אגודת העיתונאים אבי פז שהומלך על ידו וחברי הנהלת האגודה הנבחרים שחלקם מונו על ידו הפכו לעושי דברו.

הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב שאמורה להיות ממונה ומפקחת על המנכ"ל מעניקה לו בפועל יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו בכל התחומים. בר מוחא הוא גם מי שמבטא את דעת האגודה בכלי התקשורת וקובע את מדיניותה כפי שנהג לגבי ועדת שפניץ.

עוד "עולה רגל" ותיק ללשכה של בר מוחא מנכ"ל קול ישראל לשעבר אמנון נדב שביקש את תמיכתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. המיקרופון של הרדיו התל אביבי היה פתוח בפניו של בר מוחא כל אימת שחפץ בבחינת יד רוחצת יד.  
מאחר שהמינוי לא יצא לפועל פעל בר מוחא אצל חברו הטוב שר התקשורת משה כחלון למינויו של נדב לפני זמן קצר לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה.

גם מינוי זה הינו בעייתי מאחר שבתו של נדב עובדת באחת השלוחות הנתונות לפיקוחה של המועצה וסירבה לפרוש מעבודתה והאב גם טען שאינה צריכה לעשות זאת.
בר מוחא עשה הכול כדי להכשיר את המינוי. באופן מפתיע חתמו כל חברי מועצת הרשות השנייה שחלקם הינם "חיילים" של בר מוחא על עצומה שקוראת להשאיר את נדב בתפקידו.

אומ"ץ לא עמדה מן הצד ופנתה אל היועץ המשפטי לממשלה ואל מבקר המדינה והצביעה על ניגוד האינטרסים בהמשך מילוי התפקיד.
שר התקשורת שהריח הסתבכות החליט להוציא את נדב לחופשה עד שיתברר אם ניתן לפתור את הבעיה. נדב רגוע וסומך על חברו בר מוחא.
  
לעומת זאת נחרץ גורלו לשבט של מי שלא "עלה לרגל" ללשכתו של בר מוחא.

אחד הבולטים בהם הוא יו"ר רשת השידור לשעבר משה גביש שפרש מתפקידו לפני כשנה בעקבות חילופי השלטון.

לפני פרישתו היו לו עימותים חריפים עם בר מוחא מאחר שהוא ראה בו, לדבריו, גורם מפריע לביצוע הרפורמה ברשות השידור: "אני שמח שלא נמניתי עם להקת החנפנים של בר מוחא" אמר לי גביש.

מי שכן הצטרפו ל"להקה" ומרבים לפקוד את לשכתו של בר מוחא הם מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר שזוכה לתמיכתו של בר מוחא ושורד חרף ריבוי הפרשות של הפגיעה במינהל תקין ובטוהר המידות שהוא מעורב בהן והן נבדקות בימים אלה ע"י צוות מיוחד של משרד מבקר המדינה. 

גם כמה מראשי אגודת העיתונאים בירושלים בעבר ובהווה נמנים על חסידיו השוטים של בר מוחא הנהנה מהעובדה שמזה כמה שנים לא קיים איגוד ארצי של עיתונאים והם משתפים אתו פעולה בגלוי ובסתר.
  
למען הגילוי הנאות אציין בסוגריים כי בנוסף לתפקידי כיו"ר הנהלת אומ"ץ אני מכהן גם כיו"ר חטיבת ותיקי התקשורת שליד אגודת העיתונאים בתל אביב שמאגדת למעלה מ 300 חברים רובם בעלי רקורד מקצועי מרשים.

מעולם לא נמניתי עם קהל אומרי ההן של בר מוחא והסתייגתי מנבחרי הציבור הפחדנים שמקיפים אותו ומאפשרים לו לנהל אותם.

בשעתו נכנסתי לעימות אישי חריף עם בר מוחא כאשר הובלתי את התנגדותה הנחרצת של חטיבת ותיקי התקשורת לבחירתו כיו"ר האיגוד הארצי של העיתונאים בהתנדבות בנוסף לתפקידו כמנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב בשכר.

טענו בהקשר לכך שכפל התפקידים בעייתי מאוד, עלול להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים והעדר מינהל תקין למרות תמיכתם האילמת ואולי גם הכפויה של חברי הנהלת האגודה.

בסופו של דבר עלה בידי לטרפד את המינוי ובר מוחא נותר עם רבע תאוותו בידו ובלי איגוד.

בתגובה לכך פעל בר מוחא להדחתי מנשיאות מועצת העיתונות מבלי שחברי הנהלת האגודה לשעבר מחו בידו. היו"ר אליעזר דר הוכיח שהוא גם כלי שרת בידו של בר מוחא.

בית הדין לערעורים של האגודה בראשותו של משה רונן פסל את ההדחה.

במהלך הדיון נכנסה חברת בית הדין רוני סרנת, עיתונאית אמיצה ומוערכת, לעימות חריף עם בר מוחא שלא אהב מצב שבו ידו על התחתונה.

גם איש קול ישראל מיקי מירו, עיתונאי בעל מצפון ועקרונות ששיתף אתי פעולה במאבק שילם מחיר יקר. בנסיבות שקופות החלו להתנכל לו מנכ"ל הרשות שקלאר וכמה מנהלים בכירים ברדיו.
  
לא היה לי עניין להמשיך ולשרת במועצה במחיצתו של בר מוחא והתפטרתי מתפקידי.
בר מוחא הצליח לתקוע גם מאחז שליטה במועצת העיתונות אחרי שהביא להדחתו של מזכיר המועצה לשעבר אבי זילברברג ולמינויו של חברו אריק בכר במקומו.

ממילא המועצה נתגלתה בשנים האחרונות כגוף חסר שינים שאינו מטפל ביזמתו כראוי באתיקה השחוקה של העיתונאים ונמנעת מלאכוף כללי אתיקה על ברוני התקשורת.

מעז יצא מתוק אומ"ץ החליטה למלא חלל ריק בענף תקשורת זה והיא מטפלת בשנתיים האחרונות בנושאי עקיפת מינהל תקין ועבירות אתיות והיא זוקפת לעצמה כמה הישגים בתחום זה.
     
לסגירת המעגל אני מגלה לראשונה שמי שמחה בשעתו אצל בר מוחא על התנהלותו בפרשה זו היה לא אחר מאשר יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות ניצב בדימוס יעקב בורובסקי.

בעקבות עימות חריף שפרץ בגללי בין בורובסקי לבר מוחא הוא "סומן" כמי שאינו הולך בתלם של בר מוחא ועלול לשלם על כך.
ואמנם כאשר הציע לפני כמה חודשים ראש הממשלה נתניהו לבורובסקי לכהן בתפקיד יו"ר רשות השידור החלו פעולות סיכול מאחורי הקלעים כדי לבלום את המינוי שלא היה מקובל על קבוצת אנשי התקשורת הבוחשים במינויים ברשות השידור. לא קשה לנחש מי הרוח החיה בפעילות זו.
  
בעקבות פעילות זו התריעה אומ"ץ בפני משרד מבקר המדינה על כך שעובדים בכירים ברשות השידור בשיתוף עם עסקנים של מוסדות העיתונאים בוחשים מאחורי הקלעים כדי לטרפד מועמדים שאינם נראים להם ולדחוף מועמדים אחרים.

ככל הידוע אנשי המבקר הצליחו לפצח את הקשר התקשורתי הסמוי ואין ספק שימצא את ביטויו בדוח על רשות השידור המצוי בשלבי השלמה סופיים.

מועמדותו הבעייתית של אמיר גילת לתפקיד יו"ר רשות השידור נסללה בועדת שפניץ בעקבות פסילתו של בורובסקי ע"י אותה ועדה בנימוקים בלתי משכנעים.

המערכה הציבורית והמשפטית רחוקה מסיומה.

לראש הדף

תכניתו הזדונית של שר המשפטים לשעבר חיים רמון להכניס את מערכת אכיפת החוק למלכודת פלילית שהוא ביקש לטמון לה בעקבות פרסום דוח מבקר המדינה על פרשת האזנות הסתר בחקירה שנערכה נגדו, לא צלחה.

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטין קבע שאין מקום להיענות לתביעתו של רמון להורות לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) לשעבר תת-ניצב בדימוס מירי גולן, נגד ראש צוות היחידה שחקר בעניינו סגן ניצב ערן קמין, פרקליטת מחוז תל אביב פלילי עו"ד רות דוד והתובעת במשפטו עו"ד אריאלה סגל אנטלר.

בעקבות זאת הזדרז פרקליט המדינה משה לדור להכריז כי מבקר המדינה הגזים בדוח שלו כאשר כינה את התנהגותם של הארבעה "רשלנות ממשית" וקבע שהמדובר כאן הוא ב"תקלה מינורית" שיש לבדוק אותה במסגרת הפנימית של הפרקליטות.

שתי הפרקליטות הבכירות שזכו, כאמור, לביקורת הנוקבת של מבקר המדינה, לא המתינו לקביעותיהם של וינשטיין ולדור והזדרזו להגיש עתירה לבג"צ נגד המבקר שבמסגרתה דרשו, בין השאר, לקבל צו האוסר לפרסם את תמלילי השימועים שנערכו להן.

באופן מפתיע הודיע לדור שמחלקת הבג"צים של הפרקליטות תגן על עמדתן של שתי העותרות, אך לעומת זאת אין כוונה לייצג את המבקר בעתירה זו כמקובל לגבי ייצוגם של גופים ממלכתיים אחרים.

לכך לא הייתה תנועת אומ"ץ מוכנה להסכים וראתה בכך תקדים לא רצוי. במכתב דחוף שנשלח אל שר המשפטים בהקשר לכך נאמר בין השאר: "תנועת אומ"ץ סבורה שהחלטה זו הינה שגויה מאחר שמחלקת הבג"צים של הפרקליטות מצווה לייצג את כל הגופים הממלכתיים ובכללם את מוסד מבקר המדינה. לא יעלה על הדעת שהפרקליטות תנהג במקרה זה "כארגון עובדים" המגן על חבריו ותפעל למען האינטרסים של שתי הפרקליטות הנ"ל ואילו מוסד מבקר המדינה יישאר מחוץ לגדר".

תשובתו של שר המשפטים עדיין לא נתקבלה, אבל ראוי לציין כי נאמן הספיק כבר לזהות בעיה חמורה שקיימת במצב הנוכחי שבו אין פיקוח של גוף פנימי על תלונות בגין עבודתם המקצועית של הפרקליטים. נאמן הודיע על כוונתו להציע מינוי של נציב קבילות או לבחון אלטרנטיבה אחרת.

לאמיתו של דבר אומ"ץ גילתה יוזמה נחשונית בתחום זה כבר לפני חצי תריסר שנים, כאשר ניסתה ליזום קבלת הצעת חוק שתקבע מנגנון בקרה וענישה לגבי פרקליטים בשירות הממלכתי והמוניציפאלי שסרחו או סתם פישלו.

הגענו למסקנה שבניגוד לגופים אחרים במערכת אכיפת החוק הנתונים לבקרה פנימית הפרקליטים משום מה נהנים מחסינות לא בריאה שעוררה לא אחת תהיות נוכח העדר גוף שניתן להתלונן נגדם.

מי ששיתף איתנו פעולה בתחום זה היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט דאז ח"כ מיכאל איתן (כיום שר ללא תיק), שאף סמך ידו על טיוטת הצעת החוק בנדון שהגשנו לבחינתו.

למרבה הצער, המהלך הזה לא הבשיל מאחר שכעבור זמן מה נערכו בחירות לכנסת וח"כ איתן פרש מתפקידו בראשות הוועדה הפרלמנטארית.

ניסיונות חוזרים ונשנים נוספים של אומ"ץ לקדם את התחיקה בסיועם של חברי כנסת אחרים נכשלו לצערנו. היה צורך להמתין לעיתוי מתאים שהגיע בימים אלה.

בדעתנו לחדש בקרוב את הפעילות בתחום זה ולהעביר הצעת חוק מעודכנת לשר המשפטים ולאישים בכירים אחרים במדינה שיש להם רגישות לשלטון החוק ורוחשים כבוד למערכת אכיפת החוק.

קשה היה להתעלם מדברים שאמר השבוע במסיבת עיתונאים פרקליט המדינה: "יש מי שמעוניין בעליהום על הפרקליטות. אלה בעלי האג'נדה נגד מערכת המשפט".

כאשר שאל אחד העיתונאים את לדור למי הוא מתכוון בדבריו החמורים השיב בחצי פה: "לא זוכר בדיוק מי אבל אתה יודע יותר טוב ממני למי הכוונה".

לא צריך להתאמץ הרבה כדי לזהות את ארבעת האישים הפוליטיים הבכירים שהציבו להם למטרה לקעקע את מערכת המשפט: אהוד אולמרט, חיים רמון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי. ארבעתם הסתבכו בעבר עם החוק והועמדו לדין פלילי שניים מהם (אולמרט וליברמן) עדיין מסובכים בפלילים.

למרבה הצער, התנהלותם הציבורית הבעייתית לא פגמה כלל במעמדם החברתי והם מבוקשים לא רק בסלונים פרטיים אלא במפגשים ציבוריים ובכלי תקשורת כתובה ואלקטרונית שמושיטה להם שירותים בזויים.

רמון אולמרט ודרעי הם חברים אישיים קרובים. ליברמן חבר טוב של אולמרט ושל דרעי אבל לא של רמון, אבל אין ספק שהפעילות המקבילה נגד שלטון החוק תקרב ביניהם במוקדם או במאוחר.

שני קווים מקבילים לא נפגשים אמנם בגיאומטריה, אבל שני עוקפי חוק נפגשים, מה גם שליברמן ורמון הינם חובבים ותיקים של אילי הון בדומה לעמיתיהם אולמרט ודרעי.

ואמנם, לארבעת האישים בעלי קופות השרצים יש חבר משותף: איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שתרם להשחתתם האישית ולהשחתת אישים ישראלים.

דוח מבקר המדינה לא טיהר את רמון, סתר את טענתו שניסו לתפור לו תיק, ופסק שהאזנות הסתר לא נעשו לשיחותיו אלא לגורמים שונים שביקשו לסייע לו להיחלץ מהבוץ של ההטרדה המינית בהם שולה זקן מנהלת לשכתו של אולמרט לשעבר שהיא בעצמה עבריינית פלילית מוערכת.

אבל עובדות אלה לא מפריעות לרמון להמשיך במערכה ללא פשרות נגד מערכת המשפט בסיועו הפעיל של פרופ' דניאל פרידמן יורשו במשרד המשפטים המשמש כיום כשופרו הנאמן של רמון בתקשורת.

רמון מאותרג לאורך השנים על-ידי כמה אנשי תקשורת חסרי כבוד מקצועי שהיללו ורוממו אותו והחליקו חלק ממעלליו תמורת הדלפות. יד מלוכלכת רחצה יד מלוכלכת שנייה.

בעקבות הסתבכותו של רמון בהטרדה מינית בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה הם התגייסו בניסיון נואל לטהר את שמו הרע למרות שהוא לא ערער על הרשעתו.

שורה של אישים פוליטיים שחצו את הקווים ועברו לעולם העסקים או לעיסוקים מקצועיים פרשו לחלוטין מהחיים הפוליטיים. על רשימה זו נמנים, בין השאר, דוד ליבאי, משה שחל, דני יתום, אברהם בורג, עוזי ברעם, דני נווה , ד"ר רענן כהן, מיכה גולדמן ואחרים.

רמון נתגלה כערמומי ומתוחכם יותר מהפורשים הפוליטיים האחרים.
רגלו האחת מצויה עתה בעולם העסקים המשגשג ומתגמל ואילו רגלו השנייה נותרה בעולם הפוליטי המפתה ומחפה.
רמון ממשיך לבחוש בקדחת הפוליטית ולנסות להגשים את חלום חייו ליצור מפץ פוליטי שיטרוף את כל הקלפים. העובדה ששני מפצים פוליטיים שלו מונחים על שרטון.

כדאי לרענן את הזיכרון ולציין שרמון עמד באחרונה מאחורי היזמה לחקיקת חוק לסגירת החינמון ישאל היום המצוי בבעלות שלדון אדלסון חברו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
העיתון המצליח עורר כבר מהפכה בתקשורת הכתובה ופגע בעסקיהם של שני עיתוני הערב האחרים.

רמון היתמם כדרכו ואמר בתגובה: "מי שמקדם הצעות חוק הם חברי כנסת ואני לא חבר כנסת".

בדרך למפץ הבא, שכרוך בהפלתו של נתניהו, זקוק רמון לתקשורת אוהדת, שאותה אמור לספק לו בנדיבות רבה הבעלים של ידיעות אחרונות, חברו הטוב, ארנון מוזס.

אגב, גם חבר קרוב אחר של מוזס ושל רמון, ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי זוכה גם הוא לגיבוי נלוז מהעיתון של המדינה.

הגילוי שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות - עיתון המקלט של רמון אודות גרון עמוק שהדליף לו בשעתו את פרטי החקירה נגדו ואת עריכת האזנות הסתר, הוא נדבך נוסף בכיוון זה.

לשבחו של רמון יאמר, שהוא היה בין הראשונים שזיהה את הפוטנציאל שגלום בעיקרון של הון-שלטון-ועיתון, ושילב עסקים גלויים וסמויים בחייו הציבוריים שלא כולם נחשפו.

כך היה בעבר, כאשר היה רמון חבר כנסת מן המניין, בעל רישיון לעריכת דין, ובן בריתו דרעי מנהיג ש"ס באותה עת, שהיה כבר שר בממשלה, קישר אותו עם שני מיליונרים חרדים - וולף ורייך, מתורמי המפלגה, כדי שייטפל בהשקעותיהם בארץ תמורת שכר טרחה נאה.

רמון הציץ ולא נפגע וחבר מאוחר יותר אל גיסו לשעבר איש העסקים אפרים קונדה. מערכת הקשרים המתמשכת ביניהם לוטה בערפל גם בשעה שכיהן כיו"ר ההסתדרות החדשה וטען כי בא לטהר את השחיתות שגשגו בה עסקים עם אילי הון ואולי לא במקרה.

חברות הבניה סולל בונה ושיכון עובדים נמכרו לאיל ההון טד אריסון אביה של שרי במחיר מציאה שהיה נמוך בהרבה ממחיר השוק שלהן.

קונצרן כור נמכר לקבוצה קנדית במחיר מבצע בנסיבות מוזרות.
נדלנ"ים אטרקטיביים של ההסתדרות ברחבי הארץ נמכרו בסיטונות וליחידים כשעל מלאכת המכירה והתיווך מנצחים אנשים השנויים במחלוקת.

ואסור לשכוח כמובן את אריה דרעי התאום הפוליטי של חיים רמון. גם ש"ס חגגה אז בין כותלי ההסתדרות וחלבה את קופתם המדולדלת של ציבור העובדים.

הרבה דברים סמויים התרחשו אז בקומה החמישית של בית ההסתדרות שבו שוכנת לשכת יו"ר ההסתדרות ולא כולם לשם שמים.

מי שחמאה מרוחה על ראשו מוטב שימנע מלהלך בשמש הקופחת מחשש שהחמאה תמרח על פניו וגם על צווארו. ראשו של חיים רמון מרוח בדבש. מוטב שלא יהלך בשמש הקופחת של שלטון החוק מחשש שיתגלו הדבורים שיצרו את הדבש.
 


לראש הדף

לפני כשנה וחצי כאשר יצא לאור ספרי: "זעקי ארץ מושחתת", שאל אותי יואל מרקוס, הפרשן המוערך של הארץ: כמה פעמים נחקר אולמרט ע"י המשטרה ורשויות החקירה האחרות במרוצת פעילותו הציבורית הממושכת. "18 חקירות", השבתי למרקוס וכך הוא כתב  מאז נחקר אולמרט פעמים נוספות והמונה מראה על 22

בראשית השבוע ישב ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט באחד מחדרי החקירות של יחא"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) ונאלץ להשיב במשך שמונה שעות על שאלותיהם של שלושה חוקרים בכירים ומנוסים.
לפני כשנה וחצי כאשר יצא לאור ספרי: "זעקי ארץ מושחתת", שצילומו של אולמרט מכער את שערו, שאל אותי יואל מרקוס, הפרשן המוערך של הארץ, כמה פעמים נחקר אולמרט ע"י המשטרה ורשויות החקירה האחרות במרוצת פעילותו הציבורית הממושכת. "18 חקירות", השבתי למרקוס וכך הוא כתב.
מאז נחקר אולמרט פעמים נוספות והשבוע החלה בשעה לא טובה ולא מוצלחת חקירה מס' 22 של אולמרט.
חוקריו הנוכחיים של אולמרט לא למדו בקורס לפראיירים והם ידעו היטב מי יושב לפניהם ואלה תעלולים ופעלולים הוא ינסה לבצע במהלך החקירה כדי לשבש אותה בעיצומה.
בשלבים הראשונים של החקירה ניסה אומנם אולמרט להסיח את דעתם והחל לנזוף בהם על כך שהייתה הדלפה מוקדמת של המשטרה על מועד החקירה ומיקומה.
אלא שהפעם נתקל אולמרט באווירה שונה מן הקצה והפנים מיד שהוא יושב מולם על תקן של עבריין סידרתי שחשוד פעם נוספת בלקיחת שוחד כתמורה למתן אישורים להקמת מפלצת אורבאנית הקרויה בשם כל-כך משמעותי: "הולילנד", ובמעורבותו האישית בהענקת אישורים נוספים לפרויקטים בעלי היקף אחרים ברחבי המדינה.
בדיון שהיה לפני זמן מה בבית המשפט בבקשת המשטרה להאריך את מעצרה של שולה זקן מנהלת לשכתו לשעבר של אולמרט טען נציג המשטרה כי אולמרט נחשד בקבלת שוחד בסך מיליון שקל בפרויקט הולילנד.
בימים האחרונים הודלף במפתיע שאולמרט חשוד בקבלת שוחד בסך 100 אלף שקלים בלבד. קשה לדעת, בשלב זה, אם המדובר בבלון ניסוי משטרתי או בספין מתוחכם מהארסנל של אולמרט.
על יסוד היכרותי הממושכת עם הפליליסט אולמרט ומעשי העבריינות המסועפים הגלויים והסמויים שלו המתמשכים על פני למעלה מארבעים שנה, נראה לי שהסכום של מיליון שקל על פרויקט נדל"ן שבו צברו בעליו רווחים בסך עשרות מיליוני דולרים קטן על אולמרט שהפרגון לא היה מעולם הצד החזק שלו.
אני מציע לחוקריו של אולמרט לחקור אותו כחשוד בקבלת שוחד בסך מילוני דולרים בפרויקטים השונים שבהם הוא החל להיחקר השבוע וייחקר בימים הקרובים הבאים עלינו לרעה בכל מה שקשור במגה מושחת הזה.
חוקריו של אולמרט הפנו לעברו עיניים מזוגגות חסרות מצמוצים ונתנו לאולמרט להבין שחלפו עברו הימים שבהם הוא ניסה לשטות בחבריהם ליחידה. הפעם הוא כבר אזרח מן השורה הלא ישרה ולא נבחר ציבור והחקירה נערכת במגרש שלהם שבו הכללים שונים מן הקצה.
ואמנם, בחקירות הפלילית הקודמות שבהן נחקר אולמרט כאשר כיהן כממלא-מקום ראש הממשלה ואחר-כך כראש הממשלה עשה הכול כדי לשטות בחוקרי המשטרה.
אולמרט קבע מראש את מקום החקירה בביתו, המועדים של החקירה בזמנים שהיו נוחים לו, הקציב זמנים למשך החקירה ודרש לקבל את נושאי החקירה.
בראש צוות החוקרים עמד אז ראש יחא"ה לשעבר-תת ניצב בדימוס שלומי איילון חוקר מקצועי מיומן ואמיץ שסיים באחרונה את תפקידו ופרש אחרי שנחסמה דרכו למטה הארצי.
בחקירה מסוימת שנערכה בשעתו ובה הפתיעו החוקרים את אולמרט בשאלות בתחום שלא התכונן לקראתו, קטע את החקירה בעיצומה בנימוק שיש לו דיון ביטחוני דחוף והותיר את חוקריו פעורי פה שלמרבה הצער התמלא אחר כך מים והם שתקו.
אולמרט ביקש אז להפגין עוצמה אישית כראש ממשלה מול חוקריו, נזף בהם על הדלפות שנעשו כביכול ע"י המשטרה מתוך החקירות למרות שלרוב היו פרובוקציה מתוזמנת של מקורביו ומרחקיו.
שרתי אולמרט נעזרו בשעתו בכמה משת"פים מהתקשורת הכתובה והאלקטרונית שהצטרפו למקהלה המזייפת שתקפה את גופי אכיפת החוק.
עיתונאים סייענים אלה נלוו בדרך כלל לטיסותיו הממלכתיות של אולמרט לחו"ל או קיבלו ממנו טובות הונאה בצורת הדלפות כתמורה לנאמנותם חסרת כבוד מקצועי.
גם כאשר ביצעה לשכתו של אולמרט שיבוש הליכי בדיקה לכאורה כלפי צוות של מבקר המדינה בראשותו של יועץ המבקר לשעבר במאבק בשחיתות השלטונית ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, החשתה התקשורת.
סיפור המעשה מאלף ואופייני כל-כך להתנהלותו הנלוזה של אולמרט גם כאשר כיהן כראש ממשלה.
צוות הבדיקה של המבקר נפגש בשעתו עם אולמרט וביקש להציג לו שורה של שאלות בפרשת רכישת בית ברחוב כרמיה בירושלים שנחשפה ב-News1 על-ידי יואב יצחק.
אולמרט רכש את הבית במחיר מגוחך שהעלה חשד לקבלת שוחד תמורת הטבות שהעניקה עיריית ירושלים ביוזמתו של מהנדס העיר לשעבר אורי שטרית איש אמונו של אולמרט שנחקר באחרונה גם הוא כחשוד בקבלת שוחד בפרשת הולילנד.
אנשי הצוות ביקשו להפעיל כמקובל מכשיר הקלטה אך אנשי לשכת ראש הממשלה אמרו שהם מעדיפים שהקלטת השאלות והתשובות תעשה באמצעות מכשיר הקלטה של הלשכה וכך אומנם נעשה.
כעבור זמן פנה משרד מבקר המדינה אל לשכת ראש הממשלה בבקשה לקבל את תמליל ההקלטה נמסר לה כי ההקלטה נמחקה בטעות ואין מה למסור.
(למרות השיבוש סיים משרד המבקר את בדיקתו שבעקבותיה נפתחה חקירת משטרה מסועפת. פרקליטות המדינה החליטה משום מה שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשה מצחינה זו ובעקבות זאת עתר יואב יצחק לבגצ).
פניית תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז להורות על חקירת משטרה נגד התנהלות לשכתו של אולמרט נדחתה ע"י מזוז שלא העלה על דעתו אפשרות של מעשה זדון. התקשורת לא התייחסה משום מה לנושא בעייתי זה למרות שעורר שאלות נוקבות שלא קיבלו מענה מניח את הדעת.
למרות חולשתה המתמשכת של מועצת העיתונות והאדישות הסביבתית לאתיקה מקצועית, לא טרח עד כה אף גוף תקשורתי ציבורי או אקדמי תקשורתי להוקיע ברבים את אנשי התקשורת פורעי האתיקה.
שמם של עיתונאים בזויים אלה מצטרף לדיראון רשימה ארוכה ומפוקפקת של עיתונאים שלאורך השנים טייחו את פרות השחיתות של אולמרט, הגנו עליו והשתלחו בקומץ קטן מאוד של עיתונאים שלא חדלו לחשוף את מעלליו.
בצניעות אעיר שהיה לי הכבוד להוביל את הקומץ המובחר ולשלם על כך מחיר מקצועי כבד.
עיני אינה צרה בשבועות האחרונים בעמיתים אחרים מקבוצה זו שמייחסים לעצמם בלעדית בראיונות בכלי התקשורת את התהילה המקצועית. שיבושם להם. יש ראיונות מזדמנים ויש עובדות מוצקות.
בשבועות האחרונים ספג ראש הממשלה בנימין נתניהו מנחת זרועו הארוכה של אולמרט שאינה יודעת רחם ואין לה גבולות בכלי התקשורת, בעיקר בידיעות אחרונות, החלו להופיע ידיעות מתוזמנות ויזומות על-כך שנתניהו לא היה שונה מאולמרט ברמתו המוסרית ודרש מגופים הומניטאריים עבור הרצאותיו. ההכחשות של נתניהו היו משום מה רפויות והופיעו בתקשורת על תקן של גמילות חסד כלפיו.
אומ"ץ נהגה בשעתו כחכמה לפני מעשה כאשר פנתה אל נתניהו בשעה שכיהן כראש האופוזיציה ומחתה על-כך שאינו ממלא את חובתו הפרלמנטארית מאחר שאינו משמיע את דברו על השחיתות השלטונית המפלצתית ועל שחיתותו האישית של אולמרט המשחית הלאומי. נתניהו לא טרח להגיב על פנייתנו וכיום הוא אוכל אותה. אחרי שאולמרט הודח ונתניהו הפך ליורשו, הוא לא נענה לבקשת אומ"ץ לכלול בהסכם הקואליציוני סעיף התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית ואני מבין כיום לליבו השחיתות נמשכת. אותה הגברת בשינוי האדרת.
באחרונה אמר נתניהו שבדרך כלל הוא לא נוהג לפגוע באורח אישי אלא מותח ביקורת רק לגופו של עניין.
נתניהו ימשיך לבקר את הגוף של העניין ואולמרט יטווח לגופו של נתניהו במסגרת פעולות ההסחה בתקופה שבה הוא נחקר במשטרה בפרשות שחיתות חדשות שנחשפו ועומד לדין פלילי על פרשות שחיתות שכבר נחקרו והוחלט להגיש בהן נגדו כתבי אישום. אומ"ץ לא ראתה בכך סוף פסוק.
לפני זמן קצר שיגרתי אל ראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה ניצב יואב סגלוביץ רשימה של פרשות שחיתות לכאורה נוספות שבהן מעורבים אולמרט ושותפו לדברי עבירה לשעבר עורך הדין אורי מסר (שנחקר אף הוא כחשוד בתיווך לקבלת שוחד בפרשת הולילנד) שלא נחקרו משום מה ע"י המשטרה. במכתב שהעתקו הועבר למבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס ולפרקליט המדינה משה לדור נאמר:"במרוצת השנים האחרונות הגישה תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד מבקר המדינה ולמשטרה שורה של תלונות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונגד עו"ד אוריאל מסר, שותפו לשעבר של אולמרט במשרד פרקליטים, בחשד לקשרים מסחריים סמויים לכאורה בין השניים.
בתלונות אלו טענו כי לאורך הקריירה הציבורית של אולמרט בתפקידיו השונים, במישור הממלכתי והמוניציפאלי, חזר והופיע שמו של עו"ד מסר כפרקליטם של אילי הון וגופים כלכליים שנזקקו לשירותי המשרדים שעליהם חלש אולמרט.
לצערנו, התמקדה המשטרה עד כה רק בפרשת ההעדפות שניתנו ללקוחותיו של עו"ד מסר ע"י מרכז ההשקעות בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר התמ"ת. בגין חלק מהעדפות אלו עומד עתה אולמרט לדין. לקוחות אחרים שקיבלו העדפות לא נחקרו.
להלן אנו מפרטים שורה של פרשות שלא נחקרו ע"י המשטרה, עפ"י מידע המצוי ברשותנו, בעניין מערכות היחסים העסקיות לכאורה שהיו קיימות במשך השנים בין אולמרט ומסר וכן נושאים הקשורים באולמרט ללא מסר שגם לגביהם התלונות תלויות ועומדות:

• כאשר כיהן אהוד אולמרט כשר הבריאות קיבל תוספת של כספי תיווך בסך 200 אלף דולר ממר יעקב נמרודי בעקבות עסקת מכירת הכשרת היישוב שאולמרט שימש בה כמתווך בטרם התמנה כשר בממשלה. מי שגבה את הסכום הנ"ל היה עו"ד מסר, וזאת למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות ביניהם. דבר זה מעיד על כך שהקשר ביניהם נמשך.
• אולמרט תיווך בשעתו במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה. נראה כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.
• כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפל בעסקה היה עו"ד מסר.
• בשעתו הייתה עסקת רכישת קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה. הפטריארך תיאפולוס גילה כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה עו"ד מסר ונמסר לו כי מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.
• בתקופה בה כיהן אולמרט כשר התקשורת ייצג עו"ד מסר לקוחות שונים מול המשרד, והם זכו לקיצורי דרך בחסותו של אולמרט.
• במרוצת השנים נהג אולמרט לקבל הלוואות כספיות נדיבות מאילי הון שהיטיב עימם מבלי שטרח להחזירם. אילי ההון לא התלוננו בחשד שיחשפו עצמם כנותני שוחד. בחלק מההלוואות האלו היה מעורב לכאורה גם עו"ד מסר.
• בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, קיבלה סיעתו הלוואה של עשרות אלפי שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית שעליהם היה מופקד חברו הטוב אברהם הירשזון, שלימים מונה כשר האוצר. כספי ההלוואה הלא חוקית לא הוחזרו ופרשה זו נותרה פתוחה.
• במרוצת השנים רכשו גופים כלכליים שונים ואילי הון ציורים של גב' עליזה אולמרט במחירים מופרזים שלא הלמו את ערכן האמיתי של התמונות. עד כה פרשה זו נותרה פתוחה.

בתגובה לכך קיבלתי לפני כמה ימים את תשובתו של סגלוביץ שכתב לי: "החלטת המשטרה בדבר פתיחה בחקירה פלילית כנגד מאן-דהוא מתקבלת בהתאם לתשתית הראייתית הקיימת ולאחר בחינת העניין הציבורי בפתיחת החקירה בהתאם לנסיבות המקרה. מכל מקום הנושאים אשר העלתם בפנייתכם הובאו בפני הגורמים הרלוונטיים באגף החקירות והמודיעין".
אומ"ץ ממתינה לתוצאות הבדיקה המשטרתית. בכל הנוגע לאולמרט יש לנו הרבה סבלנות.
בעקבות החקירה המשטרתית בפרשת הולילנד כינס היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, התייעצות מיוחדת בדבר ההשלכות על פרויקטים גדולים אחרים שקיבלו אישורים של רשויות ממלכתיות ומוניציפאליות. אומ"ץ ראתה בעייתיות במהלך זה לאור העובדה שוינשטיין שימש עד לבחירתו כיועץ משפטי כפרקליטו של אולמרט. שיגרנו איפוא פניה לוינשטיין בנוסח הבא:

1. "תנועת אומ"ץ רשמה בשעתו בחיוב את המכתב ששיגרת לשר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, ביום 20.1.10, שבו התחייבת בין היתר בסעיף 5(4) למכתבך כדלהלן: "... הנני מתחייב כי בתוקף תפקידי הציבורי, אמנע מלקבל החלטות בכל צורה אחרת, במישרין או בעקיפין, בנושאים העלולים להעמידני במצב של חשש לניגוד עניינים, פרט בנושאים הקשורים לעניינים הבאים: בכל לקוח שנתתי לו שירותים משפטיים כמפורט בנספח א' לעיל, למשך חמש שנים מהמועד בו סיימתי לטפל בענייניו של אותו לקוח..."

2. "לפני זמן קצר כינסת פגישה בהשתתפות גורמים שונים בתחום אכיפת החוק לדיון בהשלכות הנובעות מפרשת חקירת הולילנד מאספקטים אורבאניים של תכנון ובניה.

3. "מאחר שהמשטרה חוקרת עתה פרויקטים נוספים שאליהם קשור לקוחך לשעבר, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, נראה לנו שעלול להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים לכאורה, בניגוד להתחייבותך הנ"ל, וזאת על-אף שאינך עוסק באספקטים הפלילים.

4. "נראה לנו שיש מקום להרחבת ההגבלה המוצדקת שהטלת על עצמך, ואתה צריך להימנע מלעסוק בכל נושא שיש לו השלכה כזו או אחרת לפרויקטים שבהם מעורב אולמרט כולל בתחומים האזרחיים של תכנון ובנייה".

היועץ המשפטי הודיע לנו בתגובה כי הוא אינו רואה בפעילותו הנוכחית חריגה מההתחייבות שנטל על עצמו ואנחנו מסתפקים בהבהרה זו.
בשבועות האחרונים זכה אולמרט למרבה הצער באהדה ציבורית של המגזר העסקי ושל אילי ההון בעת השתתפותו באירועים ציבוריים למיניהם. העובדה שמדובר באיש ציבור רם דרג לשעבר מושחת ומשחית אינה מעלה ואינה מורידה.
כאב לי במיוחד שמשה גאון יו"ר קבוצת גאון השקעות בנו של חברי המנוח בני גאון ז"ל טרח להזמין את אולמרט לערב זכרון ולא התבייש להתרפס בפניו.
פחות הופתעתי לקרוא על השמחה וההילולה שקידמה את פניו של אולמרט בחתונת בתו של השר לשעבר אריה דרעי בשעה שבא בתום החקירה. בקהל החוגגים הביתי של אולמרט היו לא מעט עבריינים וחשודים בפרשת הולילנד.
המפגש המרגש של אולמרט עם זקן אפשר לאולמרט לחבק את זקן וללחוש לה, מן הסתם, כמה מילות תודה על שתיקתה בענייני השוחד שלו ואולי הבטיח לה שיסייע לה במימון הגנתה המשפטית אחרי שהעמותה שהוקמה למטרה זו כשלה.
בכך לא שיבש אולמרט חלילה את החקירה אלא רק עודד את זקן ועשה מעשה הומניטארי אצילי. כל הכבוד לו.


לראש הדף

שרון הכיר מקרוב את אולמרט המושחת וידע היטב שדרכו תהא לו אחיזה משמעותית במינהל מקרעי ישראל ובמרכז ההשקעות הכפוף למשרד התמ"ת ואולמרט והוא יוכלו לגנוב ביחד סוסים 
 
אחרי שראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט יורשע על-פי אמונתי על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בביצוע עבירות פליליות של מרמה, הפרת אמונים וקבלת שוחד בכתב האישום המתוקן שיוגש נגדו, יגיע שלב הטיעונים לעונש.
או אז יחל מצעד עדי האופי שיפליגו בשבחו של אולמרט וינסו להבהיר להרכב השופטים כי תרומתו למדינת ישראל עלתה לאין ערוך על תרומתו למשפחתו במטרה שיקבל עונש קל ככל שניתן.
אם היו מזמינים אותי להיות עד אופי למענו של אולמרט הייתי אומר שהוא גילה דבקות יתר במטרה באחד ממסלולי ההתעשרות העבריינית הקלה מהקופה הציבורית באמצעות קבלת שוחד כספי וטובות הנאה שנסלל ע"י קודמו בתפקיד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.
מסלול זה קרוי מינהל מקרקעי ישראל הגוף שהינו גוף ממלכתי אדיר שחולש על מרבית קרקעות המדינה וחורץ את גורלן לחקלאות, בניה, שטחים פרטיים ושטחים ציבוריים.
לשבחו של אריאל שרון יאמר שהוא גילה את הפוטנציאל הרב שטמון במינהל ואת האופציות הקרקעיות והנדל"ניות שניתן לאילי הון לחברים ולתצרוכת משפחתית אישית בסיועם הפעיל של מנהלים מושחתים במנהל ומול רפיסותם של נציגי ציבור עלובי נפש.
נציגי ציבור אלה היו אנשי הקק"ל שבעברה הרחוק המפואר גאלה את קרקעות ארץ ישראל ובהווה המושחת נגעלו הקרקעות ביזמתם של ראשי ממשלה מושחתים.
זו הייתה הסיבה ששרון הערמומי כפה על כל ראשי הממשלה שתחתם שירת לחבר את המינהל למשרדים הממשלתיים שהוא עמד בראשם גם אם התפירה הייתה גסה ומלאכותית.
כך נדד המינהל עם עובדיו ממשרד החקלאות למשרד התשתיות, משרד הבינוי והשיכון ואחר כך למשרד התמ"ת וכמעט התנחל גם במשרד הביטחון.
לא הייתה לשרון בושה לדאוג להפשרת קרקעות כפר מל"ל שירש מהוריו ולא הייתה לו נקיפת מצפון לספח קרקעות מדינה לחוות השקמים הענקית שלו בדרום.
כאשר שרון התמנה כראש הממשלה הוא ביקש להמשיך ולהחזיק במינהל משל כאילו היה נחלה שירש מאבותיו אך בסופו של דבר החליט להעבירו לידיו של ממלא מקומו אהוד אולמרט במצורף למשרדי התמ"ת והתקשורת כפיצוי על כך שלא מינה אותו כשר האוצר כפי שאולמרט תבע במפגיע.
שרון העדיף אז להפקיד את משרד האוצר בידיו של בנימין נתניה ומתוך כוונה זדונית להכשילו ולהמאיסו על הציבור הרחב דברים שלא מומשו בפועל. רק אחרי התפטרותו של נתניהו מתפקיד שר האוצר הזדרז אולמרט לדרוש משרון את התיק שאפשר לו לתמרן בין אילי ההון המקומיים והזרים. פעילותו המסואבת של אולמרט בעסקת מכירתן של מניות המדינה בבנק לאומי והתערבותו הגסה למענם של הקונים הפוטנציאליים הזרים שני מקורביו אילי ההון הזרים פרנק לואי ודניאל אברהמס שלא יצאה לפועל הינה דוגמא אחת בלבד.
שרון הכיר מקרוב את אולמרט המושחת וידע היטב שדרכו תהא לו אחיזה משמעותית במינהל מקרעי ישראל ובמרכז ההשקעות הכפוף למשרד התמ"ת ואולמרט והוא יוכלו לגנוב ביחד סוסים, חמורים וגמלים ולהמשיך לחלוב לכיסם את הקופה הציבורית שהייתה לגביהם מאז ומתמיד פרה חולבת.
עדות מוחשית לכך הייתה ההתחייבות שהעניק שרון בשנת 1992 בתקופה שבה כיהן כשר הבינוי והשיכון לאיל ההון היהודי בריטי סמי שמעון (שנפטר לפני כמה חודשים) לדאוג להפשרתן של קרקעות חברת יכין חק"ל בתל אביב ובפתח תקוה.
יכין חק"ל הייתה בבעלות משותפת של הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים והפעילה מפעל לייצור מזון משומר שצרך את היבולים החקלאים שהניבו השדות החקלאיים שלה שנחרשו על הקרקעות הציבוריות.
החברה נמכרה בראשית שנות התשעים לסמי שמעון בעסקה שנויה במחלוקת שעליה ניצח חבר הכנסת מאיר שטרית שכיהן באותה עת כגזבר הסוכנות והיה מקורב כבר אז לאילי ההון יותר מאשר אל ציבור בוחריו שלא היה מצוי עדיין בנבכי ההון והשלטון שפשטו ולבשו צורות.
לשמעון לא הייתה כל כוונה להמשיך ולגדל ולשמר מלפפונים, עגבניות, תירס ושאר ירקות. הוא הזדרז לסגור את מפעל השימורים. השדות הפכו לצחיחים והמתינו להפשרתן לצרכי נדל"ן יקר.
ואמנם אולמרט לא אכזב את שרון ובתקופת כהונתו עשה הכול כדי להביא למימוש ההבטחה.
פרשה זו עלתה בימים האחרונים מחדש ביוזמת אומ"ץ בעקבות חשיפתן לפרשות שחיתות חדשות של אולמרט במנהל מקרקעי ישראל.
השבוע פניתי בשם התנועה אל פרקליט המדינה עו"ד משה לדור כדלהלן:
"במסגרת חשיפת פרשות של עסקות נדל"ן גדולות שאושרו ע"י מנהל מקרקעי ישראל, בתקופה שבה שימש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כיו"ר מועצת מנהל מקרקעי ישראל, אושרה בין השאר בחודש מאי 2005 לחברת יכין חק"ל עסקת הארכת חוזה חכירת קרקעות בשכונת רמת החי"ל סמוך למתחם עתידים, שהובילה מאוחר יותר לשינוי הייעוד של הקרקע ושהניב לבעליה איל ההון המנוח סמי שמעון, רווחים הנאמדים בלמעלה מ-100 מיליון דולר.
במהלך הדיון במועצת המנהל הובעה התנגדות נמרצת ע"י יו"ר דירקטוריון הקק"ל לשעבר יחיאל לקט וחברים אחרים במועצה, בנימוק שאם יובא לאישור מבלי שנקבעו קריטריונים.
לקט הוסיף באותו מעמד כי מן הדין שתוקם ועדת חקירה שתקבע מי הם האשמים שגרמו לכך שסמי שמעון קיבל הבטחות לגבי הארכת מועדי החקירה וייעוד הקרקע.
למרות ההתנגדות המפורטת לעיל, לחץ אולמרט שישב בראש ישיבת המועצה, לאשר את העסקה וטען בין השאר ש"אינו מתרשם מכל הקריאות, יללות הזעקה והשבר". ואמנם בסופו של דבר אושרה העסקה ברוב קולות.
במהלך הישיבה הוטל על ועדת הביקורת של מועצת מנהל מקרקעי ישראל לבדוק את התגלגלות פרשת יכין חק"ל מראשיתה, אך דבר זה לא נעשה בפועל עד היום.
תנועת אומ"ץ סבורה שבמסגרת חקירות המשטרה שנערכות בימים אלה בחשד שאהוד אולמרט וכמה ממקורביו קיבלו לכאורה שוחד בעסקות נדל"ן, מן הדין שתיפתח חקירה גם בפרשה זו בשל להיטותו המוגזמת של אולמרט לאשר את העסקה השנויה במחלוקת".
בימים אלה אנחנו מנסים לאתר עסקות נדל"ן נוספות שנולדו אצל שרון וגדלו אצל אולמרט ואיננו פוסלים גם חשד שעשו תרגילים מסריחים משותפים בכספי מרכז השקעות.
לשרון חסר המעצורים לא הייתה מעולם בעיה להזרים מענקים מכספי המדינה לחבריו אילי ההון, לתפור למענם מכרזים ולפעול בדרכים גלויות וסמויות כדי לתגמל אותם על מה שעשו למענו ולמען חוותו.
דוחות של מבקר המדינה לא הטרידו את שרון, מחקירות של המשטרה הוא לא חשש ומורא של בורא עולם מעולם לא היה לו.
אחת הדוגמאות נוגעת לאיל ההון הישראלי אמריקני אריה גנגר שהלווה לו כספים בהיקף גדול ולא ידוע, מי מימן את ההגנה המשפטית בתביעת נזיקין שהגיש בשעתו שרון נגד השבועון האמריקני "טיים" ותרם סכומי כסף ניכרים לעמותות שפעלו באורח בלתי חוקי למען בחירתו לראשות הממשלה בניצוחו של הבן המושחת עומרי שרון.
ביוזמתו של שרון הצליח בשעתו אריה גנגר לרכוש את חברת "חיפה כימיקלים" כדי לצ'פר את גנגר מכספי המדינה סווגה חיפה במפתיע כאזור פיתוח א' שנהנה מהקלות והטבות מפליגות.
קצין המבצעים הראשי של שרון לביצוע מעשי שחיתות סמויים היה אלי לנדאו ששימש עוזרו במשרד החקלאות והיה בצלמו ובדמותו של שרון ברמת המוסר האפסית שלו.
לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במינהל מקרקעי ישראל ובמקביל לפעילותו במשרד החל לדאוג לעצמו לחברו הטוב איל ההון מוטי זיסר בבחינת שלח לחמך על פני המים ובסופו של דבר תקבל עוגת קצפת כפי שאמנם אירע הלכה למעשה נבלה.
לנדאו וזיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קליה במטרה להפכה לאזור תיירותי והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק אחרי שלנדאו נבחר כראש עירית הרצליה.
בתחום זה חגגו בעיקר האחים עופר. לנדאו איפשר להם, בנסיבות תמוהות ומחשידות, להקים כמה פרויקטים בעיר כמו בנין מרכזים, הקאונטרי קלאב ועוד ורתם אותם כשותפים בפרויקט המרינה המתוכנן.
כאשר שאלו אותי בשעתו ראשי החברה לישראל על סרטו של מיקי רוזנטל שיטת השקשוקה אמרתי להם שלטעמי הסרט לוקה בחסר לגבי כמה פרויקטים מושחתים בהרצליה בעיקר המרינה (רוזנטל זכה כהוקרה על אומץ ליבו באות אומ"ץ לשנת 2009).
גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו שתפר למענו עפ"י החשד מכרז יקר ערך להקמת המרינה של הרצליה שהפך אחד הפרויקטים המושחתים במדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות.
עובדה אקטואלית מאלפת ראויה לציון: חברת אזורים שנוהלה אז בידי אביגדור קלנר אחד מגיבורי פרשת הולילנד פרשה ברגע האחרון מהמכרז. לאורך השנים ביקשתי על כך הסברים והתשובות שקיבלתי לא הניחו את דעתי.
חברי ועדת בנין הערים המקומית בהרצליה שאישרו את הפרויקט נמנו על חבריו הקרובים של אולמרט או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון.
אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי ראובן אדלר (כיום יועצה של ציפי לבני). משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעירית הרצליה כמובן ללא כל קשר בתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה.
בוועדת בנין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים המושחת אריה דרעי חברם של כל ראשי העיר המושחתים ובכללם לנדאו.
לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת טען לחפותו של דרעי ומי יודע אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו. לנדאו דאג בשעתו לאשר למרטין שלאף להקים חווילת ענק על צוק סלע בהרצליה ואנס לשם כך את חוקי התכנון והבניה.
שלאף מחובר מזה שנים אישית ופיננסית למשפחת שרון. כאשר נחשפו החשדות על שיחודה של משפחת שרון נמנע שלאף מלבוא ארצה ונאלץ גם למכור את החווילה בהרצליה.
אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצליה נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו לנדאו זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמים שהתביישו במונח המשפטי הפורמאלי "העדר ראיות" בכל מקרה של זיכוי מלא או חלקי.
למען האמת לא הופתעתי הן בשל הופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות והן בגלל הגישה הסלחנית של בית המשפט.
מזמן חדלתי לעמוד דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה ייקוב הדין והרבו בזיכויים עם או בלי ספק ובכך אפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפאליים בכירים מסוגו של אלי לנדאו להמשיך במעלליהם.
ואמנם אחרי שלנדאו התעשר במהלך שירותו בהרצליה אימץ אותו שרון מחדש ומינה אותו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל ובכך פתח בפניו אופציות חדשות לביצועים שונים רובם סמויים.
המשטרה חקרה בשעתו את לנדאו בחשד שהעביר בדרך לא חוקית לאחים עופר תמורת קבלת טובת הנאה את הובלת הפחם עבור חברת החשמל. חרף המלצת המשטרה להעמיד לדין את לנדאו בפרשה זו החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בהעדר ראיות. אומ"ץ הגישה על כך ערר למחלקת הערר במשרד המשפטים.
גם זכייתו של איל ההון יוסי מימן בעליה של חברת מרחב וחברו הטוב של לנדאו שזכו באספקת ייבוא גז לחברה נבדקה בימים אלה ע"י גורמי אכיפת החוק. צילום משותף של מימן שרון ולנדאו ביאכטה של מימן העוגנת כמובן בהרצליה גורם להם להרמת גבות.
שני בניו של שרון עומרי וגלעד לא ביישו מעולם את הפירמה המשפחתית המושחתת. בתקופה ששרון כיהן כראש הממשלה שימש עומרי כמנכ"ל המדינה וביצע שורה ארוכה של מעשים בניגוד לכללי המינהל התקין וטוהר המידות שכללו מינויים פוליטיים, חלוקת הטבות, תפירת מכרזים ועוד כהנה וכהנה. אחרי שנבחר כחבר כנסת בלחצו של אביו הגביר עומרי שרון את פעילותו הבלתי-חוקית בשירות המשפחה ומקורביה.
אחרי שנסגר קזינו של שלאף ביריחו לא התבייש שרון הבן ללחוץ על קציני צה"ל בכירים מסוגו של רב-אלוף גבי אשכנזי שכיהן אז כסגן הרמטכ"ל לאשר את הפעלת אונית הקזינו של שלאף באילת.
למרבה הפלא הועמד עומרי שרון לדין פלילי רק בגין גיוס התרומות הלא-חוקיות לאביו שטען כי לא ידע מהמתרחש והטיל על כתפיו של בנו בציניות מרגיזה את האשמה.
לעומת זאת הגן שרון על שוחד בסכום של מאות אלפי דולרים שקיבל בנו גלעד מאיש העסקים דודי אפל בפרשת האי היווני תמורת ביצוע עבודות סרק.
כזכור נחלצו שרון האב ואולמרט איך לא במפתיע בפרשה זו מהעמדה לדין בקבלת שוחד עפ"י החלטה תמוהה של היועץ המשפטי לשעבר מזוז שעוררה בשעתו סערה.
ברוב חוצפתו החליט בחודשים האחרונים גלעד שרון להשתלב בחיים הפוליטיים ואחד הצעדים המוקדמים הינו פרסום מאמרים ודברי הגות פוליטיים בידיעות אחרונות.
תנועת אומ"ץ לא מתכוונת להקל על נציג המשפחה לחזור ולהשחית את המדינה.
בהקשר לכך פנינו באחרונה אל פרקליטת מחוז תל אביב פלילי רות דוד בשאלה לגורל תיק החקירה בפרשה חדשה שבה נחשד גלעד שרון בקבלת שוחד במיליונים ששימשו לכיסוי חובות של המשפחה ומערכות הבחירות של אביו. הכסף שולם לשרון ג'וניור באורח פורמאלי עבור יעוץ לקולחוזים ברוסיה.
המשטרה חושדת שהכספים הגיעו דווקא משלאף ללא כל קשר לקולחוזים מדומים.
הפרקליטות הודיעה לאומ"ץ לפני זמן קצר שעדיין לא נפלה הכרעה בתיק זה אנחנו ממתינים בחוסר סבלנות.
והערה לסיום: לפני כמה חודשים נערך בקרב אזרחי המדינה סקר מיוחד שבו נשאלו שאלה אחת בלבד: מי ראש מהמשלה המושחת ביותר בתולדות המדינה, ובצידו רשימת שמותיהם של תריסר ראשי הממשלה שכיהנו עד כה במדינה.
אולמרט דורג כמובן במקום הראשון וצבר 49.3 אחוז. שרון דורג המקום השני בהפרש ניכר אחרי אולמרט ו"זכה" רק ב 9.2 אחוז של הנשאלים.
אין לי ספק שלשרון נגרם עוול במשאל שנבע ממצבו הרפואי המיוחד והוא קיבל בשל כך מתת חסד מאזרחי המדינה.
אילו היו מדרגים שליש מכלל הנשאלים את שרון במקום השני הדבר היה קרוב ביותר למציאות המושחתת במדינה שיצרה משפחת שרון.
 
 
 


לראש הדף

חלומו של אולמרט לצאת נקי ולחזור לחיים פוליטיים פעילים יחד עם שני חבריו הטובים אריה דרעי וחיים רמון, המתכננים מפץ פוליטי חדש, לא יצא לפועל לפי כל הסימנים וזו אולי תהיה בשלב זה נחמתם היחידה של אזרחי המדינה.


שאלה: "מה משותף לאילי הון מקומיים וזרים ששמותיהם מפורטים להלן על-פי סדר מקרי? יאיר המבורגר, דוד אפל, אלפרד אקירוב, דניאל אברהמס, מוטי זיסר, משה טלנסקי, בני שטימינץ, יוסי מימן, אביגדור קלנר, יולי עופר, ראובן גבריאלי, הלל צ'רני, מוזי ורטהיים, נוני מוזס, אברהם (בונדי) לבנת, ארקדי גאידמק, אליעזר פישמן, מרטין שלאף, דיויד פדרמן, גד פרופר, אלי עזור מרדכי יונה, בינו צדיק, יצחק תשובה, לואי פראנק, משה טובול, גד זאבי, דני דנקנר ואלי פפושדו?".
תשובה: "זו רשימה חלקית של טייקונים מקומיים וזרים שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט חבר אליהם במרוצת ארבעים שנות פעילותו הציבורית, הפכם לחבריו האישיים או לידידיו הקרובים במהלך שנות פעילותו הציבורית, אולמרט חבר אליהם על בסיס של יחסי גומלין והם לא עמדו מן הצד כאשר עלה בידו לצבור נכסי נדל"ן ונכסים פיננסיים על חשבון הקופה הציבורית וחשבונות הבנק הפרטיים ולהפוך למיליונר כבד שחלק נכבד מהונו עדיין לא נחשף ברבים".
חשיפתן של פרשות השחיתות הולילנד, חברת המלח, אדמות חירייה וצוק מנרה, היכו בתדהמה את אזרחי המדינה שלא היו מודעים לדרכי הפעולה של ארגון פשע בענף הנדל"ן, שבראשו עמד אהוד אולמרט וסביבו פעלו חיילים נאמנים שסרו למרותו, סוככו עליו ועשו הכל כדי לטשטש עקבות של כספי השוחד על-מנת שלא יוליכו, חלילה, אליו ולא ידבקו בו.
ארגון הפשע של אולמרט, שרק חלק מפעולותיו המסועפות נחשפו עד כה, עסק בעת ובעונה, תוך קיצורי דרך ועקיפת כללי המינהל התקין וטוהר המידות, בשורה של משימות: תפירת מכרזים, הפשרת קרקעות ושינוי יעדן, קידום עסקות נדל"ן בעיריות, ועדות בניין מקומיות ומחוזיות במינהל מקרקעי ישראל, ברשויות המס, בקק"ל, במרכז השקעות ובגופים ממלכתיים ומוניציפליים.
תכונותיו האישיות של אולמרט שהינו אדם חסר מעצורים, כוחני, יהיר, שחצן, ערום, שקרן, תחמן, מניפולטיבי, בוגד פוליטי, כפוי טובה, שחקן מלידה, מתחזה מנעוריו ומפזר חום וחיבה מלאכותיים, סייעו לו, ללא ספק, לפעול במידור גבוה לתכנן את מהלכיו הציבוריים והעסקיים בכמה מסלולים בעת ובעונה אחת, לעיתים ככלים שלובים ולעיתים תוך כדי הפרדת כוחות לסירוגין.
שם המשחק היה תמיד עשיית כסף, הרבה, מהר ובשקט. לשם כך היה צריך אולמרט לפעול ברמת מידור גבוהה כשקבוצה אחת לא מעורבת בזו של חברתה.
במסלול הפוליטי הפעיל אולמרט חיילים מסוגם של אברהם הירשזון, רוני בראון, יגאל עמדי, קוקי אדרי ושותפים בדמותו של אריה דרעי, שעשו עבורו עבודות שטח שחורות במישור הארצי ובסניף הירושלמי של חרות ואחר-כך הליכוד.
העובדה שאולמרט לא היה פופולרי בליכוד ונבחר לרוב לרשימת המועמדים לכנסת באחד המקומות האחרונים מעולם לא הרתיעה אותו. אולמרט ידע היטב בחושיו הפוליטיים שייזנק לצמרת בכל מחיר. רבים חששו לעמוד בדרכו הדורסנית של אולמרט הוא ניצל זאת היטב.
במסלול התקשורתי עלה בידו של אולמרט להקיף עצמו במו"לים ברמתו שלך נוני מוזס, הבעלים של ידיעות אחרונות, שהעניק לו שירותי הגנה היקפית תמורת השירותים שעשה למען העיתון של המדינה.
לצידו של אולמרט פעלו גם אנשי תקשורת בכירים שנהנו מהדלפותיו או קשריו ופעלו לצידו הן כמלחכי פנכה חנפנים והן ככלבי שמירה שלא היססו לנשוך אנשי תקשורת שביקשו לחשוף את מעלליו. על קבוצה זו נמנו טומי לפיד, דן מרגלית, אמנון דנקנר, יצחק לבני, גדעון רייכר ונחום ברנע. בשנים האחרונות נוספו לה סעייני תקשורת מסוגם של בן כספית, אילה חסון ואסתר אהרונוביץ.
במסלול הביצועי הגלוי והסמוי הפעיל אולמרט לרוב אנשים שנויים במחלוקת כאברהם הירשזון, עורך הדין אורי מסר, שולה זקן, יורם קרשי, שלומי עוז המנוח, קובי בן-גור ונוספים אחרים מסוגו של קוקי אדרי, שעשו עבורו שירותים רבים גלויים וסמויים.
מסלול נוסף, שהיה שולי כביכול, היה הספורט. לכאורה נהג אולמרט רק כחובב כדורגל מושבע שלא החמיץ משחקים של בית"ר ירושלים וקבוצות זרות מסוגה של ברצלונה, אבל לאמיתו של דבר סייע לקבוצת בית"ר ירושלים בדרכים שונות: אולמרט עסק בגיוס בעלים שיסכימו להזרים סכומי עתק לרכישת שחקנים יקרים, על רשימת המשקיעים נמנים משה דדש, האחים שם טוב, קובטי בן-גור, גד זאבי וארקדי גאידמק.
מי שסבר לתומו שאולמרט עשה זאת למען הצלחתה של קבוצת בית"ר ירושלים ולשם השמים של הספורט הישראלי, טעה בגדול. אולמרט הצליח כדרכו תמיד לעבוד על כולם וגבה תשלום מכספי הקבוצה עבור פעולות גישור פנימיות.
אולמרט לא נח לא שקט אף לרגע והרבה לטוס לחו"ל לפעולות תיווך וסידור עניינים למיניהם. כך עלה בידיהם של אילי הון, משקיעי חוץ, כרישי נדל"ן ומקורבים למיניהם להשתלט על אוצרות טבע, קרקעות מדינה יקרות, שטחים חקלאיים ואזורים עירוניים, שהיו מיועדים לצרכי ציבור, לצורך הקמתם של גורדי שחקים ופרויקטים כלכליים ומסחריים.
כמה דוגמאות: אלפרד אקירוב השתלט על מתחם ממילא היקר בירושלים שהעצים אותו כלכלית, הלל צרני חוגג בפרויקט המגלומני של הולילנד, משפחת המבורגר הינה בעלת הרכבת הקלה בירושלים, בני שטינמניץ אמור היה להשתלב ביבוא הגז לישראל, תשובה חגג בענף המלונאות בירושלים, לגד זאבי קודמו פרויקטים בירושלים ויש עוד דוגמאות למכביר.
מעורבותו המתוגמלת, לכאורה, של אולמרט בפרשות הללו, הינה רק חלק מעסקות נדל"ן מבית מדרשו המושחת של אולמרט, שפעל בעבר מאחורי הקלעים כתמנון רב זרועות ולא התבייש לספר לאזרחי המדינה בדיחה מקאברית: "מעולם, מעולם לא הציעו לי שוחד ומעולם, מעולם לא קיבלתי שוחד".
בסוגריים כדאי לציין שתשלום שוחד אינו בהכרח דרך מסירת מעטפות מזומנים או העברות בנקאיות סיבוביות תוך כדי הלבנת כספים. אפשר היה, למשל, לשלם בשעתו שכר טירחה בסך 900 אלף דולר לפרקליטו של אולמרט לשעבר, עורך הדין יגאל ארנון, שייצג אותו בשעתו במשפט פלילי שבו עמד אולמרט לדין על זיוף חשבוניות מס של הליכוד ומתן דיווחי כזב לרשויות המס ולמבקר המדינה.
עד היום לא ברור מי וכיצד שולם שכר הטרחה השמן. לאורך השנים התחמקו שלטונות המס לדרוש מאולמרט להגיש הצהרות הון ולחשוף מקורות המימון להתעשרותו המהירה והקלה.
אולמרט היה חבר אישי צמוד של המשנה לנציב המס אברהם צרפתי, שהיה הממונה על החקירות ועל קומנדו מס וידו הייתה בכל. בדיעבד מתברר שהחברות הזו הייתה מתוכננת מראש וגם כדאית ומשתלמת תרתי משמע.
תנועת אומ"ץ פנתה השבוע אל מנהל רשות המיסים יהודה נסרדישי בשאלה מתי הגיש אולמרט באחרונה הצהרת הון והאם היא כוללת את השוחד שאולמרט קיבל באמצעות מכירת ציוריה של רעייתו עליזה במחירים מופקעים לאלה שביקשו את שירותיו הממלכתיים (בהקשר לכך פנינו גם למשטרה בדרישה שתחקור את גברת אולמרט על חלקה לכאורה בתעשיית השוחד המשפחתית).
אומ"ץ מתעניינת במקביל באם שיתוף הפעולה שהחל באחרונה בין יחידות החקירה של המשטרה לבין מחלקת החקירות של רשות המיסים לגבי ארגוני הפשע במדינה תסתעף גם לארגון הפשע של אולמרט.
פרט מאלף: השבוע מעד ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר הכריז בראיון לחדשות ערוץ 2 שמעולם לא הוצע לי שוחד. זכרונו של נתניהו בגד בו, שכן כאשר כיהן בשעתו כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון, סיפר כי מישהו פנה אליו כמתווך בנושא זה אבל הוא הרחיק אותו.
יש רגליים לסברה שאותו "מישהו" היה לא אחר מאשר אהוד אולמרט, שחשק בתפקיד שר האוצר מסיבות מובנות וכעס על שרון שהעדיף את נתניהו על פניו, בתקווה צינית שביבי יכשל בתפקיד, דבר לא אירע במציאות.
אולמרט קיבל משרון כפיצוי את תפקיד ממלא-מקום ראש הממשלה, שר התמ"ת הממונה בתוקף תפקידו על מרכז ההשקעות ואת האחריות על מינהל מקרקעי ישראל, שני גופים בעלי אפשרויות בלתי-מוגבלות להיטיב עם אילי הון ומשקיעים ולזכות בתגמול הולם.
על-פי דרישתו האולטימטיבית של שרון היה המינהל צמוד אליו לאורך השנים בתפקידיו המיניסטריליים כשר החקלאות, התשתיות והתמ"ת והוא סירב להיפרד ממנו גם כאשר נבחר כראש הממשלה. (הפעילות העבריינית לכאורה של שרון במסגרת יחסי הגומלין שלו עם אילי הון מקומיים, ובעיקר זרים, במשרדים הממשלתיים שבהם שירת, שנעשתה בסיוע בניו עומרי וגלעד ראויה למסגרת רחבה נפרדת).
סיפור זה שייך לענייננו לאור העובדה שנתניהו סירב לחתום בשעתו על העסקה שרקח אולמרט עם דני דנקנר בנושא גובה הפיצוי הנדיב שהמדינה הייתה אמורה לשלם מהקופה הציבורית למשפחת דנקנר, תמורת החזרת אדמות המלח המופשרות.
אולמרט פעל בעניין הפשרת הקרקעות שאמורה הייתה להזניק את מחירן במועצת המינהל בנחרצות ובעורמה ובסופו של דבר עלה בידו להעביר את ההחלטה חרף התנגדותו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין (כיום שופט בית המשפט העליון).
כאשר התמנה אולמרט כשר האוצר אחרי התפטרותו של נתניהו מממשלתו של שרון הוא לא נמנע מלחתום בעצמו על המסמכים הנדרשים שבהם טיפל בעבר תוך צפצוף על שלטון החוק.
אגב, היחיד מבני משפחת דנקנר שתהה בזמן על קנקנו הקלוקל של אולמרט זיהה את התנהלותו העבריינית והצליח להשתחרר מחיבוקו המלאכותי הוא יו"ר קונצרן אי. די. בי נוחי דנקנר, הידוע ביושרו האישי (דנקנר הפריד גם בשעתו את עסקיו מהעסקים המשותפים עם יתר בני משפחתו, ביניהם בן דודו דני דנקנר).
עובדה: אולמרט הנוכל הסדרתי משמש כיום כיועץ עסקי של משפחת לבנת, בעלת חברת התעבורה והאחזקות נסופות, השותפה גם בקונצרן אי. די בי. אך לאולמרט אין דריסת רגל בקונצרן.
 
פרשות נוספות
  
כך או אחרת אין לי ספק שבשבועות הקרובים יחשפו פרשות שחיתות כבדות נוספות בתחום זה שנעשו בירושלים, חיפה, רמת גן אילת ומקומות אחרים בארץ ובהן היה מעורב אולמרט עד צוואר וכיסיו תפחו ממזומנים עד כרסו.
תנועת אומ"ץ העבירה בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, ולראש אגף החקירות במשטרה לשעבר, ניצב יוחנן דנינו, מסמכים ועובדות שהצביעו על ראיות לכאורה לגבי הפרשות הללו, אך למרבה הצער הן לא הבשילו משום מה לפתיחתן של חקירות. בעקבות החשיפות האחרונות שהעלו את נושא השחיתות המפלצתית בענף הנדל"ן על סדר היום הציבורי חידשה אומ"ץ באחרונה את טיפולה בפרשות הללו.
התנועה פנתה לפרקליט המדינה משה לדור (היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי יהודה וינשטיין היה בעבר פרקליטו של אולמרט ומנוע מלטפל בענייניו) ולראש אגף החקירות ניצב יואב סגלוביץ, בדרישה לחדש את החקירות בפרשות הללו בתקווה שהפעם המטבחים של גופי אכיפת החוק יבשלו, יאפו ויטגנו אותן כראוי.
אם אומנם כך יהיה, לא יהיה מנוס מלעצור בקרוב את אולמרט כחשוד בקבלת שוחד ואם ימצאו הראיות המתאימות להעמידו לדין בעבירות של קבלת שוחד.
אומ"ץ פנתה השבוע אל פרקליט המדינה משה לדור בבקשה שיפעל לדחיית המשך משפטו של אולמרט מאחר שיש סיכוי רב שיתווספו סעיפי אישום חדשים וחמורים יותר אחרי שמשטרת ישראל תסיים את תפקידה.
חלומו של אולמרט לצאת נקי ולחזור לחיים פוליטיים פעילים יחד עם שני חבריו הטובים אריה דרעי וחיים רמון, המתכננים מפץ פוליטי חדש, לא יצא לפועל לפי כל הסימנים וזו אולי תהיה בשלב זה נחמתם היחידה של אזרחי המדינה.
לבסוף ברשותכם אני מבקש להעיר הערה אישית.
במחצית שנות התשעים סיימתי לכתוב את ספרי "שלטון הכסף", שחשף את דרכיה העקלקלות של תופעת ההון והשלטון וסקר את דרכי התעשרותם של מרבית אילי ההון במדינה מהקופה הציבורית ובמקביל, פריחתם הכלכלית של כמה אישי ציבור בכירים שסייעו להם.
הספר היה אמור לצאת לאור בהוצאת ידיעות אחרונות, אך ברגע האחרון הטיל על כך וטו המו"ל נוני מוזס, אחרי שהתברר לו שכמה מחבריו הטובים מככבים בספר. מן הסתם הפריעה למוזס גם העובדה שהספר כלל חומרים רבים שנפסלו לפרסום בעיתון.
"שלטון הכסף" יצא לאור בהוצאה עצמית ("מידות") הופץ על-ידי סטימצקי ונחטף מהחנויות בעיקר על-ידי אילי ההון ואישי ציבור שחששו מפרסום עובדות לא-נעימות על דרכי התעשרותם. בגלל איומים משפטיים על המפיצים לא יצאו לאור מהדורות נוספות.
אילו היו העובדות שפורסמו בספר מולידות חקירות של המשטרה ואולי היו מוגשים כתבי אישום, אישי ציבור עבריינים היו יורדים מן הבמה הפוליטית והשחיתות בענף הנדל"ן ובענפים נוספים הייתה נבלמת.
לי אישית אולי לא היה צורך לפרסם לפני שנה את ספרי "זעקי ארץ מושחתת", שעל שערו מתנוסס, איך לא, צילומו של אהוד אולמרט המגה מושחת שהשחית את המדינה.
 



לראש הדף

מעשיו של אהוד אולמרט היו ידועים לרבים במערכת הפוליטית, במערכת המשפטית וגם לעיתונאים  למרות זאת גוננו עליו רבים, ואילו רשויות האכיפה נמנעו מלטפל בו. מדוע? 

כאשר קראתי בסוף השבוע את הדברים שלחש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט באוזניהם של מקורביו הבלתי נלאים: "לא לקחתי שוחד בפרשת הולילנד", לא ידעתי אם לצחוק לשמע דברי השקר שאמר במצח נחושה או לבכות בשל העליבות שאליה הוא נקלע בעת מסע של צפייה במשחקי כדורגל בספרד שבו שילב למרבה החרפה גם ביקור באושוייץ.
אולמרט, היהיר והשחצן, שכולו עמוס בדברי העניבות האופנתיות, השעונים המיוחדים, העטים היקרים והסיגרים הנדירים, לא חזר על הדברים הללו באוזניהם של העיתונאים הישראלים שצרו על מלונו בברצלונה.
אולמרט לא הפגין ביטחון עצמי מופרז כאשר ניסה לעבוד על אזרחי המדינה חסרי המידע והכריז בלשכת ראש הממשלה בכל ערוצי הטלוויזיה: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי".
כמי שעקב מקרוב החל משנות השבעים אחרי דרכי התעשרותו של אולמרט שהפך למיליונר כבד במהלך שירותו הציבורי וחשף באורח שיטתי את מעלליו העבריינים ידעתי שאולמרט דובר אמת. אולמרט לא לקח לכיסו שוחד באגורות אלא רק חפיסות גדולות של דולרים במזומנים, לפעמים אפילו בלי מעטפות מסוג אלה שהעביר אליו משה טלנסקי.
בליל השבת האחרונה נראה אולמרט בערוץ 10 אדם נרדף ועלוב נפש שמסתלק למעלית מהעיתונאים בעזרתם של מאבטחיו ומסרב לדבר אתם. לרגעים שאלתי את עצמי האם אולמרט אינו כיום על תקן של עבריין נמלט שלרוע מזלו מאבטחיו עוקבים אחר צעדיו.
הסיבה העיקרית להתנהגותו הנוכחית של אולמרט נובעת מכך שפרשת הולילנד נפלה עליו כרעם ביום בהיר, מבלי שהיה מודע לפעולה מודיעינית חשאית של המשטרה - שבה החלה המשטרה בעקבות החשיפה ב-News1 - שהפכה בימים האחרונים לחקירה גלויה שבמהלכה נעצרו חלק ממקורביו שהיו מעורבים בפרויקט המגלומני המושחת.
אולמרט מבין היטב שמכאן ואילך תפעל שיטת הדומינו ותבוא המפולת שתחשוף את שיטות קבלת השוחד שקיבל לאורך השנים בכל התפקידים הציבוריים שהוא מילא.
בזו אחר זו מכאן ואילך יחשפו עשרות פרשות שוחד פרויקטים בירושלים ובמקומות אחרים בארץ שבהן הוא שומן היטב לרוב בעזרתו של איש אמונו עורך הדין אורי מסר שכנראה ימכור אותו כעד מדינה במחיר החופש האישי שלו בלחצה של רעייתו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר עורכת הדין דוידה לחמן מסר.
סימניה הראשונים של המפולת הינם שני הפרויקטים שחוקרת המשטרה במקביל לפרשת הולילנד חוות הזרע וצוק מנרה שבהן היה מעורב עורך הדין מסר. בפרויקטים חשודים בהענקות שוחד שבהם מופיע מסר צריך לחפש תמיד את אולמרט.
שורה של פרויקטים מושחתים נוספים שאליהם קשורים אולמרט ומסר יחשפו בקרוב הרבה בזכות פעילות נמרצת של אומ"ץ כפי שיפורט להלן. כך תיחשף השיטה שבה פעלו שורה של אישים שהיו מקורבים אל אולמרט וחתכו יחד אתו הרבה קופונים.
הארץ עוד תרעש ותגעש בחודשים הקרובים.
אין ספק שזכות הבכורה שמורה לאתר News1 ולעורכו יואב יצחק, שדבקותו ונחישותו בחשיפת מעשי שחיתות בצמרת המדינה ראויות לציון מיוחד.
בחודש יולי 2008 פרסם לראשונה חברי ובן בריתי יואב יצחק ב-News1, ידיעה בלעדית תחת הכותרת: "אולמרט חשוד בקבלת שוחד גם מיזמי הולילנד". עובדה זו לא צוטטה בכלי התקשורת האחרים למרות שלא הוכחשה ולא נסתרה. המשטרה נכנסה לתמונה זמן קצר לאחר מכן, בשקט בשקט, בזכות גילוייו של יצחק בפרשת שחיתות מבישה זו שזעקה לשמים ב-15 השנים האחרונות.
בראשית 2009 פרסמתי בספרי: "זעקי ארץ מושחתת" עובדות נוספות מאלפות שקשורות לפרויקט הולילנד. וכך כתבתי בין השאר (עמוד 195):
"לכאורה, בהתערבותו לקידום הפרויקט ביקש אולמרט לרצות את אחת היזמות חברת פולאר שאחד מבעליה הוא איש העסקים אביגדור קלנר, ידיד ותיק שלו. אולי בפועל גמל אולמרט בעסקה גם לרואה החשבון האישי שלו, מיכאל ברזילי, שהיה מעורב במיזם. עד כמה היה הדוק הקשר בין השנים תעיד העובדה שבנו של מיכאל, בועז, היה באותה עת רואה החשבון של חברת המים העירונית הגיחון שהוקמה בזמן כהונתו של אולמרט כראש העיר. הבן השני, אודי, משפטן במקצועו שכיהן בעבר כסגן נציב מס הכנסה, נימנה עם מייסדי רשימתו של אולמרט ירושלים ולימים צורף לקדימה".
אולמרט ניסה לפעול מאחורי הקלעים למען מינויו של אודי ברזילי כנציב מס ההכנסה אך נתקל בהתנגדות חריפה של עמותת אמיתי (גלגולה הקודם של אומ"ץ) וירד מעל הפרק.
בימים האחרונים בדקה אומ"ץ פרשה זו מחדש. בעקבותיה פניתי אל פרקליט המדינה משה לדור ואל ראש אגף החקירות במשטרה ניצב יואב סגלוביץ, כדלהלן:
"תנועת אומ"ץ מבקשת להביא לידיעתכם כי בשעתו החלה חקירת משטרה בפרשת מעורבותה של נציבות מס הכנסה בתהליך הקמתו ומתן האישורים לפרויקט הולילנד ירושלים. במהלך אותה חקירה התברר כי ביוזמתו של נציב מס הכנסה דאז, דורון לוי, הוענקו שורה של הטבות לבעלי הפרויקט בתשלומי מיסים למיניהם.
בעקבות פרשה זו נאלץ מר לוי להתפטר מתפקידו מבלי שננקטו נגדו הליכים משפטיים כלשהם.
ככל הידוע לנו, בגלל התפטרותו של הנציב חקירת המשטרה בפרשה זו הופסקה בעיצומה ולא מוצתה.
נראה לנו כי בעקבות ההתפתחויות האחרונות בחקירת הולילנד יש מקום לחדש את החקירה הנ"ל ולברר את מערכות הקשרים שהיו קיימים אז לכאורה בין אנשי מס בכירים לבין המעורבים בחקירה הנוכחית".
בלהיטותו של אולמרט לקבל שלמונים בתפקידו כראש עיריית ירושלים, הוא הצליח להשחית רבים וטובים או לפחות לחייב אותם לעבור על כללי המינהל התקין.
כך נהג לגבי סגנו, אורי לופליאנסקי, ששימש כסגן ראש העירייה וכיו"ר ועדת תכנון בניה המקומית, וסירב לזמן לישיבות הוועדה את עשרות תושבי האזור שהתנגדו לפרויקט הולילנד.
את חברי הוועדה המחוזית הצליח אולמרט להוליך שולל בשעה שדיווח להם כי הכוונה, כביכול, להקים רק מלון, בעוד שבפועל הוקמו גם מגדלי מגורים שלא היו בתוכנית המקורית.
כשנבחר מאוחר יותר לופליאנסקי כראש העיר הוא המשיך להעניק היתרי בניה לפרויקט המושחת. בכך הפך שותף פעיל למעשי השחיתות.
עכשיו צריכה המשטרה לחקור האם לופליאנסקי כיהודי חרדי עשה זאת רק לשם שמים והאם ידע שמתחת למגדלים ממוקמים קברים. אבל הכסף ענה על הכול.
מסע ההשחתה של אולמרט שהיה מלווה כל העת בחשדות לקבלת שוחד שרובם לא נחקרו עד היום נעשה גם בשעה שכיהן בשורה של משרדים ממשלתיים בריאות, תקשורת, אוצר ותמ"ת.
בראשית דרכו הציבורית החל אולמרט לשאוב מהקופה הציבורית באמצעות פעולות תיווך רבות אותן עשה מקיצורי דרך שהעניק בזכות קירבתו למערכות השלטון.
אבל התעשרותו הגדולה של אולמרט הנה מקבלת שוחד שיטתי מאילי הון ומגופים כלכלים שסייע להם בדרך זו או אחרת. חלק מכספי השוחד שהועברו אליו נעשו על-פי החשד בעזרתו הפעילה של עורך הדין אוריאל מסר שותפו לשעבר במשרד פרקליטים ירושלמי.
כספי שוחד אחרים שולמו במזומנים בארץ או בחו"ל, באמצעות מתן הלוואות כספיות עומדות דום בהיקפים של מאות אלפי דולרים שלא הוחזרו עד היום.
פרק בפני עצמו, היה רכישת ציורים של רעייתו עליזה במחירים מופקעים ששימשה כרטיס כניסה לקבל ממנו הטבות שונות בתפקידיו הציבוריים. עם רשימת הקונים הגדולים נמנו בין השאר הקבלן אלפרד אקירוב שזכה מאולמרט להטבות רבות ולהיתרים חריגים בהקמת פרויקט ממילא בירושלים.
העיתונאי יובל יועז סיפר על אחד המקרים הללו לפני כמה ימים בגלובס:
"קבלן ירושלמי אחד סיפר באחרונה שהזדמן לביתו של אהוד אולמרט, בשעה שזה כיהן כראש עיריית ירושלים כדי לדון אתו על היתר שהיה דרוש לו לצורך אחד הפרויקטים שבנה בעיר. השניים ישבו בחדרו שעה ארוכה והקבלן הפליג בשבחו של הפרויקט. בשלב מסוים עוד לפני שאולמרט השיב אם בדעתו להיענות לבקשה או לא, הוא קם לפתע וסר עמו לחדר סמוך כדי שיתרשם מציוריה של רעייתו עליזה. הקבלן, נחוש לרצות את מארחו, הודיע כי אחד הציורים מוצא חן בעיניו ושאל אם ניתן לרכוש אותו ומה מחירו. אני אינני עוסק בכסף אמר אולמרט וקרא לעבר אשתו, עליזה כמה עולה הציור הזה היא השיבה כי שוויו של הציור 100 אלף שקל. בו במקום שלף הקבלן פנקס צ'קים ורשם לאולמרט צ'יק בסך 100 אלף שקל. כשהגיע עם הציור למכוניתו, גילה כי המסגרת גדולה מדי כדי להכניסה לתא המטען. בלי היסוס רמס את הציור ברגלו, שבר את המסגרת ודחף למכונית".
אולמרט קיבל שוחד גם בפרשות המפורטות בכתב האישום הכחוש והצמחוני שהוגש נגדו ובגינו הוא עומד לדין בימים אלה ומשום מה זוכה מהשופטים להנחות שמאפשרים לו שלא להיות נוכח בכל הדיונים כמקובל לגבי נאשמים בעבירות פליליות.
היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, החליט משום מה להשמיט סעיף אישום חמור זה מכתב האישום, אולי כדי למנוע את כליאתו של אולמרט מאחורי סורג ובריח שהייתה בלתי נמנעת אם היה מורשע בעבירת שוחד.
ערב פרישתו של מזוז מתפקידו, התקיימה בלשכתו פגישת סיכום של פעילות משותפת לביעור השחיתות השלטונית, שבה נכחו היועצת המשפטית של הנהלת אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי, חבר מועצת התנועה, עו"ד פנחס פישלר ועבדכם נאמן.
במהלך הפגישה הצגתי למזוז שאלה בעניין זה. ביקשתי ממנו להבהיר לנו מדוע לא העדיף להעביר את ההכרעה לשופטיו של אולמרט. כדרכו נתן לי מזוז תשובה לקונית על היעדר ראיות מספיקות לקבלת שוחד.
מעניין מה אומר כיום מזוז על פרשות השוחד החדשות. האם הוא מפנים עד כמה טעה כאשר נמנע מלהורות על חקירת משטרה בשורה של תלונות בחשד שאולמרט קיבל שוחד בפרויקטים שונים שהגשנו לו ועד כמה החמיץ את סעיף השוחד בכתב האישום שהגיש אחרי עיכובים חוזרים ונשנים.
בעת הפגישה עם מזוז ביקשתי לדעת מדוע הוא העביר להכרעתה של פרקליטות מחוז ירושלים את ההחלטה באם לסגור את תיקו של עו"ד אורי מסר, למרות ששימש, בין השאר, כקופאי של אולמרט והחזיק ברשותו את כספי השוחד שלו גם בפרשות המצוינות בכתב האישום.
מזוז נתן לי תשובה דחוקה ולא משכנעת כאשר הבהיר לי, כי נהג כך בשל הרגישות של העניין מאחר שרעייתו של מסר, עו"ד דוידה לחמן מסר, שימשה בתפקיד המשנה שלו.
כאשר החלו בשעתו חקירות על מעשי השחיתות של אולמרט, שבהן היה שקוע עורך הדין מסר עד זקנו, פניתי אל מזוז וביקשתי ממנו לפעול למידורה של עו"ד לחמן מסר מחשש של זליגת חומרי חקירה. מזוז השיב לי בנימה של עלבון, שממנה השתמע שאני חושד בכשרות ואין כל חשש של מעורבות מצידה של המשנה שלו. לא עלה על דעתי כלל לחזור בי מדברי ואני בדעה שהמציאות טופחת דווקא על פניו של מזוז.
במהלך החקירות של המשטרה נחשפו חשדות חמורים על פעילות עבריינית משותפת של אולמרט ומסר והיה ברור שמסר יוכל לחלץ את עצמו מכב אישום רק אם יאות לשמש עד מדינה נגד אולמרט.
באורח פלא החליט פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, שלא להגיש כתב אישום נגד עורך הדין מסר על חלקו המוכח בפרשות מרכז ההשקות והעברות מעטפות הכסף שקיבל אולמרט ועל ניהול הקופה הסודית שלו, וזאת למרות שלא נחתם איתו הסכם עד מדינה.
כל קשר בין קשריה האישים ההדוקים שקיימים בין רעייתו של מסר לבין ראשי מערכת המשפט והפרקליטות, הוא לעשירות דעתי, לא מקרי בהחלט וצריך לבדוק רק את מצבו של החוק שמת מצחוק.
תנועת אומ"ץ החליטה לא לעבור לסדר היום ולהעמיד את נושא סגירת תיקו של עו"ד מסר, על-מנת שיקבע אם ההחלטה הייתה סבירה ובלתי-נמנעת.
בעתירה נגד פרקליט המדינה עו"ד משה לדור ופרקליט מחוז ירושלים ונגד עו"ד מסר עצמו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין גד מינא וחן גבירץ ממשרד גד מינא ושות', נטען, בין השאר, כי החלטת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עו"ד מסר הייתה בלתי-סבירה באופן קיצוני ומהותי וכי על בית המשפט העליון להתערב ולהפוך החלטה זו. עוד נטען, כי קביעות הפרקליטות בהחלטה סותרות את טענות הפרקליטות בכתב האישום שהוגש נגד אולמרט. כך, בכתב האישום מייחסת הפרקליטות לעו"ד מסר מעשים פסולים, ומודעות לאותם מעשים, בעוד בהחלטה נקבע, באופן לא ברור, אחרת.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שבו נאמר במפורש, כי עו"ד מסר ניהל במשרדו עבור אולמרט קופה סודית של מזומנים שהצטברו בה מאות אלפי דולרים שמקורם, בעיקר, מאיש העסקים היהודי אמריקני משה טלנסקי. הכספים הועברו לעו"ד מסר, בדרך-כלל, על-ידי ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן, ומדי פעם העביר עו"ד מסר לאולמרט סכומי כסף מהקופה הסודית ואף פרט אותם עבורו בחנות לחלפנות כספים.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שקבע כי אחרי שאולמרט מונה לשר התמ"ת החל עו"ד מסר לייצג לקוחות בעניינים שנזקקו לרשויות הכפופות לאולמרט, ואף פנה לאותם לקוחות ביוזמתו והציע את שירותיו. אולמרט, שעמד בניגוד עניינים חריף לאור מחויבותו לעו"ד מסר, התערב באופן אישי לטובת לקוחותיו של מסר ואף שינה את החלטות הדרג מקצועי.
שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, החליט להעביר את העתירה לתגובתם של המשיבים שחייבים לעשות זאת תוך חודשיים.
עד כה לא נתקבלה תשובת הפרקליטות לעתירה. נראה שלאור ההתפתחויות של הימים האחרונים לרבות מעצרו של מסר תנקוט אומ"ץ בימים הקרובים בצעדים משפטיים נוספים.
במקביל פנתה השבוע אומ"ץ למשטרה ולפרקליטות בבקשה להתעדכן בשור של תלונות שהגישה בעבר נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונגד עו"ד אוריאל מסר שטרם נחקרו ע"י המשטרה.
בפניה שלנו נחשפו שורה של פרשות שחיתות תלויות ועומדות זועקות לשמים.
במרוצת השנים האחרונות הגישה תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד מבקר המדינה ולמשטרה שורה של תלונות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ונגד עו"ד אוריאל מסר, שותפו לשעבר של אולמרט במשרד פרקליטים, בחשד לקשרים מסחריים סמויים לכאורה בין השניים.
בתלונות אלו טענו כי לאורך הקריירה הציבורית של אולמרט בתפקידיו השונים, במישור הממלכתי והמוניציפאלי, חזר והופיע שמו של עו"ד מסר כפרקליטם של אילי הון וגופים כלכליים שנזקקו לשירותי המשרדים שעליהם חלש אולמרט.
לצערנו, התמקדה המשטרה עד כה רק בפרשת ההעדפות שניתנו ללקוחותיו של עו"ד מסר ע"י מרכז ההשקעות בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר התמ"ת. בגין חלק מהעדפות אלו עומד עתה אולמרט לדין. לקוחות אחרים שקיבלו העדפות לא נחקרו.
להלן אנו מפרטים שורה של פרשות שלא נחקרו ע"י המשטרה, עפ"י מידע המצוי ברשותנו, בעניין מערכות היחסים העסקיות לכאורה שהיו קיימות במשך השנים בין אולמרט ומסר וכן נושאים הקשורים באולמרט ללא מסר שגם לגביהם התלונות תלויות ועומדות:

• כאשר כיהן אהוד אולמרט כשר הבריאות קיבל תוספת של כספי תיווך בסך 200 אלף דולר ממר יעקב נמרודי בעקבות עסקת מכירת הכשרת היישוב שאולמרט שימש בה כמתווך בטרם התמנה כשר בממשלה. מי שגבה את הסכום הנ"ל היה עו"ד מסר, וזאת למרות שהשניים הכריזו זמן רב קודם לכן על פירוק השותפות ביניהם. דבר זה מעיד על כך שהקשר ביניהם נמשך.
• אולמרט תיווך בשעתו במכירת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק. באופן מפתיע לחץ אולמרט על גאידמק לצרף את מסר לצוות הפרקליטים שטיפל בעסקה. נראה כי אולמרט יצא לכאורה נשכר מכך באורח אישי.
• כאשר כיהן אולמרט כשר האוצר, הפעיל משרדו לחץ כבד על חברת נמלי ישראל לבצע עסקה של רכישת קרקעות מחברת שמן. הופעל לחץ על חברי הדירקטוריון לאשר את העסקה מבלי שהובאה חוות דעת של שמאי ממשלתי לגבי שווי הקרקעות. העסקה אושרה בזכות קולותיהם של נציגי משרד האוצר. אחד הפרקליטים שטיפל בעסקה היה עו"ד מסר.
• בשעתו הייתה עסקת רכישת קרקעות של הכנסייה הנוצרית בבית-שמש מידי הפטריארכיה. הפטריארך תיאפולוס גילה כי מי שפעל מאחורי הקלעים בעסקה היה עו"ד מסר ונמסר לו כי מי שהמליץ עליו היה ממלא-מקום ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.
• בתקופה בה כיהן אולמרט כשר התקשורת ייצג עו"ד מסר לקוחות שונים מול המשרד, והם זכו לקיצורי דרך בחסותו של אולמרט.
• במרוצת השנים נהג אולמרט לקבל הלוואות כספיות נדיבות מאילי הון שהיטיב עימם מבלי שטרח להחזירם. אילי ההון לא התלוננו בחשד שיחשפו עצמם כנותני שוחד. בחלק מההלוואות האלו היה מעורב לכאורה גם עו"ד מסר.
• בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, קיבלה סיעתו הלוואה של עשרות אלפי שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית שעליהם היה מופקד חברו הטוב אברהם הירשזון, שלימים מונה כשר האוצר. כספי ההלוואה הלא חוקית לא הוחזרו ופרשה זו נותרה פתוחה.
• במרוצת השנים רכשו גופים כלכליים שונים ואילי הון ציורים של גב' עליזה אולמרט במחירים מופרזים שלא הלמו את ערכן האמיתי של התמונות. עד כה פרשה זו נותרה פתוחה.
  
