תנועת אומ"ץ - נ.צ. לדמוקרטיה - מאמרים אקטואליים
משפט פומבי - האם יש לאסור פרסום שמות חשודים
ברוך מאירי - 01/03/2008

בעד ונגד :
 
פרסום שמות חשודים
 ב. בן-יהודה
    
עו"ד אביגדור פלדמן :
חקירות יתקיימו באפלה
    
  הקלישאה אומרת: "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". זו בדיוק הדרך שאנו הולכים בה. אין ספק, שפרסום שמות של חשודים ושל אזרחים שהוגש נגדם כתב אישום, גורם נזק לאדם.
אתן דוגמה: לפני מספר ימים הגיע למשרדי קליינט ובידו קטע עיתון. בפנים חוורות הוא מספר לי, שבנו בן ה-15 התעורר הבוקר ומהר לקחת מפתח הבית את העיתון, עליו הוא חתום. הבן נדהם לראות את תמונת אביו, מככבת בעמודים הראשונים, מצורפת לידיעה נרחבת על כתב אישום, שהוגש נגד אביו בעבירה חמורה.
האב, כדי לסבר את האוזן, לא קיבל הודעה על הגשת כתב אישום נגדו; הוא לא היה עצור והידיעה בעיתון נפלה עליו בהפתעה גמורה.
אין ספק, זהו מקרה לא רצוי. אבל הצעת החוק המוצעת מוליכה את המטוטלת הרחק הרחק אל הצד האחר. כי מה היא אומרת לנו בעצם: חקירות יתקיימו באפלה. איש לא ידע על קיומן. האיש יביט על דירת שכנו ויראה את ערמת העיתונים ליד פתח ביתו, ולא ידע שבעצם השכן נעצר.
החוק אומר לנו בצורה מפורשת: קודם כל איסור פרסום. קודם כל בואו נחשיך. איש לא ידע על החקירות המתנהלות בזירה המרכזית של חיינו הציבוריים. איש לא ידע על חקירות המתנהלות נגד אנס סדרתי, או פדופילים שמפניהם צריך להיזהר. בא המחוקק ואומר לנו בפשטות: אתם, כלומר הציבור, תגששו בחשיכה כדי לדעת מה קורה בארץ שאתם חיים בה.
איש אינו יבקש להתיר את הפרסום החקירה כדי לדעת. מפני שהחוק אומר, עד שלא תהיה פנייה לבית המשפט, בבקשה להתיר את הפרסום; או עד שהמשטרה לא תבקש להתיר את הפרסום, במטרה להגיע לעדים נוספים כנגד מבצעי העבירות החמורות, לא יהיה עניין ציבורי בהתרת שמו של החשוד. והשאלות הן, כמובן, מי יקבע את עניין הציבורי שיחייב את הפרסום? מי יבוא לבית המשפט, עם הפנס ביד, ויאמר: יש עניין ציבורי. כבוד השופט תדליק את האור. אנחנו רוצים לראות.
ושאלה נוספת: מה יעשו בינתיים העיתונאים? הם יוסיפו להקשיב ולקבל שדרים מוכתבים על-ידי המשטרה. או ימתינו, יומם ולילה, ליד משרדי היחידה לחקירת הונאה, או ליד כל יחידה משטרתית אחרת, במטרה לאתר תנועות חשודות, או תכונה בלתי רגילה. אז ירוצו העיתונאים לבית המשפט ויגישו בקשה להתיר פרסום, בנימוק שיש כאן עניין ציבורי המחייב את הפרסום? הרי הם, העיתונאים, בכלל לא ידעו מה קורה ועל מה עליהם להגיש בקשה להתרת הפרסום.
אני בהחלט מסכים: כיום יש הרבה רוע במצב הקיים. יש רע בעובדה שהמשטרה עוצרת כיום הרבה יותר מן הראוי . יש רע בכך שהמשטרה עושה מסיבות עיתונאים בטרם עת. בעצם, לא מסיבת עיתונאים אלא מסיבה לציון פשע שטרם בא לפתרונו.
אלה, אני מסכים, הם דברים חמורים. אבל, לדעתי, אין לטפל בהם בדרך של החשכת הזירה הציבורית, שבה מתנהלים חיינו בארץ הזאת.
בתום השמעת העדים והמשפט הציבורי, סיכם עו"ד פלדמן:
  אין ספק שהתמונה שנפרשה במהלך המשפט הציבורי רחוקה מלהשביע רצון. רוב העדים היפנו, במהלך המשפט, אצבע מאשימה כנגד המשטרה: "המשטרה רודפת פרסום", "המשטרה מזמינה עיתונאים בטרם עת", "המשטרה שואפת לשבח עצמה בתקשורת". אכן הניסיון מלמד, שככל שהמשטרה מתוסכלת –כך גובר בקרבה הרצון להביא לזירת הפשע עיתונאים.
ובכל זאת השאלה היא: האם החוק הזה, שלטעמי הוא חוק אנארוכסטי ודרקוני, שאין לו שום קשר עם החיים בעולם בו אנו חיים עכשיו, אכן דרוש לנו? מי שסבור שהחוק החדש יתקן את המצב –טועה בגדול. החוק המוצע לא יתקן את המצב. מפני שהחוק אוסר על פרסום שמות חשודים, אבל החוק לא יעצור גלים של רכילות; של שמועות מפה לאוזן; פרסום באתרי אינטרנט עלומים שקשה לאתרם וקשה להעמיד את המפרסמים בו לדין.
החוק המוצע יוצר, למעשה, מצב שבו איסור הפרסום הופך להיות דינמוננטי באחד הזירות המרכזיות של חיינו. אמת, כיום השופטים בישראל "קמצנים" במתן איסור פרסום חשודים. זאת מאחר והחוק עומד לצידם. אבל מחר, כאשר החוק ישתנה, הדברים ישתנו. אתה, עיתונאי או כל אזרח אחר, צריך להוכיח בבית משפט שאכן יש לכך עניין ציבורי בהתרת פרסום שמו של החשוד. ואז מה עלול לקרות? עיתונאים יהפכו לעורכי דין, שיבלו ימים בבתי משפט. שופטים, העמוסים לעייפה בתיקים רבים, יעסקו בכך.
תאמינו לי, יש לי ניסיון רב בנושא: ימים רבים אני מבלה בבתי משפט צבאיים ואזרחיים, כדי שהמשפט שמתנהל נגד מרשי –החשוד בעבירות, לכאורה, ביטחוניות- יתנהל בדלתיים פתוחות. אני יכול לומר, בביטחון, שאין שום קשר בין הדברים שנאמרים בדלתיים סגורות ולביטחון. אבל השופטים מסרבים להיענות לבקשה לפתוח את הדיון לציבור.
כך יהיה גם המצב, אם חלילה הכנסת תקבל את החוק המוצע. ברגע שהחוק יזיז מפרסום לאי פרסום, בתי המשפט יעצרו את הפרסום שוב ושוב. איסור פרסום שנכנס בדלת צדדית, הופך להיות למציאות חיים. להוויה של מחשך. לכו וחשבו, כמה שימושים לרעה יהיה ניתן לעשות בחוק המוצע: חקירות מעצרים –מוצדקים או לא מוצדקים- הכול הרחק מעיני הציבור.
החוק הזה הוא רע. אל תאשר אותו. אל תתנו לו להיות בר תוקף.
 
