הערת אזהרה
מושחת מעל החוק
01/05/2015

רק אדם אחד יצא יבש מפרשת סימנס למרות שהוא החשוד העיקרי בקבלת שוחד בסך מיליוני דולרים והוא האיש שדחף לרכישת הטורבינות של סימנס  זהו אלי לנדאו יו"ר דירקטוריון חברת החשמל בעל קופת שרצים עוד מתקופת כהונתו בתפקידים הציבוריים הנוספים, בהם: ראש עיריית הרצליה, יו"ר דירקטוריון שק"ם ועוזרו של שר החקלאות לשעבר אריאל שרון

                                                             ▪  ▪  ▪
 
בתקופה האחרונה נתונה שורה של אנשי ציבור שהורשעו בדין, בהם: אהוד אולמרט, צבי בר, שלומי לחיאני, והרב יאשיהו פינטו בסכנה של מאסר בכלא. בתור לכלא עומדים כמה שרים וסגני שרים לשעבר מישראל ביתנו וכנראה ממפלגות נוספות, אנשי עסקים ידועים, עורכי דין ועובדי ציבור ידועים.

פרשת סימנס

גם מקבלי השוחד מחברת סימנס הגרמנית שהקציבה 20 מיליון דולר לצורך קידום מכירת טורבינות לחברת החשמל וקרונות לרכבת ישראל יתנו את הדין במוקדם או במאוחר. רק אדם מושחת אחד יצא יבש מפרשת סימנס, למרות שהוא החשוד העיקרי בפרשה והוא האיש שדחף לרכישת הטורבינות של סימנס.

זהו אלי לנדאו יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, בעל קופת שרצים עוד מתקופת כהונתו בתפקידים הציבוריים הנוספים שבהם כיהן כראש עיריית הרצליה, יו"ר דירקטוריון שק"ם ועוזרו של שר החקלאות לשעבר אריאל שרון שעליהם נעמוד בהמשך.

הסגרתו של השופט בדימוס דן כהן מפרו לישראל, בעיצומו של מו"מ מתקדם שניהלו פרקליטיו עם הפרקליטות, שמה לכאורה קץ למסע הבריחה שלו מהארץ שאירע לפני שמונה שנים.

אומ"ץ העבירה בשנים האחרונות לרשות לניירות ערך חומרים מחשידים על מעורבותו של לנדאו ואף הגישה עתירות לבג"ץ שיחייבו את חקירתו, אך ללא הועיל.

על-פי אחד הגרסות, לנדאו לא נחקר ולא נעצר יחד עם בכירים אחרים בחברת החשמל שחשודים בקבלת שוחד בפרשת סימנס בגלל התדרדרות במצבו הבריאותי. על-פי גרסה אחרת שהגיעה ממקור ברשות לניירות ערך, לא הצליחו חוקרי הרשות לאתר כספים אסורים בחשבונותיו של לנדאו.

הגרסה הראשונה אינה מדויקת. לנדאו עבר אומנם כמה אירועים רפואיים בעבר אבל הוא כשיר בהחלט להיחקר בין ביקור אחד בימה של הרצליה למשנהו. הגרסה השנייה הינה בדיחה לא מוצלחת שכן לנדאו מצא בשנים האחרונות דרכים עקלקלות כדי להלבין כספים רבים שזרמו לכיסו מכיוונים שונים. בתחום זה חוקרי רשות ניירות ערך שלא התאמצו יתר על המידה לגבי לנדאו אינם עולים על אלה של משטרת ישראל שלא הצטיינו בתפקידם.

העובדות מדברות בעד עצמן:

בשנתיים האחרונות בדקו אנשי מודיעין בכירים של משטרת ישראל מידע שהגיע אליהם מאומ"ץ בדבר עסקה שבוצעה, לאחר שנודע שבניו של אלי לנדאו נכנסו כשותפים במדיקל סנטר של הרצליה בהשקעה של מעל ל-60 מיליון שקלים.