  

בספרי "זעקי ארץ מושחתת" שעל שערו מתנוסס לדראון צילומו של אולמרט חנוק בעניבה שהוא מנסה לשווא להתירה אני חושף, בין השאר, כמה עובדות מאלפות שניתן למצוא להן הקבלה למצבו הנוכחי של המגה מושחת הסדרתי.
נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ששימשה אז כפרקליטת המדינה, התחמקה בנסיבות מוזרות מלהגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת חשבוניות המס הכוזבות של הליכוד שבה היה שקוע אולמרט עד צוואר אחרי שהיה שותף פעיל להונאת שלטונות המס. הייתה אז סברה שביניש הייתה לחוצה וחששה מאולמרט שבדרכו הנלוזה החזיק בידיו מידע אישי ועבריני מסווג על אישי ציבור ובעלי תפקידי מפתח שידע לעשות בו שימוש ציני לצרכיו.
רק אחרי שעמותת "אמיתי" (גלגולה הקודם של אומ"ץ) הגישה עתירה נגד החלטתה, היה לי הכבוד לחתום על התצהיר, נאלץ היועץ המשפטי דאז מיכאל בן יאיר להגיש כתב אישום נגד אולמרט.
אולמרט אמר באותה עת לאחד ממקורביו: "עכשיו הסתבכתי באמת וכנראה לא תהיה ברירה אצטרך לשבת בכלא".
חברו הנאמן עורך הדין יעקב נאמן, כיום שר המשפטים, סייע לו מאחורי הקלעים והוא נחלץ ברגע האחרון. יש רק לקוות שהפעם יכבד נאמן את ההתחייבות שנתן בכתב לתנועת אומ"ץ שלא לעסוק בענייניהם של לקוחותיו לשעבר. אולמרט היה אחד מהם.
היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, יהודה וינשטיין, שנימנה על צוות פרקליטיו של אולמרט במשפטו הפלילי הנוכחי המתברר בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים פסל את עצמו מלדון בענייני אולמרט.
מן הסתם וינשטיין לא ידע ולא העריך עד כה כמה לקוחו לשעבר מושחת ומשוחד אולי משום שהתקשורת עשתה יד אחת כדי לגונן עליו.
בהקשר לכך אני מבקש לצטט בהשמטות קלות קטע ממאמר תחת הכותרת: "שתיקת העיתונות: איך הפך אולמרט לאתרוג" שפרסם ביום שישי האחרון ב"מקור ראשון" אריאל כהנא ויסולח לי מראש על חוסר צניעות זמנית.
וכך כתב כהנא: "כשהיה אולמרט ראש עיריית ירושלים בשנות ה-90' פשתה השחיתות במוסדות הבירה מלמעלה עד למטה, בעיר הזו אי-אפשר לקדם שום דבר בלי לשמן את המערכת גם כשהיה אולמרט שר הממשלה דבק באותן השיטות. הדברים היו גלויים לכל: לפוליטיקאים, למערכת אכיפת החוק ולתקשורת. אעפ"י כן כולם או ליתר דיוק כמעט כולם שתקו. העיתונות, זו שברית לא כתובה אמורה להיות כרותה בינה לבין הציבור, מילאה פיה מים. אני שואל אתכם: בן כספית, אילה חסון, נחום ברנע, לא ידעתם? מדוע שתקתם? מדוע לא מילאתם את חובתכם הבסיסית לדווח אמת לציבור?... עיתונאים אמינים ומוכרים ובראשם יואב יצחק ואריה אבנרי פרסמו תחקירים מפורטים ומבוססים על אולמרט האמיתי החשיפות שלהם מאז הן פרשות אולמרט של היום... מדוע לא עשתה זאת עיתונות המיינסטרים? אמנון אברמוביץ הארסי, רזי ברקאי הפופולרי, שמעון שיפר היודע הכל. כולם הפרו את חובתם לגלות לציבור את האמת. האם היה זה משום שאולמרט הפך את עורו ומימני לשמאלני? יש עוד סיבה להשתקה, אולמרט היה במשך שנים לא רק נהנתן שחי טוב אלא גם מקור מידע יקר מפז".
כהנא צדק ללא ספק בקביעתו האחרונה. ניתן בהחלט לסווג שורה ארוכה של אנשי תקשורת ידועים ברשימת מקבלי שוחד מידע מאולמרט.
למרבה האירוניה מתברר שאולמרט יודע לא רק לקבל שוחד אלא גם לתת.
 


לראש הדף

במוקדם או במאוחר תבין לבני שיועץ הסתרים רמון אינו לוויתן, אלא נחש ארסי מי שמגדל נחש צפע, סופו שיצטרך לשבת בעל כורחו בחדר אטום מחשש שהנחש יכיש אותו וימתין לצפירת הרגעה.
 
מעשה הנבלה שעשה באחרונה חבר הכנסת לשעבר חיים רמון, המשמש כיו"ר מועצת קדימה, כאשר נפגש עם אישים בכירים מהרשות הפלשתינית והסית אותם שלא לחדש את המשא-ומתן לחתימת הסכם שלום עם ישראל, בנימוק שהרשות הפלשתינית לא תצא נשכרת מכך מאחר שפניה של ממשלת נתניהו אינם לשלום.
רמון הכחיש אומנם את האשמה החמורה המיוחסת לו וטען שלא היו דברים מעולם, אבל מאחר שהוא מסוכסך עם האמת מקדמא דנן, אני לא קונה את הכחשתו. בכלל כעיקרון לא הייתי קונה ממנו אפילו מכונית חדשה שהגיעה ישר מהנמל.
חלפו עברו הימים שבהם הענקתי אשראי לשרי משפטים לשעבר מהדגם של חיים רמון, שהיו מופקדים על אכיפת החוק לאזרחי המדינה והקניית כללי מינהל תקין לשירות הציבורי, אך נמנעו מלאכוף אותו באורח אישי.
על רשימה זו נמנו, בין השאר, אברהם שריר, צחי הנגבי, יעקב נאמן ודניאל פרידמן שנמנו על "לקוחותיה" של אומ"ץ.
בשלב זה לא ברור אם יו"ר קדימה ציפי לבני הייתה בסוד מבצע השטנה וההסתה האנטי-ממלכתית של יועץ הסתרים שלה. שתיקתה הלא רועמת של לבני אינה מדברת לשבחה, מה גם שהיא נמנעה מלהסתייג מהמהלך האחרון של רמון.
לעומת זאת, אין לי כמעט ספק שיש תיאום סמוי בשורה של תחומים בין רמון לבין יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק בכוונתם לסלק בהקדם ככל שניתן את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו ולהביא לבחירתה של ציפי לבני.
איציק, חתרנית בלתי-נלאית בעלת דיפלומה של הצטיינות יתר, חותרת ללא לאות לרשת את הנשיא המכהן שמעון פרס ומבינה שרק ראש ממשלה מקדימה יוכל לסייע לה להגשים את חלום חייה. לא בכדי הכריזה לפני כמה ימים איציק, בעת שנלוותה אל לבני לכמה פגישות בינלאומיות עם מדינאים זרים: "לבני תהיה ראש הממשלה הבאה של ישראל".

אחד בפה הגדול ואחד בלב הסמוי

בסתר ליבה מעוניינת איציק דווקא בשובו מחדש לכס ראש הממשלה של חברה הטוב אהוד אולמרט, שגילה לה בשעתו, לדבריה, שפרס הבטיח לו שיכהן כנשיא המדינה חצי קדנציה בלבד והזמן הולך וקרב.
איציק שכחה לציין, שחיים רמון, יועץ הסתרים של לבני וקבלן השיפוצים שלה, מיועד גם הוא לתפקיד מרכזי בשלטון החדש ולאחר מכן מתכוונים רמון והיא לחלק ביניהם את השלל ולאגוף את לבני.
רמון נאם בשעתו בוועידת מפלגת העבודה את נאום הלווייתנים, שהפך למותג במפלגה שממנה פרש יחד עם שמעון פרס ודליה איציק כדי לחבור לאריאל שרון בהקמת קדימה. במוקדם או במאוחר תבין לבני שיועץ הסתרים רמון אינו לוויתן, אלא נחש ארסי. מי שמגדל נחש צפע, סופו שיצטרך לשבת בעל כורחו בחדר אטום מחשש שהנחש יכיש אותו וימתין לצפירת הרגעה.
רמון הוא גם רב-אמן ברקיחת תרגילים מסריחים מאחורי הקלעים יחד עם אישים פוליטיים הבנויים בצלמו ודמותו מסוגו של חברו הטוב אריה דרעי.
החיוך המצודד של חבר הכנסת לשעבר חיים רמון, המתודלק על-ידי עורמת רחוב שהוא רכש בילדותו בשטח הגדול ביפו, מטעה לחשוב שהמדובר הוא בפוליטיקאי עתיר ניסיון ובעל חזון מדיני שמעד בנשיקה צרפתית אקראית וכולנו אזרחי המדינה מפסידים, כביכול, בגלל פרישתו מהחיים הציבוריים.
תנוח דעתכם: רמון הפך אומנם לפני כמה חודשים באופן פורמלי לאיש עסקים שעושה לביתו בגלוי אבל ממשיך לבחוש בקדחת הפוליטית ולנסות להגשים את חלום חייו ליצור מפץ פוליטי שיטרוף את כל הקלפים. העובדה ששני מפצים פוליטיים שלו מונחים על שרטון.
בדרך למפץ הבא, שכרוך בהפלתו של נתניהו, זקוק רמון לתקשורת אוהדת, שאותה אמור לספק לו בנדיבות רבה הבעלים של ידיעות אחרונות, חברו הטוב, נוני מוזס.
ידיעות אחרונות העניק לרמון הגנה תקשורתית היקפית בתקופה שבה הסתבך בהטרדה מינית והפך אותו לקדוש מעונה דין. (חבר קרוב אחר של מוזס ושל רמון, ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי זוכה גם הוא לגיבוי נלוז מהעיתון של המדינה).
מוזס ביקש וקיבל באחרונה מרמון מקדמה, כאשר הכתב הפרלמנטרי של הארץ צבי זרחיה, חשף השבוע במוסף הכלכלי "דה מרקר", שרמון פועל לקידום הצעת חוק בכנסת שנועדה למנוע חלוקת חינם של החינמון: "ישראל היום".
בכך מתכוון רמון לסייע למוזס לבלום את העיתון של המיליארדר שלדון אדלסון שמדיר שינה מעיניו. שכן "ישראל היום" פגע כבר בהכנסותיו השוטפות של ידיעות אחרונות ושחק את שוויה של הקבוצה התקשורתית הגדולה במדינה ומוזס לא יכול להרשות לעצמו להבליג יותר.
רמון היתמם כדרכו ואמר בתגובה, "מי שמקדם הצעות חוק הם חברי כנסת ואני לא חבר כנסת".
לשבחו של רמון יאמר, שהוא היה בין הראשונים שזיהה את הפוטנציאל שגלום בעיקרון של הון שלטון ועיתון, ושילב עסקים גלויים וסמויים בחייו הציבוריים שלא כולם נחשפו.
כך היה בעבר, כאשר היה רמון חבר כנסת מן המניין, בעל רישיון לעריכת דין, ובן בריתו דרעי מנהיג ש"ס באותה עת, שהיה כבר שר בממשלה, קישר אותו עם שני מיליונרים חרדים - וולף ורייך, מתורמי המפלגה, כדי שייטפל בהשקעותיהם בארץ תמורת שכר טירחה נאה.
רמון הציץ ולא נפגע וחבר מאוחר יותר אל גיסו לשעבר איש העסקים אפרים קונדה. מערכת הקשרים המתמשכת ביניהם לוטה בערפל.
רמון כיהן בשעתו כיו"ר ההסתדרות החדשה והכריז באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, כי הוא בא לנקות אותה מקיני השחיתות. בדרך למילוי משימתו המדומה צירף רמון לקואליציה ההסתדרותית את מפלגת ש"ס, שהייתה אז בשיא שחיתותה והדביקה בה את החלקות הטובות שעדיין נותרו בהסתדרות.
עד היום לא ברור מדוע התאמץ כל-כך רמון באותה עת למכור חברות הסתדרות וותיקות מסוגן של כור, סולל בונה ושיכון עובדים, לאילי הון מקומיים וזרים במחירי מציאה.
בשעתו פורסם, כי אחד הרוכשים, טד אריסון, תרם לרשימתו של רמון אבל רמון הכחיש. הולך ומתמעט מספרם של אלה שמאמינים לרמון והוא הרוויח זאת באי-יושר.
בתקופתו של רמון נמכרו גם בקצב מזורז נכסי נדל"ן של ההסתדרות. אחד מאלה שחגגו היה לא אחר מאשר שמעון שבס, חברו הטוב של רמון, שעסק במכירת חלק מהנכסים והתעשר.
שבס הוליך שולל את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בשעה שכיהן כמנכ"ל משרדו, וביצע מאחורי גבו עבירות פליליות כדי לדאוג לרווחתו האישית. חבל שהוא נתן את הדין רק על חלק מהן.
תנועת אומ"ץ חרטה על דגלה את אי-התלות הפוליטית, המקפידה אומנם שלא להיות מעורבת במהלכים פוליטיים מסוג כלשהו. אבל איננו יכולים להיות אדישים בימים אלה למפץ הנוכחי שמבשל רמון יחד עם אהוד אולמרט, אריה דרעי, ושמעון שבס, שמתכננים את הקאמבק הפוליטי שלהם אחרי שהיו במדבר העסקי הפורח.
אין ספק שהדמות המרכזית במפץ תהיה מרטין שלאף, שגם נפשו נקעה משלטונו של נתניהו וללא ספק הוא ינסה לתמרן בעזרת כספו הרב את רמון ושותפיו לדבר עבירה פוליטית, כל אלה נמנים על עולי הרגל לטירתו בווינה.
שלאף בחש לאורך השנים במגעי השלום בין ישראל והרשות הפלשתינית, בצד פיתוח עסקי הימורים משני צידי הקו הירוק ביריחו ובאילת.
שמו של שלאף נקשר לפרשות השחיתות הגדולות של משפחת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ואלה של אביגדור ליברמן. מאז שנחשף חלקו בהן נמנע שלאף מלהגיע ארצה ואת האינטרסים העסקיים והפוליטיים שלו מייצגים שמעון שבס ופרקליטו - עורך הדין דב ויסגלס.
(שר הביטחון אהוד ברק נהנה בשעתו מתרומות נדיבות לא חוקיות של שלאף לעמותות ברק ואפילו שתיקתו בחקירה המשטרתית של עורך הדין יצחק הרצוג, אז היועץ המשפטי של העמותות וכיום שר הרווחה, לא משכיחה אותן. מאז נוהר ברק מכל קירבה אל שלאף).

חבורת רמון תסתייע, כאמור, לדליה איציק

משום מה דוחקת איציק לקרן זווית ומתעלמת מהבדיקות שנערכות על-ידי כמה גורמים לגבי התנהלותה הלא תקינה בתקופה שבה כיהנה כיו"ר הכנסת, שמטילים צל על ישרותה. מאחורי הקלעים מתנהלים דברים מוזרים.
יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מעכבת מזה חצי שנה קבלת הכרעה בתלונה שאומ"ץ הגישה נגד חברת הכנסת איציק בגין שימוש בכספי ציבור לצרכיה הפרטיים.
התשובה הפורמלית שקיבלנו מחברת הכנסת יחימוביץ היא, שההודעה ממתינה להכרעתו של מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שבודק נושאים אחרים של חשד לפגיעה בטוהר המידות על-ידי חברת הכנסת איציק.
משרד מבקר המדינה לא מזדרז משום מה לפרסם את הדוח. לפני כמה ימים פנתה אומ"ץ אל המבקר בשאלה מתי יש בדעתו לפרסם את הדוח על איציק.
במוקדם או במאוחר תחבור הזרזירה אל העורבים שיציבו מארבים לנתניהו כדי לעשות לו סיכול פוליטי ממוקד לטובת שלום אמת עם הפלשתינים, שגם ייטיב עם עסקי ההימורים של שלאף.

והארץ תשקוט אחר-כך 40 יום בלבד.
 

לראש הדף

גילויי השחיתות השלטונית בשנים האחרונות הביאו את הציבור לזלזל בשלטון החוק

כאילו שהיינו צריכים להמתין לסקר חדש שנערך בימים אלה על-ידי בית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה בקרב מדגם מייצג של 804 אזרחים שרובם קבעו באורח נחרץ, כי אהוד אולמרט היה ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות המדינה.
נתניהו דורג במפתיע במקום השני בסולם ראשי הממשלה המושחתים, אומנם במרחק רב מאולמרט, וצמוד אליו במקום השלישי אריאל שרון שזכה אולי למתת של חסד בגלל מצבו. באחוזים נמוכים יותר של שחיתות אישית זכו בזה אחר זה יצחק רבין שמעון פרס, דוד בן-גוריון, גולדה ומשה שרת. באחוז אפסי כמעט דורגו לוי אשכול ויצחק שמיר. מנחם בגין לא מופיע בכלל בסולם.
הסקר קבע עוד, ש-52 אחוז מכלל אזרחי המדינה סבורים שממשלת נתניהו הנוכחית מושחתת באותה מידה כמו ממשלתו של אולמרט שקדמה לה.
29 אחוז נוספים חיוו את דעתם שממשלת אולמרט הייתה מושחתת יותר ולעומתם 18.7 אחוז סבורים שדווקא ממשלת נתניהו מושחתת יותר.
מסתבר שלשקר יש רגליים וככל הנראה גם ידיים.
כאשר נשאלו משתתפי הסקר על מרכיביה של השחיתות ששופכים חושך על הממשלה הנוכחית הם ציינו, בין השאר, את הפקדת מינוי השרים המופקדים על אכיפת החוק (משפטים וביטחון פנים) בידיו של החשוד העיקרי בפלילים שר החוץ אביגדור ליברמן. הקמת הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה הכוללת למעלה מ-40 שרים וסגני שרים ואת ההזרמה של מאות מיליוני שקלים לישיבות ולגורמים סחטנים אחרים.
כדי להצטייר בציבור כמושחת יותר מאריאל שרון ושני בניו עומרי וגלעד, צריך להיות שלומיאל או חסר רגישות אובססיבי לרחשי הלב של הציבור. צריך להחליט אלה מבין שתי התכונות הללו יאה לנתניהו.
ואומנם, נתניהו הרוויח אפוא באי-יושר, רפיסות והיגררות את הדירוג האישי הלא מחמיא של ראש ממשלה הממשיך את תהליך השחיתות במלוא העצמה.
לשווא ניסתה בשעתה תנועת אומ"ץ ללחום בתהליך הרסני זה כאשר פנתה אליו ערב הקמת ממשלתו בדרישה שיכלול בהסכם הקואליציוני סעיף מיוחד שבו יתחייבו כל הסיעות שמצטרפות לממשלה להיאבק בשחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתיים.
נתניהו הבין כנראה כבר אז למרות חושיו הלא מחודדים, כי המפלגות שאמורות להצטרף לממשלה יסרבו לחתום והוא לא רצה להצטייר כקוזק הגוזל מהם את ליטרת הבשר המעופשת.

ממתי חוסמים שוורים בדישם?

מסתבר שגם שר המשפטים הנוכחי עורך הדין יעקב נאמן שמונה לתפקידו, כאמור, על-ידי ליברמן שהיה בעבר לקוחו שעסק בניסוח ההסכם הקואליציוני, היה סבור אולי שסעיף הנוגע במאבק בשחיתות השלטונית עלול לפגום חלילה בתפקודה של הממשלה.
ואומנם, במלאות שנה לממשלתו של נתניהו, השחיתות השלטונית נמשכת במלוא עוצמתה ואין כל סימנים מוקדמים לכך שיש לה כוונה לנהוג על-פי כללי מינהל תקין שלטוני וטוהר מידות אישי.
למרבה הצער, אין בממשלה שרים שפוצים פה ומצפצפים גם לא שר החינוך גדעון סער שזכה בשנה החולפת לאות אומ"ץ בגין יושרתו האישית והגינותו השלטונית.
גם יו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, בעלת יושר אישי מוכח (אף היא זכתה בעבר באות אומ"ץ שהתחייבה לי בשעתו בכתב שתאבק בשחיתות השלטונית) ממלאת בחודשים האחרונים את פיה במים שלא ניתנים לשאיבה. משום מה מעדיפה לבני לשתוק בנושאים של שחיקת הנורמות המוסריות במדינה למרות שהשתיקה לא יפה להן.
כנראה שבקרוב אאלץ לבקש את סליחתו של נתניהו על הביקורת החריפה שמתחתי עליו בעבר כמה פעמים בעת שכיהן כיו"ר האופוזיציה על שתיקתו הלא רועמת נוכח מעשי השחיתות של אולמרט. בין השאר הצגתי אז גרסה לא דמיונית, שעל-פיה קיים מאזן אימה בין אולמרט לבין נתניהו. וכל-כך אני מוכן להמר, אני לא רוצה בשלב זה לנחש מדוע לבני שותקת.

מקבץ קצר של כמה צעדים שנויים במחלוקת

• בעקבות התעשרותם המפליגה של שני ראשי הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט ואריאל שרון, במהלך שירותם הציבורי, הוחלט בשעתו להעביר בכנסת בהסכמת הממשלה הצעת חוק שתחייב את ראש הממשלה, השרים וסגניהם לחשוף את הונם האישי בפני מבקר המדינה על-מנת שנלמד מה היה להם לפני שהחלו את כהונתם הממלכתית ואם אומנם צברו הון ונכסים בעת שירותם.
  מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שזוקף לזכותו מאבק חסר-פשרות בשחיתות השלטונית, תומך בהצעת חוק חיונית זו אך היא תקועה בשלב זה בוועדת שרים לענייני אתיקה, שבראשה עומד שר המשפטים יעקב נאמן שיושפע ממנה באורח אישי.
• ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה באחרונה להתנגד להצעת חוק חדשה, שלפיה יקבעו כללים לפיקוח על שרים היוצאים לחו"ל במסגרת תפקידם וקובעת חיוב אישי למי שיחרוג. במקביל התברר כי מרבית שרי הממשלה מצפצפים על נתניהו ולא נוטלים ממנו רשות מוקדמת לנסיעותיהם לחו"ל. לא הייתה בתולדות המדינה ממשלה ששריה הרבו לנסוע לחו"ל על חשבון הקופה הציבורית, אולי משום שמחציתם חסרי תעסוקה וזוכים לדמי אבטלה ללא הגבלה. בעת השבעתו של ראש הממשלה נתניהו, נכחו ביציע הכנסת שלושה אילי הון יהודים בינלאומיים, שנמנים על ידידיו האישיים - שלדון אדלסון רון לאודר וארנון מילצ'ן. זה היה אות מבשר רע, שכן אולמרט ושרון מיסדו את התופעה המשחיתה של קשרי הון ושלטון במדינה. ואומנם בחודשים האחרונים התברר, שהדלתות של המערכת השלטונית נותרו פתוחות לרווחה בפני אילי הון מקומיים וזרים.
  נתניהו מודע היטב לכך שמרבית הטייקונים הישראלים הינם חבריו של אולמרט וכמה מהם החלו לצ'פר אותו בגדול אחרי פרישתו מתפקידו. האם נתניהו שולח את עוגתו על פני המים?
• הצעד שיזם נתניהו לבטל את ועדות התכנון המחוזיות במטרה לייעל ולזרז הקמתם של פרויקטים למיניהם, הינו צעד הרה אסון מבחינת שמירת טוהר המידות, מאחר שהוא משאיר בידי אישים פוליטיים בעלי עניין את ההכרעות שקשורות בצבירת כסף גדול. בהקשר לכך מן הראוי לצטט דברים שאמר באחרונה בנושא זה פרופ' דן מיטלסון, לשעבר ראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים: "ראש הממשלה בנימין נתניהו עלול לדרדר את ישראל לשחיתות. עד כה ישראל הייתה אחת המדינות הלא מושחתות בשחיתות קרקעית הרבה בזכות יעילותן של ועדות התכנון המחוזיות ששימשו גורם בולם ומאזן".
  אומ"ץ פנתה בשעתו בבקשה לשקול צעד זה מחדש והוא הבטיח שהגורמים המוסמכים במשרדו יעשו כן, אך לא נהג כך והשחיתות הקרקעית בדרך. יש סיבה נוספת לדאגה בתחום זה שכן קרקעות המדינה בתחומי ההקצאה התכנון והבנייה מצויות כיום בידי שרי ש"ס אלי ישי (שר הפנים) ואריאל אטיאס (שר הבינוי והשיכון הממונה על מינהל מקרקעי ישראל).
• הממשלה הסכימה לפטור את הגמ"חים של המפלגות החרדיות הנהנות ממימון נדיב ביותר מהקופה הציבורית מאמצעי פיקוח למיניהם שיאפשרו להן להתנהל כמוסדות פיננסיים פטורים מתשלומי מיסים ועוסקים בהלבנת הון. על מלאכה בזויה ממוסדת זו מנצח יו"ר ועדת הכספים החרדי חבר הכנסת משה גפני הממשיך בפעולות סחיטה בדומה לקודמיו החרדים בתפקיד זה.
• הממשלה תוציא סכום מיותר של כ-100 מיליון שקלים לצורך הקמת חדר מיון אטום, מרוחק מבניין בית החולים ברזילי באשקלון, רק משום שסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן אוסר להקים את חדר המיון במתחם בית החולים בנימוק שבמקום המיועד יש קברים ישנים וזו רק ההתחלה של המצוד אחרי הקברים.

לפני זמן קצר הוזמנתי להשתתף באחד מרבי השיח שהתקיימו במכללת בית ברל בכפר סבא, במסגרת יום עיון על השחיתות השלטונית שערך בית הספר לחברה וממשל של המכללה.
במהלך הדיון, שבו נטלו חלק נציגים של מערכות אכיפת החוק, מסוגו של ראש אגף החקירות והמודיעין במשרה ניצב יואב סגלוביץ, נטען כי רמת האמון שהציבור נותן כיום במערכת המשפטית ובמשטרת ישראל התדרדרו לשפל מסוכן שעלול לפגוע באושיות הדמוקרטיה.
על מידת ההשפעה הקטלנית של היעדר דוגמה אישית ניתן היה ללמוד מממצאי הסקר, שערך הגוף האקדמי המארח, שהיה הדובדבן המר בקצפת של השחיתות.
הממשלה דורגה כגוף המושחת ביותר במדינה אחרי שקיבלה ציון ממוצע של 3.9 ברמת השחיתות, כשהציון 5 משקף גוף שהשחיתות נפוצה בו מאוד. הרשויות המקומיות דורגו במקום השני לאחר הממשלה ברמת שחיתות של 3.8 אחוז והמשטרה לדאבון ליבנו הוגדרה כגוף מושחת עם ציון של 3.1 אחוז.
אבל העובדה החמורה ביותר שנחשפה באותו יום עיון טעון, הייתה שגילויי השחיתות השלטונית בשנים האחרונות הביאו את הציבור לזלזל בשלטון החוק. כמחצית מכלל הנשאלים בסקר אמרו, כי השחיתות במדינה גורמת לציבור לשמור פחות על שלטון החוק.
ראש בית הספר לחברה וממשל, ד"ר משה עמירב, אמר על כך באותו מעמד: "נראה שאנו הופכים את השחיתות לנורמה שאפשר לחיות איתה. על-פי הסקר שלנו, כל אזרח חמישי במדינה מוכן להישארותו של מנהיג מושחת בשלטון. במדינות אירופה המתוקנות ובארה"ב אין סלחנות כזו כלפי מנהיגים".
העיתונאי דן מרגלית מציין בטורו, בגיליון יום שישי של "ישראל היום", שלפני כמה ימים שאלו דן שילון וטלי מורנו בתוכנית הבוקר שלהם בערוץ 2 מדגם של צופים שאלה מאלפת, "האם הם יתחמקו מתשלום מס במידה והיה להם ביטחון מירבי שלא יתפסו?", 70 אחוז השיבו בחיוב ומרגלית קבע בפסקנות שהבושה נעלמה.
סרחונו של הדג שהחל בראשו, הגיע בשעה לא טובה ולא מוצלחת לזנבו.
 


לראש הדף

כמה אירועים בעלי אופי משפטי שאירעו בימים האחרונים מעלים ספיקות לגבי עצמתו של שלטון החוק מול המערכת הפוליטית.
 
1. ממשלה עבריינית

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר עו"ד יהודית קרפ הניחה בימים האחרונים מטען נפץ משפטי שצריך להדיר שינה מעיניהם של שוחרי הדמוקרטיה בישראל והחרדים לתקינותו של שלטון החוק במדינה.
בתזכיר ששיגרה קרפ ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין ולמבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס היא ציינה תשעה פסקי דין שקיבל בשנים האחרונות הבג"צ שאינן מקוימים באורח מלא או חלקי ע"י המדינה ועוד שלוש עתירות מנהליות שהתקבלו בערכאות נמוכות יותר וגורלן דומה.
בראיון עם קרפ שפורסם ביום שישי האחרון ב"הארץ" הוסיפה ואמרה בהקשר לכך: "התופעה בהצטברותה מרעישה אותי הדברים חמורים במיוחד כשמדובר בצעדים שעניינם הפרת זכויות אדם. היתכנותם של מצבים שבהם הממשלה נוטלת חירות לעצמה של לציית לפסקי דין ולהחלטות של בתי משפט מחייבת בדיקה התייחסות ובעיקר חשבון נפש ולקיחת אחריות".
אזרחי המדינה היו מודעים בשנים האחרונות לפריקת העול המוסרית בצמרת הפוליטית ולמעשי עבריינות בלתי פוסקים של נשיאים, ראשי ממשלה, רבנים ראשיים, שרי משפטים ובטחון פנים, ראשי ערים, ראשי גופים ציבוריים ולמרבה הבושה גם חלק מראשי מערכות אכיפת החוק.
התוצאה הבלתי נמנעת הייתה עבריינות קולקטיבית שפשתה כמעט בכל חלקה טובה וגם בקרב אזרחים שומרי חוק.
הדג החל להסריח מראשו והסרחון הגיע לזנבו. עכשיו מסתבר שגם האקווריום הממשלתי שממנו שתה את מימיו נגוע.
וכך הולכת ומתפוגגת התקווה ששלטון החוק יתאושש ממחלתו הקשה. עושה רושם שהמחלה חמורה יותר מכפי ששיערנו ולמעשה הינה חשוכת מרפא.

2. שתיקת הצבועים

השתלחותו חסרת הרסן של שר החוץ אביגדור ליברמן במשטרת ישראל והניסיון להלך אימים על מפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן בעקבות החשדות למעשים פלילים נוספים שביצע בשיתוף עם שגריר ישראל לשעבר בבלארוס זאב בן אריה אסור היה לה שתעבור בשתיקה.
זה היה העיתוי המתאים לאישי ציבור בעלי יושרה להשמיע את קולם ברמה ולהגן על הגוף המרכזי במדינה שעוסק באכיפת החוק אבל הם שתקו.
זו הייתה גם השעה הנכונה לנקוט בצעדים כדי להפקיע מידיו של ליברמן את תיק החוץ ולהראות לו בהמשך את הדרך אל מחוץ לממשלה.
אבל כל האישים שנוגעים בדבר במישרין או בעקיפין מילאו את פיהם במים דלוחים והדברים אמורים בין השאר על שר הביטחון אהוד ברק, שר המשפטים יעקב נאמן וכמה שרים שהיושרה הינה הסמל המסחרי הפוליטי שלהם: שר החינוך גדעון סער, השר ללא תיק בני בגין והשר לענייני מודיעין דן מרידור. הם מקיימים את האמרה הבדוקה: "המשכיל בעת ההיא ידום".
אבל בראש הרשימה עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו שמדבר בשני קולות בהתייחסות השוטפת שלו אל שלטון החוק.
מצד אחד נתניהו הוא גינה את האלימות כלפי השופטים ואף הטריח עצמו אל לשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש כדי להזדהות עמה.
מצד שני הוא מעולם לא טרח לגנות מעשה של שחיתות ציבורית משל כאילו יש מה להסתיר באורח אישי. 
בעקבות ההתפתחויות האחרונות כתבתי השבוע לנתניהו מכתב מטעם אומ"ץ שבו נאמר בין השאר: "החקירה החדשה של משטרת ישראל נגד שר החוץ אביגדור ליברמן כחשוד בשיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים בשעה שקיבל לידיו חומר חקירה סודי מידיו של שגריר ישראל לשעבר בבלארוס זאב בן אריה המשמש עתה כיועצו, לא יכולה להותיר אותך אדיש ופאסיבי כמי שהדבר אינו נוגע לו ולממשלה שהוא עומד בראשה.
החוק היבש קובע, אמנם, שרק אם מוגש כתב אישום נגד שר שחשוד בפלילים ניתן להרחיקו מן הממשלה וכך אתה נוהג גם כלפי שר החוץ הנתון החשוד מזה זמן בביצוע מעשים פליליים חמורים.
אבל ההתפתחות החמורה בפרשה זו מחייבת, לדעת אומ"ץ, גם בחינה ציבורית מיידית מהאספקט המוסרי אם ברצונך שאזרחי המדינה יאמינו שממשלתך אינה נגועה בשחיתות שלטונית מסוג זו שהייתה קיימת בממשלתו של קודמך בתפקיד, אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי.
בהתאם, אנו דורשים ממך ליטול לאלתר את תיק החוץ מהשר אביגדור ליברמן עד לקבלת הכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין החקירות שמתנהלות נגדו ולהותירו בממשלה כשר ללא תיק.
יש לכך כבר תקדים: ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שאתה מרבה לצטטו, העביר בשעתו מתפקידו את שר הביטחון דאז אריאל שרון בעקבות פרשת סברה ושתילה והוא נותר בממשלה כשר ללא תיק.
ערב הקמת הממשלה החדשה פנתה אליך תנועת אומ"ץ בדרישה שההסכם הקואליציוני יכלול סעיף מיוחד ובו התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית. לצערנו, לא טרחת להגיב אז על פנייתנו אליך. במקום זאת העדפת, מתוך שיקולים קואליציוניים ציניים, לאפשר לשר ליברמן לקבוע את מינויים של שרי המשפטים ובטחון פנים ואת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הפרלמנטארית. צר לנו שהמציאות העגומה טופחת על פניהם של אזרחי המדינה".
נתניהו לא מגיב כדרכו על פניות בנושא טוהר המידות אולי בגלל מידותיו האישיות שכבר אינן שנויות במחלוקת.

3. יד רוחצת יד 

סוד לא גלוי הוא ששורה של אישי ציבור ממלכתיים ומוניציפאליים רמי דרג התעשרו במרוצת השנים בדרכים עקלקלות גלויות וסמויות במהלך שירותם הציבורי והפכו למיליונרים בהיקפים לא ידועים.
הבולטים בהם הינם ראשי הממשלה לשעבר אריאל שרון ואהוד אולמרט, השרים אביגדור ליברמן ופואד בן אליעזר, ראש עיריית הרצלייה לשעבר אלי לנדאו, ראש עיריית רמת גן צבי בר ואחרים.
כל אלה נחקרו במשטרה כחשודים בקבלת שוחד מרמה והפרת אמונים אבל רק אולמרט עומד לדין בימים אלה בכתב איום צמחוני וכחוש שאינו משקף כלל את דרכי התעשרותו העברייניות שנמשכת בימים אלה ביתר שאת.
לפני כמה שבועות יזמו שלושה חברי הכנסת יולי תמיר, יואל חסון  וניצן הורביץ הצעת חוק חדשה שאמורה לחייב את ראש הממשלה, שרים וסגני שרים לדווח למבקר המדינה על הונם ועל מקורותיו בהם הכנסות משכר, רווחיי הון, תקבולים על נכסים ועוד. הדיווח אמור להיעשות מיד אחרי הבחירות לכנסת ועוד לפני ההצטרפות לממשלה החדשה, במהלך הכהונה בממשלה וחמש שנים אחרי סיום הכהונה.
מי שיעבור על החוק צפוי לקנס בסך 250 אלף שקלים סכום מגוחך לטעמי בהשוואה לגובה כספי ההתעשרות הבלתי חוקית.
כמקובל הועברה הצעת החוק לעיונה של ועדת השרים לענייני חקיקה לשם אישורה לקראת הבאתה להצבעה לכנסת.            
אלא שבנסיבות מוזרות החליטה הועדה להעבירה לידי ודעת האתיקה של הממשלה שבראשה עומד שר המשפטים יעקב נאמן הידוע באי רגישותו להתעשרות של אישי ציבור.
לנאמן יש ללא ספק מידע ממקור ראשון על דרכי התעשרותם של אולמרט וליברמן שהיו בעבר לקוחותיו והוא אמון עד היום לסודות מקצועיים בין פרקליט ולקוח.
חברת הכנסת יולי תמיר מיוזמות הצעת החוק תפשה את הפרינציפ וטענה כי דחיית הצעת החוק היא ניסיון ציני למנוע את העלאתה  מבלי להיחשף לביקורת ציבורית.
היא קבעה באורח נחרץ "מי ששלח את החוק לגלות בועדת השרים לאתיקה יודע שהחוק לא ישוב משם".  
אני יודע מדוע הצעת החוק הזו לא מעלה ולא מורידה בעיני גם אם הייתה מתקבלת במועד זה או אחר.
פשוט מאוד היא לא נוגעת לכספי התעשרות מקבלת שוחד, למשל. הדעת נותנת שאלה לא יופקדו בבנקים ישראלים ולא נודע כי באה אל קרבם של האישים הפוליטיים המושחתים.
 
4. שאלות תם

א. מדוע  שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן שפרש מן הממשלה אחרי תקופת שפל שבה ניסה לקעקע את המערכת המשפטית ממשיך להשתלח בה גם מבחוץ ?

ב. מדוע הבג"צ דחה את הדיון בשלוש עתירות ציבוריות חשובות שאמורות לדון בשאלת קבלת החלטה שלא להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ודחו למועדים רחוקים? 
 
ג. מדוע לא ננקטים צעדים משמעתיים נגד שופטת בית משפט השלום בתל אביב רחל גרינברג אחרי ששכחה במהלך קריאת גזר דינו המגוחך של הרופא האונקולוג ד"ר אריה פינגר להחליט כנדרש אם להטיל עליו עונש קלון או לא.

ד. מדוע לא הודיע נשיא המדינה שמעון פרס לשר לשעבר שלמה בניזרי שהוא דוחה על הסף את בקשתו לקבלת חנינה בתום כמה חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות פליליות חמורות ומוכן יהיה לדון בה רק בעוד שלוש שנים?

ה. מדוע נמנע היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין להורות על חקירה פלילית נגד ראשי מפלגות ובעלי תפקידים שהיו מעורבים עפ"י דו"ח חדש של מבקר המדינה בהוצאות מנופחות ובלתי סבירות ואישיות ערב הבחירות האחרונות לכנסת?

יש לי עוד שורה של שאלות נוקבות, הן יעלו לדיון ציבורי במועד אחר.


לראש הדף

אין ספק שאולמרט יעשה הכל ולא יבחל בכל דרך כדי לצאת יבש מכתב האישום הנוכחי, במטרה לסלול את דרכו בחזרה לחיים הציבוריים ולהמשך התעשרותו על חשבון הקופה הציבורית.

בשעה לא טובה ולא מוצלחת נפתח בסוף השבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים משפטו של ראש הממשלה לשעבר, המגה-מושחת, אהוד אולמרט, שישב באיחור רב על ספסל הנאשמים התפור על מידותיו ולצידו שולה זקן, מנהלת לשכתו לשעבר ושותפתו הנאמנה לדברי עבירה רבים.
חלק ניכר מהעבירות הללו לא נחשף עדיין, למרבה הצער, בגלל שתיקתם של מעורבים שלא רצו להפליל את עצמם, בהם אילי הון ידועים ש"שימנו" את אולמרט באמצעות הלוואות בסכומים גדולים שהוענקו לו על-פי דרישתו ולא הוחזרו עד היום. גם השר לשעבר, הגנב אברהם הירשזון, המרצה עונש מאסר של חמש שנים, יכול להפליל ללא קושי את אולמרט על יסוד ידע אישי, מעדיף לשתוק אולי מחשש שיחשפו העברות כספים משותפות בחו"ל.
חלק אחר מהעבירות הנוספות שביצע אולמרט שהועברו בשעתן על-ידי תנועת אומ"ץ וגורמים אחרים לבחינתו של היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, הסתיימו בפיאסקו בגלל הסלחנות המוגזמת של מזוז שנזהר מלפגוע בראש ממשלה מכהן והעניק לו הנחות גם באמצע העונה העבריינית.
אולמרט הפגין בבית המשפט ביטחון רב כאשר הכריז באוזניהם של אנשי התקשורת: "אני מגיע לכאן חף מכל עבירה ומאמין שאצא מכאן חף מכל עבירה".
הוא לא יכול היה להסתיר את הנאתו מכך שסגן פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אורי קורב, שאמור היה להיות ראש החץ בכוונה להרשיעו, נעדר משולחן התביעה אחרי שיורט בעקבות התבטאויותיו הקשות כלפי שופטים. אני לא הייתי מעניק ערבות בנקאית שאנשיו של אולמרט פעלו מאחורי הקלעים. הם צברו כבר ותק בניסיונות סיכול ממוקד של בעלי תפקידים במערכת אכיפת החוק.
יום קודם לכן נזקק אולמרט המתחסד לסיועו של בורא העולם כאשר התעטף באצטלא של אדם מאמין ואמר בראיון לרדיו החרדי "קול חי", בין השאר: "אני אדם אופטימי מטבעי ולכן אני מאמין שהכל יסתדר, בעזרת השם. צריך להאמין. אמונה זה משהו עמוק בלב. כשאתה מאמין אתה עושה את הדברים הנכונים. בסוף הכל מסתדר".
פרשנים משפטיים מכובדים טענו בימים האחרונים שמשפטו של ראש הממשלה לשעבר מהווה אות כבוד לשלטון החוק במדינה, שנאכף על אישים רמי דרג במדינה. יבושם להם.
הם שכחו לציין משום מה, שמול כל כתב אישום שמוגש נגד אישיות מהשורה הראשונה או איל הון מליגת העל, אפשר לציין שורה ארוכה של עבריינים מיוחסים שנחלצו מהעמדה לדין פלילי עם עוול בכפם.
גם העיתונאי דן מרגלית, חברו הטוב לשעבר של אולמרט, שבמשך שנים סוכך עליו והדף כל ניסיון שלי לשכנע אותו שאולמרט מוליך אותו שולל ומאחז את עיניו, בירך על המוגמר ובסופו של דבר התפכח וכתב ב"ישראל היום", כי משפטו של אולמרט מהווה ניצחון של בני האור על בני החושך. מרגלית התרשם מנאום הפתיחה של התובע, פרקליט מחוז ירושלים עו"ד אלי אברבנאל, שאמר בין השאר שמעשי התרמית והפרת האמונים של אולמרט קרובים לעבירה של קבלת שוחד.
 
מדוע רק קרובים? 
 
אולמרט קיבל שוחד בפרשות המפורטות בכתב האישום הכחוש והצמחוני שהוגש נגדו ובשורה של פרשות אחרות שלגביהן לא הוגשו נגדו כתבי אישום. היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז החליט משום מה להשמיט סעיף אישום חמור זה מכתב האישום, אולי כדי למנוע את כליאתו של אולמרט מאחורי סורג ובריח.
ערב פרישתו של מזוז מתפקידו, התקיימה בלשכתו פגישת סיכום של פעילות משותפת לביעור השחיתות השלטונית, שבה נכחו היועצת המשפטית של הנהלת אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי, חבר מועצת התנועה, עו"ד פנחס פישלר ועבדכם נאמן.
במהלך הפגישה הצגתי למזוז שאלה בעניין זה וביקשתי ממנו להבהיר לנו מדוע לא העדיף להעביר את ההכרעה לשופטיו של אולמרט. כדרכו נתן לי מזוז תשובה לקונית על היעדר ראיות מספיקות לקבלת שוחד. נניח...
באותו מעמד ביקשתי לדעת מדוע הוא העביר להכרעתה של פרקליטות מחוז ירושלים את ההחלטה באם לסגור את תיקו של עו"ד אורי מסר למרות ששימש, בין השאר, כקופאי של אולמרט והחזיק ברשותו את כספי השוחד שלו גם בפרשות המצוינות בכתב האישום.
עו"ד מסר היה בעבר שותפו של אולמרט במשרד פרקליטים ואיש אמונו של אולמרט בעבירות הפליליות שביצע, כאשר חדל להיות פרקליט פרטי והפך לאיש ציבור שהתעשר במהלך פעילותו כשר וכראש עיריית ירושלים על חשבון הקופה הציבורית.
מזוז נתן לי תשובה דחוקה ולא משכנעת כאשר הבהיר לי, כי נהג כך בשל הרגישות של העניין מאחר שרעייתו של מסר, עו"ד דוידה לחמן מסר, שימשה בתפקיד המשנה שלו.
כאשר החלו בשעתו חקירות על מעשי השחיתות של אולמרט, שבהן היה שקוע עורך הדין מסר עד זקנו, פניתי אל מזוז וביקשתי ממנו לפעול למידורה של עו"ד לחמן מסר מחשש של זליגת חומרי חקירה. מזוז השיב לי בנימה של עלבון, שממנה השתמע שאני חושד בכשרות ואין כל חשש של מעורבות מצידה של המשנה שלו. לא עלה על דעתי כלל לחזור בי מדברי ואני בדעה שהמציאות טופחת דווקא על פניו של מזוז.
במהלך החקירות של המשטרה נחשפו חשדות חמורים על פעילות עבריינית משותפת של אולמרט ומסר והיה ברור שמסר יוכל לחלץ את עצמו מכתב אישום רק אם יאות לשמש עד מדינה נגד אולמרט.
באורח פלא החליט פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אברבנאל, שלא להגיש כתב אישום נגד עורך הדין מסר על חלקו המוכח בפרשות מרכז ההשקעות והעברות מעטפות הכסף שקיבל אולמרט ועל ניהול הקופה הסודית שלו, וזאת למרות שלא נחתם איתו הסכם עד מדינה.
כל קשר בין קשריה האישים ההדוקים שקיימים בין רעייתו של מסר לבין ראשי מערכת המשפט והפרקליטות, הוא לעשירות דעתי, לא מקרי בהחלט וצריך לבדוק רק את מצבו של החוק שמת מצחוק.
תנועת אומ"ץ החליטה לא לעבור לסדר היום ולהעמיד את נושא סגירת תיקו של עו"ד מסר, על-מנת שיקבע אם ההחלטה הייתה סבירה ובלתי-נמנעת.
בעתירה נגד פרקליט המדינה עו"ד משה לדור ופרקליט מחוז ירושלים עו"ד אלי אברבנאל ונגד עו"ד מסר עצמו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין גד מינא וחן גבירץ ממשרד גד מינא ושות', נטען, בין השאר, כי החלטת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עו"ד מסר הייתה בלתי-סבירה באופן קיצוני ומהותי וכי על בית המשפט העליון להתערב ולהפוך החלטה זו. עוד נטען, כי קביעות הפרקליטות בהחלטה סותרות את טענות הפרקליטות בכתב האישום שהוגש נגד אולמרט. כך, בכתב האישום מייחסת הפרקליטות לעו"ד מסר מעשים פסולים, ומודעות לאותם מעשים, בעוד בהחלטה נקבע, באופן לא ברור, אחרת.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שבו נאמר במפורש, כי עו"ד מסר ניהל במשרדו עבור אולמרט קופה סודית של מזומנים שהצטברו בה מאות אלפי דולרים שמקורם, בעיקר, מאיש העסקים היהודי אמריקני משה טלנסקי. הכספים הועברו לעו"ד מסר, בדרך-כלל, על-ידי ראש לשכתו של אולמרט, שולה זקן, ומדי פעם העביר עו"ד מסר לאולמרט סכומי כסף מהקופה הסודית ואף פרט אותם עבורו בחנות לחלפנות כספים.
העתירה ציטטה את כתב האישום, שקבע כי אחרי שאולמרט מונה לשר התמ"ת החל עו"ד מסר לייצג לקוחות בעניינים שנזקקו לרשויות הכפופות לאולמרט, ואף פנה לאותם לקוחות ביוזמתו והציע את שירותיו. אולמרט, שעמד בניגוד עניינים חריף לאור מחויבותו לעו"ד מסר, התערב באופן אישי לטובת לקוחותיו של מסר ואף שינה את החלטות הדרג מקצועי.
שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, החליט להעביר את העתירה לתגובתם של המשיבים שחייבים לעשות זאת תוך חודשיים.
בלי סוגריים אני מרשה לעצמי לציין, כי המשטרה חקרה רק מקרים בודדים שבהם אולמרט, כאשר שימש כשר התמ"ת סייע לחברו ושותפו לשעבר עו"ד מסר לצבור שכר טירחה שמן על חשבון הקופה הציבורית. כדרכו, אולמרט לא עשה זאת לשם שמים, למרות שהחל להתחזות באחרונה, כמפורט לעיל, כאדם מאמין.
לעומת זאת נמנעה המשטרה מלחקור פרשות נוספות שקשורות במערכות יחסים בעייתיות שהיו קיימות בין אולמרט למסר, גם כאשר אולמרט כיהן בתפקידים ציבוריים אחרים.
אחד המקרים הבולטים, שהועבר בזמנו למזוז על-ידי אומ"ץ היה קשור בגיוסו של מסר לעסקת רכישת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים על-ידי ארקדי גאידמק. אולמרט שכיהן אז כממלא-מקום ראש הממשלה, היה היזם והמתווך בעסקה ועשה זאת כביכול כאיש ציבור וחובב מושבע של הקבוצה.
אבל רק מעטים יודעים שהוא התערב מאחורי הקלעים והתעקש שגאידמק יצורף תמורת שכר טירחה נאה, גם את העודף מסר לצוות הפרקליטים שלו.
אין צורך בשני ניחושים כדי להבין את מה שמסתתר מאחורי המהלך האופייני של אולמרט. די בניחוש אחד.
אבל אולמרט הוא שועל שמצליח לטשטש עקבות ולחמוק מכתבי אישום. אלא שהפעם הייתה לו, ככל הנראה, "תאונת עבודה" במערכת קשריו האפלים עם טלסנקי שהולידה גם את פרשת "ראשונטורס".
האם יעלה בידיו של אולמרט לצאת חף מפשע מכתב האישום הנוכחי?
מיד אחרי תחילת המשפט קבלו פרקליטיו של אולמרט נגד התביעה על כך שהתיק שהוגש לבית המשפט כולל שני מסמכים לא רלוונטיים הקשורים למשפט פלילי קודם שבו הועמד אולמרט לדין בפרשת חשבוניות המס הכוזבות של הליכוד בתוקף תפקידו כאחד משני גזברי הליכוד למרות שיצא זכאי באותו משפט.
ברוב מצוותי הועמד אולמרט לדין אז בעקבות עתירה שהגישה אז עמותת אמי"תי (גלגולה הקודם של אומ"ץ) ואני הייתי חתום על התצהיר.
העתירה הוגשה אז נגד פרקליטת המדינה, דורית ביניש, שהתחמקה אז מלהגיש כתב אישום נגד אולמרט למרות שהגזבר השני של הליכוד מנחם עצמון הועמד לדין והורשע. ביניש נימקה את ההחלטה באוזני בכך שאולמרט מתוחכם והראיות שיש נגדו אינן חד-משמעיות.
בג"צ קיבל את העתירה וליועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, לא הייתה ברירה אלא להגיש נגד אולמרט כתב אישום שייחס לו עבירות פליליות חלקן זהות לאלה המופיעות בכתב האישום הנוכחי.
הזיכוי של אולמרט על-ידי השופט המחוזי, ד"ר עודד מודריק, היה שנוי במחלוקת ועורר ביקורת בקרב כמה משפטנים בכירים.
בספרי "זעקי ארץ מושחתת" חשפתי עובדות מאלפות, שמהן ניתן היה להסיק שמי שסייע לאולמרט רבות מאחורי הקלעים, לפעמים בהגזמה, היה חברו הטוב עו"ד יעקב נאמן, שגם שימש עד אופי מטעמו.
אולמרט עצמו לא סמך על יד המקרה ומצא דרך לקנות את אחד העדים ששינה את גרסתו בבית המשפט, וכך הוא יצא זכאי בנסיבות טראגיות וחזר מיד למעמדו כעבריין סידרתי.
אין לי ספק שאולמרט יעשה הכל ולא יבחל בכל דרך כדי לצאת יבש מכתב האישום הנוכחי, במטרה לסלול את דרכו בחזרה לחיים הציבוריים ולהמשיך התעשרותו על חשבון הקופה הציבורית.
הסכומים הגבוהים שהוא גובה בימים אלה בתפקידו כיועץ בענייני עסקים, שמשמשים כנראה בחלקם למימון שכר הטרחה לפרקליטיו, אינם מספקים אותו. הוא מבקש גם טיהור פומבי.
 
הדרך לחירות עוד ארוכה 
 
אולמרט ינהל, בעזרת עוזריו המקצועיים והמשתפ"ים התקשורתיים, משפט מקביל בכלי התקשורת, במטרה סמויה להפעיל לחץ על השופטים ולזכות באהדה בקרב הציבור הרחב.
הנשק הבדוק בידיו של אולמרט תהיה הדיסאינפורמציה ואולי גם יהיו יירוטים נוספים של אנשי מפתח. האמצעים הפסולים של אולמרט שירתו תמיד את מטרותיו.
אבל חייו של אולמרט לא יהיו קלים. הדרך לחירות מדרכיו הפליליות עוד ארוכה. מחכים לו עוד כמה פרויקטים.
בשלב זה משהה משום מה הפרקליטות הגשת כתב האישום נגד אולמרט בפרשה חמורה של עשרות מינוים פוליטיים במשרדי הממשלה, שהוא עמד בראשם.
עבירות דומות ביצע בעבר ח"כ צחי הנגבי, המשמש כיום כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, כאשר כיהן כשר לאיכות הסביבה והוא עומד בימים אלה בגינן לדין פלילי.
העיתונאי שלום ירושלמי גילה בהקשר לכך במאמר שפרסם ביום שישי במעריב: "המשטרה המליצה בחודש יולי שעבר להעמיד את אולמרט ואנשיו לדין בפרשה. אנחנו מפרסמים כאן, כי חוות דעת פנימית שקיבל באחרונה היועץ המשפטי היוצא מזוז מעמיתיו בפרקליטות מציעה לו לקבל את ההמלצה".
היועץ המשפטי החדש יהודה וינשטיין מנוע מלהגיש כתב אישום נגד אולמרט, מאחר שהוא שימש בעבר כאחד מפרקליטיו בכתב האישום הנוכחי.
את המלאכה המתבקשת יצטרך לעשות פרקליט המדינה משה לדור. אם בסופו של דבר יחליט לדור שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט, תנועת אומ"ץ תגיש נגדו עתירה לבג"צ.
למען האמת אני רחוק מלהתלהב מהתנהלותו של הבג"צ בעתירות הקשורות למעשי השחיתות של אולמרט.
לפני כמה חודשים הגישה אומ"ץ עתירה נגד פרקליט המדינה בעקבות החלטתו שלא להעמיד את אולמרט לדין בפרשת הטיית המכרז של מניות הממשלה בבנק לאומי לטובת מקורביו, אילי הון זרים, שהוא חפץ ביקרם בתקופה שבה כיהן כשר האוצר.
בתיק זה פסל את עצמו מזוז מלעסוק בשאלה אם יש מקום להגיש כתב אישום נגד אולמרט, מאחר שאחותו, עו"ד ימימה מזוז, שימשה באותה עת יועצת משפטית של משרד האוצר.
בג"צ קבע את הדיון בנושא לעוד שלושה חודשים, דהיינו תשעה חודשים מאז הגשת עתירה בעל חשיבות ציבורית ראשונה במעלה.
למה עליי להלין אם התנהלות דומה של הבג"צ הייתה גם בעתירה שהגיש לפני חצי שנה העיתונאי יואב יצחק, שחשף פרשה של כספי שוחד בהיקף של מיליוני שקלים, שאולמרט קיבל בשעה שרכש את ביתו החדש ברחוב כרמיה בירושלים. הפרשה נבדקה על-ידי מבקר המדינה שהצביע על ראיות להיבטים פליליים בהתנהלותו של אולמרט, אבל מזוז ולדור סירבו להעמיד לדין את אולמרט על קבלת שוחד. מועד הדיון בעתירה נקבע לעוד כמה חודשים.
עד היום לא ברור לי מדוע יש חשש להעמיד את אולמרט לדין באשמה של קבלת שוחד, שאם יורשע תחייב את כליאתו. הירשזון סירב אומנם באחרונה לקבל ביקור של אולמרט אבל ישמח מאוד לחלוק איתו תא מאסר.
 


לראש הדף

אחד אחרי השני, הם מתקמבקים - אולמרט, ש(אולי) ינצל ממלתעות שלטון החוק בזכות חולשתו של מזוז ובזכות ידידו החדש וינשטיין, ואיתו שני המוסקטרים האחרים - אריה ("זכאי") דרעי, וחיים (נשיקות) רמון.
   
אלה שבירכו בשעתו ברכת "ברוך שפטרנו" בעקבות הסתלקותם מהחיים הפוליטיים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, המשנה לראש הממשלה לשעבר חיים רמון והשר לשעבר הרב אריה דרעי, לא העריכו נכון את החיידק הפוליטי הטבוע בדמם של השלושה, ואת נחישותם לשוב בהקדם למרכז העניינים ולמוקד קבלת ההכרעות.
הם מומחים בפענוחה של המפה הפוליטית, ומעריכים שממשלתו של נתניהו תשרוד לכל היותר שנה ומשהו. חיי שרה נתניהו כאשת ראש הממשלה החלו להתקצר השבוע באורח משמעותי.
ישנן כמה תכונות משותפות לשלושת המוסקטרים הפוליטיים: הם סכינאים מיומנים, חדי לשון, כוחניים, חסרי מעצורים, עוקפים קבועים של כללי המינהל התקין וטוהר המידות, ואין להם בעיה לירוק לכל הבארות שהם שתו מהם. אולמרט רמון ודרעי הם חברים טובים, ויש להם אג'נדה ברורה המושתתת על עיקרון הערבות הדדית.
יש כבר סימנים ראשונים לבחישות הפוליטיות המחודשות שלהם, ולא מן הנמנע שהם ישובו, כל אחד בעיתוי שלו, לזירה הפוליטית, דשנים ורעננים. העובדה ששלושתם הסתבכו עם החוק במשפטים פליליים, אינה מטרידה אותם.
כדאי אפוא לערוך אצל השלישייה סיור כתובות קצר, בכדי לתהות על קנקנם המעופש.

1. אולמרט - שלטון ללא קלון  
לשבחו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יאמר כי הוא הצהיר לפני זמן קצר בגלוי על כוונותיו, והעריך שבעוד כשנה הוא יצליח להחלץ מהתסבוכת הפלילית שבתוכה הוא שקוע עד צוואר, ויפתחו בפניו מחדש שערי האופציות הפוליטיות.
בהקשר לכך כדאי לציין שאולמרט הידק באחרונה את קשריו עם מנהיגת קדימה, ציפי לבני, שהייתה בעבר הלא רחוק שנואת נפשו, ופועל למניעת הפילוג במפלגה, שעלול יהיה לשבש את תוכניותיו.
לבני לא מבינה עדיין שהיא מחובקת בימים אלו על-ידי שועל פוליטי שפגיעתו קשה.
אין ספק שאולמרט המגה מושחת צריך להודות ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שעומד לסיים בסוף החודש את תפקידו. רוב התלונות הרבות שהוגשו על-ידי תנועת אומ"ץ וגורמים אחרים על מעשי שחיתות מגוונים של אולמרט לא הולידו חקירות משטרה.
חקירת המשטרה בפרשה החמורה של קבלת השוחד על-ידי אולמרט בעסקת רכישת הבית ברחוב כרמיה שנחשפה ב-News1 על-ידי העיתונאי יואב יצחק, לא הביאה, כמתחייב מהעובדות המאלפות להגשת כתב אישום נגדו.
יואב יצחק הגיש עתירה לבג"צ כנגד היועץ המשפטי לממשלה.
הטיית המכרז של מכירת מניותיה של הממשלה בבנק לאומי ביזמתו של אולמרט חייבה, לדעת משפטנים בכירים מסוגו של פרופ' מרדכי קרמניצר, הגשת כתב אישום פלילי נגד אולמרט, אך גם בפרשה זו לא נעשה כן, מנימוקים שנויים במחלוקת.
אומ"ץ הגישה בפרשה זו עתירה לבג"צ, בניסיון לשנות את ההחלטה התמוהה.
מזכירות הבג"צ החליטה, מסיבות מוזרות ולפיהן "אין דחיפות לדון בשתי העתירות החשובות הללו", לקבוע מועדי דיון רחוקים, לימים שמזוז כבר לא יכהן בתפקידו.
היועץ המשפטי לממשלה החדש, עורך הדין יהודה וינשטיין, יהיה מנוע מלעסוק בענייניו הפליליים של אולמרט, לקוחו לשעבר, ועדיין לא ברור מי יגן על ההחלטות הללו.
עובדה מאלפת: עורך הדין וינשטיין סגר בימים האחרונים את משרדו לקראת כניסתו לתפקידו. תיקי המשרד הועברו להמשך הטיפול המקצועי למשרדו של עורך הדין אלי זוהר, חברו הטוב של אולמרט ופרקליטו הראשי.
גם בכתב האישום שהגיש מזוז נגד אולמרט, לאחר עיכובים ולבטים רבים, בפרשות מרכז ההשקעות, ראשונטורס וטלנסקי, קיבל אולמרט הנחה משמעותית ממזוז, במכירת סוף עונת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
מזוז לא כלל בכתב האישום סעיף של קבלת שוחד, שהיה משקף היטב את התנהלותו העבריינית של אולמרט לאורך כל השנים, בפרשות אלה ובפרשות אחרות. ההסברים שנתן מזוז בתשובה לשאלתי היו דחוקים.
אם מזוז היה עושה זאת, כמתחייב, ומותיר את ההכרעה לבית המשפט, אין לי ספק שאולמרט היה נכלא מאחורי סורג ובריח בחברתו של חברו ושותפו לעסקים לשעבר אברהם הירשזון.
אגב, לפני זמן קצר הגיש אולמרט בקשה לבקר את הירשזון בכלא כדי לוודא שפיו מלא מים והוא אינו מתכוון להסגיר אותו ברגע של ייאוש בכלא.
הירשזון סירב לפגוש את אולמרט. עתה, נוכח כתב האישום הצמחוני שהוגש נגד אולמרט, ספק אם יפגשו בקרוב.
אולמרט מאמין שהוא יזוכה מחוסר ראיות, או במקרה הגרוע, תוטלנה עליו עבודות שירות וקנס כספי, אבל לא ידבק בו קלון, והדרך חזרה לצמרת תיסלל עבורו מחדש.
מאז שאולמרט פרש מכס ראש הממשלה הוא חזר לאהבותיו הישנות: צבירת כסף מכל הבא ליד באמצעות חבירה מחודשת אל חבריו, אלי ההון, ונסיעות עסקיות לחו"ל על חשבונם של אחרים.
לפני זמן קצר התמנה אולמרט כיו"ר קבוצת משפחת לבנת, החולשת בשליטתה על כמה מוקדי כלכלה מרכזיים במדינה, בהם מפעל המלט הענק "נשר".
ראש המשפחה, בונדי לבנת, סיפר כי מצעירותו הוא קיים קשרים הדוקים עם משפחת אולמרט, והוא משוכנע כי המינוי יביא לקידום עסקיה של הקבוצה בארץ ולפיתוח עסקים בחו"ל.
לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי להיזכר שבתקופת כהונתו של אולמרט כשר התמ"ת, שבמהלכה ביצע שורה של עבירות, הוא פגע בכללי המינהל התקין, והעניק למקורביו הטבות מהקופה הציבורית.
אחת ההחלטות הייתה להעלות את המיסוי על המלט המיובא כדי לסייע לייצור המקומי של המלט.
אומ"ץ פנתה בעקבות זאת אל היועץ המשפטי לממשלה כדי לברר אם אין פגם במינוי.
תשובת מזוז עדיין לא התקבלה.
היועץ החדש וינשטיין יהיה מנוע מלהשיב בענייני אולמרט.
ואולמרט עצמו ימשיך לצחק בדרך אל הבנק.

2. רמון - שלטון בכל מחיר  
חלומו הגדול של המשנה לראש הממשלה לשעבר חיים רמון היה להיות ראש ממשלה. לשם מימוש מטרה זו הוא קידש אמצעים פסולים לא מעטים, כרת בריתות והפר אותן, בישל, אפה וטיגן תרגילים פוליטיים מסריחים למכביר.
הייתה לו רוח גבית מקבוצת צעירים מבטיחים בעבודה שביקשו לכבוש אותה, ועליה נמנו, בין השאר אברהם בורג, חבר הכנסת עמיר פרץ, יוסי בילין , חגי מרום, ניסים זוילי, יעל דיין ונואף מאסלחה, ואשר הכתירה אותו כמנהיגם.
אבל הרבה דברים השתבשו בדרך ואנשי החבורה נפוצו לכל עבר. רובם פרשו מהחיים הפוליטיים.
אבל חיים רמון נשאר ותכנן את המפץ הפוליטי הגדול, יחד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שהפך להיות בן הברית הפוליטי החדש שלו.
היה זה שרון שטבע אמרת כנף פוליטית חכמה: "מה שלא יקרה לך בחיים הפוליטיים, הישאר תמיד על הגלגל", ואמנם, גם כאשר היה נדמה בשעתו שהוא נדחק לקרן זווית בליכוד ונדמה היה שהוא כבר עובר בטל, שסיים את הקריירה הפוליטית שלו, שרון לא פרש מהליכוד.
באורח אקראי נוצרה סיטואציה שהביאה אותו לכס ראש הממשלה וההמשך ידוע.
המשנה לראש הממשלה לשעבר חיים רמון החליט בשעתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, לאחר הסתבכותו הפלילית והרשעתו בבית המשפט, שהביאה לסיום תפקידו כשר המשפטים.
אולמרט, חברו הטוב של רמון, שכנע אותו להמשיך והוא נענה לו, ושובץ בבחירות האחרונות ברשימת קדימה לכנסת שנותרה מחוץ לממשלה.
אבל לרמון לא הייתה כוונה לחזור תריסר שנים לאחור ולנאום מחדש מעל בימת הכנסת נאומים אופוזיציוניים חוצבי להבות נגד ראש הממשלה נתניהו, כפי שעשה בקדנציה הראשונה של נתניהו.
רמון החליט לפרוש מחברותו בכנסת ולהשתבץ בעולם העסקי, אך טועה מי שחושב שרמון סגר את הבאסטה הפוליטית שלו.
בתוקף תפקידו כיו"ר מועצת קדימה משמש רמון למעשה כיועץ הסתרים של לבני וממשיך לבחוש מאחורי הקלעים, במטרה לשמור על שלמות המפלגה.
אין לו בעיה ערכית ומוסרית אם אולמרט ישוב לצמרת יחד אתו. לא רק הזרזיר הולך אצל העורב גם הנחש מתגורר לעיתים בחברת השועל.

3. דרעי - שלטון בחסות הקב"ה  
שובו הוודאי של הרב אריה דרעי לחיים הפוליטיים במהלך השנה, בתום תקופת ההקפאה אחרי הקלון שנפסק לו, עלול לעורר רוח תזזית בכמה מפלגות.
בבחירות המוניציפאליות האחרונות תכנן דרעי, כזכור, להתמודד על ראשות עיריית ירושלים ובעידודם ותמיכתם של שני חבריו הטובים אולמרט ורמון, אבל פסיקה משפטית מנעה זאת ממנו, והוא נאלץ להאריך את תקופת ההמתנה שלו.
רק תמימים מעלים על דעתם שדרעי ממשיך לשבת בחיבוק ידיים. שעון הבוץ הפוליטי שלו מעולם לא עמד מלכת.
בחודשים האחרונים הוא הידק את הקשרים עם חברו הוותיק, שר החוץ אביגדור ליברמן, ומן הסתם השיא לו כמה עצות לא טובות, למקרה שיוגש כנגד ליברמן כתב אישום, והוא יאלץ לפרוש מהממשלה ומראשות מפלגת "ישראל ביתנו", כפי שהבטיח.
דרעי, למוד ניסיון מר בתחום זה, מאז שש"ס התנתקה ממנו ויורשו שר הפנים אלי ישי עושה הכול כדי לחסום את דרכו בחזרה, אבל הוא לא מבין עדיין שהוא לא בליגת העל שאליה השתייך בעבר, אלא בליגה של מחפשי מקומות עבודה.
דרעי מסוגל להקים בעזרת חסידיו הרבים מפלגה חרדית מתחרה תחת השם: "דרעי זכאי", ולגרוף קולות רבים שיקעקעו את חוזקה של ש"ס.
אבל, ישנה גם אפשרות שבסופו של דבר לא יוגש כתב אישום נגד ליברמן. מזוז השתהה יתר על המידה ונמנע מלהכריע, חרף המלצת המשטרה. היועץ המשפטי החדש וינשטיין לא יוכל, כנראה, לדון בתיק מאחר שבעבר ייצג את האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שותפו של ליברמן לעסקים עלומים.
במקרה כזה יצטרף ליברמן לשלישייה במהלכים שונים שתכליתם הראשונה תהיה לקצר את שלטונו של נתניהו.
דרעי כבר פועל בימים האחרונים בשטח, בכדי למנוע את פרישתו של שאול מופז מראשי קדימה מהמפלגה, יחד עם קבוצת חברי כנסת נוספים, ומנסה לשכנע אותו שיש לו סיכוי לגבור על לבני בפריימריז שיתקיימו במועד לא ידוע בקדימה.
מן הסתם רמון המתואם עם דרעי לוחש דברים הפוכים באוזניה של לבני, ומסביר לה שהמטרה היא להרוויח זמן ולמנוע את חיזוקה של ממשלת נתניהו.
אולמרט מצוי בתמונה כל הזמן.
וכך במוקדם יותר מאשר במאוחר עלולה להיווצר מציאות חדשה ישנה שבה יחזרו לצמרת השלטון במדינה עבריינים בעבר בהווה ואולי גם בעתיד.
צפו למפץ הפלילי שיבוא עלינו לרעה.
 


לראש הדף

מעצרו של לחיאני אינו פוגע באהדת הציבור הבת- ימי כלפיו. נתניהו לא פצה פיו, כראש אופוזיציה, כנגד השחיתות של אולמרט. הוא ידע למה. ומה הרוויח שלום שמחון?
 
השנה החולפת קיבלה ציון רע מאוד מינוס בתחום פריחתה של השחיתות כמעט בכל רובדי החברה ומגזרי המשק. דווקא בשלהי שנת 2009 פרצו בזו אחר זו ספיחים של כמה פרשות שחיתות, ונוספו אליהן חדשות, כפרומו למה שצפוי לנו בשנה החדשה שבאה עלינו לרעה.
מקבץ ראשון של שלושה אישי ציבור שכיכבו באחרונה בשורה של אירועים נגועים בשחיתות לסוגיה, משמש מורה לדרך העקלקלה שבה הולכת המדינה, שחדלה מזמן להיות אור לגויים ונקודות חושך בלתי מוסריות אופפות אותה מכל עבר.
מקבצים נוספים של פרשות שחיתות אקטואליות יפורסמו על תקן של תמרורי "עצור" במדורים הבאים של "הערות אזהרה".

1.שחיתות שלטונית
הגועליציה של נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מכיר, לפי כל הסימנים, בחשיבותה של הדמוקרטיה, שאחד מיעדיה הוא לשמש גוף מפקח על פעולות הממשלה, שחייב לצלצל בפעמונים ולהתריע כל אימת שאחד מראשי השלטון עובר על החוק ושודד את הקופה הציבורית.
נתניהו נכשל כשלון עצל, כאשר כיהן כיו"ר האופוזיציה, בעת כהונתו של ראש הממשלה המגה מושחת אהוד אולמרט, כאשר לא פצה פיו אל מול שלטון מסואב ברמות מפלצתיות, שלא ידענו כמותו, אולי משום שהוא פחד מאולמרט.
לעיתים אי-אפשר היה שלא לחשוד שבין אולמרט לבינו קיים מאזן אימה סודי, ומי יודע, אולי שניהם מכירים את אותם העטינים ומבינים את כללי המשחק.
העובדה שנתניהו התחמק ולא נענה לבקשת אומ"ץ לכלול בהסכם הקואליציה בראשותו התחייבות להיאבק בשחיתות, ובמקום זאת העדיף להעניק לשר החוץ אביגדור ליברמן, הנחקר הסדרתי, לקבוע את זהותם של השרים הממונים על אכיפת החוק, צועקת בעד עצמה.
המזימה שרקח באחרונה נתניהו, בשיתוף עם שר התחבורה אחיתופל כ"ץ, לפרק את מפלגת קדימה, שנסיתה לרסק את מפלגת העבודה, נראית על פניה לגיטימית כביכול, מאחר שמדובר כאן במגרש פוליטי שבו מקובלים הצביעות, השקר והבוגדנות.
אבל מהלך פוליטי זה כרוך גם בתשלום שוחד נדיב מהקופה הציבורית ע"י המאגר הקואליציוני הנוכחי, הכולל 39 שרים וסגני שרים, בתריסר תפקידים מיניסטריאליים נוספים, ובחלוקת טובות הונאה נוספות באמצעות מינויים של מקורבים למיניהם.
כצפוי, עורר הליך הפירוק של קדימה זעם רב בקרב כמה מראשי המפלגה, למרות שנכשל כבר בשלביו הראשונים.
אחד מאלה שנזעקו לדגל היה שר האוצר לשעבר רוני בר-און שכינה את נתניהו: "נכלולי ושלומיאל".
על כגון זה אמר פעם חכם לא קדמון: "ראו מי שמדבר".
בר-און היה שותף פעיל, לפני תריסר שנים, בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, לניסיון להשתלטות על מערכת שלטון החוק, שבה נטלו חלק שר הפנים דאז, הרב אריה דרעי, הזכור לרע, שר המשפטים לשעבר, חבר הכנסת צחי הנגבי, שעומד עתה לדין פלילי, והקבלן בעל קופת השרצים הפוליטיים, דוד אפל.
ראש עיירת ירושלים דאז, אהוד אולמרט, העדיף לפעול בצורה סמויה מאחורי הקלעים מבלי להותיר עקבות, מאחר שהיה נתון לחקירות משטרה.
על-פי התוכנית, נבחר אומנם בר-און לבושתנו ליועץ המשפטי לממשלה, למרות שנחשב למשפטן בעל רמה בינונית, בהסכמתו של נתניהו, שלא גילה ערנות מספקת, בגלל עיסוקיו המדיניים.
נתניהו לא היה מודע למטרה האמיתית של הקושרים להביא לכך ששליחם לדבר עבירה, בר-און, יסגור תיקי חקירה פליליים של אישי ציבור מאנשי שלומם.
ברשימת הנהנים מסגירת תיקיהם היו אמורים ליהנות בראש וראשונה כל אנשי החבורה, הלא הם דרעי, הנגבי, אפל ואולמרט.
למזלנו נחשפה הפרשה מיד, ובר-און נאלץ לפרוש בבושת פנים אחרי יממה שבה כיהן בתפקיד זה, מה שלא מקנה לו את הזכות להציב את צילומו על גבי קיר היועצים בבנין משרד המשפטים.
למרבה האירוניה נחלץ בימים האחרונים אולמרט כדי לסייע ללבני, שהפכה מאויבת פוליטית לידידה קרובה חדשה, שלא מפריע לה להסתודד עם המסואב, כפי שהיא נוהגת לשהות במחיצתם של עברייני קדימה שמספרם גדול יותר יחסית מאשר בכל מפלגה אחרת. אולמרט אמר בימים אלה לכמה מחבריו כי הוא מתכוון לחזור לראשות קדימה בעוד עשרה חודשים. מן הסתם מאמין אולמרט שיעלה בידו לתחמן את המערכת המשפטית כפי שעשה בעבר, והוא יפעל בדרכים שונות כדי לצאת זכאי במשפט הפלילי שהחל השבוע ובמקביל למנוע הגשת כתבי אישום נוספים נגדו.
אומ"ץ עומדת על המשמר ותפעל בדרכים משפטיות וציבוריות כדי לסכל את שובו של רב המושחתים לשלטון.

2.שחיתות מיניסטריאלית
הכול נשאר במשפחת שמחון

שר החקלאות שלום שמחון המשמש כיד שמאלו של מנהיג העבודה אהוד ברק, אינו חושש לחזור מדי פעם לסורו, ובועט בכללי המינהל התקין וטוהר המידות.
לפני כשנה הגישה תנועת אומ"ץ למבקר המדינה ממצאים המעלים חשדות למעשים פליליים ואי-סדרים כספיים במועצת הזיתים, הכפופה למשרד החקלאות, ומשמשת אחת משכיות החמדה של השר.
בעקבות זאת החלו אנשי משרד מבקר המדינה לערוך בדיקה יסודית בהתנהלותה של המועצה, ובימים אלה הולך ונשלם דו"ח הביקורת.
מסתבר שלשמחון אצה הדרך, ומבלי להמתין לממצאי הדוח, הוא פועל בימים אלה לפירוקה של המועצה כגוף עצמאי ולצרפה למועצת הצמחים, למורת רוחם של חלק מחברי המועצה.
במסגרת זו הצליח השר לטרפד, באמצעות מקורביו, את מינויו של מנכ"ל חדש למועצה שכבר נבחר ע"י ועדת האיתור, ואמור היה לעשות בה סדר וניקיון, ובמקום זאת מעדיף שמחון שאחד מעובדי משרדו ישמש איש קשר למועצה שכמה מראשיה הנגועים ממשיכים לכאורה בפעילותם הלא תקינה.
פרשה נוספת שבה היה מעורב שמחון נחשפה בשעתו ע"י העיתונאי משה ליכטמן בגלובס וגילוייו שימשו בסיס להגשת תלונה של אומ"ץ למבקר המדינה נגד שמחון.
ליכטמן חשף בין השאר שמינהל מקרקעי ישראל הקצה באופן חריג למשפחת שמחון, המתגוררת במושב אבן מנחם בצפון, חלק קרקע נוספת למרות שלא התקיימו כל התנאים להקצאת קרקע כזו. על חלקה זו בנתה משפחת שמחון שני בתים רחבי ידיים ועוד חמישה צימרים.
לצורך השימוש בחלקה החדשה שמחון הפך שטח ציבורי שהיה ממוקם ליד ביתו, לשטח פרטי וזאת בהסכמה חריגה של המינהל.
ואם לא די בכך, אושרו התוכניות להרחבת חלקתו של שמחון ע"י הוועדה המקומית מעלה הגליל, שהיו"ר שלה הוא לא במקרה אלי שמחון אחיו של השר.
עד כה לא קבע מבקר המדינה את עמדתו בנדון.
מפרשה נוספת, הראשונה בסדרה שדבקה בשמחון, הוא יצא, למרבה ההפתעה, יבש. המדובר הוא בחשיפה של אומ"ץ, שעל פיה נהגו שמחון ובני משפחתו לטוס לחו"ל ללא תמורה ובתנאים מיוחדים במטוסיה של החברה להטסת תוצרת חקלאית.
העברנו אז את הממצאים למשרד מבקר המדינה, שערך בדיקה מדוקדקת, ובסיומה החליט להמליץ בפני היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירה פלילית נגד שמחון.
המשטרה חקרה ומזוז קבע שאין ראיות להעמיד את השר לדין. חבל שמזוז שפעל אז בהיסוס לא הותיר לבית המשפט לבחון את הראיות.