-----------------------------------------------------------------
דברים שנשא עו"ד אביגדור פלדמן, מבכירי עורכי הדין בישראל, כתובע במשפט הציבורי בשאלה: האם יש לאסור פרסום חשודים?

עו"ד יעל גרוסמן :
עצם הפרסום – הוא העונש
    
  הצעת החוק לא תגרום לכך שחקירות ומעצרים יתבצעו בחשיכה. קל מאוד יהיה לעיתונאים לפנות לבית המשפט ולבקש התרת פרסום. להערכתי, מדובר בדיון שיימשך שעה-שעתיים. פשוט לגשת לבית המשפט ולבקש.
מניסיוני כעורכת דין, המופיעה בבתי משפט, אני יכולה לומר שהשופטים –עד היום- לא הכזיבו. מדי פעם פונה אלי לקוח ומבקש ממני לפנות לבית משפט ולבקש איסור פרסום. אני רוצה לומר לכם שעד היום זכיתי להצלחה מועטה ביותר. לכן, אתם יכולים להיות לגמרי רגועים: השופטים בישראל מאוד קמצנים במתן איסור פרסום ומאוד זהירים. הם, בהחלט, שוקלים במלוא הרצינות את שאלת זכות הציבור לדעת, וכן את החשיבות הרבה בפרסום בכלי התקשורת.
לכן, הטענה כביכול של "חקירות בחשיכה", היא טענה שאני פשוט לא מבינה על מה היא מבוססת. סך הכול הצעת החוק מדברת על דחייה בפרסום.
עד מתי?
או שעד שיש מספיק ראיות, לכאורה, או עד להגשת כתב אישום. ומה צודק יותר מלהמתין לסיטואציה, שבה התביעה –או הפרקליטות- משתכנעים שיש בסיס מספיק להגשת כתב האישום. או שלפני כן, ישתכנע בית המשפט שאכן יש עניין ציבורי ויורה לפרסם. למה לא לסמוך על בית המשפט, שיבחן את העניין ויחליט? מה החשש? שהשופטים יחליטו, באופן סיטוני, שלא לפרסם?
הנטייה של השופטים כיום, כפי שציינתי, היא הפוכה.
כולנו צריכים לדעת: עצם הפרסום בעיתון של אדם החשוד בעבירה, היא כבר העונש. לאחר מכן, כאשר במידה ומתקיים משפט, הרי ברוב המקרים ההשפלה של הנאשם והפגיעה הקשה בו –כבר נגרמו. והם כבדים וקשים.
בתום הדיון המשפטי והשמעת העדים, סיכמה עו"ד גרוסמן:
  מה שאנחנו מבקשים הוא מתן הזדמנות הוגנת לשני הצדדים: לחשוד לבקש מבית המשפט, שלא לפרסם את שמו, ולעיתונאי –או כול אדם אחר- לשכנע את בית המשפט שכן להתיר את הפרסום. אנחנו, כידוע, סומכים על בית המשפט בעניינים החשובים לנו ביותר. לכן, כל מה שאני מבקשת הוא שנסמוך על בית המשפט גם בשאלה: האם כן, או לא, לפרסם את שמו של החשוד; האם יש עניין ציבורי, שמצדיק את הפגיעה הוודאית שתגרם לחשוד –אם אכן שמו יפורסם.
המצב הנוכחי הוא רע. חשודים, למרות שיש להם כיום הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לאיסור שמם, הם לא מצליחים –ברוב המכריע של המקרים- להיענות לבקשתם. על אף העובדה, לעניות דעתי, היו מאוד מוצדקים להיענות לבקשתם. מתוך ניסיון, אני חוזרת ומדגישה, שהיו מעט מאוד מקרים שחשודים הצליחו לקבל מבית המשפט צו האוסר פרסום שמם.