על-פי החשד שבדקה המשטרה, כספים שהתקבלו ממקורות שונים שימשו להשקעות בלונדון על-שמו של אחד מבניו של לנדאו. ההשקעה במדיקל סנטר נעשתה בשלב הראשון באמצעות איש עסקים ישראלי ידוע הקשור עם משפחת לנדאו. רק בשלב השני הפכו בניו של לנדאו שותפים בפרויקט הרפואי המשגשג. אנשי המודיעין של המשטרה הרימו את הידיים מוקדם מבלי ששאלו שאלה הרת-גורל: מאין בא הכסף לרכישת הפרויקט היקר?

סקירת הקריירה המסואבת של לנדאו הייתה יכולה לספק להם תשובות מאלפות שאי-אפשר להתעלם מהן.

בפרשת סימנס מצבו של לנדאו מסובך יותר. שכן, לנדאו היה מעורב מאוד יחד עם דן כהן ששימש כיושב-ראש ועדת המכרזים של החברה ברכישות טורבינות מסימנס בעלות של 100 מיליון אירו כל אחת, ולחץ בשעתו על חברי הדירקטוריון לחתום על הסכם נוסף עם סימנס לרכישת טורבינות ללא מכרז בנסיבות מחשידות.

הנימוקים שהביא לנדאו לרכישות מסימנס בלא מכרז היו, כפי שהוצגו לדירקטוריון: "דחיפות למניעת נזק של ממש", הצגת העסקה כהזדמנות עסקית ויתרונות הגלומים ברכישת יחידה נוספת הזהה ליחידות הקודמות.

אחרי שהחלה החקירה הסתלק כהן מהארץ והתמקם בפרו באחת הארצות שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל. לא בכדי העביר לנדאו מסרים אגרסיביים לכהן בעת שהותו הממושכת בפרו לבל יחתום על עסקת טיעון והציע לו שלא לחזור ארצה. כאשר הגיע מידע בדוק בעניין זה לאומ"ץ שאלנו על-כך את כהן. הוא לא אישר ולא הכחיש ושמר על זכות השתיקה. לנדאו הגברתן חסר המעצורים הוא מסוג אלה שיודעים לא רק לאיים אלא גם לבצע באמצעות אחרים.

על-פי החשד שילמה סימנס, כאמור, שוחד בהיקף של 20 מיליון דולר בעסקיה בישראל. כהן קיבל חלק קטן מסכום זה. השאלה שעליה טרם ניתנה עד כה תשובה היא: מי הם אלה שקיבלו את מירב כספי השוחד בסך 16 מיליון דולר.

אחד מחבריו של כהן, החוקר הפרטי מאיר פלבסקי, אמר בשעתו בראיון עיתונאי: "אהרונסון הוא פושע שהודה בביצוע מעשים שמגישים עליהם כתב אישום. החליט מי שהחליט שהוא יהיה עד מדינה וייצא בלי עונש מהעניין הזה. הוא חייב עדיין הסבר אם שילם שוחד של 20 מיליון דולר ולמי. הוא מסר את גרסתו רק לגבי כהן, אך מה עם שאר המשוחדים לכאורה? הציבור רשאי לדעת לאן הלך הכסף".

אחרי שהחקירה של הרשות נתקעה ללא קשר לבריחתו של כהן לפרו החלטנו לנהל מערכה משפטית מסועפת בכוונה לחשוף את שמותיהם של מקבלי השוחד ולמצות אתם את הדין. חבר הצוות המשפטי של אומ"ץ עורך הדין יצחק מינא הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לקבל צו על תנאי שיורה לגופי אכיפת החוק ורשות ניירות ערך בראשם להבהיר לבית המשפט מדוע לא מסתיימת חקירה בפרשה זו שהחלה לפני שנים.

