הערת אזהרה
רודפי הבצע (8)
23/08/2013

דליה איציק חסרת המעצורים וזוללת כספי הציבור נערכת במרץ רב להצגת מועמדותה לתפקיד נשיאת המדינה  עו"ד רונאל פישר חסר העכבות המוסריים הפך למרבה הצער לנחש ארסי מסוכן  וגם: מסתבר שיו"ר רשות השידור אמיר גילת הוא חסיד של כסף אבל לא של מינהל תקין 
 
1. יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק 
יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק היא היום, לכאורה, אזרחית פרטית שרשאית לעשות כחפצה במסגרת החוק עד כמה שהיא מסוגלת, לייצג אינטרסים של אילי הון שהיא חברה אליהם בעבר לשלטון, ועתה נוסעת איציק הנהנתנית הבלתי נלאית על חשבונם לחו"ל. איציק יכולה גם להרשות לעצמה לקבל תכשיטים יקרים ממעסיקיה החדשים ולספר לחברותיה שבעלה המשמש קורא-מונים בחברת החשמל קנה לה אותם בתשלומים לטווח ארוך.

באורח פלא השתפר באחרונה עוד יותר מצבה הכלכלי והיא רכשה מחברתה הוותיקה רונית רפאל דירה מפוארת בפרויקט גן העיר, תמורת 4.5 מיליון שקלים, שנוספה לדירות האחרות שבבעלותה. בעלה של איציק הוא בודק-מונים שכיר בחברת החשמל, והיא סופרת דירות בנסיבות שלא קשה לנחשן וטעונות בדיקה רצינית של רשויות אכיפת החוק.

איציק היא אזרחית פרטית רק באורח זמני. למעשה היא פרשה מהחיים הפוליטיים רק באופן פורמאלי והיא ממשיכה לבחוש בכמה קדירות. בימים אלה נערכת איציק במרץ רב להצגת מועמדותה לתפקיד נשיאת המדינה במקומו של הנשיא שמעון פרס שמסיים בעוד פחות משנה תקופת כהונה בת שבע שנים. במסגרת זו הצליחה איציק הערמומית לקבל גיבוי של כמה אישים פוליטיים שנויים במחלוקת, מסוגם של אהוד אולמרט, אריה דרעי, חיים רמון ואביגדור ליברמן, שהתחייבו, כפי שהיא מספרת, לתמוך בה.

לאיציק אין בעיה להוציא שדה עדתית מהבקבוק כדי לגייס לעצמה תמיכה של אילי הון זרים מבני עדות המזרח. איציק מצידה מסייעת לארבעת המפוקפקים להריץ את רו"ח משה ליאון לראשות עיריית ירושלים.

בהקשר לכך כדאי לציין שאיציק לא חדלה מלהשמיץ את פרס, מיטיבה לשעבר, וגם להעליל עליו עלילות שונות. עובדה זו הובאה באחרונה לידיעתו של הנשיא.

לאיציק אין בעיה למתוח ביקורת על המועמדים האחרים לנשיאות: יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין, שר החוץ לשעבר דוד לוי וחבר הכנסת בנימין בן-אליעזר.

איציק חסרת המעצורים וזוללת כספי הציבור השכילה להעביר בתקופת כהונתה כיו"ר הכנסת החלטה, שבגינה הועמדה לרשותה לשכה בתל אביב, כביכול לצרכי ציבור, אך בפועל משמשת מרכז עסקיה העלומים.

בעבר עלה בידה של איציק לבלום בתקשורת שורה של חשיפות על מעלליה מול מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. איציק הצליחה, בין השאר, להערים על המבקר בעניין שכירות של עשרות חדרי מלון בתל אביב לצרכיה הפרטיים על חשבון הכנסת, ולהוליך אותו שולל בנושא של ביצוע עבודות בביתה הפרטי על חשבון הציבור, ואי-החזרתם של רהיטים יקרים שנטלה מהכנסת לביתה, וגם בעניין נסיעות בליינות שלה לחו"ל.

אומ"ץ לא מתכוונת לעמוד מן הצד ולהרשות לאיציק להמשיך לקרקס גורמים בעלי משקל במדינה. השבוע פנינו אל מבקר המדינה הנוכחי, השופט בדימוס יוסף שפירא, וכתבנו לו בין השאר:
"תנועת אומ"ץ טיפלה בעבר בשורה של פרשות חמורות בפגיעה במנהל התקין ובטוהר המידות ע"י יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק.