במהלך הדיון הערב נשמעו הטענות והחששות, שמא העיתונאים לא ידעו שקיימות חקירות, ואם הן אכן מתקיימות –הרי הן מתבצעות במחשכים. נו, באמת, הרי אותם מקורות מידע, שעומדים כיום לרשות העיתונאים, יוסיפו לעמוד גם בעתיד, כאשר חוק איסור פרסום שמות חשודים יכנס לתוקף. הם, העיתונאים, יהיו מחוברים לעטיניהם של כול המדליפים ולאלה שיש להם אינטרס להדליף: במשטרה, בסנגוריה ובתביעה. פרט לכך, הרי הפרוטוקולים של בתי המשפט יוסיפו לעמוד לרשות אנשי התקשורת. במלים פשוטות במקורות המידע דבר לא ישתנה. מקורות המידע לא יהיו מוגבלים.
ומה בכל זאת ישתנה?
ישתנה הזמן שצריך לקחת בעצם הפנייה לבית המשפט ולבקש היתר פרסום. נבואת הזעם, לפיה שהשופטים בישראל יעסקו רק בדיונים סביב שאלה זו, אני סבורה שאין לה על מה להתבסס. יש להניח שיהיו הלכות משפט בנושאים הללו, שיקלו ויחישו את הדיונים.
כיום, לצערי הרב, משפטים רבים מתנהלים ומסתיימים בכלי התקשורת, עוד בטרם החלה בהם חקירה רצינית. הפרסומים בכלי התקשורת מזהמים את כול ההליך המשפטי. השופט היושב בדין שומע, אם הוא רוצה או לא רוצה, על העדים העומדים שעומדים להופיע בפניו; על העצורים שבעניינם הוא עומד לדון; קוראים בעיתונים מה עד זה אמר, או עומד לומר בבית המשפט. החוקרים והתובעים כבר יודעים שעניין מסוים כבר קיבל צבע מסוים בפרסומים, ולכן הם חייבים ללכת עם הצבע הזה.
במהלך הדיון הועלתה הטענה, שהחוק המוצע יפגע בעבודת התחקירים של העיתונאים. ראשית אני רוצה לציין, שאנשי התקשורת בארץ עושים –במרבית המקרים- עבודה טובה מאוד בכל הקשור לתחקירים. אני לא רואה בעיה כול שהיא בנושא: העיתונאי-החוקר יעשה את מלאכתו. בסיומה הוא יצטרך ללכת למשטרה ולומר שיש לו חומר. המשטרה תתחיל לחקור, ואז יוכל העיתונאי לפנות לבית המשפט ולבקש היתר פרסום שמם של החשודים.
אני רק חושבת שהתהליך הזה –עם כול הסרבול שבו- יהפוך אותנו לחברה הרבה הרבה יותר טובה. כאן המקום לצטט מדבריו של נשיא בית משפט העליון, בדימוס, שכתב באחד מפסקי הדין שלו: "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם מהחיים עצמם. הם יקרים לו, לרוב, מכל נכס אחר".
 
-----------------------------------------------------------------
דברים שנשאה עו"ד יעל גרוסמן, המשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, במשפט הציבורי בשאלה: האם יש לאסור פרסום שמות חשודים.
 
 

לדף קודם  /  לראש הדף
 
נ.צ. לדמוקרטיה
מאמרים אקטואליים
מושגים בדמוקרטיה
ארכיון מאמרים
שלח לחבר הדפס מפת אתר
English שאלות קישורים
office@ometz.org.il פקס 03-5600469 טלפון 03-5605588 דרך בגין 44, תל-אביב, מיקוד 6618360
אפשר להפיץ דף זה באמצעות דואר אלקטרוני, לשמור במחשב האישי, להוריד משרת אינטרנט ולהציגו בפני קהל. כל זאת מבלי לשנות או לפגוע במבנה הדף. על דף זה חלים חוקי זכויות יוצרים. אין לערוך אותו ו/או לעשות בו כל שימוש שלא למטרות שלשמן נועד.
עורכת האתר: מיכל אדר, דוברת תנועת אומ"ץ.
© כל הזכויות שמורות לתנועת אומ"ץ.