3. שחיתות מוניציפאלית
מי מפחד מהשריף לחיאני?

ראש עיריית בת-ים, שלמה לחיאני, נהנה בסוף השבוע האחרון מפריבילגיה שמעולם לא זכו לה נחקרים הנתונים בפקודת בית המשפט במעצר בית, ומורחקים מחשודים אחרים וממקום עבודתם, על-מנת שלא ישבשו חלילה את החקירה המשטרתית בעבודתם.
אנשי תקשורת שחרו לפתחו של בית חמותו, שבו הוא מתגורר, כדי לראיין אותו מול מצלמות ומיקרופונים, והוא ניצל את הבמות התקשורתיות, לא רק כדי לנסות לשדרג את שמו הרע, אלא גם כדי ללגלג על חוקרי המשטרה ולערער את המיומנות המקצועית שלהם.
יתכן שהמשטרה העדיפה להתעלם מהאורגיה התקשורתית המוזרה, מאחר שכשלה בכך שהפכה את מעצרו השבוע לאירוע מתוקשר, ובשל כך נזף השר לביטחון פנים יצחק הרונוביץ במפכ"ל רב-ניצב דודי כהן.
יש גרסה אחרת שעל פיה המשטרה נבהלה מעצמה, חוששת מידו הארוכה של לחיאני, ומנסה לרצות אותו, כפי שעושים גופים ואישים אחרים. תנועת אומ"ץ לא נמנית עליהם.
במהלך שנת 2007 העברנו למשרד מבקר המדינה חומרים שונים שהגיעו אלינו, ואשר נגעו להתנהלותו של לחיאני בבת-ים. המשרד ריכז מסמכים רבים ממקורות אחרים, ובסופו של דבר פרסם בראשית 2008 דו"ח חמור, שהצביע על שורה של תופעות פסולות בעיר.
לחיאני לא נשאר חייב למבקר המדינה, טען שהוא רודף אותו באורח אישי, והודיע כי הוא מגיש נגדו תביעה על הוצאת דיבה. עד כה לא ברור אם צעד משפטי חריג זה יצא לפועל.
על יסוד דוח המבקר הגישה אומ"ץ תלונה למשטרה, ובתגובה אוימנו בהגשת תביעה, איום שלא מומש.
בין לבין הוזמנתי לפני למעלה משנה ע"י יועצי ראש העיר לסיור בבת-ים, כדי להראות לי מקרוב את פעלו של לחיאני בעיר. התרשמתי מאוד מהעשייה שלו.
הגעתי מזמן למסקנה שתושבי הערים ברחבי המדינה מעדיפים ראש עיר מושחת באור אישי, אבל טוב לפיתוח ותחזוקה של העיר על פני ראש עיר ישר, אבל נרפה בטיפולו בענייני העיר.
האהדה הרבה שיש כלפיו, מלווה בהרבה יראה.
לחיאני הוא כיום אחת הדוגמאות הבולטות לתופעה זו, שעליה עמדתי השבוע, ביום מעצרו של לחיאני, כאשר רואיינתי במשדרי החדשות של הערוץ הראשון והטלוויזיה המקומית.
ביטוי מוחשי לכך ניתן גם בימים אלה בתערוכה הניידת של אומ"ץ, "מושחתים נתפסתם", שבה מוצגים, בין השאר, כמה ראשי ערים שסרחו וטופלו ע"י אומ"ץ במהלך חצי תריסר שנות קיומה של התנועה.
לחיאני הוא, כאמור, אחד הבולטים בקבוצת ראשי הערים הללו.
כמה מבאי התערוכה בתקופת הצגתה בתל אביב הביעו בשל כך מורת רוח, ולא היססו לאיים, והם לא היו היחידים שאיימו עלי השבוע, בגין הפעילות הבת-ימית שלנו בשירות הציבורי.
הייתה זו הפתעה מוזרה לגבי לשמוע שראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, הידועה בניקיון כפיה, הזדהתה בפומבי בשידור רדיו אחרי מעצרו של לחיאני.
לעומת זאת, לא התפלאתי שאהוד אולמרט, הוא ולא אחר, צלצל אל לחיאני מיד אחרי שהחל לרצות את מעצר הבית שלו כדי לעודד אותו.
בדבר אחד אני משוכנע: אולמרט לא אמר ללחיאני "להתראות בקרוב".
 
 


לראש הדף

כשליצמן מכניס לשיקולים שאמורים להיות רפואיים גרידא שיקולים הלכתיים ומגזריים, וכשלביבי לא אכפת, הבריאות שלנו בקרשים. 
 
הייתה לי השבוע חוויה מצמררת כאשר השתתפתי מטעם תנועת אומ"ץ בכנס חירום שארגנה השבוע ההסתדרות הרפואית בהשתתפות נציגי ארגונים המטפלים בחולים, איגודים מקצועיים רפואיים וגופים חברתיים כדי למחות על החלטתו של סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לקצץ עשרות מיליוני שקלים מ"סל הבריאות" הממלכתי ולהעבירם לטיפולי שיניים לילדים שמהם ייהנו בעיקר ילדים במגזר החרדי.
בזה אחד זה נשאו את דבריהם המזעזעים חולים במחלות ממאירות חשוכות מרפא שתרופות יקרות עשויות להאריך את חייהם אבל התרופות הללו אינן נכללות ב"סל הבריאות" והם נאלצו למכור את רכושם ולשעבד את נכסיהם של בני משפחותיהם בניסיונות נואשים להישרד.
למשתתפים בכנס קשה היה להיות אדישים למשמע דברים אלה. שפת הגוף של חברת הכנסת יולי תמיר קצוצת השיער שלקתה לפני כשנה במחלת הסרטן ונחלצה עתה למאבק נגד ליצמן הסגיר אותה.
שני חבריה למאבק הפרלמנטארי חברי הכנסת ד"ר רחל אדטו וחיים אורון שנכחו לצידה בכנס ודיברו בקול ענות חלושה שהמאבק הרפואי נראה להם אבוד בגלל המציאות הפוליטית העגומה שנכפתה עלינו.
מתברר שבממשלה הזו בעל הזקן הוא בעל המאה של כספי הציבור המיועדים למימון בריאותו והוא גם המחליט כמה ולאן יוזרמו הכספים. ההחלטה להזרים סכום כסף ניכר מכספי "סל הבריאות' למטרה אחרת נתקבלה בחיפזון באישון לילה בהצבעה טלפונית.
כניעתם ושתיקתם של כבשי הממשלה למהלך האחרון של סגן שר הבריאות ליצמן שנעשתה מטעמים קואליציוניים וכדי שלא להרגיז את ראש עדר הכבשים ראש הממשלה בנימין נתניהו המשמש כשר בריאות על מסייעת לליצמן לעשות ככל העולה על רוחו בתחום הבריאות.
כבשים כידוע כשרים למהדרין למאכל אדם. תמיד יוכל ליצמן החרדי לכבס או לבשל כבש שר זה או אחר. וכבשים אחרים לא יפעו את פיותיהם.  
אבל לא רק שרי הממשלה שותקים.
היה זה חבר הנהלת הארגון לזכויות החולה שמוליק בן יעקב שהבהיר למשתתפי הכנס את פשר שתיקתם של חברי ועדת "סל הבריאות": יו"ר הועדה פרופ' רפי באייר מנהל בית החולים רמב"ם מקבל משכורת ממשרד הבריאות. רוב חברי הועדה קשורים למשרדי הבריאות והאוצר ותלויים בהם ולכן אף אחד מהם לא רוצה להסתבך עם ליצמן.

תפוח אדמה לוהט

סוד גלוי הוא שבעת הקמת הממשלה הנוכחית שהינה הגדולה בכמותה מכל הממשלות שקדמו לה אף אחד מהמועמדים להיות שרים לא היה מוכן לקבל לידיו את תיק הבריאות למרות שתקציבו של משרד זה עולה לאין ארוך על תקציביהם של המשרדים האחרים.
כמה שרים מעדיפים לכהן כשרים ללא תיק המבזבזים כספי ציבור למימון משרדי דמה ומשרדי כאילו וכביכול ובלבד שלא לשאת על גבם את בריאות הציבור הנחשבת משום מה לחטוטרת.
בסופו של דבר הצליח ראש הממשלה לשכנע את חבר הכנסת ליצמן נציג אגודת ישראל לכהן כסגן שר הבריאות עם סמכויות רחבות (הרבנים הפוסקים של היהדות החרדית שוללים חברות מלאה בממשלה) אבל בפועל מבחינת החוק נתניהו מכהן כשר בריאות ומחוייב לחתום על חלק ממסמכי המשרד.
העובדה שליצמן גילה עצמאות וכוחנות מופרזים כאשר שימש יו"ר ועדת הכספים של הכנסת שבאו לידי ביטוי בהזדמנות מסויימת בעיכוב אישור תקציב המדינה עד להסדרת הזרמת כספים לישיבות לא הטרידה את מנוחתו של נתניהו .

שפעת לא כשרה
 
למרבה הצער מעניק ראש הממשל גיבוי מוחלט ואוטומטי לכל מהלכיו של סגן שר הבריאות חסר המעצורים. הלוקה במחלת ניגוד האינטרסים.
ורק בנושא אחד היה בין השניים עימות.
היה זה כאשר ליצמן סירב להיכנע ללחץ הציבורי בעקבות ההיסטריה סביב מגיפת שפעת החזירים וסירב להזמין כמויות גדולות של זריקות חיסון מחו"ל אולי בגלל סלידתו מהחזירים המשמשים סמל תועבה לפגיעה בערכי הקודש .
מי יודע אילו היו קוראים למגיפה שפעת התרנגולות אולי היה ליצמן מתרצה שהרי מדובר בבעלי כנף המשמשים לצרכי כפרות בערב יום הכיפורים.
נתניהו הלוקה מזה שנים במחלת ההיסטריה הזדרז לנגוס מתקציב המדינה סכום עתק לצרכי ממון הזמנת מיליוני זריקות חיסון נגד המגיפה העולמית למורת רוחו של ליצמן שחשש אולי שהציבור החרדי יסרב לקבל חיסון חזירי.
בימים האחרונים החל מבצע החיסון הלאומי נגד השפעת והתברר שהחזירים הולידו עכברים. חרף מסע ההסברה הנרחב שיעור המתחסנים הינו מזערי והציבור מגלה אדישות החזירים הולידו עכברים לא כשרים רחמנא לצלן.

יזעזע את המערכת?

לשבחו הזמני של סגן הבריאות יאמר שאחרי כניסתו לתפקידו הבטיח לזעזע את המערכת ואמר כי הוא מחזיק באמתחתו שורה של תכניות במטרה להביא לשיפור משמעותי בשירות הרפואי שמקבלים אזרחי המדינה ולהקטין את הבירוקרטיה הנוראה שקיימת בבתי החולים ובקופות החולים.
התכניות על הנייר של ליצמן כוללות עבודת רופאים מומחים במוסדות הרפואיים בכל שעות היממה (במקום רק מתמחים בלילות ובסופי השבוע), הורדה משמעותית במחירי התרופות ובתשלומים שהמבוטחים משלמים לקופות החולים, שינויים יסודיים בהפעלת השר"פ שירותי רפואה פרטיים הפועלים ליד בתי החולים, והגברת מנגנוני הפיקוח והבקרה ועוד כהנה ולא כהנה.
כדי להפגין כלפי חוץ שהגיע "בעל בית חדש" למשרד הבריאות החל ליצמן לערוך ביקורי פתע ליליים בכמה מוסדות רפואיים כשהוא לבוש חלוק לבן. משום מה סירב לכסות את ראשו במצנפת ירוקה של מנתחים. אפילו החולים לא התרגשו לפגוש את ליצמן.
עד כה לא פרע ליצמן אף אחד משטריו הרפואיים שהוא פיזר. אשרי המאמין בין קהל  המאמינים שיאמין שסגן שר הבריאות יפרע את השטרות גם אם ליצמן יגלה יכולת ארגונית וביצועית שעדיין לא אובחנה אצלו בבדיקות שיקוף חיצוניות שנעשות בחודשים האחרונים.
יש לכך סיבה פרוזאית ליצמן עדיין לא הפנים את העובדה שהוא חי בתוך קן צרעות לא כשרות בצמרת משרד הבריאות שבמקודם או במאוחר ינווטו אותו כראות עיניהם.
השלוחה החברתית של תנועת אומ"ץ שבראשה עומדת חברת הכנסת לשעבר אראלה גולן  שיזמה בתקופת כהונתה כמה הצעות חוק בנושאים רפואיים שחלקן מסוגו של חוק ההשתלות החלו להבשיל באיחור, לא התרשמה ממהלכי הראווה של השר והחליטה להחזיק את השור הלא כשר בקרניו.
אומ"ץ הפנתה את תשומת ליבו של ליצמן לכך שעליו לשים את הדגש בכמה נושאים רפואיים קריטיים כמו רפואה שוויונית , מצוקת האשפוז, הרפורמה התקועה במערך בריאות הנפש, מערכות היחסים העכורות שקיימות בין קופות החולים לבתי החולים, פעילות בלתי תקינה של חברות התרופות ועוד.

הכוונות האמיתיות נחשפות

בהדרגה חשף ליצמן את כוונותיו האמיתיות שלשמן הוא בא למשרד הבריאות כמי שכפה עליו השד נתניהו.
במקום לפעול לזירוז הקמתו של בית חולים חדש באשדוד שאמור לשרת אוכלוסיה גדולה ולהרחיב את בית החולים באשקלון המשמש מתקן אסטרטגי העדיף ליצמן לפעול עפ"י הנחייתם של גדולי התורה שחששו מחשיפתם של קברים.
ליצמן לא חשש לצאת חוצץ. במקביל נגד הצעת חוק השתלת האברים מנימוקים הלכתיים. ליצמן לא התרגש  שמאמצי הטרפוד שלו פוגעים בחולים הנאבקים על חייהם . ייקוב דין ההלכה את חיי האדם וזאת למרות שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
לפני זמן קצר נכנס ליצמן לעימות חריף עם יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר  ליאוניד אידלמן  שהעיד יותר מכל על התנהלותו הלא תקינה של סגן שר הבריאות.
היה זה אחרי שליצמן התקשר ברוב חוצפתו אל מנהל בית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה וביקש להאריך את חייה של פעוטה חרדית שנקבע לה מוות מוחי.
ליצמן לא הסתפק בכך והתערב בצורה בוטה בעבודתם ושיקוליהם הרפואיים של רופאי בית החולים ושיגר אליהם מכתב שבו הבהיר להם לתדהמתם כי מוות מוחי אינו מוגדר כמותו של חולה.
בתגובה לכך שיגר יו"ר ההסתדרות הרפואית מכתב חריף אל סגן שר הבריאות  שבו תבע ממנו שלא להתערב בעניינים רפואיים מקצועיים וקבע שציבור הרופאים לא ישלים עם הכנסת אינטרסים שיקולים רפואיים.
ליצמן לא נשאר חייב וטען שמן הראוי שהרבנים יתנו אימון מלא במערכת הבריאות ובשיקולי הרופאים לא פחות ולא יותר.
ליצמן שכח את העתירה שהגישה ההסתדרות הרפואית נגד מינויו כסגן שר הבריאות בנימוק שמן הראוי שבמשרד בעל משקל ציבורי יכהן שר במשרה מלאה.
כך או אחרת היחסים בין משרד הבריאות לבין ההסתדרות הרפואית נותרו עכורים וללא הדברות והנפגעת מכך היא בראש וראשונה אוכלוסיית החולים.

אומ"ץ למען הקטין שאושפז בכפייה

בשבועות האחרונים קיים עימות בין אומ"ץ לבין הנהלת משרד הבריאות נוכח כוונתם של בכירים במשרד ובמערך בריאות הנפש להדיח מתפקידו את הפסיכיאטר של מחוז הצפון ד"ר אלי גרינר.
הקרע בין הנהלת המשרד לבין ד"ר גרינר החל לפני תקופתו של ליצמן אחרי שהפסיכיאטר המחוזי התריע בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה על מחדלי הנהלת משרד הבריאות  בפינוי חולי נפש מבית החולים מזרע המצוי במחוז למרות שהמוסד היה בטווח טילי הקטיושה.
לא הייתה זו אזעקת שווא. רק בנס ניצלו חייהם של חוסים אומללים  וחסרי ישע כאשר אחד הטילים נפל במרחק של מטרים ספורים ממבנה שבו שהו עשרות חוסים ואנשי צוות . רק אז בוצע הפינוי. תנועת אומ"ץ התריעה על כך בפני משרד מבקר המדינה שהקדיש לכך דו"ח מיוחד, למרות שד"ר גרינר סומן ע"י הנהלת המשרד ששללה ממנו את זכות הפיקוח על מוסד מזרע הוא לא נרתע מלחשוף מחדלים נוספים של שירותי בריאות הנפש של המשרד ברחבי הארץ בטיפול במוסדות לרבות בעניין בריחתם של חולי נפש מסוכנים.
בשבועות האחרונים פעל ד"ר גרינר בשיתוף עם אומ"ץ למען שחרורו של קטין שאושפז באשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית לילדים של בית החולים זיו בצפת. (נושא זה נחקר בימים אלה במשטרה בעקבות תלונה שהגישה האם בתמיכת אומ"ץ).
פעילותו האנושית המבורכת של ד"ר גרינר שהביאה בסופו של דבר לשחרורו של הקטין בפקודת בית המשפט, עוררה זעם בשירותי בריאות הנפש של משרד הבריאות שנהג בפרשה זו בהפקרות ופועל עתה השיתוף עם בית החולים זיו וכמה ורופאים פסיכיאטרים במחוז הצפוני נגד ד"ר גרינר.
אומ"ץ העבירה בשבועות האחרונים חומרים רבים למבקר המדינה בפרשה חמורה זו ואלה נבדקים עתה ע"י צוות מיוחד.
במקביל פנינו אל סגן שר הבריאות בבקשה שיטפל בדחיפות בתפקודם הלקוי של שירותי בריאות הנפש במשרדו בנושא הנקודתי של בית החולים זיו  בצפת. למרבה הצער המגמה המסתמנת היא, כאמור, להפעיל ועדת בדיקה שתדיח את הפסיכיאטר של מחוז הצפון.
בעקבות זאת פנתה השבוע אומ"ץ אל מבקר המדינה בדרישה שיורה למשרד הבריאות לעכב את עבודתה של ועדת הבדיקה של המשרד עד לפרסום  ממצאי בדיקת משרדו.
אומ"ץ מתכוונת להמשיך ולהגן על ד"ר גרינר ולא לאפשר לגורמים אינטרסנטים במשרד הבריאות שפעלו בניגוד לכללי המינהל התקין ולרופאים  פסיכיאטרים פורעי חוק במחוז הצפוני להמשיך להתנכל לו.
באירוע חלוקת אות אומ"ץ לשנת 2009 שנערך בחודש ספטמבר האחרון בהשתתפות מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, זכה ד"ר גרינר לעיטור מופת מיוחד מטעם הנהלת אומ"ץ בגין פעילותו המבורכת במלחמה ואחריה לטובת חולי הנפש חסרי הישע.
ד"ר גרינר זכה בעיטור בזכות ולא בחסד. לא נאפשר לליצמנים למיניהם לפגוע בו.

 

לראש הדף

אז חשבתם שמרידור הוא הסממן נקי הכפיים בממשלת נתניהו? שוב טעיתם! לאחר הסכם שכר הטרחה הלא חוקי עם גאידמק, הוא יזדקק למליץ יושר אולי נאמן, הידוע בנאמנות למושחתים, יהיה זה שיחלצו בעור שיניו מעברתו האתית?

תהליך בחירתו של עורך הדין יהודה וינשטין כיועץ המשפטי לממשלה החדשה במקומו של מני מזוז כפוף לאישור פורמאלי של הממשלה, חשף פעם נוספת את דמותו האמיתית המתחסדת של שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן.
אם היו לנו ערב הקמת הממשלה הנוכחית תקוות וישועות שאחרי העידן המפוקפק של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן תהיה לנו עדנה בתפקיד רם דרג זה הן התפוגגו בזו אחר זו.
נאמן לא הצליח להתעלות על עצמו, והוכיח למי שעדיין לא הפנים זאת, שיש לו נטייה לתגרנות של שווקים ולהודעות סותרות של פוליטיקאי מהסוג המצוי.
אנשים תמימים שנישבו ממתק שפתיו מתחילים להתפכח ולהתפקח ולהפנים כי במשרד המשפטים לא נושבות רוחות חדשות אלא מתחילה רוח פרצים חדשה.

בשביל זה יש חברים (מאתרי הסקי)

כך לפני זמן קצר היה כאשר נאמן הפריח בלון ניסוי באמצעות העיתונאי התלת פרצופי בן כספית, משרתם הנאמן של כמה שרים, שדיווח בצעקנות תקשורתית כי אם תוכניתו של שר המשפטים לפיצול המוסד של היועץ המשפטי לממשלה תכשל חלילה, הוא יפרוש מתפקידו.
אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו בדק בשיחה עם נאמן בארבע עיניים את מפלס ההתפטרות המדומה, הוא הודיע כי הוא דוחה בשלב זה את תוכנית הפיצול. נאמן הזדרז להכריז שלא הייתה לו בכלל כוונה להתפטר ומה שפורסם לא היה על דעתו.
לשבחו של נאמן יאמר שהוא לא דיבר על הוצאת דברים מהקשרם אלא על כל ההקשר. מה שלא ברור לי הוא מדוע כספית אינו שומר על כבודו המקצועי ומה הוא מצפה לקבל בתמורה.
דוגמה נוספת שחושפת את דמותו האמיתית של נאמן, הייתה הסתרת העובדה שהוא חסיד ניגודי האינטרסים, כאשר ביקש לבחור בחברו פרופ' ידידיה שטרן לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והסתיר את מהות הקשר שקיים ביניהם שכלל בילוי משותף באתרי סקי.
רק אחרי שעובדה חמורה זו נחפשה ברבים מצאו שני הפרופסורים תירוץ דחוק להסרת מועמדותו של שטרן ברגע האחרון. עכשיו פתוח מחדש השלג בפניהם לגלוש מחדש בחורף הקרוב בהרי שוויץ ולא להסתפק בגלישה באינטרנט במשרד המשפטים ובאקדמיה.

פרידמנים רק מתחלפים

יש לנו עכשיו שר משפטים שהינו פרידמן במהדורה משוכללת: יותר חכם יותר מתוחכם, יותר ערמומי, ולשם שינוי גם צבוע. הכיפה הסרוגה שלראשו של נאמן, שצריכה לסמל לכאורה מוסריות צרופה, היא לכל היותר כיסוי קרחת.
איך אמר פעם החכם הלא קדמון: "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה".

כך תסרס את המערכת המשפטית בשלושה שלבים

העובדות לאשורן מלמדות שנאמן נע בתפקידו בשני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו אבל הם מובילים לאותה המטרה שהיא סירוסה של המערכת המשפטית.
בציר הראשון מבקש נאמן לנקום במערכת המשפטית שפגעה בכבודו והותירה אצלו חשבון פתוח שעדיין לא נפרע.
לפני למעלה מתריסר שנים בתקופת כהונתו הקודמת כשר המשפטים נאלץ נאמן להתפטר מתפקידו, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, הגיש נגדו כתב אישום פלילי בגין הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט ומתן עדות שקר במשטרה.
מאז שנאמן זוכה הוא חי בתחושה שגורמים בכירים במשרד המשפטים, שבשמם לא נקב, תפרו לו תיק. במקום לחשוף את הגורמים הללו ברבים ולנקום בהם, כמקובל במחוזות מכובדים, העדיף נאמן לחזור פעם שנייה למשרד המשפטים ולהמתין לשעת כושר שמגיעה כנראה מוקדם יותר מכפי שניתן היה לצפות.
המהלך של הפיצול הינו ללא ספק חלק ממסע העונשין שלו המצוי עתה רק בראשיתו.
על אופיו המתחסד של נאמן ניתן היה ללמוד מכך שלמרות שבשבועות האחרונים עסק בנושא הפיצול באינטנסיביות רבה וצוטט בהקשר לכך בימים האחרונים בתקשורת כמי ששוחח בנושא זה, לדבריו, עם עשרות משפטנים, טרח להודיע לאומ"ץ בכתב שהוא לא עוסק, כביכול, בנושא זה.

אמור לי אם אתה תומך בפיצול ואומר לך אם אתה מושחת

הציר השני שבו נע נאמן הינו הרצון המוסתר להגן על המערכת הפוליטית המושחתת. הפיצול עשוי להיות השלב הראשון של מערכת ההגנה ההיקפית נגד אישים פוליטיים מושחתים. בארסנל של נאמן יש אמצעי עזר נוספים.
השחיתות השלטונית לא הטרידה מעולם את מנוחתו של נאמן שחמק מלהתייחס אליה כאל סכנה קיומית למדינה.
מעולם לא שמענו מפיו של נאמן הצהרה כלשהי נגד השחיתות הציבורית המפלצתית ולמה שיעשה זאת אם ראש הממשלה המגה מושחת אהוד אולמרט הינו חברו הקרוב ולקוחו לשעבר, ואם שר החוץ אביגדור ליברמן החשוד הפלילי הסדרתי, היה לקוחו בעברו ודחף למינויו לתפקיד שר המשפטים.
נאמן התחייב אומנם בפני אומ"ץ שירחיק עצמו מכל עיסוק בעניינם של השניים אבל תוך פרק זמן קצר התברר כי ההבטחה הינה חסרת כיסוי ולא נפרעה על ידו.

נאמן, אבל לאולמרט ולליברמן ולא לציבור

לפני זמן מה השתלח נאמן ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בעקבות דברים שאמר בגנותו של ליברמן. מן הסתם אולמרט מצפה שנאמן יסיע לו להיחלץ בדרך זו או אחרת מהבוץ הפלילי שבו הוא שקוע.
נאמן היה אחד מרוקחי הקואליציה החדשה של נתניהו ולא טרח להכניס סעיף שבו מתחייבת הממשלה החדשה להיאבק בשחיתות השלטונית.

גם וינשטין נאמן ללקוחות העבר שלו

בחירתו הצפויה של עורך הדין יהודה וינשטין, אחד מפרקליטיו של אולמרט, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תמנע מוינשטין לעסוק בענייני אולמרט שיעברו לידיו שלך פרקליט המדינה משה לדור, שכבר הכריע שלא להגיש נגד אולמרט כתב אישום בפרשת הטיית המכרז של בנק לאומי.
אומ"ץ החליטה להעמיד את הכרעתו של לדור למבחן הבג"צ והגישה עתירה שתידון למרבה הצער וההפתעה רק בחודש אפריל הקרוב למרות שבית המשפט העליון פועל כיום בתקן מלא.
כל הסימנים מעידים על כך שפרקליטיו החדשים לא יטענו לקיפוח, מה גם שהוחלט בינתיים שלא להגיש כתב אישום נגד שותפו וחברו לשעבר עורך הדין אורי מסר.
בראיון שהיה לי השבוע בגלי צה"ל אמרתי למראיין אורי וילנסקי שאומ"ץ מברכת אומנם את בחירתו של וינשטין בגלל יושרו ומקצועיותו, אך יש לנו חששות שנושא הפיצול לא ירד מעל הפרק.

פיצול מזדחל מאחורי גבנו

נאמן ינצל כנראה את העובדה שהיועץ החדש הינו פרקליט פלילי נטו ידחק אותו לעמדת תובע כללי וינסה לדחוף למינוי יועץ משפטי לממשלה בעל ידע במשפט האזרחי ובינתיים ישתלט אישית על תחום זה.
כיניתי זאת בשידור "פיצול זוחל". הלוואי שאתבדה, אבל אצל נאמן הסיכוי הינו מתחת לאפס.

סכינים בגב במקום בבטן

מי שמתנגד לפיצול וממשיך לשמור על קשר הדוק עם המערכת המשפטית הינו השר לענייני מודיעין דן מרידור, שהיה בעבר שר המשפטים, ומתאמץ להזכיר לנו בכל פעם מחדש שהינו נקי כפיים ובר לבב.
אני לא נמנע על אלה שהזדהו עם החרצוף שהודבק בשעתו למרידור בתוכנית הסאטירית "החרצופים" והציגה אותו כפוליטיקאי חלשלוש וכנוע ופגעה בו בדרכו למלא את חלום חייו לכהן כראש הממשלה.
ההיפך הוא הנכון. מרידור הוא סכינאי מיומן שפועל מאחרי הקלעים ותוקע סכינים בגב. לעולם לא בבטן כמו שאמור לנהוג גבר פוליטי.
בניגוד לרבים מאנשי התקשורת אני לא הלכתי שולל מהבייבי פייס של מרידור והבלורית המעוצבת שלו וידעתי שמכרטיס הביקור האישי שלו הושמטו כמה תכונות בסיסיות שמן הראוי לשבצן.
מרידור ניחן בחלק מתכונותיו של נאמן. בדומה לנאמן הוא צבוע, מתחסד, אינטרסנט בעל מתק שפתים. שניהם היו מאז ומתמיד בעלי עקרונות מדומים.

חבר משותף ושמו אולמרט

לנאמן ולמרידור יש חבר משותף ששמו אהוד אולמרט ושניהם מעולם לא הסתייגו ממנו בפומבי ולא הפריעה להם כלל העובדה שהוא אחד מסמלי השחיתות של המדינה.
להיפך: בעבר עשו שניהם מאמצים בלתי נלאים כדי למנוע את העמדתו לדין של אולמרט בפרשת חשבוניות המס והדוחות הכוזבים שהגיש הליכוד למבקר המדינה ולשלטונות המס של הליכוד שהוגשו על דעתו של אולמרט ששימש אז גזבר הליכוד.
בספרי "זעקי ארץ מושחתת", חשפתי כמה עובדות מאלפות. בין השאר התברר ששר המשפטים מרידור שוחח עם בכירים במערכת המיסים מתוך כוונה שירדו מאולמרט ולא ידחפו להגשת כתב אישום.
עוד חשפתי שלידידות הקרובה הקיימת מזה שנים בין מרידור לבין נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ששירתה אז כפרקליטת המדינה היה כנראה משקל להחלטתה שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט, בדומה לזה שהוגש נגד הגזבר השני של הליכוד מנחם עצמון שביצע את אותן העבירות.
כאשר שאלתי את ביניש על כך אמרה כי אולמרט הינו מתוחכם וקשה לבסס נגדו את הראיות. מרידור הכחיש כל מעורבות בנושא ואני מעולם לא האמנתי לו.
בסופו של דבר הועמד אולמרט לדין בעקבות עתירה שהגישה עמותת אמיתי (גלגולה הקדם של אומ"ץ). הייתה לי הזכות לחתום על תצהיר.
כאן נכנס לתמונה נאמן שבחש מאחורי הקלעים לטובתו של אולמרט ניסה למשוך בלשונו את הגזבר השני עצמון ואף העיד לטובתו של אולמרט במשפט.
אולמרט זוכה בסופו של דבר ע"י השופט המחוזי ד"ר עודד מודריק בנסיבות תמוהות אחרי שקנה עדים ולשני חבריו נאמן ומרידור הייתה סיבה למסיבה.

מן החברים בממשלה למדבר הפוליטי

קצת חרה לי על שאולמרט שהיה חייב, כאמור, למרידור, לא גמל לו ושכח לצרף אותו לממשלתו.
בניו של שרון הטילו וטו על מרידור בגין דברים שאמר על אביהם ומנעו את כניסתו של מרידוד לממשלה שהקים אביהם, אבל אולמרט מתגלה גם ככפוי רעה.
כך מצא את עצמו מרידור בשנים האחרונות במדבר הפוליטי וחזר לכהן כפרקליט פרטי במשרד הפרקליטים שנושא את שמו של שר המשפטים המנוח חיים צדוק.
כאן נתגלתה תכונה חדשה של מרידור כרודף בצע. התברר שאחד מלקוחותיו היה לא אחר מאשר האוליגרך ארקדי גאידאמק המסובך בפלילים ושוהה עתה ברוסיה.
גיאדאמק אמור לעמוד לדין בישראל בגין עבירות חמורות של הלבנת מיליוני דולרים שהוא ביצע בסניף של בנק הפועלים ברחוב הירקון.
התברר שמרידור פעל לכאורה בניגוד לתקנות לשכת עורכי הדין כאשר בהסכם שכר הטרחה שערך עם לקוחו דרש ממנו מראש סכום של 5 מיליון דולר במידה ויעלה בידו לשכנע את הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום שהוגש נגדו.
תקנות לשכת עורכי הדין קובעות במפורש בהקשר לכך: "לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טירחה התלוי בתוצאות המשפט".
פרשה זו נחשפה לפני כמה חודשים ע"י גיא פלג כתב חדשות ערוץ 2.

הקשר הגורדי בין שר המשפטים לשעבר לבין שר המשפטים הנוכחי

בעקבות זאת הגישה תנועת אומ"ץ לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין תלונה נגד מרידור שפרש בינתיים ממשרד הפרקליטים ונתמנה כשר בממשלתו של נתניהו, על תקן של מקשר שמאלי ומגן ימני לסירוגין.
בלהיטותו לחזור ולכהן כשר הממשלה שכח מרידור בינתיים את דברי הנאצה שהוא הטיח בשעתו בנתניהו אחרי שזה הדיח אותו מתפקיד שר האוצר בממשלתו הראשונה, אבל אנחנו לא שכחנו.
בשבועות האחרונים נעשו מאמצים בלתי נלאים מאחורי הקלעים להביא לביטול התלונה אך השבוע התבשרנו שוועדת האתיקה החליטה ברוב קולות להעמיד את מרידור לדין משמעתי בבית הדין של הלשכה.
מי יודע אולי יזדקק עתה מרידור לסיוע של נאמן כעד אופי או כמליץ יושר, ותמורת זה יתמוך בפיצול.
הילכו שני שרי משפטים לשעבר יחדיו בלתי אם נועדו?
בישיבות הממשלה הם נועדים לעיתים קרובות.
 


לראש הדף

בחירת הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עורך דינו של אולמרט - מסר, מחד, אך מאידך - שלא להפכו לעד מדינה - תמוהה לחלוטין. 
 
החלטתו של פרקליט מחוז ירושלים עורך הדין אלי אברבנאל שלא להעמיד לדין את עורך הדין אורי מסר חברו בעבר ושותפו לדברי עבירות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הינה אחת הבדיחות העלובות ביותר ששמעתי מעודי.
החלטה זו נתקבלה לאחר תקופה ממושכת של ערפול שבמהלכה לא היה ברור מדוע לא הוגש כתב אישום נגד עורך הדין מסר למרות שלא נחתם אתו הסכם שיהפוך לעד מדינה נגד אולמרט.
מסר אמור להיות רק עד תביעה שיוכל לעמוד על דוכן העדים מול אולמרט שממנו הוא ירא ולמלמל את שתי המילים "לא זוכר" ואף אחד לא יוכל להכריז אותו כעד עוין.
חוקרי המשטרה רעננו מדי פעם את זכרונו של מסר בעת תקופת חקירותיו במשטרה  שבה נהג כאדם תימהוני ומבולבל שכל עולמו חרב עליו באורח זמני.

החלטה תמוהה של הפרקליטות

בתוך עמי אני פועל ללא לאות נגד השחיתות השלטונית. אני מודע היטב לכך שהכרעותיהם של אנשי הפרקליטות באם להגיש כתבי אישום פליליים אינן תמיד נקיות משיקולים זרים, מבוטא בתוכן משקל רב לתופעות לוואי גלויות וסמויות, ולפרסומים כאלה ואחרים בכלי התקשורת.
אני מחזיק בידי במקביל שורה ארוכה של החלטות תמוהות שקיבלו יועצים משפטיים לממשלה ופרקליטי מדינה בעבר ובהווה ונדהם כל פעם מחדש כיצד עלה בידיו של אולמרט המגה מושחת ופורע החוק הסדרתי לחמוק מהגשת שורה ארוכה של כתבי אישום שהיו צריכים להיות מוגשים נגדו.
כתב האישום היחיד שהגיש היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז נגד אולמרט בתום שורה ארוכה של חקירות מסועפות הינו צמחוני למדי ומאפשר לו לחמוק מעונש מאסר.
השבוע הגיע תורו של פרקליט מחוז ירושלים אברבנאל לשמוט ציר נוסף מכתב האישום כאשר החליט לתת הנחה תמוהה לעורך הדין מסר.

אברבנל דוד אל מול אולמרט גוליית

עורך הדין אברבנאל לא הצטיין מעולם באומץ ליבו. הפער בין הכרזות שונות שהשמיע בהזדמנויות שונות לבין התנהלותו בפועל לא תמיד ניתן לגישור.
זו הסיבה שהחל משבוע זה התחלתי להיות מודאג לגבי מה שצפוי כאשר ראש הממשלה לשעבר אוהד אולמרט יעמוד לדין מלווה סוללת סנגורים מן השורה הראשונה ויצטרך להשיב על כתב אישום מסורס שממנו נשמטה עבירת קבלות השוחד הזועקת לשמים.
בישיבה הראשונה של בית המשפט הופיע אולמרט מחייך וזחוח הקפיד שלא לשבת על ספסל הנאשמים כל עוד הצלמים נכחו באולם המשפטים והביע ביטחון בזיכויו הצפוי.
פרקליט המדינה, עורך הדין משה לדור, לא נכח משום מה באותו מעמד אבל לעומת זאת היה בשטח עורך הדין אברבנאל . אז עדיין לא ידענו מה יהיה גורלו של עורך הדין מסר ויכולנו רק להעריך ולנחש שהוא לא ישב על ספסל הנאשמים.
מסתבר שלא תמיד הנבואה ניתנת רק לשוטים. יש גם אנשים נבונים שיכולים לחזות הכרעות משפטיות והם לא עומדים דום מול המילים "העדר ראיות" שצריכות לסמל, כביכול, גושפנקא משפטית מוצקה ומוסרית.
למרבה הצער והבושה המערכת המשפטית המקרטעת במדינה הולידה עוולות משפטיות נגד חפים מפשע בצד העדפות וטיוח כלפי  עבריינים מטילי אימה או מיוחסים.
על פרשה משפטית מצחינה זו ניתן לומר בפרפראזה: "יש אולי שופטים מוערכים בירושלים אבל ספק אם יש פרקליטים אמיצים".

אומ"ץ אינה מרימה ידיים

תנועת אומ"ץ הזדרזה השבוע לומר את דבריה הנחרצים בפרשה זו: "מבלי להתערב בשיקוליה של פרקליטות מחוז ירושלים ובהחלטתה השנויה במחלוקת בעניין העדר ראיות להעמיד לדין את עורך הדין מסר בגין ביצוע מעשי מרמה והפרת אמונים במגעיו עם אולמרט, אנו סבורים ששורש הרעה הייתה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לכלול בגיליון האישום שהוגש נגד אולמרט גם עבירה של קבלת שוחד שהתבקשה מאליה, ובכך זכה מן ההפקר עורך הדין מסר שניצב מצידו השני של המתרס.
קביעת פרקליט מחוז ירושלים עורך הדין אלי אברבנאל שעל פיה עורך הדין מסר אינו מוחזק כמי שידע אודות קופת המזומנים שניהל עבור אולמרט מעלה תמיהה רבה.
החלטה זו של פרקליטות מחוז ירושלים מקוממת שבעתיים לאור העובדה שבשנתיים האחרונות העבירה תנועת אומ"ץ למשרד מבקר המדינה מסמכים שונים ששפכו אור על מערכת קשרים בעייתית מאוד בין אולמרט לבין עורך הדין מסר לאורך כל שנות פעילותו הציבורית של אולמרט. במקביל הגישה אומ"ץ תלונות למשטרה נגד עורך הדין מסר בחשד שקשריו עם אולמרט היו על בסיס תן וקח. ראש אגף החקירות לשעבר קיבל מאומ"ץ פירוט של העסקות שבהן היה מעורב עורך הדין מסר מול אולמרט.
תנועת אומ"ץ מביעה את צערה על כך שהמשטרה לא ערכה חקירה יסודית בתלונתה ולא בדקה עובדות חמורות שהובאו לידיעתה. מסיבה זו הועברו לטיפולה של הפרקליטות מקרים בודדים בלבד ועורך הדין מסר נחלץ בעור שיניו".

דוגמאות הזועקות לארץ

כדי לסבר את אוזניהם של הקוראים אפרט כמה דוגמאות הזועקות לארץ.
א. בחודש מאי 2008 הגישה תנועת אומ"ץ תלונה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ולמנהל רשות המיסים יהודה נסרד ישי, כנגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שותפו לדבר עבירה עורך הדין מסר ומנהלת לשכתו לשעבר, שתקנית החקירות שולה זקן, בחשד כי ביצעו לכאורה עבירות מס בפרשת "מעטפות כספי המזומנים" שאולמרט קיבל מאיש העסקים היהודי-אמריקני מוריס טלנסקי, העבירם למשמורת בקופה הסודית שהחזיק עבורו מסר ולתרשומת סמויה אצל זקן. לטענת התנועה, עולה החשד כי השלושה "ביצעו לכאורה עבירות מס לאורך שנים מבלי שדיווחו על קבלת כספים במזומן לצרכי בחירות ובעיקר לצרכים פרטיים לכאורה תוך כדי הגשת דיווחים כוזבים למבקר המדינה בנושא זה". עוד דורשת התנועה, לערוך בדיקות מחודשות בכל הנוגע להצהרות ההון שהגישו השלושה לשלטונות המס על נכסיהם הפיננסיים הפרטיים באותו תיק. עד כה לא קיבלנו מהנוגעים בדבר תשובה מוסמכת האם נפתחה חקירה ומה היה גורלה.
ב. אומ"ץ הגישה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה למשטרה לחקור את פרשת רכישתה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים ע"י איל ההון המפוקפק ארקדי גאידמק בחשד שאולמרט שלשל לכיסו סכום גבוה כדמי תיווך ואולי מסיבות נוספות.
אולמרט נחשב לאוהד ותיק של הקבוצה וליווה אותה ברבים ממשחקיה, אך רק מעטים ידעו שהוא יצא נשכר מכך. בין השאר הרוויח מיליוני שקלים מפעולת תיווך פנימית בקבוצה. כאשר כיהן אולמרט כממלא-מקום ראש הממשלה הוא היה זה ששכנע את גאידמק לרכוש את הקבוצה ולחץ עליו לצרף לצוות פרקליטיו את עור הדין מסר למרות שגיאדמק לא נזקק לשירותיו.
לא קשה לנחש מדוע היה לאולמרט אינטרסים לצרף את מסר לעסקה.
לצערנו מזוז לא ניחש והמשטרה לא השלימה את הפאזל.
ג. ערב כניסתו לתפקיד ראש ממשלה (בפועל) אחרי האירוע שאירע לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, הספיק אולמרט פורע החוק, בתוקף תפקידו כשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, להסדיר העברת קרקע ציבורית באזור נמל חיפה למשקיעים פרטיים שיוצגו ע"י עורך הדין מסר.
כנראה שלאולמרט היו סיבות טובות לכך ומסר יצר עפ"י החשד את הסיבות לכך. המשטרה התעלמה מתלונת אומ"ץ, והחליטה שלא להתעמק בפרשה מצחינה זו.
ישנן דוגמאות נוספות המעלות חשדות שלפיהן אולמרט היה מטיב עם לקוחותיו של מסר ואף היה דואג לגייס לו לקוחות והוא לא היה עושה זאת לשם שמים.

אולמרט הכולבוייניק

אולמרט היה מאז ומתמיד חולה בתאבת הבצע, וגם כאשר היה חבר כנסת "בלבד", בצד היותו עורך דין, גבה כספים לא רק עבור שירותי תיווך אלא גם עבור שירותים פרלמנטאריים למיניהם.
עורך הדין מסר שהיה שותף עמו במשרד פרקליטים ירושלמי והיה צמוד אל אולמרט לאורך כל הקריירה שלו נדבק במחלת אהבת הכסף, ואף רכש בית מפואר בקיסריה ובכך חיקה ארת אולמרט בעל הבתים היוקרתים.

פניה של אומ"ץ - לבג"צ

אומ"ץ אינה מתכוונת לעבור על כך לסדר היום ומטפלת בהגשת עתירה לבג"צ, למרות ששופטי בית המשפט העליון אינם נוטים להתערב בהכרעות של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ויש גם משקל להכרעות של פרקליטי המחוז.
בהקשר לכך כדאי אולי לציין שלפני כמה שבועות הגישה אומ"ץ עתירה לבג"צ נגד פרקליט המדינה עורך הדין משה לדור, בגין החלטתו שלא להעמיד לדין פלילי את אולמרט בגין חלקו בהטיית המכרז למכירת בנק לאומי לטובתם של אילי הון בינלאומיים הנמנים על מקורביו ואחד מהם מיוצג ע"י משרד הפרקליטים של מחותנו עורך הדין פרופ' יוסי גרוס.
בנסיבות תמוהות למדי נקבע מועד הדיון בעתירה רק לחודש אפריל 2010.
אני מודע, אמנם, לעומס שמוטל על בית המשפט העליון למרות שבשנה החולפת צורפו שופטים חדשים והוא פועל כיום במצבת שופטים מלאה, אבל אני גם זוכר שבמספר לא מועט של עתירות היו דיונים כעבור פרק זמן קצר.
בינתיים יחל משפטו של אולמרט, וזו תהיה אולי סיבה לא טובה שלא להכביד על ראש הממשלה לשעבר ולהורות לפרקליט המדינה לחזור בו ולהגיש נגדו תיק פלילי נוסף.

סוס טרויאני בפרקליטות?

משום מה נדמה לי שגם היועץ המשפטי לממשלה אינו מוכן להוסיף לאולמרט תיק נוסף ודוחה את קבלת ההכרעה בחקירה המסועפת שערכה המשטרה במינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה שבהם כיהן והמליצה להעמידו לדין.
מזוז מילא פיו מים ולא הגיב על הכרעתו של עורך הדין אברבנאל בעניין עורך הדין מסר.
אני מוכן לקחת על עצמי אחריות אישית להרחיק לכת ולומר שישנו קשר ישיר בין התנהלותה של פרקליטות מחוז ירושלים לבין העובדה שרעייתו של מסר, עורכת הדין דוידה לחמן מסר, שימשה עד לפני שנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
בשעתו פניתי אל מזוז וביקשתי לפעול למידורה של עורכת הדין לחמן מסר ולנקוט צעדים בכדי שלא יזלוג אליה מידע מתיק החקירה של אולמרט שבו היה שקוע בעלה עד צוואר, ומתשובתו ניתן היה להבין שהוא נפגע מפנייתי וכי הוא סומך על התנהלותה.
כעבור זמן מה פורסם מטעם משרד המשפטים כי אומנם אין לעורכת הדין לרמן מסר קשר לתיקי החקירה של אולמרט ושל בעלה.
אני מוכן להמר על כך שגברת מסר הנחתה את בעלה כיצד לנהוג בחקירת המשטרה אבל אני לא מוכן להסתכן ולומר שהיא בחשה למענו בפרקליטות, הגם שההתנהלות של הפרקליטות לגבי עורך הדין מסר הייתה מוזרה וחריגה.
אחד מקרובי משפחתו של מסר לחש פעם באזני "כסטודנט למשפטים הוא היה מבריק וכאדם היה ישר. הכל השתנה והשתבש מאז שאולמרט לקח אותו בשבי".
עכשיו החליטה פרקליטות מחוז ירושלים לחלץ אותו מהשבי של אולמרט.
ויש פוצה פה ומצפצף.


לראש הדף

האם יספק ביבי אתנן 'קופת חולים' להסתדרות בתמורה להשארותו בשלטון? (שהרי אינו רוצה את "ציפורה"). מדוע זקוק עופר עיני לדירת פאר בתל אביב במימון ההסתדרות? ומדוע אינו זקוק לבחירות דמוקרטיות בהסתדרות? 
 
עד כמה שישמע הדבר אבסורדי למערכת המשפט, יש מזל שיושב-ראש ההסתדרות, עופר עיני, אינו משפטן והוא לא מתעניין בויכוח המר שמתנהל בימים האחרונים סביב תוכניתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, להביא לפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.
ביכולתו של עיני המנווט בשנים האחרונות בשלט קרוב את מהלכיה של מפלגת העבודה להורות לה לפרוש לאלתר מהמפלגה אם הממשלה תכריע בזכות הפיצול וברצונו של עיני להשאיר את המפלגה בקואליציה למרות הפיצול.
עיני, שהמושג מגבלות הכוח לא מוכר לו, הוכיח את עצמתו האישית בשנים האחרונות כאשר ארגן כמה שביתות גדולות במשק שגרמו נזק כספי גדול לקופת המדינה וסבל רב לאזרחי המדינה, בין השאר בעת סגירת נמלי האוויר של ישראל.
למרבה הצער לא היו אז הרבה פיות שצפצפו. גם קולו של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, חברו הקרוב של עיני, ובן בריתו לקומבינות, נדם משום מה והוא לא ציפצף.
עד היום קשה לשכוח את אותם ימים אפלים שבהם ישב מטה מיוחד בבנין ההסתדרות בתל אביב כדי לאשר טיסות חריגות כמו זו של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב (מן הסתם הפונה היה מוני פאנאן).

עיני מושך בחוטי נתניהו

כאשר החל בנימין נתניהו החלש והנרפה במאמציו להקים ממשלה חדשה, הוא הבין מנין משתין הכריש והזמין את עצמו לפגישה עם עיני בבית ההסתדרות שבמהלכה הושגה הבנה עלובה.
עיני הבטיח לביבי שהוא ירתום את מפלגת העבודה לממשלה שבה יהיה יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק קברניט משנה, ובנושאים הכלכליים ההסתדרות תיתן את הטון ולפעמים גם את הכיוון.
בעקבות זאת סייע עיני לקבל הכרעה בוועידת מפלגת העבודה להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו, למרות שהייתה בניגוד לעמדת המפלגה, וסתר התחייבות פומבית מוקדמת של ברק ללכת לאופוזיציה.
בראשיתו של המשבר הכלכלי העולמי שהתנקז גם לישראל לא הייתה לנתניהו בעיה מיוחדת להקריב את ראשו של שר האוצר שלו, ד"ר יובל שטייניץ המבולבל.
שטייניץ הפילוסוף, שלומד בימים אצלה כלכלה, הפך טרף קל לעיני, בהעדר גיבוי של ראש ממשלה שהחליט שהדרך הטובה היא לא להחליט כל עוד אין החלטה אחרת.
שטייניץ נכנע כמה פעמים לעיני, ללא מאבק בנושאים עקרוניים, וגם לא יכול היה לקפריזות ולגחמות של עיני שכוסו באידיאולוגיה, כביכול, של פעילות למען ציבור העובדים.
המצב הנוכחי דווקא משחק לטובתו של עיני. מעולם לא היה במדינה שר אוצר שהתמסר בקלות כל-כך להסתדרות.
עיני היה האיש שמנע את הפילוג במפלגת העבודה בעקבות פרישתם של ארבעת המורדים שהתנגדו להקמת הממשלה, חברי הכנסת עמיר פרץ, יולי תמיר, אופיר פינס ואיתן כבל, כאשר עלה בידו לשכנע ללא מאמץ מיוחד את בת-בריתו הפוליטית, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שלא להצטרף אליהם.

היורש הבוגד של עמיר פרץ

פעילות זו הזכירה מחדש את הבוגדנות האישית שלו ביו"ר ההסתדרות לשעבר, עמיר פרץ, האיש שהזניק אותו לצמרת ההסתדרות, סימן אותו כיורשו, ואף הודיע על-כך בפומבי.
עיני, תושב באר שבע, היה בעבר יו"ר ועד עובדי מס ההכנסה וגילה בתפקידו מלטנטיות רבה שגרמה לנציבי המס לפחד מפניו. פרץ זיהה אתו כמנהיג עובדים שתמיכתו חשובה, ועיני מצידו שילב אחיו בנפוטיזם של פרץ.
בשלב מסוים פרצו בין השנים חילוקי דעות בכמה נושאים, ופרץ לא הבין שהוא הרחיק לכת ומחוק אצל עיני, אשר אינו נמנה על נותני החנינות.
אחרי שפרץ פרש מההסתדרות סימן אותו עיני הכוחני כאויבו בלב בגוף ובנפש, ועשה הכול כדי להצר את צעדיו הפוליטיים ולמוסס את תומכיו בקרב חברי ההסתדרות, ואף הצליח לבלום את בחירתו המחודשת לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. מאז השניים אינם מדברים וגם אינם מסמסים.
קרוב לוודאי שכישלונו הצורב של פרץ כשר הביטחון במלחמת לבנון הכושלת לא היה יום שחור בתולדות ההסתדרות.

הדמוקרטיה אינה עטרת ראשו

כבר בראשית דרכו העצמאית בהסתדרות הוכיח עיני שהדמוקרטיה אינה עטרת ראשו והוא לא משנן בכל יום את כללי המינהל התקין.
תחילה ביקש לבטל את הבחירות להסתדרות ולהיבחר לקדנציה נוספת לראשות ההסתדרות - ללא בחירות על יסוד הסכמים מוקדמים לחלוקת תפקידים, הטבות ושלל אחר שהוא עשה עם ראשי הסיעות שהיו אמורות להתמודד מולו.
ההסכם הנדיב ביותר נעשה עם יו"ר סיעת "עוז", חבר הכנסת חיים כ"ץ, המשמש גם יו"ר ארגון עובדי התעשיה האוירית. הלך הזרזיר ההסתדרותי אל העורב הפרלמנטארי.
בעקבות פניית אומ"ץ אל גורמים ציבוריים שונים סוכלה תוכניתו של עיני והוא נאלץ לקיים בחירות שתוצאותיהן היו ידועות מראש. תלונה של אומ"ץ למשטרה על חשד לקניית שלטון טופלה למרבה הצער בדרכים המשטרתיות המקובלות.
אגב, חבר הכנסת כ"ץ המשמש כיום כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות ומקיים קשרים הדוקים עם עיני, הינו בעל קופת שרצים הכוללת הסעות מאורגנות של עובדי התעשיה האוירית שהתפקדו במיוחד לליכוד על-מנת לבחור בו. נושא זה ונושאים נוספים נבדקים בימים אלה על-ידי מבקר המדינה בעקבות תלונה שהוגשה ע"י אומ"ץ.

החברה שלי יחימוביץ מתבקשת לוותר על עקרונותיה

עוד קשר פרלמנטארי בעייתי של עיני הינו עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הידועה ביושרה האישי ובאומץ ליבה - כל עוד לא מדובר בחבר עיני, שלגביו המטרה מקדשת את האמצעים גם אם אלה לפעמים פסולים.
יחימוביץ מאמינה שבמוקדם או במאוחר יצליח עיני להשתלט על מפלגת העבודה שלאחר עידן ברק, ויהפוך אותה למפלגה סוציאליסטית שבסיסה יהא ההסתדרות.
הלשונות הרעות מספרות שעיני ויחימוביץ מתואמים מראש בנושאים פרלמנטאריים וציבוריים שבהם עוסקת יחימוביץ הפעלתנית, אך אין לכך אישור.
אבל יש עובדות צורמות שזועקות לארץ.
אדם קשה הבנה מסוגי מתקשה, למשל, להבין עד היום מדוע התנגדה בשעתו יחימוביץ להצעת חוק לגבי חושפי שחיתויות בארגוני עובדים שהייתה מאפשרת למבקר המדינה להעניק מעמד של חושפת שחיתות למעיין אגם שחשפה את פרשת שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, וחבר מרעיו המושחתים בהסתדרות העובדים הלאומית ופוטרה לאחר מכן מעבודתה.
בפגישת אקראי בשעתו עם יחימוביץ בהקרנת הסרט "שיטת השקשוקה", היא הבטיחה לי, אומנם להבהיר לי את עמדתה אך עד כה לא עשתה זאת.
הפרשנות שלי היא שעיני לא מעוניין לעודד חשיפת שחיתויות בהסתדרות ובארגוני עובדים שהוא חפץ ביקרם והם שומרים על יוקרתו. יד רוחצת ידיים שלפעמים הן מזוהמות.

חברת השקעות לכל דבר

אחת הפרשות הללו נחשפה בדו"ח מבקר המדינה שהתייחס לחברה למפעלי כלכלה ותרבות של עובדי המדינה ששותפות בה ההסתדרות והמדינה. עיני משמש יו"ר החברה.
הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב כתבה בשעתו ב-"דה מארקר", בעקבות דו"ח המבקר במאמר שהוכתר בכותרת: "רגע לפני שנותנים לו לנהל את המדינה", את הקטע הבא: "למרות פשטותה של החברה למפעלי תרבות, בדיקת המבקר העלתה כי החברה רחוקה מהשגת המטרות שלשמה הוקמה. רק מחצית מעובדי המדינה השתמשו אי-פעם בשירותיה של החברה שאינה עושה מאמץ לפרסם את ההטבות שהיא מציעה ברבים. צניעותה של החברה בכל הנוגע להטבות היא כה גדולה עד שבפועל הפכה החברה מחברה שמספקת רווחה לעובדי המדינה לחברת השקעות לכל דבר". והמבין הבין היטב.
חמורה שבעתיים היא החלטתה של ההסתדרות, ביזמתו של היו"ר, לרכוש דירה יוקרתית בשכונת כוכב הצפון בתל אביב לשימושו האישי של עיני. הנימוק הפורמאלי היה שעיני לא חוזר בכל ערב לביתו בבאר שבע ורכישת הדירה זולה יותר מבית מלון.
חוגים יודעי דבר המחוברים לסביבתו הקרובה של עיני מגחכים למשמע נימוק זה. ואילו מערכת הביקורת הפנימית המסורסת של ההסתדרות, שותקת.

אתנן של נכסי ציבור בעבור חופן שלטון

בימים אלה יש לעיני משימה חדשה, והיא: לנסות ולהחזיר את קופת החולים הכללית המולאמת מחדש לחיקה של ההסתדרות. לשם כך הוא עושה כמה מניפולציות מאחורי הקלעים. אומ"ץ עומדת על המשמר. במכתב שנשלח השבוע לעורכת הדין דפנה גלוק, עוזרת היועץ המשפטי למשלה המטפלת בהצעת תיקון לחוק ביטוח ממלכתי במסגרת קופת החולים, נאמר לגבי מעשי התחמון של עיני:
"נכון שעד היום עדיין לא הוכנס התיקון המדובר למסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לעניין מוסדות קופת החולים. אילו היה מתקבל שינוי כזה בחוק ברור לחלוטין כי היינו עותרים נגדו לבג"צ. הבעיה אינה קשורה בחוק אלא במה שההסתדרות, בתמיכת בכירים באוצר, מנסה להכניס למסגרת החוק.
אם המגעים האלה ישיגו את מטרתם, משמעות הדבר תהיה שהמדינה מחזירה לבעלות ההסתדרות את השליטה בקופת חולים, שליטה שאותה מדינה החליטה, עם קבלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שאין לה עוד מקום. הענקת מתנה פסולה מן הסוג הזה, אם תאושר ותיכנס למסגרת החוק, אין פירושה אלא קניית תמיכתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, במהלכים הכלכליים של הממשלה. וקנייה מן הסוג הזה, עד כמה שאנחנו מבינים את החוק, אינה אלא מתן שוחד.
סוד גלוי הוא שעופר עיני מעוניין שנציג מטעם ההסתדרות שהוא עומד בראשה יישב באופן קבוע בוועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל קופ"ח כללית, כמו גם לתפקיד יו"ר דירקטוריון הקופה. בנוסף רוצה עיני כי אנשי שלומו יהוו שליש מהדירקטורים ב"כללית"
בעוד זמן קצר עומדת לעלות לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת, חיים כ"ץ, הצעת האוצר שלפיה ימונו שליש מחברי הדירקטוריון בכללית ולאומית - מבין נציגי ההסתדרויות".
ועל כן אנו מבהירים: אם, חס וחלילה, תתממש התוכנית הנרקמת בין עיני לבין בכירי האוצר, פירושו המעשי של הדבר יהיה שההסתדרות תחזור להיות - ללא כל תמורה - הבעלים של הקופה אשר בפועל הינה נכס ציבורי שהמדינה מממנת את קיומו.
המבחן של ראש הממשלה נתניהו בעניין זה הוא: האם יצליח להתעשת ולמנוע מצב של חשד לקניית השלטון להמשך כהונת ממשלתו באמצעות החזרת קופת החולים הכללית להסתדרות.
אם כך יעשה נתניהו, הוא יוכיח שהשחיתות השלטונית שהחלה בתקופתם של אריאל שרון ואהוד אולמרט, נמשכת במלוא עוצמתה גם בממשלתו. והמשכילים ושומרי החוק והמינהל התקין לא יידומו.
 


לראש הדף

מיהו אולמרט עבור נאמן? ראשה לשעבר של הממשלה שבה הוא מכהן כשר משפטים, לקוח לשעבר, איש סוד, חבר או שכן? או שמא, כולם יחדיו? מעולם לא היו העניינים מנוגדים כל כך.  
 
אזרחי המדינה שרויים בימים האחרונים במתח רב ושואלים את עצמם בחרדה גוברת והולכת האם יממש שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן את איומו להתפטר במידה שלא תמומש תוכניתו לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה.
נאמן בעל הפנים המקרינות תמימות ומסתירות ערמומיות לא איים במפורש בקולו הצרוד אלא העדיף לרמוז זאת לסביבתו הקרובה שדיווחה על כך למקורביו ואלה הדליפו את האיום לשר תקשורתי בעל וותק ללא זכויות.
פרשת היועץ המשפטי יוצרת בימים אלה מיגרנה לראש הממשלה נתניהו המבקש להפגין בתקופת כהונתו השנייה בתפקיד זה מתינות ושיקול דעת ולהוכיח שהוא לא פזיז ולא לחיץ.
ביבי לא רוצה להיזכר בטראומה שאירעה ב 1997 בתקופת כהונתו הראשונה כראש הממשלה כאשר שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, העומד בימים אלה לדין פלילי, רקח "תבשיל" מסריח יחד עם השר המורשע בפלילים לשעבר אריה דרעי, ועם איש העסקים דוד אפל, אשר התמחה בהשחתת אישים פוליטיים.
השלושה הצליחו לשכנע את נתניהו להסכים למינויו של עורך הדין האפור רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה במטרה שישרת אותם ויסגור תיקים של אישים פוליטיים סורחים.
אחד הלקוחות הפוטנציאליים, אהוד אולמרט המגה מושחת, חברם הטוב של כל המעורבים, שימש אז כראש עירית ירושלים ותמך במינוי בסתר מאחורי הקלעים, בלי שנחשף כמי שהחזיק בידיו את השרץ.
ערב המינוי בר-און ביקר בלשכתו של אולמרט כדי לקבל את ברכתו שהפכה להיות לאחר מכן לקללה, כאשר בר-און נאלץ להתפטר יממה בלבד אחרי שהחל לכהן בתפקיד.

אפיזודה בחייו של בר-און

בר-און התייחס משום מה לפרשה חמורה זו של ניסיון השתלטות עוינת על התביעה הכללית במדינה כאל אפיזודה בחייו.
אחרי שבר-און הצטנן תקופה מסוימת, הוא השתלב בחיים הפוליטיים המסואבים ונתגלה כאדם חם מזג וחסר מעצורים לעת סכנה, ובעל פה גדול ששירת כמה אדונים על תקן של בולדוג.
כפרס על כך קיבל כמה תפקידים פרלמנטרים בכירים וברבות הימים ירש אפילו את מקומו של אברהם הירשזון בתפקיד שר האוצר. למרבה האירוניה והחוצפה כיהן בר-און גם כחבר בוועדה לבחירת שופטים, ונעלב על שהודח מהוועדה הנוכחית.

"מוסד בעל עוצמה"

תנועת אומ"ץ פנתה בסוף השובע שעבר אל נתניהו בדרישה שלא יעמוד מן הצד מול הסוגיה החריפה של שאלת פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה ויכריע בזכות השארת המתכונת הנוכחית, ובמקביל ימנה ועדה ציבורית שתבחן את הסוגיה ותמליץ לממשלה בשאלת נושא הפיצול.
היועצת המשפטית להנהלת אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי, הבהירה לנתניהו, בין היתר, כי העובדה שבחודשים האחרונים ניתנו גזרי דין כנגד השרים לשעבר אברהם הירשזון ושלמה בניזרי שנשפטו לתקופות מאסר, ובימים אלו אמור היועץ המשפטי להכריע בקרוב באם להגיש כתב אישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, מוכיחה שמוסד היועץ המשפטי לממשלה במתכונתו הנוכחית פעל כראוי וכנדרש, והוכיח שהינו מוסד בעל עוצמה, אשר פועל באורח עצמאי ללא תלות באישים פוליטיים מסוגו של שר המשפטים יעקב נאמן.
לפני כחודש פנתה אומ"ץ אל שר המשפטים בבקשה שישקול מחדש את עמדתו בסוגיה קשה זו, לאור העובדה שמרבית שופטי בית המשפט העליון והיועצים המשפטיים לשעבר הביעו את התנגדותם לפיצול בנימוק שיחליש את מוסד היועץ המשפטי ויגביר את התלות הפוליטית.
ולרגעים השלינו את עצמנו שנאמן ילך על קצות אצבעותיו בעיסוקו בעניין עתיד מוסד היועץ המשפטי לממשלה בשל רגישות אישית מחויבת מציאות.

תגרנות של שווקים

בתקופת כהונתו הקודמת כשר המשפטים נאלץ נאמן להתפטר מתפקידו, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, הגיש נגדו כתב אישום פלילי בגין הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט ומתן עדות שקר במשטרה.
מאז שנאמן זוכה הוא חי בתחושה שגורמים בכירים במשרד המשפטים, שבשמם לא נקב, תפרו לו תיק. במקום לחשוף את הגורמים הללו ברבים ולנקום בהם, כמקובל במחוזות מכובדים, העדיף נאמן לחזור פעם שנייה למשרד המשפטים, לחדש את שעורי הגמרא, ובכך לזכות את עצמו בטיהור רטרואקטיבי.
אבל נאמן לא הצליח להתעלות על עצמו, והוכיח למי שעדיין לא הפנים זאת, שיש לו נטייה לתגרנות של שווקים. אפילו אנשים תמימים שנישבו ממתק שפתיו התפכחו והתפקחו.
על אופיו המתחסד של נאמן ניתן היה ללמוד מכך שלמרות שבשבועות האחרונים עסק בנושא הפיצול באינטנסיביות רבה וצוטט בהקשר לכך בימים האחרונים בתקשורת כמי ששוחח בנושא זה עם עשרות משפטנים, טרח להודיע לאומ"ץ שהוא לא עוסק, כביכול בנושא זה.

מיטת סדום

נאמן היה מועמד של פשרה שליברמן כפה על נתניהו תוך שהוא עומד על כך שנאמן יספר על חשבון מכסת השרים של הליכוד, ותוך שנתניהו אינו מסרב. גם ביבי היה בעבר בעת הסתבכות עם החוק לקוח של נאמן, שכיהן לפני תריסר שנים תקופה קצרה כשר משפטים בממשלתו הראשונה.
הודות לקרבתו הרבה של נאמן אל נתניהו הוא נתמנה על ידו ערב הקדמת הממשלה כחבר הצוות לניהול המו"מ הקואליציוני . לא מן הנמנע שכבר אז העריך שפרידמן יאלץ לפנות את מקומו וכך תיסלל בפניו הדרך להחזיר לעצמו את כבודו שאבד בין כותלי משרד המשפטים.
זאת ועוד: ערב הצטרפותו לממשלה הנוכחית ביזמת לקוחו לשעבר שר החוץ אביגדור ליברמן, התקשר אלי נאמן ואמר לי כי לא ילך בדרכו של קודמו בתפקיד פרופ' דניאל פרידמן, שנהג כפיל בחנות החרסינה המשפטית, אלא יבצע רפורמות במתינות ובהסכמה הדדית.
מעולם לא התפעלתי מנועם הליכותיו המלאכותי ומדברי החלקלקות של נאמן שומר המסורת, שהיה ונשאר פרקליט ממולח תאב ממון, שלא תמיד פיו וליבו היו מתואמים ביניהם.

פרידמניזם בלשכת נאמן

על מידת דבקותו של נאמן בהבטחותיו ניתן היה ללמוד בשבוע שעבר מהעבודה שהוא פיטר את מנכ"ל משרד המשפטים מתפקידו ומינה לתפקיד זה את מנהל לשכתו לשעבר של השר פרידמן.
לשכתו של פרידמן הייתה אמונה על ההשתלחות בשופטי בית המשפט העליון ונדבקה ברוח הקרבית של השר.
קרוב לודאי שע"י כך נדלק אור אדום ובמקודם יותר מאשר במאוחר יחל מאבק בין שר המשפטים נאמן לבין נשיאת בית המשפט העליון. לדעתי ביניש צריכה להיות מודאגת מאחר שלא קראה היטב את המפה החדשה.
אחד מצעדיו הראשונים של נאמן כשר המשפטים שהפתיע אפילו את מקורביו הייתה החלטתו להיפגש לשיחת הפשרה עם ביניש, ומאוחר יותר עם שופטי בית המשפט העליון, אשר באוזניהם השמיע צפירות הרגעה.
היו כמה משפטנים תמימים שחששו שנאמן חצה את הקווים, התמסר לנשיאת בית המשפט העליון, ויחל בקרוב לרקוד לפי החליל שלה, כפי שרקדו בעבר כמה שרי משפטים למנגינת החליל של הנשיא לשעבר פרופ' אהרן ברק.
מאוחר יותר התברר כי נאמן ביקש לזכות בשקט תעשייתי לתקופה מסוימת ולמעשה הרדים את השופטים שהתעוררו רק כאשר עקבו אחר מהלכיו המפותלים של נאמן בוועדה לבחירת שופטים. הנשיאה ביניש החולשת היום על בית משפט עליון שכל תקניו התמלאו נזכרה רק השבוע להשמיע את קולה נגד הפיצול.

ביניש כקרש ההצלה של אולמרט המגה מושחת

אין לי עניין להגן על ביניש, שכמה ממהלכיה השיפוטיים והתנהלותה הניהולית ושיקולי פסילותיה של מועמדים מסוימים לשיפוט בבית המשפט העליון גרמו לעיתים לא רק להרמת הגבות אלא גם להעלאת מפלס התמיהה ולהתעוררות מאגרי הכעס.
יש בי גם ביקורת נוקבת  על מעורבותה האישית של ביניש בנושאים מסוימים ועל אורחות חיים בעייתיים של כמה שופטים עליונים, אשר לא זכו לטיפול הדרוש.
יש כמה דוגמאות.
עד היום, למשל, אני מתקשה להבין כיצד קרה שעתירה שהוגשה בשעתו לבג"צ בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה, ונתקבלה ע"י שלושת שופטי בית המשפט העליון הועברה לאחר מכן עפ"י הנחייתה של הנשיאה לדיון חוזר בהרכב של שבעה שופטים.
לשלושת השופטים שצידדו, כאמור, בהקמת הוועדה נוספו ארבעה שופטים שהתנגדו למרבה ההפתעה כגוש אחד.
כך סללה ביניש לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט את הדרך למנות ועדה בראשותו של השופט בדימוס אליהו וינוגרד לחקור את מחדליו וכשליו במלחמה. הדוח המעורפל אפשר לאולמרט להתחמק מקבלת אחריות כפי שעשו שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, והרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ וכמה מפקדים בכירים בצה"ל.
מן הראוי היה שביניש תקרא את דברי החרטה שהשמיע באחרונה וינוגרד בכלי התקשורת על כך שקיבל על עצמו את ראשות הוועדה.
מתוך מעקב של שנים אחר התנהלותה של ביניש כלפי אולמרט בתפקידיה במערכת המשפטית יש לי תחושה מוצקה שביניש חוששת משום מה מאולמרט ואני לא מצליח להיפרד מתחושה זו.

קשרים תמוהים

גם לנאמן יש יחס מיוחד אל אולמרט ולא רק בשל העובדה שבתו של נאמן ומשפחתו של אולמרט התגוררו באותו בית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, עד למינויו של אולמרט כראש הממשלה.
דירתו של אולמרט נמכרה במחיר מופקע מעורר תמיהה לאיל ההון היהודי אמריקני אברהמס שהיה מאוחר יותר אחד המתמודדים על רכישת השליטה בבנק לאומי. עד היום מצרים גורמים מסוימים במשרד מבקר המדינה על כך שהעניקו לאולמרט הנחה גדולה בכך ששחררו אותו מחשד לקבלת שוחד.
איני שוכח לרגע את מערכת יחסיהם המיוחדת של שני החברים אולמרט ונאמן ששימשו לסירוגין פרקליט יועץ סמוי וחבר לעת צרה.
בספרי "זעקי ארץ מושחתת" חשפתי באחרונה את חלקו המיוחד של נאמן שעשה בשעתו מאמצים בלתי נלאים ולעיתים חריגים כדי למנוע את העמדתו של חברו, שכנו ולקוחו אולמרט לדין בגין עבירות שביצע כאשר כיהן כגזבר הליכוד, לרבות שורה של עבירות פליליות בהן הגשת דוחות כוזבים לשלטונות המס, מרמה והפרת אמונים.
התצהיר שחתמתי עליו אז במסגרת עתירה שהגשנו לבג"צ כדי לחייב את העמדתו של אולמרט לדין היה מוצק.
למרבה ההפתעה עלה בסופו של דבר בידי אולמרט לצאת זכאי בפסק דין שהיה שנוי במחלוקת.
אחד העדים במשפט היה נאמן שעשה הכול כדי לסייע לאולמרט, ובין השאר הוא צלצל לגזבר השני של הליכוד מנחם עצמון, שהואשם בעבירות דומות כשזה שהה בניו-יורק ומשך אותו בלשון, כדי שיאמר כי אולמרט לא נטל כביכול חלק בפעילות  הפלילית המשותפת.
עד היום עצמון לא סולח לנאמן והוא ואני יודעים למה.

בשביל זה יש חברים

לא אתפלא אפוא אם נאמן יחלץ בקרוב לסייע בעקיפין גם לאולמרט בעידן שאחרי מזוז; על הפרק עומדת בין השאר השאלה אם להגיש נגד אולמרט כתב אישום גם בנושא המינויים הפוליטיים. אבל תמיד ישנן דרכים שונות ומגוונות בכדי לסייע לחבר מסוגו של אולמרט, בעיקר אם הוא מצוי בצרה גדולה.
כך או אחרת נאמן הפר הבטחה כתובה שנתן לפני זמן קצר לאומ"ץ באמצעות מנהלת לשכתו, שלא יתערב בתפקידו הממלכתי בענייניהם של לקוחותיו לשעבר ששילמו לו שכר טירחה נאה עבור שירותיו המשפטיים או גמלו לו בדרכים אחרות.
מיד אחרי מינויו של נאמן כשר המשפטים פנתה אליו אומ"ץ בדרישה שימדר את עצמו מעיסוק כלשהו בענייניהם של אישים פוליטיים מסובכים בפליליים שהוא יעץ להם כפרקליט או ייצג אותם בדרך זו אחרת .
בהקשר לכך נקבנו בשמו של ליברמן שנועץ עמו בשעתו בנושא החקירה המשטרתית הממושכת, ובשמו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שנאמן סייע לו לא אחת להיחלץ מהעבריינות הפלילית שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו הציבוריים.
מתברר אפוא שנאמן נוהג כדרכו בכפל לשון. מצד אחד הציע למזוז להאריך את תקופת כהונתו המסתיימת בראשית חודש פברואר בחצי שנה נוספת, בידיעה מראש שמזוז לא ייעתר לו, ומצד שני הוא נטפל אל מזוז ונזף בו, אולי כדי לאותת לו כי הגיעה השעה לעשות סדר במוסד זה.

תראו מי שנוזף

הנזיפה של נאמן במזוז נתרחשה בפומבי, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין שנערך בחום הלוהט של אילת, והיוותה מקלחת של רותחין מפיו של שר המשפטים החדש יעקב נאמן, שהטיח במזוז כי "לא ראוי שהוא יתבטא בעניין ליברמן כאשר הנושא מונח על שולחנו, והחקירות כנגד ליברמן נמשכות".
יום קודם לכן אזר מזוז אומץ באיחור רב ואמר לבאי הכנס שבמדינה מתוקנת לא היה מקום למנות את אביגדור ליברמן כשר בממשלה, בהינתן עננת החשדות הפליליים הכבדים אשר מרחפת מעל לראשו.
נאמן קיבל בנושא זה סיוע ארטילרי מפרדימן שרואה בו כנראה יורש ראוי להשתלחויות שלו בעבר במזוז.
במאמר שפרסם בידיעות אחרונות תחת הכותרת "מדינה לא מתוקנת" הוא התייחס, איך לא, לדבריו של מזוז על ליברמן, וכתב בהקשר לכך בין היתר: "תפקידה של ממשלה החפצה למשול הוא להבהיר ליועץ המשפטי שלה כי אין הוא רשאי לנהוג בדרך זו, כי אין הוא רשאי למתוח ביקורת באורח חופשי עליה או על שריה, וכי במידת הצורך יוסקו מסקנות. אולם השאלה היא אם נוכח עצמת היועץ המשפטי תעז הממשלה לנהוג כפי שממשלה צריכה לנהוג".
בהמשך חזר פרידמן על הצעתו לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לשני בעלי תפקיד שאחד מהם יהיה היועץ המשפטי של הממשלה וילווה את פעולותיה, ואילו השני יכהן כתובע הכללי של המדינה.

נאמן מחכה ליועמ"ש שאחרי מזוז

מזוז מתנגד בחריפות לצעד זה המחליש את היועץ המשפטי לממשלה, וכמוהו גם שופטים בכירים מכהנים ובדימוס וכן אנשי אקדמיה למיניהם.
נאמן לא יזיל אפילו דמעות תנין אם מזוז התמים והמאופק לא יספיק להגיש בפרק הזמן שנותר לכהונתו כתב אישום נגד ליברמן הערום, אשר הוא מצדו יעשה הכול כדי לתחמן אותו ולזרות חול בעיניו.
חשיפת מעשי שחיתות פליליים לא עמדה מעולם בראש דאגותיו של נאמן הפרקליט. לצערי יש סימנים ראשונים לכך שכך הוא הדבר גם כיום בתפקידו כשר המשפטים.
למרבה הצער גם נתניהו גילה רפיסות וזחיחות בכל הנוגע למאבק בשחיתות הציבורית כאשר כיהן כראש האופוזיציה ועתה, אחרי שחלומו להיבחר כראש הממשלה התגשם, מגלה נתניהו חולשה ופאסיביות בלתי מוסברת בשמירת המינהל הציבורי התקין וטוהר המידות הממלכתי, כאשר הפקיר בידיו של ליברמן את מערכת החוק.
כאשר הוקמה הקואליציה הנוכחית פנתה אומ"ץ אל ראש הממשלה המיועד נתניהו בבקשה שיכלול סעיף מיוחד שיחייב את הממשלה החדשה ואת המפלגות שאמורות להשתתף בה להיאבק בשחיתות השלטונית המפלצתית שהגיעה לשיאה בתקופתם של ראשי הממשלות אריאל שרון ואהוד אולמרט.
נתניהו התחמק ועקף כדרכו את נושא השחיתות הציבורית, אולי משום שיש לו קופת שרצים שאנחנו עדיין לא יודעים עליה, ואילו שר המשפטים המיועד נאמן, האמור להיות אמון על שמירת שלטון החוק, לא שמע, לא ראה ולא לחץ.
החלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה עלולה לתת גושפנקא להמשך השחיתות השלטונית שלמרבה הצער לא שככה גם בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית.
 


לראש הדף

בימים אלה הופיעה מהדורה חדשה של 'ילקוט הכזבים' המיתולוגי. כדאי אולי להכניס גם את הכזב על יושרה של איציק. 

אין ספק ששר הביטחון המגה נהנתן אהוד ברק גרם עוול מסוים ליו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ דליה איציק הנהנתנית הותיקה, בכך שסיפור בזבוזי כספי הציבור הראוותנים שלו ושל משלחת משרד הביטחון בעת הסלון האווירי בפאריס שנפרס בהרחבה בדוח מיוחד של מבקר המדינה, דחק את סיפור בזבוזיה שלה.
ייתכן שהיה זה משגה של משרד מבקר המדינה לכרוך את ברק ואת איציק בדו"ח משותף, ואולי הדבר נעשה במכוון כדי לגמד את חלקה של איציק, שהצליחה לאחוז את עיניהם של רבים וטובים במסגרת מסע לטיהור השם הרע שלה שהיא עורכת בימים אלה בקצב מעורר ההשתאות. לאיציק יש כיום מטרה מוצהרת לחזור למשכן נשיאי ישראל כנשיאה מן המניין מאחר שעל-פי הערכתה, פרס בן ה-86 לא ישלים את יתרת חמש שנות הכהונה כנשיא שנותרו לו והיא רוצה לרשת את מקומו.
חברה הקרוב של איציק, ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט, אמר לה בשעתו  כי פרס התחייב בפניו לפרוש בתום מחצית הקדנציה של הנשיאות בת שבע השנים. מאחר שמדובר בשלושה אישים שאינם דוברי אמת כרוניים, לא ברור לי אם פרס תיחמן את אולמרט או אולמרט שיקר לאיציק או שאיציק בודה דברים מליבה.
כדי לקדם את מטרתה עושה איציק בימים אלה מאמצים בלתי נלאים להכשיר למהדרין את כל האמצעים הפסולים מבית מדרשה. למטרה זו גייסה כמה חסידים לא שוטים שלה, שהיא מפעילה אותם בקרב גופי אכיפת החוק ואנשי תקשורת כדי לאפשר לה להצטייר כדליה הקדושה. היא בעצמה משתמשת בשיטות החנופה, המחמאה ומתק השפתיים כדי לעטות על עצמה דמות אחרת. לא אתפלא אם איציק תתנדב בקרוב לשמש תקופה קצרה כשקמיסטית בצה"ל על-מנת למחוק את העובדה שבצעירותה לא שירתה בצה"ל מסיבות מסורתיות שהתאדו במרוצת השנים.
לעשירות דעתי, היה מקום שאנשי משרד המבקר יגלו רגישות למעמדה וכבודה של איציק שכיהנה, כזכור לרע, בעבר תקופה קצרה כנשיאת המדינה בפועל ויקדישו לה דוח נפרד. על-מנת למנוע את קיפוחה של איציק אציין כי גם היא, כמו ברק, התגוררה במלון היוקרתי היקר 'בריסטול' בפאריס וישנה כנראה במיטתה של מרי אנטואנט. ארבעת ימי שהותה של איציק בעיר האורות גרמו לקופת המדינה צללים בשל הוצאותיה המופרזות שהסתכמו ב-75 אלף שקלים.
איציק רבת המעללים לא לקחה, כדרכה, אחריות על המעלל החדש שלה, וטענה כי תחילה שהתה במלון אחר אבל אחרי שהתברר כי נבצר ממנה לקיים בו פגישות עבודה סדירות עם גורמים סמויים, בחר קצין הביטחון של שגרירות ישראל בצרפת את המלון היוקרתי. איציק היקרה סבורה משום מה שהספקנו לשכוח שגם בעת שהותה בלונדון, כנראה שלצרכי שיחות חשאיות בינלאומיות עם אישים רמי דרג בנושא הגרעין האירני, היא בזבזה כספי ציבור על ימין, שמאל ומרכז. על כך לא טרחה אפילו איציק לספר לנו סיפורי סבתא זפתה.
תנועת אומ"ץ לא הייתה יכולה לעבור על כך לסדר היום ופנתה בסוף השבוע שעבר אל מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, בבקשה שיורה לברק ולאיציק להחזיר מכיסם הפרטי את מלוא הכספים הבזבזניים למען ישמעו נבחרי הציבור המפוקפקים ויראו.
ברק הוא לא מן המזדרזים להכניס יד לכיסם הפרטי. חלפו כמה חודשים מאז פנה אליו מבקר המדינה בדרישה שרעייתו נילי פריאל תחזיר ללקוחותיה את דמי התיווך האגדיים שהיא גבתה באמצעות חברה שהקימה לצורך יצירת קשרים עם גורמים ממלכתיים, כולל עם משרד הביטחון. רק לפני זמן קצר טרח ברק לדווח למבקר שהכספים אומנם הוחזרו. אומ"ץ לא קיבלה זאת כמובן מאליו וביקשה מהמבקר לוודא שהכספים אומנם הוחזרו בפועל. יתכן שברק יחליט גם בפרשה מסואבת זו להחזיר רק את הפרשי הכספים שבין שהות במלון סביר לבין שהות במלון היוקרתי ביותר ובהוצאות הנלוות המוגזמות.
לגבי איציק, יש לי ספק גדול אם תעשה גם זאת במידה ותידרש לעשות כן ע"י מבקר המדינה. יש בידי דוגמה חיה מן השטח. בשעתו הוזמנו ארבעה אישים פוליטיים בכירים: שמעון פרס, פואד בן-אליעזר, חיים רמון ודליה איציק ע"י איל ההון הישראלי הבינלאומי אהרון פרנקל לטוס למונקו ולהתארח על חשבונו בסוויטות מפוארות כאורחיו בטקס נישואיו. לארבעת המוסקטרים הפוליטיים הנהנתנים הללו, שתרמו במרוצת השנים רבות לחיבור ההון לשלטון, לא הפריעה משום מה העובדה שפרנקל הינו בעל קופת שרצים עמוסה בעסקים עלומים במזרח אירופה. חלק מהשרצים הללו היו קשורים במערכות קשריו האפלים עם אישים משוחדים בצמרת התעשיה האווירית בארץ.
כאשר נחשפה הפרשה ברבים פנתה אומ"ץ אל הארבעה בבקשה שיחזירו סכום של 5,000 שקלים - כרבע מהוצאות הטיסה והאירוח של כל אחד מהם. זה היה ללא ספק מחיר הנחה רציני, מתוך אמונה שיהיה זה אות לסוף עונת הנהנתנות על חשבונם של אילי הון. בעקבות התחמקותם הגשנו נגדם תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, ומאוחר יותר הגשנו גם עתירה לבג"צ בדרישה שיורה להם להחזיר את הסכום המבוקש.
בסופו של דבר החזירו פרס, בן-אליעזר ורמון את הסכום המבוקש. איציק סירבה בנימוק מגוחך שהיא הגיעה למונקו יחד עם פרס בטיסה מניו-יורק. פרס לא הגיב על הפגיעה בצנעת הפרט שלו. מאז ומתמיד הוא נזהר מהפה הגדול של איציק ומידה הנקמנית הארוכה. בהזדמנות מסוימת בעבר, בשיחה בארבע עיניים עם ידיד, ביטל פרס את אישיותה של איציק ודיבר עליה בזלזול מופגן. כאשר הודלפה תוכנה של השיחה לאיציק, ניתקה את קשריה הפוליטיים עמו והחלה לרדת לחייו. פרס התנצל.
למעשה חייב פרס לאיציק גיוס תרומות לא חוקיות בסך 320 אלף דולר מאילי הון לפריימריז שנערכו בשעתו על ראשות מפלגת העבודה, בתקופה שבה כיהנה כשרת התקשורת. אחד התורמים חיים סבן, מבעלי בזק, קיבל אז הטבה חריגה ממשרד התקשורת. אומ"ץ פנתה בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בדרישה שיורה לחקירת משטרה נגד פרס ואיציק. משום מה הזדרז מזוז להכריע בזכות סגירת הפרשה ללא חקירה.
עפ"י מידע שהגיע אלי אז מגרון לא כל כך עמוק, פעלה איציק הכוחנית מאחורי הקלעים אצל גורמים במשרד המשפטים כדי למנוע חקירה פלילית. היו כאלה ששמעו אפילו צרחות טלפוניות שלה. איציק השתמשה במקביל בחוות דעת שקיבלה מהמשנה ליועץ המשפטי לשעבר, דוידה לחמן מסר, רעייתו של עורך הדין אורי מסר, חברו ושותפו לשעבר של אהוד אולמרט, כדי להוכיח שפעלה באורח תקין בהטבה שאיציק העניקה לסבן. כאשר התרעתי על כך, הכחישו עוזריו של מזוז מעורבות כלשהי של איציק במסגרת הטיפול המקצועי הבלתי תלוי בנושא זה.
כך או אחרת, מאז הפך הדבר לדפוס התנהגות קבוע אצל איציק חסרת המעצורים, כל אימת שהיא הסתבכה עם החוק. טועה מי שחושב שהנהנתנות של איציק על חשבון הקופה הציבורית מתמקדת רק מחוץ לגבולות המדינה. הנהנתנות המקומית של איציק לבשה ופשטה צורות שונות. במרוצת שנות כהונתה כיו"ר הכנסת הנהיגה איציק מדיניות של בזבוזים במשכן ע"י רכישת פריטים יקרים למשכן שהפך לאולם אירוחים ואירועים. התנהלות נלוזה זו השתקפה גם בלשכתה המפוארת ובשורה של פרויקטים ובהוצאותיה האישיות.
כדי לרכוש את ליבם של חברי הכנסת כדי שיצביעו למענה לקראת הצגת מועמדותה לנשיא המדינה אחרי פרישתו של קצב, רכשה את אצבעותיהם בדרכים שונות. לרוע מזלה טרף פרס את קלפיה כאשר הציג את מועמדותו ברגע האחרון. גם אחרי שאיציק פרשה מתפקידה והפכה לחברת כנסת מן המניין, טרחה ועמלה כדי שיבנו לה לשכה מפוארת כיאה לחברת כנסת מורמת מנבחרי הציבור.
בהתמודדות הבאה על הנשיאות מתכוונת איציק לטרוף את המועמד המתחרה, יורשה בתפקיד יו"ר הכנסת, רובי ריבלין. בראיון עם איציק שפורסם באחד העיתונים אחרי שובו של ריבלין לכהונת יו"ר הכנסת, רמזה איציק שיש לה חומרים לא מחמיאים על התנהלותו הלא תקינה בתקופת כהונתו הקודמת. ריבלין קרא את הדברים והחריש במקום לפנות אל איציק בדרישה שתחשוף את כל המידע שבידה לדיון ציבורי. עפ"י הערכתי, ריבלין חושש מאוד להתעמת עם איציק.
ככל הנראה הגיעו באחרונה החומרים הללו לאומ"ץ ממקורות אנונימיים, והם שימשו בסיס לפנייתנו אל מבקר המדינה במסגרת המדיניות של אי משוא פנים. בשבועות האחרונים עמדה איציק במצב לא נוח כאשר נחשפו ביומון 'ישראל היום' ובערוץ 2 כמה פרשות שקשורות בהתנהלותה חסרת טוהר המידות של איציק. בין השאר דווח על אי-סדרים כספיים ואחרים שהיו בתקופת כהונתה בכנסת ואודות שיפוצים יקרים שערכה בדירתה הפרטית ורכשה גם פרטים שונים, וכל זאת על חשבון הקופה הציבורית כמובן.
איציק ניסתה להדוף את החשדות הללו וטענה כי היא נרדפת ע"י התקשורת על לא עוול בכפה וכי פעלה עפ"י הנורמות המקובלות. עוד טענה איציק כי הייתה זכאית לדירת שרד אך ויתרה עליה והסתפקה בשיפוצים הכרחיים. הציבור לא קנה את הסבריה הדחוקים. דירת השרד היא זמנית לתקופת הכהונה ואילו השיפוצים והרכישות שרירים וקיימים.