חלק מהחומרים שהיו ברשותנו והועברו למשרד מבקר המדינה הצביעו על התנהלות פלילית לכאורה של איציק.

לצערנו פרסם בשעתו משרד מבקר המדינה 'דוח צמחוני' שלא שיקף את חומרת מעשיה המוכחים ולא שימש בסיס להנחיה של היועץ המשפטי לממשלה.

אנו מודעים, אמנם, לכך שאיציק הינה כיום אזרחית פרטית אך מאחר שהיא נערכת לקראת הצגת מועמדותה לנשיאות המדינה בעוד כשנה, חובתנו להתריע ולבקש בדיקת המשך של משרד מבקר המדינה לגבי התנהלותה הנוכחית שקשורה בכנסת.

כך, למשל, התברר כי איציק ניצלה את קשריה בכנסת ויזמה באחרונה כנס השתתפות פעילים של עדות המזרח ולא טרחה להבהיר שיש לה אינטרסים אישיים עסקיים עם כמה מהמוזמנים שהיא עובדת כיום בשירותם. איציק נסעה על חשבונם לחו"ל. מן הראוי שמשרד מבקר המדינה יברר את הנהלים לגבי בחירת השיקולים של קביעת הכנסים שנערכים בכנסת.

במקביל ביקשנו את תמיכת המבקר בהצעה שהמועמדים לנשיאות שמתוכם אמורים חברי הכנסת לבחור את הנשיא הבא יחויבו בהמלצת מבקר המדינה להצהיר על הונם ומקורות הכנסתם".

בין אם איציק תחויב להצהיר על מקורות הכנסותיה המעובות ובין אם לא, אומ"ץ תעשה ככל אשר בידה כדי למנוע שאישה בעלת רקב מוסרי מסוגה של איציק לא תהיה הנשיאה הראשונה של המדינה.

2. עורך הדין רונאל פישר 
כאשר צפיתי השבוע באקראי בפרומו של התוכנית "האח הגדול" ונתקלתי בדמותו של עו"ד רונאל פישר, שהופיע על תקן שופט מדומה שדן בחטאיהם הפיקטיביים של דיירי הבית, לא נפלתי מהכיסא. אצל עו"ד פישר כל האמצעים הלא-כשרים מוכשרים כדי להגיע למטרות שהוא הציב לעצמו. מבחינתו, הדרך מהנחיית תוכנית דנה בעשרת הדיברות לתוכנית ריאליטי רדודה.

פעם הוא הכריז: "כל אדם שאני מראיין, פוגש ברחוב, או שהקשר שלי אליו הוא בכל מישור - אם יש עניין משפטי שלו שמעניין אותי, הוא לקוח פוטנציאלי וראוי". הנטייה האובססיבית של עו"ד רונאל פישר בעל קופת השרצים להרבות להופיע על מרקע הטלוויזיה, בדרך כלל בערוץ 2 שבו יש לו קשרים אישיים, נועדה בעיקרה לרכוש לקוחות נוספים והינה סוד גלוי.

את הלקוח הכבד ביותר, האוליגרך ארקדי גאידמק, רכש עו"ד פישר באמצעות תוכנית "גברים בשחור", שלה היה שותפו לראיון חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שהיה אז עיתונאי חוקר והיה בעצמו לקוח של עו"ד פישר. תנועת אומ"ץ הגישה לנציב הקבילות של הרשות השנייה תלונה נגד עו"ד פישר על פגיעה חמורה באתיקה המקצועית העיתונאית, אך זו נדחתה בנסיבות מוזרות. גם רוזנטל שוחר האתיקה מילא את פיו מים דלוחים ולא היה מוכן לצאת חזיתית נגד שותפו שביצע דבר עבירה. הוא רק אמר שהסיק מסקנות והפסיק את התוכנית.