עורך הדין מינא טען בעתירה שמשטרת ישראל הודיעה לאומ"ץ כי תחום החקירה בפרשת השוחד בחברת החשמל מצוי באחריותה הבלעדית של רשות ניירות ערך. לטענת עורך הדין מינא, חוקרי רשות ניירות ערך לא הצליחו לפענח את שמותיהם של החשודים, לא ניגבו עדויות, לא נעשו הצלבות, לא נאסף מידע מודיעיני מוסמך מה גם שתהליך תשלום השוחד של סימנס, בחברה נמשך גם אחרי פרישתו של כהן מתפקידו בדירקטוריון החברה.

בג"ץ דחה אומנם את העתירה אך ציין מפורשות במסגרת פסק הדין כי על המשיבים, וביניהם רשות ניירות ערך, לתת משקל לטענת העותרת בדבר מועד ההתיישנות שהולך וקרב לצורך קבלת ההחלטה הסופית בדבר נקיטת צעדים דחופים נגד החשודים בקבלת ו/או נתינת שוחד בפרשה זו.

בעקבות החלטת בג"ץ פנתה אומ"ץ אל פרקליט המדינה לשעבר משה לדור והעבירה אליו ממצאים חדשים בפרשת סימנס המצביעים על התנהלות בעייתית של הפרקליטות ועל חקירה צולעת של הרשות לניירות הערך שטייחו לכאורה את החקירה ונמנעו מלהעמיד לדין אישים בכירים בחברת החשמל והרכבת שנהנים עד היום מכספי שוחד בסך של 16 מיליון דולר.

שאלנו את לדור מדוע, למרות החקירה המקיפה, שילם רק כהן בראשו בעוד שאישים אחרים יצאו פטורים בלא כלום. התשובה שקיבלנו מפרקליט המדינה לשעבר הייתה עמומה. לדבריו, לא כל הפרטים שצוינו במכתבנו היו מדויקים, אך בגלל תהליך ההסגרה של כהן המצוי בעיצומו לא ניתן לחשוף את כל העובדות.

היועץ המשפטי הראשי של אומ"ץ, עורך הדין בועז ארד, לא הסתפק בכך ושיגר בשעתו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו שאל בין היתר: "אומ"ץ מבקשת לדעת כיצד זה שבפרשת שוחד מן החמורות בתולדות מדינת ישראל לא ננקטו הליכים פליליים נגד מנהלי תאגיד סימנס בחו"ל בקשר למעורבותם בפרשת השוחד.

"התנהלותן של מערכות אכיפת החוק שאתה עומד בראשן בכל הקשור לתאגיד סימנס ומנהליו מעוררות תהיות שמחייבות הסבר לציבור".

גם וינשטיין לא סיפק את הסחורה ונמנע מלומר דברים מפורשים.

דרכו של לנדאו להיות האיש המרכזי ברשימת החשודים בפרשת סימנס הייתה מרופדת בשורה של פרשות שחיתות שמהן הוא נחלץ בעור שיניו.

תחילת הקריירה המושחתת של לנדאו  

הקריירה המושחתת של לנדאו שהחלה כבר כאשר היה כתב צבאי במעריב שהיה מחובר לשרון ולאינטרסים הצבאיים שלו. לנדאו נאלץ לפרוש מהעיתון בבושת פנים אחרי שהואשם בשימוש של רכב שהיה בבעלות העיתון לצורך ביצוע גניבה, הועמד לדין וזוכה בפסק דין שנוי במחלוקת שהשחיר את פניו.

כשהתמנה שרון כשר הביטחון, מינה את לנדאו כיו"ר דירקטוריון שק"ם, והוא מצא דרך כיצד להפוך את התפקיד קרדום לחפור בו. כאשר כיהן שרון כעבור שנים כשר החקלאות התמנה לנדאו לעוזרו. הוא היה בצלמו ובדמותו של שרון ברמת המוסר האפסית של שניהם.
בדומה לשרון, לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במנהל מקרקעי ישראל ובאפשרויות להתעשר באמצעות צבירת נכסים וקבלת שלמונים. במקביל לפעילותו במשרד, החל לנדאו בידיעת שרון לדאוג לעצמו ולחברו הטוב, איל ההון מוטי זיסר, גם הוא אדם בעל רמה מוסרית ירודה שלא היה קשה לגייס אותו כשותף פעיל לדבר עבירה.