תנועת אומ"ץ פעלה בגין מעשיה של איציק בעת ובעונה אחת בכמה מישורים:

• הוגשה תלונה למבקר המדינה לחקור את פרשת משכן הכנסת השיפוצים והרכישות בביתה הפרטי.
• הוגשה בקשה ליועץ המשפטי לממשלה להורות לחקירת משטרה בפרשת חשד לביצוע עבירה פלילית ע"י הוצאת כספי ציבור למטרות פרטיות.
• הוגשה תלונה נגדה לוועדת האתיקה של הכנסת.
  

מה שקרה לאחר מכן יכול להוות נושא קומי אלמלא היה כרוך במי שמבקשת להיות נשיאת המדינה ומטילה אימה ופחד. מזוז הודיע לנו כי הוא ממתין לבדיקת מבקר המדינה. מבקר המדינה המתין תקופה מסוימת להחלטת ועדת האתיקה של הכנסת שלא מזדרזת משום מה להחליט, וזה עדיין לא הכל: מבקר המדינה הורה להיענות לבקשתה של יו"ר ועדת האתיקה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ולהעביר אליה מסמכים שקשורים למימון השיפוצים בביתה של איציק, אך יחימוביץ החזירה אותם בנימוק שלא ביקשה דבר ויש אי הבנה. הכדור חזר למבקר ואיציק חוגגת בתחום זה וטופחת על שכמה.
בניסיון להתיר את הפלונטר שיגרנו השבוע ליחימוביץ' מכתב תזכורת והפננו את תשומת ליבה שחלפו כבר ארבעה חודשים מאז הגשת התלונה. היא עדיין לא הגיבה.
במטרה לשתק את שלושת גורמי אכיפת החוק המתמהמהים בנסיבות מוזרות, החזירה השבוע איציק סכום של 25 אלף שקל לקופת המדינה בתקווה שלא ייכתב עליה דוח של המבקר, היא לא תועמד לדין פלילי ולא תינזף על-ידי ועדת האתיקה של הכנסת. לדעת אומ"ץ בכך לא תמה הפרשה ויש להמשיך בהליכי מיצוי הדין עם איציק. במקביל יש להטיל, לדעתנו, על גורם מקצועי, מוסמך, בלתי תלוי וחסר מורא לבדוק את השווי האמיתי של השיפוצים והפריטים ולדרוש מאיציק להחזיר את שוויים הריאלי.
עד היום אני לא יכול לסלוח לתנועת 'תפנית' בראשותו של אלוף ב(מיל.) עוזי דיין, שעורכת מדי שנה כנס חברתי בשדרות. באחד הכנסים הללו נבחרה איציק כפוליטיקאית הישרה ביותר.
בימים אלה הופיעה מהדורה חדשה של 'ילקוט הכזבים' המיתולוגי. כדאי אולי להכניס גם את הכזב על יושרה של איציק.
 


לראש הדף

העבירות הפליליות המיוחסות לאולמרט בפרשות בגינן הוגש נגדו כתב אישום אומנם חמורות, אך חסרה העבירה החמורה של קבלת שוחד, שלא הייתה מותירה ספקות והייתה מונעת מפרקליטיו של אולמרט ומחסידיו השוטים לחפש "חורים" בכתב האישום.
  
כתב האישום שהוגש לפני זמן קצר נגד ראש הממשלה לשעבר, המגה מושחת אהוד אולמרט, בשלוש פרשות שחיתות (מרכז ההשקעות, ראשונטורס וטלנסקי) שבהן היה מעורב הינו, לטעמי, צמחוני מדי ורחוק מלשקף את היקף העבירות שביצע האיש בעל הרמה המוסרית המסואבת שתרם רבות להשחתת המדינה.
העבירות הפליליות המיוחסות לאולמרט בפרשות הללו – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והעלמת הכנסות במרמה - הן אומנם חמורות, אך לטעמי חסרה העבירה החמורה של קבלת שוחד שלא הייתה מותירה ספקות והייתה מונעת מפרקליטיו של אולמרט ומחסידיו השוטים לחפש "חורים" בכתב האישום.
לצורך איתור ה"חורים" הללו גייס שופרו התקשורתי של אולמרט, 'ידיעות אחרונות', שנהנה לאורך השנים, בתיווכו של אולמרט, מעטיני השלטון את שר המשפטים ההזוי לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שתקף בגיליון יום שישי האחרון את מזוז בגין הגשת כתב האישום במאמר חריף תחת הכותרת: "כשהתביעה ננעלת על מטרה". כתב הלשכה של אולמרט, בן כספית, שעדיין מחויב לו מסיבות שלא טעונות בדיקה, נפגש עם אחד מפרקליטיו כדי לדווח במעריב על קוטרם של ה"חורים" בכתב האישום.
אילו היה היועץ המשפטי מאשים את אולמרט גם בקבלת שוחד, היה סותם את פיותיהם של המשטינים חמגוייסים ואת אלה משתיני הקירות המזדמנים. בכל אחת משלוש פרשות השחיתות הללו קיבל אולמרט שוחד בדרך זו או אחרת, ועד כה לא ברור לי מדוע החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להעניק לאולמרט פטור מסעיף אישום מכריע זה. לתנועת אומ"ץ יש טענה כבדת משקל למזוז בנושא השוחד, שמבוססת על אחד מסעיפי כתב האישום שהוגש נגד אולמרט. בשעתו הגשנו ליועץ המשפטי לממשלה תלונה ממוסמכת על כך שאולמרט קיבל עטים נובעים יקרים כשוחד מאיש עסקים תמורת הטבות שאולמרט העניק לו כאשר היה מופקד על מינהל מקרקעי ישראל, גוף ממשלתי שהיה מאז ומתמיד מקור למעשי שחיתות בחיבורים של ההון והשלטון. מזוז דחה את בקשתנו להורות על חקירת משטרה בהעדר ראיות תשתית. מסתבר שנושא העטים מעוגן בכתב האישום בהקשר של הגשת דוח כוזב ע"י אולמרט למבקר המדינה על השווי הריאלי של עטי השוחד שברשותו.
עבירת השוחד הייתה עוגת חוקו של העבריין הסדרתי אולמרט מאז שמילא תפקידים אופרטיביים של ראש עיריית ירושלים ושר במשרדי הבריאות, תקשורת ותמ"ת, שאיפשרו לו להעניק הטבות שונות, לתפור מכרזים ולבצע עבירות מגוונות, גלויות וסמויות. אולמרט הנהנתן מצא כמה דרכים בדוקות לקבל את השוחד. את ה"כסף הקטן", שהסתכם בכמה אלפי דולרים, הוא קיבל לרוב בצורת עטים נובעים יקרים. את הכסף הגדול שהסתכם במאות אלפי דולרים נטל אולמרט הערמומי באמצעות הלוואות כספיות שהוא ביקש וקיבל בכסף זר במזומן מבלי שטרח לתת כתמורה מסמך כלשהו או המחאה דחויה.
את כספי ההלוואות לא טרח אולמרט להחזיר, בידיעה מראש שהוא מכוסה מפני חשיפה פומבית או חקירה משטרתית. ואמנם, נותני ההלוואות היו לרוב אנשי עסקים שנהנו משירותיו הממלכתיים של אולמרט בניגוד לכללי המנהל התקין ולעיתים גם בניגוד לחוק. הרמיזות שלהם לאולמרט לא הועילו והם נאלצים להבליג עד היום מחשש שיפלילו את עצמם.
הייתה עוד דרך יעילה - רכישת ציורים של רעייתו עליזה במחירים מופקעים הרבה מעל לשווין האמיתי. דמעות התנינה ששפכה בשעתו רעייתו עליזה בשעה שקבלה על ההתנפלות על בעלה בעל הרקב המוסרי שפעל ללא מצפון, הצחיקו אותי. אגב, בשעתו פניתי אל מנהל רשות המיסים לשעבר ג'קי מצא (שהסתבך בינתיים בפלילים) בבקשה לקבל נתונים על גופים ואישים שרכשו את ציוריה של עליזה. המטרה הייתה להשוות את מחיר הרכישה לעומת השווי הריאלי בשוק האמנותי אך הסודיות הקבועה בחוק אסרה עליו לעשות זאת.

אווירת סוף תפקיד

הגשת כתב האישום העלתה את קרנו של מזוז, שהוצג בימים האחרונים כמי שהתעשת והתגבר על הפחדים שהיו לו בשנות כהונתו הראשונות. לפתע התברר שמזוז א' ההססן פינה את מקומו למזוז ב' הנחרץ. קרוב לודאי שאומץ הלב של מזוז קשור לסיום תקופת כהונתו בחודש ינואר הקרוב ויש סימנים לכך שהוא מבקש לברוח מהתפקיד מהר ככל שיוכל. מזוז דחה באחרונה בקשה שהפנה אליו שר המשפטים המתחסד יעקב נאמן להאריך את תקופת כהונתו בחצי שנה נוספת כדי להשלים את הטיפול בכמה תיקים של אישים בכירים, ביניהם תיקו של שר החוץ אביגדור ליברמן.
בשנים הראשונות לכהונתו גילה מזוז רפיסות מול ראשי השלטון וחשש להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, בפרשה המושחתת של האי היווני שזעקה לשמיים, לכוכבים ולירח. ייתכן שמזוז נבהל מספין מתוחכם של מקורבי שרון, שהזהירו כי קטיעת כהונתו בגלל הגשת כתב אישום נגדו עלולה לגרום לתוהו ובוהו פוליטי ולנזקים מדיניים וביטחוניים.
גם אולמרט, שכיהן בתפקיד ממלא-מקום ראש הממשלה ולאחר מכן ירש את מקומו של שרון כראש ממשלה (בפועל) ונבחר כראש הממשלה, נהנה לאורך השנים מפחדיו של מזוז. כך היה בפרשת האי היווני שבה היה מעורב אולמרט הרבה מעל הצוואר וקרוב יותר לפדחתו, אך מזוז נמנע מלהגיש נגדו כתב אישום פלילי כפי שנהג לגבי פרשות שחיתות נוספות שיפורטו בהמשך.
בלי שביקשתי את רשותכם, אני מבקש להתלות באילן משפטי גבוה - פרופ' עמנואל גרוס - ולצטט את דבריו על מזוז כפי שפורסמו ע"י יובל יועז בגלובס: "בתחילת הדרך מזוז לא הפגין שיקול דעת נכון כאדם המופקד על המערכת של התביעה, וההססנות שלו הובילה להחלטה שגויה בעניין האי היווני. אבל השנים עשו את שלהן וההחלטות האחרונות שנתקבלו מלמדות על התמורה שהתחוללה במזוז, שהראה כי הוא מבין טוב יותר את המצופה מהיועץ המשפטי של הממשלה גם כשמדובר בשועי הארץ. בעניין אולמרט הוא הפגין את האומץ הראוי".

הדרך רחוקה מלהסתיים

תנועת אומ"ץ, שנאבקת בחצי תריסר שנות קיומה מאבק חסר פשרות בשחיתות השלטונית, לא יכולה לעמוד מנגד כצופה מן הצד בויכוח הציבורי והמשפטי המתלהט סביב מוצקותו של כתב האישום הפלילי הראשון שהוגש נגד ראש ממשלה מאז הקמת המדינה. יש לנו עניין שהיועץ המשפטי לממשלה יזרז את הטיפול בתיק חקירה נוסף נגד אולמרט, בפרשת המינויים הפוליטיים, ובמקביל, יורה על פתיחת חקירות או השלמתן. במכתב משותף ששיגרתי לפני כמה ימים אל מזוז ואל פרקליט המדינה משה לדור בתוקף תפקידי כיו"ר הנהלת אומ"ץ, נאמר: "תנועת אומ"ץ מברכת אתכם על החלטתכם להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בגין שורה של עבירות חמורות שבוצעו בשלוש פרשות שבהן נחקר אולמרט, בהן מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, מעטפות הכסף המזומן בפרשת טלנסקי ומעשי ההונאה שנעשו באמצעות משרד התיירות 'ראשונטורס'.
"אומ"ץ פונה אליכם בבקשה לזרז את קבלת ההחלטות בפרשות שחיתות נוספות שבהן נחקר אולמרט ע"י המשטרה ועדיין לא נתקבלה החלטה לגביהן. המדובר הוא, בין היתר, בנושא המינויים הפוליטיים. כידוע לכם, תנועת אומ"ץ משמשת בשנים האחרונות ראש החץ במערכה הציבורית לביעור השחיתות השלטונית, ובמסגרת זו הגישה לרשויות אכיפת החוק שורה של תלונות ממוסמכות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אחת התלונות הללו נגעה בפרשת העטים שאולמרט קיבל, לכאורה, כשוחד מאנשי עסקים שהוא טיפל בעניינם. לצערנו, קיבלנו בשעתו הודעה מהיועץ המשפטי לממשלה שאין מקום להגיש נגד אולמרט כתב אישום בנושא זה, אך הופתענו שפרשת העטים עלתה מחדש על סדר היום, אך רק בעניין הדיווח הכוזב על שוויים של העטים, שהוגש למבקר המדינה.
"בהקשר לכך, צר לנו שפרשות שחיתות נוספות שאליהן נקשר שמו של אולמרט, שהועברו על ידינו בשנים האחרונות לרשויות אכיפת החוק, נדחו על הסף ע"י היועץ המשפטי לממשלה. תנועת אומ"ץ הגישה תלונות נוספות נגד אולמרט, המצביעות לכאורה על מעשי מרמה והונאה ולצערנו, טרם נתקבלה הכרעה לגביהן. אנו מצפים לכך שהיועץ המשפטי ידון בהן לפני שיפרוש מתפקידו ויקבל הכרעה לגביהן. אומ"ץ ממתינה עתה להכרעת הבג"צ בעתירה שהגישה בנושא הטיית המכרז של מכירת בל"ל ביוזמת אולמרט ולעתירה נוספת שהגיש העיתונאי יואב יצחק בפרשת שוחד לכאורה ברכישת ביתו החדש ברחוב כרמיה".
בתגובה למכתב הייתה אלי פנייה מלשכתו של מזוז בבקשה להעביר אליה את רשימת התלונות הפתוחות. הרשימה המתפרסמת להלן כוללת תריסר פרשות שחיתות מבית המדרש לעבריינות מתקדמת של אולמרט. חלקן הוגשו ישירות לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, חלקן האחר הוגשו ישירות כתלונות למשטרה ויתרן פורסמו בספרי 'זעקי ארץ מושחתת' שהועבר לידיעתו של ראש אגף החקירות והמודיעין לשעבר במטה הארצי של המשטרה, ניצב יוחנן דנינו.

א. מערכת יחסיהם העסקית של אומרט וחברו הטוב, שר האוצר לשעבר הגנב אברהם הירשזון, שנרקמה, עפ"י החשד, בכספי  הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) וקופת החולים שלה בתקופה שבה כיהן הירשזון כיו"ר הע"ל. לא בכדי מונה ערב התפטרותו של אולמרט מתפקיד ראש הממשלה אחד מנאמניו עוד מתקופת כהונתו כראש עיריית ירושלים לתפקיד מרכזי בקופת החולים.
ב. הלוואה לא חוקית שנטל בעבר אולמרט מכספי הע"ל לצרכי מימון הבחירות לעיריית ירושלים שלא הוחזרה.
ג. עסקת קרקעות ברמת גן באזור הגול עם כפר אז"ר ובית החולים שיבא שבה טיפל אולמרט בעבר כעורך דין. במרוצת השנים הופשרו הקרקעות לבנייה רוויה, למרות שבמקור תוכננו בתים חד קומתיים. נחשף שלהירשזון יש חלקת קרקע ואילו לגבי בעליה של חברה ואדוזית המחזיקה בכמה חלקות, התעוררו חשדות שונים.
ד. מערכת עסקית סמויה מתמשכת בין עו"ד אולמרט לבין שותפו לשעבר, עורך הדין אורי מסר, שעשוי להיות עד מדינה במשפטו. עפ"י החשד, השניים התחלקו בהכנסות מאחת העסקות, הקשורה בהחלטה של אולמרט ערב פרישתו ממשרד התמ"ת ואחריותו על מינהל מקרקעי ישראל מלהעביר שטחים מנמל חיפה לחברה שייצג עורך הדין מסר .
ה. כספים שהרוויח אולמרט בדרכים עסקיות ועקלקלות הודות לפעילותו הציבורית בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. בין השאר כפה אולמרט על האוליגרך גאידמק להשתמש בשירותיו המשפטיים של עורך הדין מסר למרות שהיו לו כבר פרקליטים.
ו. נסיעות של אולמרט בתקופה שהיה שר התקשורת למשחקי כדורגל בחו"ל על חשבונם של אילי הון שזכו לחוזים שמנים ברשות השידור.
ז. חשד לקבלת כספים במזומן מקבוצת יהלומנים ישראלים במלון בניו-יורק.
ח. חשד שאולמרט לא משלם שכר טירחה מקובל לפרקליטיו כנדרש.
ט. פרויקטים שהוקמו בירושלים בתקופת כהותו כראש העיר המעלים חשד לקבלת טובות הנאה.
י . מכירת ציוריה של של עליזה אולמרט לאישים וגופים שנהנו ממנעמי השלטון.
יא.מתן שכר באמצעות דרגה פיקטיבית לעובד משרד התמ"ת לשעבר, סלומון קרובי, שניסה להחשיד בפלילים את יועצו של מבקר המדינה לשעבר, ניצב בדימוס יעקב בורובוסקי.
יב. איתור שמותיהם של נותני הלוואות לאולמרט.

אומ"ץ תעשה הכל כדי שימוצה הדין עם אולמרט, ותנסה לסכל כל ניסיון מצידו של אולמרט לפגוע בגופי אכיפת החוק.
בימים האחרונים היו כאלה שהצביעו על כך שאולמרט הועמד בשעתו לדין פלילי בפרשת חשבוניות המס הכוזבות של הליכוד ויצא זכאי בדין. מאחר שהיה לי הכבוד המפוקפק להיות מעורב בהגשת כתב האישום נגד אולמרט ואף חתמתי על תצהיר לעתירה שהוגשה ע"י עמותת אמיתי שקדמה לאומ"ץ, אני קובע באורח חד-משמעי כי אולמרט הצליח להערים אז על שלטון החוק, בין השאר באמצעות קניית אחד העדים שעדותם הייתה מרשיעה אותו ללא ספק. עד היום אני מצר על כך ששמעתי לעצתו של עורך הדין פרופ' דוד ליבאי ולא הגשתי ערעור על הזיכוי שהיה שנוי במחלוקת.
הפעם נעמוד היטב על המשמר ולא נרדם. שור מועד עבריין לא יוכל להשתנות וימשיך לנגוח ולהתל בשלטון החוק. אנו מודעים גם לכך שנמר פוליטי מושחת לא יכול להשיל מעליו את חברברותיו גם כשהפך לאיש עסקים פרטי שהרוויח בשבועות האחרונים מיליוני שקלים.
אולמרט היה ונשאר חברם האישי של מרבית מאילי ההון במדינה. הוא היה מי שהכניס את ההון לתוך השלטון ועתה מצפה לתגמול. תנועת אומ"ץ הציבה לה כמטרה ללוות מקרוב את מערכת קשריו העסקיים ולנסות לזהות את אילי ההון שישכרו את שירותיו. מן הסתם לא כולם יעשו זאת על בסיס חברי. אולי יהיו כאלה שיחזירו תמורה בעד מתנה שקיבלו מאולמרט בעבר.
אולמרט הצליח לשטות ברבים מדי ולאחז את עיניהם לאורך זמן. לא עוד. הגיע הזמן שייתן את הדין על כל מעלליו.
 


לראש הדף

לקראת ההתמודדויות הצפויות ליעלון בביצה הפוליטית המצחינה, כדאי שבוגי ירכוש כבר עכשיו בגדי צוללן.
  
כדאי היה אולי להיות זבוב בלשכתו של ראש הממשלה בתל אביב ובדרך זו להאזין לשיחה הנוקבת בארבע עיניים שהתנהלה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין המשנה שלו, משה (בוגי) יעלון, וללמוד על אופייה ולהעריך מחדש את עתידה של המדינה.
בוגי, שהיה בעברו רפתן במשק גרופית בערבה והפעיל לעיתים גם את הדחפור של המשק, החליט לזבל את המערכת הפוליטית המסואבת ולחפור בורות בכנס סגור של המנהיגות היהודית בנוכחות האדמו"ר הקיצוני משה פייגלין, שנוא נפשו של נתניהו שמנע את כניסתו לכנסת. בוגי תמך בכנס בהמשך הבנייה לריבוי טבעי, גם אם לעיתים הריבוי בא שלא בדרך הטבע, עודד את מתיישבי המאחזים החוקיים, עמעם את דעתו על גורלם של המאחזים הלא חוקיים אך לא נמנע מלהתריס נגד המערכת המשפטית כפי שעשה בעבר.
ראש הממשלה לא יכול היה להרשות לעצמו לעבור לסדר היום על הפגיעה האישית בו, כמי שעלול להתקפל מול הנשיא האמריקני אובמה בנושא הקפאת הבנייה ביו"ש גם לצרכי גידול טבעי. ביבי לא יכול היה גם להרשות לבוגי לכנות את האליטות ואנשי שלום עכשיו כוירוס בתקופה שבה קיימת רגישות רבה לשפעת החזירים והוא באורח אישי הזמין זריקות חיסון לכלל אזרחי המדינה בעבר, בהווה ובעתיד לדורותיהם.
בנסיבות מסוימות עלולה נזיפה חסויה זו לחרוץ את גורל המדינה לשבט או לחסד. אם למשל ביבי יחליט להעניש את בוגי, השר לעניינים אסטרטגים, ולשחרר אותו מחברותו בקבינט המצומצם הכולל שישה שרים, אז יחסר מאוד מוחו הפורה בעת קבלת הכרעות חשובות.
השאלה שנשאלה אחרי הפגישה, ע"י חוגים שאינם יודעי דבר, הייתה איזה אופי נשאה הפגישה בין ביבי לבין בוגי מאחר שיש חשיבות רבה להשלכותיה לטווח קצר, בינוני וארוך. האם הייתה זו שיחת נזיפה רועמת שנאמרה בקול רם בנוסח: "אני מתרה בך בפעם שלפני הפעם האחרונה ביותר שאם תמשיך לחתור נגד הממשלה ונגדי, לא אתן לך לקרוא את הנאומים שלי כפי שעשיתי ערב נאומי באוניברסיטת בר-אילן"? ואולי הייתה זו סתם נזיפה חרישית שנשאה אופי של שיחת רעים שבה אמר נתניהו ליעלון: "דחילק, בוגי, לא מספיק שבדקת אם יש אנשי תקשורת באולם היית צריך לבקש לסגור את המכשירים הסולולארים כמו בתיאטרון?".
בהקשר לכך ניסו הפרשנים הפוליטיים לדלות פרטים על מהות הנזיפה כדי להסיק האם הייתה זו נזיפה על תנאי מן השפה אל החוץ וחוזר חס וחלילה, או נזיפה שתירשם בתיקו האישי של בוגי המלווה אותו קרוב 60 שנה מאז יום הולדתו. מומחים אחרים מנסים לברר מה הייתה שפת הגוף של ביבי באותה שעה וכיצד נעו שפתיו של בוגי.
כך או אחרת, הנזיפה הנוכחית באה זמן קצר אחרי נזיפה קודמת שקיבל בוגי מביבי אחרי שיצא בפומבי נגד הממשל האמריקני, ונזיפה קודמת לקודמת אחרי שהודיע כי הוא מתכוון להצביע נגד הממשלה בעניין הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שהוכנה בבית מדרשו של נתניהו.
כך או אחרת, עובדה היא שבוגי מתחיל לצבור נזיפות צהובות. הקצב גובר והולך מביבי בגלל פליטות הפה שלו, שרובן היו בשלבי תכנון ונפלטו בעיתוי גרוע מבחינתו ומבחינתנו. במקרה שהפליטות ימשכו, קיימת סכנה שבסופו של דבר בוגי יקבל נזיפה אדומה שתביא לסילוקו מהמגרש הממשלתי.
העובדה שלשכתו של בוגי השתהתה בפרסום התנצלותו המצחיקה בעקבות פגישתו עם נתניהו, מלמדת על מאבק איתנים שהתנהל בין מוחו של יעלון שביקש לעמוד על שלו, לבין ישבנו של בוגי שביקש להישאר צמוד לכיסא. הודעתו של בוגי רצופה ערפל קרב, כיאה למי ששימש בעבר מפקד סיירת מטכ"ל אחרי שביבי, ששירת כקצין בדרגת סרן, פרש מהסיירת. בוגי טען בהודעתו כי דברים שאמר בכנס הוצאו כביכול מהקשרם, ולכמה הקשרים צירפו לכאורה ללא רשותו דברים שהוא לא אמר אבל אולי רק רמז.
ההודעה יצרה מבוקה ומבולקה בקרב אזרחי המדינה, שחשים עצמם מבולבלים בגלל חוסר הבנת הנשמע ובשל הסתירה שהולידה הודעתו של בוגי המהווה גם סטירת לחי לבעלי אינטליגנציה לאומית.

השתלמות בסכינאות

עד לרגע העלאתה של רשימה זו לאוויר לא ברור במגרש הפוליטי אם בוגי הינו מגן שמאל, חלוץ מרכזי או קיצוני ימני. כל התפקידים הלללו מתאימים לו. השורה לפני התחתונה היא שאם אומנם יצא בוגי פגוע מהפגישה, הוא יוכל אולי לנצל את חוק מופז לקבץ סביבו את שבעת חברי הכנסת של הליכוד שאינם שרים וסגני שרים, כדי להקים גוף פוליטי ימני חדש. בוגי יתחבר מחדש לעברו הצבאי שנשלל ממנו ע"י נתניהו, שהפר הבטחה לא חגיגית למנותו כשר הביטחון, והם יקימו גוף פוליטי חדש שיקרא בעגה של הפקודה הצבאית "לימין שור".
מי יודע, אולי מהלך זה ידרבן את מופז להתעלם מהחוק הקרוי על שמו ולפעול להקדמת בחירות הפריימריז במפלגת קדימה בניסיון נוסף לסלק את מנהיגת המפלגה, חברת הכנסת ציפי לבני, שהפעם יצליח. אם הדבר יעלה בידו של מופז, אולי הוא יתמודד בבחירות הבאות בראש רשימה שתקרא: "קדימה צעד". מופז הכריז בימים האחרונים פעם נוספת שהוא יהיה ראש הממשלה הבא ולא משנה מי יתמודד מולו בבחירות.
בוגי מצטיין בנקמנות והוא טרח כבר להשתלם בהצלחה בסכינאות פוליטית חדה. בוגי ממתין בפינה למופז מאז שסירב בשנת 2005, כאשר כיהן כשר הביטחון בממשלה בראשותו של שרון, להיענות לבקשתו ולהאריך את תקופת כהונתו כרמטכ"ל בשנה נוספת מעבר לשלוש השנים שבהן מילא תפקיד זה. בוגי ההפכפך התנגד אומנם להסכמי אוסלו, וטען כי עם הערבים לא ניתן יהיה לכרות שלום אמיץ מאחר שכל מטרתם הייתה ונשארה להשמיד את מדינת ישראל, אך בתפקידו כרמטכ"ל פעל לא אחת נגד המתנחלים. כך נהג בוגי הדו פרצופי גם בעניין ההינתקות של מתיישבי גוש קטיף. עמדתו העקרונית של בוגי הייתה אומנם נגד ההינתקות, בנימוק שהחמאס עומד להשתלט על רצועת עזה, אבל לא הייתה לו בעיה מצפונית לפנות את מתיישבי הגוש בתוכנית שנועדה להתבצע בשנה הנוספת אילו רק ניתנה לו.
בוגי לא היה מעולם כוס הקפה של מופז, שהזדרז להודיע לשרון כי הוא מסרב להארכת כהונתו של הרמטכ"ל מאחר שיעלון והוא לא משדרים על גל אחד ומתעמתים ביניהם לעיתים מזומנות. שרון הערמומי נענה מיד לבקשתו של מופז, מאחר שהייתה לו כוונה נסתרת למנות כרמטכ"ל את סגנו, אלוף דן חלוץ, שהיה מקורב לו - בעיקר לבנו עומרי - ששימש אצל אביו כקבלן למינויים פוליטיים ולשיפוצים פליליים. העובדה שחלוץ היה הרמטכ"ל הראשון בתולדות המדינה שבא מחיל האוויר ולא מכוחות היבשה לא הפריעה לשרון ולמופז, אבל שלחה גרורות למלחמת לבנון השנייה.
אחרי המלחמה, כאשר יעלון עשה את צעדיו הראשונים בתחום הפוליטי, הוא לא נמנע מלהאשים את יורשו חלוץ בהשחתתו של צה"ל וראה בהדחתו הבלתי נמנעת צעד בעיתו. חלוץ לא נותר חייב ליעלון, ובספרו החדש חושף את מחדליו ואת אי מוכנות צה"ל למלחמה, בין השאר בגלל קיצוץ דראסטי באימוניהם של חיילי המילואים. לאשמה הזו שותף גם מופז.
חלוץ לא פסל את האפשרות שביום מן הימים ישתלב בחיים הפוליטיים. אם הוא יגשים את שאיפתו אולי יבוא יום לא רחוק שבו יתמודדו ארבעה רמטכל"ים לשעבר: ברק, מופז, יעלון וחלוץ זה נגד זה על תפקיד הקודקוד הממלכתי.
בוגי נהג לנעול נעלים צבאיות גבוהות גם בעת שכיהן כרמטכ"ל. כאשר נשאל לסיבה לכך השיב: "זה נגד נחשים". לקראת ההתמודדויות הצפויות לו בביצה הפוליטית העמוקה המצחינה, כדאי שבוגי ירכוש כבר עכשיו בגדי צוללן.
 


לראש הדף

מטרתה העיקרית של להקה לקקני ברק היא להנציח את שלטונו לדורות עם אופציה לדורות הבאים ולאלה שיבואו אחריהם.

אהוד ברק, הדיקטטור הבלתי נלאה של המפלגה האבודה, לא יכול היה לזכות השבוע לאישור גורף של ועידת מפלגתו הקיקיונית לשינוי החוקה האומללה, אלמלא תמיכתה הקולנית והמאסיבית של להקת שרים לקקנים שישבניהם צמודים לכיסאות לא מוסיקליים. להקה זו הוקמה לפני שלוש שנים אחרי שיו"ר המפלגה לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ, הודח בבושת פנים לפי נוהל היסטורי של מפלגה אוכלת יושבי ראשיה, עפ"י תקנון ארכאי שנקבע ע"י ותיקי מפא"י וזקני ארץ ישראל האובדת. מטרתה העיקרית של להקה זו היא להנציח את שלטונו של ברק לדורות עם אופציה לדורות הבאים ואלה שיבואו אחריהם.

לאף אחד מחברי הלהקה אין מח אנליטי מסוג זה שיש למנהיגם הנצחי אהוד ברק. למסקנה בלתי נמנעת זו ניתן היה להגיע כאשר חברי הלהקה שתקו מול תביעה מגוחכת שהעלה בשעתו ברק, בעת שניהל עם מנהיגת קדימה, ציפי לבני, מו"מ להקמת ממשלה חליפית אחרי התפטרותו של ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט. ברק תבע אז לא פחות ולא יותר מפחות, ולא פחות מיותר ולא פחות מפחות, להתמנות לשר הבכיר ביותר בין השרים הבכירים בממשלה שהיא תרכיב, אם בכלל, ושהבכירות העודפת שלו על הבכירים הלא בכירים ביותר תעוגן במסמך מיוחד. חברי להקת לקקני האבודה התפעלו כל כך מתביעתו האולטימטיבית של ברק, ולא העלו על דעתם השבויה כי הם הפכו חלק בלתי נפרד ממו"מ קואליציוני הזוי ומגוחך. שתיקת הכבשים שלהם איפשרה לתיש ברק להמשיך ולהשתולל.

יושרו של ברק שנוי במחלוקת מאז שנחשפה בשעתו פרשת העברת שדות הגז הרוויים שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית ללא תמורה. ברק קיבל את ההחלטה על דעת עצמו בנסיבות תמוהות ומחשידות בשעה שכיהן כראש הממשלה, מבלי שטרח לבקש את אישורם של חברי הממשלה. גם פרשת העמותות שפעלו בעבר למען בחירתו כראש הממשלה וגייסו כספים ממקורות עלומים, וכנראה גם מפוקפקים, לא תרמה לשמו הלא טוב.

בחודשים האחרונים העבירה תנועת אומ"ץ למבקר המדינה ממצאים חדשים לגבי עסקת הגז שמהם צפו חשדות לביצוע מעשים פליליים, אחרי שהתברר שבחברה של הרשות המפיקה את הגז, שחלקו נמכר לישראל, שותפים בריטיש גז ואיש העסקים היהודי אוסטרי מרטין שלאף, שהשחית בשנים האחרונות כמה אישים מרכזיים במדינה. במקביל חשפנו בפני מבקר המדינה את שמו של אחד התורמים הכבדים לעמותות ברק - מר ריץ, איש עסקים יהודי אמריקני שנמלט לשוויץ לאחר שהוחשד בביצוע עבירות מס בארה"ב. שני אישים ישראלים פעלו אז אצל הנשיא האמריקני ביל קלינטון ערב סיום כהונתו, למען הענקת חנינה לריץ: אהוד ברק ואהוד אולמרט. מסיבות בלתי ברורות מעדיף משרד מבקר המדינה שלא לחקור מחדש את הפרשות הללו, והנהנה העיקרי מכך הוא ברק שמסתובב עם תעודת יושר חסרת תוקף.

ליקוי מאורות

מרבית חברי להקת השרים המעודדים של ברק נגועים בטוהר המידות האישי שלהם ובהם אני מתמקד ברשימה זו. המנצח על המקהלה הוא שר החקלאות, שלום שמחון, חקלאי בעברו שהחליף את חרישת התלמים במושב אבן מנחם בחרישת מזימות יחד עם ברק, המנהיג שהוא סוגד לו ללא גבול ומאמין שהוא המנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל מקדמת דנן.
שמחון הוא פוליטיקאי אופורטוניסט בעל רמה מוסרית ירודה, שמצטיין בנפוטיזם במשרד החקלאות ושלוחותיו ונהנה מסיועם של משת"פים בתנועת המושבים שקשורים לפעולות עלומות, המסייעים לו בגיוס מצביעים במוסדות המפלגה ומתמחים בטשטוש עקבות. שמחון נחלץ בקושי בעור שיניו הנוקשות מהגשת כתב אישום נגדו בעקבות חקירת משטרה בפרשת חשד לקבלת טובות הונאה באמצעות טיסות חינם ואירוח לו ולבני משפחתו במטוסי חברת הטסת המטענים החקלאים "ק. א. ל". חקירת המשטרה נפתחה על יסוד המלצת מבקר המדינה שקיבל תלונה מאומ"ץ בצירוף מסמכים ואישורי טיסה ואירוח בחו"ל של שמחון ואחרים.
בפני אנשי משרד מבקר המדינה שביקשו לאסוף מסמכים נוספים במשרד החקלאות ובחברת הטסת המטענים, נערמו קשיים והוצבו מכשולים מכוונים. אף על-פי כן נמשכה הבדיקה ואחרי שהמבקר בחן את הראיות והממצאים שהיו בידו, קבע בדוח שהגיש ליועץ המשפטי לממשלה שיש חשד לביצוע מעשים פליליים ע"י שר החקלאות וזה הורה על חקירת המשטרה.

נגד שמחון ובני משפחתו נערמו בשנים האחרונות תלונות על פגיעה בכללי המינהל התקין, חשד להשתלטות על קרקע של המדינה ועוד. משום כך צרם לי השבוע להאזין כיצד שמחון מטיף מוסר בראיון רדיופוני לחבר הכנסת איתן כבל, מזכ"ל האבודה לשעבר, הנמנה עם קבוצת המורדים שהתנגדה להצטרפות לממשלת נתניהו. שמחון הזכיר בראיון לכבל כי בעבר שימש כעוזרו של שר הבינוי והשיכון בנימין בן-אליעזר ואחרי שפרש משירות המדינה הקים חברת נדל"ן. הרמז היה ברור אבל שמחון הוא האחרון שהיה צריך להשמיע אותו. על כגון זה צריך לומר לשמחון "טול פרויקטים גדולים מבין עיניך לפני שאתה נוטל דונמים בודדים מבין שיניהם של אחרים".

הסולן של הלהקה שמרבה לזמר בפומבי דברי שבח על ברק ולהצדיק אוטומטית את כל גחמותיו הוא שר התמ"ת פואד בן-אליעזר, שמשמש דוגמה שלילית לשר שהתעשר והסתאב במהלך שירותו הציבורי ועשה היטב לביתו ולחבריו הקרובים. עד היום לא ברור לי מדוע קיים ליקוי מאורות ביחידות המודיעין של גופי אכיפת החוק בשעה שמקישים את המילה "פואד". כנראה שהמחשבים זקוקים לסנכרון דחוף או שמא הפכה המקצוענות של אנשי המודיעין לחובבנית.

פואד מתעקש בימים אלה למנות כמנכ"ל משרדו את עוזרו לשעבר, שרון קדמי, למרות שהוא נעדר כישורי ניהול נדרשים לתפקיד זה. קדמי היה בעבר עיתונאי לענייני אנרגיה ב'דה מרקר' בתקופה שבה כיהן בן-אליעזר כשר התשתיות. פואד חסר העכבות המוסריות מבקש, כנראה, לגמול לו על שירותי כתיבה. אומ"ץ הצליחה בשלב זה לטרפד את המינוי בעקבות פנייתה אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהייתה מלווה בעידודו על עמדתו הנחושה נגד מינוי מנכ"לים לא ראויים למשרדי הממשלה והוא הודה לנו על כך.

לפואד יש גייסות במפלגה; חלקם הגדול במגזר הערבי, שבו נעשו מעשי קסמים בקלפיות בעת ספירת קולות במערכות הבחירות הפנימיות. בהתמודדות האחרונה על ראשות המפלגה שנערכה בין ברק לבין ראש השב"כ לשעבר עמי איילון (שפרש בינתיים מהחיים הפוליטיים), פעל פואד בשירותו של ברק וכל האמצעים הלא כשרים הוכשרו כנראה בידיעת ברק כדי לקדש את המטרה הפסולה. בין השאר התעורר חשד לזיופים סיטוניים בשורה של ישובים ערביים, ולשוחד בחירות בישובים אחרים שפואד הזרים אליהם כספי מדינה במצח נחושה בתפקידיו המיניסטריאליים. תנועת אומ"ץ פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיורה על חקירת משטרה וכך עשה מאוחר יותר איילון. כעבור כמה חודשים קיבלנו הודעה שלא נמצאו ראיות מחשידות נגד פואד.

באומ"ץ יש רשימה ארוכה מדי של תיקי חקירה נגד אישי ציבור שנסגרו במרוצת השנים בגלל היעדר ראיות. בראש הרשימה מופיע אהוד אולמרט. משום מה אני משוכנע שאם היה בוחן את התיקים הללו צוות משפטי מקצועי מיומן, ללא לחץ של זמן, המסקנות היו שונות גם לגבי פואד. על כך הנביא הפסיק לבכות והחל לחייך.

לקקנים מלוקקים

השופר של הלהקה הפועל כצפצפן הוא שר הרווחה יצחק הרצוג המכונה בוז'י, שיש לו חלום להיות מנהיגה של המפלגה האבודה ובקול הסופראן שלו מעניק ללהקה תרומה מוסיקאלית בלתי נדלית. הרצוג כיהן כמזכיר הממשלה בתקופת כהונתו של ברק כראש הממשלה, כפרס על כך שהיה נושא כליו במערכת הבחירות והיה מעורב אישית בגיוס תרומות לא חוקיות. במהלך חקירתו הממושכת במשטרה שמר על זכות השתיקה - התנהגות שאינה מכובדת למשפטן שהוא גם בנו של נשיא המדינה לשעבר, חיים הרצוג.
בוז'י נחלץ יחד עם ברק מהפרשה המבישה הזו והחל לצמוח בדרכו לצמרת המפלגה. בפריימריז להרכבת הרשימה לכנסת הנוכחית זכה במקום הראשון, הרבה בזכות מניפולציות ותרגילים מסריחים, וגם בזכות הופעותיו התכופות מדי בכלי התקשורת כשר הממונה על רשות השידור. הרצוג היה בעבר שר התיירות וסירב בשעתו לוותר על משרד נסיעות ולהחליפו במשרד לענייני רווחה. מה לאדם אמיד מאוד מסוגו שמתגורר בהרצליה עם עוולות חברתיות, בעיות של אוכלוסיות פגועות וחלשות ומפגעים של נכים ופגועים למיניהם. אבל בהדרגה הוא הפך את המשרד לקרש קפיצה פוליטי, הרבה בזכות המוסד לביטוח לאומי בעל המשאבים האדירים שכפוף לו. בתנועת אומ"ץ הצטברו באחרונה כמה עובדות לא מחמיאות על פעולתו של הרצוג בתחום זה וניתן לכך ביטוי פומבי בקרוב.

בלהקת לקקני האבודה חבר גם השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן, שיש לו כוונה מוצהרת להתמודד מול ברק בהתמודדות המוסכמת בחוקה ב-2012 אך סיכוייו קלושים. אולי יאיר לו המזל בהתמודדות בשנת 2024 אחרי שברק יחצה את גיל ה-80.
ברוורמן נחשב כאדם הגון אף שלא עמד בפיתוי של כסא בממשלה, ולמטרה זו הוציא לחופשה עם תשלום כמה מעקרונותיו. קול הטנור שלו מוסיף הרבה ללהקה.

עוד חברה הגונה בלהקה היא השרה ללא תיק אורית נוקד, ששכחה מזמן למה שלחו אותה לכנסת, וספק אם תביא קבלות מישיבתה בממשלה. בכניסתה לממשלה איבדה את האינטגריטי שלה והוכיחה רמה סבירה של צביעות תנועתית, ובגיוס קולות בוועידת המפלגה האבודה למען שינוי התקנון הפגינה אטימות. קולה הנשי של נוקד במקהלה תורם לשרים הלקקנים המלוקקים בשעה שהם שרים: "ברק מלך ישראל חי חי וקיים עוד עשרים שנה".

המשכיל בעת ההיא לא ידום ויפזם ישיר לא ידוע: "ירושלים של סרחון".


לראש הדף

לרוע מזלו, מופז לא הצליח לשכנע אפילו את עצמו שפניו אינן נשואות לממשלה, וכך נכשל גם לגבי המשוכנעים שמסרבים להיות לא משוכנעים.
 
אזרחי ישראל מצפים בדריכות רבה ליום שני הקרוב כדי להיווכח אם "חוק מופז", יאושר סוף סוף בכנסת המתכנסת לישיבת פגרה מיוחדת, ויודעים שהמנהיג הדגול מכמה רבבות שעל שמו נקרא החוק, חבר הכסת שאול מופז, יוכל סוף סוף להירגע ולנפוש בקיץ.
בשבועות האחרונים היו למופז כמה הופעות סטנד אפ מול מצלמות ומיקרופונים ושיחות רקע לא לציטוט, לא לייחוס ולא לדברור עם עיתונאים למיניהם, שבהן קונן על כך שעל לא עוול בכפו וללא כל כוונת זדון מצידו כורכים את שמו הטוב בחוק מבזה ואנטי דמוקרטי. מופז, ששירת בעבר כסגן מפקד סיירת מטכ"ל, הפעיל את כל הרטוריקה המוגבלת שלו כדי לשכנע את המשוכנעים הרבים שאין לו כל כוונה לחבור אל חבריו לסיירת לשעבר, המכהנים כיום כשרים בממשלה: אהוד ברק, בוגי יעלון ונתניהו עצמו. לרוע מזלו, מופז לא הצליח לשכנע אפילו את עצמו שפניו אינן נשואות לממשלה, וכך נכשל גם לגבי המשוכנעים שמסרבים להיות לא משוכנעים.
מופז, העקשן הבלתי נלאה, התחנן והתחנחן באחרונה בקול חנוק מדמעות של תנין קרבי בפני אנשי התקשורת, וביקש שיפעילו את השפעתם על ראש הממשלה נתניהו להשמיט את שמו מהצעת החוק על-מנת שלא לגרום לו נזק הפיך במפלגת קדימה. מופז רוצה שנשכח את המגעים השקטים שהוא ניהל לפני הרכבת הממשלה עם שליחיו של נתניהו והשיחה הלא דיסקרטית והמודלפת שהוא ניהל באחרונה עם ראש הממשלה לצורך התייעצות בענייני אירן, ארץ מולדתו של מופז. בשיחה זו עלתה, כמובן, שאלת פילוג בקדימה כאמצעי נוסף להגברת ההרתעה הישראלית נגד איום הגרעין האירני.
מופז ינסה, בעיתוי שיפתיע את האויב, לכבוש אותה מחדש, אחרי שבהסתערות הקודמת נהדפו לוחמיו ע"י אנשי ציפי לבני שנואת נפשו מאז שגנבה לו, לטענתו, את מפלגת קדימה ולא הועמדה לדין פלילי בשל ביצוע עבירה חמורה זו. מאז הפסדו ללבני על ראשות מפלגת קדימה, ההופכת את המנהיג כמועמד להרכיב ממשלה וכמי שמחליט בלעדית אם להצטרף לממשלה בראשותו של מישהו אחר, מופז סולח ללבני והם מדברים ביניהם בדרך כלל באמצעות כלי התקשורת. בישיבות במליאת הכנסת נראים לבני ומופז כשתי צ'ילבות היושבים בסמיכות צהובים ואפורים זה לזו - היא מפנה לו את הגב והוא מפנה לה את הקרחת. ההופעה המרשימה ביותר של מופז בנושא טעון זה הייתה דווקא במליאת הכנסת, כאשר מופז נשא בפאתוס רב נאום נמרץ שאושר סופית ע"י רעייתו אורית המשמשת יו"ר מועצת המנהלים של המשפחה, בתום סדרת אימונים מפרכת שערכה בחוג המשפחה בביתו בכוכב יאיר. מופז פנה מעל בימת הכנסת אל נתניהו הלחוץ ואמר לו, בין השאר: "אדוני ראש הממשלה, שכחת שישראל הינה מדינה דמוקרטית. אדוני לא חי בקובה ואזרחי ישראל אינם אזרחי צפון קוריאה. הגיע הזמן שתפסיק להתנהג כאחרון העסקנים. אתה מביא לכנסת חוק אנטי דמוקרטי אליו שורבב שמי ע"י גורמים פוליטיים הפוחדים מהצלחתי".
לבני נראתה משועשעת; נהנתה מכל טיל חץ ששיגר מופז לעבר נתניהו, וליקקה את אצבעותיה אחרי שהצליחה לקרקע את מופז שנושף ליד עורפה בכנסת ומחוצה לה ומחכה להזדמנות לנשוך אותו (כעבור יומיים העירה לבני בעת ניחום אבלים בביתו של חבר הכנסת משה גפני מול מצלמה נסתרת: "הנאום הזה שם את מופז בפינה". עכשיו מנסה מופז לפענח את דבריה לפי מילות השיר הלא ידוע: "כשאת אומרת כן, למה את מתכוונת"). לעומת לבני היה נתניהו מופתע בשעה שהאזין לנאומו של מופז בכנסת, מכפיות הטובה שלו ומהבוגדנות שהפכה להיות הסמל הלא מסחרי של מופז, אבל בעיקר מהפרת הסיכומים בעל פה שהיו ביניהם. העליבות הידועה של מופז צברה תאוצה נוספת.

חוק הזיקית

ככל הנראה יתקבל ביום שני הקרוב חוק מופז בכנסת ויהיה מונח כאקדח טעון שנחשף כבר במערכה הראשונה של המחנה הפוליטי הגרוטסקי בבימויו של מופז, והוא עתיד לירות רק במערכה האחרונה של המחזה. בשלב זה, גם אם היה מופז מבקש להשתמש בחוק החדש כדי לפלג את קדימה ולהתמסר לליכוד, אין לו שבעה חברי כנסת מקדימה שיסכימו להתפלג אתו כפי שקובע "חוק מופז". ארבעת חברי הכנסת מקדימה השייכים עדיין למחנה הצבאי של מופז- רוחמה בלילא אברהם, רונית תירוש, זאב בוים ועתניאל שנלר - שותקים באחרונה מחשש להתגרות ולהרגיז את לבני, הממונה על חלוקת תיקים בממשלה אם וכאשר יהיה.
מופז מתכוון לצאת לחופשה. הפעם, לשם שינוי, לא חופשה של ברוגז. החופשה המתוקשרת הקודמת שלו הייתה אחרי הפסדו הצורב ללבני בפריימריז בקדימה, שבעקבותיו הודיע כי הוא יוצא לחופשה ממושכת מהחיים הפוליטיים שאחריה יודיע מה יהיו צעדיו הבאים. לבני תפרה חליפה חדשה וקנתה נעליים אופנתיות. הסביבה הקרובה שלה הודיעה: "ברוך שפטרנו מעונשו של מופז", אבל השמחה הייתה מוקדמת מדי. מופז שכח לקבל רשות מוקדמת מרעייתו לצאת לחופשה, והיא ציוותה עליו לזחול - אחרי יומיים בלבד - אל המתחם של קדימה ולנסות לרצות את המפקדת לבני. זו התפלצה כשראתה אותו חוזר, חסר כבוד אישי, כאילו לא קרה דבר ביניהם.
כדי לנהוג בביזוי מעין זה היה צריך מופז להיות בעל עור של פיל, אבל הוא הסתייע דווקא בתכונותיה של זיקית משודרגת מזן חדש שמחליפה לא רק צבעים אלא גם נאמנויות, עקרונות, אידיאולוגיות וגם חברים. מאחר שמופז גאה במוצאו המסורתי, הוא רשאי בהחלט להודות לאלוהים על שחנן אותו בתכונות ייחודיות אלה.
אחרי שיחזור מחופשתו מתכוון מופז להמשיך את מסע ההתעוררות שהוא עורך לקראת הימים הנוראים בחיים הפוליטיים בסניפי קדימה ברחבי המדינה, כדי לגייס נפשות שיתמכו בו ביום שהוא ייתן את הפקודה הגורלית להסתערות על היעד. המטרה הראשונה של מופז היא להביא לשינוי התקנון של קדימה שנתפר עפ"י מידותיו ואופיו של מייסד המפלגה אריאל שרון, ואומץ ע"י יורשיו, אהוד אולמרט ואחריו ציפי לבני. תקנון קדימה מעניק ליו"ר המפלגה סמכויות בלתי מוגבלות בשורה של תחומים, וגם לגבי שאלת ההצטרפות לממשלה במקרה של אי יכולת להרכיב ממשלה ובעניין בחירת שרים מקדימה בכל אופציה.
בראיון בתוכנית 'פגוש את העיתונות' ששודר בשבוע שעבר בערוץ השני, סימן מופז את המטרה הסופית: "אני מתכוון להתמודד בעתיד מול בנימין נתניהו וגם לנצח אותו". וכשהעירה לו המנחה דנה וייס כי קודם לכן עליו לגבור על מנהיגת המפלגה, ציפי לבני, המועמדת הטבעית להתמודדות מול נתניהו או מועמד אחר של הליכוד, עשה את עצמו החייל האמיץ מופז כמי שלא שמע את השאלה והפגין שביעות רצון עצמית וזחיחות מהתחכום המצחיק שלו.

יש מי שממתין מאחורי הסיבוב

אין ספק, שורשיה של הבוגדנות החדשה של מופז בלבני שנולדה ברגע שהחליט להישאר בקדימה, נולדו בשנת 1998, בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה. מועמדו של נתניהו לתפקיד הרמטכ"ל היה האלוף מתן וילנאי, כיום סגן שר הביטחון, שהמינוי היה כבר כמעט בכיסו, ואלוף שאול מופז קיבל את המינוי כדבר מובן מאליו. שר הביטחון דאז, איציק מרדכי, לא אהב את עצמאותו של וילנאי והיה מעוניין דווקא במופז בעל הכישורים הנחותים משל וילנאי, ונתניהו נכנע, כדרכו. במקום שמופז יגלה נאמנות לחבר לנשק, הוא העדיף להיצמד לחבר לחשק. מן הסתם הבין נתניהו כבר אז שעם מופז אפשר לגנוב חמורים.
מאז אותו תרגיל מסריח וילנאי ומופז אינם מחליפים ביניהם מילה. כאשר שימש מופז שר הביטחון לא היסס לפגוע ברמטכ"ל ששירת תחתיו, בוגי יעלון, כאשר סירב להאריך את תקופת כהונתו. יש לי הרגשה שוילנאי ובוגי ממתינים למופז בפינה שלבני סימנה עבור מופז.
למופז יש בעיה יסודית. הוא עדיין לא הפנים את העובדה שבחיים הפוליטים קשה להנחית פקודות כמו בצבא, ויש להנהיג כללי משחק חדשים. במהלך שירותו הציבורי האזרחי הוכיח מופז חוסר רגישות בסיסי לצורך לשמור על סעיפי החוק ועל כללי המינהל התקין. במהלך שירותו כשר התחבורה עשה מופז כמה צעדים שהוכיחו שהשלטון והמאבקים הפוליטיים השחיתו לכאורה גם אותו.
תנועת אומ"ץ הגישה בעבר ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ולמבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, כמה תלונות על התנהלותו הממלכתית הבעייתית של מופז. בין השאר הצבענו על ההתפקדות ההמונית לקדימה של עובדי גופים כלכליים מסוגם של עובדי שירות הנמלים באמצעות הועדים הגדולים במשק, שנזקקו לשירותיו של משרד התחבורה. המאסות של העובדים הללו הצביעו, כמובן, עבור מופז, ונדף מכך ללא ספק חשד למעורבות בשוחד בחירות. תלונה אחרת שהוגשה נגד מופז נגעה לביצוע מזורז בקצב בלתי מקובל של פרויקטים תחבורתיים בערים מסוימות שבראשן עמדו אנשי קדימה ששלטו במאגרי קולות של בוחרים תושבי הישובים הללו. תלונה נוספת נגעה לכמה מינויים פוליטיים של מקורבים אל מופז ואל קבלני הקולות שלו.
החקירות והבדיקות לא סיבכו את מופז אישית אבל הוא כבר מסומן. בשלב זה אני מציע למופז שלא להתחרות עם לבני על התואר "מיסטר קלין". אם יעשה זאת, צפוי לו הפסד צורב.
 
 


לראש הדף

מצבו של ברק בקואליציה הינו לכאורה הטוב ביותר שהוא יכול היה לצפות לו, אבל ברק צריך להפעיל גם את החושים הפוליטיים הלא מחודדים שלו כדי להיערך לכל התפתחות פוליטית אפשרית - משקיפים פוליטיים מיומנים התחילו כבר את הספירה קדימה תרתי משמע. 

עליבותו המתמשכת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאה השבוע לידי ביטוי נוסף בעקבות כשלון ההצבעה בכנסת בנושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, לא הדירה שינה מעיניו של שר הביטחון אהוד ברק, שבילה עם רעייתו נילי בחופשה פרטית בלונדון.
נתניהו המבוהל צלצל מיד אל ברק, מפקדו לשעבר בסיירת מטכ"ל, ודיווח לו על כך שהשרים וחברי הכנסת ממפלגת העבודה לא טרחו להיות באולם המליאה ולא התכוונו להצביע בעד החוק.
קשה לשכוח שרק לפני זמן קצר החמיא ברק לביבי ולביצועיו כראש הממשלה. בשיחה הטלפונית עם נתניהו היה כבר ברק חסר סבלנות, אולי משום שמיהר למסעדה. הוא נתן לביבי הבטחה חגיגית שבהצבעה שתתקיים השבוע יצביעו כל שרי העבודה ועוד כמה חברי כנסת בעד הצעת החוק. אשרי הלא מאמין. אני חושש שברק שלח ארצה צ'ק ללא כיסוי. העיתוי של חופשת ברק, בעיצומם של דיונים מדיניים בינלאומיים רבי משקל ולפני יציאתה של הכנסת לפגרת הקיץ, עורר הרמת גבות והעפעפיים לישורת של המצח ולסידור התסרוקת. ציניקנים טוענים שברק התקנא, כנראה, ברעייתו לשעבר נאווה שעומדת להינשא בקרוב, והוא החליט להקדים לערוך ירח דבש משלו למען ידעו שגם הוא חוגג ללא הפסקה עם נילי. אין ספק שהמהלך של רב התחבולות ברק בנסיעה הפרטית עם נילי היה מתוחכם, בעל חשיבות אסטרטגית לטווח ארוך ומעיד פעם נוספת על כך שיש לנו על מי לסמוך במשרד הביטחון. עדות לכך היא העובדה שבשעה שהברקים צפו בנחת בהצגה בלונדון, נערכה ליד ביתם המפואר במגדלי אקירוב הפגנה של צעירים שביקשו למחות בפעם המי יודע כמה על הסחבת בהשלמת העסקה לשחרורו של גלעד שליט והפריעו למנוחת שכניהם.
בעבר טען סחבק ברק כי הייתה זו טעות של מי שעומד בראש מפלגה שמניפה דגל חברתי להתגורר במגדלים הללו, אבל מאז הוא הספיק לשכוח את פליטת הפה האומללה שלו. רעייתו נילי לא תוותר על המספרה הסמוכה שלה בכיכר המדינה. מסתבר שלא רק לביבי יש את שרה הלופתת אותו מכל עבר. בממשלתו מצויים חברים לנשק ואחים לצרה.
בהזדמנות לא חגיגית זו, מן הראוי היה להזכיר לנילי ולאהוד שהם עדיין לא העבירו לקופת המדינה סכום של כמה אלפי דולרים רעים שנילי הרוויחה באמצעות חברה שהעניקה שירותי קשרים עם אישים בכירים במדינה, כולל כאלה שיש שיש להם חיבור למערכת הביטחון. בעקבות חשיפת הפרשה הגישה תנועת אומ"ץ תלונה למבקר המדינה שזיהה כאן התנהלות בעייתית החורגת מהמינהל התקין והורה להפסיק את פעילותה של החברה המשפחתית. עוד קבע המבקר שיש להחזיר את הסכומים שהרוויחה החברה השנויה במחלוקת. מאחר שבני הזוג ברק התקשו להיפרד מהדולרים, פנינו אליהם במטרה לעודדם לעשות זאת אבל הם התעלמו מהפנייה ועל כך התרענו בפני מבקר המדינה. מי יודע, אולי הברקים דנו בנושא הזה בחופשתם ואחרי שובם ארצה יגיעו נילי ואהוד למסקנה שיש צורך לסיים את הפרשה הזו שהעידה על כך שחוסר הרגישות המוכר של ברק צבר תאוצה במסגרת המשפחתית. תנועת אומ"ץ לא מתכוונת להניח לנושא הזה. מן הסתם יהיו בקרוב התפתחויות...

הקול הנאלם

מצבו של ברק בקואליציה בראשות נתניהו הינו לכאורה הטוב ביותר שהוא יכול היה לצפות לו. ברק נחשב לבן בריתו של נתניהו ולשר הקרוב ביותר אליו, ופועל גם על תקן של כבאי ראשי לדליקות שמדליק ביבי ביחסי החוץ של ישראל. בהקשר לכך ראוי לציין גם את השליחות המדינית שנתניהו הטיל על ברק כאשר התברר שיש קצר בין נשיא ארה"ב לבינו בנושא הבנייה לצרכי הריבוי הטבעי. האנגלית של ברק אינה משובחת בהשוואה לזו של נתניהו, אבל שפת הגוף של ברק משדרת צפירת ארגעה לעומת צפירות האזעקה החוזרות ונשנות של נתניהו.
אבל ברק צריך להפעיל גם את החושים הפוליטיים הלא מחודדים שלו כדי להיערך לכל התפתחות פוליטית אפשרית. דווקא בימים שבהם נערכה בישראל המכביה הספיק נתניהו לאבד גובה וזכה בשיא ישראלי חדש של כל ראשי הממשלות בעבר כולל הוא עצמו וגם ברק: ראש הממשלה איבד את גורם ההרתעה שלו. אף אחד מחברי הקואליציה, כולל אלה מהליכוד, לא פוחד יותר מביבי. להיפך - יש סימנים לכך שדווקא ביבי פוחד ממה שהם יעוללו לו. נראה לי שגם שרים המאוימים בהרחקה מן הממשלה אם ייצאו נגדה כבר לא סופרים אותו. רק ברק ונתניהו סבורים שהמשבר הינו זמני והמצב הפוליטי הפיך. משקיפים פוליטיים מיומנים התחילו כבר את הספירה קדימה תרתי משמע.
מי זוכר היום את המו"מ הקואליציוני המוזר שניהל בשעתו ברק עם מנהיגת קדימה ציפי לבני שניסתה להקים קואליציה אחרי התפטרותו של המגה-מושחת אהוד אולמרט מראשות הממשלה? ברק זקף אז לזכותו את האולטימטום שהביא להדחתו של אולמרט ואנו זוכרים זאת לו לטובה. אבל במהלך המגעים הקואליציוניים עם לבני נתגלה ברק כעסקן מחליף צבעים שעורר גיחוך כאשר דרש להיות בממשלתה הסגן הבכיר ביותר בין הסגנים הבכירים מבלי שמעליו יכהן סגן בכיר יותר ומבלי שאף שר בממשלה יהיה בכיר. גם דרישה אחרת שלו, שאיש פוליטי יוכל לשמש יו"ר האופוזיציה, נשמעה הזויה. אבל ברק הוא אמן התחבולות ולא קל לעקוב אחר המוח האנליטי שלו. לבני הבינה שאין לה עם מי לגנוב אפילו חמורים והלכה בראש מורם לבחירות באמונה שהיא תהיה ראש הממשלה הבא.
הסקרים שנערכו במערכת הבחירות הצביעו על התרסקותה של מפלגת העבודה. הניסיון הפאתטי להציג את ברק כמנהיג ולא כסחבק לא הועיל. הציבור החליט שהוא לא זה ולא זה, ולא טעה, מאחר שהמציאות מדברת בקול רם בעד עצמה. ברק הפר את התחייבותו הפומבית שלא להצטרף לממשלה וללכת לאופוזיציה לוחמת במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה. נתניהו הבטיח לו הרים, גבעות, אוצרות ושמורות טבע, מפלים ובתי מלון, העיקר שיצטרף לממשלתו. בעיקר קסם לברק תפקיד שר הביטחון שחולק עוד קודם לכן לרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ולאלוף פיקוד הצפון לשעבר יוסי פלד, שניהם כיום שרים ללא תיק שמקבלים דמי אבטלה מהקופה הציבורית המדולדלת בשל ירידה דרסטית בהכנסות המדינה.
ברק לא היה צריך להתאמץ הרבה כדי לשכנע את השרים הוותיקים בממשלתו לזכות בשלל הנדיב שהעניק להם נתניהו, הרבה מעבר לכוחה האלקטוראלי של המפלגה ששליש מחבריה לא הצטרפו לקואליציה.
ברק הוא בעל רמה מוסרית שכבר לא שנויה במחלוקת. הוא הצטרף מזמן כבר לרשימת המנהיגים שהסתאבו. לשלושת שרי העבודה בעלי קופות השרצים - פואד בן-אליעזר, שלום שמחון ויצחק הרצוג - לא הייתה בעיה לגייס את ציבור תומכיהם במוסדות מפלגת העבודה לתמיכה בהצטרפות לממשלה בגלל צו החצי שעה. לשרים הללו לא היה כל קושי לוותר על העקרונות שמעולם לא היו להם, למעול בהבטחה לציבור בוחריהם ולבצע תעלולים לולייניים כדי לנמק את צעדם האופורטוניסטי. גם פרופ' אבישי ברוורמן, שחולם כבר תקופה מממושכת להיות ראש ממשלה, הסתגל מהר לתואר צבוע אחרי שקיבל תפקיד מיניסטריאלי. סגן שר הביטחון מתן וילנאי הינו חסיד/שוטה ותיק של ברק וממשיך להיצמד אליו, ואילו נציגת התנועה הקיבוצית אורית נוקד התמסרה מיד לתפקיד סגניתו של שר התמ"ת פואד בן-אליעזר ושכחה מזמן את הצהרות הנאמנות שלה לאופוזיציה. גם המחיר של קניית העיתונאי לשעבר ומטיף המוסר המיוסר דניאל בן סימון לא היה יקר. במיוחד המדובר הוא בתפקיד של יו"ר סיעה וירטואלית בכנסת שלא מתכנסת ולא מתפקדת.
קולו של ברק נאלם כאשר נתניהו החלש עשה מעשה מחפיר ובלתי נסלח, כאשר נכנע במסגרת המו"מ הקואליציוני ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, והפקיד בידיו - בנוסף לתפקיד שר החוץ - גם את מערכת אכיפת החוק וחלקים ממערך שלטון החוק. נתניהו התעלם מכך שליברמן חשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות ובשיבוש הליכי חקירה, וברק קיבל ממנו כנראה הבטחה סמויה לבצע פעולות מדיניות שליברמן לא יוכל לבצען. סחר סוסים על חשבון שלטון החוק.

חמ"ל הגרילה

מי שניצח על המלאכה והפך למוציא ומביא של הצטרפות מפלגת העבודה לממשלה הוא יו"ר ההסתדרות עופר עיני, עסקן ממולח וחובב חיים מתוקים, שמשתמש בתפקידו בהסתדרות כבולדוזר לביצוע חפירות שמכשירות את הקרקע לרשת את ברק בראשות מפלגת העבודה, במוקדם יותר מאשר במאוחר.
הבעיה של עיני היא איזו מפלגה הוא יירש מברק. ארבעת חברי הכנסת המורדים (אופיר פינס, עמיר פרץ, יולי תמיר ואיתן כבל) התכוונו לפרוש מהמפלגה ולהקים מפלגה סוציאליסטית חדשה אבל לשם כך הם נזקקים לחבר כנסת נוסף. לאמיתו של דבר, יש מורדת נוספת שהייתה יכולה לסייע להם להשלים את המלאכה וזו חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שמתנגדת לפילוג ומעדיפה לכהן כיו"ר ועדת האתיקה של הכנסת (לשבחה יאמר כי היא עמדה בפיתוי ודחתה הצעה של ברק לכהן כשרה בממשלה).
יש גם הערכה אחרת למניעה האמיתיים של חברת הכנסת יחימוביץ. על-פי גרסה זו, שלי היא בת ברית ותיקה של עיני. החשבון שלה הוא אם וכאשר ישתלט עיני על המפלגת האבודה, היא תהיה לידו בתפקיד מנהיגותי מרכזי.
בשלב זה הפעילות של חברת הכנסת יחימוביץ' מקצרת את חייה של ממשלת נתניהו המצויה עדיין בחיתוליה. חברת הכנסת יחימוביץ הקימה באחרונה בלשכת הכנסת חמ"ל שממנו מבוצעות פעולות גרילה בעורפה של הממשלה. השבוע פעל החמ"ל לגיוס חברי כנסת מהקואליציה במטרה שיצביעו נגד הצעת החוק בעניין הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל. השאלה הגדולה היא האם יעלה בימים הקרובים בידי אהוד ברק, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, לפרק את החמ"ל ולמנוע בשבוע הבא מפלה נוספת מנתניהו כאשר תועלה הצעת החוק להצבעה חוזרת בכנסת. אם יהיה כשלון נוסף, ייחשב ברק כחיגר שנחלץ לעזרתו של הפיסח נתניהו ואז אולי ייאמר "אל יתהלל חיגר כפיסח".
 
 


לראש הדף

השאגות של האריה המזוקן בעל עור הפיל יתחילו בעוד שבוע ימים לזעזע את הג'ונגל הפוליטי ולא נוכל להיות אדישים להן.
 
לא צריך להיות בעל אוזניים מוסיקליות כדי להאזין לנהמותיו של הרב אריה דרעי, המתקרב אלינו בזריזות ובקפיצות קרב ומבשר לנו על שובו הקרוב לחיים הפוליטיים הפעילים. השאגות של האריה המזוקן בעל העור של הפיל והלשון של השועל יתחילו בעוד שבוע ימים - בתום שבע שנים מאז שחרורו מהכלא - לזעזע את הג'ונגל הפוליטי, ישמעו למרחקים ולא נוכל להיות אדישים להן.
דרעי בן ה-40 החל את הקריירה הפוליטית המטאורית שלו בגיל צעיר, בהיותו בן 27, והוכיח יכולות מרשימות שקשה לבטלן או להתעלם מהן. הקבלה היקרה ביותר שלו היא הקמתה של תנועת ש"ס ב-1986 והפיכתו של הרב הראשי עובדיה יוסף למנהיגה הרוחני שכינויו הוא מר"ן.
דרעי הוא עסקן משופשף מאד, בעל כושר הנהגה, כריזמטי, מתוחכם, ערמומי, מניפולטיבי ומומחה לתרגילים מסריחים. רק אישים פוליטיים מועטים מהמפלגות השונות משתייכים לליגת העל שלו. הרוב הלא דומם של המנהיגים שלנו שייכים בתחומים הללו לליגה הנמוכה למקומות עבודה; היכולת הביצועית שלהם מוגבלת, שקופה ועלובה.
בימים האחרונים החל דרעי בהכנות מעשיות לקראת הצטרפותו הקרובה למגזר המושחת בשלטון. כיאה לרב מפולפל, הוא אמור לתפוס את מקומו בכותל המזרחי המסואב של השחיתות. תחילה הפיצו מקורביו שמועות שהלכו והתעקשו שאם חברו הקרוב, שר החוץ אביגדור ליברמן, יאלץ לפנות את מקומו בדרכו לכלא כדי לחלוק תא אחד עם שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, יתפוס דרעי את מקומו. עפ"י תסריט זה יכהן דרעי כשר החוץ ויתחזק את מפלגת 'ישראל ביתנו' עד לשחרורו של ליברמן מהכלא ובעת הצורך, גם בתקופה הנוספת שבה ייאלץ לשאת את קלונו ברבים.
אולי כדי להכשיר את לעצמו לתפקיד זה החל בימים אלה דרעי לשפר את ידיעותיו באנגלית בסיוע מורה פרטי. בתקופת ריצוי עונשו בכלא וקלונו מחוץ לגדרות הוא הספיק, כנראה, לשכוח את השפה שבה שוחח בעבר עם הדודה מאמריקה שהעבירה לו, לטענתו, את כספי השוחד שהוא הואשם בקבלתם. אל חשש, דרעי יוכל להסתדר היטב עם חבורת השרים וחברי הכנסת הצייתנים השתקנים שנבחרו אישית ע"י הוועדה המסדרת ליברמן את ליברמן בעירבון לא מוגבל. הם שתקו כשהבחינו באוליגרך בעל קופת השרצים מיכאיל צ'רנוי מסתובב על תקן של אורח הכבוד במטה של מפלגתם במוצאי הבחירות לכנסת, החרישו כאשר ליברמן השתלט על שלטון החוק במדינה, ומילאו את פיהם במים דלוחים כאשר 'ישראל ביתנו' התנכרה להבטחותיה לציבור בוחריה בעניין ברית הזוגיות והנאמנות הכפולה.
דרעי לא שכח לפקוד בימים האחרונים את ביתו של המר"ן, לא רק כדי לקבל ממנו סטירות לחי לשם חיזוק, אלא כדי לזכות בברכתו בדרכו לכיבושה מחדש של ש"ס, אבל גם בלי הברכה הוא יעשה זאת במוקדם יותר מאשר במאוחר. דרעי בעל החושים הפוליטיים המחודדים, יודע היטב שמנהיגה הנוכחי של ש"ס, שר הפנים אלי ישי, יעשה הכל כדי לחסום את דרכו חזרה לצמרת של ש"ס. כאשר רקד השבוע השר לשעבר העבריין דרעי בחתונת בתו של השר לשעבר העבריין שלמה בניזרי, היה זה מחזה פסטורלי לחזות בהם מפזזים ומכרכרים ביחד. מי שהחמיץ את הריקוד של שני העבריינים מקבלי השוחד היה אלי ישי, ששהה אותה שעה בחופשה פרטית בפאריס בעיתוי כנראה לא מקרי. אבל צמרת ש"ס שהגיעה לחתונה גם כדי לעודד את בניזרי, הבינה היטב לאן עלולות לנשוב הרוחות ומי נושף בעורפם. חסרונו של ישי כמעט שלא הורגש באותו מעמד חגיגי, אבל אין לי ספק שישי ינסה להוכיח שהוא אינו קוטל קנים; אבל בש"ס נקבע הכל לפי הנחיות המר"ן הישיש. גם לכלתו של המר"ן יהודית יש השפעה לא קטנה על ההליכים הפוליטיים אבל ספק אם תכנס לעימות חזיתי עם דרעי.
מנהיגת קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני, שכשלה בשעתו בניסיונה להקים ממשלה חליפית לממשלתו של אולמרט אחרי הודעתו על כוונתו להתפטר מכהונתו, האשימה את ש"ס בסחטנות מכספי המדינה וטענה כי אלי ישי כרת ברית סודית עם מנהיג האופוזיציה דאז בנימין נתניהו שהבטיח, תמורת תמיכה בו, לתת עשרות מיליוני שקלים מכספי המדינה כשוחד בחירות. לבני לא הפנימה את העובדה שישי היה מעוניין להקדים את הבחירות במטרה ברורה לנסות להרוויח זמן ולחסום את דרעי. תקופה מסוימת השתעשע ישי בכך שדרעי יכהן כראש עיריית ירושלים ויניח לו לנפשו ואמנם, דרעי ביקש לפני כמה חודשים להתמודד על ראשות העיר בעידודם הגלוי של שני חבריו הקרובים, אהוד אולמרט וחיים רמון, אבל בית המשפט פסק שדרעי לא יוכל להתמודד בתקופת הקלון ולא קיבל את טענותיהם של פרקליטיו בעניין המועד של סיום תקופת הקלון. תנועת אומ"ץ לא עמדה מן הצד והבהירה כי אם יחליט בית המשפט להתיר לדרעי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, בכוונתנו לעתור על כך לבג"צ.

דור שני לסחטנים

מסתבר שלרב הדגול אריה דרעי יש מתנגד נוסף בצמרת ש"ס, שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, שנחשב לכוכב עולה בחסות המר"ן. אטיאס הוזנק לצמרת ש"ס לפני כחצי תריסר שנים ונחשב לאלטרנטיבה לישי. הוא הספיק כבר לכהן כשר התקשורת, והפגין עמדות עצמאיות שלא תמיד ערבו לחיכו של ישי וגם לא היו לרוחו הנכאה. עד כה לא נקט אטיאס בצעד כלשהו שממנו ניתן היה להבין שהוא יוצא, כביכול, נגד שובו של דרעי, אבל אין לדעת מה ילד לילה. כל המזימות בעולם החרדי נרקמות בלילות הארוכים. אני משוכנע שדרעי נוהג כלפיו לפי הכלל הבדוק - חשדהו ואל תכבדהו.
אבל החיים הפוליטיים משמשים מאז ומתמיד חממה לגידול מושחתים, גנבים, צבועים, שקרנים, כפויי טובה ובוגדים למיניהם. כל נבחר ציבור יכול לבחור לעצמו את המגמה המתאימה לו, ואם אפשר, לבחור כמובן בכמה מגמות. ככל הידוע, אטיאס לא השתלם עד כה באורח גלוי באף אחת מהמגמות הללו, אבל אל חשש - הוא עוד צעיר ויש לו זמן ללמוד. אבל השבוע התברר שגם אטיאס הצטרף לחבורת הסחטנים הפוליטיים של ש"ס כאשר הודיע שאם הממשלה לא תעביר למשרד הבינוי והשיכון שהוא עומד בראשו תקציב נוסף בסך 200 מיליון שקלים שהובטח לה בתמורה לאישור הטלת מע"מ על ירקות ופירות, תצביע ש"ס נגד תקציב המדינה. העובדה שבינתיים בוטל המע"מ על הירקות והפירות לא משפיעה על המפלגה החרדית הסחטנית, המתכוונת לנצל את התוספת התקציבית לצרכי האברכים שלה.
אדם נוסף שדרעי צריך לחשוש מפני המוקשים שהוא יטמין לו ללא ספק הוא עורך הדין דוד גלס, יועצו המשפטי של המר"ן שהיה מעורב מאחורי הקלעים בהקמת הקואליציות. גלס היה בעבר חבר קרוב של דרעי ואף התעקש בשעתו שאכיר אותו כמי שקורץ מחומרים של ראשי ממשלות. ואמנם, בעת הפגישה המשולשת התרשמתי מאישיותו אך לשמחתי לא נפלתי בשביו, בדומה לכמה עמיתים למקצוע, אך שמרנו על קשר מקצועי. באותה עת כיהנתי ברוב מצוותי במקביל כיו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב. מדי פעם נהגנו להזמין אישיות פוליטית למועדון העיתונאים בתל אביב. מאחר שלא ידעתי על מעלליו המושחתים, נעניתי לבקשת אחד מעוזריו והזמנתי את דרעי לאחד המפגשים הללו. הרושם שהותיר דרעי היה כביר.
אבל לא לעולם חוסן. בשלב מסוים עבר חתול שחור בין דרעי לבין גלס. אחר כך החליף את החתול נמר חברבורות. מאז הם לא רק צהובים זה לזה אלא אפורים ושחורים. בליסטראות עפו לשני הכיוונים. ניתן להעריך שכל עוד המר"ן מתפקד ושמיעתו סבירה פחות או יותר, יוכל גלס ללחוש לו דברי נאצה נגד דרעי. הבעיה של גלס היא שגם דרעי יודע ללחוש ואפילו לצעוק לאוזנו של המר"ן.
בשלב זה לא ברור כמה מערכות יהיו בסרט על שובו של דרעי לחיים הפוליטיים, שתסריטו כבר הושלם ומונח במוחו הפורה. קרוב לוודאי שבשלב הראשון תיערך לכבוד האריה השואג הילולה המונית של חברי ותומכי ש"ס מסוג אלה שנערכו לכבודו בעבר. אין לי כל ספק שיושמעו מחדש הקריאות "הוא זכאי" "הוא זכאי", ואולי ישירו הפעם גם את השיר "אני חוזר הביתה".
מתי גולן, הפרשן של היומון הכלכלי 'גלובס', התייחס לפני כמה ימים לעניין שובו של דרעי וכתב על כך, בין היתר: "השורה התחתונה היא שאריה דרעי חוזר ולפי כל הסימנים, יש פוליטיקאים שיאפשרו לו זאת, אולי אפילו יקבלו אותו בזרועות פתוחות. אם זה יקרה - יהיה דרעי הפוליטיקאי היחיד שלאחר הרשעתו חזר לחיים הציבוריים, שלא לדבר על שיבה לממשלה ולכנסת. פוליטיקאים מורשעים אחרים, גם מתוך ש"ס, בחרו להיעלם מהשטח. בחיים הציבוריים אין קלון שנמחק או מסתיים. הקלון הקבוע בחוק הוא משפטי. הוא לא שייך לפוליטיקה ולשירות לציבור". אני מוכן לחתום על כל מילה. למרות שאין לי ספק שדרעי יחזור לחיים הפוליטיים ובגדול.
"הלבנתו" של דרעי תהווה, לצערי, תקדים מסוכן ותסמן את הדרך חזרה לאישים פוליטיים מושחתים שסרחו והועמדו לדין פלילי, הורשעו ונדונו לתקופות מאסר מסוגם של הירשזון ובניזרי. גם אלה שיעמדו לדין, ללא ספק, בחודשים הקרובים, שהבולטים בהם הם אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן, יבקשו לנצל אחרי שחרורם מהכלא וסיום תקופת הקלון את תקדים דרעי. שובו הקרוב של דרעי לחיים הפוליטיים טומן בחובו סכנה מוחשית לשלטון החוק.
בשנת 1996 היה דרעי הטבח הראשי של ניסיון נואל להשתלט על שלטון החוק באמצעות מיניו של עורך הדין רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. השותפים למעשה הנבלה היו שר המשפטים צחי הנגבי (שהתמחה במשרדו של בר-און והיה חייב לו), ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט ואיש העסקים דודיק אפל, חברו של דרעי שהשחית פוליטיקאים רבים. המטרה הסודית הייתה לשבץ בתפקיד היועץ אדם משלהם, שיידע לסגור תיקים בעת הצורך. כל המעורבים עברו בתקופה זו או אחרת חקירות של משטרה ו/או רשויות המס, ורצו להבטיח לעצמם עתיד נקי.
ראש הממשלה הכנוע בנימין נתניהו, שכיהן אז בקדנציה הראשונה הכושלת שלו, נתן את ידו למהלך שנקרא "בר-און חברון", בזכות הצבעה גורלית שש"ס התלבטה אם לתמוך בממשלה. גם מנכ"ל משרדו, אביגדור ליברמן, בירך על המהלך. אחרי חשיפת הפרשה נאלץ בר-און להתפטר בתום יומיים לכהונה כיועץ המשפטי. למרות מעשהו המביש הוא טיפס והגיע לתפקיד שר האוצר. רק בנס לא הועמדו לדין ראש הממשלה נתניהו וכמה מהמעורבים, ורק הוגש נגדם דוח ציבורי חריף ע"י אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה שירש את בראון (כיום הוא מכהן כשופט בית המשפט העליון). היחיד שהועמד לדין פלילי בפרשה זו הוא דרעי אך לא נדון למאסר.
למרבה תעתועי הגורל, דווקא בתקופת שובו של דרעי לפולטיקה עומד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לסיים בסוף השנה את תפקידו, ועל הפרק תעמוד בחירת יועץ משפטי חדש לממשלה. אומנם כאחד מלקחי פרשת בר-און הוחלט שהיועץ המשפטי לממשלה יבחר ע"י ועדת איתור ציבורית, אבל מי שמכיר את המציאות מאחורי הקלעים יודע שלשר החוץ אביגדור ליברמן ולפרקליטו לשעבר שר המשפטים יעקב נאמן תהיה השפעה מכרעת על הרכב הוועדה ובעקיפין, על זהות היועץ המשפטי החדש. ליברמן וחברו המגה-מושחת אולמרט רוצים לצלוח בשלום את תקופת מזוז בלי שיוגשו נגדם כתבי אישום, ולצפות שהיועץ החדש יטיב איתם ואולי לא יגיש בכלל נגדם כתבי אישום. אם אומנם כך יתגלגלו פני הדברים, נושא קלונו של דרעי לא יהיה רלוונטי. תנועת אומ"ץ תעשה ככל יכולתה בדרכים ציבוריות ומשפטיות כדי שחלום בלהות זה לא יתממש הלכה למעשה.
 