תמיד הייתה לי תחושה עובדתית שפישר מצליח לחמוק בלי פגע מתלונות שמוגשות נגדו, בעיקר בשל הערמומיות והתחכום הגלויים שלו. כך היה גם לפני זמן קצר בתום דיון ממושך במוסדות השיפוטיים של לשכת עורכי הדין, בתלונה שהגישה אומ"ץ נגד עו"ד פישר לפני ארבע שנים, על דברים חמורים שהשמיע כלפי השופט המוערך הלא מדומה, חנן אפרתי, בתום הכרעת דין שהרשיעה את לקוחו הפדופיל. הפנייה ללשכת עורכי הדין באה אחרי שהמשטרה סירבה לטפל בתלונה שלנו נגד פישר, בנימוק שאין ראיות לביצוע מעשה פלילי.
"תנועת אומ"ץ מגישה בזאת תלונה נגד עוה"ד רונאל פישר בחשד שעבר לכאורה על חוק זילות בית המשפט.

עו"ד רונאל פישר ייצג את הנאשם יעקב העליון, שהורשע בבית משפט השלום בתל אביב, ביום 20.4.09, בעבירות של בעילה אסורה של קטינה ובמעשה מגונה באחותה של הקטינה. לאחר השמעת גזר הדין אמר עו"ד פישר לעיתונאים, באולם בית המשפט, כי המעשה המגונה היחיד בתיק הפלילי הנ"ל, הוא הכרעת הדין.

דבריו החמורים של עו"ד פישר הינם עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, העוסק בזילות בית המשפט וקובע: 'האומר או כותב דבר על שופט או דיין לעניין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו - מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו עניין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה'.

נראה לנו כי דבריו של עו"ד פישר חורגים ממסגרת ביקורת כנה ואדיבה ואשר על כן אנו תובעים לחקור אותו ולקבוע אם אין בדבריו עבירה פלילית המחייבת להעמיד אותו לדין".

המשטרה הודיעה לנו כי לא נמצאו ראיות להעמיד את עו"ד פישר לדין. בדרך כלל המשטרה אומרת בנסיבות כאלה של סגירת תיקים, ש"אין עניין לציבור". הפעם היה עניין לציבור, אבל לא עניין למשטרה.

אומ"ץ לא ויתרה והגישה נגד עו"ד פישר תלונה ללשכת עורכי הדין בדרישה שהוא יועמד לדין משמעתי על ביצוע עבירה אתית חמורה, בכך שעבר עבירה על סעיף 32 (א), הקובע כי עורך דין ישמור על יחס כבוד לבית המשפט, תוך שמירה על כבוד המקצוע.

עו"ד פישר הוא עבריין אתיקה ותיק גם בתחום התקשורת. פישר החל את הקריירה שלו דווקא כעיתונאי חוקר בעיתוני חדשות ומעריב, והתגלה כעיתונאי ערמומי, נעדר אתיקה וחסר מעצורים, שהמניע העיקרי בחייו הוא צבירת כסף ותהילה בכל מחיר. פישר נהג באופן סדרתי להפר את אמונם של אנשים שהסכימו לשוחח איתו שלא לפרסום ושלא לייחוס, סיכנו את עצמם ולא העלו על דעתם שהוא מוליך אותם שולל. אחד מהם היה קצין המשטרה המנוח ניצב משנה משה פרידמן, שהייתה לו בטן מלאה על המשטרה והוא רוקן אותה לתוך מכשיר ההקלטה הסמוי של פישר. כמה ימים אחרי שהראיון עם פרידמן פורסם בעיתון ללא הסכמתו, נפטר פרידמן מדום לב בצל הידיעה המכאיבה כי בשל הנזק שגרם לו פישר, אין לו מה לחפש יותר במשטרה.

לפח דומה שטמן להם פישר נפלו אחרים, בהם תא"ל (במיל.) עמוס גלבוע, קצין מודיעין בכיר לשעבר שפישר הערים עליו, משך אותו בלשונו והפך שיחה פרטית לראיון פומבי שהביא להדחתו מתפקיד מפקד גלי צה"ל. משום מה, לא טרחה מועצת העיתונות לקרוא את פישר לסדר ולהעניש אותו.

נחשים מסוכנים צריך להרוג כשהם קטנים. רונאל פישר חסר העכבות המוסריים הפך למרבה הצער לנחש ארסי מסוכן שהכיש מדי פעם. במהלך עבודתו במעריב, הפך פישר לאיש סודו של בעל העיתון דאז, עפר נמרודי. ביחד רקמו השניים שורה של קומבינות שבהן היו כרוכות עבירות אתיות רבות שביצעו במשותף הזרזיר והעורב, פישר ונמרודי.