הפקיד הממשלתי לנדאו ואיש העסקים המתחיל זיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קלייה, במטרה להפכה לאזור תיירותי, והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק אחרי שלנדאו נבחר כראש עיריית הרצליה. לא היה אז מי שיטפל בשני הנחשים הקטנים בעלי הארס המושחת, וכך הם גדלו והפכו להיות נחשים מושחתים גדולים.

מיד אחרי שלנדאו נבחר כראש עיריית הרצליה הוא העניק היתר בלתי מוגבל לחבריו, האחים סמי ויולי עופר, לחגוג בתחומי הרצליה. לנדאו אפשר להם, בנסיבות תמוהות ומחשידות, להקים כמה פרויקטים בעיר, כגון בניין מרכזים, הקאנטרי קלאב ועוד ועוד, וגם רתם אותם כשותפים בפרויקט המושחת של המרינה שהוקמה בעיר.

ואמנם, גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו, שתפר למענו על-פי החשד מכרז יקר-ערך להקמת המרינה של הרצליה, אחד הפרויקטים המושחתים בתולדות המדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות כביכול, אבל למעשה גם לצורך הקמת מרכז מסחרי ובנייני נופש.

חברי ועדת בניין הערים המקומית בהרצליה שאישרו את הפרויקט, נמנו על חבריו הקרובים של אולמרט או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון. אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי ראובן אדלר, חברם הקרוב של שרון ולנדאו.

בפורום החווה של שרון לא היו ארוחות חינם ולפעמים גם לא מתן וקבלה בסתר. משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעיריית הרצליה, כמובן ללא כל קשר, בתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה.

בוועדת בניין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים דאז, אריה דרעי, מושחת בעל קבלות. לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת, טען לחפותו של דרעי ומי יודע, אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו.

זאת ועוד: לנדאו דאג בשעתו לאשר לאיל ההון היהודי אוסטרי מרטין שלאף להקים חווילת ענק על צוק סלע בהרצליה ואנס לשם כך את חוקי התכנון והבנייה. לנדאו לא עשה זאת לשם שמים אלא למען הכיס הפרטי. שלאף תרם במרוצת השנים להשחתתם של שורת אישים ישראלים. לנדאו היה הראשון ברשימה. הבא אחריו בתור היה הפטרון שלו אריאל שרון.

אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצליה, נפתחה חקירת משטרה ובסופו של דבר הועמדו לנדאו, זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמיים שהתביישו נוכח המונח המשפטי הפורמלי "היעדר ראיות" בכל מקרה של זיכוי מלא או חלקי.

למען האמת, לא הופתעתי הן בשל הופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות והן בגלל הגישה הסלחנית של בית המשפט. בשעתו לא עמדתי דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה ייקוב הדין והרבו בזיכויים עם או בלי ספק, ובכך אפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפליים בכירים מסוגו של אלי לנדאו להמשיך במעלליהם.

ואמנם, אחרי שלנדאו התעשר במהלך שירותו בהרצליה, אימץ אותו שרון מחדש ומינה אותו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ובכך פתח בפניו אופציות חדשות לביצועים שונים, רובם סמויים. המשטרה חקרה בשעתו את לנדאו בחשד שהעביר בדרך לא חוקית לאחים עופר תמורת קבלת טובת הנאה את הובלת הפחם עבור חברת החשמל. חרף המלצת המשטרה להעמיד לדין את לנדאו בפרשה זו, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בהיעדר ראיות. אומ"ץ הגישה על כך ערר למחלקת הערר במשרד המשפטים שנדחה.

מאוחר יותר התבררה לנו עובדה מדהימה: בתיקי הערר שמוגשים למחלקה על החלטות שקיבלו פרקליטים בכירים מטפלים מתמחים. נושא בעייתי זה נבדק ע"י נציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת בדימוס הילה גרסטל.