לראש הדף

התעקשותו של ריבלין נגד מהלכי התחיקה של הממשלה והפגנת השרירים האישית שלו מול נתניהו, הביאה לריבלין עדנה קצרת מועד בלבד אצל האופוזיציה! התקווה שלו שבכך הוא יצבור נקודות למועמדות העתידית שלו לתפקיד נשיא המדינה עלולה להתברר כמקסם שווא שעלול להיגמר בבכי נוסף בסדרה!
 
אין לי כמעט ספק שיו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, הזיל השבוע דמעה כאשר ניסח מכתב התנצלות שהיה מיועד לראש הממשלה בנימין נתניהו. ריבלין ביקש להתנצל על דברים חריפים שאמר נגדו בראיון עיתונאי בגנותו של נתניהו, בעקבות עימות חריף שפרץ ביניהם על-רקע סירובו של יו"ר הכנסת להעלות להצבעה בכנסת כמה הצעות חוק שנועדו להאריך את ימיה של הממשלה ולאפשר לעריקים פוליטיים לחבור לקואליציה.
ריבלין הינו רגשן בלתי נלאה. הבכי הבלתי נשלט שלו הפך מזמן לסמלו המסחרי הפוליטי, וגם כאשר הוא מבקש לעצור את דמעותיו, לרוב הן אינן נשמעות, אולי משום שאינן דמעות של תנין אלא של אדם טוב לב בעל חוט שדרה גמיש.
נתניהו לא שוכח לריבלין את דברי הביקורת החריפים שהוא השמיע נגדו בעקבות נאומו הגיאוגראפי באוניברסיטת בר-אילן, שבו ביקש להגיב על נאומו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שהושמעו באוניברסיטת קהיר. ריבלין, הקיצוני הימני המקפיד להדגיש בעל הראיונות הרדיופוניים שהוא מדבר מירושלים, מחשש שנחשוד בו שהוא שוהה אותה שעה חלילה בתל אביב, כינה את הנאום "שבר אידיאולוגי", והוסיף מאוחר יותר שנתניהו בא מבית טוב אבל לא שב אליו. מן הסתם כעס ריבלין על נתניהו לא רק על תוכן דבריו שסטו ממורשת אביו, אלא על כך שהם לא הודמעו מעל בימת הכנסת ואז הייתה ניתנת הזדמנות ליו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, לנגח את נתניהו למרוח שדבריו כן היו מקובלים עליה.
התעקשותו של ריבלין נגד מהלכי התחיקה של הממשלה והפגנת השרירים האישית שלו מול נתניהו, הביאה לריבלין עדנה קצרת מועד בלבד אצל האופוזיציה. התקווה שלו שבכך הוא יצבור נקודות למועמדות העתידית שלו לתפקיד נשיא המדינה עלולה להתברר כמקסם שווא שעלול להיגמר בבכי נוסף בסדרה.
בסוגריים אני מוכרח לציין שעקשנותו המאוחרת של ריבלין הפתיעה אותי. בעבר היו לנו כמה שיחות על רמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ועל מעשי השחיתות שלו בירושלים עוד לפני שנבחר לראש עיריית ירושלים. אולמרט התעלל דרך קבע בריבלין וחסם את דרכו הפוליטית, והיה לי יסוד להניח שהוא יגמול לו. ביקשתי מריבלין לשתף אתי פעולה בתחום זה והבטחתי לו חיסיון מוחלט. ריבלין דיבר גבוהה, הבטיח לי הרים וגבעות מירושלים, אבל בסופו של דבר ברח מהמערכה כמו עכבר שנולד מההר ולא רק זאת, ריבלין אף החל לחמוק ממני והחניף לאולמרט.

ריבלין לארוחת בוקר

האויבת בנפש ובגוף של ריבלין היא חברת הכנסת דליה איציק חסרת המעצורים ונעדרת הבושה, שנאלצה לעזוב בעל כורחה ובצער גדול את תפקידה, יו"ר הכנסת, המשמש כממלא-מקום נשיא המדינה. המחזיק בתפקיד זה נהנה ממקפצה טובה לקבלת מועמדות לנשיאות אחרי שהנשיא הנוכחי שמעון פרס יפרוש מממשכן נשיאי ישראל. בחודש אפריל 2007 התמודד ריבלין מול פרס בסיבוב ראשון של הצבעה בכנסת על המועמדות לנשיאות. ריבלין קיבל 37 קולות לעומת 56 קולות שקיבל פרס והחליט לפרוש בידיעה שאין לו סיכויים. את אלה שבאו אליו לנחמו ולעודדו קיבל ריבלין כשעיניו דומעות. ריבלין לא רוצה להשלות את עצמו שיקבל את הנשיאות אוטומטית אם חלילה יקרה משהו לפרס. הוא אינו עונד שעון סטופר על ידו ואין לו כוונה לבכות מראש על החשבון. בכך הוא שונה מדליה איציק שהאזינה בקשב רב לצפירותיהם של האמבולנסים ולכיוון נסיעתם.
בראיון עם ריבלין שפורסם בגיליון ערב שבת של מעריב, טען ריבלין בן ה-70 שאינו חושב על הנשיאות, ואין לו ספק שהכנסת הנוכחית לא תבחר בנשיא. פרס עשוי להתמודד בתום תקופת כהונתו בעוד חמש שנים פעם נוספת למרות שיהיה אז בן 92. פרס יהיה כנראה המנהיג הישראלי הראשון שיגיע לקו הגמר של 120 שנות חיים כן ירבו.
איציק, המשמשת כיום יו"ר סיעת קדימה, חפצה להיות נשיאת המדינה בכל מחיר והיא תאכל את ריבלין שלוש ארוחות ביום. הלשכה המפוארת שהיא הכשירה לעצמה בכנסת משמשת מעבדה להכנת תככים ומזימות. איציק הייתה זו שארגנה את החרמת דיוני הכנסת ע"י האופוזיציה כמחאה על כוונת הממשלה להביא לכנסת חוקים שלא היו מקובלים על קדימה. כאשר עמד ריבלין, כאמור, על רגליו הקדמיות ותמך בעמדת האופוזיציה, החמיאה לו איציק במתק שפתיה המלאכותיות. אם ריבלין ייכנע לנתניהו אחרי ההתנצלות ויעלה את הצעות החוק להצבעה בכנסת, תחדש איציק את החרם. ריבלין התמים לא מבין שהוא משמש כיום בן ערובה בידיה של איציק הערמומית ובעת הצורך הוא ישמש שק החבטות שלה.
איתות מוקדםלכך ניתן בעקבות חשיפת מעשי השחיתות האחרונים של דליה איציק, שחלבה את הקופה הציבורית כאשר ערכה שיפוצים בביתה הפרטי, ריהטה חלקית את הבית וקיבלה שירותים ביתיים שונים באורח פרטי ע"י עובדי הכנסת. תנועת אומ"ץ, שהעבירה כבר בעבר למשרד מבקר המדינה חומרים וקטעי מידע שחשפו מעללים שונים של איציק ולצערנו לא הבשילו לדוח, הוסיפה ממצאים מחשידים נוספים בתקווה שמבקר המדינה יחווה את דעתו המלומדה על איציק כאשר אינו מחויב יותר לפגוש את איציק בלשכת יו"ר הכנסת. אומ"ץ לא הסתפקה בכך והגישה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתיחת חקירת משטרה נגד איציק בחשד שעברה עבירה פלילית של הפרת אמונים. במקביל הגשנו נגד איציק תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת בגין התנהגות לא הולמת. מה שמתרחש בימים אלה מאחורי הקלעים מהווה,ללא ספק, נושא לתיאטרון אבסורד. מזוז הודיע השבוע לאומ"ץ כי אין בכוונתו לדון בתלונה עד שמבקר המדינה יסיים את מלאכתו ויגיש את ממצאיו. מבקר המדינה, שאינו מזדרז משום מה, השלים את הדוח אותו העביר בימים האחרונים בשמחה רבה לוועדת האתיקה של הכנת חומרים שקשורים בפעילות הלא תקינה של איציק. מי יודע, אולי המבקר ממתין למסקנותיה של הוועדה הפרלמנטרית.
משום מה יש לי תחושה שאיציק מהלכת אימים על כולם. האיומים שאיציק השמיעה בעבר כלפי אישית ונגד אומ"ץ בהגשת תביעות דיבה לא ירתיעו אותנו ונפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות כדי שהדין ימוצה עם איציק. נעמוד על כך שייקוב הדין את נשיאת המדינה בפועל לשעבר, שמבקשת לחזור למשכן בכל מחיר.
בשבועות האחרונים החלה איציק במסע טיהור עצמי של שמה הלא טוב. בין השאר הסתייעה איציק בשירותיו הבזויים של העיתונאי הלקקן בן כספית ממעריב, שציטט דברי הכפשה של איציק נגד ריבלין. בין השאר רמזה איציק, מבלי שטרחה לפרט, שכאשר נכנסה לתפקיד יו"ר הכנסת גילתה דברים לא תקינים הגובלים בחשד לפלילים שאירעו במשכן בקדנציה הקודמת של ריבלין כיו"ר הכנסת (ריבלין נבחר לתפקיד זה בכנסת ה-16 שהלה לכהן ב-2003). איציק נמנעה מלפרט מסיבות שעוד יחשפו את רכיביה של פצצת הסירחון שהיא הטילה ביורש שלה. לצערי הרב, אף כתב פרלמנטרי לא טרח לבקש מאיציק להרחיב את היריעה. דברים חמורים מסוג אלה אסור שיהיו תלויים ועומדים. ריבלין עצמו הסתפק בהגדרת דבריה של איציק כדברי תועבה. הוא לא תבע ממנה להתנצל ולא הגיש נגדה תביעת לשון הרע ואפילו לא פנה לוועדת האתיקה של הכנסת. אומ"ץ לא מתכוונת לתת לפרשה לעבור חלק. בסופו של דבר מדובר במועמדת לנשיאות שמחשידה בפלילים מועמד לנשיאות.

קרב חתולות

מאבק חריף נוסף נערך בימים אלה בין ריבלין לבין איציק, סביב כוונתו של ריבלין להדיח מתפקידה את היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, שהינה חברתה הקרובה. איציק תתחשבן עם ריבלין בהזדמנות ראשונה. הרקע להדחה הקרובה קשור בהחלטתו של ריבלין לאשר לחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו משה (מוץ) מטלון, נכה צה"ל היושב על כיסא גלגלים, להעסיק נהג פרטי על חשבון הכנסת לצורך מילוי תפקידו. היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, הפנתה את תשומת ליבו של ריבלין לכך שבהחלטה השרירותית שלו זו הוא עוקף את החוק ועובר תקנות הכנסת. למרות שהחלטתה של אלשטיין גובתה ע"י ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' רבאו הבוחנת, בין השאר, סוגיות של הטבות חריגות שמוענקות לחברי הכנסת, מסרב ריבלין לממש את ההנחיה. אומ"ץ מבקשת להעמיד את התנהלותו של ריבלין בנושא רגיש זה לבחינתה המדוקדקת של ועדת האתיקה של הכנסת.
ללא קשר לפרשה הנדונה, אני סבור שאלשטיין הייתה צריכה לעזוב את תפקידה מזמן בגלל השירותים הלא תקינים שהיא העניקה לאיציק, ובגין מעורבותה במינויים לא ראויים בנציבות שירות המדינה. כאשר בדק בשעתו מבקר המדינה פרשה מסוימת של תרומות לא חוקיות שהגיעו למטה הבחירות של פרס במפלגת העבודה, בתיווכה של דליה איציק כאשר כיהנה כשרת התקשורת, פעלה אלשטיין כדי לסייע לה. בהזדמנות אחרת הגיעה אלשטיין למשרדי מבקר המדינה כדי לסייע בעקיפין לאיציק.
את השירותים החמורים ביותר העניקה אלשטיין לאיציק כאשר סייעה לה באמצעות תפירה משפטית גסה בניסיונותיה הנואשים למנוע מנשיא המדינה לשעבר משה קצב להתפטר מיד מתפקידו, ובמקום זאת הוא נותב לתקופת נבצרות. איציק חששה שאם קצב יתפטר, יבחר מיד נשיא חדש ולה לא יהיו סיכויים להיבחר. היא העדיפה, לעומת זאת, תקופת נבצרות של קצב שבה היא תכהן כנשיאת המדינה בפועל ובאורח טבעי תעקור ממשכן הכנסת למשכן נשיאי ישראל. לשם כך היה צורך בקבלת החלטה מתאימה ע"י ועדת הכנסת, שבראשה עמדה אז חברת הכנסת רוחמה אברהם שרמתה המוסרית הירודה אינה שנויה בכלל במחלוקת. יש לכך הסכמה כללית. כך הפכו אלשטיין ואברהם לשתי משת"פיות של איציק בכוונה זדונית לא מוצהרת להפכה לנשיאת המדינה, ורק שמעון פרס הלוזר הנצחי פגע בחברות שלהן וטרף לאיציק את הקלפים ומאז היא רוצה לטרוף אותו.
איציק לא פוסלת אפשרות שממשלת הליכוד לא תאריך ימים, ואז היא תחזור לתפקיד יו"ר הכנסת האהוב עליה ותיכנס מחדש לתקופת המתנה לנשיאות. לשם כך היא זקוקה לאלשטיין ותפעל מאחורי הקלעים למניעת הדחתה.

שוכח את הדרך למטה

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין רגיש מאוד לכל הנאמר ונכתב על ניקיון כפיו וכל אימת שמישהו מטיל בו דופי בתחום זה הוא בוכה. עד היום ריבלין לא השתחרר מהטראומה שאירעה לו בשנת 2001 כאשר הוא נפסל מלכהן כשר המשפטים בגלל חקירה משטרה שהתנהל נגדו בעניין קשריו עם איש העסקים דודיק אפל שהשחית שורה של איישם פוליטיים. ריבלין נאלץ להסתפק בתפקיד שר התקשורת וקרוב לודאי שבלילות הרטיב את הכרים. רק בתום חקירה ממושכת נוקה ריבלין מכל אשמה, אבל מאז יש בליבו כלפי מערכת אכיפת החוק. אירוע זה תרם אולי לעימות שהיה בשעתו לריבלין עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק סביב האקטביזם השיפוטי.
לפני זמן מה פניתי אל ריבלין מטעם אומ"ץ בדרישה שיפעל להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת השחיתות הציבורית, ברוח החלטה שקיבלה הכנסת בתקופתו של ראש הממשלה אריאל שרון. בשלב זה ריבלין לא הגיב. כל הסימנים מעידים שהוא יתחמק מכך. יש לי על מה להסתמך.
בחודש ספטמבר הקרוב עורכת תנועת אומ"ץ את האירוע השנתי שלך חלוקת אות אומ"ץ לאישי ציבור, אנשי משפט, חושפי שחיתויות, אנשי תקשורת שהצטיינו בפעילותם למען טוהר מידות, הוכיחו הגינות אישי ונאבקו למניעת עוולות חברתיות. על מקבלי האות השנה נמנים פרופ' מרדכי קרמניצר, שר החינוך גדעון סער, אנשי התקשורת מיקי רוזנטל, סטלה קורין ליבר, גיא מרוז ואחרים. אומ"ץ פנתה כבר לפני כמה שבועות אל יו"ר הכנסת בתוקף תפקידו הממלכתי, והזמינה אותו להיות אורח כבוד באירוע ולשאת דברים. ריבלין סירב בנימוק סרק סתמי שהוא עסוק, ואף התחמק מלשוחח אתי טלפונית. אין לי ספק שריבלין לא רואה במאבק בשחיתות משימה בעלת אופי אידיאולוגי, ואולי חושש ריבלין מידם הארוכה של כמה אישים פוליטיים מושחתים שלא יצביעו עבורו אם וכאשר יתמודד פעם נוספת על הנשיאות. צר לי על שגם ריבלין מתחמק מלהזדהות עם כוחות האור הנאבקים בשחיתות הציבורי המפלצתית.
לסיום, אין לי אלא להיתלות בדעת גדול ממני; בראיון עם ריבלין במעריב הוא ציטט את העצה שנתן לו אביו המנוח, פרופ' יואל ריבלין, שהתמודד בעצמו בעבר הרחוק על נשיאות המדינה. וכך אמר האב הדגול לבנו: "בעלותך למעלה אל תשכח להגיד שלום לאנשים שתפגוש בדרכך למטה". ריבלין הבן לא מילא את מצוות אביו ושכח לברך אותי לשלום.

לראש הדף

עיתוי פרישתו של רמון מהחיים הפוליטיים אינו מקרי  לא נותרו לו תומכים בעבודה שימליכו אותו לראש ממשלה, חברו הטוב אולמרט סיים אף הוא את תפקידו, ולחברו הטוב והמושחת דרעי ייקח זמן עד שיצליח לסבן את עובדיה יוסף כדי שיחזיר אותו לראשות ש"ס.

אזרחי המדינה שרויים באחרונה במתח רב בהמתנה למוצא פיו מפיק המרגליות והנשיקות של חבר הכנסת חיים רמון לגבי מועד התפטרותו מהכנסת ופרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים וכניסתו לעולם העסקים. רמון קיבל כבר את ההחלטה העקרונית אבל הוא משהה אותה, למגינת ליבם של רבים ורעים, לצורך בירורים אחרונים במפלגת קדימה שמסרבת להיפרד ממנו לצמיתות. מנהיגת המפלגה, חברת הכנסת ציפי לבני, חשה כנראה אי ביטחון פוליטי אם לא יהיה בקרבתה אחד מגדולי התחמנים הפוליטיים, מומחה ממדרגה ראשונה לבישול, טיגון ואפייה של "תרגילים מסריחים" ובעל תואר דוקטור לאי-כבוד בכל מה שקשור לשמירת כמה מסעיפי החוק ועל כללי המינהל התקין.

רמון מקורב מאז ומתמיד לאילי הון ומעולם לא הייתה לו בעיה לחבר אותם לאישי השלטון על כל הסיאוב שמשתמע מכך. אחד מהם, איש העסקים הישראלי הבינלאומי המפוקפק אהרון פרנקל, סיבך את רמון בשעתו כאשר הזמין אותו על חשבונו יחד עם שלושת בכירי העבודה לשעבר שמעון פרס, דליה איציק ופואד בן-אליעזר לאירוח של שחיתות במונקו. בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ שעתרה לבג"צ והגישה נגד הארבעה תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, הוחזרה תמורת האירוח לקופת המדינה.

לבני ניסתה בימים האחרונים לשכנע את רמון ליטול על עצמו את תפקיד יו"ר מועצת קדימה, שיאפשר לו ביום פקודה לעשות קאמבק, אבל הוא עדיין מהסס. אין זו הפעם הראשונה שבה גברת יושרה (שמה הקודם היה קלין) מתעקשת לאמץ אל סביבתה הקרובה את רמון, השנוי במחלוקת ציבורית מאז שהורשע בפלילים בגין מעשה מגונה שעשה בקצינת צה"ל ליד חדר הישיבות של הממשלה בקריה בתל אביב, דקות ספורות לפני שהחל דיון בנושא פתיחת מלחמת לבנון השנייה. למרבה ההפתעה, לא גילתה לבני את הרגישות הדרושה בכל הקשור לחיבור שלה עם רמון, האיש שתקף בחריפות בפומבי את המערכת המשפטית, למרות שהיא כיהנה בעבר כשרת המשפטים וזכתה לאות אומ"ץ בגין הגינותה הפוליטית.

היה זה מביש בשעתו לשמוע שבאחת מישיבות הממשלה נמנע רמון מלהשתלח ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, להלבין את פניו בנוכחות שרי הממשלה ולפגוע בכבוד המשרה. ראש הממשלה הנוכל אהוד אולמרט, שיש לו סיבות טובות לכעוס על מזוז, ספק את כפיו בהנאה גלויה. גם שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, חברו של רמון, לא הסתיר את הנאתו. ציפי לבני שתקה. אם אומנם ייעתר רמון לבקשתה וישאיר בידו עמדה פוליטית, היא עלולה להתחרט על כך כאשר תחוש שמנהיגותה מתערערת והכיסא שלה מתנדנד ותבין באיחור מאיפה זה בא לה.

בימים אלה עושה דרכו חזרה לזירה הפוליטית חברו הטוב של רמון, העבריין הרב אריה דרעי, מנהיג ש"ס לשעבר, איש ממולח וערמומי בעל רקורד של סכינאי פוליטי בעל חגורה שחורה. הפרסום האחרון בתקשורת שעל פיו ממתין לדרעי תיק שר החוץ במקרה שחברו הקרוב ליברמן יתפטר ויעמוד לדין פלילי, אינו בדיוני, ויכול להתרחש במציאות הפוליטית הישראלית.

בתקופה שבה נחשף דרעי כעבריין פלילי היה רמון צמוד אליו, הגן עליו בחירוף נפש ופעל כדי שלא יוחרם ע"י המערכת הפוליטית. דרעי לא קיפח את רמון כאשר שימש כעורך דין פרטי במקביל לחברותו בכנסת, וטרח להביא לו לקוחות חרדים מפוקפקים ששיפרו בצורה משמעותית את מצבו הכלכלי ואיפשרו לו לרכוש וילה ברמת השרון. במקביל רקח דרעי הממולח עם רמון הרבה רקיחות פוליטיות מסריחות והם עלולים בהחלט לחדש את לילותיהם כקדם. הרקיחה הגדולה ביותר הייתה בשנת 1990 כאשר הזרזיר דרעי והעורב רמון חברו אל השועל שמעון פרס, שזכה בצדק לתואר חתרן בלתי נלאה שהוענק לו ע"י יצחק רבין. שלושת הקושרים כיהנו אז כשרים בממשלתו של יצחק שמיר ותכננו מאחורי גבו של רבין, שכיהן אז כשר הביטחון, תרגיל מסריח שנועד להדיח את שמיר ולהמליך את פרס כראש הממשלה. התרגיל נכשל והעבודה נאלצה לפרוש מהממשלה. רמון ודרעי תכננו את המהלכים הבאים שלהם.

הקומבינה הבאה שלהם הייתה ב-1994 כאשר רמון נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות בראש רשימת 'חיים חדשים' שהקימה קואליציה עם ש"ס, וכך החלו גם כספי ההסתדרות לזרום לקופתה השמנה של ש"ס שלא שבעה מכספי קופתה המידלדלת של המדינה.

רמון ייאלץ להמתין זמן מה עד שיעלה בידיו של דרעי לסבן את המר"ן הרב עובדיה יוסף ולזכות מחדש בסטירות הלחי החביבות שלו, שיסמנו את חזרתו של הבן האובד לצמרת ש"ס. יורשו ושנוא נפשו של דרעי, שר הפנים אלי ישי, והכוכב החדש של ש"ס, שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, יעשו הכל כדי שהבכורה לא תיפול מחדש לידיו של דרעי; אבל שניהם קטנים על דרעי בכמה מספרים, ובמוקדם או במאוחר, הוא יגדיל את הפער בינו לבינם ולמר"ן לא יהיה כוח להתנגד.

עיתוי פרישתו של רמון מהחיים הפוליטיים אינו מקרי. רמון הוא אדם מוכשר, בעל כושר מנהיגות, כריזמה ונואם מהמדרגה הראשונה. לאורך השנים הוא ניצל את יכולתו להתחבב על עיתונאים ופרשנים על תקן של סחבק שנולד בשטח הגדול ביפו ופרץ לצמרת הפוליטית במדינה. לא במקרה כמה בולטים, בהם אמנון אברמוביץ, ניסו לסנגר עליו בעת הסתבכותו המבישה בפרשת הנשיקה הצרפתית שהביאה אולי לשיפור יחסי ישראל צרפת. אולי לא במקרה אמר לי באחרונה נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שבעוד שאותו התקשורת צלבה וביקשה למצות איתו את הדין, לרמון היא דווקא הטתה חסד במטרה למנוע את הרשעתו בקלון.

רמון הוא מסוג הפוליטיקאים שקורצו להיות ראש הממשלה. את הגושפנקא לכך הוא קיבל מקבוצת שמיניית המנהיגים הצעירים של מפלגת העבודה שהחלה לפעול בשנות השמונים במטרה לכבוש את הנהגת המפלגה, להשתלט על עמדות כוח ציבוריות ולאחר מכן לנצח בבחירות ולקבל לידיהם את השלטון במדינה. מה שקרה לחברי אותה ה"שמינייה", שכיום חבריה מסוכסכים או מרוחקים זה מזה, מחייב מחקר פוליטי בעל אספקט סוציולוגי.

ספירת המלאי על קצה המזלג מצביעה על התמונה העגומה הבאה:

• חבר הכנסת עמיר פרץ, שנמנה כיום על קבוצת מורדי העבודה שיצאו נגד הצטרפות למשלת נתניהו, נבחר בעבר תפקיד יו"ר ההסתדרות כיורשו של רמון, דרדר את ארגון העובדים, הקים את מפלגת 'עם אחד' אחרי שפרש מהעבודה, הצליח לחזור למפלגת העבודה ביוזמתו של שמעון פרס ובמפתיע, נבחר כיו"ר המפלגה. היה מעורב באי-סדרים כספיים, חלקם נחשפו ע"י תנועת אומ"ץ, אך נחלץ מהגשת כתב אישום. ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מינה אותו כשר הביטחון למרות אי התאמתו לתפקיד, רק כדי לסלול את הדרך לחברו הגנב אברהם הירשזון לכהן כשר האוצר. פרץ היה שותף לאחריות לכשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה.
• אברהם בורג כיהן אומנם כיו"ר הכנסת וכיו"ר הנהלת הסוכנות, אך רמתו המוסרית האישית החלה לבייש את זו של אביו המנוח, ד"ר יוסף בורג, מנהיג המפד"ל ושר נצחי בממשלות ישראל. בורג ג'וניור, בעל מתק שפתיים שניסה לחלוב את הקופה הציבורית בעת פרישתו מהחיים הציבוריים, נתגלה כדו-פרצופי, פרש לעולם העסקים והסתבך בכמה עסקות עם שותפים שהורשעו בפלילים.
• ד"ר יוסי ביילין פרש ממפלגת העבודה, הצטרף למר"צ וזכה להיבחר כיו"ר המפלגה, אך נתגלה כמנהיג כושל ונאלץ פרוש אחרי שבתקופת הנהגתו התכווצה המפלגה. כיום ממשיך ביילין במגעים הבינלאומיים שלו ופועל בחו"ל נגד עמדותיה של הממשלה.
• ניסים זווילי, חסיד אדוק של פרס, כיהן בעבר שגריר ישראל בפריז; לא פרש אומנם איתו לקדימה אך נדחק במפלגה לוליים.
• נואף מאסלחה, מראשי בני המיעוטים במפלגה, כיהן תקופה מסוימת כסגן שר. לאחר מכן ניסה את כוחו בקריירה מוניציפלית וניסה להיבחר לתפקיד יו"ר מועצת כפר קרעה שבו הוא מתגורר אך כשל.
• חבר קיבוץ יפעת, חגי מרום, פרש מהחיים הפוליטיים ופתח משרד פרקליטים. בשלב מאוחר יותר נבחר כגזבר הסוכנות.
• יעל דיין מכהנת כחברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מר"צ. אף היא פרשה ממפלגת העבודה אחרי שהיא לא נבחרה לכנסת.

וכך, אחרי שהשמינייה ששימשה כבסיס כוחו בעבודה התפוגגה, חלום חייו של רמון להיות ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה נגוז. רמון תכנן מפץ פוליטי חדש מסוג המפצים האהובים עליו, בתקווה שהוא יזנק לראש הפירמידה בסיועם של כוחות פוליטיים אחרים; אך התוכנית עלתה על שרטון ורמון מצא עצמו יחד עם שמעון פרס ודליה איציק בקבוצת מייסדי קדימה, בראשות אריאל שרון וקבוצת אישים מרכזיים מהליכוד שפרשו עם שרון. רמון העדיף שלא להצטרף לממשלתו של שרון, וכיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

האירוע המוחי החמור שאירע לשרון הביא לבחירתו של אולמרט, חברו הטוב של רמון, לראשות הממשלה. מעמדו הפוליטי של רמון השתפר לאין ערוך: הוא כיהן כשר המשפטים ונחשב לאחד האישים החזקים במערכת. בעקבות ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, החליט רמון להתפטר מתפקידו כשר המשפטים. החלטתו של רמון שלא לערער על הרשעתו הביאה להרמת גבות. רמון העדיף, משום מה, לבצע 120 שעות של עבודות שירות ולשלם למתלוננת המנושקת סכום של 15 אלף שקלים. לאמיתו של דבר, הוא ביקש להתפטר מהממשלה שבה המשיך לשמש כשר ללא תיק וגם מן הכנסת. היה זה אולמרט שעשה מאמצים בלתי נלאים לשכנע אותו להישאר. אחרי התפטרותו של אולמרט החל שעון הבוץ של רמון לפעול.

לאן מועדות פניו של רמון? אני ספקן לגבי האפשרות שרמון יפתח מחדש משרד פרקליטים. קרוב לוודאי שהוא יחבור לגיסו לשעבר, איש העסקים המתוקשר אפרים קונדה, שידו בכל כולל תיווך בעסקי נדל"ן. רמון הקפיד לבקר במשרדו של קונדה לעיתים קרובות גם כאשר היה שר בממשלה. אפשר לנחש שהשיחות לא נשאו בהכרח אופי משפחתי או פוליטי.

בשעתו חקרה המשטרה את קונדה בחשד לכך שהוא מימן חקירה פרטית ועיקוב נגד המתלוננת על רמון, שבמהלכה נעשו לכאורה עבירות. רמון טען אז שלא ידע כלל על החקירה הפרטית. אומ"ץ פנתה באותה עת למשטרה בבקשה לחקור אם גרסתו של רמון סבירה אך החקירה נתקעה משום מה.

בתקופה שבה כיהן רמון כיו"ר ההסתדרות ואחריה, חגגו כמה מתווכים חרוצים בעת מכירת נכסי הנדל"ן. רשימת החוגגים כללה את שמעון שבס, רוני מאנה ואפרים קונדה. איך לא. כדאי אולי להזכיר שבעידן של רמון התפרקה ההסתדרות מכמה גופים כלכליים שהיו ברשותה, ביניהם קונצרן כור וחברת שיכון ובינוי. חברת שיכון ובינוי, שכללה את שתי החברות ההסתדרותיות המיתולוגיות סולל בונה ושיכון עובדים, נמכרה במחיר מגוחך של 300 מיליון שקלים למיליאדר טד אריסון, בעוד ששווייה הריאלי היה אז למעלה ממיליארד שקלים. העובדה שהאריסון היה אחד התורמים למטה הבחירות של רמון להסתדרות הייתה מקרית בהחלט.

כך או אחרת, אני מוכן להמר על כך שדרעי יגרור את רמון במועד המתאים בחזרה לחיים הפוליטיים. לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות יחבור אליהם חברם העבריין אהוד אולמרט אחרי שייצא מהכלא. אם תקום בעוד כמה שנים ממשלה רחבה, מדוע שלא יצורפו אליה שרים בעלי ניסיון מסוגם של אברהם הירשזון ושלמה בן יזרי. ליברמן יצטרף אף הוא ויתמודד על ראשות הממשלה, ובא לציון גועל נפש.
 
 
 


לראש הדף

בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן.  נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, הנוהג ביתר איפוק כלפי ליברמן הכוחני וחסר המעצורים.  ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל.
 
ספק אם שר החוץ אביגדור ליברמן היה מרוצה מההתנצלות החפוזה של הגרופי שלו, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שאמר לסוכן משטרתי סמוי ספק בצחוק ספק ברצינות: "אתה נראה כמו ערבוש אמיתי". לפי כל הסימנים, ליברמן לא היה חוזר בו מהערה עלובה זו ואולי היה מאמץ אותה ומטיח אותה באחד הדיונים שיהיו בכנסת במוקדם או במאוחר בנושא טעון, לעבר אחד מחברי הכנסת היהודים ממחנה השמאל. לחברי הכנסת הערבים שמורים לליברמן כינוים גזעניים אחרים.
לעומת זאת, מעוררת תמיהה העובדה שסיסמת הבחירות שחרטה מפלגת 'ישראל ביתנו' על דגלה: "אין אזרחות בלי נאמנות", לא עלתה עד כה ברצינות על סדר היום הציבורי. בשלב זה אין עדיין מקום לברך על המוגמר בנושא זה, מאחר שבכל זאת היו כבר כמה יוזמות פרטיזניות בכנסת. אין לי ספק שליברמן ישלוף את הנושא מחדש במלוא עצמתו אם וכאשר תוליד ההסתבכות הפלילית הממושכת שלו כתב אישום, וזאת במטרה לעורר סערה ציבורית שתעלה אותו לכותרות התקשורת ותרחיק אותו מהטורים הפליליים שלה.
בכלל אצל ליברמן הדיקטטור הפוליטי יש עקרון גמיש של "אחד בפה ואחד באצבע" שניתן לשינויים עונתיים, ומחייב את כל חברי הסיעה שנבחרו לרשימה לכנסת בדרך דמוקרטית ע"י ועדה מסדרת בת שני חברים אביגדור וליברמן. הדוגמה הבולטת לכך היא ההצבעה שהייתה בכנסת לפני זמן קצר בנושא: "ברית הזוגיות" ש'ישראל ביתנו' הציבה בראש שמחתה, ובהצבעה בכנסת התנגדה להצעת חוק בעניין רגיש זה. מדוע נהג כך ליברמן? אולי הוא חשש מתוצאות הצבעה בכנסת ואולי יש לו הסכם סמוי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו תמורת בגידתו בציבור בוחריו שהזוגיות שלהם תישאר ללא ברית.
ערב הבחירות האחרונות, כאשר הסקרים החמיאו למפלגתו של ליברמן ומקום ה-20 נחשב על גבול הריאלי, טענו כמה פרשנים פוליטיים שחלום חייו של ליברמן הוא לחזור למשרד ראש הממשלה - הפעם לא כמנכ"ל המשרד אלא כראש הממשלה. ליברמן חותר להיות הקודקוד בכבודו ובעצמו כדי שיוכל לנווט את ספינת מדינת ישראל לחופים שהוא יבחר ולאזרחי המדינה לא תהיה ברירה אלא להתפלל שהספינה לא תעלה חלילה על שרטון.
התנהלותו של ליברמן בתפקידו כשר החוץ מעידה על כך שהוא מנהל מדיניות עצמאית, מצפצף על ראש הממשלה ועושה במדיניות החוץ של המדינה ככל העולה על רוחו. בעת ביקורו השבוע בניו-יורק שיבח אומנם ליברמן את נאומו של נתניהו וטען שהוא תרם להפשרת המחלוקת החריפה עם ארה"ב. שמו של ליברמן לא צוין אומנם בתקשורת כאחד מאלה שקרא את הנאום מראש אבל יש לי יסוד להניח שביבי לא העז לעקוף את ליברמן בסיבוב הימני ולפנות אל כיכר הקונצנזוס, ושיתף אותו בחשאי בעיקרי הנאום.
ליברמן לא התרגש מההמולה סביב הנאום, אולי משום שהעריך שממילא מדיניות ערב, הרשות הפלשתינית והקהילה הערבית שנואת נפשו, ידחו אותו על הסף והכדור יישאר אצלם. עד היום קשה לליברמן לשכוח את העלבון שהנחיל לו נשיא מצרים חוסני מובארק, שסירב לארח אותו יחד עם ראש הממשלה נתניהו אחרי שלשכתו של ליברמן פרסמה ברבים שהינו אורח רצוי במצרים.
דווקא שר הביטחון ברק, שאינו כוס הקפה של ליברמן, היה השבוע למגינת ליבו של ליברמן אורח רצוי במצרים. מתברר שהפצצות שהטילו מטוסי צה"ל בעזה במבצע 'עופרת יצוקה' חלשות יותר מהמילים הבוטות שהשמיע ליברמן כלפי הערבים.
בעת ביקורו של ליברמן השבוע בוושינגטון הוא ניסה לערוך, על דעת עצמו, שיפוצים בנאומו של נתניהו שגמגם קמעה ודיבר בערפול על התנגדותה של ישראל להפסקת הבנייה בהתנחלויות לצרכי הריבוי הטבעי. ליברמן מתגורר בישוב קדים מעבר לקו הירוק ועובדה זו חייבה אותו לשמש פה לרבבות תושבי יש"ע שנוטים להאמין שביבי לא יחלק את ירושלים אבל חוששים שיחלקו דווקא אותם. בשיחה שניהל ליברמן עם שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון הוא גילה נחישות גדולה יותר מבשעה שהכריז מול כלי התקשורת: " אנחנו לא מתכוונים לשנות את המצב הדמוגרפי ביהודה ושומרון ולבנות ישובים חדשים אבל אנחנו לא מתכוונים לחנוק את האנשים שלנו". כנראה שדבריו של ליברמן הבהילו את קלינטון, שהחליקה כעבור יום ושברה את ידה. מן הסתם יש כבר כאלה בתוכנו שרואים זאת כאות אזהרה משמיים.
הממשל האמריקני מתחיל כנראה להפנים את העובדה שליברמן עלול לטרפד יוזמות שלום פומביות ולסכל סיכומים סמויים בין שתי המדינות. עם ביבי יוכל נשיא ארה"ב אובמה לסכם באנגלית משובחת; עם ליברמן הדובר אנגלית תקנית עם "ר- גרונית" מודגשת קשה יהיה לגנוב סוסים גזעיים. לכל היותר אולי חמורים עזובים.

הלשונות הטובות שותקות

ליברמן הוכיח שהוא מנהל את מדיניות החוץ של ישראל לא רק עפ"י הבנתו המדינית וקריאת המפה הבינלאומית, אלא הוא השכיל לכאורה לשלב במהלכיו שיקולים שלכאורה נראים זרים. נסיעתו האחרונה לרוסיה לפגישות עם ראשי הקרמלין נועדה לטפח את מערכת קשרים בין שתי המדינות ולאותת לארה"ב שיש לישראל אופציה נוספת. באותה הזדמנות ביקש ליברמן לשכנע את הנשיא הרוסי שיירתם נגד מכירת רכיבי אטום לאירן ומטוסי תקיפה לסוריה. ליברמן לא הסתפק בכך, כאשר בחר לבקר גם לקפוץ למינסק בירתה של בלארוס ולהיוועד עם חברו הוותיק, הנשיא אלכסנדר לוקשרנו, שנחשב לאחרון הדיקטטורים באירופה, האיש שהצליח לדכא את מפלגות האופוזיציה. בעבר הרחוק היו לליברמן עסקים בכמה ממדיניות חבר העמים ובהן בלארוס.
הגיעה אולי השעה שגם מי שלא השכיל להבין, יתחיל להפנים את נטייתו העצמאית. גם החלטתו האחרונה של ליברמן לפרוץ לעבר מדינות אפריקה ולערוך בהן סיור, שנויה בשלב זה במחלוקת. הלשונות הרעות טוענות שליברמן היה מעורב בעבר בעסקים גם ביבשת אפריקה. הלשונות הטובות שותקות. אולי יתבררו במוקדם או מאוחר מניעיו לגבי אפריקה
לוח הנסיעות של ליברמן היה מאז ומתמיד עמוס ומסתורי. בין אם היה שר, חבר כנסת או איש עסקים. כך היה בעת נסיעתו המוצהרת לחופשה בחבר העמים בעיצומה של הרכבת הממשלה הנוכחית בעיתוי בעייתי. הייתה זו, ללא ספק, תופעה חריגה ומוזרה לכל הדעות הפוליטיות. מי שסבר לתומו שליברמן ביקר רק בארץ מולדתו מולדוביה ובבלארוס טעה. ליברמן נצפה אז על-ידי באקראי באולם הנוסעים של נתב"ג כמי שיורד מטיסה של חברת "אוסטריה-אירליין" שבאה מוינה. מי יודע, אולי נפגש ליברמן בוינה עם שותפו לשעבר לעסקים, איל ההון והבנקאי היהודי אוסטרי מרטין שלאף, שקשריו הסמויים עם ליברמן נחקרים במשטרה מזה שנים. שלאף הוא האיש שהשחית שורה של אישים פוליטיים מרכזיים בישראל ששוחרים מדי פעם לפתחו בוינה כדי להשתתף בשמחותיו או על-מנת לזכות מחסדיו הפיננסיים וליהנות מנדיבות ליבו. מאז שנחשפה בשעתו ע"י המשטרה מערכת קשריו הכספית עם משפחת שרון הקפיד שלאף שלא לבקר בארץ.
שני אלה ששומרים על האינטרסים שלו הם נציגו, שמעון שבס, אדם מושחת ששימש בעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של יצחק רבין והוליך אותו שולל מאחורי גבו, ופרקליטו, עורך הדין דובי ויסגלס, שנהג בניגוד אינטרסים חמור כאשר שימש כמנהל לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון וטיפל גם בענייני הקזינו של שלאף ביריחו (העובדה שנתניהו זימן אליו בימים האחרונים את ויסגלס לצורך התייעצות בנושאי מדיניים, הדליקה השבוע נורה דומה שמשום מה מסרבת להיכבות).
בהקשר לכך אני מרשה לעצמי לגלות שבספרי 'זעקי ארץ מושחתת' חשפתי עובדה מדהימה: אחרי שנסגר הקזינו ביריחו פנה בנו המושחת של שרון, עומרי, אל גבי אשכנזי (בתקופה שהיה עדיין סגן רמטכ"ל), בדרישה שצה"ל יעניק את הסכמתו הנדרשת לפתיחת קזינו צף של שלאף במימי אילת. תנועת אומ"ץ הגישה למבקר המדינה פנייה לבדוק את הפרשה החמורה זו. עד כה לא פורסמו ממצאי הבדיקה.
באחרונה נמסר שלחשדות נגד ליברמן שנחקרים עדיין ע"י המשטרה, נוספה עבירה נוספת של חשד לשיבוש הליכי חקירה. מי יודע, יתכן שלעבירה חמורה זו יש לא רק ידיים ורגליים אלא גם אזניים, שיניים ואברי גוף נוספים. נראה לי שליברמן לא מתרגש במיוחד מהסתעפות החקירה המשטרתית. עובדה הצועקת בעד עצמה: ליברמן לא היסס מלמנות כמנהל לשכתו במשרד החוץ את שרון שלום, שנעצר בשעתו ע"י המשטרה בחשד שעסק בפתיחת חברות קש בחו"ל לצרכי הלבנת כספים.
ליברמן, אדם זהיר מטבעו, הגביר באחרונה את הערפול סביבו. לא אתפלא אם במוקדם או במאוחר ינסה ליברמן לסייע בדרך זו או אחרת לאינטרסים שונים של שלאף בארץ, כמו למשל בענייני הגז שמספקת חברת בריטיש גז לישראל באמצעות חברה שבה שותפים גם שלאף והרשות הפלשתינית. אולי לא במקרה דרש ליברמן מנתניהו למסור את משרד התשתיות החולש, בין השאר, על ענייני הגז לידיה של ישראל ביתנו. אני סומך אומנם על יושרו של השר ד"ר עוזי לנדאו שקיבל בשעתו את אות אומ"ץ בזכות הגינותו. השאלה היא אם יעלה בידו לעמוד מול דרסנותו של ליברמן שעלול גם לפעול מאחורי גבו בלי להניד עפעף.
תנועת אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד ולגלות פאסיביות בתחום זה. האצבעות שלנו מצויות כבר על הדופק. בשעתו העברנו למבקר המדינה מסמכים המעוררים תהיות לגבי הסיבות שגרמו לכך שאהוד ברק, בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה, הורה להעביר ללא החלטת ממשלה את שדות הגז שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. למגינת ליבנו הבדיקה לא הניבה דוח חריף כמצופה.

שתולים של פורענות

בכל הדרמות שהולכות ונרקמות בממשלה ספק אם נתניהו יכנס לעימות חזיתי עם ליברמן, שומר הברים לשעבר שהוא מינה לפני שני תריסר שנים כעוזרו בליכוד ולאחר מכן קידם אותו במעלה ההר הפוליטי. נתניהו הוא בן אצולה תרבותי, מאופק יתר על המידה. עצמתו משתקפת בעיקר בדבריו. ביבי מעולם לא היה "קילר" מסוגם של שרון ואולמרט, שני רבי מושחתים ללא תקנה. ליברמן הוא אדם כוחני וחסר מעצורים, שאין לו בעיה לעלות על בריקאדות ולערוף ראשים פוליטיים. העדינות שהוא כפה על עצמו מאז שנתמנה כשר החוץ הינה מלאכותית וסינטטית. ליברמן מכיר היטב את חולשותיו של נתניהו מתקופת עבודתם הציבורית המשותפת ויודע איך ומתי ללחוץ וגם לקבל. זו הסיבה שליברמן הצליח לכפות על ראש הממשלה את ההשתלטות העוינת שלו על שלטון החוק. ליברמן עשה זאת באמצעות מינוי שר ביטחון פנים מטעמו כאשר מנכ"ל המשרד ואנשי לשכתו של השר נשתלו על-ידי ליברמן ומוטל עליהם להעניק לו שירותים שונים ואולי גם לדווח לו את כל המידע הרלוונטי הדרוש לו. מן הסתם יש לליברמן הערמומי ציפיות סמויות נוספות.
ליברמן, החשוד הנצחי, הפגין נוכחות בטקס חילופי השרים שבו נכחו קציני החקירות הבכירים ביותר: בניגוד לעבר הלא רחוק שבו תקף ליברמן את חוקרי המשטרה ללא הרף וטען שהם מושחתים והוא ישר יותר מהם הוא החליף את הדיסקט אחרי האירוע וטען בלשון דיפלומטית של שר חוץ שחוקריו הם "דווקא חבר'ה נחמדים". במחשבה שנייה אפשר היה לתהות בשעתו מדוע לא נכח בטקס חילופי שרי ביטחון הפנים גם האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שכיכב בליל הבחירות במטה של ליברמן. צ'רנוי עומד בימים אלה לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת רכישה לא חוקית של מניות בזק באמצעות איש העסקים הישראלי גד זאבי. במהלך חקירותיו של ליברמן עלה שמו של צ'רנוי כמה פעמים כחשוד בכך שמימן עסקות בינלאומיות שונות של ליברמן, הזרים כספים לחשבונותיו הסודיים בקפריסין ועוד. חלק מהמסמכים ששופכים חושך על מערכת הקשרים של ליברמן וצ'רנוי הועברו למבקר המדינה ולמשטרה ע"י דוד איידלמן, ששימש עוזרו של חבר הכנסת מיכאל נודלמן. מסכמים אלה נשכחו באקראי במשרד ע"י ליברמן. על פעילות מבורכת זו יזכה השנה איידלמן באות אומ"ץ במשבצת של חושפי מעשי שחיתות.
ליברמן לא הסתפק בהשתלטות על המשרד לביטחון פנים וכפה על נתניהו להאריך את תקופת כהונתו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שזוהה כאויבו של בית המשפט העליון, התעמת עם מערכת אכיפת החוק והעניק שירותי הגנה בזויים לשני האישים הבכירים העבריינים ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. רק בעקבות לחצים חזקים שהופעלו על נתניהו סוכם שפרידמן יפנה את מקומו לפרופ' יעקב נאמן, לשעבר פרקליטם האישי של ליברמן, אולמרט ונתניהו שנתמנה עפ"י תביעת ליברמן על מכסת שרי הליכוד. נתניהו נכנע לו.
המינוי של נאמן מתחיל להיות בעייתי הן משום שהוא החליט להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, והן משום שלא הדיר את עצמו מלעסוק בענייני ליברמן כאשר לא נמנע מלתקוף את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שטען - מאוחר מדי - כי במדינה מתוקנת ליברמן לא היה מתמנה כשר בממשלה.
ליברמן סומך במקביל על יו"ר ועדת חוקה ומשפט, דוד רותם, שנתמנה לתפקיד עפ"י דרישתו ומייצג אותו גם בוועדה החשובה לבחירת שופטים. אין לי ספק שהתנהלותו הגסה והבזויה של ליברמן במהלכי השתלטות על גופי אכיפת החוק ואולי גם על המערכת המשפטית, תרמה רבות לתוצאות המדאיגות של סקר דעת קהל שקבע בימים אלה כי 86 אחוז מאזרחי המדינה סבורים שהממשלה הנוכחית אינה נאבקת בשחיתות הציבורית. בעקבות זאת זומנה השבוע, עפ"י בקשתו של חבר הכנסת אופיר פינס (חתן אות אומ"ץ), ועדת ביקורת המדינה של הכנסת כדי לדון בממצאים הקשים של הסקר. אומ"ץ הגישה שורה של הצעות המפורטות באתר של התנועה.

הגנן הנאמן

לאורך כל תקופת חקירותיו של ליברמן וגם בימים אלה, לא השמיע ראש הממשלה נתניהו את קולו ולא נתן לציבור הסבר מניח את הדעת מדוע הוא נכנע לליברמן במינוי השרים וועדות הכנסת. השבוע חש, כנראה, נתניהו שהרצפה בוערת מתחת לשולחן הממשלה. הוא הזמין את עצמו ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשמיע באוזניה צפירת הרגעה. אולי הוא חשש שהשופטים העליונים יכנסו למקלט שממנו יצאו אחרי הסתלקותו של פרידמן.
כך או אחרת, ליברמן לא יניח לנתניהו ויעשה הכל כדי להיות מעורב במינויו של היועץ משפטי החדש לממשלה, שלטעמו צריך להיות חסר סמכויות, חסר ניסיון וחסר אומץ לב, וכך יעלה בידו ובידי חברו אהוד אולמרט להיחלץ מעמידה למשפט פלילי.
אם נתניהו ייכנע, חלילה, ולא יפגין זקיפות קומה, עקשנות ובעיקר מנהיגות - הוא יביא במו ידיו על עצמו לקיצה המהיר של תקופת כהונתו כראש ממשלה.
לסיום אני מבקש לצטט משל ערבי ששמעתי בשעתו מפיו של דאוד אל נטור (השופט אליהו נאווי): "כשאתה שותל עץ אתה אוכל מפריו. לעומת זאת, כאשר אתה שותל אדם הוא יאכל אותך". ליברמן נשתל כמפורט לעיל ע"י נתניהו.


לראש הדף

לפחות בינתיים, מסתמן שנתניהו מקבל בלתי מספיק בכל התחומים החשובים  להיכשל פעמיים בראשות הממשלה זו חרפה - לתשומת לבו של ביבי!
 
ביום ראשון הקרוב אמור ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאת באוניברסיטת בר-אילן נאום מדיני שישתלב במדיניות הבינלאומית החדשה שמנהיג נשיא ארה"ב אובמה, ושעשוי להיכנס להיסטוריה כנאום גדול מסוג אלה שמולידים מהלכים מרחיקי לכת בעלי השלכה לדורות. באותה מידה ייתכן שהר הציפיות יוליד נאום עכברי בומבסטי חסר משמעות שירצה את כולם: את הימין, השמאל, המרכז, חברי סיעת הליכוד המתלהמים, בני בגין הזאב, אביגדור ליברמן השועל, אהוד ברק התן ואלי ישי הארנב.
יותר מכל חייב יהיה הנאום לרצות שני בני משפחה שמהם פוחד ביבי פחד חיים: הראשון בהם הוא אביו, פרופ' בן ציון נתניהו הנץ, שאמר בשעתו שבנו ביבי אינו מתאים להיות ראש ממשלה אך חזר בו כעבור שנים בניסיון למזער את הנזק. השנייה היא רעייתו שרה, הנמרה בעלת החברבורות שכל אחת מהן מקפיצה את ביבי לדום. שרה לא חשפה עד כה בפומבי את דעותיה המדיניות, אבל היא לא תניח לביבי לסלוח סתם כך לאובמה על שניהל שיחה טרנסאטלנטית עם בעלה אודות הנאום כשרגליו הרכות מונחות על השולחן.
עושה רושם שביבי פוחד גם מעצמו. ההתייעצויות הרבות שלו עם אישים שונים מכל צבעי הקשת הפוליטית מעידה על חוסר ביטחון עצמי. אחד האישים שהוזמנו אליו הוא עורך הדין דובי ויסגלס, מנהל לשכתו לשעבר של אריאל שרון בעת שזה כיהן כראש ממשלה. ויסגלס הוא יועץ סתרים שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה.
מנהיג אמיתי שרוצה לדבר ישירות אל העם על בימת מוסד אקדמי כשהוא משוחרר מקריאות ביניים של חברי כנסת עוינים, חייב לגלות זקיפות קומה, אומץ לב, נחישות ולא להיות לחיץ כבעבר.
אני רוצה להימנע מלהמר על מה שביבי יאמר בנאומו בדרך זו או אחרת, אבל אין לי ספק שהוא יתמקד בניצחונו הסוחף של נשיא אירן אחמדינג'אד בבחירות שהתקיימו בסוף השבוע. אובמה ניסה לדחות את בעיית האיום האטומי האירני וביבי יעלה מחדש את הנושא על סדר היום העולמי והאזורי. כך או אחרת, דבר אחד ברור מעל לכל ספק - הנאום יקבע את גורלה של ממשלתו לשבט או לחסד. או שתהיה ספירה לאחור של ימיה או שתהיה ספירה קדימה בלי ציפי לבני אבל עם ציפי חוטובלי, בוגרת מועצת החכמים המדומים.

ממוצע שלילי

ביבי מגיע לדוכן הנאומים עם רקורד שלילי לגבי ביצועיו בשורה של תחומים בתקופה הקצרה שבה הוא מכהן כראש הממשלה בפעם השנייה, והציון הממוצע אחרי שקלול הנו, למרבה הצער, שלילי. ביבי, למוד הניסיון המר מהקדנציה הראשונה שלו, שבה הושלך לכלבים ע"י הימין אחרי שחתם עם יאסר עראפת על "הסכם ואיי" וננטש ע"י השמאל מאחר שלא חתם על הסכמים נוספים - החליט לנהוג בקדנציה הנוכחית במשנה זהירות והרכיב ממשלה מאוזנת. בפועל התברר שביבי הקים ממשלה ימנית שהחלה לצעוד בשתי רגלים שמאליות.
נתניהו ביקש להגדיל את מרחב התמרון שלו ע"י שהרכיב לראשונה בתולדות המדינה ממשלה בת 30 שרים ושחילק לשותפיו הטבעיים והלא טבעיים תיקים כבדים בשפע ללא שום פרופורציה למשקלם הסגולי וניסיונם של השרים. במסגרת הפיצויים המאוחרים שנאלץ נתניהו להעניק לשרים נציגי הליכוד בממשלתו, ויתר על תוכניתו להחזיק בתיק האוצר שהופקד בידי נאמנו, יובל שטייניץ, חסר הניסיון מיניסטריאלי ונעדר ידע כלכלי בתקופה הרת אסון למשק הישראלי. תוך זמן קצר איבד נתניהו את ההילה שהייתה לו כקוסם כלכלי בעקבות שורה של טעויות חמורות, מהלכים שגויים ומינויים תמוהים.
זאת ועוד, ההתמסרות המוחלטת של ממשלת נתניהו לגחמותיו ותביעותיו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע להכניס את העבודה לקואליציה, העידה על כך שנתניהו הופך בהדרגה מקטר לקרון. במבחן ראשית כהונתו של נתניהו כראש הממשלה מופיע ציון נכשל בתחום הכלכלי...
ביבי מאמין עדיין שעלה בידו לתקן את השגיאות ולנהל את משרד האוצר בשלט קרוב, אבל שטייניץ הספיק כבר להתאהב בתפקיד רב העצמה והוא עלול לבעוט באדונו במוקדם יותר מאשר במאוחר.
גם מיניו העלוב של סגן השר החרדי יעקב ליצמן כמי שינווט בלעדית את משרד הבריאות עתיר התקציב, החולש על תחום שנוגע לכלל אזרחי המדינה, עלול להחמיר את מצבה של הרפואה הציבורית החולה. תנועת אומ"ץ, המטפלת גם בתחום החברתי, התריעה באזני נתניהו על מינוי כושל זה אבל התעלם מפנייתנו. המציאות העגומה שבה נתקלנו בשבועות האחרונים במהלך טיפולנו השוטף בכמה נושאים שקשורים במשרד הבריאות צועקת בעד עצמה. הסימנים הראשונים מעידים כבר על כך שאזרחי המדינה עוד יאכלו מרור מליצמן, לא רק בפסח אלא בכל ימות השנה, ונתניהו יתקשה להשיב על הקושיות שלהם. הראשונים בתור הם אזרחי אשדוד שליצמן מסרב להקים בית חולים בתחומה בנימוק שהמקום המיועד מלא קברים עתיקים. אם ליצמן היה מתאמץ, היה מגלה כי הרבה מבנים ציבוריים במדינה נבנו על בתי קברות עתיקים.
היה זה מצער השבוע להיווכח ששופטי בג"צ דחו את עתירתה של ההסתדרות הרפואית שקבלה על כך שלמשרד הבריאות נתמנה סגן שר. השופטים מתחו אומנם ביקורת על המינוי, אבל הכשירו את ליצמן שהפך כשר למהדרין אבל המינוי שלו נותר מסריח. במקביל מינה נתניהו חצי תריסר שרים ללא תיק המייחלים לכך שיומן הפגישות שלהם יתמלא, וחילק להם בשפע מאות תקנים על חשבון קופתה המדוללת של המדינה, בתקופה שבה המשבר הכלכלי צמצם במידה ניכרת את היקף גביית המיסים. עד היום אני מתקשה להבין מדוע סילבן, בעלה של ג'ודי ניר מוזס שלום, זקוק ל-80 תקנים חדשים לתיק פיקטיבי לפיתוח אזורי שהוקם בשעתו עבור שמעון פרס ומאז שבק חיים לכל משרד.
סילבן בלע גלולת מרץ נגד בחילה כאשר תביעתו האולטימטיבית לכהן כממלא-מקום ראש הממשלה נדחתה והוא מסתפק רק בתואר: "משנה לראש הממשלה". לא יהיה עליו לעמול קשה כדי להיכנס לסנדליו של חבר הכנסת חיים רמון, קודמו בתפקיד זה בממשלתו המושחתת של אהוד אולמרט. סילבן החל כבר להפעיל את שרירי רגליו כאשר התעמת השבוע בישיבת הממשלה עם שר החוץ אביגדור ליברמן, אחרי שזה חשף נסיעה חשאית שלו לירדן והעריך שהוא מנסה לנגוס בשטח שלו. שטח שנכבש ע"י ליברמן הקרבי לא ישוחרר ע"י סילבן, גם אם שם משפחתו מעיד על כך שהוא שוחר שלום. נניח.
גם מינויו של יולי אדלשטיין כשר הסברה ואחראי על רשות השידור נראה לפי שעה כמהלך מוטעה. ההסברה של ישראל עד כה הינה בדיחה עצובה, והתפטרותו השבוע של יו"ר רשות השידור משה גביש מעידה גם על כשלון ביצוע הרפורמה בדיור הציבורי.

חברים עם הטבות

ציון נכשל מוענק לנתניהו בתחום מערכת קשרי ההון והשלטון, המהווה את אחת הרעות החולות אנוש בממשלות שפעלו במדינה בתריסר השנים האחרונות. העובדה שבעת השבעתה של ממשלת נתניהו השנייה הסבו במקומות כבוד ביציע האורחים של הכנסת המיליארדרים היהודים האמריקנים שלדון אדלסון, רון לאודר וארנון מילצ'ן, השולטים בכלי תקשורת כתובים ואלקטרוניים בישראל, אינה מבשרת טובות ועלולה להיות לרועץ בתחום טוהר המידות במדינה. אין לי ספק ששלישייה זו תבקש לגבות מביבי תמורה בעד האגרה הכספית התקשורתית השמנה שהם שילמו בשנים האחרונות. אחת הדרכים לכך תהיה מעורבות שלהם ביחסי החוץ של ישראל וארה"ב.
אדלסון, חברו הטוב של ביבי, שהינו בעליהם של מרכזי ההימורים הגדולים בעולם, עשוי להיות הנושה הגדול ביותר שלו. אדלסון הימר על ביבי כבר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה שהחלה ב-1996 ומאז הוא לא חדל מלהמר על שלחן הימורים הפוליטי במדינה. ביבי והוא נפגשו בתקופה שבין שתי הקדנציות עשרת פעמים בארץ ובחו"ל, ואין לי ספק שביבי חייב לו יותר מכפי שאנחנו יודעים. בעצם אין להתפלא על כך. ביבי מחזיק בידו תעודה שלילית בתפקודו הקודם כיו"ר האופוזיציה, כאשר מעולם לא יצא נגד תופעת החבירה ההרסנית של ההון לשלטון, ההרסנית לנורמות המוסריות של המדינה. ביבי יכול היה ללמוד השבוע מיו"ר האופוזיציה הנוכחית, חברת הכנסת ציפי לבני, שהפגינה עמידה זקופה ותקפה אתו ישירות מעל בימת הכנסת בלי פחד ובלי חשבון. לא זכור לי מתי עשה זאת ביבי לאולמרט. זו גם אולי הסיבה שביבי נמנע מלמלא את תפקידו, כאשר נמנע מלמתוח ביקורת פומבית על השחיתות הציבורית של ממשלתו של ראש הממשלה לשעבר, רב מג המושחתים אהוד אולמרט, והתעלם מכך שנגד אולמרט הולכים ונערמים כתבי אישום פליליים.
למרבה האירוניה, הרציתי ביום שישי האחרון בנושא מינהל תקין בפני סטודנטים ללימודי תואר שני בחוג לביקורת באוניברסיטת בר-אילן. בפתח דברי הערתי שהייתי מייחל לכך שראש ממשלת ישראל יישא במוסד האקדמי נאום לאזרחי המדינה על חשיבות המאבק בשחיתות הציבורית המפלצתית. אבל זה חזון אחרית הימים; בינתיים השחיתות ממשיכה לחגוג.
כאשר החליטה השבוע ועדת הכספים של הכנסת להקציב סכום שנתי בסך שני מיליון שקלים לצורך השתתפות המדינה במימון משרדיו המפוארים והמרווחים של האזרח אולמרט, ובנוסף לכך להפוך את שתי מזכירותיו המטפלות בעסקיו הפרטיים לעובדות מדינה מן המניין, ניתן היה להסיק כי השחיתות השלטונית הגואה שהגיעה לשיאם בתקופת כהונתם של שרון ואולמרט נמשכת גם בתקופתו של נתניהו. תנועת אומ"ץ לא תעמוד מן הצד ותמתין לכך שתהליך ההסתאבות הבלתי נמנע של השלטון הנוכחי ילך ויחריף. בימים אלה אנחנו נערכים לפעילות מסועפת ומזורזת שהחלה מכורח הנסיבות כבר בתחילת דרכה של הממשלה החדשה.
ציון שלילי נוסף ניתן במבחן לחוסר רגישותו של נתניהו בדבר הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות שבאה לידי ביטוי מוחשי וצורב בעת חלוקת תיקים בממשלתו, כאשר הפקיד בידיו של ליברמן המושחת את תחומי אכיפת החוק ומעורבות פעילה במערכת המשפטית. חוצפתו של ליברמן הגיעה לשיאים חדשים כאשר ביקש, לראשונה בתולדות המדינה, שתיקי המשפטים וביטחון הפנים יופקדו בידי מפלגת 'ישראל ביתנו' ולא כמקובל, בידי מפלגת השלטון. ליברמן הכניס למו"מ תיש בדמותו של שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, אויבה המוצהר של המערכת המשפטית, כאשר תבע את המשך כהונתו.
בסופו של דבר "התפשר" ליברמן. פרידמן נשלח לביתו וחזר לכתוב ב'ידיעות אחרונות' מאמרי שטנה נגד שופטי בית המשפט העליון ונגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שלא סר למרותו בתקופת עבודתם המשותפת במשרד המשפטים. המועמד החדש של ליברמן לתפקיד שר המשפטים היה עורך הדין פרופסור יעקב נאמן, פרקליטו האישי לשעבר וחברו הקרוב וגם פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט. ביבי הסכים מיד למינוי ואפילו על חשבון מכסת הליכוד. נאמן יעץ לו בעבר בעת הסתבכות בעלת אופן פלילי וכיהן אפילו כשר משפטים בממשלתו הראשונה, עד שנאלץ להתפטר אחרי שהוגש נגדו כתב אישום פלילי וצחי הנגבי ירש את מקומו.
ליברמן ואולמרט היו מאז ומתמיד חברים קרובים וללא ספק היה להם הרבה על מה לשוחח, כמי שצברו הון רב במהלך אישי והתעשרו במהלך שירותם הציבורי. השניים יכולים להחליף ביניהם גם חוויות משטרתיות. שניהם נחקרו בעשר השנים האחרונות עשרות פעמים ע"י המשטרה כחשודים בביצוע עבירות פליליות חמורות, תקפו את חוקריהם ופעלו להגביל ככל ניתן את כוחן של רשויות החוק. עכשיו יש לליברמן מטרה משותפת והיא לצלוח בשלום את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ולעשות הכל בכדי שיסיים תפקידו בסוף שנה זו מבלי שיעלה בידו להגיש נגדם כתבי אישום.

בלגן בלשכה

היועץ המשפטי לממשלה החדש יתמנה באורח פורמאלי ע"י ועדת איתור, כפי שנקבע בשעתו, אבל אין ספק שמי שייתן את הטון יהיה שר המשפטים נאמן. אני מקווה רק שהוא לא יוועץ קודם בחירת המועמד הנבחר עם ליברמן ואולמרט. מה שבטוח הוא שנתניהו, שכשל גם במקצוע המנהיגות במבחן לראשית תקופת כהונתו, ישחק תפקיד משני במינויו של היועץ המשפטי לממשלה החדש והוא גם לא יתערב אם תהיה פעילות של נאמן ואחרים בעד פיצול תפקידו.
אם כך יתרחשו פני הדברים, יהיה זה כישלונו השני של נתניהו במינוי יועץ משפטי לממשלה. בקדנציה הראשונה שלו כמעט הסתבך קשות בפלילים, כאשר גילה חוסר אונים מול שר המשפטים שלו צחי הנגבי (שעומד בימים אלה לדין פלילי בגין מינויים פוליטיים), שרקח אז מזימה יחד עם השר המורשע לשעבר אריה דרעי, למנות את מקרובם עורך הדין רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה. הם סמכו על כך שבר-און ידע מתי לסגור תיקים פליליים של אישי ציבור ואילי הון.
מי שהיה שותף פעיל למזימה זו של תפיסת שלטון החוק היה חברם, איל ההון דודי אפל, שנחשד בשיחודם של אישי ציבור בפרשת האי היווני שהבולטים בהם היו אריאל שרון ואהוד אולמרט, שנחלצו מהכלא דווקא בזכותו של היועץ הנוכחי מני מזוז.
בר-און בעל הפה הגדול כיהן כיועץ משפטי יום אחד בלבד. בהדרגה החל לטפס בקריירה הפוליטית והפך לשר האוצר ולאויבו הפוליטי המוצהר של מיטיבו נתניהו. אגב, השבוע גמל נתניהו לבר-און, כאשר חסם את דרכו לחזור ולכהן בוועדה למינוי שופטים כנציגה של קדימה. נתניהו עשה זאת גם כדי לרצות את חוגי הימין ולצרף לוועדה את חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. בכך הפר נתניהו נוהג שעל פיו אחד מחברי הוועדה הינו נציג סיעת האופוזיציה הראשית.
אבל השורה האחרונה המדאיגה מעידה גם היא על כישלונו של ביבי למנוע מליברמן לשלוט בוועדה באמצעות יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, איש אמונו של ליברמן שנתמנה גם כחבר הוועדה וישרת את אדונו כשהוא חבוש לסירוגין בשני כובעיו.
פרט מאלף: קדימה קיבלה בכל זאת פיצוי - בניגוד למקובל ממשיך צחי הנגבי לכהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, אבל יש לכך סיבה סמויה: הנגבי משמש יועץ סמוי של נתניהו ואולי הוא יסייע לו, בבוא הזמן, לצרף לקואליציה כמה מחברי הכנסת של קדימה בראשותו של שאול מופז.
מינויו של יצחק אהרונוביץ', נאמנו של ליברמן, כשר לביטחון פנים הינו בעייתי ביותר נוכח העובדה שליברמן שתל במשרד כמה מנאמניו כדי שישמרו על האינטרסים שלו ואולי יסייעו לו לקבל מידע חסוי על החקירות שמתנהלות נגדו. לפני זמן קצר פנתה אומ"ץ אל השר אהרונוביץ' בדרישה שהוא ומנכ"ל משרדו חגי פלד, ימנעו מלהיות מעורבים במינויים או קידומם בדרגות במשטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה, על-מנת שלא יהיה לחץ או פיתוי על קציני החקירות של ליברמן. לאכזבתנו, הסתפק אהרונוביץ בכך שאישר את קבלת הפנייה שלנו, וכך לא הותיר לנו ברירה אלא לנקוט בדרכים ציבוריות-משפטיות.
ציון נכשל אחרון בשלב זה מוענק לנתניהו בגין הבלאגן שחוגג בלשכתו, שהגיע השבוע לשיאו כאשר עוזי ארד, יו"ר המועצה לביטחון ויועצו המדיני של נתניהו, דרש לערוך בדיקת פוליגרף למזכיר הממשלה צבי האוזר בחשד שהדליף חומר לתקשורת. היחסים הפנימיים בין אנשי הלשכה עלובים. קיימת מערכת של השמצות הדדיות. בין השאר נטען שמנהל הלשכה, נתן אשל, לא מצליח למלא את תפקידו כראוי. איש העסקים רוני מאנה הקדיח את התבשיל כאשר טען שאשל פועל נגדו.
השבוע צירף נתניהו את העיתונאי ניר חפץ כאחראי על מערך ההסברה והדוברות במשרדו, וע"י כך דחק את רגליהם של הדובר הנאמן יוסי לוי ויועץ ההסברה רון ברומר. חפץ צורף מיד לצוות המייעץ לכתיבת הנאום של נתניהו, שבעקבותיו תתעצם הממשלה ותשרוד ואולי גם תפרוץ, או שתמשיך להידרדר לכישלון שני.
מן הראוי לצטט לסיום את אמרתו של קיקרו: "להיכשל פעמיים באותה אבן זו חרפה". כך גם להיכשל פעמיים בראשות הממשלה.
 
 


לראש הדף

שר המשפטים יעקב נאמן צורף לממשלה בזכותו של שר החוץ הבריון ליברמן  המחיר על מינוי זה עוד יתגלה בעתיד.
 
היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ספג השבוע בפומבי בכנס השנתי של עורכי הדין, שנערך בחום הלוהט של אילת, מקלחת של רותחין מפיו של שר המשפטים החדש יעקב נאמן שטען: "לא ראוי שהוא יתבטא בעניין ליברמן כאשר הנושא מונח על שולחנו והחקירות נגד ליברמן נמשכות". יום קודם לכן אזר מזוז אומץ, באיחור רב, ואמר לבאי הכנס שבמדינה מתוקנת לא היה מקום למנות את אביגדור ליברמן כשר בממשלה בגין החשדות הפליליים הכבדים שיש כלפיו. חבל שהשעון המעורר של מזוז לא פעל והוא התעשת באיחור רב לצלצל בפעמוניה של מדינה לא מתוקנת והוא עשה זאת בזמן הפציעות, שבו עלולות לגבור הפציעות שלו עצמו ככל שיתקרב מועד פרישתו מתפקידו בעוד כמה חודשים, וספק אם שר המשפטים נאמן הממונה על משרדו יחבוש את פצעיו. נאמן לא יזיל אפילו דמעות תנין אם מזוז התמים והמאופק לא יספיק להגיש בפרק הזמן שנותר לכהונתו כתב אישום נגד ליברמן הערום, שיעשה הכול כדי לתחמן אותו ולזרות חול בעיניו.
למזוז הייתה הזדמנות פז לחסום את ליברמן כבר לפני למעלה משנתיים כאשר אומ"ץ הגישה לבג"צ עתירה נגד מינויו של ליברמן כשר לעניינים אסטרטגים בממשלתו של אהוד אולמרט. בשל החקירות הפליליות נגדו שהלכו והתעבו, תבענו לפרט בפומבי את מהות החשדות נגד ליברמן. מזוז לא היה סבור אז, בדברי תשובתו לבג"צ, שליברמן לא ראוי לכהן כשר בממשלה כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום ואף ביקש לדחות את בקשתנו בעניין פירוט החשדות. לצערנו נדחתה העתירה.
פניה נוספת של אומ"ץ אל מזוז, מחוץ לכותלי בית המשפט, למנוע מליברמן לכהן כשר לעניינים אסטרטגיים שאמור לעסוק בנושאים בעלי אופי ביטחוני ורגיש ביותר, נדחתה גם היא על ידו בנימוק שליברמן כיהן בעבר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת ראש הממשלה נתניהו ועבר בשעתו סיוג ביטחוני. בהקשר לכך אמר לי השבוע ראש המוסד לשעבר דני יתום שיש פער מהותי בין הסיווג של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לבין שר העוסק בעניינים ביטחוניים ראשונים במעלה.

חצה את הקווים

כך או אחרת, נאמן הפר השבוע הבטחה כתובה שנתן לפני זמן קצר לאומ"ץ באמצעות מנהלת לשכתו, שלא התערב בתפקידו הממלכתי בענייניהם של לקוחותיו לשעבר ששילמו לו שכר טירחה נאה עבור שירותיו המשפטיים או גמלו לו בדרכים אחרות. מיד אחרי מינויו של נאמן כשר המשפטים פנתה אליו אומ"ץ בדרישה שימדר את עצמו מעיסוק כלשהו בענייניהם של אישים פוליטיים מסובכים בפליליים שהוא יעץ להם כפרקליט או ייצג אותם בדרך זו אחרת. בהקשר לכך נקבנו בשמו של ליברמן, שנועץ עמו בשעתו בנושא החקירה המשטרתית הממושכת, ובשמו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנאמן סייע לו לא אחת להיחלץ מהעבריינות הפלילית שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו הציבוריים.
מעולם לא התפעלתי מנועם הליכותיו המלאכותי ומדברי החלקלקות של נאמן שומר המסורת, שהיה ונשאר פרקליט ממולח תאב ממון שלא תמיד פיו וליבו היו מתואמים ביניהם. בשעתו גויס הפרקליט נאמן ע"י חבר הכנסת המנוח אברהם שפירא, איש עתיר נכסים שכונה "מנכ"ל המדינה" בזכות פעילותו המסועפת, כדי למנוע את הופעת ספרי 'הגביר'. בספר זה חשפתי לראשונה את מעשי השחיתות של שפירא ואת מעלליו שיצקו לראשונה תוכן למונח "הון ושלטון". במשך שעה ארוכה עמל באכסדרה של מלון תל אביבי עורך הדין נאמן במתק שפתיו, בסיועם של עורך ידיעות אחרונות דאז דב יודקובסקי ושפירא בכבודו ובעצמו, כדי לשכנע אותי שלא להוציא לאור את הספר. לא נעניתי ללחץ המשולש שהופעל עלי ונאלצתי לצאת למערכה משפטית ממושכת עד שבית המשפט העליון התיר את הוצאתו לאור.
חשיפת מעשי שחיתות פליליים לא עמדה אז בראש דאגותיו של נאמן הפרקליט. לצערי יש סימנים ראשונים לכך שגם כיום, בתפקיד שר המשפטים, אינה מטרידה את מנוחתו. נאמן הצליח באחרונה להפתיע את מקורביו כאשר חצה את הקווים, התמסר לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והלך לפגוש את שופטי בית המשפט העליון והשמיע באוזניהם צפירת הרגעה בימים שבהם שמענו כולנו צפירות אזעקה במסגרת תרגיל מוכנות ביטחוני לאומי. עפ"י אחת הגרסות שרווחו בעקבות המפגש המוזר, נאמן הוכיח בצעדו זה, ולא בפעם הראשונה, שאין לו חוט שדרה של איש ציבור נחוש. לטעמי נאמן זיגזג כדי להרדים את השופטים. זו הסיבה שהתייחסתי בספקנות רבה לדברים שהשמיע באזני נאמן בשיחה טלפונית בינינו שהתנהלה ערב הצטרפותו לממשלה, כאשר אמר לי כי לא ילך בדרכו של קודמו בתפקיד, פרופ' דניאל פרידמן - שנהג כפיל בחנות חרסינה המשפטית - אלא יבצע רפורמות במתינות ובהסכמה הדדית.

מחליש את מערכת המשפט

נראה שפרידמן לא מתכוון לתת מנוח ליורשו, והוא ילווה את פעילותו במאמר שבועי שהוא יפרסם ב'ידיעות אחרונות', כפי שנהג לפני מינויו כשר המשפטים. באחד המאמרים שפרסם בשעתו פרופ' פרידמן, אחרי הכרעת הדין שהרשיעה את חברו הטוב, שר המשפטים לשעבר חבר הכנסת חיים רמון, בהטרדה מינית, הוא לא נמנע מלמתוח ביקורת חריפה על השופטים - דבר המהווה לכאורה עבירה על החוק. זמן קצר לאחר מכן התמנה פרידמן כשר המשפטים. אומ"ץ לא הייתה מוכנה לעבור על כך לסדר היום ופנתה למזוז בדרישה שישקול להגיש נגד פרידמן כתב אישום על מעשהו, אבל מזוז לא זז וספג ללא הרף חבטות משר המשפטים פרידמן.
עתה, אחרי פסק זמן קצר, חידש פרידמן את השתלחותו הכתובה במערכת המשפטית. במאמר הראשון שפרסם פרידמן בגיליון ערב שבת של העיתון תחת הכותרת "מדינה לא מתוקנת" הוא התייחס, איך לא, לדבריו של מזוז על ליברמן וכתב בהקשר לכך, בין היתר: "תפקידה של ממשלה החפצה למשול הוא להבהיר ליועץ המשפטי שלה כי אין הוא רשאי לנהוג בדרך זו, כי אין הוא רשאי למתוח ביקורת באורח חופשי עליה או על שריה וכי במידת הצורך יוסקו מסקנות. אולם השאלה היא אם נוכח עצמת היועץ המשפטי תעז הממשלה לנהוג כפי שממשלה צריכה לנהוג".
בהמשך חזר פרידמן על הצעתו לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לשני בעלי תפקיד שאחד מהם יהיה היועץ המשפטי של הממשלה וילווה את פעולותיה ואילו השני יכהן כתובע הכללי של המדינה. מזוז מתנגד בחריפות לצעד זה, המחליש את היועץ המשפטי לממשלה, וכאשר הינו נושא בשני התפקידים בעת ובעונה אחת, כמוהו שופטים בכירים מכהנים ובדימוס וכן אנשי אקדמיה למיניהם. השאלה המתבקשת היא האם פרידמן התעורר בנושא זה באורח מקרי רק בעקבות דבריו של מזוז נגד ליברמן בכנס עורכי הדין, או שהיא מתוזמנת לקראת פרישתו של מזוז?
הסתבר שגם נאמן השמיע באחרונה, עוד קודם לכן, את דעתו בדבר הצורך הדחוף לפעול לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, וככל הנראה הוא יגביר בשבועות הקרובים את פעילותו בתחום זה. אם המהלך יצלח חרף מחאותיהם של משפטנים בעלי שם ואישים פוליטיים בעלי רגישות לשלטון חוק, עשוי להיבחר יועץ משפטי מסורס שיציל את עורם העברייני של ליברמן ואולמרט, שני לקוחותיו לשעבר של הפרקליט נאמן שיהיה אולי האחרון שיצטער על כך.
צריך לחזור ולהדגיש שעורך הדין נאמן צורף לממשלה בזכותו של שר החוץ הבריון ליברמן, חשוד פלילי סדרתי, שדרש במסגרת המו"מ הקואליציוני להשאיר בתפקידו את שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שלא חדל מלהתנכל למערכת המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט. נאמן היה מועמד של פשרה שליברמן כפה על נתניהו וגם עמד על כך שנאמן היה על מכסת השרים של הליכוד. ונתניהו לא סירב. גם ביבי היה בעבר, בעת הסתבכות עם החוק, לקוח של נאמן שכיהן לפני תריסר שנים תקופה קצרה כשר משפטים בממשלתו הראשונה. נאמן נאלץ להתפטר אז מתפקיד שר המשטים אחרי שהוגש נגשו כתב אישום בגין הגשת תצהיר כוזב לבג"צ. מאוחר יותר זוכה נאמן ומאז לא חדל לטעון שנתפר לו תיק על-ידי גורמים משפטיים בכירים שנוכחותו במשרד המשפטים הפריעה להם.

ה"שתולים" במשרד שר הפנים

למרות שנאמן משדר אווירה רגועה, אין לדעת מה ילד אצלו הלילה ומי מאלה שהיו מעורבים בשעתו בהגשת כתב האישום נגדו ישלם את המחיר ומתי. הודות לקרבתו הרבה של נאמן אל נתניהו, הוא נתמנה על ידו ערב הקדמת הממשלה כחבר הצוות לניהול המו"מ הקואליציוני. לא מן הנמנע שכבר אז העריך שפרידמן יאלץ לפנות את מקומו וכך תיסלל בפניו הדרך להחזיר לעצמו את כבודו שאבד בין כותלי משרד המשפטים בקדנציה הראשונה שלו כשר המשפטים. אין לי כמעט ספק שנאמן בחש מאחורי הקלעים למען צירופה של העבודה לממשלה כאשר לחץ על אחד מראשי המפלגה, שר הרווחה עורך הדין יצחק הרצוג, שותפו לשעבר במשרד הפרקליטים 'הרצוג פוקס נאמן', לוותר על התחייבויותיו והצהרותיו הפומביות בעניין הצורך ללכת לאופוזיציה. הרצוג מכוער הנפש לא מכיר את המושג 'עקרונות' כאשר מדובר בזחילה לממשלה.
לשני המשפטנים הללו לא מפריעה כלל שליטתו של פורע החוק ליברמן על מערכות החוק במדינה. תופעה מפלצתית מעין זו יכולה הייתה להתרחש רק במצב שבו ליברמן תמרן את עצמו, בעקבות תוצאות הבחירות, להיות לשון המאזניים שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא. ליברמן מכיר היטב אופיו הלחיץ של נתניהו, הניקיון הלא יסודי של כפיו, חמדנותו וקשריו הגלויים והסמויים עם אילי הון מקומיים. הוא הבין היטב בחושיו המחודדים כי בעידן החקירות הפליליות נגדו עדיף נתניהו על ציפי לבני, אשה בעלת יושרה מוכחת שלא הייתה מניחה לו להשתלט על מערכת שלטון החוק.
בנוסף לשר המשפטים שהוא יציר כפיו, התמנה חבר סיעתו, דוד רותם, כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת שאמורה, בין השאר, לעכב או לזרז הצעות חוק. כך או אחרת, הכותרת בעניין זה היא שנתניהו נתן לליברמן להוליך אותו באף, בפה ובאוזניים ולא צייץ. אולי את מוחו הציל ביבי מליברמן, הנושף כל העת בעורפו וגם נושך בזרועו. נתניהו גילה, למרבה הצער, רפיסות וזחיחות בכל הנוגע למאבק בשחיתות הציבורית כאשר כיהן כראש האופוזיציה ועתה, אחרי שחלומו להיבחר כראש הממשלה התגשם, מגלה נתניהו חולשה ופסיביות בלתי מוסברת בשמירת המינהל הציבורי התקין וטוהר המידות הממלכתי, כאשר הפקיר בידיו של ליברמן את מערכת החוק.
כך היה גם לגבי הפקדתו של המשרד לביטחון פנים - ראש החץ הציבורי של שליטון אכיפת החוק, שהופקר בידיה של 'ישראל ביתנו'. המציאות העגומה מלמדת שליברמן שולט היום במערכת אכיפת החוק באמצעות שליחו לדבר עבירה, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שיחסיו עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, אינם כימים ימימה מאז שזה כפה עליו להחזיר לשירות את שנוא נפשו, ניצב אורי בר לב (למרות שאיני נוהג להמר בקזינו, אני מוכן להמר במסגרת זו על כך שמי שהסדיר את חזרתו של בר לב לשירות פעיל במשטרה היה פרקליטו לשעבר של בר לב, עורך הדין יעקב נאמן, ששוחח בנושא זה עם לקוחו לשעבר, השר אביגדור ליברמן, שהטיל את מרותו על השר לביטחון פנים אהרונוביץ שאילץ את המפכ"ל לבטל את שחרורו של ברלב מהמשטרה).
השר לביטחון פנים אהרונוביץ נקט אומנם בצעד מתבקש מאליו כאשר הודיע כי דרש מהמשטרה שלא תדווח לו על חקירותיהם, אבל מי שמצוי בסדרי העבודה הנהוגים בין המשטרה והמשרד לביטחון פנים, יודע שהמשטרה לא נוהגת לדווח לשר על חקירתם של אישי ציבור. אהרונוביץ נחשף לפני שבוע בעת הופעתו בתוכנית 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2 במלוא עליבותו, כאשר גמגם בתשובה לשאלה מדוע נכח ליברמן בטקס חילופי השרים שבו נכחה הקצונה הבכירה של המשטרה, לרבות ראשי אגף החקירות.
ליברמן עשה צעד מחוכם נוסף כאשר שתל בלשכתו של אהרונוביץ כמה ממקורביו, ביניהם מנכ"ל המשרד חגי פלד (פדידה), על-מנת שישמרו על האינטרסים ואולי הם יצליחו לקבל מידע על החקירות שעדיין נערכות נגדו ואולי אפילו לנסות לבחוש בהן. בחקירה האחרונה הוחשד כבר ליברמן בניסיון לשבש את החקירה.
מאחר שאני מעריך היטב לאן הכריש ליברמן רוצה להשתין, במטרה שקידומם בדרגה של חוקריו יהיה תלוי בו ומנווט על ידו, פניתי השבוע מטעם אומ"ץ אל השר אהרונוביץ בדרישה שיפסול את עצמו ואת מנכ"ל משרדו מלעסוק במינוים וקידומם של קציני משטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה. במכתב הופיעו הדרישות הבאות:

• להרחיק  את כל שלוחי ומקורבי השר ליברמן מתהליך קבלת ההחלטות בכל הקשור למינוי או לקידום קציני משטרה, בין בכירים ובין זוטרים.
• לאשר באופן אישי, כל מינוי או קידום של קצין משטרה מדרגת סנ"צ ומעלה. זאת, רק לאחר בחינה מדוקדקת ובדיקה מקצועית וקפדנית להיות הקצין ראוי לקידום, על-פי המלצת מפקדיו והספ"ע (סגל הפיקוד העליון).
• לגלות משנה זהירות וקפידה בתקופה זו שבה נחקר השר ליברמן במספר פרשות בכל הליך מינוי וקידום של קצין, לברר ולבדוק היטב ב"ציציות" בכל קידום ומינוי, ולגלות רגישות לצד נחישות.