במקביל לעבודתו בעיתון, הוא החל ללמוד משפטים ומאוחר יותר התמחה במשרדו של אחיו, עורך הדין גדעון פישר. כבר אז הערכתי שהוא יעתיק את דפוסי ההתנהגות הנלוזה שלו גם לשדה המשפטי ולצערי לא טעיתי.

בהדרגה קנה לעצמו רונאל פישר שם של פרקליט נטול מורא, הפועל בשיטות לא מקובלות ומצפצף לעתים על המוסכמות, ואף לא היסס להשתלח באנשי הפרקליטות ובכל מי שנקרה בדרכו. המאבק הנחוש בשחיתות, שבער אולי בעצמותיו של פישר כאשר היה עיתונאי חוקר, חדל מלבעור אצלו בהדרגה, עד כדי כך שכיום לא נותרו ממנו אפילו גחלים. פישר החל לבזות את המקצוע. לכן לא הופתעתי כאשר פישר ייצג את התאחדות הקבלנים בתביעה אחת והתמודד נגדה בתביעה אחרת, ולא הרמתי גבה כאשר יעץ ללקוחו לשעבר, השר עמיר פרץ, בעת שהלה כיהן כיו"ר מפלגת העבודה, שלא להעביר למשטרה קלפיות של חברי מפלגה שנחשדו כמזויפים ובכך סייע לכאורה לשיבוש מהלך החקירה.

לעומת זאת השתמש פישר במידע שצבר במהלך עבודתו העיתונאית על שורה של גופים ציבוריים, חברות כלכליות ואישים שונים. מידע זה סייע לו ופתח לו דלתות. היו כאלה שחששו שינצל את המידע שברשותו. פישר חצה בהדרגה את הקווים והחל לייצג אנשים שבהם טיפל או נמנע מלטפל בעבודתו העיתונאית, בבחינת "שלח לחמך על פני המים".

במקרים אחרים התלוננו נגד פישר לקוחות על עבירות אתיות שהוא ביצע במהלך טיפולו בעניינם. אחד מהם, זיו תמיר מגבעתיים, טען שפישר עשק אותו לכאורה בסכום של כ-200 אלף שקלים ומאז הוא מנהל נגדו מרדף מתוקשר. השם הטוב שמעולם לא היה לרונאל פישר הפך לשם רע.

פישר הכריז באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, כי אין לו כוונה לחזור לתקשורת, אבל היה זה מס שפתיים בלבד. לאמיתו של דבר, הוא ניסה להפוך את העיסוק בתקשורת כקרדום חפירה נוסף לאיסוף לקוחות.

בראיון אישי מעמיק שפורסם באחרונה בגלובס, חבש פישר מסכה וניסה להציג את עצמו כאיש מופת שוחר תרבות ומוזיקה, תוך הסתרת מעלליו הרבים שחלקם לא פורסמו ברבים עד היום.

במסגרת ניסיונותיו הבלתי נלאים לגייס לקוחות, התפאר בשעתו פישר באוזניו של שוקי משעול, חושף שחיתות ברשות המיסים, שיש לו קשרים אישיים בצמרת פרקליטות מחוז תל אביב והוא יכול לסגור תיקים פליליים. הקשר החברתי שלו הייתה פרקליטת מחוז תל אביב פלילי לשעבר, עו"ד רות דוד, שפרשה בינתיים מתפקידה והפכה לפרקליטה פרטית. לא הופתעתי אפוא כאשר עו"ד דוד ייצגה את עו"ד פישר בעת ההליך המשפטי בלשכת עורכי הדין.

צר היה לי להיווכח שגם אנשי האתיקה של לשכת עורכי הדין ניסו להתחמק מלדון בתלונה, כפי שהיה בעבר, כאשר תלונות שהוגשו נגד עו"ד פישר על מעשים חמורים ביותר, שחלקם עוררו חשד לביצוע מעשים פליליים, התפוגגו והתנדפו. עו"ד פישר מצדו, נקט בכל התרגילים האפשריים, חלקם מסריחים, כדי לחמוק מהעמדה לדין.