גם זכייתו של איל ההון יוסי מימן, בעליה של חברת מרחב וחברו הטוב של לנדאו, שזכו באספקת ייבוא גז לחברה, נחקרה על-ידי גורמי אכיפת החוק ועלתה על השרטון. למרבה ההפתעה התברר שגם צילום משותף של מימן, שרון ולנדאו ביאכטה של מימן העוגנת כמובן בהרצליה, שגרם להרמת גבות, לא הדליק נורה אדומה אצל חוקרי המשטרה.

המשטרה ערכה חקירה רשלנית בפרשה זו ולא מצאה הקשר להדחתו המוקדמת של שר האנרגיה דאז, יוסי פריצקי, בפעילות משותפת של מימן ולנדאו אחרי שהוא התנגד לעסקה.

העמקת החקירה הייתה מביאה לגילוי קשר נוסף בין מימן, לנדאו ושרון. צר היה לי שהיה קיים אז חשד שראש המוסד לשעבר שבתי שביט שימש באותה עת כמנכ"ל חברת "מרחב" שבבעלות מימן היה בתמונה אבל הוא נוקה.

פרשת עסקת הגז עם מצרים
  
האירועים המסעירים שאירעו במצרים ופיצוץ צינור הגז לישראל חשפו מחדש את עסקת הגז שנחתמה עם מצרים בתקופת כהונתו של שרון כראש הממשלה, ושל איש אמונו המושחת אלי לנדאו, ששימש אז יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, צרכנית הראשית של הגז המצרי.

בעבר פנתה אומ"ץ למבקר המדינה לשעבר השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בדרישה לבדוק אספקטים שונים של עסקת הגז, אך למרבה הצער בקשתנו נדחתה.

בפעם זו פנינו אל היועץ המשפטי לממשלה וינשטין: "בעקבות פתיחת החקירה במצרים בחשד שאישים בכירים בהם הנשיא לשעבר חוסני מובארק ושר האנרגיה המצרי לשעבר סאמח פהמי חשודים בקבלת שוחד במסגרת עסקת אספקת גז טבעי מצרי לישראל, פונה אליך תנועת אומ"ץ בבקשה שתורה למשטרה לערוך בארץ חקירה מקבילה במטרה לבדוק אם אומנם הוענקו טובות הנאה לגורמים ישראלים. אם יתברר במהלך החקירות המקבילות כי אומנם שולם שוחד לאישי צמרת בעבר בשלטון המצרי, מן הראוי לברר את שמות המעורבים ולהחליט אם יש מקום לנקוט בהליכים פליליים ים נגדם".

גם מלשכתו של היועץ הרופס לא באה הישועה.

בפרשות השחיתות של העבר לא עלה בידי אומ"ץ להביא את לנדאו למקומו הטבעי מאחורי סורג ובריח. בפרשת "סימנס" הפתוחה אומ"ץ לא תחדל עד שימוצה הדין עם לנדאו והוא לא יהיה יותר מעל החוק. 


לדף קודם  /  לראש הדף
 
חברים כותבים
הספדים לאריה אבנרי
מאמרים
דוח שבועי - מאת אריה אבנרי
ספרים
שלח לחבר הדפס מפת אתר
English שאלות קישורים
office@ometz.org.il פקס 03-5600469 טלפון 03-5605588 לבונטין 12, ת.ד. 191 תל אביב מיקוד 61001
אפשר להפיץ דף זה באמצעות דואר אלקטרוני, לשמור במחשב האישי, להוריד משרת אינטרנט ולהציגו בפני קהל. כל זאת מבלי לשנות או לפגוע במבנה הדף. על דף זה חלים חוקי זכויות יוצרים. אין לערוך אותו ו/או לעשות בו כל שימוש שלא למטרות שלשמן נועד.
עורכת האתר: רות כהן, דוברת תנועת אומ"ץ.
© כל הזכויות שמורות לתנועת אומ"ץ.