אם בקשתנו תדחה, נשקול נקיטת צעדים משפטיים וציבוריים מידיים. כלה ונחרצה בהנהלת אומ"ץ שלא לאפשר להפוך את החוק לצחוק.
לרגע איני שוכח את מערכת יחסיהם המיוחדת של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר המשפטים החדש, עורך הדין נאמן. בספרי 'זעקי ארץ מושחתת' חשפתי באחרונה את חלקו המיוחד של נאמן, שעשה בשעתו מאמצים בלתי נלאים ולעיתים חריגים כדי למנוע את העמדתו של חברו, שכנו ולקוחו אולמרט לדין, בגין עבירות שביצע כאשר כיהן כגזבר הליכוד וכללו שורה של עבירות פליליות בהן הגשת דוחות כוזבים לשלטונות המס, מרמה והפרת אמונים.
התצהיר שחתמתי עליו במסגרת עתירה שהגשנו לבג"צ כדי לחייב להעמיד את אולמרט לדיון לא היה כוזב. למרבה ההפתעה, עלה בסופו של דבר בידי אולמרט לצאת זכאי בפסק דין שהיה שנוי במחלוקת. לא אתפלא, אפוא, אם נאמן יחלץ בקרוב לסייע בעקיפין גם לאולמרט, אחרי שיחזור ארצה בתום תקופת החלמה מניתוח הערמונית שהוא עבר השבוע בבית חולים אמריקני בהצלחה יתרה. הוא יהסס, כמובן, להתערב בשימוע שייערך לאולמרט, שינסה למנוע ממזוז להגיש נגדו כמה כתבי אישום, אבל תמיד יש דרכים שונות ומגוונות כדי לסייע לחבר מסוגו של אולמרט, בעיקר אם הוא מצוי בצרה גדולה. בינתיים יעשו ליברמן ואולמרט הכול כדי לצלוח בשלום את מזוז בלי שיגיש נגדם כתב אישום טרם פרישתו.
מה יהיה עלינו, אזרחי המדינה, נוכח העבריינות של הצווארון הלבן הפוליטי שהשתלטה על מערכת החוק ועל שלטון אכיפת החוק? ואין פוצה פה ומצפצף כאשר יורקים עלינו גשמי קללה.


לראש הדף

אם יובל שטייניץ לא ישכיל להתעשת ולייצב את משרד האוצר ויימשכו הבלבול, המבוכה והמבולקה, לא יהסס נתניהו להעיף אותו ולהאשים אותו בכשלי שיקום הכלכלה. 

"שלום לכם ילדים וילדות
אני יובל המבולבל
כל הזמן עושה רק שטויות
לא בכוונה בכלל
את החולצה אני לובש מהרגליים
והמכנסיים מהראש
כששואלים אותי כמה זה שניים ועוד שניים
אני אומר שלוש"
(קטע משיר של בדרן הילדים יובל המבולבל)

המלפפונים, העגבניות, הצנוניות, הבצל, הבננות, המילונים, המשמש והאפרסקים הם אשר יקבעו את עתידו הפוליטי של שר האוצר החדש, ד"ר יובל שטייניץ, האיש הלא נכון במקום הלא נכון בתקופה הלא נכונה.
מאז שהוטל המע"מ על מוצרי הצריכה במדינה, נהנו הירקות והפירות מיחס מועדף ומפטור בעיקר משום שהם מהווים מזון בסיסי לשכבות מעוטי היכולת. במרוצת השנים נשמעו אומנם טענות שלפיהן מהווים הירקות והפירות מקור לא נדלה להעלמות הכנסות בהיקפים הולכים וגדלים של מאות מיליוני שקלים שמזינים את ההון השחור, אבל כל הניסיונות להטיל עליהם מע"מ התפוגגו.
הפעם יש לנו שר אוצר מזן חקלאי חדש שמבקש לאשר בכנסת את מסגרת התקציב שנקבעה ע"י הממשלה, וטוען כי אם התקציב לא יאושר ויוחזר לממשלה, משרדו לא יכין הצעת תקציב חדשה. מסגרת התקציב הנוכחית כוללת את הטלת המע"מ על הירקות והפירות; שטייניץ אינו מוכן לוותר על המע"מ ומעדיף להסתער על הבריקדות של הבסטות בשווקים. שטייניץ מודע היטב לכך שבכנסת אין בשלב זה רוב להצעתו. באורח מוזר הוצעה באחרונה לש"ס תוספת של 300 מיליון שקלים ליעדי רווחה תמורת תמיכה בהטלת המע"מ על הירקות והפירות. מאחר שש"ס לא החזירה מעולם כספים שהוענקו לה מקופת המדינה המדולדלת, מן הסתם תמצא דרכים לתמחר את התוספת עפ"י ערכם של תלמידי ישיבה נתמכים. 100 ארגזי מלפפון בעלי מע"מ יהיו שווים לתמיכה בש"סניק חרדי.
תנועת אומ"ץ זיהתה את הכוונה להעלות את המע"מ על הירקות והפירות עוד לפני ששטייניץ נעמד על שתי רגליו הקדמיות. חברת הנהלת אומ"ץ, יעל ארצי, הפעילה בשלוחה החברתית של התנועה, התריעה על כך בפניות אל הגורמים הממלכתיים הקובעים והציעה אלטרנטיבות אחרות. ההצעה המבישה לש"ס מעוררת אותנו לפעילות נוספת בתחום זה.
רבים תוהים לדעת מאין שואב שטייניץ את אומץ ליבו במאבק על הירקות והפירות, וזאת בהשוואה לרפיסות ולרפיון שגילה בשבועות האחרונים מול יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויועצו הכלכלי הבכיר של נתניהו, אורי יוגב, שלא ספרו אותו. נתניהו שכח את כל השנים שבהן היה שטייניץ נושא כליו הלא שלובים והקולות שהשמיע היו בעצם קולות של אדונו בעל הזיכרון הקצר שמאז ומתמיד הצטיין באי נאמנות לנאמניו. כשרצו בעבר לבטל את ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי ולשקף את משקלו הציבורי האפסי, נהגו לומר שמכונית נעצרת ליד בית ראש הממשלה ומתוכה יוצאת מטרייה. שטייניץ צריך להתפלל שיום אחד לא יערכו הקבלה בין אטלי לבינו ויגידו שליד משרד האוצר חונה מכונית ובה תיק ללא שר.

לשרוד את שרה

מינויו של שטייניץ חסר הידע הכלכלי, שמעולם לא כיהן כשר בממשלה, לתפקיד הבכיר של שר האוצר, היה ללא ספק ברירת מחדל של נתניהו. היו דווקא כאלה שציינו את יושרו האישי של שטייניץ וטענו כי הוא עשוי להיות שר אוצר זקוף קומה שלא יחשוש להתעמת עם אילי ההון ואף ימנע מקופת המדינה לסייע בדחיית תשלום חובותיהם, אבל לשטייניץ לא היה אפילו שבוע אחד של חסד. בשלב הראשון הזדרז ביבי והודיע שהוא מתכוון לשמש בעת ועונה אחת כראש הממשלה וכשר האוצר בעיקר נוכח המשבר הכלכלי העולמי שחבט קשות גם בישראל. נתניהו נתפש כמי שהציל בשעתו את כלכלת ישראל בתקופה שבה כיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון. העובדה שלביבי הייתה תמיכה גורפת של שרון לא נחשבה בעיניו אולי משום ששרון הערמומי רצה דווקא שהוא יכשל בדומה לשורה של שר אוצר שקדמו לו.
אבל המציאות הפוליטית בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית הכתיבה לנתניהו מהלכים שונים מן הקצה. בקושי הדף ביבי את ליברמן ממשרד האוצר שיש בו מגוון אפשרויות לסייע לאילי הון ולקבל מהם לאחר מכן תמורה בעד חבילות סיוע שקבלו מהקופה הציבורית. נתניהו לא רצה לראות בתפקיד זה שני שרי אוצר לשעבר ממפלגתו, דן מרידור וסילבן שלום, אולי משום שלא חפץ לחזקם ולאפשר להם חלילה לנשוף בפניו.
מינוי של אישיות כלכלית חיצונית רמת דרג לתפקיד זה נדחתה, בין השאר, בגלל אילוציו של נתניהו, שנותר כמעט ללא תיקים פנויים עבור חברי מפלגתו אחרי שהחלק הארי של השלל חולק בין ישראל ביתנו, העבודה וש"ס. מזלו הטוב של שטייניץ הוא ששרה נתניהו מחבבת אותו מאחר שבשנות שהותו של בעלה במדבר הפוליטי הוא עמל וטרח לעודד אותה, להחמיא, להפיח בה תקווה שהיא תחזור לטוס לעיתים מזומנות לצד בעלה ראש הממשלה. הטיסה הראשונה כבר מומשה.
לשטייניץ מגיע ללא ספק להשתתף בתוכנית הישרדות עם סיכוי לזכות בה אחרי ששרד את שרה התובענית, דבר שלא עלה בידיהם של רבים וטובים כולל חברו הקרוב ביותר ד"ר גבי פיקר. שרה נתניהו הבחשנית נתנה את ברכתה למינויו של יובל שטייניץ חסר הידע הכלכלי כשר האוצר בתקופה קשה זו שבה הגיעה האבטלה לממדים מדאיגים והמיתון מתפשט במשק, וכך הפך יובל לשולייה של הקוסם הכלכלי ביבי, שטרח להבהיר לו מראש כי הוא עצמו ישמש כשר-על כלכלי והוא החל להתבלבל לגבי הסמכויות שלו בכלל ואפשרויות הביצוע העצמאיות בפרט.
למרבה הצער, הביצועים הכלכליים של הקוסם והשוליה בשבועות הראשנים לקיומה של הממשלה הינם כושלים והחלו לעורר דאגה בקרב הציבור הרחב. עד כה לא נעשה שום מהלך משמעותי רב היקף שסימן את תחילת ההבראה של המשבר הכלכלי ולא נקבע כיוון חדש ליציאה מהמשבר. נתניהו לא מספק עדיין את הסחורה הכלכלית ולא מוכיח את יכולתו, ואילו על שטייניץ הטירון הציבור לא סומך.

חריקות ראשונות

לעומת זאת החלו כמה פגיעות בכללי המינהל התקין וחריגות שאינן מבשרות טובות:

• אומ"ץ התריעה באחרונה בפני מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, על ניגוד עניינים זועק -במינויו של איש העסקים אורי יוגב לתפקיד יו"ר הוועדה המייעצת של המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, בעת ובעונה אחת עם המשך פעילותו העסקית הפרטית בתחומי המים, החשמל ועוד.
• אומ"ץ פנתה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וקבלה על החלטת האוצר לשנות את מבנה הדירקטוריונים של קופות החולים, שלא פחות צורמת את האוזניים השומעות ומעצבנת את העיניים הקוראות. בדרך זו ניתן יהיה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, שסייע לנתניהו להקים את הממשלה, להשתלט מחדש על קופת החולים הכללית שהבעלות עליה נלקחה בשעתו מההסתדרות ע"י המדינה אחרי שלא עמדה בפירעון חובות בסך מאות מיליוני שקלים למדינה.
• הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, רם בלניקוב, התפטר מתפקידו בעיצומו של המהלך להכנת תקציב המדינה, אחרי שנתניהו הודיע לו שהאחריות על ניהול המו"מ עם ההסדרות והמעסיקים עוברת לטיפולם של אחרים. בלניקוב לא היה מוכן לשמש חותמת גומי לפריצות חמורות בחומת התקציב. בראיון לערוץ 10 שנתן לאחר ההתפטרות אמר: "זה לא יכול להתנהל ככה. ראש ממשלה הלך על דברים פחותים בהרבה. זה שוחד, אבל אני לא מאשים בעניין זה את נתניהו אישית". בניגוד למקובל, לא העניק לו שר האוצר שטייניץ גיבוי ולא יצא להגנתו. הוא אפילו דרש ממנו לפנות את כסאו מיד, אך גורמים במשרד האוצר העבירו מאחורי גבו של שטייניץ את הנושא לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה.
• הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר, רובי הבר, המשמש כיום כסמנכ"ל בנק לאומי וחבר הנהלת הבנק, נטל חלק בדיונים שנערכו בעניין עסקת החבילה וזו תופעה בלתי נסבלת על כל המשתמע מכך.

בעבר לא נזקפו לחובתו של שטייניץ פרשות של פגיעה בטוהר המידות ומינהל תקין. למרבה הצער, יש סימנים ראשונים של מעידה אפשרית בתחום זה, דווקא בתפקידו המיניסטריאלי הראשון.

חלומות על טילים בין-יבשתיים

במשך שנים הכשיר את עצמו ד"ר יובל שטייניץ דווקא לתפקיד שר הביטחון שהיה ונשאר משאת חייו האישיים והפוליטיים. שטייניץ חלם בלילות חלומות על טילים בין יבשתיים, הרבה להתראיין בכלי התקשורת בנושאים ביטחוניים, התמחה בענייני ייצור האטום באירן, חיפש פתרונות לנטרול טילי הקאסם וטיפח בהדרגה מגלומניה אישית ארוכת טווח.
המרצה לפילוסופיה לשעבר, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על נושא רב משמעות: "נקודת מבט רציונאליסטית", הגיע למסקנה הבלתי נמנעת מבחינתו כי מן הראוי שבראש מערכת הביטחון יעמוד דווקא אזרח.
מה לא עשה שטייניץ כדי לקדם את המינוי שלו? קודם כל הוא למד בשקדנות את כל נושאי תפישות הביטחון של ישראל, ורשם לעצמו כשלונות של שרי ביטחון שהיו בעבר גנרלים מסוגם של משה דיין, עזר ויצמן, אריאל שרון, יצחק רבין, יצחק מרדכי, פואד בן-אליעזר ושאול מופז. במקביל ניסה למצוא נקודות זכות אצל אזרחים שכיהנו בתפקיד זה, ביניהם שמעון פרס ומשה ארנס. מי שקלקל לו את התזה הרציונאלית היה שר הביטחון המודח, עמיר פרץ, שצפה בשעתו בתרגיל של צה"ל בגולן באמצעות משקפת אטומת עדשות שהפכה אותו לחוכא ואטלולה.
במסגרת פעילותו הפרלמנטרית לא חסך שטייניץ את שבטו ממערכת הביטחון כאשר הביע תפיסות ביטחוניות משלו, שהבולטת בהן הייתה התנגדותו לפינוי ציר פילדלפי ברצועת עזה. במקביל יזם שטייניץ הקמת ועדה פרלמנטרית שתפקידה היה לקבוע את סדרי הפיקוח האזרחיים על מערכת הביטחון - צעד נוסף לקראת מימוש חלומו.
יומו הגדול של שטייניץ היה מינויו לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הוא החליט שהחיים הקלים שהעניקו קודמיו לשרי הביטחון והרמטכ"לים הגיעו לסיומם, והוא החל לטרטר אותם על ימין ועל שמאל כאשר זימנם לעיתים מזומנות, לישיבות הוועדה. במהלך דיוני הוועדה המתוקשרים הקפיד שטייניץ להפגין את הידע האישי שלו בנושאים ביטחוניים, בתקווה שיגיעו לאוזניו של פטרונו נתניהו והוא ימנה אותו ביום הפקדה לתפקיד שר הביטחון.
אבל לביבי היו תוכניות אחרות לגמרי. הוא חילק כבר את התפקיד לכמה גנרלים כאשר כיהן עדיין כיו"ר האופוזיציה. שר הביטחון המיועד הראשון שלו היה אלוף פיקוד הצפון לשעבר, יוסי פלד, שבסופו של דבר התמנה לשר לענייני כלום וממתין עדיין לקבלת רשות מנתניהו לטפל בניצולי השואה. השני ברשימת המינויים המובטחים לתפקיד שר הביטחון היה הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון. בתפקידו הנוכחי של יעלון, שר לעניינים אסטרטגיים - משרד מאולתר שנתפר בשעתו ע"י ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עבור אביגדור ליברמן - ממתין בוגי לעידכוניו של עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי.
מועמד שלישי של ביבי, חבר הכנסת שאול מופז, כיהן בעבר בתפקיד זה ושאף לחזור אליו אך נחסם בעודו באיבו ע"י מנהיגת מפלגתו, חברת הכנסת ציפי לבני, שמעדיפה את האופוזיציה על חבירה לממשלת נתניהו. המאמצים שנעשו בימים אלה מאחורי הקלעים למשוך את מופז וקבוצת חברי כנסת נוספים מקדימה לחיקו של הליכוד, נכשלו בשלב זה. אבל אם יצטרף מופז ביום מן הימים לממשלה, עשוי נתניהו למנות אותו כשר לענייני מרכז הארץ. הצפון והדרום נתפסו כבר ע"י סילבן שלום.
מי שזכה בתפקיד שר הביטחון הוא אהוד ברק, שהתאהב באחרונה בביבי והחל להרעיף עליו שבחים מוזרים שלא אופייניים לו. לשמוע מברק שביבי הוא ראש ממשלה טוב שיודע לקבל החלטות והכרעות קשות זה חזון אחרית הלילות. ומדוע שברק לא יעשה זאת? מתוך שבעת חברי הכנסת מהעבודה שתומכים בממשלה, ארבעה מכהנים כשרים ושניים משמשים סגני שרים. מחיר יקר ביותר עבור קניית שלטון.
וכך נאלץ ד"ר יובל שטייניץ להתרחק ממערכת הביטחון. בתפקידו הנוכחי כשר האוצר הוא אמור להתייצב מצידו השני של המתרס בניסיון לקצץ בתקציב הביטחון, בתקופה שבה האיום האירני על קיומה של ישראל הולך ומתעצם; ואם לא די בכך, הממשל האמריקני הנתון בקשיים כלכליים אדירים משלו, עלול לקצץ בכספי הסיוע הנדיבים לישראל כאמצעי לחץ בתחום המדיני.
אם יובל שטייניץ לא ישכיל להתעשת ולייצב את משרד האוצר ויימשכו הבלבול, המבוכה והמבולקה, לא יהסס נתניהו להעיף אותו ולהאשים אתו בכשלי שיקום הכלכלה. מוטב יעשה זאת ויפה חצי שעה קודם.
 
 
 

לראש הדף

דליה איציק ניסתה לשמר את שלטונו המושחת של חברה אולמרט על-מנת להשאר בתפקידה כיו"ר הכנסת כקרש קפיצה לנשיאות המדינה, ובדרך הפכה בעצמה ל"אולמרט 2" 

השרצים שיצאו בימים האחרונים בזה אחר זה מהקופה האישית של חברת הכנסת דליה איציק - כללו החלפת המרצפות בביתה, שיפוצים שונים ורכישת שורה ארוכה של פריטים יקרי ערך שהיא חלבה, כדרכה, מהקופה הציבורית לצורך הפיכת דירתה הפרטית לדירת שרד - לא הפתיעו את אלה שעקבו במרוצת השנים אחר התנהלותה של הפוליטיקאית בעלת המגוון אטרקטיבי של תכונות שליליות. העובדה שדירת השרד הפרטית של יו"ר הכנסת לא שימשה לצרכי אירוח של אורחים זרים שאותם אירחה יו"ר הכנסת לשעבר בבזבזנות רבה במשכן הכנסת, רק העצימה את הבושה.
תנועת אומ"ץ הגישה השבוע בקשה שלא להמתין לתוצאת הבדיקה של מבקר המדינה בנושא זה ולהגיש תלונה נגד איציק ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה שיורה על פתיחת חקירת משטרה נגד איציק. במכתב שכתבתי אל מזוז נאמר בין השאר:
"בשמה של תנועת אומ"ץ, אני פונה אליך אל כבודו, בדרישה להורות את משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית כנגד ח"כ דליה איציק בגין פרשות של פגיעה בטוהר המידות שאירעו כאשר כיהנה כיו"ר הכנסת.
הפרשות מעלות חשד על פיו נהגה הגב' איציק, בין במישרין, בין בעקיפין, באמצעות מנכ"ל הכנסת ועובדי הכנסת, לשפץ את דירתה הפרטית ולהפכה לדירת שרד, כדבריה – על חשבון כספי ציבור ובניגוד חמור להוראות החוק ולכללי המנהל התקין תוך חובת שמירה על טוהר מידות.

"בין יתר הפריטים שרכשה הגב' איציק, לרבות קרמיקה איטלקית בשטח של 90 מ"ר, נמנים:

א. וילונות.
ב. שטיחים.
ג. עציצים.
ד. תריסים.
ה. ספה.
ו. שיש במטבח.
ז. שולחן לסלון.
ח. ריפודם ל – 4 כסאות.
ט. אמבטה אקרילית.
י. דוד שמש.
יא. תריס חשמלי.
יב. ציוד אחר.

"בשתי הפרשות, נלמד אודות חשדות כבדים לביצוען של עבירות פליליות חמורות – מחוק העונשין- כגון:

1. סעיף 279 – דרישות כוזבות שלעובד ציבור.
2. סעיף 284 - מרמה והפרת אמונים.
3. סעיף 280 – שימוש לרעה בכח המשרה.

"נדמה כי במצב דברים זה, אין מנוס אלא להורות, על אתר, את משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית. אנו סבורים, כי אף אבק של חשד זה, חייב לבוא אל מפתנה של משטרת ישראל ולא לביקורת מבקר המדינה. אודה לך, לאור חומרת הדברים, להורות את המשטרה לפתוח בחקירה כבר בעת הקרובה.לא ניתן לסיים מכתב זה מבלי ללמוד מהתרבות הבריטית, על פיה התפטרו בימים האחרונים חברי פרלמנט בריטיים, והיו"ר, בכבודו ובעצמו, משרק פורסמו בתקשורת חשדות אודות שימוש פסול בכספי ציבור לצרכים פרטיים."

עד כה לא נתקבלה תגובתו של מזוז.
מתי בכלל הייתה לאיציק בושה בתחום בזבוז כספי ציבור? האם כאשר ערכה מסיבות מפוארות במשכן הכנסת שאליהן הזמינה טיפוסים מפוקפקים מסוגו של ארקדי גאידמק ולאחר מכן סירבה להיענות לבקשת אומ"ץ להעביר לרשותנו את רשימת המוזמנים? האם זו לא הייתה איציק שנהגה להגיע בסופי השבוע במכונית השרד שלה בליווי מאבטחיה במיוחד מירושלים עיר מגוריה למספרה יוקרתית תל אביבית?
הארסנל של איציק כולל שילוב נדיר של דורסנות חסרת מעצורים, ערמומיות, צביעות, דו פרצופיות, בוגדנות ושקרנות עם חנופה, התרפסות, התחנחנות ובכיינות. הסמל המסחרי הפוליטי של איציק הוא הפה הגדול שלה, שהפיק מרגליות צרחניות שלמרבה הצער הרחיקו אישים פוליטיים חסרי שדרה והפחידו עובדים שסרו למרותה ורעדו ממנה. באמצעות תכונות אלה הצליחה איציק להוליך שולל גופים ציבוריים תלויים ואזרחים תמימים שלא היו מודעים ומעודכנים במעלליה הבלתי פוסקים. מי זוכר שרק לפני ארבע שנים נבחרה איציק המושחתת הבלתי נלאית לפוליטיקאית ההגונה ביותר בכנס שדרות לענייני חברה ורווחה שנערך ביזמה תנועת 'תפנית' בראשותו של הלוליין הפוליטי עוזי דיין ומכללת ספיר? אני מתקשה לשכוח את הבדיחה המקאברית הזו.

פקעת צפעונים

לפני שנה וחצי, כאשר איציק כיהנה כנשיאת המדינה בפועל אחרי הסתבכותו של משה קצב, היא צברה פופולריות בקרב חוגים רחבים בעקבות כמה נאומים רגשניים שנכתבו ע"י תנינים סוחטי דמעות ובאמצעות הצגות אישיות מבוימות שהוכנו ע"י אנשי מקצוע זוללי ממון ציבורי. הדרך ללשכת הנשיא נסללה אחרי כמה תרגילים מסריחים שאת חלקם ביצעה בסיוע עוזריה, מנכ"ל הכנסת לשעבר אבי בלשניקוב, שמשמש היום - למרבה האירוניה - כמנכ"ל משרד מבקר המדינה, והיועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין נורית אלשטיין, שנתגלתה בעלת גמישות במתן פירושים לסעיפי החוק.
את תמיכתם המאסיבית של חברי הכנסת בבחירתה לנשיאה החלה איציק לגייס באמצעות שיחות אישיות בארבע עיניים האהובות עליה, שחלקן היו מלוות בפיתויים וחלוקת טובות הנאה על חשבון הקופה הציבורית כמובן.
מי שקלקל לאיציק את ההצגה וגרם בעקיפין לבלימת הקריירה הפוליטית שלה היה ידידה הוותיק שמעון פרס, שלא עמד בהבטחה שנתן לה שלא להתמודד על הנשיאות, בין השאר בגלל, גילו אבל ובסופו של דבר הרדים אותה ורק ברגע האחרון הציג את מועמדותו, גבר על מתחרהו חבר הכנסת ראובן ריבלין, נבחר כנשיא המדינה וחדל להיות לוזר. גם כך איציק לא איבדה עדיין את התקווה להגיע למשכן הנשיאות בתוקף תפקידה כיו"ר הכנסת. חברה הטוב, המגה-מושחת אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, סיפר לה כי פרס בן ה-85 הבטיח לו שיתפטר אחרי כמחצית תקופת הכהונה בת 7 השנים. אבל הבחירות האחרונות טרפו לאיציק את הקלפים. לעג הגורל הוא שדווקא ריבלין נבחר מחדש כיו"ר הכנסת, וסיכוייו לרשת את פרס עולים לאין ערוך על אלה שלה.
הגילויים האחרונים על מעשי השחיתות של איציק אותתו לנו שלא היה חסר הרבה שעל כסאו של הנשיא המושחת הפורש משה קצב הייתה מתיישבת פוליטיקאית מושחתת מסוג אחר. הכלל הידוע הוא שנחשים מושחתים צריך להרוג כשהם עדיין קטנים. עד היום אני מצר על כך שלא עלה בידי, חרף מאמצי הרבים לאורך השנים, למנוע מאהוד אולמרט להגיע לראש הפירמידה ולהשחית את המדינה עד שהודח בבושת פנים, הרבה בזכותה של אומ"ץ. אולמרט הצליח לדלג על המשוכות אחרי שעלה בידו לרכוש את ליבם של ברוני התקשורת באמצעות קומבינות שהוא רקח עבורם, ובסיועם של כמה עיתונאים בכירים שהוא התחזה כחברם הטוב (אחד מהם, דן מרגלית, התפקח והתפכח בינתיים).
אולמרט הוא עכשיו נחש ארסי פגוע שסכנת ההכשה ממנו לא פחותה. אומ"ץ לא נפלה בפח של מצבו הבריאותי, והגישה השבוע לבג"צ באמצעות עורכת הדין ישראלה אלימלך עתירה חדשה שבה היא דורשת להעמידו לדין פלילי בגין עבירות שביצע בעת ניסיון הטיית המכרז למכירת מניות בנק לאומי לטובת שני אילי הון זרים שנמנים על מקורביו.
אודה ואבוש: גם את הנחשה המושחתת דליה איציק לא הצלחתי לקטול כאשר הייתה עדיין קטנה. בשנת 1990, זמן קצר אחרי שהוקמה ביוזמתי עמותת 'אמיתי' (גלגולה הקודם של אומ"ץ) שפעלה למען טוהר המידות והמינהל התקין במדינה, קיבלנו מידע מאלף על דליה איציק ששימשה אז חברת מועצת עיירית ירושלים ומחזיקת תיק החינוך. קבוצת מורות ירושלמיות שעבדו במחיצתה קודם לכן במוסד חינוכי העבירו אלינו העתקי דוחות פיקטיביים לקבלת תשלומים שאיציק הגישה למשרד החינוך. העברנו אל איציק שורה של שאלות אבל היא ביקשה לבוא לתל אביב להיפגש אתי ולהשיב עליהן בעל פה. במהלך הפגישה שנערכה במזנון של בית העיתונאים בתל אביב התרשמתי שאיציק הינה אישה צעירה אמביציוזית, שלמרות שהיא גדלה בבית דתי ומשום כך קיבלה פטור משירות בצה"ל, אין לה אלוהים.
התשובות שלה לא הניחו את דעתנו ונותר הריח של חשד פלילי, אבל גורמי אכיפת החוק החליטו שלא לנקוט כלפיה בצעדים ואנחנו לא יצאנו על כך למאבק משפטי מחויב מציאות. שנתיים לאחר מכן נבחרה איציק לכנסת, החלה להחליף נאמנויות כלפי ראשי המפלגה ולא הייתה לה בעיה להניד עפעף. רשימת הפטרונים שלה כללה את יצחק רבין, בנימין בן-אליעזר, חיים רמון ואהוד ברק ובסופו של דבר נצמדה אל פרס, שלו היא חייבת הרבה.
בראשית הקריירה הפרלמנטרית שלה הקפידה איציק להצטייר כאשת חינוך ונבחרה אפילו כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת; אחר כך הרחיבה את תחום פעילותה למדע וטכנולוגיה. במקביל עסקה בתככים בתוך מפלגת העבודה ונתגלתה כטבחית מעולה של כל מיני תבשילי פיגולים פוליטיים. היא הצליחה לדחוק הצידה את מנהיגות המפלגה הוותיקות מסוגה של אורה נמיר ולכרות בריתות אפלות עם אישים פוליטיים בעלי רמה מוסרית ירודה בדומה לזו שלה. בתפקידה המיניסטריאלי הראשון כשרה הממונה על רשות השידור, ידעה איציק להפיק לעצמה תועלת רבה; לא היה כמעט יום שבו לא התראיינה באחד מכלי התקשורת הממלכתיים, ובמקביל קשרה קשרים מסועפים עם עיתונאים שהמחמאות המקצועיות שאיציק פיזרה באוזניהם בלשונה החלקלקה העבירה אותם על דעתם המקצועית.
תהליך ההשחתה האישית של איציק צבר תאוצה כאשר היא החלה לכהן כשרת התמ"ת בממשלתו הראשונה של שרון, החלה להתחבר אל אילי הון ולמדה כיצד אפשר ליהנות ממנעמי השלטון. קשה היה לדעת מה מתרחש אצל איציק בחדרי החדרים של משרדה. רק נוכל מסוגו של אהוד אולמרט שירש אותה במשרד זה יכול היה לגלות עקבות. אחד העקבות התגלה מאוחר יותר כאשר נחשף שאיציק ושלושה מבכירי מפלגת העבודה - שמעון פרס, פואד בן-אליעזר וחיים רמון - נסעו על חשבנו של איל ההון הישראלי הבינלאומי המושחת אהרון פרנקל לריביירה הצרפתית לטקס נישואיו והתארחו בסוויטות פאר.
אומ"ץ הגישה נגד הארבעה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת ותבעה מהם במקביל להעביר לקופת המדינה אצת תמורת האירוח. מאחר שהם השתהו מלמלא את הדרישה, הגשנו עתירה לבג"צ. רק אז העבירו פרס ובן-אליעזר כספים לקופת המדינה. רמון העדיף לתרום לאיל"ן ואילו איציק סירבה להחזיר כסף בנימוק עלוב שהיא הגיעה לאירוע בחברתו של פרס. בדיעבד הסתבר שכדי להימנע מלהחזיר 5,000 שקלים, הייתה ממלאת-מקום נשיא מדינה לשעבר מוכנה לחשוף את חייה הפרטיים שהיו קשורים בנשיא הנוכחי.
בתפקידה כשרת התקשורת שודרגה השחיתות האישית שלה לשיאים חדשים. ההתחככות האישית שלה עם אילי ההון נעשתה כבר בפומבי בכנס שהיא ארגנה עבורם בחופזה באחד ממלונות הפאר של ים המלח. במקביל הידקה איציק את קשריה עם ברוני התקשורת שהחלו לשמור עליה אחרי שהיא הטיבה עם האינטרסים שלהם. לא הייתה בעיה לאיציק האופורטוניסטית לטלפן מסביב לשעון למו"ל או לעורך של עיתון ולנזוף בו. כתבות תחקיר על מעלליה של איציק המושחתת נעלמו מדפי כלי התקשורת. בהזדמנות מסויימת לסכל זאת פורסמה על איציק כתבה לא מחמיאה ב'ידיעות אחרונות'. היא הפעילה את אמצעי הטרור שלה כדי שבאותו עיתון תופיע כעבור כמה ימים כתבה מלקקת על איציק.
איציק אימצה היטב את הטכניקות של "יד רוחצת יד" ו"תן וקח". האמצעים הכספיים החלו לקדש את המטרות הפוליטיות של איציק ובעלי בריתה. כך היה בעת ההתמודדות שנערכה בשעתו בין שמעון פרס לבין עמיר פרץ על הנהגת מפלגת העבודה. איציק סייעה לגייס סכום של 320 אלף דולר. פרס הפסיד אומנם באותה התמודדות, אך שאלת קבלת התרומות הלא חוקיות נותרה פתוחה. אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בדרישה שיורה על חקירה משטרתית נגד פרס ואיציק בחשד לקבלת שוחד. הפנייה שלנו פורסמה ברבים ואיציק החלה להשתולל ודרשה מכלי התקשורת להימנע מפרסומים בנושא זה ואיימה בהגשת תביעות לשון הרע.
גם אלי צלצלה איציק ברוב חוצפתה לפני שלוש שנים, ותבעה ממני לפרסם הכחשה על החשדות נגדה והבהירה כי תביעת לשון הרע בדרך אלי. עד היום אני ממתין לשווא לתביעה בקוצר רוח כדי שתינתן לי הזדמנות לחשוף בין כותלי בית המשפט פרשות שחיתות נוספות של איציק. למרבה ההפתעה הזדרז מזוז במקרה זה, ותוך כמה ימים ספורים קיבל הכרעה שלא להורות על חקירה. על-פי מידע שהגיע בשעתו לאומ"ץ, הקימה איציק כדרכה קולות צעקה רועמים במשרד המשפטים וניצלה לכאורה למטרה זו את קשריה עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת הדין דוידה לחמן מסר (רעייתו של עורך הדין אורי מסר, חברו ובן בריתו של אולמרט לביצוע עבירות בארץ ובחו"ל). מזוז טען לאחר מכן שלא הופעלו עליו לחצים כלשהם ע"י איציק או שליחים מטעמה.
כאשר פרש שרון מהליכוד יחד עם בכירי המפלגה כדי להקים את קדימה, ניצל חיים רמון את חלומו לעריכת המפץ הפוליטי הגדול ושכנע את פרס לנטוש את מפלגת העבודה שבה היה חבר עשרות שנים ולהצטרף לקדימה. פרס הפגוע מניצחונו של פרץ, היה מוכן בתנאי שגם איציק תצטרף עמו למהלך ותזכה ותימנה עם מנהיגי המפלגה החדשה. שרון לא התלהב כל כך מהנדוניה שהביא פרס אבל הסכים בסופו של דבר למנות את איציק כיו"ר הכנסת. התפקיד החדש הפך את איציק כביכול לאדם מסוג אחר. מצד אחד היא ביקשה לעטות על עצמה אדרת ממלכתית, אבל בפועל העניקה שירותים פרלמנטריים בזויים לראש הממשלה אולמרט ולשלטונו המושחת. היא סירבה להיענות לבקשת אומ"ץ לחדש את פעילותה של ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות הציבורית, נמנעה מלהעלות לדיון במליאת הכנסת את נושא השחיתות, ועשתה הכל כדי לשמר את שלטונו של אולמרט ולמנוע את התפטרותו, וזאת מן האינטרסים האישיים שלה.
כדי להאדיר ולפאר את הכנסת הטילה מגבלות שונות שבאו לידי ביטוי, בין היתר, באיסור שהטילה לבוא למשכן הכנסת בלבוש ג'ינס. מצד שני החל מסע בזבזני בכנסת הן בהרחבת המשכן והן בהוצאות מוגזמות לרכישת ציורים, דברי דקורציה, עציצים ועוד כהנה וכהנה. במקביל החליטה איציק להורת על פתיחת מחסני הכנסת להוציא מתוכם חפצי אמנות נדירים, שטיחים, וציורים יקרי ערך ולפזר אותם במשכן. על מלאכה זו ניצח המנכ"ל שלה אבי בלשיניקוב, שחרק שיניים והחריש גם כאשר ידע שבצייתנות החירשת שלו הוא נותן יד לפגיעה בכללי המינהל התקין.
פרק בפני עצמו היוותה מערכת יחסיה המורכבת של איציק עם משרד מבקר המדינה. יש סימנים לכך שאיציק זכתה ליחס מיוחד ולקבלת הנחות ממשרד מבקר המדינה. אומ"ץ העבירה למשרד המבקר שורה של נתונים על מעשי בזבוז אישיים מרגיזים של איציק ואנשי מקצוע חיצוניים שפעלו בשירותה ולמענה במשכן הכנסת, שהועברו אלינו בחשאיות ע"י עובדים מפוחדים אך משום מה לא זכו להתייחסות משרד המבקר. ככל הנראה ניצלה איציק את העובדה שמבקר המדינה מגיש לה מדי שנה את הדוחות שלו, שהלכו ותכפו בתקופתו כהונתו של המבקר הנוכחי, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, שהינו ראש החץ במאבק נגד השחיתות הציבורית.
גם נציבות שירות המדינה האירה משום מה בשנים האחרונות את פניה לאיציק, וסייעה לקדם מינויים שונים, גם משפחתיים, במשרדי ממשלה ובמשכן עצמו. לקראת מערכת הבחירות האחרונה התפוגגה גם הממלכתיות של איציק, כאשר היא קיבלה על עצמה את תפקיד יו"ר מטה הבחירות של קדימה. איציק נתגלתה במלוא ערוותה הפוליטית הצרה.
אחרי שהתברר כי מנהיגת מפלגתה, ציפי לבני, לא תוכל להרכיב ממשלה בנסיבות הפוליטיות שנוצרו, דחפה איציק להצטרפות לקואליציה וקיוותה שתישאר בתפקידה. בסופו של דבר, איציק מתנחמת בלשכה מפוארת שהקימה לעצמה במשכן הכנסת. אף אחד מחברי הכנסת לא זכה ללשכה דומה. אם איציק משלה את עצמה שהלשכה המפוארת תשמש לה קרש קפיצה חזרה לתפקיד יו"ר הכנסת ואחר כך לנשיאת המדינה, אני יכול להרגיע אותה. החשיפות האחרונות של מעשי השחיתות שלה עלולות להרחיק אותה גם מהמשכן עצמו.

לראש הדף

רק אם הנשיא פרס - שבזכותו הוקמה הממשלה הנוכחית - יפתח דף חדש בתחום ההגינות האישית ויעמוד בראש המאבק בשחיתות הציבורית - אז תידלק אולי, סוף סוף, אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות הציבורית האפלה.
 
מי היה מאמין שהלוזר הנצחי לשעבר שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, יהפוך בגיל 86 המסווג אצל בני גילו "בערוב ימיו", למדינאי בינלאומי שבא ויוצא אצל שועי העולם ומנסה לנווט אותם כיצד לכלכל את מעשיהם.
לקראת מילוי התפקיד החדש של שגריר מעופף מטעם ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו, לא הייתה לפרס בימים האחרונים שום בעיה להיפרד מדעותיו המדיניות המתונות, לחצות את הקווים ולהיוולד פוליטית מחדש כמנהיג לוחם שאינו מבייש אפילו את שר החוץ החדש אביגדור ליברמן. פרס אמר בימים האחרונים שלום למחנה השלום הישראלי, שהוא שימש לאורך שנים כמנהיגו ולמטרה זו אף הקים מכון שלום שנושא את שמו.
אחד הסימנים המוקדמים לכך היה הודעה מפתיעה שהשמיע פרס לפני זמן קצר, שממנה ניתן היה להסיק כי הוא סבור כיום שההינתקות של יישובי חבל קטיף הייתה משגה. מעניין לדעת מדוע החריש עד כה פרס בנושא זה, שנותר עדיין כפצע מדמם בקרב אזרחי המדינה ומהווה עתה מקור לפעילותה של ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ביוזמתה של הוועדה לביקורת המדינה.
לפרס הייתה גם השבוע הצהרה מלחמתית משמעותית ביחס לאירן, האויבת מספר 1 של ישראל כיום: "אם צריך לעשות טעות של תגובת יתר או תגובת חסר בעניין הגרעין האירני, אני מעדיף את תגובת היתר". מעולם לא הפריע לפרס לזגזג, להגיד דבר והיפוכו בנשימה אחת וגם ליישב בלולייניות סתירות שנתגלעו בנושאים רגישים בין פיו לבין אצבעו.
כך היה במלחמת לבנון הראשונה. בעדותו הסגורה בפני ועדת וינוגרד טען פרס שהוא התנגד מלכתחילה למלחמה. כאשר שאלו אותו חברי הוועדה מדוע הצביע בישיבת הממשלה בעד המלחמה, לפרס לא הייתה בעיה מצפונית להשיב כי לא רצה לפגוע בראש הממשלה אהוד אולמרט.
פרס נועד השבוע עם נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה כשליחו של ראש הממשלה נתניהו, לשיחה מקדימה לקראת ביקורו הקרוב של נתניהו בארה"ב. בשיחה זו נדמה היה שנמרטו כמה נוצות אידיאולוגיות מהעוף פרס, ששכח משום מה להדגיש את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. עקרון זה נקבע בשעתו ע"י אריאל שרון, מייסדה של קדימה - מפלגתו של פרס, ואומץ בחום ע"י יורשו אהוד אולמרט וע"י היו"ר הנוכחית של קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני. לפרס לא הייתה בעיה ללכת אחורנית ולהתאים את עצמו לדעותיו של נתניהו, שהיה בעבר שנוא נפשו מאז שגבר עליו בבחירות ב-1996 והנהיג מדיניות שסתרה את השקפת עולמו של פרס.
משקיפים פוליטיים טוענים שההפשרה ביחסיהם של פרס ונתניהו החלה כבר בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית, כאשר פרס סייע בדיעבד לנתניהו להקים ממשלה ללא קדימה אבל עם אהוד ברק, שאינו כוס הקפה של פרס. אילו פרס היה עומד על שתי רגליו הקדמיות, כיאה לרקדן מעולה מסוגו שהגיל לא פגע בהן, היה יכול לכפות ממשלת אחדות משולשת ועוד עם רוטציה.
נתניהו לא נשאר חייב לפרס. בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כראש ממשלה, הוא העניק לפרס כבוד מעל ומעבר. בניגוד לכללי הפרוטוקול המחייבים את ראש הממשלה רק לדווח לנשיא, נוהג נתניהו להיוועץ בו בקביעת דרכי פעולתו והוא איפשר לו, כאמור, להקדים אותו בביקור אצל הנשיא האמריקני. בשבוע הבא יגנוב פרס את ההצגה הממלכתית בעת ביקורו של האפיפיור בארץ, ואיש לא ייקח ממנו את הכבוד שהוא הרוויח ביושר אישי שנוי במחלוקת.
פרס היה מאז ומתמיד פלא רפואי. גבר ללא גיל שחי מסביב לשעון היוקרתי שלו, מקפיד על הופעתו החיצונית, בעל חיוניות בלתי מצויה, כושר עבודה נדיר, מוח יצירתי, אדם רב פעלים ומעללים. פרס הצליח להשיל מעל עצמו בשנים האחרונות את תכונת ה"חתרן הבלתי נלאה" שהדביק לו בעבר בן גילו יצחק רבין, שהיה מחובר אליו פוליטית בעל כורחו, סלד ממנו ונמנע מלהפנות לו את גבו. פרס תלה מזמן את כלי החתירה שלו מאחר שאינו נזקק להם יותר. בחברתם של מנהיגים פוליטיים מהדור החדש, שאת רובם הוא לא מעריך, הוא יכול בהחלט לשחק את תפקיד הסב הטוב כפי שנהג בעבר אריאל שרון.
פרס מוכיח בגילו קור רוח ראוי לציון. לפני זמן קצר כשטס במסוק צבאי שהטיס אותו מאחת מגיחותיו בצפון הארץ למשכן הנשיא בירושלים, נקלע המטוס לסחרור אווירי. מלוויו נכנסו לפאניקה ורק הוא חייך ואותת להם להירגע. כל האישים הפוליטיים הבכירים בני השבעים פלוס ירדו כבר מכל הבמה או הסתלקו לעולמם.
יש גם סיפור אירוני אקטואלי בתחום זה. לפני כשנה, ערב ההתמודדות על תפקיד נשיא המדינה, נועד פרס בשיחה בארבע עיניים עם ראש הממשלה אהוד אולמרט וביקש את תמיכתו. אולמרט שאל את פרס, בין השאר, האם זה ראוי לדעתו שאדם בגיל 85 יתחיל כהונת נשיא בת שבע שנים. פרס השועל לא נפל במלכודת של אולמרט ואמר לו כי בכוונתו להתפטר אחרי מחצית הקדנציה, עוד לפני שיגיע לגיל 90. בינתיים סולק אולמרט מתפקידו בבושת פנים בגיל 62. ברוב חוצפתו הוא משתמש במצב בריאותו כדי לחמוק ממאסר ממושך בגלל עבירות פליליות חמורות שביצע.
אגב, מצבו הרפואי החמור של אולמרט לא מפריע לו להקים חברה לייעוץ, כדי שיוכל לקבל כספים מעל לשולחן עם חשבוניות שבעבר קיבל במעטפות סגורות וגם לבקר במשחקי כדורגל במגרשים זרים. אחרי הסתלקותו של אולמרט פרס כבר לא חייב לקיים את הבטחתו, והוא ממשיך לתפקד במלוא עצמתו. באחרונה הוא הפך אפילו למנחה טלוויזיה בערוץ הראשון בתוכניות שמשודרות מבית הנשיא.
לפרס יש הרבה זמן פנוי ואין אישה שמציקה לו. סוניה נותרה לגור בדירתם בתל אביב. מי בכלל שם לעובדה שכללי הטקס מחייבים שלנשיא תהיה רעיה. על-רקע זה נפסלה בשעתו מועמדותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר האלמן, לתפקיד נשיא המדינה.
כאשר נשאל ביום העצמאות האחרון יו"ר הכנסת החדש-ישן של הכנסת, ראובן ריבלין, שהפסיד לפרס בהתמודדות על הנשיאות אם הוא לוטש עיניים מחדש למשכן הנשיא, התחמק ואמר כי התפקיד הנוכחי קוסם לו. יש לי חדשות רעות עבור ריבלין: לא כדאי לו לצפות לתפוס את מקומו של פרס לפני תום הקדנציה שלו בעוד חצי תריסר שנים. בשנת 2016 יהיה אולי על מה לדבר. אני מציע לריבלין שישאל את קודמתו בתפקיד, חברת הכנסת דליה איציק, שכבר תפרה עבורה גרדרובה של מכנסיים ומעילים אופנתיים למשכן הנשיא בהנחה שפרס לא יציג את מועמדותו או לחילופין, אם ייבחר ומצב בריאותו לא יאפשר לו לכהן תקופה ממושכת כנשיא. עתה, אחרי שריבלין נטל מאיציק את כהונת יו"ר הכנסת והיא כבר לא משמשת בתוקף תפקיד זה כממלאת-מקום הנשיא, מועמדת איציק לככב במדור הנצחי בעיתונים על אנשים שהתאדו: "איפה הם היום?"
הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה בתחום המדיני, עוררה את תנועת אומ"ץ לפנות אליו השבוע בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית, שלא זוכה משום מה לשיתוף פעולה מצידם של שרים בכירים בממשלה החדשה ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. משום מה נשכחה העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט, שהיה והינו עדיין ארכי מושחת, סולק מהשלטון בבושת פנים אחרי שנחשפו מעללים מושחתים אישיים.
אומ"ץ עדכנה את פרס כי ערב הבחירות האחרונות לכנסת היא פנתה אל כל ראשי המפלגות המתמודדות, בבקשה שיכללו במצעי מפלגותיהן סעיף מיוחד שיכלול התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית שהגיעה למימדים מפלצתיים. רק שני מנהיגי מפלגות נענו לפנייה שלנו: יו"ר קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני ויו"ר מר"צ, חבר הכנסת חיים אורון. זאת ועוד: אחרי הבחירות, לפני שהוקמה הקואליציה בראשות נתניהו, פנה אליו מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, מהלוחמים הגדולים בשחיתות הציבורית, בבקשה שיהיה אזכור בולט למאבק בשחיתות הציבורית בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות השונות, אבל נתניהו התחמק מכך. לא התפלאתי על כך. לאורך כל התקופה שבה כיהן נתניהו כיו"ר האופוזיציה, הוא נמנע מלהתריע בפומבי ולו רק פעם אחת על שחיתותו של ראש הממשלה אולמרט. אין לי כמעט ספק שנתניהו נהג כך בגלל חששו הרב מאולמרט התמנון בעל-ידי הרפש והפה המלוכלך. בשיחה שהייתה לי עם נתניהו בעבר הרחוק, התרשמתי שהוא מעדיף לשמור על מרחק ממנו.
באופן רשמי מצא נתניהו נימוק דחוק להתנהלותו המוזרה, שהוסברה ברצונו לשמור על ממלכתיות מדומה. חשבתי לתומי שאחרי שנתניהו יבחר כראש הממשלה, הוא יישא את דגל המלחמה בשחיתות השלטונית כשאולמרט כבר לא נושף בפניו, אבל התאכזבתי. יש כבר סימנים ראשונים לכך שהשחיתות השלטונית אמורה להיות, למרבה הצער, החמצן של הממשלה הנוכחית. שר הביטחון אהוד ברק שיצא חוצץ נגד אולמרט המושחת ותבע את התפטרותו, לא יוכל לשחזר את מעשהו מול נתניהו, שכן ברק עצמו הוא כבר חלק בלתי נפרד משחיתות זו. אין לי אשליות בתחום זה. פרס לא ירים את הכפפה, ויסרב ככל הנראה להיכנס לשדה המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בעור שיניו. יש לכך כמה סיבות לא טובות. ביצור שלטון החוק לא היה מעולם בראש מעייניו של שמעון פרס. כאשר כיהן לפני עשרים שנה כראש ממשלת האחדות של המערך והליכוד, פעל להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר (שהפך לימים לשופט עליון) בגלל כוונתו הנחושה של האחרון להעמיד לדין פלילי כמה מראשי השב"כ שעברו עבירת פליליות חמורות בפרשת קו 300.
לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים נמנע מלגנות את השחיתות האישית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון, אהוד אולמרט ואישי ציבור בדרגים נמוכים יותר, אולי משום שכאשר הסתרק ראה להפתעתו שעל שיער ראשו הכסוף יש כמות גדולה של חמאה מתוצרת חוץ. לפעמים הוא גם ליקק ממנה בכמויות משביעות.
פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני ומילא את פיו מים מזוהמים, אולי משום שהנושא הזה היה קרוב לכיסו ולא לליבו. בתקופת כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים כאשר הוא החל, בעידודם של ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה חיים רמון, להשתלח בשופטי בית המשפט העליון ולפגוע בגופי אכיפת החוק, לא נשמע קולו של פרס - לא בישיבות הממשלה שבה היה חבר ולא כנשיא המדינה המופקד על שמירת שלטון החוק. זאת ועוד: אחד הצירים המרכזיים של השחיתות השלטונית הוא הקשר ההדוק בין ההון והשלטון. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס לחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מתנות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות.
לפני כמה שנים טס פרס יחד עם שלושה מבכירי מפלגת העבודה - דליה איציק, פואד בן-אליעזר וחיים רמון - על חשבונו של איש העסקים הישראלי הבינלאומי המושחת, אהרון פרנקל, לטקס נישואיו בקאן. הארבעה זכו לאירוח מלכותי. אומ"ץ טענה אז שהארבעה עברו על חוק איסור קבלת מתנות ופנתה אליהם בבקשה שיעבירו לקופת המדינה את תמורת האירוח המפואר. נוכח סירובם הגישה אומ"ץ נגד הארבעה תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, וכשזו היססה, פנתה התנועה לבג"צ. רק אז הועברו כספים ע"י פרס, בן-אליעזר ורמון. איציק התחמקה מנימוקים עלובים שהולמים את אופייה.
בעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון שתרמו לו באורח בלתי חוקי סך של 320 אלף דולר. המוציאה ומביאה את הכסף הייתה דליה איציק, שכיהנה אז כשרת התקשורת וניצלה את קשריה ההדוקים מדי עם אילי הון שמעולם לא קופחו ע"י המשרדים שהיא עמדה בראשם. אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו שוחד. בנסיבות תמהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השניים לא הוסר.
למרבה האירוניה ניצל פרס מתלונה חוזרת של אומ"ץ לוועדת האתיקה של הכנסת גם בנושא זה. הוועדה הודיעה לאומ"ץ שמאחר שפרס חדל להיות חבר כנסת ונבחר בינתיים כנשיא, היא מנעה מלדון בתלונה. אומ"ץ מציעה לנשיא פרס לפתוח דף חדש בתחום ההגינות האישית, ולעמוד בראש המאבק בשחיתות הציבורית. אם הוא ייענה בכל זאת בחיוב ויציע לנו דרכי פעולה מעשיות, נוכל להגיש לו את כל הסיוע הדרוש. רק אז תידלק אולי, סוף סוף, אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות הציבורית האפלה.
לראש הדף

הצלחתו של נתניהו כראש הממשלה בכהונתו השנייה, תלויה בשרה במידה בלתי מבוטלת.  התחושה החוזרת ונשנית שהיא מעורבת במינויים ממלכתיים יוצרת אווירה של אי נוחות. ההסתופפות סביבה מצד חברים עלולה להזיק. 

שרה נתניהו שלום,
אני לא מכיר אותך באורח אישי. מעולם לא החלפנו מילים בעל פה ולא כתבתי אודותיך דבר וחצי דבר, ומשום כך אני פטור מהחשד שאני פועל כביכול ממניעים פוליטיים.
אני כותב אליך מכתב פומבי זה, שיש בו נימה של תוכחה, לא כדי לייצב את שלום הבתים שלך ושל בעלך ביבי בירושלים ובקיסריה, אלא מתוך דאגה לשלוות נפשו שדרושה לכולנו בגלל סבך הבעיות החמורות שבהן שקועה ותקועה כיום המדינה.
ביבי הוא ראש הממשלה השני שמכהן כהונה שנייה כראש ממשלה אחרי הפסקה בת כמה שנים, שבמהלכה שאל את עצמו לא אחת את השאלה הנצחית: "איפה טעיתי"?.
אולי לא ברשותך, אני רוצה לערוך הקבלה בין ראש ממשלה ישראלי אחר שחזר לשלטון אחרי שנות פרישה מאונס שכפתה עליו רעייתו. כוונתי ליצחק רבין המנוח, שכיהן כראש הממשלה במחצית שנות השבעים אחרי מלחמת יום הכיפורים והתפטר מתפקידו אחרי שנחשף ע"י העיתונאי דן מרגלית ב'הארץ' חשבון הדולרים של רעייתו המנוחה בבנק בוושינגטון.
לאה רבין הייתה אישה דומיננטית מדי, כאשת ראש הממשלה שידה הייתה בכל. אפילו רמטכ"ל עטור קרבות מסוגו של בעלה לא הצליח לתת לה פקודות ולרסנה והוא שילם על כך מחיר יקר. בתקופת הכהונה השנייה של רבין כראש הממשלה הוא נהג כבר אחרת, ומקורביו פעלו לרוב בהצלחה כדי לנטרל את רעייתו ולהרחיקה מלשכתו. ואמנם, לאה רבין התמקדה בתחום החברתי ולא נדחפה יותר מדי לצד בעלה, אף כי לא היססה לגרור אותו לאירועים מסחריים שבהם שימשה כמקדמת מכירות של היחצן רני רהב. בכל מקרה, תקופת כהונתו השנייה של רבין הייתה טובה ופורייה הרבה יותר מאשר תקופת כהונתו הראשונה.
משקיפים פוליטיים תלויים טוענים שביבי היה בתקופת כהונתו הראשונה ראש ממשלה גרוע שהרבה לשגות משום שהיה שבוי בקונספציות אידיאולוגיות שאבד עליהן הכלח, היה נתון להשפעות ולא עמד במצבי לחץ. ביבי ייבחן תחת זכוכית מגדלת גם בתקופת כהונתו כראש הממשלה בעיקר משום שהתקשורת אינה אוהבת אותו, למרות שהוא עובר היטב מסך ומתבטא היטב בראיונות אלקטרוניים וכתובים. אין מה לעשות - המציאות הפוליטית מוכיחה שהתקשורת לא מעניקה לביבי את ימי החסד המקובלים ואין לו מה לצפות לקבל ממנה הנחות או מחירי מבצע, מסוג אלה שקודמיו אריאל שרון ואהוד אולמרט זכו להם בשפע. אין כל סיכוי שביבי  יהפוך לאתרוג או למצה שמורה. אם חלילה הוא ימעד או יעבור על החוק, יעוטו עליו כעורבים אנשי התקשורת שאורבים לו.
 
חוטפת את המושכות

שרה היקרה. הצלחתו כראש הממשלה בכהונה השנייה תלויה בך במידה בלתי מבוטלת. לכאורה למדת לקח ואת נוהגת כיום בדרך שונה מכפי שנהגת בתקופת הכהונה הראשונה של ביבי כראש ממשלה. כך, למשל, החלטתך שלא להופיע לכנס הניצחון של הליכוד בבנייני האומה בירושלים הייתה נבונה. בחלל האולם נשמעה אומנם חזור ונשנה הקריאה "היידה שרה" כאשר ביבי נכנס בגפו, אבל את לא היית שם ולא ניסית לגנוב את הצגה.
התחושה החוזרת ונשנית שאת מעורבת במינויים ממלכתיים מסוג מינויו של יובל שטייניץ כשר האוצר ובמינויים פנימיים בלשכה – בין שתחושות אלה נכונות ובין אם-לאו - יוצרת אווירה של אי-נוחות. על החגורה האישית שלך מופיעות שורה של גולגולות של מקורבי ביבי שסילקת בעבר. הגיעה השעה שתרפי ותתמסרי באופן בלעדי לעבודתך המקצועית כפסיכולוגית בעיריית ירושלים.
הטעות החמורה ביותר שלך היא שאת מאפשרת לאנשים הנמנים על החוג הסגור שלך להשתמש בך, שלא בטובתך, כאשר הם לפעמים מופיעים או מדברים בשמך, אולי לא על דעתך, ובעצם דואגים לאינטרסים האישיים והמסחריים שלהם ושל אחרים. הבולט מכולם הוא איש העסקים השנוי במחלוקת רוני מאנה, חבר אישי שלך ונהג משפחתי מתנדב, שהכריז בפומבי עוד לפני הבחירות שמצפה לו תפקיד מרכזי אצל ביבי.
מאנה כופה את עצמו עליכם ואתם לא מנסים למחות בידו. אפילו המאבטחים קיבלו אותו כחלק מן הנוף. אין לי ספק שמאנה יקצור לעצמו במוקדם או במאוחר פירות מהקירבה היתרה שלו אל ראש הממשלה ושר-העל במשרד האוצר.
יש כבר בשטח סיפורים שיכולים להוות סימפטום לאורחות התנהגות ולהלכי רוח. לפני כמה ימים התפאר בפומבי אחד, צחי ברוורמן, מנהלה של חברה עירונית בנס ציונה, תחמן וקומבינאטור שהזדנב בחודשים האחרונים אחרי ביבי וזוקף לזכותו את חברותו בוועדה פנימית בליכוד שפסלה את מיקומו של משה פייגלין ברשימת הליכוד לכנסת.
ברוורמן גילה באחרונה בפומבי שביבי הורה לשר לאיכות הסביבה גלעד ארדן ולשר התקשורת משה כחלון לבחון אפשרות לקבל אותו כמנכ"ל של משרדיהם, אך לדבריו את התקשרת אליו ואמרת לו שלא יקבל את התפקידים האלה מאחר שאת מתעקשת כל כולך שהוא יעבוד דווקא בלשכה של ביבי. אם אומנם בחשת בעניין זה - הדבר חמור. אם ברוורמן בדה דברים מליבו הדבר מעיד על-כך ששום דבר לא השתנה. בכל מקרה, כדאי לך לבדוק נושא זה.
לא פחות מורכבת הינה מעורבותו של שעיה סגל, לשעבר עיתונאי בכיר במעריב וכיום בעל חברה לייעוץ תקשורתי. סגל הפך להיות יועץ סתרים פוליטי של אריאל שרון. עתה הוא מככב בלשכתו של נתניהו. את נתת את ברכתך לשיבוצו כיועץ אסטרטגי בלשכה, אחרי שככל הנראה הרעיף עליך מפיו מפיק המרגליות מחמאות. למחמיאים הייתה אצלך תמיד תקווה.
אני לא מתרגש ומתרשם מכך ששעיה סגל פועל בלשכה בהתנדבות. מתוך מסמך פנימי שמצוי בידי אני למד שבתקופה שבה כיהן ביבי כשר האוצר, הגיש לו שעיה סגל בכתב את רשימת לקוחותיו שלא הייתה מביישת אף יחצן צמרת: קבוצות דלק ו'ים תטיס' של יצחק תשובה, איל ההון סטף ורטהימר, הרשות השנייה, הרשות לפיתוח הגליל, אתר החרמון ועוד. שעיה סגל התחייב בכתב בפני נתניהו שאם וכאשר יעלה במשרד האוצר נושא שקשור באחד מלקוחותיו, הוא יימנע להיות מעורב בדיונים ובקבלת ההחלטות.
אני סקרן לדעת אם שעיה נתן באחרונה לביבי רשימה מעודכנת של לקוחותיו החדשים. אם לא - מוטב שיזדרז לעשות זאת. חבריו של סגל מצביעים על יושרו האישי וטוענים שמעולם הוא לא קיבל לקוח בזכות קרבתו לשרון ולנתניהו.
ללא כל קשר לפעילותו ההתנדבותית של שעיה סגל בלשכתו של נתניהו, תנועת אומ"ץ, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, בוחנת כבר נושאים המעלים חשד לניגוד אינטרסים של אישים הפועלים בקרבתו של ראש הממשלה, דווקא בשכר.
בהקשר לכך פנינו כבר השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות מינויו של איש העסקים אורי יוגב ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הכלכלית הממלכתית.
שעיה התנדב להשתתף לפני כמה ימים בתוכנית "תיק תקשורת" כדי להסביר מדוע את מסרבת להתראיין ולהשיב על שאלות שונות בעלות עניין לציבור שהתעוררו באחרונה. אחרי שהוא החמיא הפעם בפומבי לכישוריך, הביא נימוק שספק אם שכנע אפילו אדם מבריק מסוגו: את מסרבת להתראיין משום שאת טרודה ועסוקה מעל הראש וגם יש לך ילדים בגיל העשרה. מעניין אם הנימוק הצולע הזה הוא פרי יצירה עצמית שלו או הברקה שלך.

רוח קרב וקשיי הפנמה

בחג הפסח האחרון פישל 'ידיעות אחרונות', כאשר פרסם ידיעה לא בדוקה כאילו נזקקת לעובדת משרד ראש הממשלה שתשמש כמלצרית להגשה בליל הסדר שנערך בביתכם הפרטי בירושלים שבו אתם ממשיכים להתגורר. במקרה הזה לא מעדתם. הטעות שלך ושל ביבי הייתה הסכמתכם להיענות לבקשתו המחוצפת של ראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט, שביקש להמשיך ולהתגורר זמן קצר נוסף במשכן ראש הממשלה. אני מכיר היטב את אולמרט; הוא לא יהסס להתל בכם ולמשוך זמן. כיום אולמרט הוא אדם פרטי ויכול בהחלט להרשות לעצמו דירה עד שביתו החדש ביישוב בהרי ירושלים יהיה מוכן לכניסתם של עליזה ושלו. אולי משום כך אתם מעדיפים לבלות את סופי השבוע שלכם בביתכם בקיסריה.
לעניות דעתי, ההחלטה שלה נתת הסכמתך הינה שגויה וצורמת בתקופה זו של משבר כלכלי, פיטורים המוניים והידוק החגורה. הפרסום האחרון בתקשורת, שלפיו מתקיים דיון לשכור וילה עבור מאבטחיו של ראש הממשלה בסכום של 20 אלף שקלים לחודש מחשבון הקופה הציבורית, מקומם. בכל ימות השבוע נשארות הוילות ריקות.
שרה היקרה, כל הסימנים מעידים על-כך שאנשי התקשורת חסרי המעצורים, שנעצו בכם את ציפורניהם בתקופת שלטונו הראשונה של ביבי כראש ממשלה לפני תריסר שנים, מצויים כבר בכוננות כדי "להתלבש" מחדש עלייך ועל ביבי. ראי הוזהרת. תקופת שלטונו הראשונה של ביבי כראש הממשלה לפני תריסר שנים עלולה לחזור על עצמה. עיתונאים ש"יחפשו" את ביבי, לעיתים ממניעים לא טהורים, יציקו לך ללא הרף ויהפכו אותך מטרה נייחת לניגוחו של בעלך.
מאז ומתמיד הערכתי מאוד את הנחישות ואת רוח הלחימה שלך. נאמר לי שאת פסיכולוגית ילדים מיומנת, אישה דעתנית בעלת ראש פתוח, ובכך שמעולם לא חשפת את עצמך ואת דעותיך וסירבת בעקשנות להעניק ראיונות לכלי התקשורת - נגרם לך עוול. לעומת זאת, כל אימת שגילית אי-דיוקים תקשורתיים בדברים שנכתבו או שודרו אודותיך - לא ויתרת, תבעת את עלבונך ואת עלבונו של ביבי, ודרשת במפגיע להכחיש שמועות זדוניות חסרות בסיס. במקרה מסוים גילית אומץ לב והגשת לבית המשפט תביעת לשון הרע נגד אחד מכלי התקשורת. בתביעה מעין זו נטלת סיכון של חשיפה אישית לא נעימה.
הלוואי שלביבי היה אומץ לב כזה; לא בסיירת מטכ"ל שבה שירת, אלא בקיתונות השופכין שהטילו בו בנפרד והוא החריש. אבל מה לעשות שלעיתים היו הפרסומים מבוססים על עובדות. כבר אז התברר שהתקשית להפנים שאת אשת ציבור בתוקף מעמדך כרעיית ראש הממשלה, ומעמדך מחייב אותך לנהוג במשנה זהירות. בזו אחר זו נחתו עלינו "פרשות" עסיסיות שהפכו אותך ואת ביבי, שלא בטובתכם, שנויים במחלוקת לגבי שמירת כללי המינהל התקין וטוהר המידות.

כדאי שארענן את זיכרונך:

• התעורר חשד שבעל חברת הובלה העביר רהיטים פרטיים שלכם על חשבון הקופה הציבורית .
• מלאי המתנות שהוענקו לך ולביבי ע"י אורחים רמי דרג ששהו בארץ כאורחי הממשלה ואלה שצברתם בעת ביקורים בחו"ל היה צורם וזועק .בחקירה שנערכה הופרך החשד לעבירות.
• פרשת העוזרת הזרה ששירתה בביתכם, שלטענתה פיטרת אותה ושללת את זכויותיה האלמנטריות הקבועות בחוק. התיאורים הגרפיים שלה אודות זריקת נעליים לא החמיאו לאופייך.

היו גם מקרים שלא הגיעו, משום מה, לידיעת התקשורת. אחד מהם היה קשור לבזבוזים שלך בחו"ל בראשית כהונתו של ביבי כראש הממשלה. לא סמכת על המאבטחים של ביבי והעדפת לאבטח אותו אישית. משום כך הרבית להתלוות אליו לחו"ל, לרוב על חשבון הקופה הציבורית. באחת הפעמים פנה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן, אל מנהל הלשכה הראשון, פנחס (פיני) פישלר, בבקשה שיערבל חשבון הוצאות פרטי שלך עם הוצאות הלשכה. פישלר סירב בתוקף .אני מוכן לתת לך ליהנות במקרה זה מהספק שהפנייה לא נעשתה על דעתך. ליברמן לא אוהב אנשים לא צייתנים, ובכך נחרץ גורלו של פישלר שנאלץ לפרוש אחרי זמן מה מתפקידו אחרי שליברמן "תפר" לו תיק כוזב. מאחר שכפית על ביבי כבר אז את המעורבות המאסיבית שלך במינויים שונים בלשכתו, קרוב לוודאי שנתת את ברכתך אז ללכתו של פישלר. מעניין אם בדקת את הסיבות לפרישתו.
שרה, שימי לב איך שהגלגל מסתובב. כיום יש לליברמן תיקי חקירה פתוחים בחשד לביצוע עבירות מרמה, הפרת אמונים, העלמת מס והלבנת הון, ואילו פישלר הוא עורך דין פלילי פרטי מוערך.
יש אנשי זדון שמייחסים לך חלק בכישלונו של ביבי להיבחר לכהונה נוספת כראש הממשלה לפני עשר שנים בהתמודדות מול אהוד ברק. בין השאר היו כאלה שהצביעו על המעורבות הגוברת והולכת שלך מאחורי הקלעים בקבלת החלטות שונות, ועל הרחקת אנשים טובים ממנו. דבר אחד ברור לי: ביבי התקשה מאז ומתמיד להתמודד אתך. כדי להמתיק את הגלולה אומר שאת לא המצאת את זה. היו נשים נוספות של ראשי ממשלה שבחשו בקדרות אחרות. כך או אחרת, באותו ערב עגום כאשר נודע לביבי על כישלונו, הוא הודיע על פרישתו הזמנית מהחיים פוליטיים וקרא לעברך מול המצלמות במלון תל אביבי: "שרה'לה, הולכים הביתה".
ההליכה הביתה עשתה לכם טוב בתחום הכלכלי. ביבי ערך מסע הרצאות מחוף לחוף ומיבשת ליבשת, והשתכר סכומי עתק שאיפשרו לכם, בין השאר, לרכוש בית בקיסריה. המציאות הפוליטית הישראלית מלמדת שרק מיליונרים בעלי נדל"ן נוצץ ויקר נבחרים כראשי ממשלות. רשמי לפניך: ברק, שרון, אולמרט.
למשך תקופה מסוימת ירדת מכותרות התקשורת, והדבר עשה טוב לך ולנו. אחרי חמש שנים במדבר הפוליטי החל ביבי את הקאמבק שלו. קרוב לוודאי שאת נתת את ברכתך אף כי שמרת עדיין על פרופיל נמוך.

חברים חמדניים

שרה, לסיום אני חייב לשתף אותך בסיפור אישי שנוגע ישירות אליך. בבחירות הקודמות שנערכו לפני כשלוש וחצי שנים, ביקש ביבי לחזור למרות שמולו התמודד אריאל שרון הפופולרי, שפרש מהליכוד והקים את קדימה שהפכה להיות ביתם של רבים מראשי הליכוד לשעבר. באותה תקופה של ערב הבחירות נתקלתי בהזדמנות מסוימת באקראי בבית קפה בביבי, כשחברך רוני מאנה מתעקש להיצמד אליו.
מאוחר יותר שוחחתי עם אחד ממקורביו של ביבי והפניתי את תשומת הלב לנזק שעלול להיגרם לו מחברות כזו. האיש שוחח עם בעלך, חזר אלי והודה לי על הערתי. כעבור יומיים התקשר מאנה לביתי במפתיע, כולו גידופים וחרפות על הערת האזהרה שהעברתי לביבי. לא הייתי צריך לעמול הרבה כדי לנחש שביבי שוחח אתך על כך, ואת טרחת לדווח לרוני מאנה ועוד לציין את המקור. האמיני שאני רחוק מלהתרגש ממאנה, אבל אני מודאג.
זאת ועוד: בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר ביבי שימש כיושב-ראש האופוזיציה, נסעת אתו ללונדון למסע שזכה לביקורת נוקבת, ובצדק. אין זה משנה אם היה זה מסע תענוגות או שליחות מדינית חיונית. היעדר הרגישות שלך תרם למועקה הציבורית מנסיעה זו.
אני מבקש להעיר: המבחן הגדול של ביבי בתקופתו השנייה כראש ממשלה, יהיה תלוי במידה בלתי מבוטלת בך. כדאי שתפנימי את דבריו של קיקרו: "מי שנכשל פעמיים באותה האבן, ממיט על עצמו חרפה".
הפעם החרפה תהיה גם עלינו.

הבהרה / עידכון
 
מכתב האזהרה הפומבי לשרה נתניהו שפורסם לעיל עורר כצפוי תגובות חריפות ביותר, מאחר שהמדובר הוא באנשים הקשורים בדרך זו או אחרת למערכת השלטונית הממלכתית והמרכזית במדינה, אני מבקש להבהיר את הנקודות הבאות:

1) מעת שנכנס נתניהו לתפקידו כראש ממשלה, ביקרה שרה נתניהו בלשכתו רק פעם אחת.

2) היועץ האסרטגי של ראש הממשלה, שעיה סגל, שהיה בעבר עיתונאי בכיר במעריב, לא נהנה משום טובת הנאה בתפקידו הקודם כיועצו של ראש הממשלה הקודם אריאל שרון, ושל ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. סגל ידוע ביושרו האישי ובחייו הצנועים ומקפיד שלא יהיה כל קשר בין עיסוקו המקצועי כיועץ תקשורת, לבין פעילותו במשרד ראש הממשלה, אותו הוא עושה בהתנדבות.

3) רוני מאנה, ידידם של בני הזוג נתניהו, לא ביקר בלשכת ראש הממשלה מאז שנתניהו נבחר לתפקידו. לטענתו, הוא אינו עוסק במינויים כלשהם מטעם הלשכה.



לראש הדף

למרבה הבושה, פוליטיקאים בכירים מתרועעים עם עבריינים מקומיים וזרים ומכאן נוצרת מערכת יחסים בעייתית של תן וקח.. הגיעה השעה שפוליטיקאים ידירו רגליהם ממחוזות אפלים.
 
האישיות הפוליטית הבכירה ביותר שנכחה השבוע בהלווייתו של העבריין לשעבר שלומי עוז היה המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, שבא בחברתה של רעייתו ללא הפסקה ג'ודי, כדי להיפרד מידיד ותיק שסייע בבחירות הפנימיות בליכוד.
שלומי עוז, שעבד בעבר בשירותה של משפחת אלפרון שגובה חובות באמצעי סחיטה ואיומים, נעצר, הועמד לדין וריצה עונש מאסר - היה מראשי סניף הליכוד ברמת גן. עוז היה קבלן קולות שעסק ב"שיפוץ" רשימת מועמדי הליכוד לכנסת, ובדרך כלל ביצע את עבודתו ללא קבלת תמורה אלא רק בשם החברות. לא מן הנמנע שהתמורה שולמה לעיתים בדרכים סמויות וסיבוביות מבלי להותיר עקבות בשטח.
בעבר חקרה המשטרה חשדות שלפיהם חברת האבטחה "צוות ביטחון" שהייתה בבעלותו של עוז, זכתה במפתיע במכרז של רשות שדות התעופה בתקופה שבה כיהן כיו"ר דירקטוריון הרשות צבי שלום, אחיו של סילבן, אך החקירה לא הוכיחה קשר נסיבתי עברייני. צבי שלום נאלץ לפרוש מתפקידו דווקא על-רקע דוח ביקורת חמור של מבקר המדינה על התנהלות לא תקינה של הרשות בכמה תחומים.
הגיסה, ג'ודי ניר מוזס שלום, לא סלחה למבקר המדינה על כך, וניצלה את תוכנית הבוקר שלה ברדיו הממלכתי שהופקדה בידיה בנסיבות טראגיות, לצורך חיסול חשבונות משפחתי חוזר ונשנה עם מבקר המדינה. תופעה נלוזה זו הופסקה רק בעקבות התערבותה של תנועת אומ"ץ, שמחתה על כך בפני ראשי רשות השידור שקראו את ג'ודי לאי סדר.
עוד אדם מסקרן שנכח בהלוויה היה העבריין לשעבר עומרי שרון, האיש ששלט בגופים כלכליים גדולים במדינה בחסותו של אביו ראש הממשלה אריאל שרון, פוליטיקאי מושחת שדאג לכך שכל הסובבים אותו וסוגדים לו יתעשרו על חשבון הקופה הציבורית. עומרי שרון חיפש לעצמו פרנסה נוספת כחבר כנסת, במקביל לפעילותו העבריינית בשירות אביו, ושלומי עוז סיפק לו את הסחורה שכללה עשרות חברי מרכז הליכוד. עוז לא הסתפק בכך והיה מעורב בעימות החזיתי החריף שהתפתח במרכז הליכוד בין שרון לבין נתניהו, כאשר התייצב לימין המשפחה המושחתת וככל הנראה לא עשה זאת לשם השמיים הכחולים של רמת גן אלא למען ביתו.
נתניהו לא שכח ולא סלח. במסגרת מבצע הטיהור שנערך בשנים האחרונות במטרה להרחיק אנשי פשע ועבריינים, הורחק גם שלומי עוז. זו הייתה הסיבה שנתניהו לא השתתף באבלה של המשפחה ולא בא לנחמה. שומר נפשו ירחק.
אנשי ליכוד בולטים שכן הגיעו בצנעה לשבעה, כמעט בהיחבא, היו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שר החינוך גדעון סער ושתי סגניות שר, חברות הכנסת גילה גמליאל ולאה נס. למזלם לא פגשו באביבה אלפרון, אשת הבוס לשעבר, אף היא אלמנה טרייה שהבטיחה להגיש סיעוד נפשי לבנות הצעירות של עוז ע"י שתי בנותיה בנות גילן.
באו גם שני חברים טובים של שלומי המנוח שפרשו מהליכוד והצטרפו לקדימה - שר האוצר לשעבר חבר הכנסת רוני בר-און, ויו"ר ועדת חוץ וביטחון הפורש חבר הכנסת צחי הנגבי. השניים גנבו אתו סוסים אציליים, חמורי עבודה וגמלים עזובים והמבין לא יבין.
מי שנעדרו במפתיע היו שני החברים העבריינים הוותיקים, השותפים לעסקים סמויים, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. אולמרט והירשזון קיבלו מעוז הלוואות כספיות נדיבות לצורך מימון מערכות הבחירות שלהם, אך לא טרחו להחזירן. כאשר פנה עוז אל הירשזון כמה פעמים כדי שיחזיר את הכסף, הפנה אותו אל אולמרט.

"לווה" וסחבק

הדלתות של המגה מושחת אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרדים הממשלתיים שבהם כיהן כשר, היו פתוחות לרווחה מאז ומתמיד בפני אנשי פשע ועבריינים למיניהם, שסייעו לו בדרכים שונות ואף ביקשו להסתייע על ידו. אחד ממבקריו של אולמרט היה "שוני" גבריאלי, אביה של חברת הכנסת לשעבר מהליכוד ענבל גבריאלי וקבלן קולות ותיק של יוצאי אירן במרכז הליכוד. גבריאלי ביקש לנצל את קשריו של אולמרט למען עסקי המשפחה. אולמרט לא דחה אותו על הסף. העובדה שהמשטרה חקרה חשדות שלפיהם יש למשפחת גבריאלי קשרים עם אחד מארגוני הפשע הגדולים, לא הטרידה את מנוחתו של אולמרט.
אגב, גם מנוחתו של הנשיא לשעבר משה קצב לא הוטרדה כאשר הוא ובני משפחתו היו אורחיו של גבריאלי בבית ההימורים המשפחתי בחו"ל. למרבה הצער, התמקדה חקירת המשטרה בחשד שקצב אנס והטריד מינית נשים, ולא הניבה כתב אישום שעניינו פנייתה של משפחת גבריאלי אל קצב בנושא הענקת חנינות. אומ"ץ התריעה על כך באזני היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אך ללא הועיל.
כך או אחרת, מבחינתה של משפחת גבריאלי - אולמרט ידע כיצד לספק סחורות הרבה יותר טוב מקצב. בראשית הפעילות הפוליטית שלו הצטייר אולמרט דווקא כאחד שרודף אחר הפשע המאורגן, אבל בשלהי הקריירה הציבורית שלו התברר כי הוא חבר אל אנשי הפשע, הלא מאורגנים. גם שלומי עוז היה אחד מאלה שהיה יוצא ונכנס באורח חופשי אל אולמרט. המזכירה הצמודה שולה זקן, החשודה בשורה של עבירות פליליות, שחלקן נעשו בידיעתו ובשירותו של אולמרט, מעולם לא חסמה אותו ואפילו באה להלווייתו.
אולמרט לא נהג מעולם להחזיר הלוואות כספיות נדיבות שהוא נטל לאורך שנות פעילותו הציבורית מכל מיני אילי הון ואנשי עסקים, שהיו חייבים לו בגלל "מתנות" שונות שהעניק להם בניגוד לכללי המינהל התקין ולפעמים גם בניגוד לחוק. אולמרט הערמומי קיבל את הכספים בארבע עיניים ולא נתן מעולם אישור או קבלה, והמעידה שלו בפרשת טלנסקי מבהירה את הרקע לכך. אולמרט היה סמוך ובטוח שאף אחד מנותני ההלוואות לא יגיש נגדו תביעה אזרחית בהעדר מסמכים, ולא יתלונן נגדו במשטרה ובכך יפליל את עצמו. כך נהג אולמרט גם כלפי עוז. את כספי ההלוואה לא החזיר לו, אבל מחמאות סחבקיות חילק לו בשפע.
במסע הבחירות של אולמרט, כאשר כיהן כממלא-מקום ראש הממשלה, הסב על בימה באולם ברמת גן לידו של ראש העיר צבי בר. לפתע ראה אולמרט בקצה האולם את שלומי עוז. הוא לא היסס לרדת מהבימה, לחבק את עוז ולהושיבו לידו. צבי בר לא מחה ולא התפלא. גם הוא חבר ותיק של אנשי פשע ועבריינים מקרב תושבי העיר ואף הסתייע בהם לא אחת.
עוז וגבריאלי לא היו חברי מרכז הליכוד היחידים בעלי הרקע המפוקפק. בישיבות המרכז בגני התערוכה בתל אביב ניתן היה לפגוש את יעקב אלפרון המנוח, שסבב כמו חתן בחופתו וזכה לטפיחות כתף, את זאב רוזנשטיין המרצה עונש מאסר ממושך, ואת מלך החניונים ראובן גרוס, שהוגדר ע"י המשטרה כמי שעומד בראש "ארגון פשע" ותרם בנדיבות למערכות בחירות של מתמודדים רבים. אחת מהם הייתה לימור לבנת, כיום שרת התרבות והספורט. גרוס עומד עתה לדין על מעשי שחיתות מוניציפאליים בתל אביב. רק בנס נחלץ מהעמדה לדין פלילי ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שהוא חברו הטוב של גרוס ונהנה ממתת ידו. אומ"ץ הגישה באחרונה לשר המשפטים ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדיון את חולדאי, והנושא נותר עדיין תלוי ועומד.