בין השאר טען הפרקליט שהוא התנצל בפני השופט וזה קיבל את התנצלותו. הלשכה נטתה לקבל את דבריו כעובדה ולברוח מהתיק, אבל השופט הכחיש זאת בכתב בתשובה לפניית אומ"ץ. גם כאשר נערך באיחור רב הדיון המשפטי בעקבות לחץ בלתי פוסק של אומ"ץ, נקט פישר בתחבולות שונות כדי לזרות חול בעיני השופטים שנעו בין רחמים לבין חששות מידו הארוכה. בסופו של דבר הרשיעו שופטי בית הדין המשמעתי של הלשכה השבוע את עו"ד פישר בלית ברירה בהעלבת השופט, אך לא גזרו עליו כלל עונש שלו היה ראוי מעל לכל ספק.

אומ"ץ לא מתכוונת להניח לעו"ד רונאל פישר. נמשיך למצות את ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת לשכת עורכי הדין ומחוצה לה. במקביל אנחנו בודקים מידע, שעל פיו הפעיל עו"ד פישר לחצים כבדים מאחורי הקלעים, כפי שהוא נהג תמיד במטרה להיחלץ מגזר דין חמור. דבר זה עלה בידו למגינת ליבנו גם בפרשה זו, אבל לא לעולם חוסן. יש בידינו כבר קצה חבל ובקרוב יהיה צפוי לפישר סיבוב נוסף.

לראשונה בחייו נתקל עו"ד פישר בגוף עיקש של מתנדבים שאינו נכנע ואינו ניתן לאיומים וסחיטה. במלוא הצניעות אומר, שאני עומד מולו אישית וחזיתית. פישר הפנים זאת מזמן והוא מבין שיש לו גם סיבות לחשוש.

3. יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת 
יושבי רשות השידור לשעבר מילאו בעבר את תפקידם בהתנדבות מלאה וראו בתפקידם שליחות ציבורית ולא מקור פרנסה. היו"ר הנוכחי, ד"ר אמיר גילת, שהיה בעברו עיתונאי במעריב ודובר אוניברסיטת חיפה, החליט שתפקיד זה מחייב לשאוב מדי חודש סכום של למעלה מ-40 אלף שקלים על-פי חישוב של סגן שר על חשבונם של משלמי האגרה.

המינוי היה ביוזמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, באישורה של רעייתו שרה. גילת הצליח להתחבב על בני הזוג המלכותי כאשר נלווה אליהם לנסיעה לחו"ל בתוקף תפקידו כיועץ תקשורת של נתניהו בתקופת כהונתו כשר האוצר. המינוי של גילת הפך לבעייתי מאחר שנשא אופי פוליטי מובהק, אך בסופו של דבר אושר.

למרות שתקופת כהונתו בת שלוש השנים של ד"ר גילת אמורה להסתיים בימים אלה, הוא עשה מאמצים להאריך אותה בחצי שנה נוספת תוך טשטוש העובדות לאשורן. לאומ"ץ לא נותרה ברירה אלא לפנות למבקר המדינה ולשר התקשורת, ולבקש מהם להסדיר את פרישתו של ד"ר גילת במועד הקבוע בחוק. בפנייה נאמר בין השאר:
"לתנועת אומ"ץ נודע כי יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת מתכוון להמשיך את תקופת כהונתו בתפקיד זה למרות שהקדנציה שלו מסתיימת בסוף חודש זה. (גילת התמנה לתפקידו באוגוסט 2010.)

ההסבר הדחוק שנותן גילת לכוונתו להמשיך בתפקידו חצי שנה נוספת היא שהוא מחשב את תקופת הכהונה מחודש מרץ 2010, מועד כינון מליאת רשות השידור.

אומ"ץ מבקשת את התערבותך לכיבוד כללי המנהל התקין ולהביא לסיום תפקידו לאלתר".

לשבחו של גילת ייאמר שהוא דואג גם לחברים שלו בתחום הפיננסי, עדות לכך הייתה יוזמתו למנות את דוד חיון, חברו ושותפו לעסקים לשעבר, במכרז משותף שהם הגישו לקבלת זיכיון לרדיו חיפה לתפקיד יו"ר ועדת הכספים של הרשות ויו"ר ועדת 250 אלף (ועדה לקבלת החלטות בעניין הוצאות כספיות גדולות). בדרך זו יש ליו"ר גילת ולחברו חיון שליטה מוחלטת על ענייניה הכספיים של הרשות, מה גם שחיון שותף גם בוועדה לענייני נדל"ן של הרשות העוסקת בכספי מימוש הנכסים.

