|
|
דמוקרטיה בראי בעיתונות
דניאל בן סימון * - 01/10/2007
דמוקרטיה או מנהל תקין ?
זה כמה שנים משרד הפנים שם עין על "הילדים הרעים" של השלטון המקומי. במקרה או שלא, הם מתרכזים לרוב בישובים ערביים ובעירות פיתוח יהודיות. בדילמה בין כיבוד הדמוקרטיה המקומית ובין מינהל תקין, ביכר משרד הפנים להכפיף את הדמוקרטיה למינהל התקין. זו הסיבה שהישובים שסרחו מוצאים עצמם עולים על המוקד ומאבדים את השלטון הדמוקרטי לטובתו של פקיד ממונה מטעם המדינה.
גם שוחרי דמוקרטיה אדוקים לא יכולים להקל ראש באנדרלמוסיה הכרונית שבה מתנהלים יישובים מסוימים בישראל. ככל שהישוב קטן ועני יותר, כך משתוללים בתוכו היצורים הפוליטיים. בהיות המועצה המקומית המעסיק הגדול ביותר בישוב, נלחמים בו המועמדים לראשותה ותומכיהם עד כלות. כמו זה היה מאבק לחיים ולמוות.
על רקע זה, ראש הרשות הנבחר מוצא עצמו כבר ביומו הראשון נאלץ לתגמל את הסייענים שהביאו לבחירתו. אחרי שגייס למנגנון העירייה המנופח זה מכבר עוד עשרות בעלי תפקידים מיותרים, הוא מתפנה לבצר את מעמדו ויוקרתו. באופקים דאג ראש המועצה יאיר חזן מהליכוד לבנות ליד לשכתו חדר מלתחה, חדר עם ג'קוזי ולשכה מהודרת שהזכירה סוויטה נשיאותית. בעיר נלחשו שמועות כאילו העבודות עלו מיליוני שקלים. כל זה קרה בעת שאופקים התייצבה בראש רשימת היישובים בעלי שיעורי האבטלה הגבוהים בישראל ואופקיה הכלכליים נראו עגומים מתמיד.
עתה, כשראש העיר התיישב בתפקידו, מתחיל המרוץ המטורף לביצור של שלטונו ובניית קואליציה. זהו חוק הברזל של הפוליטיקה המקומית ברוב עיירות הפיתוח. מלחמת עולם מתנהלת על כל תפקיד ועל כל הטבה. כל חבר מועצה דורש אתנן פוליטי כתנאי להצטרפותו לקואליציה, ומציב תנאים דרקוניים. סגנות או רכב שרד או נהג צמוד או עבודה לאח, לגיס ולבן הדוד. כך מוצאים עצמם התושבים בני ערובה לנציגים חסרי עכבות שנוהגים באמון שניתן להם כמו היה עלה נידף. באופקים התפצלו 13 חברי המועצה ל-8 סיעות נפרדות. בערד התפצלו ל-11סיעות, רובן סיעות יחיד. כל חבר מועצה מרגיש מלך וכל סיעה של שני חברים מרגישה כמו הייתה מעצמה. כאילו לא די, לא חולפים חודשים וסיעות של שלושה או ארבעה חברים ממהרת להתפרק כדי לספק יצרים אישיים ופוליטיים של החברים.
זו הדילמה האמתית שניצבת מול השלטון המרכזי: האם צריך לקדש את התהליך הדמוקרטי ולהקריב אגב כך עקרונות אחרים ודמוקרטיים לא פחות –מינהל תקין, שקיפות ואחריות שלטונית? מאבקי כוח אינסופיים הביאו להתמוטטות כמעט מלאה בירוחם, ערד ואופקים. יישובים אחרים, רובם בפריפריה, דוהרים אף הם באותה רכבת של שיתוק מונציפאלי שדרדר את איכות החיים והוליד את העילה הרשמית לפיזור הנבחרות של אותם יישובים. במשימה החשובה מכולן –אישור התקציב העירוני- כשלו העסקנים המסוכסכים להגיע לידי הסכמה. בכך הם העניקו במו ידיהם את נשק ההשמדה נגדם בידי משרד הפנים. כה עסוקים היו בחיסול אחד את השני עד שלא הבחינו בסכנה האורבת בחוץ.
• פורסם בעיתון הארץ
 לדף קודם / לראש הדף
|
שלח לחבר
הדפס
מפת אתר
English
שאלות
קישורים