הקשר הרוסי

מי שסבור לתומו שרק אישים מהליכוד מתרועעים עם עבריינים כבדים טועה. עבריינים למיניהם ניתן לזהות כבעלי מהלכים, לרוב סמויים, גם ב'ישראל ביתנו', בקדימה ובעבודה. לשם רענון הזיכרון צריך אולי לציין את החיבור של איל ההון הבינלאומי אהרון פרנקל שהיה מעורב בפרשות שוחד בארץ, והינו בעל קופת שרצים שהזמין בשעתו על חשבונו לאירוע בחו"ל ארבעה אישים בכירים שהוא מחובר אליהם: הנשיא שמעון פרס, ממלא-מקום ראש הממשלה לשעבר חבר הכנסת חיים רמון, יו"ר הכנסת לשעבר חברת הכנסת דליה איציק ושר התמ"ת פואד בן-אליעזר. בעקבות תלונה שהגישה אומ"ץ למשטרה והגשת עתירה לבג"צ, החזירו פרס, רמון ופואד את דמי האירוח לקופת המדינה. דליה איציק מסרבת לעשות זאת עד היום.
אבל בתחום זה הבולט ביותר הוא שר החוץ אביגדור ליברמן, המצפצף בגלוי על החוק. בליל הבחירות האחרונות לכנסת היה אורח הכבוד באולם של ישראל ביתנו האוליגרך מיכאל צ'רנוי, בעל עבר מפוקפק בחבר העמים ששמו נקשר לכמה אירועים פליליים בארץ. מה שנחשף היה המימון הסמוי של עשרות מיליוני דולר שצ'רנוי העביר לשם רכישת חבילת מניות של בזק ע"י איל ההון גד זאבי, שעומד בימים אלה לדין פלילי. קשריהם האפלים של ליברמן וצ'רנוי לא נחשפו עדיין במלואם ע"י המשטרה, שלא מודעת לקשרים בעיתיים נוספים של ליברמן עם עבריינים בינלאומיים.
צ'רנוי לא היה היחיד בשטח. רוב האוליגרכים שנחתו עלינו בזה אחר זה במרוצת השנים, השתקעו בישראל והחלו להשקיע בה, זכו לקבלות פנים נלהבות ע"י אישים פוליטיים בכירים מלקקי ישבנים עשירים, שלא טרחו לברר את המקורות הכספיים של התרומות שקיבלו. אישים אלה לא הפנימו את העובדה שחלק מהאוליגרכים שוהים בישראל זמנית ונוהגים כלפיה כבארץ מקלט, מנצלים את שהותם בה לצרכי הלבנת כספים והברחתם לארצות שונות בחו"ל.
אין ספק שהאוליגרך המפורסם ביותר הוא ארקדי גאידמק, עבריין שנמלט מצרפת לישראל אחרי שביצע עבירות נשק עם אנגולה שעליהן הוא עומד עתה לדין שלא בפניו, ואחר כך הגיע לישראל שבה ביצע עבירת פליליות בתחומי המרמה והלבנת הון, ונמלט ממנה לרוסיה אחרי שהתברר לו כי יוגש נגדו כתב אישום פלילי וגם לא יהיה חסין מפני הסגרה לצרפת.
לבריחתו מהארץ היה רקע נוסף: גאידמק הותיר אחריו חובות כבדים שצבר במהלך ביצוע עסקות כושלות ופיזור הבטחות במהלך מסע תעתועים ופזור ערפל כבד. יש לי השערה אפיקורסית שעל פיה הגיע אלינו גאידמק, שאיש לא בדק את עברו, בשליחות של גורמים רוסיים רמי דרג, אולי אף על דעתו של ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, כדי לתקוע יתדות לעת מצוא במערכות שלטון ממלכתיות ומוניציפאליות ולהשתלב גם בתקשורת. לשם כך התחבר גאידמק עם אישים פוליטיים שונים ואף מימן בסתר כמה מהם, ועובדה מבחילה זו תתברר במוקדם או במאוחר.
מי שזיהה את הפוטנציאל הכספי הבלתי נדלה שגלום בגאידמק היה אולמרט, שהציע לו לרכוש את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בדרכו המדומה לכיבוש העיר. גאידמק סיפר כעבור זמן כי אולמרט אילץ אותו לשכור את שירותיו המשפטיים של עורך הדין אורי מסר, שהיה בעבר שותפו לעסקים של אולמרט והמשיך לשמור אתו על קשרים כספיים עלומים. אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה למשטרה בנושא זה, וביקשה לחקור חשד שלפיו מסר העביר לאולמרט עמלת תיווך בפרשת רכישת קבוצת הכדורגל. במקביל טענו שיש חשד סביר שמסר מעביר לאולמרט עמלות מעסקות שאולמרט תופר עבורו במינהל מקרקעי ישראל ובמקומות אחרים ואף פירטנו אותן (לצערי, המשטרה לא חקרה נושא רגיש זה, אולי משום שהתמקדה במערכת הקשרים הכספית בין אולמרט ומסר בפרשת טלנסקי ובשירותים המיוחדים שהעניק אולמרט ללקוחותיו של מסר במרכז ההשקעות).
קשה לשכוח שהנדיבות של גאידמק הייתה גם הומאנית לשמה וסייעה לאזרחים רבים בעורף בימי מלחמת לבנון השנייה, ובמישורים נוספים. אילו היה גיאדמק מתמנה לשר מטעם הגמלאים כפי שתכנן, או לחילופין נבחר לכנסת בדומה לעבריין נמלט אחר, שמואל פלטו שרון, שנותר בישראל ומחובר לאישים פוליטיים בכירים ואף מככב בתוכניות ריאליטי, ייתכן שהיה נשאר בארץ ונחלץ מצרותיו בסיוע. אבל הוא נכשל ונאלץ להימלט. ייתכן שבימים אלה הוא עושה חשבון נפש בסנט פטרסבורג, כדי לברר היכן הוא טעה.
מי שמבכה את גאידמק הם ללא ספק לא רק נושיו, אלא גם כמה ראשי ערים שנהנו מחסדיו. לא במקרה עלתה על סדר היום הציבורי הצעה להקים ברחבי הארץ משטרות עירוניות שינסו להתמודד עם הפשיעה המקומית הגואה. אין ספק שמערכות יחסים מיוחדות על בסיס של תן וקח, שפיתחו בעבר שורה של ראשי ערים בהן, תרמו להחרפת התופעה. שלושה ראשי ערים לשעבר שבלטו בתחום זה היו אלי לנדאו מהרצליה, צבי צילקר מאשדוד ושוקי פורר מרחובות. אני גאה על כך שאומ"ץ סייעה בדרך זו או אחרת לסיום תקופת כהונתם.
המבחן הוא בידי יורשיהם. הפשע והשלטון עלולים להתמזג בתופעה ההרסנית הקיימת של הון ושלטון. אין ספק שההון, שהתחבר במרוצת השנים לשלטון במדינה ולעיתים שימש אמצעי שליטה בשורה של אישים פוליטיים, היה בחלקו כספים שנצברו באמצעות ביצוע עבירות מס, הלבנת הון, הברחות ועפ"י גניבות.
למרבה הצער והבושה, אילי הון מקומיים וזרים הפכו מזמן להיות בישראל אנשים מחוזרים ע"י ראשי המדינה לדורותיהם, שנמנעו מלפשפש ולנבור במקורות ההתעשרות שלהם. הגיעה השעה שההון יתרחק מהשלטון.
ככל שיזדרז ייטב לנו.

לראש הדף

הרקורד הפלילי של אולמרט וליברמן מחייב לכלוא אותם בהקדם מאחורי סורג ובריח, אבל לשניהם יש, לפי כל הסימנים, תוכניות אחרות לחלוטין.
  
הילכו שני פוליטיקאים בכירים נוכלים יחדיו כדי לנסות להשתלט פעם נוספת על שלטון החוק במדינה בלתי אם נועדו ופעלו כבר בעבר בתחום זה?
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, רב מגה מושחת, ושר החוץ אביגדור ליברמן, חשוד סידרתי בביצוע עבירות פליליות, שרוקמים בימים אלה פעם נוספת - בנפרד - תוכנית במטרה למנוע הגשת כתבי אישום נגדם, עלולים לחזור ולשתף פעולה ביניהם בעתיד הקרוב כפי שנהגו בעבר.
הרקורד הפלילי של אולמרט וליברמן מחייב לכלוא אותם בהקדם מאחורי סורג ובריח, אבל לשניהם יש, לפי כל הסימנים, תוכניות אחרות לחלוטין. ליברמן רוצה לשרוד קדנציה מלאה כשר החוץ ורואה בתפקיד זה מקפצה לראשות הממשלה, ואילו אולמרט חפץ להמשיך לעשות לביתו הרבה כסף בארץ ובחו"ל ולאחר מכן לעשות קאמבק פוליטי.
בשלב זה השניים מפריחים בלוני ניסוי, מתגרים בגופי אכיפת החוק, משקרים על ימין על שמאל ועל מרכז, מתמרנים את המערכת המשפטית ויוצרים ערפל סביב כוונות הזדון שלהם. אולמרט שלף באופן מפתיע את מחלת סרטן הערמונית שלו, שנחה לאורך כל תקופת כהונתו כראש הממשלה והייתה ממשיכה כנראה לנוח שנת לא ישרים אילו בעליה לא אולץ להתפטר מתפקידו. בעיתוי מוזר מיד אחרי פרישתו של אולמרט ולקראת תחילת השימועים בשלושה כתבי אישום שמצפים לו, התעוררה המחלה והחלה להחריף. הנוסע המתמיד אולמרט חזר לסורו ונערך לחידוש נסיעותיו לחו"ל, חלקן לצרכי ריפוי וחלקן למטרות אחרות, גלויות וסמויות.
מתוך מעקב צמוד אחר מעלליו של אולמרט בעבר וניסיונותיו החוזרים ונשנים לשבש חקירות והליכים משפטיים, לא אתפלא אם אולמרט יצור בארה"ב קשר עם משה טלנסקי, האיש שהפליל אתו בעדותו בבית המשפט בירושלים. אולמרט מסוגל לכל. בשלב זה סמך בית המשפט העליון את ידו על דחיית מועדי השימוע; תנועת אומ"ץ מאחלת לאולמרט רפואה שלמה והחלמה מהירה.
מתוך ראיית הנולד ועל-מנת שתהיה שלמה עם עצמה פנתה השבוע אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה שיבקש מבית המשפט מינוי של רופא בלתי תלוי, שיקבע אם אומנם חלה החרפה רפואית אמיתית במצבו של אולמרט שתחייב אולי שהות ממושכת בחו"ל והקפאת המשך ההליכים המשפטיים בתיקי השחיתות הסגורים והפסקת החקירות בתיקים הפליליים הפתוחים. עד כה לא הגיב מזוז על פנייתנו.

מני מזוז לארוחת בוקר

ליברמן שינה את הטקטיקה שלו כלפי משטרת ישראל מאז שהפך לשר החוץ, תפקיד המחייב גישה דיפלומטית. בעבר תקף ליברמן חריפות את ראשי אגף החקירות של המשטרה וכינה אותם בכינויי גנאי. זמן מה לפני שהוקמה הממשלה, בתקופה שבה הגיש עתירה לבג"צ בעניין התמשכות החקירות של המשטרה לבירור החקירות נגדו, טען במצח נחושה שהוא ישר יותר מכל חוקרי המשטרה. בימים האחרונים, אחרי שנחקר כבר כשר החוץ, כינה את חוקריו: "חבר'ה נחמדים שעושים את עבודתם כהלכה".
אני מציע לכל אלה שנוגעים בחקירות של ליברמן שלא לבלוע את הפיתיונות המורעלים שלו, גם אם הוא טרח למרוח עליהם דבש. ליברמן מצוי עתה בשלב ניסיון השתלטות על היעד המשטרתי בעזרתם של השר החדש לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ הסר למרותו, והצוות החדש של עובדי לשכתו שעוברים מסלול אימונים אצל ליברמן.
אולמרט וליברמן, הערמומיים הבלתי נלאים, ינסו בחודשים הקרובים למרר את חייו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהינו תמים מדי בהשוואה לשני העבריינים הכבדים הללו. שניהם יכולים לאכול אותו לארוחת בוקר ולהישאר רעבים לקרבן אחר עד שישבעו.
בתקופה שבה כיהן אריאל שרון כראש הממשלה, ניסו ממלא מקומו אהוד אולמרט וחברו שר המשפטים המנוח יוסף (טומי) לפיד, ללא בושה, למנות את חברם הקרוב ופרקליטם האישי עורך הדין אלי זוהר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מסיבות שקופות, אך חזרו בהם ברגע האחרון וכך נסללה הדרך למינויו של מני מזוז שכיהן כמשנה ליועץ.
אולמרט וליברמן לא יבחלו בשום אמצעים כדי לקדש את המטרה הבזויה שלהם לרמוס את שלטון החוק. על הכוונת שלהם עומד עתה מזוז, שלקראת סיום כהונתו התאמן כנראה במכון כושר והצמיח שרירים. מזוז יאוים באמצעות שליחים לדבר עבירה, יוכפש בסיוע עיתונאים משת"פים ויותש ע"י פרקליטים. הכוונה הלא מוצהרת היא להביא לנטרולו של היועץ המשפטי לממשלה, לבידודו במשרד המשפטים ולדחיקתו לקרן זווית, לעמדה שבה עשוי חשבון הנפש האישי לעבור ניקוז בגלל הרצון לנסוק בקריירה המשפטית ואולי להגיע לבית המשפט העליון.
רק עכשיו מתחיל לרדת מאגר של אסימונים בקרב אזרחי המדינה, שמעכלים את הרקע לתביעתו האולטימטיבית של ליברמן בעת הקמתה של הקואליציה למנות נציג מטעמו בוועדה לבחירת שופטים. התביעה נענתה, למגינת לבם של שוחרי שלטון החוק.
מזוז עלול לשלם מחיר כבד על הפחדנות שגילה בשנים הראשונות לכהונתו מול אישי ציבור בכירים מסוגו של אריאל שרון; הביטוי העלוב ביותר לכך היה סגירת תיק האי היווני שבו נחשד שרון שקיבל שוחד מאיש העסקים דודי אפל, שזכתה לביקורת חריפה ביותר ע"י משפטנים בכירים. מאוחר יותר התעורר החשש שמזוז אימץ לעצמו שיקול דעת מוטעה שלא להגיש כתבי אישום נגד ראשי ממשלה מכהנים מחשש שפרישתם הבלתי נמנעת עלולה לפגוע במצבה הביטחוני של המדינה. מזוז נגמל מנוהג נפסד זה באיחור.
גם החלטותיו של מזוז בעבר שלא להגיש כתבי אישום נגד אולמרט וליברמן, שאיימו בפומבי על עובדי ציבור והשתלחו בפומבי בחוקריהם, על סגירת כמה תיקים פליליים של השניים ועל היסוסיו המתמשכים להגיש כתבי אישום נוספים, לא תרמו למצבו.
באופן פורמאלי מסתיימת תקופת כהונתו של מזוז בראשית השנה הבאה. צמד הנכלולים הפוליטיים חסרי המעצורים יעשו הכול כדי לקצר את כהונתו של מזוז ולהמאיס אותה עליו. אולמרט וליברמן יפזרו מלכודות לתפישת עכברים. מי שאינו עכבר לא ילכד בהן. זה יהיה מבחנו האמיתי של מזוז.
היועץ המשפטי לממשלה משמש למעשה כתובע הכללי של המדינה הממונה ישירות על פרקליט המדינה, שבידיו הסמכות הבלעדית לחרוץ לשבט או לחסד את גורלם של נבחרי ציבור בכירים שסרחו והסריחו את המערכת השלטונית. עצמתו המשפטית של היועץ הינה כמעט בלתי מוגבלת. הבג"צ מתערב לעיתים רחוקות בהחלטותיו. היועץ המשפטי לממשלה עצמאי מכוח החוק בהחלטותיו והכרעותיו ואינו כפוף פורמאלית לאיש, אבל עצם העובדה שהוא מסווג כעובד בכיר ביותר במשרד המשפטים, יוצרת לכאורה תלות מסוימת בשר המשפטים.
לשבחו של מזוז יאמר שהוא לא היסס ללכת ראש בראש מול שר המשפטים לשעבר חיים רמון, להגיש נגדו כתב אישום על הטרדה מינית ולהביא לסילוקו מהמשרד. פחות נחרץ היה מזוז מול שר המשפטים היוצא, פרופ' דניאל פרידמן, שהשליך בליסטראות בשופטי בית המשפט העליון. כשרעמו התותחים לשני הכיוונים השתמש מזוז ברובה ציד לעבר המטרה.

טוב שכן קרוב

לכאורה אין למזוז בעיה עם שר המשפטים הנוכחי, עורך הדין פרופ' יעקב נאמן, מאחר שהוא לא כיהן בתפקיד היועץ בתקופת כהונתו הקודמת של נאמן כשר המשפטים בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו.
נאמן המפולפל נוטר טינה עזה לפרקליטות בגין הגשת כתב אישום נגדו על הגשת תצהיר כוזב שבגינו נאלץ להתפטר מתפקידו. זיכויו בדין של נאמן לא מחק את העלבון הצורב שלו.
קיימת בעיה מסוג אחר שמזוז חייב לתת עליה את הדעת מיד. מוטלת עליו חובה למנוע משר המשפטים החדש מלקבל מידע כלשהו על תיקי החקירה של אולמרט וליברמן. קרב המנע: עורך הדין נאמן שימש בעבר פרקליטם הפרטי של אולמרט ושל ליברמן, ומכיר היטב את כל השטיקים של השניים. נאמן גם סייע בשעתו לאולמרט, בתקופה שבה כיהן כראש עיריית ירושלים, להיחלץ מהרשעה ודאית בתיק פלילי שבו הועמד לדין על עבירות שביצע כאשר כיהן כגזבר הליכוד, בהן הגשת רישומים כוזבים לשלטונות המס, מרמה והפרת אמונים.
פרקליטת המדינה דאז דורית ביניש, היססה אז מלתמוך בהגשת כתב אישום נגד אולמרט, ובכך ריפתה את ידיו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש שאולמרט הצליח לשטות בו ללא הרף. רק עתירה שהגישה עמותת אמית"י(גלגולה הקודם של תנועת אומ"ץ), הביאה להעמדתו של אולמרט לדין באיחור רב ע"י היועץ המשפטי לממשלה החדש מיכאל בן יאיר.
בתצהיר שהגשתי לבג"צ פירטתי כבר אז את מעלליו של אולמרט, שהיו בבחינת "פרומו" לגבי עבירת פליליות חמורות פי כמה שהוא ביצע בתפקידיו המיניסטריאליים. נאמן העיד לטובתו של אולמרט וניסה לסבך את הגזבר השני של הליכוד, מנחם עצמון, שביצע את אותן העבירות והורשע. בספרי 'זעקי ארץ מושחתת' הצבעתי על כך שמשרד הפרקליטים של נאמן היה אחד המשרדים שטיפל, אולי באקראי ואולי לא, בנושא הרכבת הקלה בבירה.
החברות האישית בין נאמן לאולמרט באה לידי ביטוי במגורים משותפים של שתי המשפחות בבית ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, שמומן בחלקו מכספים שאולמרט שאב בדרך לא חוקית בעקיפין מקופת המדינה. ליברמן נועץ בשעתו בנאמן לגבי התמשכות החקירה המשטרתית בעניינו, שחוגגת בימים אלה את העבירה שלה בת תריסר השנים.
לפני זמן קצר פניתי אל נאמן בשם אומ"ץ וביקשתי שיודיע בפומבי שהוא ממדר את עצמו מכל עיסוק במישרין או בעקיפין בתיקיהם של אולמרט וליברמן. אנחנו ממתינים לתגובתו בטרם נכלכל את צעדינו הבאים.

ביבי לא למד

מי שלמרבה הצער שותק, מגלה פאסיביות ולא משמיע את קולו על הפעילויות הגלויות ועל הערכות לפגיעה בשלטון החוק, הוא ראש הממשלה החדש נתניהו. נתניהו מבקש להשכיח בהתנהלותו הנוכחית המאופקת את תקופת כהונתו הכושלת כראש הממשלה ולתקן את השגיאות הרבות שעשה אז. ביבי החריש, כידוע, לאורך התקופה שבה כיהן כיו"ר האופוזיציה, ובשם הממלכתיות לא אמר מילה על השחיתות השלטונית המפלצתית בכלל ועל ראש הממשלה אולמרט בפרט.
חשבתי לתומי שבתפקידו כראש הממשלה הוא נגמל כבר מפחדיו, מידו הארוכה ומפיו המלוכלך של אולמרט, ויכול לנהוג כלפיו בחוסר ממלכתיות. נראה שטעיתי. עכשיו מתברר שנתניהו חושש גם מידו הקצרה של ליברמן. נתניהו נכנע לליברמן כאשר הפקיד בידיו את המשרד לביטחון פנים, את ראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת וכאמור, מעורבות בבחירת שופטים. העובדה שביבי הצליח, כביכול, לכופף את ליברמן בסילוקו של פרופ' פרידמן ממשרד המשפטים אינה מוכיחה דבר, שכן יורשו פרופ' נאמן, שנתמנה עפ"י דרישתו האולטימטיבית של ליברמן על מכסת שר הליכוד, הוא חבר קרוב של נתניהו.
על הפרק תעמוד בחודשים הקרובים בחירתו של היועץ המשפטי החדש לממשלה. נאמן יהיה גם הוא מעורב ללא ספק בבחירה. השאלה היא כיצד ינהג נתניהו בנושא רגיש ומשמעותי כל כך לשמירת שלטון החוק.
אני מבקש לרענן את זכרונו מחשש שהוא שכח: אולמרט וליברמן פעלו גם לפני תריסר שנים בניסיון להשתלט על שלטון החוק במדינה, על-מנת לשתול איש משלהם שיעניק בבוא בעת הכשר למעשיהם הפליליים. אבל בניגוד לשחקנים הפוליטיים האחרים בפרשה המבישה, הם שמרו כלפי חוץ על פרופיל נמוך ופעלו בעיקר מאחורי הקלעים. היה זה בתקופת כהונתו הקודמת של בנימין נתניהו כראש הממשלה, כאשר כמה אישים פוליטיים בכירים רקחו במסתרים תוכנית למנות את עורך הדין רוני בראון לתפקיד היועץ המשפטי של הממשלה.
מאחורי המזימה הסתתרו חבר הכנסת צחי הנגבי, ששימש אז כשר המשפטים וזכר לבר און לטובה את תקופת ההתמחות המקרטעת שלו במשרדו, השר לשעבר אריה דרעי מש"ס - רב אלוף בתככים ותרגילים פוליטיים מסריחים, שר החוץ אביגדור ליברמן ששימש אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ואיש העסקים דודי אפל בעל המעורבות הפוליטית בליכוד וחברם הטוב של דרעי וליברמן, האיש שהשחית אישים פוליטיים רבים ובראשם אריאל שרון.
אהוד אולמרט, ששימש אז כראש עיריית ירושלים, נתן את ברכתו הסמויה למהלך וידע היטב שחברו הטוב רוני בר און יידע כיצד לגונן עליו. הניסיון הנואל לא צלח. בראון כיהן יום אחד בלבד כיועץ משפטי לממשלה וגם זה היה יותר מדי.
הדמות הטראגית בכל הפרשה המסואבת הזו של ניסיון להשתלט על שלטון החוק היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסמך את ידו על המינוי של בראון מבלי שטרח לבדוק לעומק את המתרחש. נתניהו ויתר המעורבים נחלצו בעור שיניהם מהפרשה, אחרי שאליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה שבא במקום בר-און, הסתפק בדוח ציבורי חמור וביבי נחלץ. כדאי שהפעם יקדים נתניהו את התרופה למחלה שעלולה להכריע אותו ולקצר את תקופת שלטונו בצורה מבישה.
עיתונאי הבית של אולמרט, בן כספית ממעריב, החל לכהן השבוע כעיתונאי הלשכות של נתניהו וליברמן, כאשר טען שהשניים לא ידעו על מהלכיו האחרונים של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ בפרשת הסכסוך בין המפכ"ל דודי כהן וניצב אורי בר לב. אני רק מקווה שנתניהו לא יקיף את עצמו בעיתונאי חצר עלובים מסוגו של כספית על-מנת שיסוככו עליו ויאתרגו אותו בעת הצורך. מוטב שלא יהיה צורך בכך.
יש לי סיבות טובות להיות מודאג מכך שהשחיתות השלטונית בתקופתו של נתניהו לא תדעך ולא תיבלם. ערב הבחירות האחרונות לכנסת פנתה אומ"ץ אל נתניהו וביקשה ממנו שיכלול במצע של הליכוד התחיביות להיאבק בשחיתות השלטונית אך נתניהו חמק מכך. השבוע גילה מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, בראיון לעיתונאי צבי זרחיה ב'דה מארקר', כי פנה אל נתניהו לפני הקמת הממשלה החדשה בדרישה שיכלול בקווי היסוד שלה את המאבק בשחיתות השלטונית אך הוא לא נענה.

והמשכיל בעת הזו לא ידום ויעמוד על המשמר.

לראש הדף

הפוליטיקאי הגברתן עם הקשרים המפוקפקים והחשדות לעבירות חמורות, מיצב עצמו כבריון הממשלה שכולם מפחדים ממנו, וכעת שולט בכל זרועות החוק.
 
יומיים בלבד הספיקו לאביגדור ליברמן, שר החוץ החדש בממשלתו של בנימין נתניהו, להוכיח שלכינוי "איווט האיום" שדבק בו בעבר הרחוק יש עדיין כיסוי גם בתקופה זו. בעת חילופי השרים במשרד החוץ הכריז ליברמן, בנוכחותה של ציפי לבני, כי הוא לא מאמין בשלום אלא דווקא ביד חזקה כלפי הפלשתינים, והודיע שהוא מבטל את הסכם אנאפוליס שחייב תחילתו של מו"מ מדיני איתם ללא התניה מוקדמת של חיסול הטרור.
לבני הנדהמת לא הגיבה דבר בנוכחות ליברמן, שכלפיו היא חשה יראה בלי כבוד מאז שמינה אותה לפני תריסר שנים למנהלת רשות החברות הממשלתיות ועקבה אז מקרוב אחר הכוחניות הרבה של ליברמן בתפקידו כמנהל משרד ראש הממשלה. גם כאשר נשאה לבני את נאומה האופוזיציוני הראשון בכנסת והפגינה רוח לחימה, נחישות ואומץ לב מרשימים כאשר שפכה אש וגופרית על הממשלה החדשה, בעיקר על שר הביטחון אהוד ברק, התעלמה מליברמן.
ברק הוא מכאן ואילך אויב משותף של לבני, שכועסת על בגידתו והצטרפותו לממשלה, ושל ליברמן שמתעב אותו מזה זמן, טוען שהוא שר ביטחון גרוע ומסרב לשבת לידו סביב שולחן הממשלה. מפחיד לחשוב כיצד יתפקדו שני הצ'ילבות במטבחון הממשלתי הצר שעלול להידרש לקבל הכרעות ביטחוניות קריטיות לגורלה המדינה.
התכונות החיוביות שגילתה לבני בתפקידה החדש כיו"ר האופוזיציה היו חסרות לנתניהו שכשל בתפקיד זה. בתירוץ דחוק של התנהגות ממלכתית מדומה החריש נתניהו מול מעלליו הפליליים של המגה-מושחת, ראש הממשלה הפורש אולמרט, והשמיע קולות רפים מול כשליו הביטחוניים והמדיניים.

התלמיד עולה על רבו

לבני קוננה מאוחר יותר בכלי התקשורות על ליברמן שבמחי פה אחד הוא החזיר את המדינה 20 שנה אחורנית, ובעצם היא שמחה שלא הצטרפה לממשלה זו שפניה למלחמה ולא לשלום. ואמנם, אחד מבכירי החמאס, סאלח אלברדאוויל, קרא לפת"ח לשקול מחדש את כל ההסכמים שנחתמו עם האויב הציוני, ללכת לאחדות פלשתינית ולחדש במשותף את פעולות הטרור נגד ישראל.
נתניהו לא הגיב על דבריו של שר החוץ שלו מחשש שיכנס עם ליברמן לעימות חזיתי ראשון. נתניהו מודע היטב לכך שליברמן לא מעריך אותו יותר מדי, וסבור שהוא פחדן קצר מועד שנכנס לפאניקות לעיתים מזומנות. נתניהו, מצידו, מתקשה לשכוח עד היום שליברמן הגברתן היה שומר בארים לפני שהוא צירף אותו לחיים הפוליטיים ומתקשה להיגמל מהכוחניות שלו.
וכך קורה שהתלמיד ליברמן סבור מזמן שהוא עלה על רבו נתניהו ואינו חושש לאיים עליו, והוא יעשה בממשלה החדשה ככל העולה על רוחו. הוא מבין היטב שעל מה שהוא יעולל נתניהו לא יעז להענישו ולהוציאו מכיתת הממשלה. בכל מקרה יש כבר סימנים ראשונים לכך שממשלת הימין החלה את דרכה ברגל שמאל. מי יודע, אולי הדבר נובע מכך שמפלגת העבודה הצטרפה אליה ברגע האחרון.
הפה בגדול של ליברמן יביא לנו, בתקופה שבה הוא יכהן כשר החוץ, צרות צרורות בצרורות. למטרה מטורפת זו יהיה לליברמן מספיק זמן, בעיקר אחרי שהכריז על כוונתו להתייצב במשרד מדי בוקר בשעה 7 וחצי בבוקר ולצאת ממנו רק ב-10 בלילה.
סגן שר החוץ, חבר הכנסת דני איילון, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, טען אומנם שהיחסים של ליברמן עם מצרים ישתפרו בקרוב מאוד חרף המשקעים של העבר, אבל בינתיים המציאות טופחת על פניו וקופחת על ראשינו. בימים האחרונים זכה ליברמן לקיתונות של שופכין בגלי התקשורת המצריים, שהציגו אותו כבריון וחסר מעצורים לעת סכנה שהתנהלותו הלא אחראית עלולה להמיט שואה על האזור. בסוף השבוע הבהירו נציגים מצריים רשמיים שכל עוד לא יתנצל ליברמן בפני הנשיא מובארק על דבריו הקשים כלפיו בכנסת, כאשר שלח אותו לכל הרוחות בגלל סירובו לבוא לפגוש מנהיגים ישראלים בירושלים, לא תשוחח עמו. מצרים לא מוכנה לסלוח לליברמן על איומים שהשמיע בעבר בעניין הפצצת סכר אסואן, ומצפה שגם בנושא זה יחזור בו ליברמן מדבריו.
אבל ליברמן אינו מן המתנצלים. קיימים סיכויים שהוא יחזור וישתלח במצרים בנושא המשך הברחת נשק לחמאס באמצעות המנהרות. התדרדרות היחסים בין ישראל ומצרים בעידן ליברמן הינה בלתי נמנעת.
הממשל האמריקני החדש מסתיר עדיין את דאגתו ממה שעלול ליברמן לעולל לשלום העולם, ומודע היטב לכך ששר החוץ הישראלי החדש ינסה לגרור את ישראל לעברו של חברו, השליט הרוסי פוטין, על חשבון הקשרים ההיסטוריים המסורתיים עם ארצות הברית. בשלב זה מתפעל ליברמן משיחה טלפונית מנומסת שהייתה לו השבוע עם שרת החוץ האמריקנית, הילארי קלינטון, בתיווכו של סגנו. קלינטון בירכה את ליברמן לרגל מינויו, אבל צעד זה הינו בבחינת לעג לרשע. היחס האמיתי כלפי ליברמן יהיה חשדהו ואל תכבדהו.
עם זאת, הממשל האמריקני מעודכן היטב במה שמתרחש בישראל; שבחודשים הקרובים יהיה טרוד ליברמן בניסיונות נואשים להיחלץ מהבוץ הפלילי שבו הוא שקוע עד צוואר, וכי סיכוייו לכהן כשר החוץ עד סוף השנה קלושים; אבל בשלב זה ליברמן הערמומי והמתוחכם קובע, למרבה הצער, את סדר היום של הממשלה החדשה, המשולב באינטרסים האישיים שלו. לשם מימוש מטרותיו מטיל ליברמן את חיתתו על הממשלה ואנחנו ניאלץ, במקודם או במאוחר, לספוג את הרסיסים.
לא במקרה ביקש ליברמן, שכשל לאורך כל דרכו הציבורית, לשלוט בשלטון החוק במדינה, ונתניהו התמסר לו בקלות בלתי נסבלת. תחילה התעקש ליברמן על כך ששר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן ימשיך בתפקידו. פרידמן, זולל בית המשפט העליון, שימש כבר כשומר ראשו הפלילי של מיטיבו אולמרט, הגן עליו, ופעל לדחיית המשך החקירות נגדו בתום הקדנציה. ליברמן זקוק לשר משפטים מסוגו של פרידמן על-מנת שישמור על האינטרסים הלא חוקיים שלו.
בכורח הנסיבות נכנע ליברמן בצורה טקטית, והסכים להקריב את פרידמן תמורת מינויו של פרופסור אחר למשפטים, עורך הדין יעקב נאמן, ששוטם את המערכת המשפטית מאז שלטענתו תפרה לו בעבר תיק ואילצה אותו לפרוש מתפקיד זה. למרבה האירוניה, עורך הדין נאמן הגיש לליברמן בעבר חוות דעת משפטית בעניין התמשכות חקירותיו במשטרה, שחגגו בסוף השבוע קבל עם ומדינה את חגיגת בר המצווה שלהן.

ביבי נרדם בשמירה

בשיחה שהייתה לי בשבוע שעבר עם שר המשפטים החדש, הוא התחייב להימנע מהשתלחות פומבית בשופטים כפי שעשה קודמו, אך הבטיח שימשיך בביצוע רפורמות חיוניות במערכת המשפטית במטרה למנוע עינוי דין וסבל מהציבור.
במטרה למנוע מצב של ניגוד אינטרסים ממלכתי בין נאמן לבין ליברמן, מתכוונת אומ"ץ לפנות מחר אל שר המשפטים החדש בבקשה שימדר את עצמו בפומבי מקבלת מידע כלשהו על תיקי החקירות של ליברמן, לקוחו לשעבר. אני תוהה לדעת מה תהיה תגובתו.
ליברמן שלח גרורה נוספת למערכת המשפטית כאשר סיכם עם נתניהו, בעת שנרדם בשמירת הממשלה שהוא עומד בראשה, על מינוי אחד ממקורביו, חבר הכנסת דוד רותם, כיו"ר החדש של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, וכן קיבל נציג בוועדה למינוי שופטים. מי שמצוי בדרכי עבודתה של הוועדה וסמכויותיה, מבין שרוחו של ליברמן תרחף מעל נושא התחיקה בכנסת ומשפט של הכנסת והוא ינווט את סדרי העדיפות שלה ודרכי פעולתה
ואם לא די בכך, גם השר החדש לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' מראשי 'ישראל ביתנו', הוא מינוי מכוון של ליברמן. למרות שאהרונביץ' היה בעברו הרחוק סגן מפכ"ל בדרגת ניצב, הוא אינו מסווג כאיש חזק. ליברמן לא אוהב סביבו אנשים חזקים ועצמאיים במעשה או בחשיבה. כאשר גילה, למשל, בקדנציה הקודמת של הכנסת כי אחד מחברי הסיעה, חבר הכנסת ישראל חסון סגן ראש השב"כ לשעבר, אינו שר למרותו - הרחיק אותו מצמרת הסיעה וקידם במקומו את אהרונוביץ ואף מינה אותו כשר התיירות (חסון פרש בינתיים מ'ישראל בתינו' וחזר לכנסת הנוכחית כאחד מחברי הכנסת של קדימה).
על מידת התלות של אהרונוביץ בליברמן יכולה להעיד העובדה שמעשי השחיתות של ליברמן לא הטרידו את מנוחתו ולא היה לו העוז לבקש מליברמן שלא יהיה נוכח בטקס חילופי המשמרות במשרד לביטחון פנים שבו קיבל את התפקיד מאבי דיכטר. ליברמן ביקש לשדר באותו המעמד לחברי סגל הפיקוד העליון של המשטרה, בהם ראש אגף החקירות והמודיעין ניצב יואב סגלוביץ, שהוא למעשה הבוס הגדול של אהרונוביץ וכדאי להם לקחת בחשבון שקידומם האישי תלוי בו.
לפני כמה חודשים שלחתי לניצב סגלוביץ מטעם אומ"ץ ברכה לרגל מינויו לתפקיד רגיש זה, והבעתי את המשאלה שיגלה עצמאות ואי תלות בעת חקירתם של אישי ציבור בכירים. תשובתו עודדה אותי, אבל הוא אינו היחיד בתחום רגיש זה. אחד מצעדיו הראשונים של אהרונוביץ היה פנייתו למפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, ממנו ביקש שלא לדווח לו על מהלך חקירתם של אישי ציבור. באופן טבעי הכוונה של אהרונוביץ' הייתה בעיקר לליברמן, והוא הזדרז להבהיר שלא קיבל דיווח על הכוונה לחקור את ליברמן כבר בימים הראשונים לכהונתו כשר החוץ בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז.
אני מציע לאזרחים התמימים לא להתפעל מכך. ליברמן יחפש דרכים עוקפות כדי לקבל את המידע הדרוש לו. אולי למטרה זו הוא מתעקש לשבץ את אחד מנאמניו, חגי פדידה, שכיהן בעבר תחתיו כמנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, בתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים. בתפקיד זה כיהן בחודשים האחרונים ניצב (בדימ.) דני ברינקר, אף הוא סגן מפכ"ל לשעבר, שמצוי אומנם ביחסים חבריים טובים עם השר החדש אהרונוביץ מאז שירותם המשותף במשטרה, אבל מה לעשות - ברינקר הוא לא ספק סחורות מידע הקשור בחקירותיו של ליברמן. לא בכדי מתכוונת אומ"ץ לצאת חוצץ בימים הקרובים נגד מינויו של פדידה. לטעמנו הוא האיש הלא נכון בעל הכישורים הלא נכונים בתקופה הלא נכונה.
לפני זמן קצר הגישה אומ"ץ למפכ"ל המשטרה תלונה נגד ליברמן, בעקבות דברים חמורים שאמרה נציגת היועץ המשפטי לממשלה בעת דיון בבג"צ בעתירה שהגיש ליברמן בעניין זירוז חקירותיו בשטרה.
המשפטנית טענה, על דעת המשטרה, כי ליברמן ממשיך לבצע עבירות פליליות גם כיום. בתגובה לכך הודיע לנו עוזר המפכ"ל שהמדובר הוא בחשד לעבירות שמצויות בחקירות ולא לעבירות חדשות.
תגובת המשטרה לא הניחה את דעתנו. חזרנו ופנינו בנושא זה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקבל הבהרה לדברי נציגתו, והצענו שאם אומנם יש ממש בדבריה וליברמן ממשיך בסורו, מוטב לשקול פנייה לבית המשפט בבקשה שיוציא צו מניעה נגד המשך העבריינות של ליברמן.
מזוז מצוי כבר עם רגל אחת מחוץ למשרד המשפטים לקראת פרישתו בסוף שנה זו. אומ"ץ תבקש ממזוז להחזיר את הרגל החסרה למשרד לצורך קבלת ההכרעות הקשות בחודשים הקרובים בתיקיהם של אולמרט ושל ליברמן, כפי שנהג כלפי שר האוצר לשעבר, העבריין אברהם הירשזון.

הקשר האוסטרי

גם המשרדים האחרים שבחר ליברמן בממשלה החדשה עבור נציגי 'ישראל ביתנו' אינם מקריים. תיק התשתיות, שהיה מיועד במקור לבני בגין או לשר העובר ושב פואד בן-אליעזר, נמסר לעוזי לנדאו, אדם ישר ואמין בעל אות אומ"ץ, שגם הוא נמנע באחרונה מלומר מילה נגד מעשי השחיתות של הבוס הגדול ליברמן. אין לי ספק שליברמן מעוניין לדאוג בעקיפין לאינטרסים של איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שהשחית שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה וליברמן ביניהם. שמו של שלאף מופיע במרבית נושאי החקירה של ליברמן, הן כחשוד בכך שהיה שותף לעסקים עלומים שלו ושל בתו, והן כמי שהזרים כספים החשודים כמולבנים לחשבונותיו הסמויים של ליברמן.
שלאף הינו בעל עסקי ההימורים המושבתים הקזינו ביריחו וספינת ההימורים באילת. יש לו תוכניות נוספות בארץ, וליברמן מבקש לשמור עליהן בעיקר משום ששלאף מקפיד שלא להגיע לארץ מאז שנחשד בשיחודם של אריאל שרון ובניו. שלאף הוא גם בעל אינטרסים בתחום הגז, כשותף פעיל יחד עם הרשות הפלשתינית והחברה 'בריטיש גז' שמספקת כמויות גדולות של גז טבעי לישראל. לנדאו יתקשה לפעול נגד אינטרסים של שלאף שיישמרו ע"י ליברמן.
ערב הקמת הממשלה החדשה ערך שלאף באולם פאר בוינה את טקס נישואי בנו. רשימת האורחים המכובדים מישראל שנכחו באירוע כללה, בין השאר, את החשוד בפלילים אביגדור ליברמן, ואת שלושת המורשעים, השרים לשעבר אריה דרעי, חיים רמון ובנו של ראש הממשלה לשעבר, עומרי שרון. דברי פרשנות והסברים - מיותרים.
ליברמן דאג לכך ש'ישראל ביתנו' תקבל עוד שני משרדים משמעותיים עבורו: משרד הקליטה, שהופקד בידיה של סופיה לנדבר שאמורה לטפל בקהל בוחריו יוצאי חבר העמים, ומשרד התיירות שבראשו יעמוד סטס מס'זניקוב שיעבוד בשיתוף פעולה עם משרד החוץ.
מסז'ניקוב נחשב לכוכב העולה של 'ישראל ביתנו', והוכיח את יכולותיו כאדם חכם וכאיש ביצוע בתפקידיו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת וכראש צוות המו"מ של המפלגה להקמת הממשלה החדשה.
כאשר ייאלץ ליברמן לפרוש מתפקידו אחרי שיוגש נגדו כתב האישום, אם מזוז לא יקבל רגליים קרות בשלהי תקופת כהונתו כיועץ המשפטי של הממשלה, מסז'ניקוב יהיה, ללא ספק, אחד המועמדים המובילים לרשת את מקומו כמנהיג המפלגה. נצטרך לייחל לכך שבעידן החדש המילים ישראל ביתנו יקבלו משמעות חיובית יותר.

לראש הדף

בתום שלוש שנות כהונה, סקירה של הישגיו וכשלונותיו של אהוד אולמרט.  בכל התחומים: נכשל ומטה.
 
חשיפת התקיפה של חיל האוויר הישראלי של עשרות משאיות שהובילו בסודאן חלקי טילים ארוכי טווח בדרכן למנהרות המוליכות לרצועת עזה, שנעשתה בעיצומו של מבצע 'עופרת יצוקה', לא נעשתה בעיתוי מקרי. ראש הממשלה אהוד אולמרט ביצע, על-פי הערכתי ,תרגיל סיבובי מתוחכם כאשר פעל להדליף באמצעות צד רביעי את פרטי התקיפה בצירוף צילומים לרשת האמריקנית CBS הזרה, כדי לפאר את עצמו לקראת סיום תקופת שלטונו המסואב בן שלוש השנים.
התגובה המאוחרת של שלטונות סודאן, שייחסה את התקיפה שבה נהרגו לטענתה עשרות אזרחים חפים מפשע דווקא למטוסים אמריקנים, נדחתה על הסף ע"י גורמים שהתחזו כעלומים מחשש שמישהו אחר יגנוב את הצגת התקיפה. ואמנם, בניגוד להפצצת הכור הסורי לפני כמה חודשים, שבה הקפידה ישראל לשמור על עמימות ומעולם לא הודתה בה באורח רשמי, הפעם נהג אולמרט בדרך שונה. בנאום שנשא ראש הממשלה בסוף השבוע שעבר במרכז הבינתחומי, הודה בשני שלישים של פיו כי ישראל פועלת בכל מקום בעולם שבו ניתן לפגוע בתשתיות הטרור.
אני לא שולל את הגרסה שעיתויה של התקיפה בסודאן נועדה למחות את התנהלותו המבישה והנואלת של אולמרט בפרשת אי שחרורו של גלעד שליט. למרות שהתקשורת הישראלית אהדה לאורך זמן את התנהגותה האצילית והמאופקת של משפחת שליט, לא היססה להתגייס מאוחר יותר לעזרתו של אולמרט הנבל כאשר הפיצה דברי בלע שלפיהם שהותם של הורי שליט באוהל המחאה שהוקם מול בית ראש הממשלה וביקורו של שנוא נפשו, שר הביטחון אהוד ברק, באוהל, הקשיחו את עמדתם של ראשי החמאס.
אם אני לא טועה, הגילוי החדש על זרועו הארוכה של חיל האוויר והיכולת המודיעינית המעולה של ישראל, לא עוררו אופוריה בקרב אזרחי המדינה. השורה הראשונה של מבצע 'עופרת יצוקה' היא שהמבצע נועד, בין השאר, להפסיק את הזרמתם המאסיבית של אמצעי לחימה לרצועת עזה על-מנת להביא להפסקת ירי טילי הקאסם והגראד לעבר ערי וישובי המדינה. השורה התחתונה היא שהירי נמשך והמנהרות החלו לפעול מחדש. אזרחי המדינה הפנימו שזו רעה חולה מאוד, שבעתיד הלא נראה לעין נצטרך לחיות אתה. המבצע נרשם לחובתו של ראש הממשלה הפורש. מבחינתו האישית של אולמרט, המבצע לא השיג את יעדו למרות שהוא לא מודה בכך.
אולמרט סבור עד היום שמלחמת לבנון השנייה הכושלת ועמוסת הכשלים הביאה לרגיעה בצפון המדינה. העובדה שאנשי החיזבאללה חזרו בשבועות האחרונים בהדרגה לגדרות, ובמקביל שוגרו באחרונה מדי פעם קטיושות לעבר ישובים בצפון, אינה מורידה. הכל קטן על אולמרט המניפולטור הבלתי נלאה, שספרי ההיסטוריה לא יחמיאו לו ויחשפו את מעלליו ואולי תקרא פעם על שמו סמטה אפלה.
לקראת פרישתו של ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מתפקידו, קראתי והאזנתי לדברי סיכום פרשנות של פרשנים-מטעם, שחלקם קבעו בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשלוש פנים: אולמרט היה "ראש ממשלה טוב". כמה אנשי התקשורת המסווגים כלקקנים כרוניים, הגדילו לכתוב או לשדר כאשר כינו את אולמרט: "אחד מראשי הממשלה הגדולים שקמו לישראל". שליחי תקשורת לדבר עבירה העניקו לאולמרט ציונים סופרלטיבים וכינו אותו, בין השאר: "בעל כושר מנהיגות מלידה", "ביצועיסט מעולה", "איש ארגון למופת", "בעל רגש אנושי חם".
באחד מנאומיו לאזרחי המדינה, כאשר מעשי הנוכלות שלו הגדישו את הסאה, הודה אולמרט שחרף עשייתו הרבה הינו ראש ממשלה לא פופולרי. הוא טבע באותו מעמד מטבע לשונית מזויפת: "אני עובד בשבילכם". אם במהלך השירות הציבורי הממושך שלו הוא הפך גם למיליונר כבד, זו כבר הבעיה שלנו ולא של אולמרט.
בשבוע הבא, ביום שבו יפרוש אולמרט מתפקיד ראש הממשלה, בדעתי לברך בשמה של תנועת אומ"ץ ובשמי את הברכה המקורית: "ברוך שפטרנו מעונשין הרבים של זה". הייתה לנו, ללא ספק, תרומה נכבדה לקיצור ימי שלטונו.

אפס בריבוע

לקראת פרישתו החלטתי לגייס את מירב האובייקטיביות המקצועית שלי ולהכין לאולמרט גיליון ציונים בתחומים שבהם עסק בהיותו ראש ממשלה. המדובר הוא כאמור, בתקופה שבה עבד רק למען אזרחי המדינה, בני משפחותיהם, קרוביהם, חבריהם, מכריהם,שכניהם, העוברים ולא שבים, התיירים והעובדים הזרים.
להלן אני מבקש לפרט כמה ציונים לגמרי לא לשבח, שמן הראוי להעניק לאולמרט בתעודת הגמר המבישה שלו: 

• ביטחון – בלתי מספיק חלוט. המצב הביטחוני החמיר, בין השאר משום שהעדיף למנות את עמיר פרץ חסר הניסיון לשר ביטחון, כדי לפנות את תיק האוצר לאברהם הירשזון, חברו הקרוב ושותפו לעסקים אפלים שעומד בימים אלה לדין פלילי באשמת גניבת מיליוני שקלים מכספי הציבור. יחסיו המעורערים עם שר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק, גרמו נזק למערכת הביטחון. סירובו של אולמרט להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדלי מלחמת לבנון ומינוי אישי של ועדת וינוגרד, הוכיחו לאזרחי המדינה שהכל אפשרי במדינה שבה ראש ממשלה נחקר ממנה את חוקריו.
• כלכלה – מספיק בקושי מינוס: היציבות הכלכלית היחסית בישראל, שנזקפת במידה רבה לצעדים שעשה בעבר בנימין נתניהו כאשר כיהן כשר האוצר, בוזבזה בהדרגה. אטימותו של אולמרט וגסות הרוח של שר האוצר הנוכחי רוני בר און, שהינו מהמר ותיק בקזינו, הביאו להימור של 'שב ואל תעשה צעדים כלכליים' עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי.
• ביטחון פנים - אפס בריבוע. משפחות הפשע הרחיבו את מאחזיהן במדינה, ומשטרת ישראל התקפלה מול הגחמות של אולמרט, שפעל לשבש חקירות משטרה בעניינו ולא היסס לשטות בה ולקבוע את זמני ואופי חקירותיו בפרשות השחיתות האישיות. השר לביטחון פנים הנרפה, אבי דיכטר, לא התייצב חזיתית מול אולמרט, אך סייע בדיעבד למפכ"ל המשטרה הנוקם ונוטר, רב-ניצב דודי כהן, לרדוף אחר קציני משטרה בכירים מצטיינים מסוגם של ניצב אורי ברלב וסגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט).
• משפטים – גרוע ביותר. שר המשפטים הראשון בממשלתו של אולמרט, חברו הטוב חיים רמון, הורשע בפלילים בעבירת מין ונאלץ לפרוש. מחליפו, פרופ' דניאל פרידמן, הפך למשת"פ של אולמרט וניסה לגונן על העבריינות הפלילית שלו. במסגרת פעילותו החיובית כשלעצמה של פרופ' פרידמן לקדם רפורמות חיוניות במערכת המשפטית להבטחת שוויון בפני החוק, לא היסס להתעמת חריפות עם שופטי בית המשפט העליון ובכך תרם להגברת העוינות של אזרחי ישראל כלפי המערכת המשפטית.
• יחסי חוץ – רע מאוד. בתחילת תקופת כהונתו כראש הממשלה הצליח אומנם אולמרט להתחבב על כמה ממנהיגי העולם ולקשור קשרים אישיים הדוקים עם נשיא ארה"ב לשעבר בוש, עם נשיא רוסיה לשעבר פוטין, הקנצלרית של גרמניה, נשיא צרפת ועוד. שרת החוץ ציפי לבני, אויבת אישית שלו, נדחתה הצידה ומודרה במהלכים חשאיים, בניסיון לחתום על הסכמים עם סוריה והרשות הפלשתינית. כל המהלכים כשלו ובינתיים חלה הידרדרות בקשריה של ישראל עם שורה של מדינות בעולם.
• חינוך – לא ראוי בעליל. בגלל הנהנתנות הבלתי פוסקת שלו, נטילת הכספים מגופים נזקקים לצרכי מימון הטיסות שלו לחו"ל במחלקה הראשונה, אורח חייו הבלתי נסבל, הצפצוף המתמשך שלו על החוק, ובמקביל הרדיפה האובססיבית שלו אחרי אוכפיו, הביאו לערעור אמונתם של סטודנטים, חיילים ובני הדור הצעיר בחוסנה המוסרי של המדינה ובעתידה. מערכת החינוך המנוונת וארגוני המורים הסוררים חלחלו את התהליך השלילי גם לעבר התלמידים. באחד מרגעי השפל הרבים של אולמרט הוא הישיר את מבטו מול פני האומה, נשבע שבועת שקר כאשר הכריז קבל עם ומיקרופון: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי". אולמרט באמת לא נטל לכיסו אגורות. הוא העדיף דולרים באלפים, ברבבות, כעמלות, שכר טירחה, דמי תיווך, שוחד והלוואות שלא טרח להחזירן עד היום.
• אזרחות - מתחת לכל ביקורת. אולמרט שימש דוגמא אישית שלילית לאזרחי המדינה ברמת המוסר האישית הירודה שלא היה לה אח, רע, בן דוד וגיסה בתולדות השחיתות השלטונית במדינה. עד כה הוחלט להגיש נגד אולמרט שני כתבי אישום (בפרשות טלנסקי ו"ראשונטורס"). למרות שנחלץ בינתיים משני כתבי אישום נוספים (פרשת בנק לאומי ופרשת רכישת ביתו החדש ברחוב כרמיה), מצפים לו כתבי אישום בפרשות נוספות שנחקרו (מרכז ההשקעות ומינויים פוליטיים). אומ"ץ העבירה בחודשים האחרונים לטיפולם של גופי אכיפת החוק מידע על כמה פרשות שחיתות חדשות וישנות שלא נחקרו עד כה.
• התנהגות אישית - פרועה ובלתי נסבלת. אולמרט נתגלה בתקופת שלטונו כעבריין סדרתי, נוכל שמטשטש עקבות ומסבך אחרים במעלליו, נעדר ערכים ושונא עקרונות, רודף בצע חולני, יהיר, שחצן, חסר מעצורים, נקמן, שקרן, שחקן, אדם שפיו וליבו מסוכסכים ביניהם.

עם תעודת גמר ציבורית עלובה כזו, ספק אם אולמרט יממש את חלומו לחזור ולהשתלב בעתיד הנראה לעין ונשמע לאוזן בצמרת הפוליטית. אומ"ץ תעשה הכול כדי שהדלת שאולמרט יבקש לחזור דרכה לשלטון לא תסתובב. במקביל, נפעל בדרכים ציבוריות ומשפטיות ככל שניתן כדי שימוצה הדין עם אולמרט, שיישפט על העבירות הפליליות שהוא ביצע ויעמוד לדין ויישא בעונשים הראויים לו.
לא אתפלא אם באחד הימים ימצאו את עצמם במתחם משותף בכלא מעשיהו שלושה שרים בכירים שסרחו: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ואביגדור ליברמן. חברם הטוב, השר לשעבר הרב אריה דרעי, שכבר ריצה בעבר עונש מאסר בכלא זה, יבוא מן הסתם לבקרם ולעודדם.

"אנחנו אנשים נרדפים"

ליבי ליבי על רעייתו של אולמרט, עליזה, שקוננה בעבר בתקשורת, בעזרת חבריה הטובים שנחלצו לסייעה, כאישה צנועה וחסודה שלא ידעה כלל על מעלליו של בעלה. לפני זמן קצר התראיינה עליזה באורח אישי וספרה שהיא ובעלה היו בשנים האחרונות אנשים נרדפים, וישראל היא ארץ אוכלת ראשי ממשלותיה. עליזה הוסיפה ואמרה כי מתוך הכרות קרובה עם בעלה, היא לא סבורה שהוא ביצע עבירות פליליות כלשהן... איזו התחסדות וצביעות. הרי חלק מהעבירות נעשו בדיעבד בנוכחותה ובידיעתה.
כדאי אולי להבהיר לעליזה אולמרט כי רכישת ציוריה במחירים מופקעים על-ידי כל מיני גופים בארץ ובחו"ל ואילי הון מקומיים וזרים, אלה שנזקקו לשירותיו של בעלה אהוד במשרדי הממשלה השונים שהוא עמד בראשם, מהווה לכאורה עבירה פלילית של קבלת טובת הונאה שהיא שותפה לה.
ועוד מילה לעיתונאי יאיר לפיד, יקיר משפחת אולמרט. באחד ממדוריך האחרונים ב'ידיעות אחרונות', כתבת כי ראוי שכמה עיתונאים חוקרים וגופים מסוגה של אומ"ץ, שעסקו באובססיביות בתקופת כהונתו של אולמרט בפרשות השחיתות שנכרכו בשמו, יישארו אחרי פרישתו חסרי תעסוקה. הגיע הזמן שלפיד ג'וניור יכה על חטא וילמד מדן מרגלית. לפיד, המתחזה לעיתונאי לא תלוי, לא חשב שלוש פעמים לפני שערך בשעתו בביתו הפרטי מסיבה לכבוד יום הולדתו של אולמרט ובכך פסל מראש את עצמו לראיין אותו בשירות שידור ציבורי.
מניסיוני בעבר עמו למדתי שלפיד לא מכיר בכלל את חוקי האתיקה העיתונאית. לא הייתה לו בעיה אתית אחרי אותה המסיבה לראיין את אולמרט באולפן שישי בערוץ 2. אולמרט בחר בלפיד, איך לא, והעדיף אותו על פני המראיינים האחרים. בעת הראיון המתרפס העמיד אולמרט פנים של מרואיין למופת, למרות שהשאלות היו קלות ולקקניות הרבה מעל החגורה. לא הייתי מופתע אם היו מגלים לי שאולמרט חיבר אותן.
על-פי הערכתי, זמן מה אחרי שיפרוש מראשות הממשלה, יחזור אולמרט אל אהבתו הישנה - נסיעות תכופות לחו"ל במחלקות ראשונות ואירוח במלונות פאר. אולמרט ממעט להוציא כספים מכיסו. הוא מבכר דווקא להזרים אליהם. מן הסתם ימומנו נסיעות אלה על-ידי גופים יהודים שיזמינו אותו להרצאות. כספי ההרצאות ישמשו בחלקם למימון ההגנה המשפטית שלו וחלקם ייכנסו לכיסו הפרטי. אולי יבקש ישירות תרומות למימון ההגנה המשפטית. אפשר לסמוך על אולמרט שימצא דרכים לערבל את הכספים שיקבל, כדי להוליך שולל ולהטעות את כל המעורבים בארץ ובחו"ל.

רחץ הרבה, אבל השאיר זיהום

באופן מפתיע ומוזר הגיעה אליי בסוף השבוע בדואר האלקטרוני שלי הזמנה לאירוע פרידה מאולמרט, שאמור להתקיים בשבוע הבא באחד הביתנים של גני התערוכה בתל אביב. ההזמנה חתומה על-ידי מזכיר קדימה, משה שחורי.
למרות שאני יכול להתפנות במועד זה, אין לי כל עניין ללחוץ את ידו של אולמרט. לאורך תקופת כהונתו רחצו את ידיו הרבה ידיים אחרות והוא רחץ בחזרה את אותן הידיים. לאזרחי המדינה מותיר אולמרט אחרי לכתו מדינה מזוהמת.

לראש הדף

ברק הצהיר כי "יאפשר למפלגתו להשתקם באופוזיציה" אך חומד את תפקיד שר הביטחון בממשלת ביבי  ומי הוא שיטיף לאולמרט על 'נקיון כפיים'?

הפוליטיקה הייתה מאז ומתמיד אמנות שמרכיביה העיקריים היו הבלתי אפשרי והבלתי צפוי.
הפולקלור היהודי מספר שאביה חסר ההגינות היה השקר ואמה הלא צנועה הייתה הצניעות ושניהם חברו זה לזו בתיבת נח.
הפוליטיקה הישראלית התדרדרה מאז הקמת המדינה לשפל המדרגה שאין כבר נמוך ממנו. אם אפשר היה לתרגם את מעשיהם של אישים פוליטיים מרכזיים במדינה בימים אלה סביב הקמתה של הממשלה החדשה לשפת העבריינות כלפי ציבור בוחריהם אין ספק שהיו נחשפות שלל של עבירות בהן: מרמה, הפרת אמונים, הצגת מצגי שווא, רישומים כוזבים במצע, התחזות ואולי גם הדחה לזנות פוליטית. הקדמת הבחירות נעשתה, כאמור, בעקבות סילוקו מהשלטון של המגה מושחת ראש הממשלה אהוד אולמרט. באופן טבעי היה נושא טוהר המידות של אישי הציבור בראש סדר היום של ציבור הבוחרים.
אבל למרבה הצער הסתבר שנושא מרכזי זה שאמור לקבוע אתך דמותה המוסרית של המדינה נשחק בדרך אל הקלפי. המציאות העגומה מלמדת שנמחק לגמרי בדרך להקמתה של הממשלה החדשה. אין ספק שמי שמסמל כיום יותר מכל את הנכלוליות הפוליטית הוא שר הביטחון אהוד ברק, האיש בעל המח האנאליטי. למרבה הפליאה, במוח זה נתגלו סימנים מדאיגים של פתלתלות, זיגזגיות וסכיזופרניה ממשלתית.
בדרכו לשמר את תפקידו כשר הביטחון בממשלתו החדשה של נתניהו מוכן ברק לפלג ולהרוס את מפלגת העבודה בעלת הרקע ההיסטורי המפואר, לרמוס את עקרונות של יושר, להתנכר להתחייבות פומביות ולבעוט בציבור בוחריו.

גם ברק אינו סטרילי

לזכותו של ברק יאמר כי הוא היה זה שפתח במהלך להדחתו של אולמרט, אף כי עשה זאת בהיסוס בולט ובאיחור רב מדי. מיד אחרי שברק יצא לשמש הקופחת של המאבק בשחיתות השלטונית היו כאלה שהבהירו לו שגם ידיו לא כל כך נקיות ועל פניו מרוחה חמאה לא סטרילית. ואמנם עד היום לא נחקרו לעומק כמה פרשות שקשורות בברק ערב בחירתו כראש ממשלה בשנת 2000, ובתקופת כהונתו כראש הממשלה. ההתנהלות הלא נקייה של עמותות ברק שמימנו את מערכת הבחירות שלו לא נבדקה ולא נחקרה עד כה עד תום בדרך יסודית ומקורית, ומשום כך נחלץ מהן ברק בשן ועין ואוזן ובעיקר פה שהחל להטיף מוסר כפול לאחרים.
מבקר המדינה הצביע, אמנם, בשעתו על התנהלות לא תקינה של העמותות הללו שהולידה חקירת משטרה. מי ששתק בחקירה הזו אולי משום שידע יותר מדי על העבירות שנעשו הוא שר הרווחה הנוכחי יצחק (בוז'י) הרצוג ששימש אז כיועץ משפטי של המטה ומאוחר יותר מזכיר הממשלה.
מאז טיפס בוז'י לצמרת נדבק אל ברק וקיבל את האחריות על רשות השידור שמעניקה לו דווקא את האפשרות להפר את שתיקתו ולדבר ללא הרף. כמעט בלתי אפשרי כיום להאזין למהדורת חדשות בקול ישראל מבלי להאזין לקולו הצרחני של בוז'י או לצפות במהדורת מבט מבלי שעיניו הכחולות של בוז'י יהפנטו אותנו.
בוז'י ניסה להסביר לי באחרונה שכמות הופעותיו המתוקשרות סבירה והוא האיש שהבריא את השידור הציבורי אבל לא הייתי צריך להתאמץ כדי להיווכח שדבריו היו עבודה באוזניים הבתולות שלי.
מי שלא שומר אמונים לברק הוא יועצו לשעבר טל זילברשטיין שנוטר על הפקרתו בפרשת העמותות לחקירת משטרה שפגעה בתדמיתו ורק בנס הוא לא הורשע. זילברשטיין חצה מאז את הקווים והפך ליועצו של אולמרט ועדיין לא סיפר את כל הידוע לו בפרשת העמותות ואולי הוא מחכה לשעת כושר שבה ינגח את ברק יחד עם נפגעי ברק אחרים מסוגו של עורך דין אלדד יניב.
כאשר העלה ברק במסיבת עיתונאים שבה תבע את התפטרותו של אולמרט, את פרשת מעטפות המזומנים שקיבל אולמרט מטלנסקי, עשה זאת בהילוך נמוך מאוד. לברק הייתה סיבה לא טובה לעשות זאת: כמה שעות קודם לכן קיבל ברק "תזכורת" מזילברשטיין בגלי צה"ל כאשר הזהיר בין השאר, כי בענייני קבלת מעטפות מזומנים תהיה גם לברק בעיה לא פשוטה בעלת אופי פלילי.
גלגל ההצלה היחיד של ברק עשוי להיות תפקיד של יועץ שיעניק אולי נתניהו לזילברשטיין שכבר הפגין נוכחות אזורית לידו.
אומ"ץ הרימה אז את הכפפה, בדקה ומצאה חשד לכך שעמותות ברק קיבלו תרומה נדיבה מהטייקון היהודי אוסטרי מרטין שלאף שהשחית שורה של אישים פוליטיים בכירים במדינה, ביניהם אריאל שרון, אהוד אולמרט , אביגדור ליברמן ואחרים.
תרומה עלומה נוספת קיבלו עמותות ברק מאיל ההון היהודי אמריקני מרק ריץ' שהסתבך בעבירות מס בארה"ב ונמלט לשווייץ, אולי כתמורה לבקשת חנינה שהגיש ברק לנשיא האמריקני ביל קלינטון ערב סיום כהונתו, שעליה היה חתום גם, איך לא אהוד אולמרט.
פנינו אל מבקר המדינה בבקשה שיחדש את הבדיקה בנושא זה ונענינו בשלילה. גם למשטרת ישראל לא היה חשק מיוחד לנבור מחדש בעמותות הללו.

גזים של ניגוד עניינים באוויר

במהלך כהונתו של ברק כראש ממשלה הוא נקט בצעד מעורר חשד כאשר העביר את שדות הגז שהחזיקה ישראל מול חופי עזה לרשות הפלשתינית. האחרונה הקימה חברה בשיתוף עם חברת הגז הבריטית "בריטיש גאז" ועם מיודענו מרטין שלאף. גם מי שלא מבין בדרך כלל מתחיל להבין את ההקשרים ולחבר כל מיני דברים.
גם בעניין זה פנינו בשעתו למבקר המדינה שגילה בשלב הראשון התלהבות לעסוק בנושא טעון זה אך משם מה נראה לי שההתלהבות פחתה. (פרשת שדות הגז מופיעה בהרחבה בספרי "זעקי ארץ מושחתת". אולי זו הייתה הסיבה שברק הזדרז לרכוש את הספר כדי לדעת מה אני לא יודע עדיין).
קופת השרצים של ברק כוללת גם חשדות לזיוף הבחירות בפריימריז לראשות מפלגת העבודה שבהן התמודד מול עמי איילון בסיועו הנדיב והמושחת של השר פואד בן-אליעזר. למרות הראיות שהיו תלויות לעיון כל בקלפיות במגזר הערבי עלתה חקירת המשטרה על שרטון.

מי יציל את שלטון החוק?

לפני כשנה, בתקופת כהונתו של ברק כשר הביטחון, ניסתה רעייתו נילי פריאל להעשיר את קופת השרצים של בעלה כאשר הקימה חברה שהחלה לגבות אלפי דולרים תמורת יצירת קשרים עם אישי שלטון שחלקן קשורים למשרד הביטחון. הביקורת הציבורית הביאה להפסקת פעילותה של החברה התימהונית.לבקשת אומ"ץ החל מבקר המדינה לבדוק את הנושא אך להפתעתנו לא מצא בו פסול.
ברק הכריז באחרונה מעל כל במה כי כניסתו לממשלת ביבי נועדה לא רק להתמודד ביתר הצלחה מול האיום האטומי האירני אלא כדי להציל את שלטון החוק מידיו של ליברמן.
החלפתו של שר המשפטים היוצא פרופ' דניאל פרידמן בעורך הדין יעקב נאמן בברכתו של אביגדור ליברמן אינה מורידה אלא דווקא מעלה את בעיית העימות בין משרד המשפטים לבין המערכת המשפטית. גם לנאמן הנוקם והנוטר יש חשבון ארוך עם המערכת המשפטית, עם הפרקליטות שתפרה לו, לטענתו, בשעתו תיק, ועם בית משפט העליון שסוכך עליה.
זעמו של נאמן לא כהה מאז שהוגש נגדו בשעתו כתב אישום פלילי שבעקבותיו נאלץ להתפטר מתפקיד שר המשפטים אבל בניגוד לפרידמן הוא יעשה זאת בדרך מתוחכמת יותר ולא תמיד יותיר אחריו עקבות.
ברק לא ימנע בהצטרפותו לממשלה את העובדה הבסיסית: ליברמן האיש שחשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות לא פחות מאלה שבהן נחשד אולמרט המודח, הוא האיש שישלוט בממשלה הבאה בשלטון החוק במדינה.

מקורביו של ליברמן אוחזים במושכות "שלטון ה(צ)חוק"

עורך הדין נאמן היה פרקליטו האישי של ליברמן ואף העניק לו תמורת תשלום נדיב יעוץ בנושא התמשכות החקירה נגדו, נאמן בקיא היטב בתיקיו של ליברמן. המועמד לשר לביטחון פנים ניצב (בדימ.) יצחק אהרונוביץ הינו חבר במפלגת "ישראל ביתנו". כך גם חבר הכנסת דוד רותם המיועד לתפקיד לנציג של ליברמן שלא נבחר עדיין שמור מקום בוועדה לבחירת שופטים.
למרבה האירוניה התהפכו היוצרות: לא ברק קבע מה יהיה גורלו של ליברמן אלא דווקא ליברמן העניק לביבי רשות לצרף את ברק לממשלה. נא לא להתבלבל: זה אותו ברק שליברמן טען שהינו שר הביטחון הגרוע ביותר.

סייענים נכלוליים לוחשים לברק

שני סייעניו הנכלוליים של ברק בדרכו לשולחן הממשלה החדשה הם השרים פואד בן-אליעזר ושלום שמחון שאין ברשותם תעודות יושר ומעולם לא נהנו משם טוב.
פואד בן-אליעזר הכריז אומנם באחרונה שלא ישב בממשלה אחת עם ליברמן אבל מעולם לא הייתה סינכרוניזציה בין פיו מפיק המרגליות הנבובות של פואד לבין מעשיו שהעשירו אותו בנסיבות שלא נבדקו ע"י רשויות חוק תקופת פעילותו הציבורית.
בפגישת אקראי שהייתה לי לפני זמן קצר עם פואד בתערוכת ציוריו של ג'קי ג'קסון הוא אומנם לחש לי כי הוא שומר על המינהל התקין אבל הביוגרפיה של פואד רצופה בחורים שחורים של חשדות לזיופי כמה מערכות בחירות במפלגת העבודה, קנית קולות בוחרים מפלגתיים על חשבון הקופה הציבורית הממלכתית, קבלת טובות הנאה, העלמת מס, התחברות רבת תועלת אישית אל אילי הון ועוד כמה ספיחים.
היו ימים לפני שני תריסר שנים שבהם פואד ואני הינו ידידים לא קרובים. מאז שפואד הלך והסתאב בקצב גובר והולך והפך את תפקידיו הציבוריים דחפור להתעשרות אישית ולעשייה למען בתיו רחקתי ממנו.
לא האמנתי לפואד כאשר אמר שגורלה של מפלגת העבודה לשרת את אזרחי המדינה באופוזיציה ואיני מאמין בכנות מעשיו בכוונתו לחזור לממשלה כדי להתמודד עם הבעיות החמורות שעומדות בפני המדינה.
יש לי ניחוש פרטי מדוע מתעקש פואד לחזור בממשלתו של ביבי דווקא לתפקידו הנוכחי כשר התשתיות. בשלב זה אני מעדיף לשמור את הניחוש לעצמי.
עוד שר שאינו שנוי במחלקת מבחינת רמתו המוסרית הרדודה הוא שר החקלאות שלום שמחון שנחשב ללחשן של ברק ולנושא כליו הפוליטיים.
לא בכדי מבקש שמחון הערמומי לחזור למשרד החקלאות בממשלתו של נתניהו זאת כדי להמשיך בחגיגות הפרטיות שלו.
רק באחרונה סגר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בנסיבות תמהות את תיק החקירה של שמחון שבו הוחשד בקבלת טובות הונאה בצורת כרטיסי טיסה לחו"ל, וכן אירוח בחברת הטסת המטענים החקלאיים "ק.א.ל", שפועלת בחסות משרדו.

הירקות הרקובים של האדמה המושחתת

תנועת אומ"ץ העבירה בשעתו למבקר המדינה חומרים מחשידים בפרשה זו אחרי בדיקת מרד מבקר הועברו הממצאים המאלפים לחקירת המשטרה שלא הבשילה, כאמור, לתיק פלילי נגד שמחון.
בימים אלה נבדקות ע"י משרד מבקר המדינה שתי פרשות נוספות שקשורות בשר החקלאות.
הפרשה הראשונה נוגעת להטבות בבניה ובהקצאת קרקעות שהעניק שמחון בשנים האחרונות לעצמו ולמקורביו במושב אבן מנחם בצפון שבו הוא מגורר. הפרשה השנייה נוגעת לייבוא של עובדים זרים מתאילנד במכסות גדולות עבור עבודה חקלאית במושבים ברחבי המדינה. קיים חשד שלא הכול כשר בייבוא העצמאי של העובדים וקיים חשד להתעשרות קלה על חשבונם של גורמים מסוימים שקרובים אל שמחון.
לשמחון החסיד השוטה של ברק יש נימוק שבאמצעותו הצליח לשכנע את עצמו ואת חבריו המושבניקים לשינוי עמדתו הנחרצת בדבר הצורך בישיבה באופוזיציה כדי להבריא את המפלגה.
הגרסה המתוקנת היא שאסור שברק יהיה הזנב של ציפי לבני באופוזיציה. מוטב שיהיה הזנב של ליברמן בממשלה ואולי ירסן אותו.

מסיפורי בוז'י

עוד שר מהעבודה שמבקש לחזור לתפקידו הקודם הוא שקר הרווחה יצחק ( בוז'י) הרצוג.
בוז'י, אשר נבחר במקום הראשון בפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה להרכבת רשימת המועמדים לכנסת, הודיע כבר על כוונתו להתמודד בעתיד על הנהגת המפלגה אחרי פרישתו של ברק. בוז'י בעל פני התינוק הוא למעשה סכינאי פוליטי ותיק, צבוע ומתחסד שיסובב את הסכין בבוא העת בישבנו של ברק.
בוז'י בז לאינטליגנציה הרגשית שלנו בשעה שהכריז באחרונה כי הוא יושב כביכול על גדר תיל בויכוח הנוקב בשאלת הצטרפותה של העבודה למשלה אך למעשה זוחל כבר מתחת לגדר לחיקו של ביבי.

שם עינו בפוליטיקה

ברק קיבל בימים האחרונים שחקן חיזוק חיצוני יו"ר ההסתדרות עופר עיני שהודיע על כוונתו לשאת דברים בישיבה הקרובה של ועידת מפלגת העבודה שאמורה לצביע בשאלת הצטרפות לממשלה.
עיני הופך בכך את ההסתדרות לגוף פוליטי מובהק שנוטל צד בויכוחים פנים מפלגתיים בתקווה, שהוא מתחיל מסלול לכיבוש עתידי של הנהגת המפלגה השוקעת.
גיליתי כבר בעבר התעניינות בעיני כאשר כיהן כיו"ר הועד הארצי המיליטנטי של עובדי מס ההכנסה.יו"ר ההסתדרות לשעבר חבר הכנסת עמיר פרץ צירף אותו להנהגת ההסתדרות וטיפח אותו והוא היה הראשון לבעוט בו לבגוד בו. כיום מצויים יחסיהם בשפל המדרגה. עיני, מסוחרר מהצלחתו בכמה מאבקים ציבוריים שבהם חוזר ע"י ראשי המדינה, רואה כבר את עצמו כמנהיג לאומי מהשורה הראשונה שגורלה של כלכלת המדינה נופל על כתפיו. העובדה שנשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת המעסיקים שרגא ברוש הוא ידיד קרוב שלו ושותף לשורה של קומבינות מאפשרת להם לשחק בהצגות פומביות מבוימות.
לשבחו של נתניהו יאמר שהוא זיהה מדי את האגו הנפוח של עיני ובא באחרונה ללשכתו בבית ההסתדרות לפגישה מתוקשרת ומתוזמנת שבמהלכה יצרו ביניהם השנים כימיה שאף מעבדה מוסמכת לא הייתה מעניקה לה אריכות ימים.
בשלב הבא נפגשו כבר נתניהו ועיני בחשאי לפגישה לילית בביתו של ברק במגדלי אקירוב כדי לרקוח את הכניסה למשלה.
עיני תושב באר שבע לא היה צריך לנסוע הביתה באישון הליל. באחרונה רכשה ההסתדרות עבורו דירה מפוארת בשכונת יוקרה תל אביבית.
מפלגת העבודה חדלה מזמן, כידוע, להיות סוציאליסטית. עכשיו תורה של ההסתדרות להתברגן.

שומרים שחיתות

ערב הבחירות האחרונות פנתה תנועת אומ"ץ אל כל ראשי המפלגות שהתמודדו בבחירות לכנסת להתחייב להיאבק בשחיתות השלטונית במדינה, שהגיעה לממדים מפלצתיים.
לצערנו קיבלנו תשובות רק ממנהיגת קדימה ציפי לבני ומיו"ר מר"ץ חבר הכנסת חיים אורון.
אף אחת מהמפלגות שאמורות להיות שותפות בקואליציה החדשה לא התחייבה. הפועל היוצא מכך הוא שבתקופת כהונתה של הממשלה החדשה צפויה לאומ"ץ מלאכה קשה וסיזיפית במאמציה להדביר את השחיתות השליטונית ולעקרה מן השורש. יש כבר סימנים ראשונים לכך שהשחיתות השלטונית תבקע מחדש. הפוליטיקה הזו תהיה אותה הגברת מסואבת שלא תשנה את האדרת המזוהמת שלה. והמשכיל בעת הזו ימשיך לצעוק חמס. תרתי משמע.

לראש הדף

"מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס, חשפה פעם נוספת בעיה חמורה ביותר שעלולה לקעקע את יסודות המשפט: נאשמים ופרקליטים שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח. 

ביום חמישי האחרון היה לי חוסר הכבוד להימנות על המוני אזרחי המדינה שצפו, האזינו וקראו את דבריו הנוקבים, הארוכים והמשעממים של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בניסיון נואש להציג את עצמו כחף מפשע.
האזרח מספר 1 במדינה לשעבר דרדר עצמו בדבריו לאפס, כאשר הטיל רפש ובוץ ביועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, במשטרה ובתקשורת, וצייר בצבעים על-טבעיים קונספירציה מדומה שנועדה לחסל אותו, כביכול, באמצעות מצגי שווא של תקיפות אונס, הטרדות מיניות וחיבוקים ממושכים שהיו יכולים אולי להיכנס לספר הגינס.
צר היה לי לראות את עליבותו הפומבית המתוקשרת והמתמשכת של קצב, שהיה מוכר כאדם נעים הליכות ונבחר אפילו בשנות השמונים ע"י הכתבים הפרלמנטריים כחבר הכנסת הפופולרי ביותר, ונחשף בדמות חדשה של טרחן חם מזג. בדבריו הנואשים ניסה קצב, לשווא וללא הצלחה, לציין כי בשש שנותיו הראשונות כנשיא המדינה צבר, לדעתו, שורה של הישגים שאף טרח לפרטם, אך דבריו נבלעו ושקעו בסערת הרגשות הכללית ובהמולה הסביבתית.
אחד הצעדים החיוביים של קצב היה היענותו להעניק חנינה לנידוני קהיר, חבורה של צעירים יהודים מופלאים אזרחי מצרים שגויסו ע"י המודיעין הישראלי במחצית הראשונה של שנות החמישים למלאכת איסוף מידע, והופעלו בפעילות מבצעית כושלת שהולידה את ה"פרשה", אחד האירועים הפוליטיים המסעירים בתולדות המדינה. הצעירים נאסרו ונשפטו לעונשים כבדים. שניים מהם נידונו למוות, והאחרים למאסר עולם ולתקופת של שנים ארוכות עם עבודת פרך.
מדינת ישראל נהגה כלפיהם בכפיות טובה ובחוסר הגינות כאשר לא ניצלה את מלחמת קדש ב-1956 כדי לשחררם תמורת אלפי שבויים מצריים, ורק בנס הם שוחררו במלחמת ששת הימים ב-1967 והגיעו ארצה חולים ומאוכזבים.
לאורך שנים נמנעו ראשי המדינה מלהעניק להם את ההכרה הממלכתית המיוחלת ואת תודת האומה. הם התייסרו בשל כך רבות אך החרישו, כדרכם, ולא עלו על הבריקאדות. בצניעות אציין כי פנייתי אל קצב, על דעתם, הועילה, והוא נאות לערוך במשכן את טקס חלוקת תעודת ההוקרה לאלו מביניהם שנותרו בחיים ולבני משפחותיהם של הנפטרים והנתלים. על-פי בקשתו כתבתי לו נאום קצר וענייני - עשר דקות בלבד. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושרי ממשלתו שהוזמנו לטקס, לא הגיעו, ורק ראשי קהילת המודיעין בעבר, בני משפחות וחברים קרובים.

סכינאי חסר מעצורים

פחות מרשימה הייתה פעולה אחרת של הנשיא קצב. לפני כמה שנים, בעיצומה של תקופת כהונתו של קצב כנשיא, הוא הזמין משלחת של אומ"ץ לדיון בנושא טוהר המידות במדינה. קצב ביקש מאתנו, בין השאר, להפעיל לחץ על משרד המשפטים לזירוז השלמת ניסוח הצעת חוק להגנה על חושפי שחיתויות שהוא ניסה לאמץ.
הבקשה של קצב נשמעה לי אז קצת מוזרה. הוא ציפה מאתנו, קבוצה של אזרחים מתנדבים, לבצע פעולה שהוא כנשיא יכול היה לקדמה בצינורות ממלכתיים, אלא אם מערכת יחסיו עם משרד המשפטים הייתה בעייתית ולא נחשפה עדיין ברבים... רק כעבור זמן, כשנפתחה חקירה נגד קצב בחשד שלמורת רוחו של משרד המשפטים, פעל מתוקף סמכותו כנשיא כדי להעניק חנינות לעבריינים כבדים בעקבות פניות אליו ע"י גורמים עבריינים אחרים, התבהרה קצת התמונה השחורה.
בהדרגה נחשף שכאשר היה קצב שר במשרדי התחבורה והתיירות, הוא לא נמנע מלנסוע עם בני משפחתו לבתי הימורים בטורקיה על חשבונם של חשודים בפלילים שהיו מבאי משרדו. וכך, כאשר דיבר קצב בסוף השבוע על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום על עבירות מין, נדחקו משום מה חשדות לעבירות אחרות שיוחסו לו, בהן הפרת אמונים, קבלת טובות הנאה ומערכות יחסים בעייתיות עם עבריינים בכירים באחד מארגוני הפשע.
קצב נוהג בימים אלה כחיה פצועה שאין לה מה להפסיד ופגיעתה קשה. קצב עלול להתגלות בחודשים הקרובים בדמות חדשה של סכינאי חסר מעצורים ולא יבייש קצבים מקצועיים. קצב ערוך למאבק משפטי ממושך מתוך כוונה להוכיח את חפותו ולקעקע את עדויותיהן של הנשים שחמד והעניק להן את התואר: "מעלילניות". מרוב עלילות לא רואים את אבר המין שלו.
השאלה הגדולה היא מי יממן את המאבק היקר הזה. לפני כשנתיים, כאשר בקעו הניצנים הראשונים של פרשת קצב, נודע על פעילותה של עמותה חדשה בשם 'משפט אמת יעשה', שהקימו כמה מחבריו של קצב במטרה לגייס כספים בארץ ובחו"ל. אומ"ץ פנתה אל רשם העמותות כדי לברר את דרכי פעילותה של העמותה ונאמר לה שהיא פועלת כחוק, אלא שלא כך היו פני הדברים.
בדיווח לרשם העמותות נמסר כי העמותה גייסה סכום של 700 אלף שקלים, אך לא צוינו שמותיהם של התורמים כנדרש בחוק העמותות. הכספים הללו שימשו, בין היתר, למימון פרקליטיו, שכירת יחצ"נים, ואולי גם לצורך הפעלת חוקרים פרטיים על-מנת שיעקבו אחר המעלילניות, יאספו עליהן פרטים אישיים על-מנת להרתיע אותן מלמסור מידע בחקירת המשטרה, ואולי גם להפחיד אותן מלהעיד בבית המשפט.
אין ספק שהמערכה המשפטית הממושכת הצפויה בשנים הקרובות תעלה לקצב מיליוני שקלים שהוא חייב יהיה לממן מכיסו הפרטי. בנאומו הוא סיפר כי א' מבית הנשיא ניסתה לסחוט ממנו 200 אלף דולר תמורת שתיקתה, ובעקבות זאת הזמין את היועץ המשפטי לממשלה מזוז למשכן הנשיא כדי לדווח לו על כך. לא נראה לי שלקצב הייתה בעיה מיוחדת לגייס סכום זה, וכנראה שלא תהיה לו בעיה לאסוף את המימון לפעולות ההגנה וההתקפה שלו.
כמה ימים לפני נאומו של קצב, פנתה אומ"ץ מחדש אל רשם העמותות בבקשה חוזרת לקבל את שמותיהם של התורמים לעמותת 'משפט אמת יעשה', מאחר שהם לא מופיעים בדיווח העדכני לרשם העמותות. מסיבה זו לא נתן עדיין הרשם לעמותה את האישור המבקש לניהול תקין, שהנו תנאי לאיסוף תרומות בדרך חוקית. אם רשם העמותות לא יפעיל הפעם את סמכותו וילחץ לקבל את הרשימה, אומ"ץ לא תהסס לפעול בדרך משפטית.

מצרך החודש באטליז של "המלאך"

מזוז היה היעד העיקרי להתקפתו שלוחת הרסן של המלאך משה מקרית מלאכי, אבל ככל הנראה הוא יאלץ לפנות את מקומו ליעדים חדשים מכורח המציאות. כתב האישום נגד קצב יוגש בעוד זמן קצר. משפטו של הנשיא לשעבר יתחיל בפני שלושה שופטים בעוד כמה חודשים ויימשך, לפי כל הסימנים, תקופה ממושכת. אם קצב יורשע, אין ספק שפרקליטיו יגישו ערר לבית המשפט העליון. אם הערר יידחה - תהיה בקשה להרכב מורחב של שופטים, ואולי בסוף הדרך תוגש לנשיא שיכהן בשנת 2013 בקשת חנינה.
מזוז אמור לסיים את תקופת כהונתו בראשית השנה הבאה, והוא רמז כבר על כוונתו להקדים את הפרישה, כנראה אחרי שיסיים את הכרעתו בתיקיו של ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט ובהכנת כתב אישום פלילי נגד שר החוץ הנכנס אביגדור ליברמן.
סכינו המושחזת של קצב תהיה מכוונת אולי כלפי פרקליט המדינה, משה לדור, שהיה שותף פעיל להחלטה להגיש כתב אישום נגד קצב ושמו נשמט מסיבות טקטיות מהנאום. אני לא שולל אפשרות שגם שלושת השופטים ימצאו את עצמם חשופים בתקשורת בנושאים אישיים בדרך שלא הכירו עד כה, ויתקשו לזהות את מקורות הירי לעברם. גם חוקרי משטרה בכירים שהיו מעורבים בפרשה ודובבו את קבוצת הצעירות הפגועות ע"י קצב בתפקידיו הציבוריים השונים, עלולים להיות "מצרך החודש" באטליז של קצב.
קצב לא יעניק הנחה באטליז שלו גם לאנשי התקשורת, שפגעו בו וחשפו את מעלליו או ביישו אותו ברבים, והוא יחפש דרכים לפגוע במוניטין שלהם מאחורי הקלעים בדרכים שונות ומשונות, בעזרת סייענים שכירים עלובים.
קצב כבר לא נשיא ולא יכול לפנות יותר, כפי שעשה בעבר, אל ברוני התקשורת בבקשה לפטר עיתונאים מסוגם של גדי סוקניק, שלום ירושלמי, רינו צרור ואחרים. אגב, קצב לא המציא את שיטת הלחץ לפיטוריהם של אנשי תקשורת ששוחים נגד הזרם העכור. קדם לו אהוד אולמרט שפנה בשעתו אל 'ידיעות אחרונות' בבקשה שיפטר אותי מהעיתון, אחרי שחשפתי את אחד ממעשי ההונאה החדשים שלו ואת רדיפת בצע הכסף החולנית האובססיבית שלו. בקשתו נדחתה למרות שהנבל הציע כתמורה לראשי סדרה של סקופים מדיניים.