וזה עוד לא הכל עדיין: מתברר שקיים חשש של ניצול התפקיד לרעה; יו"ר הרשות דואג שחיון ישתכר סכום נאות בכל חודש תמורת השתתפות בישיבות רבות שהשניים מזמנים. בדיקת אומ"ץ העלתה כי עבור השתתפות בכל אחת מהישיבות של הוועדות הללו ושל צוות היועצים של גילת, מקבל חיון סך של כ-700 שקלים ובנוסף לכך החזר הוצאות נסיעה. צעד זה נעשה בניגוד להנחיית הממונה על השכר במשרד האוצר. בחודש יוני שנה זו למשל, הסתכם שכרו של חיון ב-7,200 שקלים, כולל הוצאות.

בדיקת אומ"ץ העלתה עוד, כי חיון, בגיבוי לכאורה, של היו"ר, מנצל את מעמדו גם בתחום עיסוקיו הפרטיים. לא מכבר הוא פנה אל שניים מחברי מליאת הרשות (שמותיהם שמורים באומ"ץ) בבקשה שיסייעו לו בקשירת קשרים עם ראשי רשויות במגזר הערבי לצורך עסקיו הפרטיים. מעניין שלשניים יש חבר משותף, יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב, שנחשב לאחד מצדיקי הדור.

מסתבר שגילת הוא חסיד של כסף אבל לא של מינהל תקין. כך, למשל, גילת נוהג להפיץ לידיעת משתתפי הישיבות ברשות רק ריכוז החלטות שאינו משקף את כל מה שנאמר בישיבות המוקלטות. למרות זאת, לא נמנע גילת להעלות לסדר היום סעיפים של אישור הפרוטוקולים שלא הוצגו מעולם למשתתפים.

הדובדבן שבקצפת קשור למסמך פנימי חמור שנכתב על-ידי לינדה בר, דוברת רשות השידור, ליועצת המשפטית של הרשות, עו"ד חנה מצקביץ', שחשף התנהלות חמורה ביותר של יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת. הדוברת מציינת, בין היתר, כי יו"ר הרשות התערב באחרונה בצורה גלויה בקידום הפקה חיצונית לרשות, שהוקצב לה סכום של שבעה וחצי מיליון שקלים מעבר לתקציב ההפקות המקוריות בהן מחויבת הרשות על-פי חוק.

בניגוד למינהל התקין נכח יו"ר הרשות בישיבותיה של ועדת ההתקשרויות של הרשות על תקן של "משקיף", נטל חלק מעשי בדיונים והתערב לטובת גורמים חיצוניים שהשתתפו במכרז והוא חפץ ביקרם. אנו רואים בכך ניגוד אינטרסים ופגיעה לכאורה בטוהר המידות.

היועצת המשפטית של הרשות ניסתה להעניק ליו"ר גיבוי מסיבות מובנות ושללה אפשרות שהוא התערב בקידום ההפקה. אבל בעקבות פנייתה של אומ"ץ הפסיק גילת להשתתף בישיבות בנושא זה - וזה אומר הכל. 

לדף קודם  /  לראש הדף
 
חברים כותבים
הספדים לאריה אבנרי
מאמרים
דוח שבועי - מאת אריה אבנרי
ספרים
שלח לחבר הדפס מפת אתר
English שאלות קישורים
office@ometz.org.il פקס 03-5600469 טלפון 03-5605588 לבונטין 12, ת.ד. 191 תל אביב מיקוד 61001
אפשר להפיץ דף זה באמצעות דואר אלקטרוני, לשמור במחשב האישי, להוריד משרת אינטרנט ולהציגו בפני קהל. כל זאת מבלי לשנות או לפגוע במבנה הדף. על דף זה חלים חוקי זכויות יוצרים. אין לערוך אותו ו/או לעשות בו כל שימוש שלא למטרות שלשמן נועד.
עורכת האתר: רות כהן, דוברת תנועת אומ"ץ.
© כל הזכויות שמורות לתנועת אומ"ץ.