קוצים, דרדרים ומטרות אנושיות נייחות

קצב לא יניח כמובן למעלילניות ששימשו יעד ליצריו הפרועים, ויחפש להיפרע מהן. מקורביהם האלמונים של פרקליטיו צוטטו בסוף השבוע בתקשורת כמי ששמעו מהם כי בכוונתם "לגזור לגזרים" את העדות שיעמדו על דוכן העדים בבית המשפט ולהוציא את קצב זכאי בדין. קצב עלול לנסות במהלך המשפט בעזרת אלמנטים פליליים לשלוח להן אותות אזהרה מסוג אחר, ואני מקווה שגורמי הגנת העדים יהיו ערוכים לכך.
"מסיבת העיתונאים" של קצב, יותר משהייתה קרקס שבו נערך מופע ספק טראגי ספק ליצני, חשפה פעם נוספת בעיה משפטית חמורה ביותר שהתפשטה בשנים האחרונות בכלי התקשורת ובמסגרות אחרות ועלולה לקעקע את יסודות המשפט: חשודים ונאשמים למיניהם ופרקליטים, שיבשו חקירות והפיצו ראיות משפטיות מדומות בכלי התקשורת, מתראיינים במהלך המשפט כדי לבקש רחמים מהשופטים ונוקטים בצעדים שונים שהופכים את המשפט למשפח.
נאשמים שהורשעו ונגזר דינם משתמשים בכלי התקשורת לצורך זכייה בערעור בבידוי רטרואקטיבי של ראיות, התבכיינות ולעיתים גם בהפצת שמועות על מחלות מדומות. לגבי אישי ציבור שנחשדו בעבירות פליליות וחלקם הועמדו לדין, המצב שנוצר היה חמור פי כמה... הם הפכו שוטרים, פרקליטים ציבוריים ושופטים למטרות אנושיות נייחות. כמה דוגמאות זועקות בעד עצמן:
 

• השר לשעבר, אריה דרעי, גייס המונים מקרב תומכיו שפגעו בפומבי במערכת המשפט, צרו על משכן בית הדיון העליון וזעקו ללא הרף: "הוא זכאי, הוא זכאי" גם אחרי שהורש.
• שר המשפטים לשעבר השתלח בקצינה שהתלונה נגדו על הטרדה המינית, שליחיו חיפשו עליה חומרים. אחרי שהורשע זכה לתמיכתו של יורשו, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, שתקף את שופטיו של רמון ושיתף איתו פעולה במערכה כוללת נגד המערכת המשפטית.
• ראש הממשלה אהוד אולמרט שימש דוגמא שלילית ביותר לאזרחי המדינה, כאשר פגע ללא הרף בעזרת מקורביו ושכירי העט והמיקרופון שלו בגופי אכיפת החוק (מבקר המדינה והמשטרה) שחקרו את פרשת השחיתות שלו, ומאוחר יותר במערכת המשפטית שהחלה להכין את כתבי האישום.

תנועת אומ"ץ החליטה בימים האחרונים שלא להחשות, ופרסמה הודעה שבה נאמר בין השאר: "אנו מסתייגים מהנוהל הנפסד לערוך דיונים משפטיים מוקדמים בין מעורבים בפלילים לבין גופי אכיפת החוק באמצעות מסיבות עיתונאים, יחצנים, לוביסטים, יועצי תקשורת שפועלים לשימוש מניפולטיבי בכלי תקשורת במטרה להטות את דעת הקהל ולנסות להשפיע על אנשי התביעה ועל השופטים. אומ"ץ סבורה שמקומם של דיונים אלה הוא רק בין כותלי בתי המשפט, שבו אמורות הראיות להיבחן בדרך משפטית מקצועית, עניינית ובלתי תלויה"...
אני לא רוצה לחיות באשליות שקריאה מעין זו עשויה לסייע לניכוש העשבים המשפטיים השוטים שצמחו בשדות הציבוריים במדינה, אבל אין לי ספק שפרשת קצב תצמיח בשדות אלה קוצים ודרדרים.

זעקי ארץ אהובה ומושחתת.

לראש הדף

שתיקת התישיים בגין וסער תמורת כסא וכניעתו של נתניהו לליברמן, עלולות להמיט שואה על שלטון החוק במדינה. 
 
אילו היה נערך משאל רציני בקרב 400 אלף האזרחים, חלקם הגדול עולים מארצות חבר העמים, שהצביעו בבחירות האחרונות לכנסת עבור רשימתו של אביגדור ליברמן 'ישראל ביתנו', אין לי כמעט ספק שרק רבע מהם ואולי אף פחות מכך תומכים במהלכיו של המנהיג הדיקטטור לכפות את עצמו על שלטון החוק במדינה.
ליברמן חסר המעצורים, החל את הקריירה שלו בישראל כגברתן שומר בארים, הורשע בעבר בפלילים בהכאתו של נער צעיר בישוב נוקדים שבו הוא מתגורר, חשוד בשורה של עבירות פליליות חמורות שביצע בשנים שבהן כיהן כאיש ציבור בהן קבלת שוחד, מרמה, העלמת מס, רישומים כוזבים והפרת אמונים.
הדיקטטור הביתי שהפך לשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית, מבקש למנות את לכהונה שנייה בממשלתו של בנימין נתניהו את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. לפני שליברמן החליט להעדיף את נתניהו על מנהיגת קדימה ציפי לבני, הוא זכה כבר לברכתה למינויו המחודש של פרידמן לתפקיד שר המשפטים. ציפי כיהנה בעבר בתפקיד שרת המשפטים והפגינה שרירים מול שופטי בית המשפט העליון. עכשיו הגיע עידן האגרופים מבית מדרשו של ליברמן, ונתניהו הממולכד עומד חסר אונים.
שר משפטים הזוי זה מונה לתפקידו ע"י רב המושחתים, ראש הממשלה אהוד אולמרט, מתוך כוונת זדון שיתעמת עם שלטון החוק ואולמרט, שיצא אולי נשכר מכך, הספיק לבצע כבר כמה פעולות הריסה של מתחמים במערכת המשפט במהלך ביצוע רפורמות שחלקן אולי התבקשו מאליהן מזמן.
ליברמן זקוק לשר משפטים שיהיה חייב לו, יגלה כלפיו נאמנות ויפעל לקבלת הצעת חוק חדשה שתקבע ששרים מכהנים לא יחקרו במהלך כהונתם והחקירות ידחו עד לסיום תפקידם המיניסטריאלי. להגברת בטחונו האישי מול מערכת אכיפת החוק דורש השור הזועם ליברמן להיות מיוצג בוועדה לבחירת שופטים. יש לו כנראה כמה מועמדים שנויים במחלוקת.
לחשוד העיקרי ליברמן יש גם תוכנית שטנית נוספת: הוא מבקש להיות מעורב לפני הקלעים בבחירתו של היועץ המשפטי לממשלה הבא שיבוא במקומו של היועץ מני מזוז שעומד לסיים את תפקידו בעוד כשנה. לכאורה תהיה מעורבותו של המנהיג הכוחני תהיה מוגבלת, מאחר שבשעתו נקבע כי היועץ יבחר ע"י ועדה ציבורית שתכלול, בין השאר, משפטנים בלתי תלויים; אבל מי שמתמצא כיצד מתנהלים ענייני המינויים מבין שליברמן לא יהיה סטטיסט. הוא מסוגל לבחור אנשים לא תלויים, להפוך אותם לתלויים וגם לתלות אותם בעת הצורך בפומבי.
ליברמן צבר כבר ניסיון בבחירת יועצים משפטיים בדרכי ערמה והוכיח שהוא יודע לבשל, לטגן ולאפות ואחר כך לטשטש את העקבות כי שלא יגיעו אליו. בתחום זה הוא קיבל שעורים פרטיים ללא תשלום מהמורה הרקוב אהוד אולמרט.
כאשר כיהן ליברמן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בעידן הקודם של נתניהו, היה ניסיון של כמה אישים פוליטיים מפוקפקים ביניהם אריה דרעי, אהוד אולמרט וצחי הנגבי בשיתוף פעולה עם איש העסקים דוד אפל, לשתול את רוני בר-און, כיום שר האוצר, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה במטרה שייטיב עמם. הניסיון לא צלח ובר-און כיהן בתפקידו יומיים מיותרים. העובדה שהוא סרח לא הפריעה כמובן לבר -און להשתלב בחיים הפוליטיים.
הדיקטטור הביתי לא מסתפק בשליטה במערכת המשפטית, ורוצה להטביע את חותמו גם במשטרת ישראל באמצעות מינוי שר לביטחון פנים מטעם מפלגתו. תקוותו היא שתהיה לכך השפעה לגבי המשך החקירות שלו. צריך לזכור שמי שמבקש לשלוט במשטרה הוא האיש שהשתלח בעבר בצורה פראית שלוחת רסן בקציני משטרה בכירים שאותם האשים ברדיפה אישית וגזענית בגלל התמשכות החקירות נגדו.
ליברמן מבקש להיות מעורב גם בבחירת המפכ"ל הבא, שיהיה אדם בצלמו ובדמותו וימנע אולי משוטרים להגיע ללשכתו כדי לחקור אותו. אני לא פוסל אפשרות שהוא יצניח לתפקיד זה בצניחה חופשית אדם שאינו משרת כיום במערכת.
ערב הבחירות האחרונות, בעקבות מעצרם של בתו של ליברמן מיכל, פרקליטו עורך הדין יואב מני וכמה מעוזריו כחשודים בסיוע לו בעבירות פליליות שונות, פניתי בשם תנועת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וביקשתי שיפרסם בפומבי כשירות חיוני לידיעת ציבור הבוחרים את העבירות הפליליות המיוחסות לליברמן על-מנת שאלה ידעו ויכריעו לכאן או לכאן. לצערי הרב לא נענה היועץ המשפטי לממשלה לבקשתי ולא טרח לנמק את סירובו. פניה נוספת של אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה נעשתה אחרי שנודעו כבר תוצאות הבחירות לכנסת, וכללה בקשה לזרז את חקירתו האישית של ליברמן ולעשות הכל כדי לסיימה עוד לפני שתוקם הממשלה החדשה.
בפניה החוזרת של אומ"ץ נאמר בין השאר: "נוצר מצב שבו נתונה בידיו של ליברמן, העומד בראש הרשימה השלישית בגודלה, ההכרעה בעניין אופייה של הקואליציה החדשה ובדרך זו הוא אשר יכריע לגבי עתידה ודמותה של המדינה בשנים הבאות ... בגלל חקירותיו המתמשכות של ליברמן, המדינה עלולה להיכנס בתקופה הקרובה למערבולת ויתכן שיהיו גם שיקולים זרים לגבי קבלת החלטות שונות. אם תוקם בינתיים ממשלה היא תהיה בת ערובה בידיו של ליברמן"
מזוז לא נענה לצערי לבקשתנו, ופטר אותנו בתגובה קצרה: "באשר לעיתוי חקירתו של ליברמן, טרם נתקבלה החלטה וזו תתקבל בבוא העת בהתחשב בכלל נסיבות העניין." לכל הדעות זהו ניסוח דיפלומאטי מעורפל ומעורבל.

הפתעה בטיסה מוינה

אשר יגורנו בא בחטף. ההשהיה המוזרה בחקירתו של ליברמן עודרה אותו והזריקה לו באחרונה אדרנלין שסייע לו לתקוף בראיון עיתונאי פעם נוספת את קציני החקירות הבכירים של המשטרה, ולטעון, בין השאר, שהוא ישר יותר מהם. אם הייתי צריך לחלק ציוני יושר עפ"י סולם דיכטר מ-1 עד 10 הייתי מעניק לליברמן את הספרה 2. לקציני המשטרה הייתי מעניק ציונים גבוהים בין 7 ל-8.
המפכ"ל, רב-ניצב דודי כהן, הזדרז להגיב על דבריו של ליברמן ולהסתייג מהדברים שהשמיע נגד פקודיו, ובכך חרץ למעשה את גורלו. דודי כהן אינו מפנים שזמנו שאול. הוא יכול כבר להתחיל לארוז ולחפש לעצמו תפקיד אחר - אולי מנהל תחנת כח בחברת החשמל שמחפשת דמות משטרתית שתחפה על מעשי עבריינות פנימית.
אם ליברמן יכהן, כמצופה, כשר החוץ - מן הסתם יהיה קשה לתאם אתו זמני חקירה. ליברמן אוהב לשוטט בחו"ל ולפעמים ישראל מהווה לגביו תחנת טראנזיט בלבד. ליברמן יבלה בתוקף תפקידו ומחוץ לתפקיד ימים רבים בארצות רבות ובמקומות שונים, חלקם עלומים, ואולי יוכל להמשיך במהלך כהונתו לנהל בשלט קרוב את עסקיו הבינלאומיים המסועפים.
עד היום לא ברור מדוע הזדרז ליברמן לנסוע מיד אחרי הבחירות למינסק כדי לנוח כביכול. יש לי כמה השערות משלי. אחת מהן קיבלה חיזוק כאשר נקלעתי באקראי לאולם קבלת הנוסעים בנמל התעופה לוד בלילה שבו חזר ליברמן מחו"ל. ליברמן חזר ארצה להפתעתי בטיסת 'אוסטריארליין' מוינה. אולי היה זה מקרה שליברמן הגיע משם ואולי לא, אבל ראוי לציין כי חלק ניכר מהעבירות שיוחסו לו קשורות בשיתוף פעולה סמוי עס איל ההון היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, בעל הקאזינו ביריחו ושותף בחברה פלשתינית בריטית המספקת גז לישראל.
שלאף הצליח במרוצת השנים להשחית שורה של אישים פוליטיים בישראל הנמנים על ידידיו הקרובים. אחד הבולטים בהם הוא ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שקיבל ממנו בשעתו מימון נדיב לצורך החזר כספים אחרי שנחשפו ע"י מבקר המדינה עבירות חמורות שבוצעו ע"י מטה הבחירות שלו. שלאף סייע בשעתו גם לליברמן להפוך למיליונר באמצעות תרגילים פיננסיים של החלפת מטבעות, ולאחר מכן קשר אתו קשרים עסקים עלומים שחלקם לא ידועים עד היום למשטרה חרף חיקורי הדין שעשו שליחיה בחו"ל ומסמכים שהובאו ארצה.
האם הצליח ליברמן לאחוז את עיניה של משטרת ישראל ולשבש בדרך כמה דברים בנסיעת המנוחה שלו למינסק? אין לי ספק שהוא מסוגל לכך. ליברמן הוכיח כבר את היצירתיות הבלתי נדלית שלו. בימים שבהם שפך קיתונות של שופכים על הרשות הפלשתינית, סחרה אחת מחברותיו הזרות עם גופים פלשתינים.
בימים האחרונים נחשף גם שבשנים שבהן כיהן כחבר כנסת ושר לעניינים איסטסרטגיים בממשלתו של אולמרט, זרמו לכיסו מאת אלפי שקלים מחברה שהקימה בתו. הבת הפכה למיליונרית בזכות אביה, ועד היום לא ברור האם ליברמן חילק לבתו ירושה בחייו או שהיא דווקא מתחזקת אותו בתחום הפיננסי. בכל מקרה כדאי לרשום לפנינו כי כאשר כיהן שרון כראש ממשלה, אסרה ממשלת אוסטריה לערוך חיקורי דין בווינה לצורך חקירת חשדות נגדו ונגד בניו מתוך תקווה שע"י כך ישתפרו קשרי החוץ של שתי המדינות שהיו מעורערים. עכשיו אולי יבקש שר החוץ המיועד ליברמן מממשלת אוסטריה לסייע לו לבלום את המשך חיקורי הדין בווינה.

14 הגמדים

קרוב לודאי שרבים מבוחריו של ליברמן ראו בו מנהיג חזק שיוכל להתמודד עם החמאס בדרכים לא קונבנציונאליות, שיקרבו את הקץ של שלטון החמאס בלי הגבלות מוסריות ואנושיות. בהקשר לכך הציע כבר ליברמן בעבר להבעיר את הרצועה באמצעות הפצצת תחנות הדלק ומתקנים חיוניים שונים בלי להתחשב במספרם של האזרחים שיפגעו בפעילות מבצעית זו.
מצויים בוחרים לא מעטים שהלכו שולל אחרי סיסמת הבחירות הגזענית של ליברמן: "אין אזרחות בלי נאמנות", ולא הבינו כי תוחלתה קצרה. ליברמן הצבוע סופר את בוחריו כדי להוכיח שיש מאחוריו ציבור ענק של אזרחים שתומכים באורח אוטומטי בכל מהלכיו. הוא יודע מה טוב ליהודים וגם מה טוב לערבים. לא במקרה אחד הספינים במערכת הבחירות גילה שליברמן יודע לדבר ערבית.
לעומת זאת, ליברמן לא סופר את 14 חברי סיעתו; נועץ כביכול בכמה מהם שנחשבים חברי כנסת חשובים, אבל לא מתחשב בדעתם. הם נזהרים מלדבר עם אנשי תקשורת מחשש שימעדו חלילה בדבריהם. כשאני מתבונן בהם נראה לי שהם זקוקים לעזרה ראשונה.
הכוכב העולה של הסיעה, סטס מיסז'ניקוב, חבר צוות המו"מ של 'ישראל ביתנו' המיועד לשמש כשר התמ"ת, אמר בסוף השבוע בראיון נדיר: "אנחנו לא 14 גמדים". טוב שהוא אמר זאת. לא נעים להיות בגובה הדשא של הכנסת. מכאן ואילך נבחן בכל שנה את כמות הסנטימטרים שהם גבהו. מן הסתם קיבלו סיוע מגשמי הזעף האחרונים.
לשווא ציפיתי מנבחרי ציבור מסוגם של השר לביטחון פנים לשעבר מטעם הליכוד, עוזי לנדאו, שהוצב במקום השני ברשימת 'ישראל ביתנו', ומסגן המפכ"ל לשעבר, יצחק אהרונוביץ, שהוצב במקום הרביעי - שישמיעו את קולם נוכח כוונת הדיקטטור להמשיך בהרס שלטון החוק במדינה, אבל הם החרישו.
גם האנשים הישרים בצמרת הליכוד כמו בני בגין וגדעון סער מחרישים ולא מטילים וטו על כוונתו של נתניהו להפקיר את שלטון החוק ואת מערכת אכיפתו בידיו של ליברמן. הכיסאות שמצפים להם סביב שולחן הממשלה חשובים בעיניהם משמירת שלטון החוק ומצדיקים לדעתם את השתיקה.
שתיקת התישיים וכניעתו של נתניהו לליברמן, עלולות להמיט שואה על שלטון החוק במדינה.

לראש הדף

ביבי לא תמים אך רחוק מלהיות שועל פוליטי מתוחכם.  להלן רשימת השועלים הערומים שלא יקלו על חייו ועל כהונת ממשלתו.
 
מתוך היכרות אישית ממושכת עם בנימין נתניהו ועל יסוד מעקב מקצועי רצוף אחריו אני מרשה לעצמי לאבחן את ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כאדם חכם ומבריק ורחוק מלהיות תמים. אבל אני גם מוכן לקחת סיכון אישי לקבוע שביבי רחוק מלהיות שועל פוליטי ערום ומתוחכם שיכול להיכנס לכרם, לאכול ענבים בשפע, להשמין ומנחת, להתעבות בגוף ולהצליח בכל זאת לצאת מהחור בגדר שדרכו פלש לכרם.
מסיבה זו אני מרשה לעצמי לערוך לביבי "מסדר" של השועלים הפוליטיים הוותיקים והמיומנים הסובבים אותו והם ילוו את פעילותו על כל צעד וש(ו)על לאורך כל תקופת כהונתו.

שועל מספר 1 - שמעון פרס

השועל הבכיר ביותר הוא נשיא המדינה שמעון פרס, שנוצר בליבו עד היום את הפסדו הצורב לביבי על תפקיד ראש הממשלה ב-1996 שקטע סופית את חלומו של פרס לשמש ראש ממשלה בזכות עצמו. פרס לא רצה להיות ראש ממשלה בחסד, שנכנס באקראי לנעליו הגדולות של יצחק רבין אחרי הרצח המתועב.
החיוכים שפיזר פרס כאשר הטיל על נתניהו להקים ממשלה, לא רק שהיו מאולצים, הם היו גם מלאכותיים ונועדו בעיקרם לפזר "ערפל קרב" סביב ביבי.
כמה ימים קודם לכן היכה פרס במפתיע על חטא, וטען כי ההינתקות של גוש קטיף הייתה משגה היסטורי, ובכך, ביקש לרצות חוגים לא-יודעי-דבר בימין שנפלו ברשתו והזדרזו לשבח אותו ולהתייחס אליו כאל חוזר בתשובה רחמנא לצלן. אבל כעבור יום נבהל פרס השועל הערמומי מעצמו, חזר בסימן שאלה וטען כי הוא התכוון בעצם לדרך שבה בוצעה ההינתקות ולא להינתקות עצמה.
השמחה הייתה מוקדמת מדי. זו לא הייתה שמחת בית השואבה המסורתית אלא שמחה חד-פעמית מבית השאיבה של פרס, שלא שינה את החברברות השמאלנית שלו.
אין לי כל ספק שפרס ימרר את חייו של ביבי וינסה לגמד את דמותו. הוא ינהל מדיניות חוץ משל עצמו, ירבה כדרכו לנסוע לחו"ל, להיפגש עם נשיאים וראשי ממשלות ולפזר הבטחות מדיניות מרחיקות לכת. פרס לא יסתפק בכך שינשוף בעורפו של ביבי, אלא גם יירק בפניו ויכבול את ידיו ורגליו.
לפי כל הסימנים, עלול יהיה להיווצר מצב הפוך שבו נשיא המדינה יוכל לדווח על פעילותו לראש הממשלה ולא להפך, ועל-ידי כך יתהפכו היוצרות. ביבי הג'נטלמן יכבד את הממלכתיות ולא יתעמת בפומבי עם פרס, וזה, לא יניח לו.
באם לא תוקם ממשלת אחדות, לא מן הנמנע שפרס יתמרן את ביבי ויפעל לקיצור תקופת כהונתה של ממשלת נתניהו ולהטלת את התפקיד על ציפי לבני - הוא יעשה זאת בנפש חפצה. החיוכים של פרס כלפי מנהיגת מפלגת קדימה שבה היה חבר בשנים האחרונות דווקא היו טבעיים.
רק לפני זמן קצר כתב עוזרו של פרס, יורם דורי, מכתב תגובה לאחד העיתונים תחת הכתרת: "פרס הוא לא לוזר", שבו ביקש להוכיח שלבוס הוותיק שלו היו גם ניצחונות. אני חושש מאוד שאם ביבי לא יתעשת וייערך לקראת פרס, דווקא הוא יהיה הלוזר.

שועל מספר 2 - אהוד אולמרט

אילו הייתי אני ביבי - לא הייתי מגלה שאננות גם כלפי השועל הקרבי אהוד אולמרט, שנוטש בקרוב את כס ראש הממשלה. אולמרט זוכר לטובה לביבי את שתיקתו הלא-רועמת כלפי מעלליו המושחתים לאורך כל תקופת שלטונו המסואב. ביבי גם החריש. מול השתלחותו חסרת הרסן של אולמרט על מערכת אכיפת החוק.
אולמרט גמל אומנם לביבי על שתיקתו ודחף מאחורי הקלעים בדרך שועלית, בלי להותיר עקבות, למען בחירתו של ביבי כיורשו. אבל הוא פעל כך בעיקר כנקמה בשרת החוץ שלו ציפי, שקיצרה את תקופת כהונתו בשיתוף עם שר הביטחון, אהוד ברק. אולמרט היה שמח לראותם מחוץ לממשלתו של ביבי.
רק תמימים האמינו השבוע לדברים שאמר אולמרט לחברו הטוב - המראיין ניסים שועל, בערוץ 2: "רעייתי עליזה יודעת שאני לא נוקם ונוטר... אני לא כועס על ציפי. היא וברק לא הדיחו אותי. התפטרתי מרצוני". אולמרט אוהב בדרך-כלל לדעת מראש את השאלות שהוא "נשעל", להעמיד פני מופתע ואפילו לומר למראיין: "שאלה טובה", הפעם היה זה מאבק זוטא של שועלים.
ערב הבחירות האחרונות פנתה אומ"ץ אל כל ראשי המפלגות בדרישה שיצהירו כי בקדנציה הנוכחית יפעלו לביעור השחיתות השלטונית. עד כה הגיבו על פניותינו רק ציפי לבני מנהיגת קדימה וח"כ חיים אורון מנהיג מרצ. ביבי לא הגיב על פנייתנו. אחרי שיקים את ממשלתו, הוא יצטרך להוכיח הלכה למעשה שהוא נאבק בשחיתות. אומ"ץ תהיה צמודה אליו ואל חברי ממשלתו.
אולמרט מתכוון להקדיש את החודשים הבאים למבצע בלימה נגד הגשת כתבי אישום נוספים נגדו בפרשות שחיתות שנחקרות עדיין (טלנסקי, המרכז לעסקים קטנים, מרכז ההשקעות, הבית ברחוב כרמייה ועוד). במקביל, ינסה אולמרט ל"סבן" באמצעות פרקליטיו את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז במהלך שימוע בפרשת "ראשונטורס" על-מנת שכתב האישום שמזוז מתכוון להגיש בפרשה זו לא יוגש.
אולמרט הנהנתן לא שכח ערב פרישתו לתבוע את הגדלת שטחה של הלשכה שתועמד לרשותו אחרי פרישתו. האיש המושחת שהתרגל לטוס כל השנים במחלקה ראשונה מכספי הקופה הציבורית ועל חשבונם של גופים המייצגים אוכלוסיות פגועות, לא מסתפק בלשכה צנועה.
אולמרט יעשה הכל מדירתו התל אביבית החדשה כדי לסלול את דרכו חזרה ללשכת ראש הממשלה בירושלים. למטרה זו הוא ינסה להכשיר את כל האמצעים הפסולים. מבחינתו, ביבי הוא ראש ממשלה של ברירת מחדל.

שועלים בהיכון

השועלים הפוליטיים האחרים ושרובצים כבר לפתח ממשלתו. מתחלקים לשתי קבוצות.
על הקבוצה הראשונה נמנים שועלים קואליציוניים שיצליחו להצטרף לממשלתו של ביבי מבעד לדלת הראשית ולזלול מהעוגה, חלקם מרוצים וחלקם ייכנסו במועד שייראה להם מתאים לעמדה התקפית.
והקבוצה השנייה כוללת שועלים שיישארו בחוץ, ימתינו להזדמנות הראשונה להצטרף אליה, וינקטו בפעולות שונות כדי להזכיר את נוכחותם באמצעות מעשי חבלה גלויים וסמויים.
מאחר שבחיים הפוליטיים כל האופציות פתוחות, נזילות וברות-ביצוע, אני מתייחס לשעלת הפוליטית כמיקשה אחת.

שועל מספר 3 - אביגדור ליברמן

שועל פוליטי ותיק שמפגין באחרונה את ביצועיו הוא מנהיג ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, שעומד להיחקר בקרוב על-ידי המשטרה כחשוד בשורה של עבירות פליליות חמורות, בהן קבלת שוחד, הלבנת הון, הפרת אמונים, העלמת מיסים ועוד.
מיד אחרי הבחירות יצא ליברמן למינסק לכמה ימי מנוחה. אף אחד לא טרח לברר מה בדיוק חיפש ליברמן במינסק בימים שבהם תהו הכל לדעת האם יעדיף את ציפי לבני על פני נתניהו, והוא הפך להיות לשון המאזניים.
ליברמן החליט אומנם להצטרף לממשלה בראשותו של ביבי, אבל אין לו כל כוונה לעשות חיים קלים ל"בוס" שלו לשעבר, והוא מתכוון כנראה להעביר את ביבי קורס בתורת השועלות. בין השאר הוא דורש, ששר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, אויב המערכת המשפטית, ימשיך לכהן בתפקידו, וגם המשרד לביטחון פנים, החולש על המשרה, יופרד בידיו של שר מטעמו. למרבה האירוניה, צירף ליברמן לצוות המו"מ הקואליציוני עם הליכוד את פרקליטו - עורך הדין יואב מני.
המשטרה עצרה לפני הבחירות את הפרקליט כחשוד ברישום חברות קש מטעם ליברמן לצורך גלגול כספי ההלבנה, ואסרה עליו לשוחח עם ליברמן בנושא החקירה. אני שמח שהם מקפידים לשוחח רק על נושאים פוליטיים וכך הם משמשים דוגמא אישית מופתית לנטרול ניגוד עניינים.
השבוע פנתה אומ"ץ אל נתניהו והביעה את התנגדותה הנחרצת למינויו של פרופ' פרידמן כשר המשפטים ולהפקדת תיק ביטחון פנים בידיה של מפלגת ישראל ביתנו. גם על פנייה זו לא טרח ביבי לענות.
פרופ' פרידמן התגלה כשר משפטים המספק לאדוניו הפליליים, כתמורה לקבלת התפקיד המיניסטריאלי, שירותי חינם שכוללים, בין השאר: "תעודות יושר" זמניות ותוקף בשצף קצף את המערכת המשפטית.
כנראה שאולמרט המליץ עליו בפני חברו הטוב ליברמן, וביבי יאלץ לבלוע את הפיתיון.
בראיון שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות, הודיע ליברמן שכלה ונחרצה עימו לקבל לידי מפלגתו את שני המשרדים הללו ו"שיעמדו כולם על הראש". תנוח דעתו של ליברמן. לפי כל הסימנים והראיות, יבוא יום שבו הוא יאלץ לפרוש מן הממשלה בבושת פנים כשראשו שחוח וזנבו בין רגליו.
עד אז, אומ"ץ לא מתכוונת להניח לליברמן לחגוג ומתכוונת לפנות אל ביבי בדרישה נוספת שלא ימנה את ליברמן כשר האוצר, גם אם תופרד מהמשרד רשות המיסים. במקביל, חידשנו השבוע את פנייתנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה למשטרה לזרז את החקירה בפרשות השחיתות בהן הוא נחשד.
ליברמן יאלץ להסתפק בתפקיד שר החוץ עד שתבוא הקריאה: "שר החוצה", כאשר יוגש נגדו כתב אישום, בתנאי שידיו של מזוז לא ירעדו כאשר יהיה צורך לחתום על המסמכים הרלוונטיים.

שועל מספר 4 - סילבן שלום

מי שמנסה בימים האחרונים במרץ רב לחסום את דרכו של ליברמן למשרד החוץ, ולסלול לעצמו דרך מלך למשרד, הוא השועל הפוליטי המתקדם - חבר הכנסת סילבן שלום - שהבין במאוחר בעצת האסטרולוגית שלו, כי בשלב זה, עד למסירת הודעה חדשה הקשורה בתזוזה במפת הכוכבים, נגוז חלום חייו לכהן כראש ממשלה.
כדי לחסום את דרכו של ליברמן למשרד החוץ הפעיל סילבן בימים האחרונים לחצים חוזרים ונשנים להצטרף לקואליציה בנימוק שלא יהיה יאה להם להזדנב אחרי קדימה באופוזיציה במסע שכנוע.
ביבי מבין היטב שסילבן יפסיק את הלוחמה שלו ואת הפצת השמועות באמצעות רעייתו, ג'ודי ניר מוזס שלום, רק אם יקבל את תיק ממלא-מקום ראש הממשלה ושר החוץ.
אם לביבי לא תהיה ברירה אלא להציע לסילבן תיק זוטר (תיירות, איכות הסביבה וכד'), ימשיכו בני הזוג  להשתולל.

שועל מספר 5 - שלום שמחון

אחד מאנשי הקשר שלו הוא שר החקלאות שלום שמחון, שועל זוטר שעבר בשנים האחרונות שדרוג, והיה מעורב בכמה מהלכים סמויים במפלגת העבודה להחזרתו של אהוד ברק. כתמורה לכך, שריין ברק לשמחון את המקום ה-12 ברשימה לכנסת השמור לנציגי המושבים. המקום המקורי היה 16 ושמחון בחושיו השועליים הבין את גודל המפלה.

שועל מספר 6 - גדעון סער

במסע זה, נוטל חלק בחשאיות רבה גם ח"כ גדעון סער, חבר צוות המו"מ הקואליציוני על תקן של שועל מתלמד העובר חניכה אצל סילבן. סער מפעיל לחצים בעיקר על ח"כית של העבודה - שלי יחימוביץ' - ידידה ותיקה שלו. הערך המוסף של המהלך יהיה טירפוד מינויו של פרידמן למשרד המשפטים וסלילת דרך לעצמו. בשלב זה, נראים הסיכויים לכך קלושים.

שועל מספר 7 - דליה איציק

מחוץ לממשלה ממתינים לביבי שועלה וכמה שועלים פוליטיים. בעלי רקורד שועלי מרשים ויכולות ביצוע לדוגמא.
השועלה המסוכנת היא יו"ר הכנסת הפורשת - דליה איציק - שהתקשתה השבוע להיפרד מתפקידה והמשיכה לנזוף בחברי הכנסת הוותיקים שהפריעו לנאומה. איציק היא לא מהמרימים ידיים. איציק קיוותה להמשיך בתפקידה, לככב בליל יום העצמאות מול פני האומה ולצפות לפרישתו של פרס באמצע הקדנציה בת שבע השנים שלו כדי לרשת אותו. לשם כך טרחה ועמלה כראש מטה הבחירות של קדימה.
ממשלה בראשות נתניהו תדחק אותה הצידה בהדרגה ותשכיח אותה באחד הספסלים האחוריים. אפילו הלשכה המרווחת והמפוארת שהיא בנתה לעצמה לא תשכך את כאבה.
איציק תעשה הכל כדי שקדימה תיכנס בהקדם לממשלה ויובטח לה מחדש תפקיד יו"ר הכנסת, או לפחות שרה בכירה בעמדת זינוק להדיח את לבני ולרשת אותה. אם מהלך זה לא יתבשל או יאפה, היא תציק לביבי בכל דרך אפשרית, זו המומחיות שלה. אם ההצקות שלה לא יועילו, היא תדאג לפזר פצצות סירחון פוליטיות בעזרתו של חברה הטוב - אולמרט - שיהיה תמיד בסביבתה.

שועל מספר 8 - חיים רמון

השועל הכוחני הוא המשנה לראש הממשלה - חיים רמון - שנשאר בממשלה אחרי שהורשע ובחר את בן בריתו וחברו שר המשפטים פרדימן.
רמון דיבר השבוע בשני קולות - בקול אחד צידד בהקמת ממשלת אחדות על בסיס קווי היסוד של קדימה; ובקול השני יישר קו עם ציפי והביע תמיכתו בעמדתה הנחרצת של לבני להישאר באופוזיציה.

שועל מספר 9 - אריה דרעי

כך-או-כך, בחודש יולי הקרוב, יחזור לחיים הפוליטיים בגלוי, אחד מגדולי השועלים הפוליטיים בכל הזמנים אריה דרעי משס בתום תקופת השעיה בגלל עבירת קלון. דרעי הוא חברם הטוב של חיים רמון, אביגדור ליברמן, צחי הנגבי ואהוד אולמרט. כולם הסתבכו עם שלטון החוק.

שועלים 10 ו-11 - צחי הנגבי ורוני בר-און

החבורה הקטלנית הזו כבר רקחה בעבר יחד עם השועל הפוליטי המקצועי צחי הנגבי ועם השועל הפוליטי רוני בר-און תרגיל מסריח של ניסיון השתלטות על התביעה הכללית במדינה. נתניהו כיהן אז כראש הממשלה ולא קרא את המהלך הפלילי החמור כל-כך שממנו הצליחו השועלים הללו להיחלץ. ביבי עצמו הסתבך ויצא בעור שיניו (דרעי הוא היחיד ששילם מחיר מסוים).
יש רק לקוות שהפעם יהיה ביבי ערני יותר. הפעם יש לו עסק עם שועלים פוליטיים רעבים ומצולקים.

לראש הדף

על האנשים שינצלו את יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו.  על טרמפיסטים שעולים על העגלה הפוליטית הנכונה וגוזרים את הקופונים.
 
בכל פעם שראש ממשלה חדש נכנס לתפקידו הוא מוקף בדרך בשובל של אנשים שנשרכים אחריו ומשתדלים להתקרב אליו באורח פיסי ככל שניתן ולגבור על חגורת הביטחון המעובה שמקיפה אותו. רובם - אנשים חדשים וחלקם כאלה שעושים "קאמבק" לשירות הממלכתי ומבקשים לחלוב מחדש את הקופה הציבורית.
הקבוצה הראשונה המסווגת כ"סביבתו הקרובה" של ראש הממשלה כוללת בעיקר את עוזריו ויועציו הפונקציונרים המקרינים סמכותיות ונחישות נוכח האחריות לגורל המדינה הרובצת לכאורה על כתפיהם הצמוקות. הם גם אלה שמדליפים לתקשורת מידע מכל הבא ליד החוליה השנייה המסווגת כ"מקורבי ראש הממשלה" כוללת לרוב מקורבים למיניהם - חברים, אישים, בני משפחה ויועצים מתנדבים, ואלה מעמידים פנים שהשפעתם על ראש הממשלה גדולה ועל פיהם יישק דבר. לאמיתו של דבר הם מבקשים לשדרג את עצמם חברתית ומעמדית.
השלוחה השלישית כוללת בעלי תפקידים ממלכתיים שיוצאים-נכנסים אצל ראש הממשלה, ואנשי לשכתו מנסים לנווט אותו על-פי קווי הפעולה שלהם ובמקביל לפתוח לעצמם חלון הזדמנויות עסקי לעתיד.
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הצטיין בעבר באוסף הגדול של האנשים שהקיפו אותו, דרכו זה על זה ודחקו הצידה את מתחריהם על אותה משבצת צפופה. במוקדם יותר מאשר במאוחר הם למדו לדעת שהדלת המסתובבת אל נתניהו עוברת דרך האחראית הבלעדית על החומר האנושי ועל הלו"ז שלו - רעייתו שרה - שלרוב הוא היה עזר כנגדה.

מנה למאנה

מי שניצל את המצב יותר מכל הגרופיס של נתניהו הוא איש העסקים הממולח והשנוי במחלוקת רוני מאנה, חבר ותיק של שרה, שהגביר את מעורבותו בענייניה הפנימיים של משפחת נתניהו עוד לפני הבחירות והתבשם מהסקרים שהחמיאו לביבי. מאנה דאג להיראות בחברתו של ביבי בכל הזדמנות, למרות שלא היה לו תפקיד מוגדר וביבי לא טרח להרחיק אותו.
בין השאר התנדב מאנה להסיע במכוניתו את שרה ושני יורשי הצרות מהבית בירושלים לבית בקיסריה. מאנה חי, כנראה, בתחושה שהוא הציר המרכזי בחייהם הפוליטיים של בני הזוג נתניהו. כך למשל כאשר הוחלט להצניע את שרה במסע התעמולה של הליכוד - אין לי ספק שמאנה נתן את ברכתו לכך. כך היה גם כנראה בערב החגיגי של הליכוד שנערך בבנייני האומה בירושלים עם תחילת מערכת הבחירות האחרונה.

שרה תרה אחר עיתוי מתאים

כאשר נכנס ביבי - המאחר הכרוני - לאולם, זעק הקהל המשולהב: "היידה שרה" כפי שעשה בעבר. אבל הפעם הייתה הקריאה מיותרת. שרה לא הגיעה. ביבי עצמו נתן גושפנקה לכך שלמד לקח כאשר הודה בסיום הערב לבני המשפחה התומכת ולא טרח לציין את שרה בשמה. ציפי, לעומתו, הודתה על בימת קדימה לבעלה נפתול שפיצר שייאלץ להמשיך להתגורר בתל אביב.
ייתכן שביבי מנסה לשדר שבקדנציה השנייה שלו מעורבותה של רעייתו שרה בענייני השלטון תהיה מזערית. אבל מי שמכיר מקרוב את העניינים יודע שהיא עוד תחזור בעיתוי המתאים. רוני מאנה ידאג לכך כדי שגם הוא יהיה נשכר. רעש וצלצולים ישרתו את האינטרסים החבויים שלו.
כאשר נשאל מאנה באחת ההזדמנויות אם יש מצב שהוא יקבל אצל ביבי תפקיד מיניסטריאלי בעל אופי כלכלי הוא לא נשמע מופתע ולא טרח להכחיש זאת. וכי למה שיעשה זאת?
מהרגע שביבי יהיה ראש הממשלה לא יניח מאנה למשפחת נתניהו. ואם לא קיבל נתח בשלטון, אפשר לסמוך עליו שימצא דרכים לגזור קופונים בשוק הפרטי אחרי שיבליט את קשריו המיוחדים עם ביבי ויתחייב להכניס את ההון לתוך השלטון. האם ביבי לא קורא את המפה המוכתמת ולא מבין את המציאות העגומה שנכפית עליו?

איומים ולחצים

ברשותכם אני מבקש לספר סיפור אישי מאלף הצועק בעד עצמו.
ערב הבחירות הקודמות לכנסת שהתקיימו לפני כשלוש שנים פגשתי באקראי בבית קפה תל אביבי את נתניהו בחברתו של רוני מאנה. החלפתי עם נתניהו כמה מילות ברכה וסיכמנו להיפגש כעבור כמה ימים. באותו ערב התקשרתי אל אחד האנשים הקרובים לנתניהו והבעתי באוזניו את דעתי השלילית על הקשר בינו לבין מאנה בעיקר תקופה של ערב בחירות.
"תודה שהערת לי", אמר, "אדבר עם ביבי ואחזור אליך".
"אל תתאמץ", הפטרתי.
למחרת חזר אלי האיש ואמר לי בהתרגשות: "ביבי מודה לך על שהזהרת אותו. הוא לא ייפגש עם מאנה עד הבחירות".
"זו הבעיה שלו", הגבתי.
כעבור יומיים צלצל אלי במפתיע רוני מאנה. כאשר שאלתי אותו מה הביא אותו אלי ומדוע זיכה אותי בכבוד ששמור רק לידוענים, אמר לי בנימה מאיימת: "שמעתי שהזהרת את ביבי שלא ייפגש איתי".
ביקשתי אותו בנימוס שלא יטריד אותי.
לא הייתי צריך להתאמץ לחבר תסריט שיכול לזכות אותי בפרס לתסריט המקורי: "ביבי מגיע הביתה ואומר לרעייתו [בנימה של היסוס]: 'שרהל'ה, אין לנו ברירה, עלינו להתרחק מרוני עד לבחירות'".
שרה (משגרת אליו מבט זועף): "לא בא בחשבון, הוא חבר קרוב שלי".
ביבי (משפיל את עיניו): "הזהירו אותי".
שרה (בקול מאיים): "מי?"
ביבי (נבוך): "לא יכול להגיד לך".
שרה (צועקת): "אני רוצה לדעת מייד מי!"
ביבי מבקש סליחה ונוקב בשמי. שרה הייתה מבועתת. מעולם לא אהבה אנשים מסוגי. שרה מזדרזת לצלצל אל רוני מאנה: "רוני, מה אתה אומר? הזהירו את ביבי שלא ניפגש. מחר ביבי ואני נפגוש אותך בבית הקפה שלנו. כולם יראו ויתפוצצו".
ביבי שותק. הוא יודע היטב שהרבה אין לו מה לומר.
מסך.

כובש לבבות

כיצד נפלה שרה - הפסיכולוגית הקלינית, ברשתו של רוני מאנה ולא זיהתה את האינטרסים שלו? יודעי דבר מספרים שהקשר ביניהם נוצר לפני תריסר שנים, בשלהי 1997, בתקופה שבה היו פרסומים בכלי התקשורת על מעלליה של שרה.
מאנה שכר מטוס קל שגרר אחריו בשמי המדינה את הכתובת: "שרה נתניהו תהיי חזקה העם איתך". שרה נתניהו צלצלה אליו מאז הם הפכו לחברים קרובים. אחר-כך הצטרף לחברות הזו נתניהו עצמו.
אחרי שמאנה נפרד בשעתו מרעייתו-מרעיתו, מלכת היופי ניקול הלפרין, גילתה ניקול לעיתונאי עופר פטסבורג בין השאר: "הקשר עם נתניהו היה עסקי לחלוטין, כלכלי ואינטרסנטי. דרך הקשרים איתו הוא הבטיח הבטחות על מינויים כאלה ואחרים. דרך שבה הוא השיג עסקים חדשים... רוני שכר אפילו חקיין מקצועי שיחקה את נתניהו באמצעות שיחות טלפון עם אנשי עסקים כדי להרשים שהוא נמצא לידו" [אביב בושינסקי, ששימש אז דוברו של נתניהו, הכחיש בשעתו סיפור זה וטען: "הנושא נבדק אישית אז על-ידי בלשכת נתניהו והתברר שהוא שקר". אגב, אחרי שבושינסקי פרש מהשירות הממשלתי הוא הקים חברה משותפת עם מאנה]. מאנה עצמו אמר בכמה הזדמנויות: "ביבי ואני היינו ונשארנו חברים".

נתניהו, ראה הוזהרת!!!

ליאון מבקש גבינה משובחת

עוד אחד שנתניהו צריך להיזהר ממנו הוא רואה החשבון משה ליאון שפרסם בערב הבחירות מאמר תמיכה נלהב ביו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. הגבות שלי היו מורמות כבר קודם כאשר צפיתי בליאון בשידור בטלוויזיה שבו טרח להידחף ליד נתניהו.
כאשר נולדה לפני כמה חודשים האפשרות שנתניהו ירכיב את ממשלה הבאה, יצאו מהחורים הרבה עכברים שביקשו לאכול מהגבינה בסעודה השלטונית. גם כמה בעלי עניין ששבעו והשמינו בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, מבקשים לחזור ולהשתתף בסעודה. אחד מהם הוא אדון משה ליאון שדאג תמיד לכך שהפרוסה תהיה מרוחה משני צידיה.
בימים האחרונים עלה כבר שמו כאחד המועמדים לתפקיד שר האוצר מטעמו של ליברמן - אם הוא אישית ייפסל לתפקיד זה - בגלל עננת החקירות מעל לראשו. אדון ליאון יהיה מוכן להסתפק גם בתפקיד כלכלי מרכזי לא מיניסטריאלי.

וגם עוגה "שמנה" לא תזיק

ליאון התחיל את הקריירה שלו במשרדו של רואה-החשבון אביגדור יצחקי, שזה, בעל קשרים פוליטיים עם ראשי הליכוד. עד מהרה התברר שיש לו אמביציות מרחיקות-לכת בעיקר אחרי שהציץ ונפגע כאשר הבוס הטיל עליו לשמש כרואה-החשבון של הליכוד.
אדון ליאון הריח והעריך כי מוטב לחבור בעצמו לאישים פוליטיים בכירים ולזכות באמצעותם לתפקידים ציבוריים רמי דרג שיאפשרו לו לאחר מכן לפתוח משרד רואי-חשבון משלו, ולזכות בנתחים מן העוגה הכלכלית ובלקוחות שמנים.
התסריט של ליאון התממש היטב. תחילה הוא מונה כמנהל לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במקומו של עורך-הדין פנחס (פיני) פישלר שהורחק מתפקידו בדרך שפלה, אחרי שסירב לשתף פעולה עם מנכ"ל המשרד אביגדור ליברמן שדרש מפיני לבצע שורה של פעולות שנגדו את כללי המינהל התקין והורחק מהלשכה.
אדון ליאון היה מוכן דווקא להיות צייתן, ומסתבר שבעידן השחיתות הגואה במדינה זה דווקא משתלם. בעקבות פרישתו של אביגדור ליברמן מתפקיד מנכ"ל המשרד מונה ליאון במקומו.
משרד רואי החשבון של יצחקי יצא מכך נשכר, כאשר צבר בקצב מסחרר ומעורר השתאות לקוחות שרצו להתקרב אל מנעמי השלטון. הערך המוסף שהגיע מאוחר יותר לליאון מהדאגה השקופה שלו לאינטרסים של משרד רואה-החשבון יצחקי. הבוס שלו לשעבר צחק כל הדרך אל הבנק וליאון נערך לכאורה, כבר אז, ליום הבהיר שבו יפרוש משירות המדינה ויחזור למשרד המשותף המשגשג.

החיידק הציבורי מקנן בגוף העכבר

אחרי ששרון התמנה כראש הממשלה, התמנה, ולא במפתיע, יצחקי למנכ"ל משרדו. הפעם התחלפו היוצרות - יצחקי גמל למשרד בניהול ליאון והמבין - הבין נכון. יצחקי לא הסתפק בכך. לגביו זו הייתה רק תחנת ביניים לקריירה פוליטית שנמשכה בקדימה. יצחקי נבחר לכנסת וקיבל אפילו מעמד של מכובד של יו"ר הסיעה.
ליאון, בעל הקשרים במפלגת השלטון החדשה של שרון, היה מסודר כבר מבחינה כלכלית. הוא עמד בראש משרד רואי-החשבון וקלט בידיים פתוחות לא רק לקוחות פרטיים אלא גם גופים כלכליים ועיריות, וקיבל משימות ממלכתיות ששכרן הנאה היה באמצען.
כאשר ביקרתי במשרד רואי-החשבון של אדון ליאון, באותה עת הוא נשבע לי שליצחקי אין כל חלק במשרד המצוי בבעלותו הבלעדית. משום מה הייתי קטן אמונה.
כך או אחרת, בגופו של ליאון קינן כבר החיידק הציבורי וקשה היה לרפא אותו. היה זה ליברמן, בתקופה שבה כיהן כשר התחבורה, ומינה אותו כיו"ר דירקטוריון רכבת ישראל. בתקופת כהונה זו הוכיח ליאון שהמינהל התקין לא מוכר לו וטוהר המידות זר לרוחו. הוא בנה לעצמו חצר ביזנטית ולשכה מפוארת שהפכו להיות סמל של סיאוב.
תנועת אומ"ץ טיפלה לאורך אותה תקופה בשורה של כשלים מוסריים ברכבת ישראל והעבירה חומרים למבקר המדינה ולמשטרת ישראל.

הבולטים שבהם:

• חשדות לאי-סדרים ולקבלת טובות הנאה ברכישת קרונות לרכבת ישראל. ממצאיו החמורים של המבקר הועברו לחקירת המשטרה.
• נעשו שורה של מינויים פוליטיים ומינויים אחרים שחלקם היו בלתי-ראויים. בין השאר מונו לתפקידים בכירים ברכבת, אריאל קצב, בנו של הנשיא לשעבר, ויורם כהן, קרוב משפחתו של השר מאיר שטרית.
• חלה הידרדרות בהתנהלותה של הרכבת בשורה של תחומים ובהעדר פיקוח פנימי נאות, והידרדרות ניהולית ותפקודית - היה ריבוי של תאונות.
• שטחי קרקע בבעלות רכבת ישראל בדימונה הועברו למקורב של אריאל שרון ואהוד אולמרט.
• תחנת הרכבת בלוד הועתקה סמוך לשכונת מגורים בלוד שנבנתה על-ידי הקבלן דודי אפל שהתגלה כתמנון פוליטי מתגמל.

תנועת אומ"ץ פנתה בשעתו אל ליאון בבקשה לקבל לידיה את רשימת הלקוחות שנוספו למשרדו בתקופה שבה הוא שימש כיו"ר דירקטוריון הרכבת, אך הוא סירב. לא קשה לנחש למה פנינו ומה בדיוק חיפשנו. אומ"ץ ממשיכה לחפש.
בעקבות הדוח החריף שפרסם מבקר המדינה על רכבת ישראל, לא הוארכה תקופת כהונתו של ליאון והוא נאלץ להתנחם בגידול נוסף במספרם של הלקוחות.
לפני זמן קצר, כאשר נודע לנו שליאון מועמד לשמש כיו"ר החברה הכלכלית בירושלים, פניתי אל מבקר המדינה בדרישה שיתערב למנוע את המינוי.
וכך כתבתי לו: "תנועת אומ"ץ פונה אליך בבקשה לפעול להקפאת המינוי לאור העובדה שכהונתו של רו"ח ליאון לתפקיד יו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, לא הוארכה בשעתו, ביוזמתך, אחרי שהועלו נגדו חשדות כבדים בביצוע לכאורה של עבירות פליליות, בפעולות רכש עבור הרכבת. דוח מבקר המדינה התייחס לפעילות הרכש של רכבת ישראל והנושא נחקר בימים אלו במשטרת ישראל. זאת ועוד, תנועת אומ"ץ העבירה בשעתו אל משרד מבקר המדינה רשימה של מינויים לא ראויים לתפקידים בכירים בחברת רכבת ישראל שנעשה בתקופתו של רו"ח ליאון ונושא זה עדיין תלווי ועומד".
המבקר החליט שאין הוא יכול למנוע את המינוי. אדון ליאון משמש עתה כיו"ר הדירקטוריון של החברה הירושלמית ומחפש עתה לעצמו, כאמור, תפקיד ממלכתי רם דרג יותר.
לפני כמה חודשים הודיע רו"ח יצחקי על פרישתו מקדימה. ערב הבחירות האחרונות הצטרף יצחקי מחדש לליכוד. מי יודע, אולי יתהפכו היוצרות פעם נוספת. ליאון יהיה בשירות הממלכתי, יצחקי יחבור אליו מחדש ויקבל לניהולו את משרד רואה-החשבון. עולם העסקים הפוליטי ימשיך כמנהגו, ואנחנו נמשיך להיות שוטי המדינה.

לראש הדף

פרס הוא אלוף התרגילים המסריחים ולא סתם זכה בכינוי "חתרן בלתי נלאה".  מאז שהפסיד לנתניהו לפני למעלה מתריסר שנים את ראשות הממשלה, בוערת בו הנקמה והוא יעשה הכל כדי למנוע את מינויו של ביבי לקדנציה שנייה בתפקיד רם דרג זה.  ועוד: חשדות חדשים מתבשלים לכתבי אישום נגד אולמרט.  וגם: עתיד ליברמן בבחירות הבאות מאחורי סורג ובריח?
 
אחרי שנודעו תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, היו פרשנים פוליטיים שמצאו קווי דמיון אישיים בין יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לבין נשיא המדינה שמעון פרס. לטעמם, נתניהו ופרס הם לוזרים פוליטיים סדרתיים בעלי נחישות ומוטיבציה להיכשל פעם אחר פעם ואינם מוכנים ללמוד לקח.
נתניהו כשל בבחירות אלה ואיבד במשך חודש 10-8 מנדטים רק משום שהוא לא שעה לעצותיהם של אחרים והתעקש לנהל מסע בחירות אנמי, סטרילי ומאופק מול ראובן אדלר ואייל ארד, שני היועצים הערמומיים של ציפי לבני שטמנו לו מלכודות, חבטו בו ללא רחם והמציאו ספינים בשרשרת שהעצימו את אי-האמינות שלו.
העובדה המאלפת שמליצת היושר הבולטת של נתניהו הייתה ג'ודי ניר מוזס שלום, ששימשה באחד מערוצי הטלוויזיה פרשנית מצחיקה ועלובה וטענה לניצחונו המסחרר של נתניהו, רק הגבירה את הגיחוך סביב ביבי. ג'ודי פעלה בעצת האסטרולוגית מתוך כוונה שקופה לשדרג את בעלה סילבן ("סטיב") שלום בתפקיד מיניסטריאלי בממשלה החדשה ושכחה משום מה, שאנחנו זוכרים היטב שבשנה האחרונה הפיצו הפוחלצית ובעלה שמועות כזב שעל פיהן נתניהו חולה קשה.
סילבן שלום, הרואה את עצמו מומחה להפלת ולהקמת ממשלות, טען השבוע בנחרצות שאין ספק שליברמן יצטרף בסופו של דבר לממשלה צרה בראשות הליכוד, אבל מה לעשות שהמציאות לא כל כך מעריכה אותו ואת תחזיותיו.

אלוף התרגילים המסריחים

יחסיהם האישיים של נתניהו ופרס הינם בעייתיים. שניהם עוינים ושוטמים זה את זה ולא טורחים להסתיר זאת. פרס הוא לא כוס התה של נתניהו ונתניהו אינו כוס הקפה של פרס. מאז שפרס הפסיד לנתניהו לפני למעלה מתריסר שנים את ראשות הממשלה, בוערת בו הנקמה והוא יתקשה מאוד להעניק לביבי קדנציה שנייה בתפקיד רם דרג זה ויעשה הכל כדי למנוע את המינוי.
במקרה של חוסר ברירה, שיהיה הפחות גרוע מבחינתו של פרס, הוא ינסה לספק לנתניהו את חצי תאוות השלטון שלו בלבד, בצורת ממשלת רוטציה למשל. הוא היה כבר בסרט הזה עם יצחק שמיר - ראש ממשלה מטעם הליכוד.
פרס הוא אלוף התרגילים המסריחים שרובם לא מצליחים. את התרגיל בעל הסירחון הגדול ביותר רקח בשנת 1990 עם חיים רמון, מסריחן פוליטי בזכות עצמו, בעת ששניהם היו עדיין חברים במפלגת העבודה. השותף השלישי שלהם לדבר העבירה היה הרב הצדיק אריה דרעי, חברו הקרוב של רמון ובעל רקורד של תעלולן פוליטי. שלושת המוסקטרים הללו ניסו להדיח את ראש הממשלה יצחק שמיר בתקופת כהונתו, והסתירו את כוונתם הזדונית מיצחק רבין המנוח שכיהן אז כשר הביטחון. אחרי שהם כשלו פרשה מפלגת העבודה מהקואליציה.
יצחק רבין לא סלח לפרס על מעשה הנבלה שלו, ולא במקרה כינה אותו מאוחר יותר "חתרן בלתי נלאה".

מחזיק קופה של שרצים

בהקשר לכך חשפתי לראשונה בספרי 'זעקי ארץ מושחתת', כי ערב הבחירות של 1992 התמודדו רבין ופרס על המועמדות של מפלגת העבודה לראשות הממשלה. בתיווכו של ידיד משותף נפגשתי אז עם רבין בלשכתו בתל אביב. הוא הוציא מהחדר את עוזרו מפר האמונים הלא נאמן שמעון שבס. כאשר היינו בגפנו, שלף מתוך הכספת שלו תיק שפירט חלק משמעותי מקופת השרצים העמוסה של פרס, והופתע מכך שסירבתי לקבל את החומרים שהיו מוכרים לי.
באותה הזדמנות הבעתי באוזניו של רבין את הערכתי שפרס עלול לארגן לו כתגובה "רצח אופי" אישי חסר מעצורים, והצעתי לו להימנע מפתיחת חזית נגד פרס כפי שאמנם עשה והכיר לי תודה על כך.
רבין גבר על פרס, והחל את הקדנציה השנייה שלו לראשות הממשלה שנקטעה בעקבות הרצח המתועב (כאשר קראתי לפני כמה חודשים ראיון עם פרס, שבו תיאר בהתרגשות כיצד נשק בבית החולים איכילוב את מצחו של רבין המת, לא הפנמתי מחמת הספק את הסיפור הזה).

פמיניסטית גם כלפי עברייני מין

לא בכדי הפצירה ציפי לבני בחיים רמון, ערב הפריימריז לבחירת רשימת מועמדי המפלגה לכנסת, שלא יפרוש מהחיים הפוליטיים ולחצה עליו להתמודד על מקום ברשימה. רמון נענה לה והכיר לה תודה על כך שהעבריינות המינית שלו לא מפריעה לפמיניסטיות הגמישה של ציפי לבני. לבני הבינה בחושיה הפוליטיים-הלא-מחודדים שבמוקדם או במאוחר תזדקק לשירותיו הפוליטיים של רמון רב-התחמנים הפוליטיים.
ואמנם, מאז שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מנסה רמון בכל דרך אפשרית למנוע מביבי לכהן כראש הממשלה. בין השאר הוא לא מפסיק לנסות לשכנע את אביגדור ליברמן, שמפלגתו הפכה להיות לשון המאזניים, שלא להציע לנשיא להטיל את ממשלת הרכבת הממשלה על ביבי ובכך לכפות הקמתה של ממשלת אחדות לאומית.
אני לא יודע אם רמון מקיים מגעים סמויים עם פרס, אבל אני לא שולל את האפשרות שרמון נועץ בימים האחרונים עם אריה דרעי, השועל הפוליטי הוותיק שמוכן לתת תמיד עצות אחיתופל לחברו הטוב. אין ספק שהברית הפוליטית בין רמון לדרעי תתחדש במלוא עוצמתה בחודש אוגוסט הקרוב, שבו אמור דרעי לסיים תקופת נידוי פוליטי שנכפתה עליו מכוח החוק מאז שהורשע בפלילים.

קץ עידן אולמרט

אהוד אולמרט, חבר משותף של שניהם, לא יוכל לסייע הפעם לכרסם בביבי שהיה בעבר אחד מאויביו הפוליטיים. תוצאות הבחירות לכנסת דווקא מצאו חן בעיניו של אולמרט, שחש במימוש נקמתו המתוקה. שני שנואי נפשו - ציפי לבני ואהוד ברק - שהביאו להדחתו, משלמים את המחיר. לבני לא תהיה כנראה ראש הממשלה וברק לא יחזור לפי כל הסימנים למשרד הביטחון.
אולמרט זוכר לביבי לטובה את העובדה המבחילה שהוא לא יצא נגדו בתקופה בה נחשפו, בזו אחר זו, פרשות השחיתות האישיות החמורות שלו, ובכך מעל למעשה בתפקידו כיו"ר האופוזיציה. אל חשש, גם ליברמן שתק. אולמרט והוא באו מאותו הכפר, שתושביו הם בעלי צווארון לבן מוכתם בעבירות על החוק.
ביבי יכהן אולי בראש ממשלה צרה, קצרת מועד, ואולמרט יוכל בבוא העת לחזור לראש הפירמידה. אל דאגה, אומ"ץ לא תרפד את דרכו חזרה למשכן ראש הממשלה. באחרונה ריכזנו חומרים חדשים המחשידים את אולמרט במעשים פליליים נוספים. נעמוד על כך שימוצה הדין עם אולמרט על מעשי השחיתות שנחקרים עדיין ונבקש לחקור את החשדות החדשים ולבדוק אם ניתן להבשיל מהם כתבי אישום. מבחינת אומ"ץ, הגיע עידן אולמרט המסואב לסיומו.

ברית פרס - אובמה

בכל מקרה, אם בכל זאת יעלה בידיו של ביבי להקים ממשלה חדשה, רמון ודרעי ימררו כנראה את חייו ללא הרף, במטרה להביא לקיצור תקופת כהונתה. בשלב זה נתון גורלו של נתניהו בידיו של פרס, שימתין עד לפרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות בסוף השבוע הנוכחי. בראשית השבוע הבא מתכוון פרס להתחיל בסבב ההתייעצויות שלו עם נציגי המפלגות שזכו לייצוג בכנסת.
פרס, חבר מפלגת קדימה, התגלה בשנת כהונתו הראשונה כנשיא הפוליטי ביותר בתולדות המדינה, כאשר הטיל על עצמו שליחויות מדיניות, התערב בעניינים שחרגו מתחום סמכותו ולא הצליח להתרומם לרמה של אישיות ממלכתית בלתי תלויה.
בעיתוי מוזר ואולי לא מקרי, ביום הבחירות לכנסת, פורסם בעיתון אמריקני מאמר מפרי עטו של פרס שבו הוא קורא להקמת שתי מדינות לשני העמים. אנשי לשכת הנשיא הזדרזו להבהיר שהמאמר נשלח לפרסום שלושה שבועות קודם לכן ולפרס אין יד בקביעת מועד הפרסום.
לא פחות מוזרה היא העובדה שהנשיא האמריקני החדש ברק אובמה, לא טרח לברך את לבני על כך שמפלגתה זכתה במקום הראשון במירוץ לכנסת ואף לא את נתניהו, בעל הסיכויים להקים את הממשלה, אלא הסתפק דווקא בשיחת טלפון לפרס. אובמה מכיר תודה מן הסתם לפרס על כך שקידם בברכה באחרונה בפומבי את שליחו למזרח התיכון, מיטשל, וראה בו שליח לדבר מצוות כינון שלום בין ישראל לפלשתינים במחיר גבוה מהמחירים המקובלים בבזאר האזורי.
פרס נחשף כבר במלוא צביעותו אחרי שפורסמו ברבים, למגינת ליבו, קטעים מעדותו בוועדת וינוגרד, שחקרה את כשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה. התברר שבמהלך עדותו בפני חברי הוועדה אמר להם פרס כי התנגד ליציאה למלחמה. כאשר נשאל פרס מדוע לא הצביע נגדה בישיבת הממשלה, השיב תשובה דחוקה: "לא היה לי נעים לצאת נגד אולמרט".

דליה איציק "בונה בניינים"

יו"ר הכנסת האופורטוניסטית, דליה איציק, התגלתה אף היא במלוא ערוותה כאשר התמנתה במקביל כיו"ר מטה הבחירות של קדימה והוכיחה שהיא בסה"כ עסקנית פוליטית-צרחנית ולא אישיות ממלכתית שמשמשת למעשה כממלאת מקומו של נשיא המדינה. אחרי שהתפרסמו תוצאות הבחירות לכנסת, הסתובבה איציק כטווסה בעלת שלל-נוצות ולא הסתירה בפומבי את כונתה לחזור ולכהן כיו"ר הכנסת - תפקיד שאהוב עליה כל כך.
איציק מבינה היטב שאם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה סיכוייה להמשיך בתפקיד זה קלושים ולכן, תעשה הכל כדי לטרפד את המהלך הזה, ומצפה שפרס לא יאכזב אותה פעם נוספת.
פרס השעה את הצגת מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה מחשש להפסד נוסף ברשימת ההפסדים שלו. פרס היסס, הוא התקשה לשכוח את הפסדו הקודם למשה קצב, והוא נאלץ לכהן בממשלה בתפקיד דמה של משנה לראש הממשלה.
איציק לחצה בשעתו על פרס להזדרז בקבלת החלטתו מאחר שהיא בעצמה הייתה מעוניינת להתמודד. התקופה שבה כיהנה כנשיאה בפועל בעת שקצב היה נבצר, סיחררה את ראשה. לא היה גבול לכעסה שפרס החליט בסופו דבר ברגע האחרון להתמודד, ובאורח פלא גם נבחר לנשיא המדינה אחרי שגבר על יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ רובי ריבלין. נחמתה היחידה של איציק הייתה המידע שסיפק לה אולמרט, חברה הטוב, בשיחה בארבע עיניים שהייתה ביניהם.
כאשר ביקש פרס את תמיכתו של אולמרט בהתמודדות שלו, שאל אותו אולמרט: "אתה לא סבור שבגיל 85 מוגזם להיכנס לכהונה בת 7 שנים?". תגובתו של פרס הייתה: "אני מתכוון לפרוש אחרי מחצית הקדנציה". ועל כך בונה איציק.
ניחוש שלי הוא שפרס יעשה הכל כדי לבלום את נתניהו, ויבקש להעניק לציפי לבני אפשרות להקים ממשלת אחדות בתמיכתו המלאה של ליברמן. האפשרות שתוקם ממשלה שבה יכהנו שלוש המפלגות - קדימה, הליכוד והעבודה בלי 'ישראל ביתנו' קוסמת יותר, אבל לא ריאלית.
כל הסימנים מעידים על כך שאיציק תעמוד בתוקף על כך שההסכם הקואליציוני ישאיר אותה בתפקיד יו"ר הכנסת. לבני תתמוך בה. מי שיעמוד על רגליו האחוריות ולא יוריד את ידיו הקדמיות יהיה ח"כ רובי ריבלין שכשל, כאמור, מול פרס בהתמודדות על הנשיאות, וחושק בתפקיד מחדש כמקפצה למשכן נשיאי ישראל. לביבי לא תהיה בעיה להקריב אותו.

מי ילבש את חליפת ראש הממשלה?

אבל ייתכן שחלום ממשלת האחדות לא יתקיים בגלל צעדי סנדול של המחנה החרדי בשיתוף עם המפלגות הימניות – 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי'.
גם למקרה הזה נערך נתניהו, שכבר תפר לעצמו בימים האחרונים את חליפת ראש הממשלה, והציע ליו"ר קדימה ציפי לבני, שהתחרתה איתו בבחירות האחרונות על תפקיד רם דרג זה, למסור את החליפה שלה לגיהוץ.

גורל ליברמן - לאן?

נתניהו מאמין בסתר ליבו שמנהיג 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן, שחייב לו את סיפוחו לחיים הפוליטיים ואת מינויו כמנכ"ל משרדו כאשר הוא כיהן לפני תריסר שנים כראש הממשלה, לא יבגוד בו פעם נוספת ויצטרף לממשלתו כשר בכיר ביותר.
ערב הבחירות לכנסת פנתה אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בבקשה שיפרט בפומבי באלה תפקידים מיניסטריאליים רשאי ליברמן לשמש, כל עוד לא הסתיימו החקירות בחשדות שביצע עבירות פליליות חמורות. לצערנו, לא התקבלה עד כה תשובתו של מזוז.
אני לא הייתי חותם על חזרתו בתשובה של ליברמן ולא הייתי סומך על נאמנותו המפוקפקת, שהוכחה פעם נוספת בימים האחרונים כאשר פתח במסע של סחיטה הדדית כלפי הליכוד וקדימה. מליברמן לא הייתי קונה אפילו מכונית חדשה גם אם היה מנפיק לי תעודת אחריות לקדנציה שלמה.
אחרי שפורסמו תוצאות הבחירות לכנסת פנתה פעם נוספת אומ"ץ אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיורה למשטרה לזרז את החקירה בחשדות נגד ליברמן, על-מנת שהממשלה החדשה שבה הוא אמור לכהן כשר בכיר, לא תהיה בידיו בת ערובה.
למרות שתוצאות הבחירות, שהעניקו ל'ישראל ביתנו' תוספת של 4 מנדטים בלבד, לעומת תחזית של 10, כמות כפולה לפחות, הודיע ליברמן כי בכנסת הבאה הוא מצפה ל-30 מנדטים. אבל ליברמן לא לקח בחשבון את האפשרות המעשית שבבחירות הבאות הוא יצביע כאסיר מן המניין באחד מבתי הכלא, וזאת אם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ופרקליט המדינה משה לדור יזקפו את קומתם ויעשו את מלאכתם נאמנה, וחלילה אם יחששו מפניו של ליברמן.

היינו כבר בסרט הזה עם אולמרט ויצאנו בהפסקה.

לראש הדף

ליברמן יהיה מי שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא ומה תהיה דמותה של המדינה.  השחיתות השלטונית תתפרץ מחדש במלוא עוצמתה, וכוחות החושך יגברו על כוחות האור.  לא יהיה צורך לכבות את האורות במדינה - הם יכבו מעצמם.
 
ביום שלישי הקרוב ילכו אזרחי המדינה לקלפיות כדי לבחור את הממשלה הבאה. בראש סדר-היום הציבורי יעמוד הנושא הביטחוני שזינק לתודעה הציבורית מאז נחשפו תושבי דרום המדינה לירי טילים מאסיבי, החלה להתחמם מחדש החזית הצפונית וגברו האיומים של אירן.
המשבר הכלכלי העולמי, שסחף כבר לתוכו את ישראל, נדחק למקום השני למרות שהוא נגע כבר כמעט בכל אחד מאתנו ועדיין לא התקרב לשיאו. למרבה הצער, התברר בפעם המי יודע כמה שהזיכרון הקולקטיבי של ציבור הבוחרים הוא קצר מועד. מי מקדיש בכלל מחשבה לעובדה שמועד הבחירות הוקדם בגלל התנהלותו המושחתת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שנאלץ להתפטר מתפקידו אחרי שסאת השחיתות האישית שלו הוגדשה?
השחיתות השלטונית חדלה כבר להעסיק את מרבית אזרחי המדינה, והשחיתות האישית של כמה מועמדים בולטים ובראשם אביגדור ליברמן, אינה מטרידה יותר את מנוחתם. במטרה להפיח רוח חיים במאבק בשחיתות הציבורית שלחה אומ"ץ באחרונה אל כל ראשי המפלגות והרשימות שמתמודדות בבחירות לכנסת, דרישה להתחייב שבתקופת כהונתה של הכנסת החדשה יירתמו למאבק זה ויפעלו לביצור שלטון החוק.
לא הופתעתי מכך שהתשובה היחידה שנתקבלה הייתה מיו"ר מר"צ, חיים (ג'ומס) אורון, שכיהן בכנסת היוצאת כיו"ר ועדת האתיקה של הכנסת. ג'ומס, הידוע ביושרו האישי, התחייב בשם מפלגתו. צדיק אחד בסדום המושחתת.
על מי אנחנו יכולים להלין אם לד"ר עוזי לנדאו - אחד האישים הפוליטיים הישרים במדינה, ומי שכיהן בעבר כשר לביטחון פנים והיה מודע לחשדות הכבדים נגד ליברמן - אין בעיה להופיע במקום השני ברשימת 'ישראל ביתנו' ולגייס קולות עבור המנהיג ליברמן? לא נעים היה להיזכר שלנדאו קיבל בעבר את אות אומ"ץ. כך חולפת תהילת היושר הציבורי...

חבירתם של חובבי המעטפות

מבצע 'עופרת יצוקה' העניק לאולמרט הזדמנות בלתי חוזרת לנסות למרק מעל עצמו לא רק את כשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה, אלא גם להשכיח מהציבור שהוא קיבל שוחד, גנב כספי ציבור והוציא במרמה כספים מארגוני צדקה ומגופים ציבוריים כדוגמת יש"ע, וחשוד בביצוע עבירות פליליות נוספות שנחשפו ע"י אומ"ץ והועברו לחקירת גופי אכיפת החוק.
הפופולריות הזמנית שצבר אולמרט בעקבות הנחתת מכה מוחצת על החמאס, סללה את דרך המלך לתפקיד רם דרג בצמרת הפוליטית הבכירה לחברו הטוב אביגדור ליברמן, לקול תשואות ציבור הבוחרים האטום. לליברמן, הימני המוצהר, לא הייתה בעיה מצפונית להצטרף לממשלתו השמאלנית של אולמרט, ולזה האחרון לא מעצור מלמנות את ליברמן כשר לעניינים אסטרטגיים ולהפקיד בידיו מסמכים סודיים של המדינה בנושאים רגישים ביותר. עפ"י החשד, המשיך ליברמן לעסוק במקביל לתפקידו המיניסטריאלי בעסקיו הפרטיים המסועפים במדינות שונות, בעזרתם של עוזרים נאמנים. כאשר השעה הייתה נוחה לו, פרש ליברמן מהממשלה בתחושה שהוא עוד יחזור ובגדול.
על כרטיס הביקור של איש ציבור זה רשומים קופת שרצים עמוסה לעייפה, רמת מוסר אישית ירודה ביותר, חשוד סדרתי בקבלת שוחד, הלבנת כספים, העלמות מס, רישומים כוזבים, הפרת אמונים ועוד כהנה וכהנה. אולמרט וליברמן לא באו אומנם מאותו הכפר, אבל בארץ שבה הם גרים נתגלו כמה תכונות משותפות: שניהם נוכלים חסרי מעצורים, חפים מעקרונות של יושר, חובבי מעטפות, שקרנים, ערמומיים, אופורטוניסטים, מתוחכמים, מניפולטיביים, ובוגדים במטיבים הפוליטיים שלהם. החיים הציבוריים שימשו לאולמרט ולליברמן קרדום להתעשרות אישית, וכיום שניהם מסווגים כמיליונרים בהיקפים עלומים.
עוד קו שלילי משותף לאולמרט ולליברמן - שניהם שוטמים את גופי אכיפת החוק שמזנבים בהם כל השנים, ולא מהססים להשתלח בהם. גם בית המשפט העליון הפך למטרה מוצהרת. למטרה זו גייס אולמרט לשירות פעיל את שר המשפטים הנוכחי, פרופ' דניאל פרידמן, שביצע עבורו כמה שירותי חיפוי בזויים. לא במקרה מאמץ עתה ליברמן את פרופ' פרידמן, ומתעקש שהוא ימשיך בתפקידו גם בממשלה הבאה ויסייע לו להימלט מזרועות החוק ואולי גם ימשיך לדאוג לאולמרט.
אויבו הראשי של אולמרט היה מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדרשטראוס, שחשף את מעלליו באמצעות יועצו לענייני שחיתות לשעבר, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי. אויבו המרכזי של ליברמן הוא ראש אגף החקירות והמודיעין לשעבר, ניצב יוחנן דנינו, שהתעקש לערוך חיקורי דין בפרשות השחיתות הבינלאומיות שבהן הוא מעורב.
עכשיו יש לאולמרט ולליברמן אויב משותף והוא היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. אולמרט לא סולח ליועץ המשפטי המבקש להגיש נגדו כתב אישום ראשון בפרשת "ראשונטורס", וממתין להשלמת חקירות המשטרה בפרשות השחיתות האחרות. בסוף שבוע זה נחקר אולמרט בפעם ה-13 ובדרך ממתין לו שימוע. ליברמן נוטר למזוז על-כך שגיבה את המשטרה שעצרה בערב החקירות לחקירה תחת אזהרה את בתו מיכל, פרקליטו עורך הדין יואב מני ועוד כמה ממקורביו, בעקבות ממצאים חדשים שנתגלו בשבועות האחרונים על חברות קש זרות שהקים עפ"י החשד ליברמן בעזרתם של אחרים. ליברמן מבין היטב בחושיו המחודדים, שאחרי הבחירות יתחילו החקירות שלו והוא כבר נערך לקראתן.
המבחן של מזוז יהיה אם יתמיד ויורה על המשך החקירות בהיקפים גדולים ויסודיים בחשדות נגד ליברמן. במשך תקופה ממושכת במהלך כהונתו של אולמרט כראש ממשלה גילה מזוז רפיסות, ורק בחודשים האחרונים התעשת. לטובת עתידה של המדינה, מוטב שמזוז יגלה זקיפות קומה נגד ליברמן, גם אם זה האחרון ינסה לדרוס אותו.

תסריט עגום

ההצלחה המטאורית של רשימת 'ישראל ביתנו' בהנהגתו של ליברמן, שצפויה עפ"י כל הסקרים להפתיע בבחירות הקרובות, הביאה באופן טבעי לחיזורים נמרצים אחריו ע"י כמה מראשי המפלגות שהעניקו לו הבטחות לתפקידים מיניסטריאליים בכירים. סוד גלוי הוא שעיניו של ליברמן נשואות לראשות הממשלה, ובדרך הוא מבקש לעצמו תפקידי ביצוע מרכזיים. בימים האחרונים הוא החל לגלות עניין במשרדי הביטחון והאוצר. האופציה של ממלא-מקום ראש הממשלה לא נדחתה על הסף. חברו אולמרט זינק מתפקיד זה והפך לקודקוד.
זו הייתה הסיבה לפנייתי השבוע אל מזוז, בבקשה שיבהיר לציבור הבוחרים עוד לפני הבחירות אילו תפקידים מיניסטריאליים רשאי ליברמן למלא ואיזה לא. בשלב זה לא נתקבלה עדיין במשרדי אומ"ץ תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה. אומ"ץ מתכוונת לעמוד על המשמר בעניין זה; בשעתו כשלנו בניסיוננו למנוע מליברמן לכהן כשר לעניינים אסטרטגיים. הפעם כנראה שנצליח למנוע מליברמן לקבל תיקים מיניסטריאליים כל עוד תלויים ועומדים תיקיו הפליליים.
למרבה האירוניה, ליברמן יהיה גם מי שיכריע את גורל המדינה ויקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא ומה תהיה דמותה של המדינה. יש לי השערה - עדיין לא מוסמכת - שליברמן יעדיף את ציפי לבני על פני ביבי בזכותה של השרה המושחתת רוחמה אברהם בלילא, ידידתו הקרובה של ליברמן עוד מהימים שבהם הוא כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של נתניהו, והיא כיהנה כראש לשכתו.
אברהם הפעילה בימים האחרונים לחצים כבדים על ליברמן, והפגישה בינו לבין לבני במטרה ליצור הבנה מוקדמת. העובדה שליברמן רחוק מלבני בדעותיו המדיניות וכי שניהם משתייכים למעשה לשני גושים פוליטיים מנוגדים, לא מרתיעה אותה. רוחמה מכירה היטב מקרוב את איווט, ויודעת שאין לו בעיה להתגמש. האמצעים הפוליטיים קידשו אצלו תמיד את המטרות האישיות. בלילא מנסה להסיר מכשולים מהדרך, ובין השאר היא מבקשת לשכנע את דדי בורוביץ', מבעלי חברת 'אל על' שנחשב כבעל השפעה על בכירים בישראל ביתנו, אחרי שהתברר לה למגינת ליבה כי הוא מעדיף דווקא שליברמן יחבור אל ביבי.
הסקרים האחרונים שמלמדים על מאבק צמוד בין הליכוד לקדימה, יוצרים מתח רב וכבר לא ברור שביבי אומנם יהיה ראש הממשלה הבא. לא ברור עדיין מה יגיד ליברמן לנשיא שמעון פרס בשעה שייפגש עמו אחרי הבחירות, להמליץ על המועמד לראשות הממשלה המועדף בעיניו. מה שכן ברור הוא שפרס, הנוהג לדבר בשלושה קולות בעת ובעונה אחת, ינסה לתמרן את הבחירה בלבני להרכיב את הממשלה הבאה, ולו רק בזכות העובדה שהיא קרובה אליו בדעותיה המדיניות.
בתחום זה אפשר לסמוך בהחלט על יו"ר הכנסת דליה איציק, ידידתו הקרובה של פרס, המכהנת כיו"ר מטה הבחירות של קדימה ובכך היא מבזה את תפקידה הממלכתי שמחייב אותה להיות ממלכתית, לפחות למראית עין. אפשר לסמוך בהחלט על איציק האופורטוניסטית וחסרת היושר האישי שתעשה עבודת שכנוע יסודית על פרס. גם היא מכירה את פרס מקרוב ויודעת שהוא נשיא פוליטי שקוף. איציק מבקשת להמשיך לכהן כיו"ר הכנסת וממלאת-מקום הנשיא גם בקדנציה הבאה, בתקווה שתירש בבוא היום את פרס.
כך הולך ומתבהר התסריט העגום שלפיו אין לציפי בעיה לחבור אל ליברמן החשוד בפלילים ולהעניק לו תפקיד מרכזי אם תבחר כראש הממשלה. היא תהיה מוכנה גם למלא את בקשתו הצפויה של ליברמן ולאפשר לשר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן להמשיך בתפקידו.
לציפי לא הייתה בעיה לבקש מהמשנה לראש הממשלה חיים רמון, חברו הטוב של השר פרידמן, שהורשע בפלילים בעבירת מין, להצטרף לרשימת קדימה לכנסת. מי שמנסה למצוא סתירה בין התנהלות זו לבין ההכרזה האחרונה של לבני שהיא פמיניסטית, עושה זאת על אחריותו האישית.

ההר הוליד עכברה

שבועות ספורים בלבד חלפו מאז שמנהיגת קדימה, ציפי לבני, עטורה בגאווה בלתי מוסתרת בתואר "גברת קלין" שהוצמד אליה, הכריזה מול גל מצלמות, מיקרופונים ופנקסים פתוחים של אנשי תקשורת כי בדעתה להיאבק ללא לאות בשחיתות הציבורית. על-כך היא זכתה לתודת הוקרה והאהדה של אזרחי מדינה רבים, שנפשם נקעה מגניבת כספי המדינה ע"י אישי ציבור מתעשרים ומהשחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתית. באורח אישי הייתה לי שביעות רצון מהתעוררותה המאוחרת של ציפי ומהצהרת הכוונות שלה שבוששה זמן רב מדי.
בחודש ספטמבר 2005, בעת שלבני כיהנה כשרת המשפטים בממשלתו של שרון, היא ניצבה על בימת בית סוקולוב בתל אביב, ולתשואות הקהל קיבלה ממני את אות המופת של אומ"ץ בגין הגינותה השלטונית וניקיון כפיה האישיות. באותו מעמד התחייבה ציפי לעשות ככל יכולתה לעקור מן השורש את השחיתות, ואף טרחה להדגיש זאת בשיחה שניהלתי איתה מאוחר יותר בארבע עיניים.
אבל ההר הוליד עכברה: ציפי לא עמדה בהתחייבותה, ולא השמיעה את קולה ברמה נגד השחיתות של משפחת שרון המסואבת וגם לא נקטה בפעולות שאמורות היו להיגזר מתפקידה הממלכתי. בחירתו של רב-המושחתים אהוד אולמרט כראש הממשלה תפסה את לבני כבר בתפקיד של שרת החוץ. אולי זו הייתה הסיבה שהיא לא עסקה בענייני הפנים של המדינה. רק בשלהי תקופת כהונתו של אולמרט נזכרה לבני שהוא מושחת.
חיזורה הנמרץ של לבני אחרי ליברמן, שמעניק לו "טיהור" אישי, דחף גם את שני הטוענים האחרים לכתר ראשות הממשלה, בנימין נתניהו ואהוד ברק, להעניק לליברמן הכשר לישיבה משותפת בממשלה. אם, לעומת זאת, יבחר נתניהו לראש הממשלה, הוא ינהג בדרך דומה כלפי ליברמן ויעשה הכל כדי לרצותו. התפקיד של ממלא-מקום ראש הממשלה יהיה בהישג ידו. בנסיבות מסוימות עשוי ביבי למנותו אפילו כשר הביטחון במקומו של ברק.
המפלגות החרדיות שיצטרפו מן הסתם לקואליציה שבה יהיה ליברמן שר מרכזי, יביאו איתן אישור הבד"ץ (בית הדין הרבני המחמיר במתן הכשרים). השחיתות השלטונית תתפרץ מחדש במלוא עוצמתה, כוחות החושך יגברו על כוחות האור; לא יהיה צורך לכבות את האורות במדינה - הם יכבו מעצמם.

לראש הדף